בְּיָדֵךְ רְצוּעָה מְקֻשֶּׁרֶת לַכֶּלֶב,

הוּא נִגְרַר אַחֲרַיִךְ, חוֹסֶה בְּצִלֵּךְ.

מֶבָּטַי וַעֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת בַּדֶּלֶף,

נִצְמָדִים לְכָל צַעַד שֶׁלָּךְ הַמּוֹלֵךְ.

צַעֲדֵךְ הַמּוֹלֵךְ – אֵי לְאָן וּמֵאַיִן? –

אֶל אֲשֶׁר תִּקְרָאִינִי, קְרָאִינִי – אָבוֹא.

וְהַכֶּלֶב דּוֹמֵם וְשָׁלֵו – וַעֲדַיִן

לֹא נָבַח, לֹא צָהַל, לֹא כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ.

וְהַכֶּלֶב אִלֵּם וּלְשׁוֹנוֹ מְשֻׁרְבֶּבֶת –

לוּ נָתַן בִּי עֵינָיו בְּפִיּוּס, בְּחֵמָה.

מְפַעְפַּעַת בַּלֵּב תְּפִלָּתִי הַכּוֹאֶבֶת,

נָמוֹג הֵד פְּעָמַיִךְ שֶׁלָּךְ בִּדְמָמָה.

זְעַם כֶּלֶּב, זְעַם, עַד בִּלְתִּי הֵרָגֵעַ,

אוֹ פַּלֵּל בַּחֲשָׁאי וְיַחֵל רַחֲמִים.

כִּי עָגַמְתִּי מְאֹד בַּכִּסּוּף הַיָּגֵעַ,

שֶׁכִּרְסֵם כַּתּוֹלַעַת לֵילוֹת וְיָמִים…