לנשמת יעקב שטיינברג

שָׁנִים עַל שָׁנִים צָרַף הַצּוֹרֵף:

הָגוֹ הַסִּיגִים מִיקַר הַמַּתֶּכֶת.

לִבָּה בְּכָל עֹז הָאֵשׁ הַדּוֹעֶכֶת,

גְּבִינָיו נֶחְרְכוּ בַּחֹם הַשּׂוֹרֵף.

פְּעָמִים הַסַּדְנָה שָׁמְעָה אִישׁ חֵרֵף:

"אָרוּר יוֹם רֻתַּקְתִּי אֶל זֹה הַמְּלֶאכֶת!

הִנֵּה שְׁתֵּי רַגְלַי שֻׁתְּקוּ כְּבָר מִלֶּכֶת,

וּפְרִיץ-הָרָעָב קְרָבַי הוּא טוֹרֵף".

וַעֲדֶנָּה יָדוֹ יְגֵעָה בַּמַּפּוּחַ

לַהֲפֹךְ הַזָּהָב זָקוּק וְטָהוֹר,

כַּזֹּךְ הַמֵּאִיר בְּרוּם הֲגִיגָיו —

נִשְׁמַע בַּסַּדְנָה כִּפְלֵיטָת הָרוּחַ,

וְלֵב הַצּוֹרֵף עָמַד דֹּם מִדְּהֹר —

וַיָּקֵא הַזָּהָב אֶת שְׁאֵרִית סִיגָיו.

תש"ז