שָׁלַוְתִּי עַל שִׁפְעִי, כֻּלִּי הוֹגֶה בְּרָכָה:

קַעֲרַת שָׁמַי עַל רֹאשִׁי מְצֻחְצָחָה,

זִיז הָאֲוִיר חַם וְנוֹטֵף רֵיחַ דְּבַשׁ,

וְהַכֹּל מְזָרֵז: אֶלֶף מְעִילֵי גִילָה לְבָשׁ!

וּבְעוֹד שְׂדוֹתַי זְהַב הַלֶּחֶם זָבוּ,

צַעֲדֵי מָוֶת פִּתְאֹם אֵלַי קָרָבוּ.

נָפַל צִלְצוּל חֶרְמֵשׁ זָר, אַכְזָרִי,

וָאָחוּשׁ כְּאֵזוֹר-כְּפוֹר הִדֵּק בְּשָׂרִי.

בְּנַהֲרַת-זְוָעָה חַדָּה וְזִמְזוּם-מָגוֹר

חָג הַמֶּרְחָב סְבִיבִי חוּג וְדָגוֹר,

וְרִבּוֹא שְׂעִירִים דַּקִּים, קְטַנֵּי-עַיִן

קָרְצוּ מִכָּל עֵבֶר לִי: לְאָן? מֵאַיִן?

אַךְ צְחוֹק בְּאֵין קוֹל חִלְחֵל בְּרוּחִי —

וָאֵדַע כִּי לְעוֹלָם נִכְרַת מְנוּחִי.

תרצ"ב