עַל הַדּוּכָן עָמְדָה, קְטַנְטֹנֶת וּשְׁחַרְחֹרֶת,

עֵינַיִם – כִּשְׁקֵדִים קְלוּיִים בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה,

תּוֹפֶרֶת סְתָם אוֹ דְמוּת כֹּהֶנֶת לְעַשְׁתֹּרֶת?

פַּנְתֵּרָה בְגוּפָהּ אוֹ אַיָּלָה צְעִירָה?

הַחֵשֶׁק מְעֻלָּף בְּעֵדֶן הַתִּשְׁחֹרֶת,

וְתֹם־בְּתוּלִין יָלִין בְּבַת־צְחוֹק הַנַּעֲרָה,

חוּכוֹת בּוֹזֶקֶת הִיא, וְאַתָּה – נְעֹרֶת,

נִשְׂרַפְתָּ בַּחֶמְדָה, שֶׁמִּגּוּפָהּ קוֹרְאָה.

וְתַעֲמֹד מוּלָהּ וְנַפְשְׁךָ טוֹבֶלֶת

בְּזֹהַר הָעֵינַיִם, אִם בָּן רוֹבְצָה חַטָּאת,

וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהַחַטָּאת הִיא הַגּוֹאֶלֶת

מִכָּל חוּלִין יָמֶיךָ, נִפְתַּלְתָּ בָּם בִּשְׁאָט,

וּבֵין צְחוֹר־שִׁנֶּיהָ וְסֹמֶק, שֶׁיִּלְהַט

עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ, יְחַיֵּךְ לְךָ שׁוּב חֶלֶד.