יוֹנָתִי הַדְּווּיָה! יוֹנָתִי הַסְּחוּפָה!
סַעַר עַז יֶהֶדְפָהּ, נֵץ אַכְזָר יִרְדְּפָהּ,
אַךְ בְּאֹמֶץ וָעֹז, אֶל בֵּיתָהּ נִכְסָפָה,
לַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק תְּכַוֵּן מְעוּפָהּ.
הַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק – רַק אֵלָיו תְּשׁוּקָתָהּ,
רַק אֵלָיו הִיא תִשְׁאַף מְחוּצָה וּמְרוּטָה,
וּבַדֶּרֶךְ לִמְחוֹז תְּשׁוּקָתָהּ לוֹהֲטָה
גַּם יַמִּים, גַּם צִיּוֹת לֹא יַפְחִידוּ אוֹתָהּ.
הִיא צִיּוֹת מְגַמְּאָה, הִיא צוֹלַחַת יַמִּים,
וְאִם גַּם בַּשִּׁבְיָה לָהּ אָרְכוּ הַיָּמִים,
זֵכֶר קַן־יַלְדוּתָהּ בְּלִבָּהּ הַתָּמִים
בְּאוֹן־פֶּלֶא נֶחְרַת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! שִׂים־נָא לֵב לַיּוֹנָה,
שִׂים־נָא לֵב: מֶה עָצוּם, מַה מֻּפְלָא זִכְרוֹנָהּ!
וְעָלָיו אֱמוּנָה וְעָלָיו מְעֻנָּה
לַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק הִיא שׁוֹמְרָה אֵמוּנָהּ!
רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! זְכֹר אֵפוֹא גַּם אַתָּה
שְׁבוּעָתְךָ לַיּוֹנָה הַלֵּאָה, הַמְּרוּטָה!
בְּנֵה קִנָּהּ הֶחָרֵב, אַף אַמֵּץ אֶבְרָתָהּ
וּבְשָׁלוֹם וּבְשָׂשׂוֹן הֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּיתָהּ!