לָךְ, אֲשֶׁר נִפְגַּשְׁתְּ פִּתְאֹם לִי עִם אָסִיף,

וּבִרְכַּת טַל־נַשְׁיוּתֵךְ עָלַי רוֹעֶפֶת,

וּמִמַּגָּעֵךְ בִּי נִתְלַהֵב כָּל סִיב,

עַד נַפְשִׁי יוֹמָם וָלֵיל צִלֵּךְ שׁוֹאֶפֶת, –

לָךְ שָׁמַי יְרַנְּנוּ כִּבְיֶרַח־זִיו,

וְגוּפִי יִשְׂמַח, אוֹתוֹ רוּחֵךְ עוֹטֶפֶת, –

הֵן גּוּפִי זֶה שׁוּב תָּמִיר, חָסוֹן, כָּסִיף,

נִשְׁמָתֵךְ בְּלַהֲטָהּ עָלָיו נוֹשֶׁפֶת.

הֵן יֵשׁ פֶּלֶא, שֶׁנִּשְׂרַף הַלֵּב בָּאֵשׁ, –

וְכָעוֹף הָאַגָּדִי יָשׁוּב לִפְרֹחַ,

וְיַעַר־חֲשָׁקִים הוֹלֵךְ בּוֹ וְרוֹעֵשׁ.

סַעֲרוֹת־שָׁרָב בּוֹ יֹאחֲזוּ בְּכֹחַ,

וְיַעֲבֹר יוֹמוֹ בִּשְׂדֵה־פְּרָגִים רוֹגֵשׁ,

וּבְשִׁכְרוֹן־הֲוָיָתוֹ יִזְרַח זָרֹחַ.