אֱמֹר לְעֵץ הַשָּׂדֶה: אָבִי אַתָּה,

לָאֶבֶן בַּדֶּרֶךְ: אַתְ יְלִדְתִּנִי,

וּלְנַפְשְׁךָ: אַל תְּהִי חַתָּה,

בַּאֲשֶׁר תָּלִינִי — לִינִי!

עוֹד לֹא פַסּוּ כָּל הַחֲסָדִים,

עֵין הַחֶמְלָה כְּמִקֶּדֶם צוֹפִיָּה;

אִם בְּאֵמוּן תֵּט אֶל הַיְלָדִים

וְרָפָא לְךָ מִן הַתְּהִיָּה.

יָמִים חוֹלְפִים מִצְטָרְפִים לְחֶלֶד,

תָּמִיד שׁוֹקְקִים הַמַּעְיָנוֹת,

אִם רֹאשְׁךָ שָׂב אַךְ לִבְּךָ יֶלֶד

עוֹד תִּקְוָה לְךָ לְהִבָּנוֹת.

לֵךְ לֵךְ וְאַל תֵּעָצֵר מִלֶּכֶת,

רַק הַהוֹלְכִים לַמָּחוֹז מַגִּיעִים:

כְּשֶׁתָּבוֹא אֶל שַׁעַר הַשַּׁלֶּכֶת,

תִּזְרַח עִם כָּל הָעֲנִיִּים.

תרצ"ב