בִּשְׁעוֹת בְּדִידוּת, כִּי יִלְפְּתֵנִי הַשִּׁעְמוּם,
דּוֹמַנִי כִּי אֶשְׁקַע בְּבוֹר עֲלֵי־שַׁלֶּכֶת,
הַמְּרַשְׁרְשִׁים בְּעֶצֶב־סְתָו, רָטֹב מִבֶּכֶה,
תֵּבֵל אֶרְאֶה מִבַּעַד קִיר־זְכוּכִית אָטוּם,
וְכִבְיָכוֹל אֶשְׁמַע קוֹל אֵת חוֹפֵר, עָמוּם,
וְיֵשׁ שֶׁגַּם אָחוּשׁ, כִּי כַף רַגְלִי דוֹרֶכֶת
עַל עֲצָמוֹת חוֹרְקוֹת דּוּמָם בְּזוֹ שַׁלֶּכֶת,
וְלֹא תֵדַע נַפְשִׁי שֶׁל מִי זֶה מֵת עָלוּם, –
תֵּרֵד שָׁעָה פִּתְאֹם אָז, כְּעַל כַּנְפֵי יוֹנָה,
שְׁכִינָה שֶׁל חֶסֶד־שִׁיר אָז עַל גַבִּי עוֹמֶדֶת,
וְיוּאֲרוּ עֵינַי וְיִתְרַחֵק הַבֶּדֶד,
כְּאִילוּ אָז תֵּבֵל כֻּלָּהּ סְבִיבִי חוֹנָה,
חֶדְוַת־קִיּוּם עַזָּה בְּאֵבָרַי פּוֹשֶׁטֶת,
בְּשַׁלַּכְתִּי שׁוֹפֵעַ מְטַר זְהַב־רִנָּה.