בְּלֵיל אָפֵל, כִּי הַדְּמָמָה אֵימִים רוֹחֶשֶׁת,
כִּי בַּעַל־הָעֵינַיִם מִזָּוִית אוֹרֵב,
הִרְגַּשְׁתִּי עַל חָזִי פִּתְאֹם עוֹמֵד עוֹרֵב,
שָׁחוֹר וּמְזֹהָם, – צָרַח צְרִיחָה נוֹאֶשֶׁת,
בְּלִי קוֹל, וּכְמוֹ דַקּוֹת אַחֲרוֹנוֹת קוֹצֵב,
כְּנָפוֹ, שְׁחוֹרָה מִלֵּיל, הָיְתָה אָז מְאַוֶּשֶׁת
כְּרוּחַ שֶׁל חֲצוֹת… וְחַשְׁתִּי, כִּי קוֹלֵף
הוּא מִגּוּפִי אֶת קִלּוּפֵי יֵשׁוּת רוֹגֶשֶׁת –,
אַךְ עוֹד בִּי רוּחַ מֵעָלַי אוֹתוֹ נִעַרְתִּי,
וּלְפֶתַע – אוֹר הִבְקִיעַ בַּחַלּוֹן, חָוַר,
וְצִיְּצָה צִפּוֹר – – – וְאָז אֵלִי הִכַּרְתִּי,
אֵלִי מוּלִי נִצָּב בַּחֶדֶר שֶׁזָּהַר!
“אָבִי, אַל תִּשְׁבְּקֵנִי” בִּי קוֹלִי בָעַר, –
וְעִם בֹּקֶר הֶחָדָשׁ לְאֵל־חַיַּי שׁוֹרַרְתִּי…