אֵלִי לִי מְחַיֵּךְ מִתּוֹךְ עֵינָיו שֶׁל יֶלֶד,

מִכּוֹס־בְּתוּלִים שֶׁל וַרְדִּינָה רוֹמֵז: הִנֵּנִי;

בַּחֲמוּקֵי־אִשָּׁה וּבְאַהֲבָתָהּ קוֹסְמֵנִי:

עִם דְּכִי־גַּלִּים רוּחוֹ בְּעֹז־יִצְרִי צוֹהֶלֶת,

וּבְכָל תַּהֲפּוּכוֹת חַיַּי כְּבוֹדוֹ יַרְאֵנִי, –

עַל כֵּן אֶשְׂמַח בְּקִרְבָתוֹ בְּמַעְגְּלֵי –חֶלֶד:

בְּאֵפֶר יוֹם דּוֹעֵךְ אֲגַל קַוֵּי־הַתְּכֵלֶת

שֶׁל יוֹם מָחָר, שֶׁכֵּן בַּפֶּלֶא יְאַשְׁרֵנִי…

אַךְ בּוֹא תָּבוֹא שְׁעַת־עֶרֶב, בְּאֵימִים דּוֹמֶמֶת,

כִּי בְּיָדִי יֹאחַז אֵלִי, בַּלָּט יָשִׂיחַ:

"אַל תְּפַחֵד, בְּנִי, הִנֵּה נוֹפֵל הַטִּיחַ

עִם הַקִּשּׁוּט שֶׁל חֶלְדְּךָ לִפְנֵי עֵינְךָ נִדְהֶמֶת;

בְּסַעֲרִי סָעַרְתָּ, אַךְ הַלֵּיל אָנִיחַ

בְּצַל דְּמִי־נִצְחִי אֶת נַפְשְׁךָ עוֹמֶמֶת"…