וְרָדַי זְרוֹעוֹת פָּרְשׂוּ לַלַּיְלָה הָאָטוּם
וּתְפִלָּתָם לָזֶה, שֶׁחֲרָדוֹת יַפְסִיעַ
עַל חוֹל נִסְעָר כָּל פַּעַם בְּפֵהוּק עָלוּם
וּוִילוֹנוֹת־עֵצִים, חוֹלְמֵי־הַבַּלָּהוֹת, יָנִיעַ,
אַךְ בַּפְּרוֹזְדּוֹר אֶשְׁמַע כְּבָר רִשְׁרוּשׁוֹ עָמוּם
וְעַל מִטַּת אֶחָד חִוֵּר סָדִין יַגְבִּיהַּ,
אֶחָד דַּוַּי, הוֹזֶה, אֲשֶׁר קוֹלוֹ רָדוּם
בַּאֲנָקָה דְמוּמָה לְרַחְמֵי־אֵם יַטְבִּיעַ…
צוֹפֶה הַחֶדֶר, הַטָּעוּן נִים־נְדוּדִים,
לִזְגּוּגִיּוֹת חַלּוֹן, שָׁם מַחְוִירָה בַּהֶרֶת, –
וּכְבָר פָּנָס, בָּא מִמֶּרְחָק, מוֹנֶה אֵי־צְעָדִים…
הָהּ, הָאָחוֹת, שֶׁבְּעֵינֵךְ חֶמְלָה זוֹהֶרֶת,
כְּנַף כֻּמְתָּתֵךְ חִוְּרָה הַרְכִּינִי עַל הַוֶּרֶד,
וְלֹא אֶשְׁמַע שׁוּב צַעֲדֵי־זְמָן מְדוּדִים.