לנשמת יעקב שטיינברג
שָׁנִים עַל שָׁנִים צָרַף הַצּוֹרֵף:
הָגוֹ הַסִּיגִים מִיקַר הַמַּתֶּכֶת.
לִבָּה בְּכָל עֹז הָאֵשׁ הַדּוֹעֶכֶת,
גְּבִינָיו נֶחְרְכוּ בַּחֹם הַשּׂוֹרֵף.
פְּעָמִים הַסַּדְנָה שָׁמְעָה אִישׁ חֵרֵף:
"אָרוּר יוֹם רֻתַּקְתִּי אֶל זֹה הַמְּלֶאכֶת!
הִנֵּה שְׁתֵּי רַגְלַי שֻׁתְּקוּ כְּבָר מִלֶּכֶת,
וּפְרִיץ-הָרָעָב קְרָבַי הוּא טוֹרֵף".
וַעֲדֶנָּה יָדוֹ יְגֵעָה בַּמַּפּוּחַ
לַהֲפֹךְ הַזָּהָב זָקוּק וְטָהוֹר,
כַּזֹּךְ הַמֵּאִיר בְּרוּם הֲגִיגָיו —
נִשְׁמַע בַּסַּדְנָה כִּפְלֵיטָת הָרוּחַ,
וְלֵב הַצּוֹרֵף עָמַד דֹּם מִדְּהֹר —
וַיָּקֵא הַזָּהָב אֶת שְׁאֵרִית סִיגָיו.
תש"ז