עַל מַיִם יְרֻקִּים וּמַקְצִיפִים שָׁטָה
אֳנִיָּתִי; לְיַד הַהֶגֶה נַוָּטָהּ
שִׁכּוֹר; אֲחוּז־תְּנוּמָה רוֹבֵץ קְבַרְנִיטָהּ,
וְעַכְבָּרִים מְכַרְסְמִים אֶת מִפְרְשֶׂיהָ.
לֹא פַּעַם אֶל סַלְעֵי־מָגוֹר הִיא נֶחְבָּטָה,
כְּבָר לְפָנֶיהָ שֶׁמֶשׁ לַעֲרוֹב נוֹטָה,
וּבַסְּדָקִים יְלֵל שֶׁל רוּחַ חֲרֵדָה
וּמָוֶת אֶת צְלָלָיו פּוֹשֵׁט בַּחֲדָרֶיהָ, –
אַךְ רְחוֹקָה עֲדֶן מֵאִי־חֲלוֹמוֹתֶיהָ!
כְּבָר קִמְרוֹנֵי־גְשָׁרִים רַבִּים עָבְרָה,
אֶת סַפָּנֶיהָ בְּלוֹעֵי־גַּלִּים קָבְרָה,
אַךְ רְחוֹקָה עֲדֶן מֵאִי־חֲלוֹמוֹתֶיהָ!
וְאוּלַי גַם לֹא תַּגִּיעַ שָׁמָּה, וְלִבְסוֹף
עוֹד תְּנֻפַּץ אֶל שִׁמְמוֹן צוּרֵי אֵין־חוֹף?!