כָּל שָׁבוּעַ אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת

בַּהוֹרוֹסְקוֹפּ,

שֶׁלְּךָ

וְשֶׁלִּי.

מַבְטִיחִים לְךָ: יְדִידוּת,

בְּשָׁעָה שֶׁלִּי רוֹמְזִים: פְּגִישָׁה.

לְךָ– הַרְפַּתְקָה סוֹעֶרֶת,

אַהֲבָה לָנֶצַח – הַשָּׁבוּעַ לִי.

מְאֻשֶּׁרֶת אֲנִי כַּאֲשֶׁר אוֹתְךָ

מַזְהִירִים: "זֶה שֶׁהֵשֵׂם לְךָ מֵבִין וְדוֹאֵג

מוֹלִיךְ אוֹתְךָ שׁוֹלָל".

גַּם מִבְּלִי לְהָבִין בְּגוֹרֵם וְגַלְגַּל,

יָדַעְתִּי –

הִיא מוֹנָה אוֹתְךָ,

אַתָּה – אוֹתִי.

הוֹ מָתַי הָיָה זֶה?

לִפְנֵי כַּמָּה מִלְיוֹנֵי שְׁנוֹת-תֹּם?

נָשְׁקוּ כּוֹכָבֵינוּ

זֶה אֶת זוֹ.

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמְדוּ דֹם

מְאֻשָּׁרִים,

כָּל הַמַּזָּלוֹת סַבּוּנוּ–

כַּאֲשֶׁר כּוֹכָבֵינוּ נָשְׁקוּ

זוֹ אֶת זֶה.