עֵצִים מְעוּרְטָלִים לָרוּחַ הַצּוֹלֶפֶת –

מָה רַב בְּעוֹלָמְךָ הָעֶצֶב, אֱלֹהִים!

הִנֵּה אֵי־נֶפֶשׁ כְּמִתּוֹךְ הָאֵד נִקְלֶפֶת,

נִטְפֵי דְמָעֶיהָ עַל עָלִים נוֹבְלִים זָעִים.

מְגָרְרִים רַגְלֵי־הַדִּכָּאוֹן בְּרוּאִים,

שְׁקוּיֵי קֻבַּעַת כּוֹס שֶׁגִּיל מָרִיר נוֹטֶפֶת,

וְכֹה עַד סַף־קִבְרָם בְּיַד גּוֹרָל דְּחוּיִים, –

שֶׁכֵּן כָּמוֹךָ, אֵל, נִצְחִית גַּם הָעַצֶּבֶת…

אַף עַל פִּי כֵן עֵינִי יַרְהִיב הַפֶּקַע,

הַמְּנַצְנֵץ לָרִאשׁוֹנָה עַל בַּד חָשׂוּף,

אַף כִּי נוֹלַד בָּעֶצֶב וּבְעָצְבּוֹ יָסוּף, –

תַּקְצִיף, אֵיפוֹא, חֶדְוַת־קִיּוּם, וְלוּ לָרֶגַע.

תִּגְמַע אֶת שִׁמְשְׁךָ, אֵלִי, בְּבוּלְמוּס־שֶׁגַע,

וְצָהֲלָה תִּפְרַחַת, עַד כִּי סְתָו יָשׁוּב!…