לַאֲגַם־הָעֹגֶם הִטִּילַנִי הַגּוֹרָל,
בְּמַיִם יְרֻקִּים עוֹמְדִים נַפְשִׁי נִטְרֶפֶת, –
הֲיַעֲמֹד כֹּחִי בִי עוֹד לָצוּף אֶל עָל,
הַעוֹד יִשְׁלַח אֵלִי לִי יַד שׁוֹלֶפֶת?
אֶת אֵלֶם־בֶּדֶד זֶה אֵיכָה לִנְשׂוֹא אוּכָל,
בְּעוֹד נַפְשִׁי נִטְפֵי־חִיּוּת נוֹטֶפֶת?
הַאֵין בּוּעַת כָּל רֶגַע בְּהִתְפַּקְעָהּ תְּכַל
שְׁאֵרִית אוֹרַת־הַיֵּצֶר, עוֹד אוֹתָהּ לוֹפֶפֶת?
אַךְ לֹא! עוֹד פַּעֲמוֹנֵי־הַפְּדוּת לִי יְצַלְצֵלוּ,
חָמֹק אֶחְמֹק מִמְּבוֹךְ הַדִּמְדּוּמִים הָאֵלּוּ,
וּמוּצָקוֹת רַגְלַי תִּדְרֹכְנָה עַל הַגֶּשֶׁר
וְאֶל אָדָם וָעֵץ מָצֹא אֶמְצָא הַקֶּשֶׁר,
אוֹ־אָז כּוֹכְבֵי שָׁמַי בְיֶתֶר שְׂאֵת יָהֵלוּ,
וּמִשִּׁירִי יַמְרִיא אֶל הֶהָרִים בֶּן־נֶשֶׁר.