שָׁלַוְתִּי עַל שִׁפְעִי, כֻּלִּי הוֹגֶה בְּרָכָה:
קַעֲרַת שָׁמַי עַל רֹאשִׁי מְצֻחְצָחָה,
זִיז הָאֲוִיר חַם וְנוֹטֵף רֵיחַ דְּבַשׁ,
וְהַכֹּל מְזָרֵז: אֶלֶף מְעִילֵי גִילָה לְבָשׁ!
וּבְעוֹד שְׂדוֹתַי זְהַב הַלֶּחֶם זָבוּ,
צַעֲדֵי מָוֶת פִּתְאֹם אֵלַי קָרָבוּ.
נָפַל צִלְצוּל חֶרְמֵשׁ זָר, אַכְזָרִי,
וָאָחוּשׁ כְּאֵזוֹר-כְּפוֹר הִדֵּק בְּשָׂרִי.
בְּנַהֲרַת-זְוָעָה חַדָּה וְזִמְזוּם-מָגוֹר
חָג הַמֶּרְחָב סְבִיבִי חוּג וְדָגוֹר,
וְרִבּוֹא שְׂעִירִים דַּקִּים, קְטַנֵּי-עַיִן
קָרְצוּ מִכָּל עֵבֶר לִי: לְאָן? מֵאַיִן?
אַךְ צְחוֹק בְּאֵין קוֹל חִלְחֵל בְּרוּחִי —
וָאֵדַע כִּי לְעוֹלָם נִכְרַת מְנוּחִי.
תרצ"ב