כְּבָר הַפֶּסַח מִתְקָרֵב,

כְּבָר נָתַן רֵיחוֹ עָרֵב.

מְרֻבִּים צָרְכֵי הֶחָג,

אַךְ אֶבְטַח וְלֹא אֶדְאַג.

יֵשׁ לְעֵת־עַתָּה בְּעֵרֶךְ

לִי הַחֵצִי מֵהַצֹּרֶךְ.

לֶחֶם־עֹנִי אֵין עֲדַיִן,

אַךְ הָעֹנִי יֵשׁ בְּעַיִן.

גַּם כּוֹסוֹת יֶשְׁנָן בְּעַיִן,

אַךְ חָסֵר לִי עוֹד הַיַּיִן.

אֵין חֲרֹסֶת, זֵכֶר לְטִיט,

אַךְ הַטִּיט – מְלֹא עָבִיט!

יֵשׁ, אֵפוֹא, לִי הַמַּחֲצִית:

עֹנִי וְכוֹסוֹת וָטִיט.

הֶחָסֵר יַשְׁלִים הַשֵּׁם,

וְהֶחָג יִהְיֶה שָׁלֵם.