בִּקְצֵה־הַגֶּשֶׁר הַשֵּׁנִי יֹאחְזֵנִי רֶטֶט,
עֵינַי תְּמֵהוֹת־בּוֹהוֹת אֶל הַמֶּרְחָק: לְאָן?
מָה הַגָּדָה צוֹפְנָה לָרֶגֶל הַמּוֹעֶדֶת,
מַה סּוֹד עוֹלֵט מֵעֵבֶר לְמִדְבָּר לָבָן?
אֲחוֹרָה כִּי אַבִּיט – כְּמוֹ עַל קִיר אָפֵל
דְּמוּיוֹת עוֹטוֹת שְׁחוֹרִים דִּמְעָה עָלַי יַזִּילוּ,
זִיוְתָנִיּוֹת שֶׁלִּי! אָבְלוּ בָּעֲרָפֶל, –
וְהֵן לֹא־כְּבָר יָמַי בְּצֶלְצְלִים הִצְהִילוּ!
הִתְעוֹפְפוּ יוֹנַי וְרֻדּוֹת וְלֹא יָשׁוּבוּ
אֶל שׁוֹבַכָּן… אֲבָל, קוֹנָם, כִּי עוֹד יָנוּבוּ
שַׁעֲלֵי־רַגְלַי עַד לְגָדָה זוֹ הַנִּשְׁפִּית,
וּדְמוּיוֹתַי עוֹד יְחַיְּכוּ לִי מִמֶּרְחָק,
וִיצַלְצְלוּ פַּעֲמוֹנַי בְּשָׁעָה עַרְבִּית:
דַּרְכִּי עוֹד לֹא נִשְׁלַם, לֹא תַּם עוֹד הַמִּשְׂחָק…