אֵי־מִצּוּרִים אֵי־אָן צְנוּעָה נוֹבַעַת עָיִן,
שֶׁמִּרְסִיסֵי־בְּדָלְחָהּ יַחְרֹז פַּיְטָן פְּנִינָיו,
עַל פְּנֵי צוּקֵי־צוּקוֹת, נוֹפֵל וּגְלוּי־הָעָיִן,
יִפְסַח הַחוֹלְמָנִי, וּמְסֹהָרִים פָּנָיו.
יָזוּעוּ הַגְּשָׁרִים, עָלֵימוֹ נָד כְּקַיִן,
אַךְ בְּנוֹת שִׁירוֹ בְּעֶלֶס יִפְרְשׂוּ כָּנָף;
אִם גּוֹרָלוֹ תַּחְתָּיו יַרְתִּיחַ תְּהוֹם – כַּיַּיִן
יֶחְמַר־יִגְעַשׁ יִצְרוֹ בְּסַעַר־רְנָנָיו.
מִכָּל־וָכֹל יַחְצֹב אִשִּׁים, בָּהֶן נִשְׂרָף הוּא,
כַּחוֹל הָאַגָּדִי –קָם שׁוּב בַּעֲלוּמָיו,
כִּי מַעֲשֵׂי־בְּרֵאשִׁית – לוֹ כָּל רִגְעֵי יָמָיו.
עַד בּוֹ פִּתְאֹם הַיּוֹם וּמִפְרָשָׂיו יִיעָפוּ,
בַּבֶּדֶד הַפַּיְטָן בְּצַּעַר אֶל שָׁמָיו
יַבִּיט וְשִׂפְתוֹתָיו אֲזַי בַּלָּט יִרְחָפוּ: