תֵּבֵל טוֹבַעַת בְּדָם וּבְדֶמַע,

וְעַל סְבִיבַי אֵין בּוֹכֶה;

גַּם בִּזְעֹק הַגָּרוֹן

וְהַפֶּה בְּקוֹל גָּדוֹל מוֹחֶה,

אֵין כְּאֵב, אֵין חָרוֹן,

וּבָעַיִן לֹא יִגְאֶה מָה —

אֵין אִישׁ בּוֹכֶה.

מְקוֹר הַלֵּב חָרַב,

וְכָל רֹאשׁ

הֲגִיג תּוֹלַעַת יַחֲרשׁ:

רַק אֵלַי הָרָע אַל נָא יִקְרַב,

רַק אֲנִי בַּל אֶמָּחֶה! —

אֵין אִישׁ בּוֹכֶה.

חֻלְּלָה אָחוֹת וְאָח חֻנַּק,

לַבּוֹר הָשְׁלַךְ עוֹד חַי הָאָב,

וְרוּחַ אֵם עֻוְּעָה בְּצוֹק רָעָב,

אֵין דֹּם נֶאֱנָק

וְאֵין שׁוֹאֵל נַפְשׁוֹ עַד מָה —

אֵין עַיִן אֲשֶׁר תִּדְמָע.

וְלֹא אֵדַע לְמִי אֵילִיל,

לְמִי אֶסְפֹּד בְּחִיל:

לַנּוֹפְלִים מִדְּחִי אֶל דֶּחִי,

אוֹ לַאֲשֶׁר נָשׁוּ הַבֶּכִי.