לוגו
אליעזר בן-יהודה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

להערכתוֹ הנכוֹנה של אדם גדוֹל דרוּש ריחוּק-מה. הכּתמים המצוּיים בּכל אישיוּת, והבּוֹלטים בּיוֹתר מעל שטחה של אישיוּת מזהרת, מגרים בּנוּ יוֹם-יוֹם את היצר של לימוּד-חוֹבה לקטרג; וכן אנוּ מרגילים את עצמנוּ לאט-לאט להאמין, כּי אָמנם השלילה מרוּבּה על החיוּב.

עתה מת בּן-יהוּדה והריחוּק נתהוה פּתאוֹם.

המנוֹח היה בּלי-ספק אישיוּת עברית מזהרת וזהרה ילך ויגבּר בּמידה שמניחי הישוּב והלשוֹן בּארץ יהיוּ לאבוֹת. הפּגימוֹת שהיוּ מרוּבּוֹת ושהדאיבוּ את עיני נקיי-הדעת שבּדוֹר, תיטשטשנה; הבּנים יהיוּ בּני-עוֹנשין בּפני עצמם; המעשׂים הגדוֹלים יתפּשטוּ את הקליפּוֹת שבּמציאוּת והקטנוּת שבּהגשמה – ואז ישוּבּץ המאוֹר בּמקוֹם, שהוּא היה רגיל לקרוֹא לוֹ בּשם “דוֹרִיָה”.

איני יוֹדע בּבירוּר אם היה בּן-יהוּדה מדינאי גדוֹל – אבל הוּא צפה תמיד על כּל הדרכים המוֹבילוֹת אל גישוּם החלוֹם, שבּלעדיו אין חיים לאדם העברי; איני יוֹדע אם היה בּן-יהוּדה עתונאי גדוֹל – אבל הוּא קרקר תמיד את האָזנים, זעזע תמיד את הלב ולא נתן להרדם, ואם כּי ידע את ערכּוֹ של המזרח וחשיבוּתה של תרבּוּת-לשוֹן קרוֹבה, קרא תמיד למדע ולהשׂכּלה ולאמוּנה בּאירוֹפּה; איני יוֹדע גם אם היה בּן-יהוּדה בּלשן גדוֹל – אבל הוּא עשׂה לוֹ את עבוֹדת הלשוֹן העברית פּוּלחן, ויעבדנה ויבעל בּה בּסער וּבדבקוּת, בּאש זרה וּברוּח קוֹדש כּאחד כּהני עכו"ם לפנים.

האין בּכל אלה סמני-מה למיתוס חדש?

בּנינוּ יספּרוּ עליו לדוֹר אחרוֹן.

תרפ"ג