בנוסח ישן

פֶּרַח עָנֹג, צִיץ-הַחֶמְלָה

שׁוּבָה וּפְרַח בְּגַן הָאָדָם!

קֶרַח עוֹלָם עָלֶיךָ עָבַר,

נָס לֵחֲךָ, הָיִיתָ נִרְדָּם.

צֶמַח טָהוֹר! בְּעוֹד נִזְרְךָ

בְּגַן-הַפְּלָאוֹת צָץ מִסָּבִיב —

שִׂיחַ וָעֵץ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשָׁם,

פֶּרַח מִפֶּרַח מַרְאֵהוּ יִיף.

וּבְהִסָּתֵר פֶּרַח הַזִּיו

שַׁחוּ רָאשֵׁי כָּל צִמְחֵי-יָהּ;

רוּחַ קָדִים אוֹ סוּפַת קֹר

תַךְ אֶת הַגַּן עֵירֹם וְעֶרְיָה.

בּוֹשׁוּ בְךָ בּוֹנֵי מִגְדָּלִים,

כָּל מַעְיָנָם עֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם:

קֹטֶן כּוֹסְךָ, זֹךְ צִבְעֲךָ,

כָּל מַרְאֲךָ לֹא יַרְעִישֵׁם.

בִּנְפֹל מִגְדָּלִים בְּיוֹם סַעַר רָב

וְרוּחַ בָּעֵר בְּגַן הָאָדָם,

צֶמַח וָצִיץ הָיוּ לְמִרְמָס,

סֶרַח בְּלוֹאִים כָּל מַרְבַדָּם —

קוֹלִי אֶקְרָא לִמְלוֹא תֵבֵל:

שׁוּבוּ טַפְּחוּ צִיץ-הַחֶמְלָה!

בּוֹ הַתִּקְוָה לְגַן הָָאָדָם,

שָׁוְא בִּלְעָדָיו נֶפֶשׁ עָמְלָה.

קוֹלִי אֶקְרָא לִמְלוֹא עוֹלָם:

צִיץ-הַחֶמְלָה אַל תִּשְׁכְּחוּ!

בְּהִסָּתְרוֹ כָּל צֶמַח יֵשַׁם,

וּבְשׂוֹא נִזְרוֹ שׁוּב יִפְרְחוּ.

מרחשון, תש"ו