סִיעַת שְׁחָפִים מִרְאִי־יַמְּךָ תָּטוּס,

בְּאִי־פְּנִינִים יָנוּחוּ מִן הַסַּעַר, –

וְאַתָּה, אָדָם, לְאָן מֵעָצְבְּךָ תָּנוּס,

וְאַבִּירְךָ מָתַי יַתֵּם הַדַּהַר?

עוֹד רֶגַע וּלְפָנֶיךָ יִסָּגֵר הַשַּׁעַר

אֶל גַּן־אֵל זֶה, בְּדַם־אָדָם רָסוּס,

וְעַל רֹאשְׁךָ יִדֹּם שְׁאוֹן הַיַּעַר, –

וּתְהִי מִתּוֹס נִשְׁכָּח, פַּיְטָן מֵיטוּס…

הַיְצַפְצֵף אֶפְרוֹחַ עוֹד שִׁירְךָ נָטוּשׁ?

בֵּין כֹּה וָכֹה הֵיכָן תִּמְצָא מִבְרָח

מֵרַעַשׁ הַיָּמִים, בָּהֶם לִבְּךָ רָטוּשׁ?

עֵינַיִם פְּקַח וּרְאֵה: הִנֵּה אֶפְרוֹחַ רַךְ

מַצְוִיץ בְּגִיל עַל פְּנֵי יוֹמְךָ אָנוּשׁ, –

קַוֵּה: הַדֻּבְדְּבָן עוֹד בְּגַנְּךָ יִפְרַח…