עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ. כְּלֵיהֶם כִּוְּנוּ נוֹגְנִים,
וּבָאוּלָם עָבַר בְּסַנְדָּלִים שֶׁל שַׁעַם
הַמָּוֶת… מַה הַחֲרָדָה, שַׁאֲנַנִּים?
הֵן בִּגְלָלוֹ קוֹנְצֶרְט לֹא יִפָּסֵק אַף פַּעַם!
הֵן זֶה הָאִינְטֶרְמֶצוֹ בֵּין הַנִּגּוּנִים!
וּכְנֶגֶּד מִי תִטְעַן? לְהִתְמַרְמֵר אֵין טַעַם.
אִם עוֹד טִפָּה נָפְלָה לְכוֹס־הַיְגוֹנִים,
וְנֶפֶשׁ נֶחְטְפָה פִּתְאֹם – חֲנֹק הַנַּהַם!
נַגְּנוּ, אֵיפוֹא, נוֹגְנִים, לִבּוֹת לְשַׁעֲשֵׁעַ!
הִנֵּה סִלְּקוּ מַהֵר זֶה שֶׁהָיָה“אֲנִי”,
אֶת מְקוֹמוֹ הָרֵיק יִתְפֹּס מַהֵר פְּלוֹנִי.
קָהָל יָרִיעַ לַנְּגִינָה. אַךְ מִי יוֹדֵעַ,
אִם לֹא אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ אֵי־שָׁם תִּתְיַפֵּחַ
עַל חַיָּתָהּ קְטוּפָה בְּחַג־הַהֲמוֹנִים?