א מראות הגאלוואניזם. 🔗
הדבר אשר אנחנו נקרא לו גאלוואניזם, איננו כח חדש בין כחות הטבע הנסתרים, ואך פעולה חדשה מפעולות העלעקטרית תגלה בו לנגד עינינו; והפעולה הזאת היא אשר הביאה לבני האדם בעת האחרונה המצאות וחדושים רבי הערך וגדלי התועלת, אשר יעלו על כל מראות העלעקטרית ההלכו לפניה, מראות אשר דברנו בם עד כה ואשר קראנו אותם בשמותיהם.
ההמצאה הכי נכבדה אשר יצאה בעבורנו מחיק העלעקטרית, היא המצאת מוליך הברק; אך לעומתה הגאלוואניזם – אם כי המצאותיו יצאו לאור בעת מאוחרת – הוליד לנו את הטעלעגראפים העלעקטריים ואת המכונות העלעקטריות, את הגאלוואנאפלאסטיק (היצירה על פי גאלוואני), ואת המאור העלעקטרי, את ההמצאות העלעקטרא־חימיות הרבות, ואת הרפואות העצומות, המעלות ארוכה לשבץ, אשר טיבן לא יצא עוד בעולם; והיה אם נשים אל לב גם זאת, כי הגאלוואניזם עתה בראשית מפעליו, וזה אך החלו בדברי ימי האדם, אז נתן צדק לכל הערך הרב ולכל התוקף אשר האצילו לו, ולכל המהלל אשר מוקטר ומוגש לשמו, אם כי אין עוד מוכיח אם החלק אשר חלק לו הטבע גדול מן החלק אשר להעלעקטרית.
ובשימנו עתה עין על יסודות מעללי הגאלוואניזם, נבין את הדבר הוה.
המראות אשר אותם נכנה בשם גאלוואניזם, כמוהם כמראות העלעקטרית, והשם גאלוואניזם הוא אך על שם ממציאם הראשון, החכם האיטלקי גאלוואני, אשר בימיו הוחל להאמין, כי הוא גלה כח חדש בכחות הטבע הנסתרים, והוא לא כן, כי בא אחריו החכם האיטאלקי וואָלטא, והוא בהמצאותיו אשר המציא, הסיר את המסכה הנסוכה על חדושי גאלוואני, ויראם באמתתם ובערכם הנכון; ושכרו הרבה מאד, כי הוא הזהיר את החוקרים לבלתי לכת ארחות עקלקלות ולתעות בתהו לא דרך בדבר חדושי גאלוואני, ואך מימי וואלטא ועד הנה נדע לנכון, כי הגאלוואניזם איננו כח מיוחד בכחות הטבע, כי אם מראה מיוחד במראות העלעקטרית, ולפי הדבר הזה נשקיפה גם אנחנו עליהם ונקרא אותם בשמותם למען הבדילם; את העלעקטרית אשר ידענו עד כה, נקרא בשם ״עלעקטרית השפשוף“, ואת העלעקטרית הגאלוואנית נקרא ״עלעקטרית הנגיעה”.
והיסוד הפשוט המונח לרגלי הגאלוואניזם, הוא זה: בכל מקום אשר שני דברים שונים יפגשו ואחד בשני יגעו – תקום עלעקטרית.
ואם אמנם אין כחנו אתנו להוכיח את הדבר הזה כמו, ולהראות באצבע את המעשה הזה, יען כי הוא יגלה לעינינו עד כדי הרגשה אך במתכת לבד; אבל יש דברים בגו להחליט, כי במתכת הוא רק נגלה נגלה לעינינו. והוא אמנם נמצא והוה בכל עת אשר שני דברים יגעו איש ברעהו, ופעולות עלעקטרית תצאנה לאור.
אם נשים לוח צינק על פני לוח נחשת, ושניהם גדולים כעין מטבע השקל, ימצא לנו להוכיח על פי כוונים עשוים לדבר, כי קמה בם עלעקטרית על ידי נגיעת מיני המתכת השנים האלה – אך למען לא תצא לנו תורת שוא בדבר הזה, ולבלתי יוליד לו הקורא דמיון שקר, נבאר בזה לעין הקורא את המעשה הנעשה בנגוע שני הלוחות איש באחיו, באר היטב.
לוח הנחשת ולוח הצינק גם שניהם יאצרו בקרבם – ככל הדבר הנמצא על הארץ – את היסוד העלעקטרי הנסתר אשר הוא מורכב משני מינים, כאשר ידענו, ובשני הלוחות גם יחד נמצא תמיד עלעקטרית מחייבת ועלעקטרית שוללת המחוברות כאחד, ועל כן לא יוציא לוח הנחשת בהיותו לבדו כל פעולה עלעקטרית לעין, יען כי פעולות כאלה תהיינה אך בקום איזה פרוד בין שני המינים המורכבים, וכן גם לוח הצינק לבדו לא יוציא לעין כל פעולה, כל עוד ששני מיניו המורכבים לא התפרדו, ואך אם נניח את הלוח האחד על פני השני, נמצא אחרת: בעוד שני הלוחות לא נגעו איש אל רעהו, אצרו בקרבם עלעקטרית במדה שוה לשני מיניה, כי כמות העלעקטרית המחייבת אשר בכל לוח היתה ככמות העלעקטרית השוללת, לא עלתה האחת על השנית, וכל פעולה עלעקטרית לא נראתה ולא נמצאה, ואך בנגיעה תשבת כרגע המדה השוה, על פי דרך לא נודע לנו, כי גם בלוח הנחשת וגם בלוח הצינק קם הפרוד בין שני מיני העלעקטרית המורכבים ויהי לוח הצינק עלעקטרי מחייב, ולוח הנחשת עלעקטרי שולל.
ופלא הוא ויהי לפלא! הפרוד הזה לא יהיה אך ברגע הנגיעה לבד או בתחלת הנגיעה, כי אם מרגע לרגע יגבר ויוסיף אומץ; והיה אם תחבר בדבק שני פתילי ברזל לשני הלוחות, פתיל ללוח, פתיל ללוח, ואת ראשי הפתילים האלה תביא אל תוך מעבה האדמה, אז תמצא את זרמת העלעקטרית הולכת הלוך וזרום על פי הפתילים, ואם גם הרבה שנים תעבורנה ותהלופנה, לא יעבור ולא יחלוף הזרם ההוא, יען כי כל העת אשר לוחות הנחשת והבדיל יגעו איש ברעהו, לא יחדל ולא ישבת גם פרוד העלעקטרית לשני מיניה, והיה תמיד לוח הנחשת שולל, ולוח הצינק מחייב.
ולמען שים לנו באור כל שהוא בדבר המראה הנפלא הזה, אולי נטיב אם נצייר במחשבתנו, כי במקום הנגיעה אשר ללוחות הנחשת והצינק קמה איזו תנודה מרעדת בקרב האטמים, תנודה אשר לרוב קטנה ולרוב מהירותה, לא נראתה לעין הבשר, והתנודה הזאת הולידה איזה שפשוף בין אטמי הנחשת ואטמי הצינק, ולרגלי השפשוף נולדה עלעקטרית כמשפט – ולפי הדבר הזה נמצא כי משפט שני לוחות כאלה כמשפט מכונת עלעקטרית, לאמר, כי המה מקור תמידי להקיר תמיד עלעקטרית.
את העלעקטרית הזאת הנולדת בנגוע שתי המתכות אשה ברעותה. נקרא – כאמור למעלה – בשם גאלוואניזם, ובעת החדשה קראו לה על שם זרמת העלעקטרית אשר לא תחדל, ״עלעקטרית התנועה“, ואת כחה קראו ״כח עלעקטראמאטארי”, לאמר, הכח המניע את העלעקטרית לפעולה.
וזה ההבדל העצום אשר בין מקור העלעקטרית הזה ובין העלעקטרית הנולדת על פי השפשוף: אם תקח לך כל גוף אשר יהיה, לעשותו עלעקטרי על פי השפשוף, אז יהיה המעשה הזה אך לאטו, והעלעקטרית תאסף אל תוך כדור האוסף אשר למכונת העלעקטרית על יד על יד, ואתה אם נשמרת מלשים מעצור לאספתה, בחדלך מתת כל מגע ומשא לכדור האוסף ולאחד המלאכים הטובים, נמצא את העלעקטרית נאספת הלוך והאסף, עד אשר תתפרץ בדמות ניצוץ אם אך תגע אליה אצבע או יד כל מלאך אחר. כדור האוסף הוא – כאשר אמרנו – כעין בית אוסם לאסום ולצבור בו את העלעקטרית; אבל בית האוסם הזה איננו צור מעוז לעדן ועדנין, כי ברגע נגעך אליו, יצא כרגע כל אשר אגר ואשר אסם ואסף בכל העת, וכן גם כדור האוסף לא יעמוד בפני מגע אצבעך, כי כרגע וכל העלעקטרית הנאספה כליל תחלוף בסאון סואן ברעש, ובכדור לא יותר כל מאומה אשר יעצור כח לפעול עוד איזו פעולה; ומכונת העלעקטרית הזאת נדמתה אל קנה רובה אשר בכחו לירות אך פעם אחת, ואשר נטל עלינו למלאו שנית אם נחפוץ לירות בו, פעם השניה.
אך לא כן היא העלעקטרית הגאלוואנית: מקור העלעקטרית הזאת הוא בנגיעת שתי המתכות, ובמקום שם הנגיעה שם תקום ותהיה, והיה אם לא תתן לה ידים לזרום, תהיה העלעקטרית אך מעט, ואך אם תמצא לה מקום לזרום הלוך וזרום, אז תראה כי לא תחדל לה, אבל תחלוף כה מרגע לרגע, ותלך ותזרום ולא תכלה לרגלי הנגיעה אשר לא תחדל, והעלעקטרית תהיה עלעקטרית לאין קצה.
ובכן אם אמרנו כי מכונת עלעקטרית וקנה רובה נשתוו, נאמר עתה כי העלעקטרית הגאלוואנית וזרמת נהר שוטף גם הם נשתוו; והיה אם גם עלינו להחליט, כי ביד קנה הרובה נעצור כח להוציא פעולה רבה וכן שלמה אבל זרמת המים – גם אם פעולתה לא תגדל ככה לפעול בבת אחת – תהיה נאמנת לימים רבים, בהניעה כל רחים וכל בתי חרושת אשר אל פני המים וההבדל הזה לפעולה הוא אשר עצר בעדנו, לבלתי יכולת להשתמש בעלעקטרית השפשוף לכל הדבר ולכל הענינים הדרושים, תחת אשר על פי העלעקטרית הגאלוואנית, עשינו לנו כוונים גדלי ערך, שלמים וכן רבים. ועוד יש תקוה כי ימים יבואו, והמצאות וחדושים לאין מספר יצאו לנו מחיק הכח הגדול הזה הטמון באוצרות הטבע.
למען ברר לנו את דבר העלעקטרית הגאלוואנית, ולמען שים לנו מושג כל שהוא בעניין הזה, אמרנו לפי שעה כי קם בין לוח הנחשת ולוח הצינק איזה שפשוף באטמים, על פי הרעד אשר בא בם, או על פי תנופותיהם ותנודותיהם; ואולם הדבר הזה ללא אמת הוא, כי עוד מעט ונראה אשר לא דרוש לנו לשים ללוחות השנים נגיעה במקומות רבים, וכי בחפצנו להגדיל את פעולת הזרם הגאלוואני, עלינו אך להוסיף דבר אשר על אודותיו לא דברנו עוד, ואשר עוד מעט ונבארהו.
ב. מה זאת שלשלת גאלוואנית? 🔗
למען השמרך, קורא אהוב, מקנות לך מושגי שוא בדבר העלעקטרית הגאלוואנית ופעולותיה, ולמען לכתך לבטח דרכך, עלינו בבאורנו להוסיף לעמוד על המכונה הפשוטה אשר אמרנו – על לוחות המתכות השנים.
הנה אמרנו, כי בצאת שני פתילים משני הלוחות, הפתיל האחד מלוח הנחשת והשני מלוח הצינק, והלכו ובאו שניהם אל תוך מעבה האדמה, אז תזרומנה זרמות העלעקטרית הלוך וזרום בקרב הפתילים, והזרמות האלה תחדשנה כח מרגע לרגע, במקום שם יגעו הנחשת והצינק איש אל אחיו. – אך מה יהיה אפוא אם אך פתיל אחד יצא לו מלוח אחד, והשני יותר לבדו? האם לא יאמין הקורא כי הפתיל האחד הזה ימלא את חובתו, להוליך את העלעקטרית אל פי האדמה כמשפט, מבלי היות לו כל דין ודברים עם הפתיל השני? אבל משגה אתך, ידידי הקורא! גם הפתיל האחד לא ימצא ידים להוליך את העלעקטרית לדרכה, אז לא יעצור גם הפתיל השני כח לעשות את המעשה ההוא. דרך משל אם פתיל לוח הנחשת יורד ארצה לפתיל לוח הצינק נותר למעלה, אז לא אך שיחדל הזרם אשר בפתיל הצינק, שהוא הזרם המחייב, כי גם הזרם אשר בפתיל הנחושת, הזרם השולל, יוצמת ויושבת; וכן גם להפך, אם פתיל לוח הצינק לבדו יורד ארצה, והפתיל אשר ללוח הנחשת יותר למעלה, אז תחדל כל פעולה וכל מעשה עלעקטרי לא יהיה; וטעם הדבר הזר הזה הוא, כי במקום שם יגעו הצינק והנחשת, שם יקום הפרוד בין שני מיני העלעקטרית כאמור, הלוך והתפרד; העלעקט טרית המחייבת תבוא אל הצינק, והשוללת אל הנחשת; אבל הזרמות האלה תהיינה, אך אם שני מיני העלעקטרית ימצאו ידים לזרום להם, והיה אם הפתיל האחד ימצא מעצור בדרך הליכתו, יחדל כרגע גם הפרוד בין העלעקטרית אשר בלוח האחד, והלוח השני לא יעצר כח לקבל את העלעקטרית אשר כנגדו, וזרמת הפתיל השני תחדל מעצמה; – את רוב ערך הדבר הזה יכיר הקורא בשימו לב אל הדבר הבא בזה:
נניח נא כי בברלין העיר ישנו כלי גאלוואני אשר פתילו האחד מובא אל תוך האדמה, ופתילו השני מתוח עד העיר פאריז, ושם נקשר אל קנה מתכת המובא גם הוא אל תוך האדמה שם, אז יהיה הפתיל אשר בברלין עלעקטרי כל העת אשר הפתיל בפאריז יגע אל קנה המתכת; אך ברגע קום איש בפאריז להפריד בין הפתיל ובין המתכת, אז יאבד ברגע ההוא גם הפתיל אשר בברלין את כח עלעקטריותו, ולפי הדבר הזה נוכח לדעת. כי אמנם יוכל איש בפאריז לשים אות כל שהוא לאיש בברלין, והסמן הוא הוא סימן נכר ברגע העשותו, ואם אמנם שפת הסמנים בדרך כזה איננה עוד כלולה ושלמה, ועוד תחסר לה – כאשר נראה – המצאה שניה למען היותה כעין הטעלעגראף אשר לנו; אך כל משכיל יביא לבב חכמה, כי סוף סוף הדבר הזה – פעולת הזרם ושביתתו – הוא היסוד אשר עליו אדני הטעלעגראפֿיא הטבעו.
ועוד דבר אחד עלינו להוסיף: הנה אמרנו עד כה, כי בחפצנו להעיר בקרב הפתילים את העלעקטרית ואת זרמתה, אז עלינו להביא את שני ראשיהם אל פי האדמה; אך הנה נוסיף עתה כי עצור נעצור כח להעירה לפעולה גם בדרך אחר; ואף גם זאת כי דרכים רבים לפנינו לעשות בם את המעשה ההוא. אם תקח למשל את שני ראשי הפתילים ותשלבם יחד, בשימך את פי הראש האחד על פי השני, אז תקום זרמתם גם הפעם, ועתה אם תקרא את הפתיל אשר לצינק בשם ציר מחייב, ואת הפתיל אשר לנחשת בשם ציר שולל, ואת שני הצירים תחבר כאמור, תמצא את זרם הגאלוואניזם הולך הלוך וזרום, ואת החבור הזה – בחברנו את שני הצירים – נקרא בשם ״רתוק השלשלת"; והמעשה הנעשה בקרב השלשלת זה הוא: במקום שם יגעו הצינק והנחשת, שם יקום פרוד בין מיני העלעקטרית הלוך והתפרד. והצירים השנים המשולבים יחדו מעבר מזה, ישובו גם לחבר את המינים הלוך וחבר, והפרוד מעבר מזה והחבור מעבר השני, הם שיולידו זרמת עולמים אשר לא תשבת ולא תחדל, וכלי גאלוואני כזה המרותק כשלשלת, יכיל בקרבו תנודות ותנופות נפלאות בכל חלליו ונקודותיו, אם כי עין האדם לא תשורן, ואיש לא ידע ולא ישער בנפשו את הנפלאות הגדולות הנעשות בקרבו פנימה.
אבל גם המעשה הזה – גם התחברות צירי הפתילים השנים – איננו מן העקר, יען כי מעשנו זה יצלח בידנו גם אם לא נשלבם יד ביד (דירעקט) כי אם על פי כל מלאך ומלאך אשר להעלעקטרית; אם תקח למשל את הציר האחד בידך האחת, ואת הציר השני בידך השנית, והיה גם אז רתוק השלשלת עשוי כמשפט, כי זרמות הגאלוואניזם תמצאנה להן ידים על ידי גוף האדם אשר הוא מלאך להעלעקטרית, כאשר נדע, ועל דבר הפעולה אשר יפעל המעשה הזה בגוף האדם ההוא, עוד נדבר במקומה.
וכן גם נצליח לעשות את רתוק השלשלת ולהעיר בתוכה את הזרם כראוי, גם אם שני הצירים לא יגעו בראשיהם איש אל אחיו, כי אם בהביאנו אותם אל תוך קערה מלאה מים או אל תוך כל מין נוזל ונגר, ואז תקום פעולת השלשלת בזרמתה, גם אם לא יתחברו, יען כי המים והנוזלים נחשבו על המלאכים הטובים, אשר ידם כיד השלשלת, ואנחנו נדבר בבוא מועד על דבר הפעולה אשר יוציא הדבר הזה על המים ועל הנוזלים.
ועתה הנה כביר מצאה ידנו, למען נוכל לבאר בזה את פעולות העלעקטרית הגאלוואנית, הכי גדולות והכי נכבדות; ובקצרה ומעט מלים נשא עליהן את דברינו בפרק הבא.
ג. איזה דרך יעשה העמוד הוואלטאי ומה נחזה בו? 🔗
הנה נא ידענו כי בנגוע שני לוחות מתכת שונים למיניהם – למשל הלוח האחד לוח נחשת והשני לוח צינק – אז יקום ברגע ההוא פרוד בין שני מיני העלעקטרית העצורה בם, והעלעקטרית השוללת תשים פעולתה בנחשת והמחייבת בצינק, אבל שני לוחות כאלה לבדם לא יעצרו כח לעשות פעולה גדולה ועצומה, כי פעולה גדולה ועצומה כזאת אך בחיק לוחות רבים תנוח. – האם לא יאמין הקורא כי נקל הדבר הזה לעשותו, בקחתנו לנו לוחות רבים, להניחם שנים על פני שנים, ולהעמיד לנו עמוד אשר חליפות לו, נחשת וצינק, נחשת וצינק? אבל משגה הוא, ואם נחקור אחרי הדבר הזה בשום לב נראה את משגנו! אם נקח לנו לוח נחשת ונניח על פניו לוח צינק, נדע כי יקום פרוד בין העלעקטרית, ובאה השוללת אל לוח הנחשת מתחת, והמחייבת אל לוח הצינק אשר ממעל; והיה אם נניח על פני לוח הצינק הזה שנית לוח נחשת, יקום הפרוד גם מעבר הזה אשר לצינק, כי לוח הנחשת אשר ממעל יקבל את העלעקטרית השוללת, והצינק אשר בתוך יקבל משני עבריו את העלעקטרית המחייבת; אכן הדבר הזה הוא הוא השם את הלוח התיכון לאין אונים מבלתי יכולת לפעול מאומה, יען כי עלעקטריתו המחייבת תבטל משני עבריו ע"י העלעקטרית השוללת; והיה אם נוסיף עתה להניח על לוח הנחשת העליון גם לוח צינק שני, אז נראה כי נסתם גם לוח הנחשת התיכון הזה עם עלעקטריתו השוללת, בהיותו מונח בין שני לוחות הצינק, ואם נחקור מעט, נביא לבב חכמה, כי כל הלוחות המונחים בין הלוח העליון ובין הלוח התחתון, כלם יהיו באין אונים ולא יולידו כל פעולה, והנסיון יורנו כי בעשותנו לנו עמוד כזה אשר יכיל מאות לוחות כאלה, לוחות מונחים איש על פני אחיו, לא יגדל כח העמוד ההוא במאומה, מכח עמוד אשר יכיל אך משנה לוח אחד, יען כי בהיות העמוד בן מאות לוחות, לא יפעלו הלוחות התיכונים ברב או במעט, כי אם הלוח האחד אשר ממעל והלוח השני אשר מתחת לבד.
אך איזה דרך נגדיל אפוא את הפעולה ונאדירה – אם נחפוץ לעשות את המעשה הזה, אז עלינו לעשות דבר כאשר עשה החכם האיטלקי וואלטא, אשר לו לבדו יאתה להקרא בשם ממציא ״עלעקטרית הנגיעה“, או ״העלעקטרית הזורמת”, ואשר על שמו יקרא העמוד המגדיל את הפעולה, בשם ״העמוד הוואלטאי“; וזאת תורת העמוד ההוא: קח לך משנה לוחות, לוח נחשת ועליו לוח צינק, אשר גדלם כגודל השקל, ושים עליהם עתה לוח נייר או לוח חלקת צמר רטוב במי מלח, ועל פני לוח חלקת הצמר הזה תשוב לשים לוח נחשת ולוח צינק, ועליהם תשוב לשים לוח חלקת צמר רטוב במי מלח, ועליו לוח נחשת ולוח צינק, חליפות חליפות, לוח אחד רטוב במי מלח על פני לוחות הנחשת והצינק, עד אשר יעמוד לעיניך עמוד עשוי ע”פ הסדר האמור, לוח נחשת, לוח צינק, ולוח חלקת צמר רטוב, עד תום כל הלוחות כמה שתחפוץ, ועליך אך לראות כי בהחל העמוד עם לוח נחשת מתחת אז אל לוח צינק תכלנו מלמעלה, מבלי להוסיף עליו עוד כל לוח לח במי מלח, והיה אחרי עשותך את העמוד הזה, אז תפקחנה עיניך לראות פלאות אשר לא שערת ולא עלו על לבך מעולם, ואשר נעבירם לעיניך אחד אחד, אחרי אשר נוכיח בראשונה בדברים מעטים את סבת הדבר, מדוע יפעל העמוד העשוי במשפט כזה, יותר מהעמוד אשר לוחות חלקות צמר רטובים אין לו.העמוד העשוי במשפט כזה המסור לנו מפי װאָלטא, לאמר, אם תשים לוח חלקת צמר רטוב במי מלח על כל משנה לוחות הנחשת והצינק, אז יגבר העמוד ההוא, וכאשר נוסיף משנה לוחות ועליהם לוח צמר רטוב, כן יגבר וכן יוסיף אומץ; והיה אם נאמר כי משנה לוח אחד יעצור כח להעיר מנה אחת ידועה של העלעקטרית, אז יעצור משנה לוח שני כח פי שנים, ומשנה לוח שלישי יעצור כח פי שלשה, ועמוד עשוי ממאה משנה לוחות יגבר פי מאה ממשנה הלוח האחד; וזאת סבת הדבר: כאשר ראינו כן נדע כי משנה הלוח הראשון יעיר מנה אחת של עלעקטרית להביאה לידי זרם, והיה אם נשים על פניו לוח נחשת שני מבלי כל חיץ ביניהם, אז הלא ראינו כי העלעקטרית הנולדת פה גם הפעם, תבטל את העלעקטרית אשר כבר ישנה עמנו, ולוח הצינק התיכון ישאר באין אונים; אך לא כן הוא אם נשים לוח חלקת צמר רטוב על פני לוח הצינק, כי הלוח הרטוב הזה הוא מלאך להעלעקטרית – כל המים הם מלאכים להעלעקטרית כאשר נדע – והוא יינק אל קרבו את המנה האחת של העלעקטרית המחייבת אשר ישלח לוח הצינק מאליו, ואם נשית עתה נוספות על הלוח הרטוב, בשימנו עליו לוח נחשת שני, אז יהיה לוח הנחשת הזה גם הוא כמלאך, לקבל את מנת העלעקטרית המחייבת ההיא, ואם נשים עתה על פניו לוח צינק שני, אז יאסף לוח הצינק הזה כמשפט כל המתכת בתור מלאך טוב – את מנת העלעקטרית המחייבת האמורה אשר ממקור משנה הלוח הראשון תהלך; אך ברגע הזה תעיר הנגיעה, בנגוע לוח הצינק הזה אל לוח הנחשת התיכון. גם מנה שניה של עלעקטרית, אשר החלק המחייב ממנו יבוא גם הוא אל תוך הצינק, ולפי זה יכיל לוח הצינק השני שתי מנות של עלעקטרית מחייבת, ואם תניח עתה על משנה הלוח השני הזה לוח חלקת צמר רטוב שנית, ועליו משנה לוח נחשת וצינק, שהם משנה לוהות שלישית, אז נמצא כי באו וזרמו אל תוכם שתי המנות אשר אמרנו, ויחד עם המנה השלישית אשר יולידו הלוחות האחרונות האלה גם הם, נמצא שלש מנות, ולפי זה יכיל לוח הצינק השלישי את העלעקטרית המחייבת פי שלשה, וכאשר נוסיף את מספר הלוחות המשולבים כן תגבר העלעקטרית, עד אשר יקויים ויאושר הדבר אשר מראש אמרנו, כי כרבות לוחות העמוד הוואלטאי, כן ירבה כחו; ועוד השכילו החוקרים להמציא כלים גדלי ערך ורבי תועלת למוד על ידם את כמות העלעקטרית בדיוק, ועל פיהם נדע לנכון את הדבר אשר אמרנו, נכון כנכון היום.
ועתה הנה כביר מצאה ידנו, למען נוכל לדבר על דבר הפעולות הנפלאות אשר להעלעקטרית, בהיות זרמתה אדירה וחזקה.
נניח נא כי העמדנו לנו את העמוד כמשפט, והוא עשוי מאות לוחות משנה, ואל לוח הנחשת התחתון חברנו חוט ברזל בדבק, וחוט ברזל שני חברנו אל לוח הצינק העליון, את החוט המחובר אל הנחשת מתחת נקרא בשם ציר שולל, והחוט המחובר אל הצינק ממעל נקרא בשם ציר מחייב; ואנחנו אשר העמוד עמד לפנינו מבלי ראות בו דבר, ואשר עין האדם לא תראה בו כל זר וכל נפלא, אנחנו לא נכיל בדמיוננו את הערך הרב ואת פרשת המעשים והפעולות הגדולות אשר יפעל עמוד כמוהו: אם תגע באצבעות לחות אל שני החוטים כאחד, יפרץ אליך פרץ עלעקטרי אשר יסב לך fאב אנוש ורב; אך אם עודך מסתולל, ועוד כח בך לעמוד בפני הפרץ ההוא, והדבר הקשה הזה יצלח בידך להוסיף לאחוז בשני החוטים בחזקה לבלי הרפותם, אז לא תרגיש ולא תחוש עוד דבר, ולא יעלה על לבך כי עוד דברים נפלאים טמונים בבטן העמוד הזה, והיה אך אם תעזוב עתה את שני החוטים, אז יבוא עליך פרץ שני עלעקטרי, והוא לא יגבר כבראשונה, אך לא פה המקום להוסיף דבר בדבר הזה, להורותך למה כה נקלות בפני העמוד הזה, לבלתי קבל את פניך בסבר פנים יפות, ולמה כה קשתה פרידתו עליך, כי עלינו פה אך להשמיעך על הסדר את כל הפעולות המרהיבות עין אשר יעשה העמוד הזה בהיותו בנוי כמשפט. – אם תגיש את שני ראשי החוטים האמורים, איש אל אחיו מבלי לשלבם יחד, תראה ניצוץ מאיר יוצא מפי הראשים האלה, או כידורי אש רבים יתמלטו ויעופו מן הראש האחד אל השני, להראות בדמות ניצוץ אחד גדול ורב; והניצוץ הזה שונה כביר מן הניצוץ הנולד על פי עלעקטרית השפשוף, כי תחת אשר הניצוץ ההוא יחדל ברנע היותו, הנה הניצוץ הזה יעמוד ויהי לעינינו עת בבירה, אף גם נעצור כח להחזיקו למעננו לעדן ועדנין על פי כוונים עשויים לדבר, והניצוץ הזה הוא אבי המאור העלעקטרי הטוב לעינים והנחמד לרואה, אשר במקומו נדבר על אודותיו ונבארהו באר היטב. – אם תגיש חוט מתכת דק אל העמוד, משפת הציר האחד עד שפת הציר השני, תראה ותוכח כי יחם החוט הדק הזה חיש מהר ויתלהט, ואף גם זאת בהיות החוט עשוי ברזל או ברזל עשות, תראה כי יחר וישרף ע"פ כידודי האש הזורמת, אם תגיש מחט מאגנעטי אל הזרם העלעקטרי אשר יזרום בקרב החוטים, אז יסור המחט ממנוחתו, מנוחת התמיד, וכפי אשר נגיש את המחט – אם למעלה מן החוט או למטה ממנו – כן שונה דרך המחט בסורו. – אם תגיש מטיל ברזל רך מחותל בחוט ברזל, למען יזרום הזרם דרך החוט, תמצא כי הפך הברזל כרגע להיות מאגנעטי; ואולם ברגע אשר תשים מעצור להזרם העלעקטרי, אז תחדל המאגנעטית פתאום כרגע מהיות בברזל, והברזל ישוב ויהיה כמקדם; ובפרקים הבאים ננסה להראות, כי התכונה הנפלאה הזאת היא יסוד המצאת המכונות העלעקטראָ־מאגנעטית, ועליה אדני המצאת הטעלעגראפים הטבעו. – אם תביא את שני הצירים האמורים אל תוך נוזלים חימיים, יחדלו הנוזלים החימיים האלה ועלו ובאו בשני הצירים, וחמרי יסוד הנוזלים החימיים יכסו את עין החוטים; ובפרקים הבאים נוכחה לדעת את פרשת הדבר הזה ואת רוב ערכו להחימיא, אף נדע כי ההמצאה היפה, המצאת הגאלוואנאפלאסטיק, מחיקו יצאה, וכי עוד המצאות רבות ונעלות מחלציו תצאנה.
ד. פעולת הגאלוואניזם בגוף החי. 🔗
הפעולה אשר יפעל הזרם העלעקטרי בגוף האדם ובגוף בעלי החיים מדי נגעם בשני פתילי העמוד כאחד, תקרא בשם ״הפעולה הפיזיאלאגית אשר להעלעקטרית", לאמר, פעולת העלעקטרית בגוף בעלי החיים, והיא תקום ותהיה באשר הגופים ובעלי החיים מלאכים טובים להעלעקטרית, לבלתי שים כל מכשול וכל מעצור לזרמתה; והיה בקחתנו את ציר העמוד האחר בכף ידנו האחת ואת הציר השני בכף ידנו השנית, אז הנה נעשה רתוק השלשלת כמשפט, והזרמות העלעקטריות מצאו להן מקום להתאחד, ואז יקרא גופנו, המרתק, והוא יסול את המסלה להזרם לעבור דרך קרבנו.
וכן יאמרו החוקרים לבאר את דבר הפרץ אשר יבוא עלינו מדי עשותנו את רתוק השלשלת, בדרך כזה: החלקים בגוף האדם אשר עליהם יהיה הפרץ – העצבים והעורקים – הנמו גם הם כלים עלעקטריים, אשר בחבם ובחלקיהם היותר דקים טמון ונעצר גם איזה כח עלעקטרי, כאשר הוכיח בחכמה רבה החוקר הגדול די באָאַ־רעמאן בברלין, ולכן נחליט כי בבוא הזרם העלעקטרי אל תוך העצבים והעורקים, ובשימו פעולתם בם ע“פ הכח המושך אשר להעלעקטרית, אז יחרדו כלם ממנוחתם ומרבצם ויקבלו סדר אחר – כאשר עינינו רואות את המעשה הזה, בהגישנו קנה זכוכית אשר לו כח עלעקטרי שולל, אל פני כדור קטן עשוי מעץ הגופר אשר לו כח מחייב – והרעד הזה הוא סבת הפרץ הבא עלינו מדי עשותנו את רתוק השלשלת, יען כי הרער הבא אל החלקים הדקים אשר בעצבינו ובעורקינו הוליד את הכאב; ואולם אחרי אשר נהיה כדבר הזה והשלשלת כבר סגורה ומסוגרת, אז לא נחוש דבר יותר, גם אם תאחז ידנו בפתילי העמוד אחוז והוסף, ואך בהסירנו את ידינו מהם, יפרוץ בנו כרגע הפרץ השני, יען כי החלקים הדקים בעצבינו ובעורקינו, אשר היו עד כה דוממים במצבם החדש אשר נטל עליהם, ישובו למצבם הראשון, והתנופה החדשה הזאת תוליד את הרעד השני ההוא. – זה הוא הדבר אשר יוכיחו לנו החוקרים בחקירותיהם, ונסיונות רבים ומופתים עצומים יעידו על משפטם החרוץ הזה, וגם החכמה בכל מדעיה אשר חדשים מקרוב באו, לא תורנו אחרת; ואם כי אין אתנו יודע את הנעשה בגוף האדם פנימה ברגע פרוץ בו הפרץ, אבל הנה כביר מצאה ידנו לדעת הרבה דברים על אודות הענין הזה המכוסה בעלטה, על פי החקירות אשר חקר ואשר הוכיח ברוב השכל ודעת, החוקר החכם די־באָאַ־רעמאָן, ובעתן נחישן כי הקירות די־באא־רעמאָן פתחו לנו פתח רחב וצהר גדול, אשר על פיו נביט ונראה אל תוך בית החרשת אשר בגוף האדם, ואל המעשה אשר יעשה מוחו בקרבו, ואל העבודה אשר יעברו עורקינו בקרבנו, ואשר במקומן נבאר אותן. ולפי שעה רב לנו אם נוכיח אך את הדבר האחד: כי התנודה הבאה אל קרבנו לרגלי הפרץ, נולדת אך על ידי פעולת הזרם בעצבינו, עצבי התנועה וזאת היא סבה עלעקטרית כי ינגשו עורקינו בנו למרות רוחנו; ולעומתה ההתגרדות אשר תהיה בעורנו, ואשר נחושנה כעין סרבים ממאירים בבשר החי, בעת ״ייעפו אברינו לישון” – כאשר יאמר בשפת ההמון – ההתגרדות הזאת תהיה לרגלי הפעולה אשר יפעל הזרם בעצבינו, עצבי ההרגשה, אשר יעורו גם הם ע"פ העלעקטרית, כמוהם כעצבי התנועה.
אך עוד דברים אחדים עלינו להוסיף בזה: במקום שם פצעים בגופנו, שם נחוש כאב עצום ככאב אש אוכלת, ברגע אשר יזרום בקרבנו הזרם העלעקטרי, ואשר בלעדיו לא נחושהו; – אם תביא אל פיך על פני לשונך צורי שלשלת קטנה העשויה כמשפט, אז יעלה בפיך טעם משונה מאד; ולא זאת בלבד כי אם בשומך מטיל נחשת מרוק מתחת לשונך ומטיל צינק מרוק ממעל ללשונך, ובתתך ידים לשני מטילי המתכת האלה לנגוע איש אל אחיו מעט או הרבה, אז יעלה בפיך הטעם אשר יקראו לו ״טעם עלעקטרי". – אם תגיש אל פני עיניך את צירי השלשלת העלעקטרית העשויה כמשפט, אז תחוש בנפשך כי חצצים וברקים יברקו בעיניך. כל העת אשר יזרום הזרם העלעקטרי בקרב השלשלת. – אם תוליך את הזרם דרך אזניך, אז תחוש בהן המולה ורעש כל העת אשר יזרום הזרם והשלשלת לא תשחת. – וכן גם החלו לחקור על אודות עצב הריח (ריכנערוו), לדעת את הדבר אשר לו ולהעלעקטרית, ולהבין איזו פעולה תפעל בו, והנה הורו אותם הנסיונות כי עצבי ההרגשה אשר בחוטם יתעוררו יותר מדי, והכאב יגדל בו מאד, עד בלתי עצרנו כח להביא חשבון הריח לדעת מה הוא, ובכל זאת יש רגלים לדבר להחליט, כי שום תשים העלעקטרית את פעולתה גם בריח, יען כי נוכחנו וראינו, כי כל החושים והעצבים סרים למשמעתה, ומדוע אפוא יגרע חלק העצב הזה אך לבדו?
ויותר אשר הראו את פעולות הזרם העלעקטרי בעצבי ההרגשה או בעצבי החושים, עוד החלו רבים להתעולל גם בעצבי התנועה, ויואילו להוכיח כי מרפא ותעלה צרורים בכנפי העלעקטרית, ויאמרו לרפאות את העם, אף גם כוננו להם בתי רפאות, ויודיעו בקהל עם ״משפטי רפואות עלעקטרית"; אבל איך שיהיה – אם רגלים לדבר הזה או לא – הנה לקחו להם קרנים, תרבות אנשים אין הבין אשר אך הכסף כל מגמתם, והם השחיתו הרעו גם את החלקה הטובה; ואנחנו רואים לדאבון לבנו יום יום, את השרשרות הגאלוואניות למחלת הרהעמאטיזם, ואת הגבלות, ואת כל הדברים מן המין הזה אשר יפרו וירבו מיום אל יום.
ה. הניצוץ העלעקטרי. 🔗
כאשר ראינו כן נדע, כי הזרם העלעקטרי, יוליד הום בקרב פתילי ההליכות אשר לעמוד, ובהגישנו את צירי העמוד העלעקטרי השנים איש קרוב אל אחיהו, אז יקום ויהיה לעינינו זרם ניצוצים עלעקטריים רבים, ואת זרם הניצוצים האלה נקרא בשם ״המאור העלעקטרי“. אבל המראות האלה לא חדשים הם אתנו, וכבר ראינו אותם גם לרגלי עלעקטרית השפשוף; אם נוציא למעננו עלעקטרית רבה ע”פ מכונת העלעקטרית, ונאסוף אותה ע"פ סוללה של בקבוקים ליידניים אל מקום אחד, ואחרי כן נוציא אותה לחפשי אז יבקע ברגע ההוא ניצוץ בוער באש, אשר יפיץ חום רב מאד לפי ערכו; אמנם העת אשר בה יהיה הניצוץ הזה, היא קטנה וקצרה מאד, עד בלתי עצרנו כח להרגיש את מעט קטנה ולחקור אחריה בדיוק, ולא במעט עמל יעלה בידינו להביא את חשבונה, ואנחנו עתה – אם גם יעבירנו הדבר הזה מעט מן המסלה אשר סלונו לנו – לא נעבור מזה עד אם נתנו להקורא מושג כל־שהוא בדבר העת המעטה הזאת אשר אין ערך לקטנה:
אם נשאל פי איש לא למוד בראותו ניצוץ עלעקטרי עצום ורב יוצא לעיניו: מה העת אשר האיר הניצוץ הזה? וענה האיש ההוא ואמר: הניצוץ האיר למצער זעקונדות אחרות! ואנחנו נענה אחריו כי משגה הוא אתו, ואך הרושם אשר יעשה הניצוץ בעיננו הוא אבי המשגה הזה, יען כי עיננו לא תמלא מראות את האור גם כאשר כבר חלף הלך לו, ואנחנו בחפזנו עוד נחשוב כי האור עודנו עומד ומאיר לנגד עינינו; והאיש אשר לא למוד, הוא בעינינו כילד אשר יתו תו עגול בלפיד בוז אשר אך שביב אש יגה בו, והוא בעשותו את המעגל הזה סביב סביב בלי הרף, ידמה בנפשו כי מעגל אש הוא רואה, אם כי באמנה אך נקודה אחת תאיר לפניו; וסבת הדבר היא, כי אור השביב אשר נראה לו בראשית נטותו את הלפיד, עשה רושם גדול על עצבי העין הדקה, והרושם הזה ישאר עומד וקיים גם כאשר האור בעצמו כבר חלף עבר לו. אבל למען דעת ולמען השיג את מעט העת אשר יאיר ניצוץ עלעקטרי, דרושים לנו נסיונות דקים העשויים בטוב טעם ובתחבולות עמוקות; ואנחנו נקח לנו לנסיון ההוא לוח זכוכית גדול ועגול ונמשח אותו בשלל צבעים ברורים ונקודים שונים, ונגוללהו לנגד עינינו ע“פ מכונה עשויה לדבר, במהירות רבה וגדולה, והיה אם נביט בפני הלוח הזה אל מול פני האור, וראינו אך צבע אחד מטושטש אשר לא נדע נכנה, והוא עובר לנגד עינינו בלי הרף, ומי הוליד את הטשטוש הזה? אם לא כי הרושם אשר עשה בנו הצבע הראשון לא סר עוד גם במלאות הצבע השני את מקומו ע”פ הגלילה, ולכן לא נדע להביא את חשבון הצבעים אחר אחד לקרוא אותם בשמותם. אבל שונה מאד הדבר אם נעשה את הנסיון האמור בזה בחדר אפל, ושם בצאת לעינינו ניצוץ עלעקטרי, שם נראה לאורו את כל הצבעים אשר על פני הלוח המתגולל, בהירים וברורים אחד אחר לבדו, ולא עוד, כי גם נאמין כי לא התגולל הלוח כל מאומה, ולא התנודד רגע ממנוחתו; ומי יוליד לנו את המראה הזה? הלא אך יד המהירות עשתה אלה, והעת הקטנה מכל שעור וערך אשר האיר בה הניצוץ ההוא, ואשר לנגדה תנועת הגלגל כאין וכאפס! והנסיון הזה יורנו עוד אחרת: אם נפרוש על פני הלוח המתגולל הזה מקלעת בד משזר, אז לא תחזה עיננו בו את הפתילים אשר במקלעת ההיא, גם אם נניע את הלוח אך לאט לאט, ואך אז תראה אותם – וגם אם יתגלגל הגלגל במעוף רב – אם יציץ לנגד עיניך ניצוץ עלעקטרי, ואז תראה ובחנת את הפתילים אחד אחר, והאמנת כי עמד הגלגל דום ולא מש ממקומו; יען כי העת אשר בה הציץ הניצוץ, מעטה היא וקטנה מכל שעור וערך, ולנגדה כל התנועה וכל ההתגוללות העזה כאין וכאפס נחשבו.
וגם הברק לא יאיר כי אם עת מעטה מאד, אם כי המשוררים והמליצים יבראו להם בחשכת הלילה אשר לשיריהם ולמליצותיהם, ברקים אשר יהיו ויעמדו בכדי רגעים אחדים; ואך בזאת צדקו, באמרם כי כל הדברים אשר תנועה ותנודה להם, יעמדו ״דומם ואין רוח" ברגע האיר הברק, כי אמנם דומם ואין רוח יהיו כל הדברים בעינינו ברגע הזה הקטן מאד, אשר בו יאיר הברק, ולנגדו תהיה כל תנועתם כאפס וכאין. וגם השומרים, השומרים את מעבר מרכבות מסלת הברזל, ישתאו וישתוממו בראותם לפעמים את המרכבות ההן עפות לפניהם בלילה לאור הברק, ואז עיניהם לא תראינה את המרכבות כאשר תלכנה, כי אם כאשר תעמודנה על עמדתן; ופלא הוא כי מדמים הם בנפשם לראות את הרכב המוליך את המסע פנים מול פנים, ואת האופנים המתגוללים יראו בכל ידותיהם וחשוריהם, כאלו עמך המסע דומם לנגד עיניהם ולא מש ממקומו, ואף גם זאת בהיות המסע כבר מהם והלאה – ואת הדבר הזה ידעו ע"פ שאון מכונת הלאקאמאטיף – והם עוד עומדים משתאים ומאמינים כי עוד עומדות המרכבות לנגד עיניהם; ועל הרושם הזה אשר יעשה הדבר ההוא, יאמר, כי עצום הוא ונורא מאד, עד שגם השומרים המבינים את הדבר לאשורו, לא יעצרו כח למשול בנפשם בבוא הדבר הזר הזה פתאום, ופחד ורעדה יאחזו אותם בעמוד פתאום המסע דומם לנגד עיניהם.
ואמנם עת קטנה ומעטה מאד יאיר הניצוץ העלעקטרי לעינינו, עד אשר כל נסיון וכל תחבולה דקה לא הצליחו בידינו לבוא עד תכונתה וחשבונה וגם הראי המתגולל (דרעה־שפיגעל) לא הועיל לנו בכל הנסיונות הדקים, ואך תורה אחת יצאה לנו מכל הנסיונות האלה: כי משך העת אשר בה יאיר הניצוץ העלעקטרי או אשר יברוק בה הברק, לא יעלה גם על החלק האלף אשר לזעקונדע אחת; ועתה אם נשים אל לב, כי עיננו תעצור כח לראות לאור הניצוץ העלעקטרי חדר מלא אנשים, ולהכיר את צביונם ודמותם, או כי תעצור כח לראות לאור הברק ככר רחב ידים, בהיר וברור כמו לאור השמש, ובתים ושדות ועצים ואנשים ומים ואניות וכל הדבר הקטן או הגדול, אז אך אז נבין ונשיג מה נשגב כח העין, ומה עצם כה ראותה הדק, יען כי נוכחנו לדעת, כי העת הקטנה מכל שעור כמשך עת הניצוץ העלעקטרי או הברק. די היא לנו לשים לנגד עיננו אספת ענינים רבים מאד, והם ישימו בה את רשמם ברגע אחד אשר אין שעור לקטנו.
זה הוא משפט קוצר עת הניצוץ אשר יצא לנו מחיק עלעקטרית השפשוף, ואנחנו פה נשאנו עליו אך משא קטן מבלתי היות הדבר במקומו. אבל לעומת משך העת המעטה הזאת, נעביר עתה לעין הקורא את משך העת הרבה והגדולה אשר לאור הזרם הגאלוואני, ואתה תראה ובחנת.
ו. החום הגאלוואני. 🔗
כאשר יאיר הניצוץ אשר לעלעקטרית השפשוף, כן גם יעצור כח לחמם את פתילי כל מתכת, וכן ילהט אותם לאש לוהט; ופעטער ריעס הוא האיש בברלין אשר משכורתו שלמה ופעולתו נאמנת, כי הוא עמל הרבה בשומו את עלעקטרית השפשוף אך לבדה לנגד עיניו, למען חקור בה כל הימים, והוא הועיל לנו הרבה בחקירותיו העצומות. אך לא כן הזרם הגאלוואני! כי לא באנו עוד עד חקרו לדעת את הדבר אשר יהיה, בלהטנו פתילי מתכת אשר זרם גאלוואני עובר בקרבם, ואך את הדבר האחד נדע ע"י הנסיונות הרבים אשר נסינו: כי כאשר יצער עבי הפתילים וכאשר יודקו, כן ימהר וכן יחיש הלהט בבואו אל קרבם. ועתה אם כי עלתה בידנו לבואאם מעט ואם הרבה – עד חקר חקי הלהט, בלהטנו את הפתילים אשר זרמות גאלוואניות עוברות בקרבם, והסודות האלה גלוים וידועים לנו, אך עוד נסתר ונעלם מנגד עינינו שרש דבר החום ההוא, יען כי טבע החום בכללו ותכונתו עוד נעלמים ממנו, ובכל זאת כבר עטינו אל השלל המעט אשר מצאנו, אף לקחנו לנו את הפתילים הלוהטים למען השתמש בהם לחפצינו הלוך והשתמש יום יום.
למען פוצץ סלעים גדולים ועצומים, נטל עלינו עד כה לעשות כוונים ע"י אבק שרפה, למען תקום ההתפוצצות בסלע ברגע אחד על פני כלו, ולמטרה הזאת נקבו לפנים חורים בסלעים וימלאום כיסי אבק שרפה ולמען הבעיר את הבערה בכל החורים ברגע אחד, שמו חוטי תבערה בחורים וימתחום מחור אל חור, למען הצליח חפצם בידם; ובכל אלה קרה לא אחת ושתים כי החוטים ההמה לא היו די בער להבעיר את האש בכיסי אבק השרפה במשך הרגע האחד, ואף גם זאת כי לא יכלו להביא את אבק השרפה מתחת למים, במקום נקבו חורים בסלעים אשר במים למען הבעיר אותם – ועבודות כאלה מתחת למים נעשו לא לעתים רחוקות – עד אשר נגלתה תכונת פתילי הזרם הגאלוואני, ותקם לנו עזר בנקל; כי שמו כיסי אבק שרפה בחורי הסלעים, ויביאו אל תוכם פתיל אשר לשלשלת גאלוואנית והפתילים עוברים מחור אל חור, ובהביאם את הפתילים ההם בפי סלע אשר מתחת למים צפו אותם צפוי גוטא־פערטשא, למען עמדם בפני המים, ובהיות הרגע הנכון. אז יחוברו זנבות הפתילים אל הכלי הגאלוואני, ובא הזרם אל תוך כל הפתילים, ויוליד הזרם את הלהט האמור ויבעיר את אבק השרפה בכל מקום אשר הוא שם, ואז תקום ההתפוצצות ברגע אחד על פני כלו; ועתה מלבד הפעולה הזאת, הפעולה המכוונת לרגע אחד, אשר תהיה לרגלי הדבר הזה, הנה כפלים לנו לתושיה, כי הצליח בידינו לבוא אל המטרה גם בנקבנו חורים קטנים, מאז אשר נקבנו חורים גדולים.
להט הפתילים על פי הזרמות העלעקטרית, הוא אשר יעשה מעשים לעינינו עוד כהנה וכהנה, כי גם בהכאיב שן בריאה אשר בפה החליטו הרופאים להחליש או ״להמית" את העצב (נערוו) אשר בשן; ולתכלית הזאת לקהו לפנים חוטי פלאטין אשר העבירום באש לוהט ויביאום אל תוך השן הכואבת עד מקום שם העצב המכאיב את הכאב – או יותר אמתי: העצב המביא את הכאב עד כדי הרגשה והמעשה הזה יועיל הרבה יתר מאשר יעקור את השן ההיא; אבל הדבר הזה יכבד מאד עלינו לעשותו, בהיות היד המחזקת בחוט הלוהט, אי בטוחה ומתנועעת ובהיות האיש הכואב מתנודד תחת כאבו, והיה תחת להביא את החוט בעודו חם אל תוך השן פנימה, יפזר החוט את דרכו לזרים, בנגעו בדרך הלוכו אל בשר הלשון ואל החניכים, או אל השפה והלחיים, ובין כה וכה וחומו נדעך, וחוט הפלאטין קר יבוא אל מקום תעודתו. אבל מה שונה ממנו הפתיל הגאלוואני! וכבר ראתה עיננו את המכונה הקטנה אשר המציאו בארץ אנגליא לתכלית הזאת, ואשר העבירה פה לנגד עינינו האדון גריועל, בעת הטיפו לקחו באזני חברי בית הפאליטעחניקום. המכונה הזאת לא תעלה בגרלה על גודל עט סופר, אשר ישא על ראשו חוצץ שנים (צאהנשטעכער), ואת ראש חוצץ השנים הזה העשוי מחוט של פלאטין יביאו אל פי השן בעודו קר, ושני חוטים יוצאים מן הכלי הזה ומחוברים אל השלשלת הגאלוואנית, והיה אך כנגוע הנוגע באצבעו, ובא הזרם העלעקטרי דרך חוט הפלאטין אל קרב השן, ובהיות הלהט אשר ילהט את החוט ואת השן פנימה, ושבה השן ורפא לה, וכל חפצנו יצלח בידנו בנקל ובלי עמל. – ומעשים כאלה רבים הם הנעשים לרגלי איזו רפאות תעלה בגוף האדם פנימה; ותחת אשר לפנים נטל עלינו להתגורר בבשרנו ולשרוט שרטות מכאיבות בגוף, בעשותנו את הדבר הזה, ועתה יצלח חפצנו בידנו אל נקלה, בהביאנו את הפתילים הגאלוואנים אל תוך הבשר, והמכאוב מכאוב קטן וכמעט לא נרגישהו בפצענו את הבשר, וגם הדם לא יזוב ויחסר על ידי זה, ואף גם זאת כי תעלה הארוכה חיש מהר ומרפא בכנפיה.
ז. האור העלעקטרי. 🔗
הנה מלתנו כבר אמורה, כי בהגישנו את שני צירי העמוד הוואָלטאי, או צירי השלשלת הגאלוואנית איש אל אחיו, קרובים יחדו מאד, אז יקום לעינינו אור מאיר אשר לא יכבה. הנסיון אשר נעשה ברבר הזה בארץ צרפת, ואשר למעשהו לקחו שלשת אלפים וחמש מאות ועשרים משנה לוחות פשוטים, הנסיון הזה הורה לדעת כי כאשר הגישו את שני הצירים איש אל אחיו עד כדי חלק החמשים אשר לזרת, קמה זרמת ניצוצים רבים משפת הציר האחד עד שפת הציר השני, ואור הניצוצים האלה האיר משך חמשה שבועות מבלי לאבוד דבר מכחו בכל העת ההיא, וגם אחרי עבור ירחים רבים מיום העשות העמוד, לא נראה בו כל שנוי וכל רפיון. ואמנם כבר ראינו כי גם בכלי גאלוואני קטן ומצער, יצא לעינינו ניצוץ ברגע אשר רותקה השלשלת או ברגע אשר פותחה, והניצוץ הזה הוא יליד הלהט הלוהט בראשי הפתילים הקיצונים, ואשר בהיות האמצעים מכוונים אל הענין, תחר המתכת אף תשרף ותכלה לעינינו.
אם נאבה כי יצלח הפצנו בידנו לשרוף את ראשי הצירים, אז דרוש לנו כי גם יסוד החמצי יסור למשמעתנו; יען כי כל שרפה ושרפה לא תקום ולא תהיה בלתי אם בהתחבר כל גוף אשר יהיה, התחברות חימית עם יסוד החמצי, והיה בהביאנו את ראשי הצירים אל תוך חלל ריק מכל אויר, או נוכח לראות כי אמנם התלהט יתלהטו ראשי הצירים האלה, אך לא ישרפו, ואולם גם הלהט הזה שונה בערכו בכל חמר וחמר אשר ממנו נעשו הצירים, כי יש חמר אשר נוח להתלהט וגם להשרף כרגע, ויש חמר אשר קשה ללהט ולשרפה ואשר יחזק מצור; וראה זה מצאו החוקרים, כי החמר הנוח להשרף יוליך אור מאיר אשר ייף שבעתים מן האור היוצא מחיק החומר הקשה להתחבר עם יסוד החמצי למען השרף, ונראה דרך משל כי ראשי הגחלת יולידו אור מציץ יותר מאור הברזל, וראשי הברזל יולידו אור מציץ הרבה יתר מאור ראשי הפלאטין. אבל האור אשר נקרא לו ״מאור עלעקטרי" שונה כביר מן האורות האלה אשר אמרנו, והוא יקום ויהיה ע“פ כוונים מיוחדים אשר אזן וחקר החוקר המפואר אשר הרבה עמל והרבה עשה בידיעות הטבע, הוא החוקר דעווי. האיש הזה הכין לו עמוד גאלוואני עצום ורב, ויחבר שני ראשי גחלת אל הציר המחייב ואל הציר השולל, ואת שני הפתילים האלה הביא אל תוך כדור זכוכית אשר קרבו ריק מכל אויר; ויהי כאשר הקריב את שני ראשי הגחלת ע”פ שרבובים (שרויבען) מבעד, למען היותם קרובים איש אל אחיו ולמען תת לזרם העלעקטרי מקום לעבור דרך ראשי הגחלת, ותצא אש נוגה על פני הגחלים אשר לא ראו כמוה, ויהי אור גדול אשר עלה על כל המאורות אשר ברא לו האדם בידיו מאז ועד היום. אבל לפי אשר הוכיחו עתה הנסיונות אשר נוספו על הנסיון היפה הזה, נדע כי כדור הזכוכית הריק מכל אויר הוא כלו למותר, והוא אך להראותנו כי המאור העלעקטרי יעצור כח להאיר גם בלי עזרת יסוד החמצי, ואף גם זאת, כי יעמדו הגחלים ימים רבים וחמרם איננו אוכל, תחת אשר בהיותם בתוך האויר, יתחברו הם עם יסוד החמצי להיות יחדו ליסוד חמצי גחלת.
והנסיונות אשר שתו נוספות על הנסיונות האמורים, הם הורו אותנו לדעת כי אור הגחלים העלעקטרי ימצא לו מעמד, לא אך בקרב החלל הריק מכל אויר, כי אם גם מתחת למים, והיה אם גם נוכחה לדעת כי ימעט שם נגהו לעומת נגהו אשר על פני האדמה, אך הנה לא ימעט הנוגה הזה במדה רבה מאד, ויוסיף להפליא גם שם את עין הרואה; ואך חמודות המה הנסיונות אשר עשו, בשלחם את האור ההוא גם עם האנשים הצוללים בתהום רבה, היורדים בבטחה בתוך פעמון הצוללים (טויכערגלאקע) עד עמקי התהומות, לחפש שם מטמונים ואבנים יקרות, והפעמונים ההם, אשר קנה חלול אחד להם לשאוב ולהביא למו כפעם בפעם אויר צח, וקנה חלול שני לגרש ולהוציא משם את האויר הנאכל, החוצה, הם נושאים בפיהם גם פתילים עלעקטריים הבאים מבעד, ועל פיהם יבוא המאור העלעקטרי גם עד תוך הפעמונים ההמה; ובדרך הזה יבוא האור גם אל הבונים בנין בעמקי המים, והדייגים יעשוהו ויכוננוהו להם בחפצם לאחוז את הדגים; ואף כוונים עשו לכלי האור הזה להטותו לחפצם כעין העששית, אם לשים לו מקום ממעל ואם להשקיעו זלהביאו עמוק עמוק.
ח. המאור העלעקטרי בחעשותו להשתמש בו. 🔗
מחזה נפלא ומאד נעלה תראינה עינינו, בהרחיקנו מעט את שני ראשי הגחלים איש מעל אחיו, אחרי אשר כבר הקרבנום ואהרי אשר כבר נראה בם האור העלעקטרי; כי אז יחדל האור מהיות לעינינו בדמות נקודה בוערת, כי אם יהיה כעין דמות הקשת הנטויה, ואולם רוב אורו ונגהו לא יחדלו עוד ועינינו תכהינה מראות אותם גם אז, עד בלתי עצרנו כח לחקור דבר על אודות האור ולבוא עד חקרו; ואך בזאת נוכל לחקור בו: בהופיעו בתחי1 התמונה אשר תרד על פני הקיר, כעין התמונות אשר לעששית הקוסם (לאטערנא־מאגיקא); ועל פי הדרך הזה צלח חפצנו בידינו לחקור על אודותיו ולהתחקות על שרשו, ונדע עתה סוד נפלא מאד: כי בהאיר האור, אז יזרום זרם דק מפי גחלת הציר המחייב ופונה לבוא אל הציר השולל, ובלכת הזרם הזה ילכו אתו במהירות רב חלקים דקים מן הגחלת המחייבת ובאו אל הגחלת השוללת. ובאמנה תראינה גם עינינו כי תצער ותמעט הגחלת המחייבת מרגע לרגע, והגחלת השוללת תגדל ותרבה, והחלקים הדקים ההם המעופפים מפי הגחלת, הם הם היוצאים לשלהבת רבה ומולידים את האור העצום בדמות הקשת הנטויה, מפי הציר המחייב אל הציר השולל, ואשר צבעיה נחמדים למראה. ויען כי המאור העלעקטרי הזה עולה באורו על כל המאורות אשר עשה לו האדם בידיו, לכן אמרנו כי בו נשתמש בכל מקום אשר ידרש לו מאור גדול ורב, ואף יצליח לגרש את אור אויר הנפץ (קנאללגאז) מגבולו, למען היות הממשלה אך לו לבדו. אך עוד קמו מכשולים למאור הזה בדרכו, כי בשלח הגחלת המחייבת את זרמה אל הגחלת השוללת, ובאבדה מחמרה מרגע לרגע, ובהיות עמה חליפות ושנויים רבים, אז לא תעצר כח לעמוד בפני הגחלת השוללת פנים אל פנים במצב שוה, כי כאשר תקטן המחייבת כן תגדל השוללת, ונטל עלינו לעמוד תמיד על המשמר להשיב להמחייבת את כחה הראשון, למען היות כחה ככח הגחלת השוללת; עד אשר הרחיבו העמיקו החוקרים חקר וימצאו תחבולה גם לזה, כי כוננו מורי־שעות העשויות במועצות ורוב דעת, ועל פיהן יוקם תמיד הציר המחייב בד בבד אל מול פני הציר השולל, ומדי אבדו מכחו, כן ישוב להתקרב אל הנחלת השוללת, למען היותם תמידים פנים אל פנים; ובדרך הזה יעמוד לנו עתה האור העלעקטרי ימים רבים, ונגהו לא יסוף ולא ישונה ברב או במעט, והאור הזה הוא האור המאיר על פני מגדלי המאור, אשר אורם דרוש לתכליתנו, ולהפצינו מדי יום ביומו.
הנסיונות אשר נעשו הורו לדעת, כי כאשר נוסיף על הלוחות אשר לסוללה הגאלוואנית וכאשר נגדיל את מספרם, כן ירב וכן יגדל האור העלעקטרי אשר יצא מפיהם, ואנחנו נבינה, כי בהיות האור לנגד עינינו אז נעצור כח לשית עליו נוספות אם נגדיל את הסוללה ונאדירה, וכבר הרבה הצליח ביד החוקרים; כי המה כוננו להם סוללות גאלוואניות עצומות עד מאד, ויהי האור היוצא מפיהן בערך רביעית האור היוצא מאת פני השמש; ולפי זה נדע עֶתה ברור, כי אם נכונן לנו ארבעה מאורות עלעקטריים כאלה במקום אחד, אז יהיה האור ההוא בסביבות המקום הזה כאור השמש הזורח, לא נופל דבר.
ויען בי המאור העלעקטרי נקל לנו לעשותו, ולא יכבד אף לא יסכן בו העושה אותו, כעושה את המאור יליד האויר (גאז), לכן אמרנו בראשית ימי המאור הזה, כי הוא ימלא את כל מקום ומקום ואת כל בית ובית, אם אך נרים את המכשול האחר אשר בדרכו, והוא, כי האור הזה ייקר מחירו והוצאותיו רבות, באשר כי המתכת הדרושה לסוללה גאלוואנית רבה היא, והמתכת הזאת תשחת ולא תצלח לכל דבר אחרי אשר כבר מלאה את תעודתה במשמרת הסוללה, ואנחנו לא מצאנו עוד דבר אשר למענהו תדרש לנו מתכת נשחתה להוציא ממנה עוד איזו תועלת, והיה אם אך נמצא דבר אשר למענהו תדרשנה לנו המתכות הנשחתות האלה, והוא ישיב לידים את ההוצאות, אז אך אז נצליח להפיץ את האור הזה על כל מקום ומקום ועיני כל בני האדם רואות. אף אמנם מארץ אנגליא דבר שמענו, כי שם יאמרו להתיך ע"פ החימיא את המתכות הנשחתות האמורות, ולהוציא מהן צבעים יפים ונהדרים, אשר ישיבו את ההוצאות לידינו, וגם כבר נסו לעשות את המעשה הזה וחפצם צלח בידם, כי יצאו להם בתחבולותיהם צבעים יפים ונהדרים עד למאד, וגם קמה חברה בלאנדאן, אשר אגרה כסף תועפות לבעבור הגדיל את פעולות ההמצאה הזאת; אכן רוב ימים הורונו לדעת, כי לא היה כל יסוד נאמן לדבר הזה, ורב לנו לפי שעה אם נשתמש במאור העלעקטרי על פני מגדלי המאור ומתחת למים. אבל רוח החקירה לא תשקוט ולא תנוח, וכבר המציאו החוקרים אור חדש אשר יגרש את המאור העלעקטרי מעל פני מגדלי המאור, הוא אור המאגנעזיום, ואולי יבוא יום והאור העלעקטרי כלה גרש יגורש, וממשלתו תנתן לרעהו הטוב ממנו.
ט. הפעולה החימית אשר לאור העלעקטרי. 🔗
גם בשדה התבונה, במקצוע הכי נכבד, עמד לנו רוח ואור חדש ע"י המאור העלעקטרי האמור! וכאשר נוסיף לחקור לתכונת האור הזה, כן נוסיף ללכת מחיל אל חיל, לגלות עמוקות מני השך ונסתרות אשר לא שערנו, וכאשר כבר הבאנו לבב הכמה להבין דבר אחד יקר ונכבן לנו מאד – וכן אמרנו כי יש תקוה לכונן להקר אור השמש עד תכלית, לדעת את תכונתו ואת טבעו – והדבר האחד אשר אמרנו כי יקר ונכבד הוא לנו, הדבר הזה הוא על אודות הפעולה החימית אשר ישים האור בחמרים רבים.
הלא שמעת אם לא ידעת, כי המלאכה היפה מלאכת הפאטאגראפיא תעשה, אך בפעולת האור אשר ישים השמש בכסף היאדי (יאדזילבער) ובכסף ההלארי; ומלבד זה הן ידענו כי ישנם חמרים רבים המחוברים ע“פ החימיא אשר ישונה עוז פניהם ומראיהם לאור פני השמש בדרך לא נדע שחרו; וכל איש הן ידע וראה, כי כמעט כל הצבעים הנמצאים, יחורו ויחלשו או ישתנו, לאור פני השמש, וכל המעשים האלה נעשים ונהיים אך לרגלי הפעילות החימיות אשר יתן אור השמש בכל דבר. למען הבין את המראה הזה ואת פשרו, מוכרחים אנחנו להחליט, כי מלבד קוי האור וקוי החום אשר ישלח השמש בהאירו, ישלח אלינו גם קוים חימיים אשר לא יראו לעינינו ולא יתרגשו לאחד מחושינו, והקוים החומיים האלה הם העושים לעינינו את השנויים ואת החליפות בכל דבר ודבר ובכל צבע וצבע אשר מול פני אור השמש2. – כל איש העושה מלאכה בציורי אור (פֿאטאגראפיא), יודע היטב כי לא יצלח בטוב הציור העשוי, אם נביא את הלוח אשר הציור יעשה על פניו, אל המקום אשר שם יופיע לנגד עינינו נכון ובהיר, ולא עוד אך שנטל עלינו להרחיק את הלוח אשר למכונה מן המקום ההוא, כפעם בפעם ע”פ נסיונות מדוייקים, ואז אך אז יצא לעינינו ציור יפה ומצורף; ואנחנו הן ידענו כי ציור האור נוצר אך לרגלי הפעולות החימיות אשר יפעל בו אור השמש, ולפי זה הלא נראה ברור, כי לא זה הוא האור העושה לעינינו את הפעולה החימית ההיא, ואך קוים מיוחדים ישנם, או גלי אור, הבאים אלינו להיות לנו לברכה, מבלי אשר נראה אותם ומבלי אשר נרגישם ומבלי אשר נדע דבר על אודותם.
חמודות הם לנו הדברים, בהראותנו עתה באצבע, כי האור העלעקטרי ואור השמש יחד נשתוו, ובלי עמל יצלח חפצנו בידנו להוליד ציורי אור גם לעיני האור העלעקטרי, ולא זה לבד, כי גם הצליח הפֿאטאגראפיסט האדון הענבער דע מאלאר בפאריז, לעשות לנו ציורי אור בהירים ונחמדים לעין, אל מול פני אור הניצוץ העלעקטרי, אשר נדע כי אין קצה למעט משך עתו; וגם פה הוכיחו הנסיונות אשר נעשו, כי בעשותנו את הציורים, אז עלינו לראות כי לא יהיה הלוח במקום אשר שם יופיע הציור לנגד עינינו, ונטל עלינו להרחיקו ולהביאו עד המקום, אשר אותו יקראו החכמים בשם ״נקודת התבערה" החימית, ואנחנו מחליטים עתה בבטחה כי גם מקרב האור העלעקטרי יזרמו אלינו קוים מיוחדים, שונים מן הקוים הנראים לעין.
גם האדון זימאן, בעל בית מרקחת בברלין, עשה נסיון יפה מאד ונכבד להתפתחות ידיעת האור העלעקטרי: כי בבית המרקחת נמצא מין סם רפואה הנעשה ע“פ חלאר ויסוד הפחמי (קאהלענשטאף), והוא לא ירקח בלתי אם בהעשותו אל מול פני השמש הזורחת בכל הדרה, יען כי התחברות היסודות ההם לא תהיה רק בהופיע עליהם השמש נהרה, הוא ולא אחר, והנה בא האדון זימאן, ויוכיח לעינינו כי צלח חפצו בידו לעשות את המרקחת ההיא גם לעין האור העלעקטרי, והאור הזה היה לו כאור השמש לכל משפטיו, אין שונה דבר. – ועוד נסיון שני עלה על לבנו, ואנחנו לא נדע אם כבר שמו החוקרים לב לדבר הזה למען נסותו: דבר ידוע הוא תלוי לפנינו כי צבע הירוק אשר לצמחים, יהיה אך ע”פ הפעולה החימית אשר יפעל בם אור השמש, והצמחים המגודלים בחשך, המה בלי צבע ובלי מראה; ובכן נחשוב למשפט, כי עלינו לנסות ולגדל איזה צמח הצומח חיש מהר לעיני האור העלעקטרי, ונראה אם יעצור האור הזה כח להוליד את הצבע אשר נקרא לו ״ירוק העלים".
י. פעולת הזרם העלעקטרי בברזל. 🔗
התוצאות הכי נכבדות אשר יצאו לנו מחיק כח הזרם העלעקטרי, הם המעשים השונים למיניהם אשר נעשה עי“ז שנוכל להפוך את כל ברזל וברזל לעשותו מאגנעטי. לברר את הדבר הזה יותר, נאמר, כי התועלת הכי נכבדה אשר תעלה לנו ע”י הזרם העלעקטרי, למען אשר נוכל להשתמש בו יום יום, ולמען אשר יוכל להועיל לנו במעשים בכל יום, היא התועלת אשר עלתה לנו עת נפקחו עינינו לראות כי העלעקטרית והמאגנעטית יחד תתחברנה. ופלא הוא ויהי לפלא! פֿרענקלין בהמציאו את המצאתו הנודעת, החל בצחוק ילדים ויהי כמצחק, וגם פה נראה כי תחלת ההמצאה הכי נכבדה בכל ההמצאות, היתה אך צחוק קל ערך. בראשונה נוכחו החוקרים לדעת, כי הפרץ העלעקטרי אשר יהיה ע"פ עלעקטרית השפשוף, יעצור כח להסיר מן המחט המאגנעטי את מאגנעטיתו; אחרי כן מצאו כי המחט המאגנעטי אשר ראשו האחד מפנה צפונה וראשו האחד דרומה, כאמור, המהט הזה יאבד כרגע את חקו ואת מצבו, אם נקרבהו אל הפתיל אשר זרם עלעקטרי עובר בו, לא הרחק ממנו; ואך באחרונה החלו לבוא עד עקר הדבר הגדול הזה, בגלות החוקר האדיר וכביר הרוח אערשטעד, בשנת 1820, את החדשה הנפלאה הזאת אשר על פיה נראה אור חדש, והחדשה הנפלאה הזאת היא פשוטה עד מאד: אם נגולל ונחתיל מוט ברזל בחתולי חוטי ברזל, ובפי החוטים האלה נתן זרם עלעקטרי לעבור בם, אז יהיה מוט הברזל הזה בפתע פתאום למאגנעט, ויהפך להיות מאגנעטי כלו; אך אם נשבית כמעט קט את הזרם העלעקטרי מבלי תת לו מעבר, יחדל גם הכח המאגנעטי כרגע, והברזל־־־ אם ברזל רך הוא – ישוב להיות כבראשונה.
אלה הם דברי החדשה רבת הערך הזאת, וכן התמו – אך יאמר נא הקורא, אם בא אליו איש וגלה את אזנו בדבר החדשה הזאת, וישימנה לפניו ויערכנה לעיניו, האם יעלה על לבו כי הדבר הקטן הזה הוא הגדול והנכבד בכל שדה התבונה, וכי ממנו תצא אורה וברכה לכל הארץ, וכי כל הגוים בו יתברכו? – ואמנם לא הבינו אותה בראשית ימי נסיונותיה, ולא ידעו את ערכה, ותהי בעיני החוקרים ככל סברא וכל שקלא וטריא אשר לחריפי השכל; אך עתה, עתה בימינו אלה עת אשר כבר הבשילו אשכלותיה ענבים, ועת אנחנו בפינו נאכלה ונשבעה מפריה, עתה עת אשר לעינינו הטעלגראפֿים עלעקטריים מחלציהם יצאו, עתה יבין וידע כל איש את ערך הנסיונות האלה אשר נעשו, ואת הברכה אשר תצא מהם לדור נולד, ואל חדרי לבנו יתגנב רעיון כביר, לאמר, כי יש יום והאדם וכל פעלו והדרו יתיחש על העת ההיא, ואך בכתב דורנו יכתבו, דור גדול ואדיר, אשר בימיו המציאו את השפה האדירה הזאת, השולחת אמריה למרחקי ארץ ולאפסי איים רחוקים, שפה אשר קלה מני אור השמש לרוץ אורח ברוחב מלוא כל תבל, שפה אשר לקולה קטן גם כדור הארץ מהכילו. ולא זה לבד, כי אנחנו עוד עורים הננו מראות, ועיננו תכה מהביט אל חביון עוז המסתרים האלה אשר לבריאה, ואך באחרית הימים יש יום לבנינו, בבוא דור נולד, אשר עינו תחדור אל כל מסתרי מראות העלעקטרא־מאגנעטיזם, והוא יבין את פשר – הדבר הנפלא, לדעת איך יוליד היסוד העלעקטרי הנסתר, הסובב בקרב האויר את כדור הארץ, את המאגנעטיזם, או להפך, איך יוליך המאגנעטיזם הדבק אל הארץ את העלעקטרית, ואיך יעצור כח להטות אותה למען סבבה את פני הארץ הלוך וסבב; ואולם אנחנו עתה נתאפק מחרישים משתאים, יען כי כל הקר עתה הוא דבר לא בעתו, אשר בנקל תוכל להוגות אותנו מן המסלה ולהביא לנו פתרונות שוא תחת אמת; ולכן אנחנו נשים פנינו אך אל המראות לבד אשר נראה ואשר נחזה, ואל הפעולות אשר כבר נעשו בכח העלעקטרא־מאגנעטיזם הזה, והיה זה כל שכרנו.
הדבר הכי נכבד הוא, כי בכחנו להוציא עתה על פי העלעקטרא מאגנעטיזם, כח מניע, כח אשר על פיו נצליח להביא דברים למרבה לידי תנועה, כח אשר מעשה כל המכונות נשען עליו; ולמען תת את הדבר הזה די ברור לעין הקורא, עלינו להעביר לפניו את המכונה הפשוטה אשר בעיניו יראה יום יום, את הבאר המקירה (פלומפ), אשר פעולתה אתה, בהניע לה את כף הברזל אשר לדלי, והיה אם נחפוץ לפעול בזה ולדלות מן הבאר בלעדי כל יד אדם, ואך ביד איזו מכונה לבד, אז נטל עלינו להביא כח אחר, למשל כח הקיטור, למלאות בו את מקום כח יד האדם, ועתה אם נוסיף לאמר, כי יש דרך ואנחנו דלה נדלה גם בלעדי כח האדם וגם בלעדי כח הקיטור, ואף בכה העלעקטרא־מאגנעטיזם לבדו, אז ידע כל איש ויבין אל מה ירזמון מלינו, באמרנו כי הכח הזה הוא כח מניע, יען כי באמנה יניע הכח הזה את החמרים להביאם מן המקום האחד אל המקום השני. – אם נחפוץ להניע את כף השואב בדרך אשר אמרנו, אז עלינו לשים לנו שני מוטות ברזל, את האחד אל מול פני הכף, ואת השני לאחורי הכף ההוא ושני מוטות הברזל האלה יחתלו איש איש בחתולי חוטי נחשת, אשר יחוברו בראשיהם איש איש אל צירי עמוד גאלוואני, והיה בהעשות המעשה הזה במוט הברזל אשר אל מול פני הכף, יעבור ברגע ההוא זרם עלעקטרי בקרב החוטים המחתילים את הברזל, והברזל הזה יהפך להיות מאגנעטי כמשפט, וימשוך ויעלה אליו את כף השואב, יען כי הכף הזאת כף ברזל היא, והמאגנעט מושך אליו את הברזל; – אך עלינו לקנות עתה תחבולה אשר לרגליה ישמט פתאום פתיל מפתילי העמוד הגאלוואני. ברגע נגוע כף השואב אל מוט הברזל ההפוך להיות מאגנעט עלעקטרי, אז יאבך הברזל הזה כרגע את כח מאגנעטיתו, וישוב להיות כבראשונה; והיה אם נוסיף עתה תחבולה אשר לרגליה יתחבר עתה מוט הברזל השני אשר מאחורי כף השואב, אל צירי העמוד הגאלוואני, אז יהפך המוט השני הזה להיות מאגנעטי, וימשוך אליו את הכף אחורנית להורידה אליו, ולפי הדבר הזה נטל עלינו לעשות דבר בתחבולה רבה, אשר על פיו יעבור הזרם העלעקטרי אחת הנה ואחת הנה, פעם אל החוט המחובר למוט הברזל האחד אשר לפני כף השואב, ופעם אל החוט המחובר למוט הברזל השני אשר מאחוריה, למען עשות אותם למאגנעטים, רגע את האחד, ומשנהו את השני, למען ימשך כף השואב פעם לפנים ופעם לאחור, ואחרי עשותנו זאת נראה כי יצלח חפצנו בידינו.
אך הנסיון הזה הוא נסיון פשוט מאד, אשר לא תצא לנו ממנו כל תועלת נחוצה, ומגמתו היא להראות לעיניך אך את הדרך בואכה אל העלעקטרא־מאגנעטיזם, ואתה עתה תמצא לך מקום לבוא עד חקר כל ההמצאות הדקות והגדולות אשר המצאו על פיהו, ואשר נעבירן לעיניך אחת אחת. ובחנת ונסית.
יא. תועלת העלעקטרא־מאגנעטיזם לצרכי האדם. 🔗
פעולת העלעקטרא־מאגנעטיזם להניע את כף השואב אחת הנה ואחת הנה, היא פעולה קטנה וקלת ערך, ואנחנו לא נראה בה כי אם תנועה פשוטה על פני קו ישר פעם בכה ופעם בכה; וברגע הראשון אשר נביט בה לא נאמין כי הפעולה הזאת ראויה היא להוציא מחיקה תולדות גדולות ונכבדות, ואולם המשכיל אל דבר והמבין אותו לאשורו, הוא ישכיל ויבין לדעת, כי גם המכונות הכי טובות אשר לנו, מכונות הקיטור, לא תצאנה לפעולה בלתי אם בכח מניע לבד, אשר יניע גם אותן אחת הנה ואחת הנה, ואך בהיותן ערוכות לחלקיהן ועשויות כפי חקי בנין המכונות בחכמה ובסדר נכון, אז אך אז תעצורנה כח להוליד את כל הדברים אשר תראינה עינינו, הם הדברים הנכבדים והכבדים אשר יעשה אותם האדם והתפאר בהם.
האיש אשר יראה את קלחת הקיטור, אשר גם היא לא תעשה דבר בלתי אם תניע את המחלץ (קאלבען) אשר במעגל (צילינדער), האיש הזה יוכח לראות כי כח הקיטור גם הוא בתחלתו לא יעשה דבר, בלתי אם יעורר תנועה על פני קו ישר אחת הנה ואחת הנה, ויביא לידי משפט. כי העלעקטרא־מאגנעטיזם גם הוא לא יבצר ממנו למלא את מקום כח הקיטור בדברים רבים, אם אך נקנה תחבולה להשיג למעננו את כח העלעקטרא־מאגנעטיזם הזה במעט כסף ובהוצאה קטנה, כמחיר הקטן אשר נשיג בו את כח הקיטור; ואם נשפוט כי זה אך החלנו בהמצאות העלעקטרא־מאגנעטיזם, וכי יש תקוה כי בעוד שנים אחדות נמצא את התחבולה הזאת, להשיג את כח העלעקטרא־מאגנעטיזם במחיר מצער, אז נבין למדי כי לא רחוק הדבר ממנו להשתמש בו בדברים רבים, ויש יום אשר יגרש כלה את כח הקיטור מגבולו; יען כי לא לבד שהכח הזה, כח העלעקטרא־מאגנעטיזם, איננו אבי סכנות רבות ככח הקיטור, הנה יועיל לנו הרבה גם בחדרי משכנותינו, במקום שם לא נוכל להקים מכונה לקיטור.
אך גם תכונה אחרת לכח העלעקטרא־מאגנעטיזם, תכונה אשר תחסר לכח הקיטור, והיא, כי העלעקטרא־מאגנעטיזם יעצור כח להוליד תנועה עגולה הוא לבדו, תחת אשר הקיטור יוליד תנועה עגולה, לא לבדו כי אם ע“י כוונים אחרים, אשר יגרעו להם הרבה מכחו; ד”מ המכונות אשר לנו עשויות ונוסדות כלן, בהניע להן על פי הקיטור את האופן המניע, והקיטור גם הוא לא יניע בלתי אם את הקנה לבדו, פעם בכה ופעם בכה, ואנחנו אם נחפוץ כי הקנה הזה יסב אופן אחר בעגול סביב, נטל עלינו לקשור אליו מוט מתנועע, והוא כאשר יתנועע אחת הנה ואחת הנה, כן יתנוער גם מעלה גם מטה, וע“פ אמצעים עשויים לדבר ונאותים אל הענין, יצלח חפצנו בידינו להניע את האופן בעגול סביב, ואולם בהעשות המעשה הזה ישחד הקיטור הרבה מכחו ואבד ממנו רב, כאמור. אכן לא כן חלק העלעקטרא־מאגנעטיזם ונחלתו! כי על פיהו יצלח חפצנו בידינו להוציא למעננו תנועות עגולות שונות מאד, לא ע”י מלאך בלתי אם בידי עצמו, ומשפטו כמשפט כל המכונות בפעולותיהן ומעשיהן, כמוהן כמוהו, לא נעדר דבר, ואנחנו אך עומדים ומחכים לקראת האיש אשר יקנה תחבולות, ליעץ עצה ולהביא דבר הלום, למען השיגנו את הכח הזה במעט כסף ובהוצאה קטנה, ואז תמלא כל הארץ המכונות החדשות האלה, להשתמש בהן יום יום בכל מעשינו ובכל מלאכותינו. – ולמען תת אל הקורא מושג כל שהוא, בדבר התנועה העגולה אשר תצא לנו לרגלי העלעקטרא־מאגנעטיזם, עלינו לשים פה לעיניו את התחבולות הכי פשוטות, אשר על פיהן נעצור כח להוציא את המעשה הזה ממחשבה לפעולה, והן התחבולות אשר על פיהן נוכל ד“ם להסב ע”י מאגנעטים עלעקטריים את האופנים אשר מתחת למרכבה, למען הניע את המרכבה ממקום למקום; והקורא הנבון יבין מדעתו, כי אנחנו פה נשים לפניו את כל התכונה ההיא כאשר עלתה על לבנו לפי שעה ולא הגינו בה בשום שכל רב, וכי עוד הרבה על החוקרים לעשות, אם יאבו להשלים את אשר החלונו, למען נוכל להשתמש בהמצאה הזאת הלוך והשתמש כדבר יום ביומו.
אך טרם נגש אל המלאכה, עלינו לשנות באזני הקורא עוד הפעם את אשר כבר אמרנו למעלה, והוא הדבר, כי יצלח חפצנו בידינו להפוך את כל ברול לעשותו מאגנעטי, אם נחתילהו בחוטי ברזל אשר נחברם אל צירי סוללה גאלוואנית, למען נתון לזרם עלעקטרי לעבור בקרב החוטים; גם נטל עלינו לזכור כי כל מאגנעט ומאגנעט הוא בן ציר צפוני וציר דרומי, וגם משפט הברזל אשר בידים עשינו אותו למאגנעט, כן הוא לא שונה דבר; ואף גם זאת עלינו לזכור, כי הציר הצפוני אשר למאגנעט האחר ידחה מעל פניו את הציר הצפוני אשר למשנהו, וכן גם הציר הדרומי ידחה אחור את הדרומי משנהו, ואך הציר הצפוני והציר הדרומי אשר לשני מאגנעטים יחד ידובקו – ועל הדברים האלה הנודעים כבר להקורא, נשית עתה נוספות חדשות אשר לא שערת ולא עלו על לבך: בלכת זרם עלעקטרי בקרב החוטים אשר נחתיל בם מוט ברזל, אמרנו, כי יהפך מוט הברזל להיות למאגנעט לכל משפטו וחקותיו; אבל ראה זה פלא, כי בעשותך את המעשה הזה עליך לשים לב לראות את מי משני ראשי החוטים תחבר אל הציר המחייב ואת מי אל הציר השולל, והיה אם הפעם האחת יהיה הראש העליון של הברזל לציר צפוני והראש התחתון יהיה לציר דרומי, אז תראה כי בהפכך את שני ראשי החוטים למול שני הצירים, והנה הראש העליון אשר לברזל היה לציר דרומי והראש התחתון היה לציר צפוני, ובכן הלא נוכחת לדעת כי בידך הדבר – בדרך פשוט וקל – אם להימין ואם להשמאיל, ובעשותך את הדבר הזה לחבר את ראשי החוטים אשר החתל בם הברזל אל צירי הסוללה הגאלוואנית, הליפות חליפות פעם בכה ופעם בכה, אז תצליח להפוך את צירי הברזל המאגנעטיים כפי חפצך וככל אשר יעלה על רוחך.
ובטרם נלך הלאה, עלינו להעיר, כי הברזל המושם בקרב חתולי החוטים, אשר ממנו אמרנו, כי יוכל להיות בכל תבנית אשר תהיה, אין הבדל, למשל בתבנית מוט ברזל וכדומה; הנה דרוש לתכליתנו, עתה כי הברזל הזה יהיה רק אך בתבנית פרסה כעין פרסת רגל הסוס, ורבים בקוראינו ראו בלי ספק את המאגנעטים בתבנית ההיא, והם גם הם עשויים כעין פרסת ברזל אשר שני ציריו נפגשים כמעט יחד. ואחרי הדברים וההכנות האלה, אשר נעורר בזה את הקורא עוד הפעם כי יכונן לחקרן בשום לב, נעבור מזה והלאה, למען הראותנו בפרק הבא את המעשה אשר נעשה, בחפצנו להביא גלגל אופן לידי תנועה עגולה.
יב. תנועה עגולה על פי העלעקטרא־מאגנעטיזם. 🔗
נדמה נא בנפשנו כי לפנינו אופן עגלה אשר על פני שטחו נמצאים שמנה או עשר פרסות ברזל רך, ושני הצירים אשר לכל אחת ואחת פונים אל שפת האופן וקשתותיהם פונות אל מרכזו, ולמען שים את הדבר הזה די ברור לעין הקורא, נוסיף כי האופן הזה עומד על פני מוט (שיענע) ברזל, כעין מוטות המונחים תחת מרכבות מסלות הברזל; והיה אם נעלה עתה על לבבנו כי לא יכבד ממנו הדבר להפוך את הפרסות לעשותן מאגנעטיות כפי חפצנו, את האחת או את השנית או את כלן, למען ימשכו אליהן את מוט הברזל, הלא יבין הקורא כי עלינו אך להפוך לעשות פרסה אחר פרסה למאגנעט, והיה בהיות פרסה אחת רחוקה עוד מן המוט ובהעשותה למאגנעטית, הלא תקרב אליו הלוך וקרוב בכח המושך, והכח המושך הזה די הוא לגלגל את האופן, עד אשר יגעו צירי המאגנעט אל המוט אשר מתחת; ואולם בהסירנו עתה ברגע הזה מן הפרסה את כחה המאגנעטי, אז תוכל לעזוב את המוט; ובהביאנו עתה ברגע הזה את הכח המאגנעטי אל תוך הפרסה השנית הקרובה, תראה עיננו את הפרסה הזאת בהמשכה גם היא אל המוט ובהתגלגלה הלוך והתגלגל לפנים, עד נוח גם הפעם צירי המאגנעט על פני המוט; והיה אם נסיר גם עתה את המאגנעטיזם מן הפרסה השנית ההיא ונתן אותה לרעותה הקרובה אליה, אז יהיה משפטה כמשפט אחותיה ההולכות לפניה, והאופן יתגלגל לעינינו הלוך והתגלגל, וכן נעשה לכל הפרסות, והאופן ילך ויסוב בלכתו. – והיה אם נעשה לנו ארבעה אופנים כאלה מתחת לעגלה, והם נתונים על פני מוטות כעין המוטות המונחים מתחת רגלי מרכבות מסלות הברזל, יראו עינינו אז את העגלה בלכתה, והאופנים יהיו קלי מרוץ, ומרגע לרגע יתרבה כחם, עד היות הכחות הקמים להפריע בד בבד עם הכחות המולידים את התנועה, ואז יסבו אופני העגלה בלכתם במדה נכונה ומתאמת. אבל הדבר הזה כלו איננו מן הצורך, ולא נוכל לאמר כי כליל הוא בשלמותו, ואנחנו הלא נצליח לעשות את הדבר הזה יפה יותר מאד: אנחנו נוכל לעשות בתמידות למאגנעטים את כל הפרסות אשר בהאופן בהגיען לפניו, ואחרי אשר יסוב האופן, נהפוך את ידינו להסיר את המאגנעטיזם מהפרסות ההן בבואן לאחוריו, ובדרך הזה יצא הכח המאגנעטי לפעולה, לא רק מן הפרסה האחת כי אם מפרסות רבות ברגע אחד. – אך גם בזה לא שככה עוד רוחנו ועוד ידנו נטויה; כי אנחנו הלא נוכל לשים גם בר ברזל ממעל לאופן, והוא לא יגע בו, ואך ימשוך את הפרסה הקרובה אליו, בהיות הפרסה ההיא עשויה מאגנעטית, ובדרך הזה יתרבה גם הפעם הכח הזה. – אבל הדברים האלה כלם אינם מן הצורך, כי במה נחשב הוא לעומת המעשים אשר נעצור כח לעשותם ע"פ הכח אשר בידינו, לשים חליפות לצירי המאגנעט כפי חפצנו, פעם בכה ופעם בכה, כאשר אמרנו בפרק הקודם.
נניח נא כי לפנינו אופן אשר לו פרסות ברזל, כאמור, וסביב לפי האופן גלגל קבוע אשר לא יסוב, וגם לו פרסות כאלה, והן פונות בציריהן אל מול צירי פרסות הברזל אשר לאופן, ופרסות האופן ופרסות הגלגל, כאלה כן אלה, מחתלים ונתונים בתוך חוטי מתכת, ולפי זה הלא נוכל להפוך את כל פרסה ופרסה לעשותה מאגנעטית כפי חפצנו, ולא זה לבד, כי כאשר נסינו כן נדע, כי כאשר נהפוך את הזרם העלעקטרי על פניו, יצלח בידינו לעשות גם את כל הציר אשר עתה הוא ציר צפוני לציר דרומי, ובאשר כי המעשה הזה יצלח אצל כל פרסה ופרסה, הלא יזכור הקורא כי אך ציר צפוני וציר דרומי נמשכים יחד, ואולם הצפוני ידחה את הצפוני והדרומי ידחה את הדרומי; והיה אם נניח עתה כי עשר פרסות לאופן שהן עשרים צירים, ועשר פרסות לגלגל הסובב את האופן שהן גם הן עשרים צירים, הלא יבין הקורא כרגע כי יד חרוצים תעצור כח להניע את האופן בחפץ כפים, אחרי כי תכוון בדיוק, כי ציר צפוני אשר לאופן יפגוש מול עבר פניו ששמה יהיה רוחו ללכת, בציר דרומי אשר לגלגל, ובאשר כי צפוני ודרומי נמשכים, יסוב האופן בלכתו, ואולם כאשר אך יעבור הציר הצפוני הזה אשר באופן, וכאשר אך ינתק מן המקום ששם הציר הדרומי אשר בגלגל, אז נהפוך כרגע את הזרם העלעקטרי על פניו, למען הפוך גם את הציר הדרומי ההוא לעשותו לצפוני, והיה הברזל אשר בראשונה משך אליו את האופן לגלגלו, ידחהו עתה מעל פניו הלאה, ובכח הדוחה הזה יסוב גם הפעם האופן בלכתו ללכת הלאה; – וברור הדבר כי התכונה הזאת אשר תביא צירים במספר ארבעים לידי פעולה, גדולה פי ארבעים בכחה, להסב את האופן, הלוך והסב, מכל התכונות הנזכרות לרגלי הנסיונות אשר אמרנו למעלה.
אף אמנם נעשתה מכונה כזאת ע"י יאקאָבי בעיר פעטערבורג, כי הוא הניע על פיה אניה קלה על פני מי הנעווא, ואחריו החרה החזיק וואגנער בעיר פראנקפורט דמיין, בהמציאו תקונים רבים למכונה הזאת הנכוחים מאד למבין, והוא בתקוניו אלה נתן תקוה טובה בלבנו, ואף הוכיח לעין כל, כי הכח העלעקטרא־מאגנעטי הוא ככח המכונות, לא נעדר דבר; ואך עוד רב ממנו הדרך עד הביאנו את הדבר הזה לתועלת הכלל, בהיותו מרבה בהוצאות ויקר המחיר, ואנחנו לא נדע עוד להביא לנו דבר ועצה הלום.
אך בעוד אשר בדבר הזה לא נחה עוד דעתנו ורוחנו לא שככה, הנה רבת שבעה לה נפשנו ענג ונחת, בהביטנו אל המעשים הגדולים והנפלאים, היוצאים לנו לרגלי העלעקטרית הגאלוואנית בשדה הטעלעגראפֿיא, ואותם נעביר לעין הקורא בפרק הבא.
יג. הטעלעגראפים העלעקטרים. 🔗
בחצי המאה האחרונה, כאשר שמו ההכמים עינם על חוט הברול ההפוך להיות עלעקטרי בהתחברו למכונת עלעקטרית, ועלעקטריתו זאת תקום על פני כל ארכו, אם גם יארך אלפי מיל, ברגע אחד במהירות אין קצה, עלה כרגע הרעיון על לבם לתת ע“י החוט הזה אותות למרחקים, כל אות אשר יהיה, גם אם מעט ואם דל ערך אותות כאלה. כאשר ידע כל משכיל דבר, עלינו להביא את החוט הזה אל תוך חמרים שאינם מלאכים טובים, כמו אל תוך משי, או – כאשר יעשו עתה – אל תוך צפוי גוטא פערטשא, אשר לא נודע עוד להם בימים ההם, ואם כה או כה, הנה לא על נקלה הצליחו אז להוציא את המעשה הזה לפעולות ידים, ותהי המלאכה הזאת הכי כבדה בעיניהם, ולרגליה רב עמל נמשך; ואנחנו עתה כביר מצאה ידנו, אף ראינו לנו פרי בעמלנו; כי כיום הזה נמצאים חוטים מצופים גוטא־פערטשא להמכר בבתי הממכר, עד אשר ביום אך למותר הוא להעביר לעין הקורא את התכונה אשר על פיה יצופו החוטים ההם, וגם למותר הוא עתה להעיר, כי באמרנו ״חוטים”, ירזמון מלינו תמיד אך אל החוטים שכבר צופו בצפוי אשר לא יתן לעלעקטרית כל מעבר החוצה. – גם שטן שני עמד בימים ההם לכל המעשה אשר נעשה כיום, בהיות המכונה העלעקטרית צפויה אז אל כל רוח, ופעולתה חדלה מהיות נאמנת, אם חדל האויר מהיות צח ויבש והיה לח, יען כי האויר הלח יוליך את העלעקטרית בכנפיו, ואז היתה העלעקטרית פעולה קטנה מאד, ולפעמים נשבתה כלה ולא יכלה קום. – מלבד אלה לא היה אז החוט ההפוך עלעקטרי שפה לנאמנים המדברת ככל העולה על רוחנו, כאשר הוא כיום הזה, כי אם עצר כח לתת אך אות כל שהוא. להיות לסמן קל ערך אשר יוכל איש לסמן לעיני אחיו אשר במרחקים, על אודות דבר נודע כבר לשניהם, כאשר העירונו כבר למעלה, וערך סמנים כאלה מעט הוא מאד, כאשר יבין כל איש.
אך כאשר המציא וואלטא את העמוד הגאלוואני, והחכמים ראו עין בעין את רב טובו וערכו, בהיות פעולתו אתו נאמנת תמיד, אז אמרו עוד הפעם לגשת אל המלאכה, למען תת שפה לאנשים רחוקים איש מרעהו, וגם הפעם לא הרחיקו ללכת, כי נסיונותיהם היו מעט ורעים ולא באו אל תוך הקהל להיות לברכה להשתמש בם. אך כאשר נגלה נגלתה החדשה הנפלאה בדבר פעולת הזרם העלעקטרי בקרב מאגנעטים. אז נגשו החוקרים עוד הפעם ויחליפו וינסו את כחם וחפצם הצליח. – אם עוד יזכור הקורא, הלא ידע, כי המחט המאגנעטי, המפנה תמיד בראשו האחד צפונה, ובראשו השני דרומה, יעזוב כרגע את ארחו ורבעו בהובאו קרוב אל חוט אשר זרם עלעקטרי עובר בקרבו, וכפי אשר יעבור הזרם הזה, אם מן הציר השולל או אם מן הציר המחייב אשר לסוללה, כן יעזוב המחט את דרכו, אם ימין או שמאל, אם בכה או בכה. עוד מצאו החוקרים כי אם נחתיל את התבה אשר מהט מאגנעטי מובא אל תוכה – כעין התבה המחזקת את הקאמפאס – בחתולי חוטי ברזל סביב סביב, אז יוכלו זרמות עלעקטרים קלים אשר יבואו בפי החוטים האלה, להטות גם הם את המחט המאגנעטי מדרכו.
את המכונה הזאת, אשר על פיה נצליח גם למוד זרמות עלעקטרים קלים, יען עלולה היא מאד להרגיש, לקחו שני חכמים בעיר געטטינגען, גויס ומשנהו וועבער־אשר בצדק תתפאר בם גערמאניא – ועל פיה החלו לעולל עלילות טעלעגראפיות; תנועות המחט המאגנעטי במקום פלוני, פעם בכה ופעם בכה, פעם לימין ופעם לשמאל – כפי אשר נתנו במקום אלמוני את הזרמות העלעקטרים לעבור בקרב החוטים, אם מפי הציר השולל או אם מפי הציר המחייב – התנועות האלה היו להם לאותות ולסמנים, ויצאו להם על פיהן כל אותיות האלפ“א בית”א; ואף גם עצרו כח להודיע דבר ממקום למקום, כאשר הוכיחו הנסיונות המעטים העשויים בימים ההם.
אבל משפט הגערמאני היה גם הפעם כמשפטו תמיד; הגערמאנים הם עם עז אך להמציא ולחדש דבר, וזו כחם אך לחקירתם, מבלתי יכלתם להוציא דבר אשר יצלח גם לעם להשתמש בו. הגערמאני יחקור את חקירתו ימים רבים מאד, והיה אם זך ואם ישר פעלו, אז יאמר כי רבה ההצלחה על כל סביביו, אם צלח יצלח למשוך עליה את עיני חכמי האקאדמיא, או את עיני מושל הארץ, והובא דבר חקירתו אל הראש אשר יהיה בימים ההם, ואז באזניו ישמע תואר כבוד העובר ובטל, ובעיניו יראה אות־כבוד העובר ובטל גם הוא, והיה זה כל שכרו וכל חלקו בעמלו הרב; ואך כאשר יעברו החדושים וההמצאות מזה והלאה, לבוא לארצות אנגליא ואמעריקא, אשר שם יפתחו החכמים את אוצרם הטוב לעיני העם, לעשותם ראויים וכשרים לו, למען יוכל להשתמש בהם, אז ישובו לארץ מכורתם ומולדתם, והגערמאנים יקדמו פניהם בנפש שוקקה, ויקחו להם עתה מכל אשר שלחו מעל פניהם בשאט בנפש בימים אשר עברו. – גויס ומשנהו וועבער, הודיעו בקהל את המצאתם היפה בשנת 1833, ושטיינהייל בעיר מינכען – איש אשר שפתנו קצרה מהביע את רוב מעלליו בידיעות הטבע – הודיע אחרי שנים מעטות, את החדשה הנכבדה, כי יכול נוכל לקחת לנו את האדמה בעצמה, להיות לנו למלאך הזרם הגאלוואני, ולא ידרשו עוד לנו שני חוטים מתוחים מן המקום האחד עד המקום השני, למען תת לעבור בינותם את הידיעה הטעלעגראפית, כי אם נשלב בשני המקומות האלה את שני ראשי החוטים אל לוחות מתכת, ואותם נביא אל מעבה האדמה, או – יותר טוב – אל באר מים, אז יצלח חפצנו בטוב.
כל אלה עשו וחרשו בני גערמאניא; ואולם אנגליא ואמעריקא הביאו את הטעלעגראפיא לידי מעשים קיימים, להביא תועלת לעם ולצרכיהם ולהשתמש בה יום יום.– האנגלי קוק וחוקר הטבע המפואר אואיסטאָנע, הם קבלו מגויס ומוועבער, והם כוננו את הטעלעגראבים ע“פ המחט, הקיימים והנמצאים באנגליא עד היום, ועל פיהם עצרו כה לברוא להם אותות לכל אותיות האלפ”א בית“א, אם כי האותות האלה מעטים המה מאד, יען כי אין למחט ההוא כי אם שתי תנועות לבד, אחת לימין ואחת לשמאל, כפי אשר ימצא הזרם דרך לו, אם מפי הציר השולל, או אם מפי הציר המחייב; ובכל זאת עצרו כח להביע את כל מעלת רוחם, ולמצוא באותות האלה את כל האותות אשר לאלפ”א בית"א, והטעלעגראפֿיא הזאת עודנה עומדת באנגליא עד היום למען השתמש בה, אם כי ההמצאות אשר חדשות מקרוב באו, כבר הרחיבו צעדינו תחתינו להיות לנו לברכה כיום הזה.
הראשונה להמצאות האלה אשר אמרנו, יצאה גם הפעם מגערמאניא, ובכבודה תתימר העיר ברלין; כי מברלין יצאה ההמצאה של זיעמענס והאלסקע לכל הארץ, והם המציאו את ״הטעלעגראפים לאותיות" הכי טובים והכי נכבדים.
יד. הטעלעגראפים לפי זיעמענס והאלסקע. 🔗
יתרון הכשיר להטעלעגראפים אשר המציאו זיעמנס והאלסקע, מן הטעלעגראפים האנגליים, כי המה לא באותות ידברו, כי אם באותיות ובמלים ובפסוקים שלמים, והטעלעגראפים האלה כלולים ושלמים הם בכל; ויתרון שני להם, כי נלוה נלוה אליהם גם פעמון מעיר, אשר יצלצל ולא יחדל עד אשר הטעלעגראפיסט (האיש העושה מלאכה אצל הטעלעגראפיא) יעור משנתו אם יישן, או ישוב אם נפטר רגע לצאת, למען גשתו אל המלאכה להביא את הכלי אל כנו ועל מכונו ולהתחיל בפעולתו; ועוד להם שלישיה כי המציאו החוקרים האלה גם כלי להדפסה, אשר על פיו יודפסו מעצמם במקום פלוני כל דברי הידיעה הטעלעגראפית המסורים אליו במקום אלמוני; – ואם נאמר עתה לתת לפני קוראינו את כל הדברים האלה באר היטב, אז נמלא בם את כל ספרנו, וגם זה לא ימצא לנו להיות די, ולכן עלינו להעביר פה לעיניהם אך את ראשי הדברים אשר למכונות האלה, המלאות טוב טעם ודעת הרבה, ותהי משכרתנו רבה, אם נעצור כח לתת להם מושגים נאמנים, למען ידעו כי לא בנסים ולא בקסמים כי אם בחכמה ובדעת תצא הטעלענראפֿיא לפעולות ידים, אחרי אשר הכניעו חוקרי הטבע תחת רגליהם את כחות הטבע הנסתרים.
הטעלעגראף לאותיות מאת זיעמענס והאלסקע, נוסד על הידיעה, כי בכח הזרם העלעקטרי להפוך את כל הברזל לעשותו מאגנעטי, אם יעבור הזרם דרך חוטי מתכת אשר נחתיל בם את הברזל הזה; ואם נאמר ד“מ כי כוננו ידינו טעלעגראפיא כזאת בין ברלין ופאריז, אז יבין הקורא הנבון את כל הדבר הנעשה בזה, אם ישים לב אל ההשקפה הנתונה פה לפניו: בברלין עומדת סוללה גאלוואנית, אשר חוט צירה האחד מובא לתוך מעבה האדמה, או אל לוח מתכת הנתונה אל תוך באר מים, וחוט צירה השני מתוה ממעל לאדמה על פני מוטות עץ עד פאריז, ושם בחדר הטעלעגראף נמצא על השלחן פרסת ברזל המוחתלת בחתולי חוטי ברזל, אשר ראשם האחד מחובר אל חוט הטעלעגראף הבא מברלין, וראשם השני מובא גם פה אל תוך מעבה האדמה, משפט אחד ותורה אחת לו ולראש החוט אשר בברלין; ובהעשות המעשה הזה, נעשה רתוק השלשלת הגאלוואנית כמשפט כאשר ידענו, ופרסת הברזל אשר בפאריז נהפכה להיות מאגנעטית ע”פ הזרם העלעקטרי העובר בקרב החוט המתוח, ואם נשים עתה מטיל ברזל לא רחוק ממנה, אז תמשוך אליה הפרסה המאגנעטית הזאת את הברזל כמשפט. – אבל על נקלה יוכל עתה הטעלעגראפיסט בברלין לשוב לפתח חרצובות השלשלת, בהסירו רגע את החוט המתוח מן הסוללה אשר לפניו, והנה כרגע נשבת הזרם הגאלוואני והמאגנעט בפאריז אבד כרגע את מאגנעטיתו הברזל הנמשך אליו נפל אחור; אבל ברגע השני יוכל לשוב לחבר את החוט אל המכונה, ואז ישוב כרגע הכח המאגנעטי אל תוך הפרסה, ואף היא תשוב למשוך אליה את מטיל הברזל להיות כבראשונה; וכן יוכל הטעלעגראפיסט בברלין לשנות ולשלש מעשהו, פעם בכה ופעם בכה, במהירות גדולה כאשר בכחו, ומטיל הברזל אשר בפאריז יצא לחול במחולות המחנים, וכפעם בפעם ימשך אל הפרסה ברגע העשות רתוק השלשלת, אף יפול אחור ברגע אשר תפתח; וכאשר ימור הטעלעגראפיסט בברלין לרתק וכאשר ימהר לפתח, כן ימשך מטיל הברזל בפאריז וכן יפול, רגע רגע חליפות, משוך ונפול משוך ונפול, עד אשר נאמין כי מטוטלת מתנודדת לנגד עינינו.
על התחבולות האלה הטביעו החוקרים הנכבדים זיעמענס והאלסקע את מכונותיהם העשויות ברוב טעם ודעת: מטיל הברזל הנמצא על השלחן קרוב אל פרסת הברזל המאגנעטית אשר בפאריז – ואשר מעתה והלאה נקראהו בשם ״העוגן" – הוא עצור מגשת אל המאגנעט על פי נוצת ברזל – עשות (שפרונגפֿעדער) קלה העוצרת בעדו, ואך בהשיג המאגנעט את כחו על פי הזרם העלעקטרי, אז יוכל למשוך אליו בכח את העוגן, למרות הנוצה העוצרת ואולם ברגע עשותו זאת, יפתח העוגן את חרצובות השלשלת הגאלוואנית ע"י תנועתו בהתקרבו אל המאגנעט, ולרגלי הדבר הזה יאבד המאגנעט את כחו כרגע, והנוצה תמשוך אליה את העוגן אחורנית; אבל ברגע העשות המעשה הזה, ברגע שוב העוגן אחורנית, והנה שב רתוק השלשלת הגאלוואנית להיות כמשפט, ולרגליה תשוב המאגנעטית לחיק המאגנעט, והוא ישוב למשוך אליו את העוגן; אבל המשיכה הזאת תשוב גם הפעם לפתח ברגע שנית את רתוק השלשלת, והמאגנעט יאבד את כחו גם עתה, והעוגן ימשך גם עתה אחורנית אל הנוצה; אבל גם הפעם בסור העוגן רגע, שבה השלשלת להיות לה רתוק, והעוגן ימהר אל המאגנעט עוד הפעם; וכן יראו עינינו את המעשה הזה בלי מעצור, בעופף העוגן במהירות אין קצה אחת הנה ואחת הנה, רצוא ושוב רצוא ושוב, בין המאגנעט ובין המקום אשר שם תעצור הנוצה בעדו. אך אל נא ידמה הקורא, כי מרחב המקום אשר בו יתנועע העוגן רב הוא; המרחב הזה לא יגדל ממרחב הגב אשר לסכין. ותנועתו היא במהירות אין קץ, עד אשר מקול תנועתו תשמענה אזנינו המולה כעין המולת מורה השעות בעת המשכו וכמעט לא תעצור עיננו כח להביט אל תנועתו מרוב מהירותו ומרוצו. אבל העוגן קל המרוץ הזה הוא הוא העושה לעינינו את כל הנפלאות והגדולות, כי הוא במרוצו הקל יביא גלגלי אופנים קטנים לידי תנועה, ולרגליהם יתנועע – כל העת אשר יעופף העוגן (אנקער) אחת הנה ואחת הנה – גם מחט המורה (צייגער) אשר על פני אופן אחד, כעין מחט־המורה אשר יתנועע מהר מאד, סביב סביב על פני מורה השעות – ובכן הלא נראה כי הטעלעגראפיסט בברלין יעצור כח להניע סביב סביב מחט־המורה אשר בפאריז, וכן יעצור כח לשוב להעמידו פתאום, ברגע אשר ישר בעיניו לפתח את רתוק השלשלת!
אך אחרי כי הטעלעגראפיסט בברלין יעצור כה להניע מחט־המורה בפאריז, לכן יעצור כח להודיע גם כל מלה וכל דבר אשר יחפוץ, הודעה טעלעגראפית עד פאריז. ואיככה? ישאל הקורא; אך הדבר הזה הוא פשוט: מחט־המורה אשר אמרנו, יתנועע על פני לוח עגול סביב סביב, ומן המקום אשר יצא ללכת שמה ישוב לבוא, ובראשו יגע אל שפת העגול אשר חרותים שם כל אותיות האלפ“א בית”א וכל אותיות המספר מן 1 עד 9 וכל סמני הסופרים האחרים, והיה טרם תחל הטעלעגראפֿיא, יציג הטעלעגראפיסט בפאריז תמיד את ראש המחט הזה על הנקודה אשר שם התחלת האלפ“א בית”א, וברגע אשר ישים הטעלעגראפיסט בברלין רתוק לשלשלת, לאמר, ברגע בוא הזרם, הלא ידע כי החל המחט בפאריז לרוץ אורח סביב סביב, ובאשר כי בידו הוא לשים מעצור לדרכו בכל רגע אשר יחפוץ, לרגל המלאכה בפתחו את רתוק השלשלת, לכן לא יעצרהו בדרכו עד בואו אל האות אשר אליו יכוון ואשר אותו יחפוץ להודיע, ואולם ברגע הזה יפתח פתאום את רתוק השלשלת בברלין, והמחט המורה בפאריז יעמוד ברגע הזה במקום האות המבוקש להורות עליו, והטעלעגראפיסט בפאריז ידע אפוא את האות המכוון ובידו ירשום אותו על פסת נייר; אכן ברגע הזה הנה שב הטעלעגראפיסט בברלין אל מלאכתו לשים רתוק אל השלשלת, ולרגליו יתן עוד הפעם מהלכים למחט המורה בפאריז, והוא ילך הלוך ופסוח עד הגיעו אל האות השני המכוון ושם יעמוד, והטעלעגראפיסט בפאריז יביט בו וירשום גם אותו על פסת הנייר, וכן יהיו כל דברי הדעפעשע עד תמם. – אך האם לא ישאל הקורא: איך ידע הטעלעגראביסט בברלין לכוון בדיוק היטב, כי ראש מחט – המורה אשר בפאריז יורה על האות הדרוש? האם לא נקל לו לטעות מעט ולנגוע בראש המחט, מעט או הרבה הצדה, וכל עמלו יעלה בתהו ויאבד? אך הנה הביאו לנו דבר ועצה גם הלום! – למען שים לפני הקורא מושג ברור מן הנעשה, אמרנו למעלה כי המכונה הגאלוואנית נמצאה בברלין, והמאגנעט והעוגן ומכונת הטעלעגראף אשר יצא על פיו לפעלו, נמצאים בפאריז, והדבר הזה לא כן, כי גם בברלין נמצאים המאגנעט והעוגן ומכונת הטעלעגראף כמו;פאריז, וגם בפאריז נמצאה המכונה הגאלוואנית כמו בברלין; וכל הדברים האלה עשויים ומתוקנים ברוב הכשר דעת ובדיוק רב על פי חכמת המעכאניק, עד היות משפט אחד לשתי המכונות הטעלעגראפיות, בברלין ובפאריז, ושפה אחת ודברים אחדים להן, ומרוץ אחר לשתיהן גם יחד, לא יפגר ולא ימהר מחט־המורה האהו ללכת על פני רעהו; והיה אם יוצג ראש מחט המורה הזה – בטרם תחל המלאכה – על הנקודה המתאמת אשר לפני אות האלפ"א, בברלין ובפאריז כאחד, אז יצאו דברי הדעפעשע כלולים ושלמים, לא נעדר דבר, כי הטעלעגראפיסט בברלין יביט בפני המכונה אשר לפניו ובפני מחט־המורה אשר בה, וידע לנכון בכל רגע ורגע גם את מקום מחט המורה אשר בפאריז, שלא בפניו; ולא זה לבד, כי כפלים לתושיה, אחרי אשר עשו גם מועקה (דריקער) קטנה אצל כל אות ואות אשר במכונה הטעלעגראפית בברלין, והיה כאשר תעיק המועקה הזאת לרדת מטה, אז תגדור בזה בעד מחט המורה למען יעמוד במקום האות אשר שם יהיה, והזרם הגאלוואני נשבת, ולרגל הדבר הזה יגדור, גם בעד מחט־המורה אשר על פני המכונה הטעלעגראפית בפאריז, ויעמוד גם הוא במקום האות הזה, עד אשר יחדל הטעלעגראפיסט בברלין מהעיק באצבעו על פני כפתור המועקה, ומחט המורה יצא לחפשי, ואז ילכו שניהם יחדו, מחט המורה בברלין ומחט המורה בפאריז, הלוך ופסוח, עד בואם אל מקום האות השני אשר יבוקש.
אך גדול יתר הפלא, בראותנו כי כל עבודת הטעלעגראפיא ע“פ הטעלעגראפים האלה עבודה קלה היא מאד, ותהי כצחוק ילדים לצחק בה, וכל איש ואיש יצלח לעשותה. הטעלעגראפיסט יחבר את החוט אשר לו, אל המכונה הגאלוואנית, ובזה נעשה רתוק השלשלת כמשפט, ומחט המורה יחל כרגע לרוץ סביב סביב בקול המולה דקה, ובאין מפריע יעבור על פני כל האותיות והסמנים, עבור ופסוח, אף ישוב על עקביו, ולא ימצא מנוח עד אשר יאמר הטעלעגראפיסט להחל במלאכה; ד”מ, אם יחפוץ להודיע לרעהו אשר בפאריז את המלה ״ברלין“, אז עליו אך להעיק באצבעו את המועקה אשר על פני האות ״ב”, והיה בבוא מחט המורה אשר בפאריז אל האות הזה יעמוד עליו, יען כי גם מחט המורה אשר בברלין נשאר עומד עליו; אחרי כן יעזוב הטעלעגראפיסט הברליני את המועקה לנפשה, ומחט המורה יסוב לעיניו הלוך וסבוב את העגול כל העת אשר יחפוץ, עד אשר יאיר לעיניו האות ״ר" ואז יעיק על פני הכף אשר לאות הזה, ובבוא המחט אליו, יעמוד ולא ימוש ממנו, ורעהו מחט המורה בפאריז יעמוד גם הוא במקום הזה, וכן יעשה גם לאות ״ל" ולאות ״י" ולאות ״ן", אות אחרי אות; והמעשה הזה יצלח גם בידי האיש אשר לא למד את מלאכת הטעלעגראפֿיא מעודו, ואשר אך בעיניו ראה אחת ושתים בהעשותו, וגם הטעלעגראפיסט הכי נכבד לא ייטיב לעשות דבר מן הנער אשר אך ידע לכתוב נכונה, ואך הטעלעגראפיסט ימהר בעשותו במהירות רבה על כל סביביו, והאיש אשר לא למד, יפגר בלכתו לאטו ויאבד עת רבה לבהלה. – כאשר יבין הקורא הנבון, לא נוכל להעביר פה לעיניו את התחבולות אשר למכונה הטעלעגראפית ההיא כלן, כי רבות הן מאד, ואולם תחבולה אחת אשר גם זכור זכרנוה למעלה, נעביר פה לעיניו, כי נחמדה היא לנפש ותאוה לדעת:
אז הנה נא ידעת, קורא נכבד, כי בטרם יחל דבר הדעפעשע, יצלצל פעמון קטן אשר במכונה, הלוך וצלצל מבלי הרף, עד אשר יודיע הטעלעגראפיסט אשר אליו ישולחו דברי הדעפעשע, כי נטויה אזנו לשמוע עתה דבר מה מפי הטעלעגראף – והפעמון הקטן הזה עשוי בתחבולה פשוטה ויפה מאד: אחרי כי שתי סוללות גאלוואניות יוצאות לפעולה בעת עשות הטעלעגראפֿיא את מלאכתה, הסוללה האחת במקום פלוני, והסוללה השנית במקום אלמוני, ואחרי כי פי שנים בכח שתי סוללות מכח הסוללה האחת, ואחרי כי דרוש לנו אשר שתי הסוללות גם יחד תצאנה לפעולה למען תת מהלכים למחט המורה, לכן נקח לנו אנחנו חלק אחד מכח השתים, ובין כה וכה די לנו כח הסוללה האחת להעיר את הפעמון הקטן אשר במכונה למען יצלצל, ועל כן אם יהפוץ הטעלעגראפיסט בברלין לקחת דברים עם הטעלעגראפיסט בפאריז, יביא את הסוללה לפניו לידי פעולה, ובכח הפעולה הזה יצא הפעם אך הפעמון לפעלו, והפעמון הזה יצלצל בברלין ובפאריז בלי הרף, עד קום הטעלעגראפיסט בפאריז, להביא גם הוא את הסוללה אשר לפניו לידי פעולה, ואז יחל מחט המורה לרוץ את ארחו, גם בפאריז וגם בברלין, והטעלעגראפיסט בברלין יבין בזה כי קול קורא אליו עתה מפאריז: ״דבר דבריך, אדוני הברליני, כי שומע אנכי"! ובכן ידבר את דבריו עד תמם, והטעלעגראפיסט בפאריז ישמע את הקול מדבר אליו מתוך הטעלעגראף.
טו. הטעלעגראף הכותב. 🔗
צר לנו מאד, כי לא נוכל לבאר פה באר היטב את הדבר הכי נכבד במלאכת האמנים הנפלאים זיעמענס והאלסקע, ולתתו לפני הקורא, יען כי לדבר הזה רוב טעם ותחבולות עמוקות, אשר לא יבינו אותן הקוראים בלתי אם בהנתן לפניהם גם ציורים ורשימות, והם רחוקים ממנו; אכן באמת נפלא הוא דבר הטעלעגראף הזה, בהיותו עשוי כדפוס קטן המדפיס את דברי הדעפעשע במקומו, והדבר הזה נעשה ע“י כח מאגנעטי עלעקטרי; ואיככה? – אותיות האלפ”א בית“א מפותחים כלם בחותמות קטנות, המורמות כפעם בפעם למעלה בכח עלעקטראָ־מאגנעטי, ובהנשאן תמשחנה בצבע שחור כשחור הדפוס, ואחרי כן תרדנה בכח ההוא, ואז נעיק אותן תחתיהן אל מול פסת נייר היוצאת מן המכונה, ובדרך הזה יודפסו כל דברי הדעפעשע עד תומה דבר לא נעדר. – האם לא נאמין אפוא כי אך אגדה מספרת את הנפלאות האלה לפנינו? היתכן?? ובכל זאת נכון הדבר כנכון היום, ועינינו תראינה כי אך בהעיק הטעלעגראפיסט בברלין באצבעו על איזה מן האותיות אז יצא האות הזה בצבעו ובשחרו אל מול פני פס הנייר בפאריז, ועל פס הנייר הזאת יודפסו כל דברי הדעפעשע, והטעלעגראפיסט אשר שם, יקום ויקרא דעפעשע שלמה וכלולה, והוא חפשי מעשות כל דבר, דבר לא נעדר; ועל כן אמרו בצדק חכמי ״האקאדעמיא לדברי דעת” בפאריז, עם המגלה אשר יוציאו כפעם בפעם לאור, כי ההמצאה הזאת תקח לה מקום בראש ההמצאות הכי נכבדות, אשר המציאו ואשר גלו חוקרי הטבע בשנות המאה הזאת; ובעת אשר חכמי ״האקאדעמיא לדברי דעת" בברלין, לא שמו כמעט לב אליה, הנה מפאריז שלחו חכמי האקאדעמיא, אשר עיניהם נשואות תמיד על כל דבר דעת ועל כל מזמה נכונה, איש מבין דבר לאשורו, למען שים לב אל ההמצאה הנכבדה הזאת, לדעת את כל ונוכחת, ואת אשר יראה יגיד בשובו; ולו צרפתים או אנגלים היו זיעמענס והאלסקע, כי אז מלאו הארצות האלה את תהלתם, ואז ביד נטויה נכונו הטעלעגראפים האלה בכל מקום ומקום, למען היותם לברכה במלוא רוחב כל הארץ. תחת אשר עתה בגערמאניא נמצאו הטעלעגראפים האלה אך על מסלות אחדות אשר למרכבות הברזל, ואך בבית המועצות בברלין, אשר משם יצאו לבוא אל משמרות צבא מכבי האש, ואל בתי השוטרים למחלקותיהם.
אך תחת הטעלעגראפים האלה, נמצאו בכל מדינה ומדינה הטעלעגראפים הכותבים ע"פ המצאת מאָרזע, בן לאמעריקא הצפונית, ותחבולות הטעלעגראף הזה שונות הרבה מתחבולות הטעלעגראף אשר בו דברנו, כי לא עמוקות הן כתחבולות הראשון, ואף יכבד מאד לעשות בו את המלאכה רב יתר מן הראשון, כי הוא ידרוש בעבורו טעלעגראפיסטים אשר למדו את המלאכה, ואשר יבינו את הכתוב, ואשר יוכלו לקרוא ולכתוב את האותיות הנבראות לשמו, ועוד הרבה שנויים כאלה לטעלעגראף ההוא; אכן גם יתרונות הרבה לו, כי המכונה היא פשוטה מאד, ודברי הדעפעשע יוצאים לבדם על פני פס נייר, ואין להטעלעגראפיסט המקבל לעשות דבר, בלתי אם לחכות ולקרוא אותם אחרי כלות הטעלעגראף את פעולתו: ועת אשר הטעלעגראף הראשון לפי זיעמענס והאלסקע צפוי תמיד אלי קלקולים, ומעת אל עת ידרוש תקונים חדשים, ואם תסור המכונה האחת במקום פלוני אך במעט מן המכונה השנית במקום אלמוני, או מן המכונות אשר על כל הדרך, יוליד אותיות לבהלה; הנה הטעלעגראף האמעריקני הוא חזק ונכון, והוא מכוון יפה ועשוי להשתמש בו הלוך והשתמש דבר יום ביומו. – ובכן נעביר לעין הקורא את מעשה הטעלעגראף הזה:
נניח גם הפעם כי הדעפעשע אשר לנו הולכת מברלין לפאריז; בברלין הוקמה סוללה גאלוואנית, אשר צירה האחד מובא אל תוך האדמה וצירה השני יחובר אל חוט מצופה היטב, המתוח עד פאריז, ושם נמצא מטיל ברזל המוחתל בחתולי חוטי ברזל, אשר ראשם האחד משולב אל החוט הבא מברלין וראשם השני מובא גם פה אל מעבה האדמה; אם נעורר עתה את הזרם העלעקטרי בברלין, אז יהפך הברזל בפאריז להיות מאגנעטי כמשפט, ואם נשוב לפתח רגע את הרצובות השלשלת, יסור המאגנעטיזם מעל הברזל להיות בבראשונה; והנה נשית נוספות עתה, כי ממעל למאגנעט העומד קוממיות על השלחן בפאריז, ירחף בד ברזל, אשר נקראהו גם הפעם בשם העוגן, על פני פלס מאזנים קטן, ואל עבר השני אשר לפלס ההוא מחובר נוצת ברזל עשות (פֿערער), אשר בכחה יעצר העוגן כפעם בפעם הרחק מעט מן המאגגעט, ברגע אשר ישבות הזרם הגאלוואני. – ובכן כאשר ירד העוגן לגעת אל המאגנעט, ברגע שים הזרם את פעולתו, כן ינשא הפלס בעבר השני לעלות מעלה; ושם אל עבר השני ההוא אשר לפלס, מחובר יתד קטן עומד קוממיות אשר עביו כעבי מחט הארג, ומעל פני היתר הזה נמצא מעגל ממעל לו. וכפעם בפעם כאשר יעשה הזרם את פעולתו והמאגנעט ימשוך אליו את העונן להורידו אליו, אז יעלה בעבר השני היתר למעלה וירשום אות בפני המעגל; אכן בין היתר הזה ובין המעגל אשר ממעל לו מתוח גם פס נייר, אשר יעבור הלוך ועבור בינותם ע“פ גלגלי מורה־השעות המתנועעים ע”י אבן משקל, והיה כפעם בפעם כאשר ישים היתד אות בפני המעגל, יקוב גם בפס הנייר וישים בו נקודה הנכרת לעין, אך כמשוך זרם העלעקטרי מבלי לחדול כרגע, והיתד יאריך לשים את האות בפני המעגל – דרך פס הנייר – אז יצא לנו קו ישר בפני הפס הזה, והוא נכר היטב לעינים – ובכן הלא עינינו הרואות כי הטעלעגראפיסט בברלין יעצור כח לרשום נקודות וקוים על פני פס נייר אשר בפאריז, ואנחנו נראה בזה, כי הנקודות והקוים האלה דים לנו למען נוכל לכתוב על ידיהם את כל הדברים אשר נחפוץ.
למען שים לפני הקורא מושג ברור, אמרנו למעלה, כי חוט הסוללה האחד יובא אל מעבה האדמה באין מפריע, והדבר הזה לא כן; כי החוט הזה יובא בראשונה אל לוח עץ המונח על פני השלחן, ושם יתום, ואולם בראש החוט שם נתונה כף מועקה קטנה, עשויה ממתכת, אשר נוכל להעיק עליה באצבענו, ואליה ישולב חוט ברזל שני, והוא יובא אל מעבה האדמה; והיה אם נעיק באצבע על פני הכפתור, אז יגע הכפתור הזה בפני החוט ובא הזרם אל תוך האדמה, ורתוק השלשלת הגאלוואנית נעשה לרגל הדבר הזה כמשפט, ולא יפותחו חרצובותיה כל העת אשר תעיק אצבענו על פני הכפתור. ואך בסור האצבע ממנו, אז ירום הכפתור ראש לרגלי הנוצה אשר תמשכהו אליו, והשלשלת תפתח כרגע. – ובכן כביר מצאה עתה ידנו, למען נוכל לבאר את דרך המהלכים אשר לטעלעגראף הזה, אחרי אשר נזכיר עוד הפעם את הקורא, כי גם בברלין נמצאה מכונה כמכונה אשר בפאריז, ובפאריז נמצאה גם סוללה כסוללה אשר בברלין:
הטעלעגראפיסט בברלין, יתופף באצבעו על כפתור המועקה, הנקרא בשם ״מפתח“, וכרגע יבוא גם המאגנעט בפאריז לידי פעולה, וימשוך את העוגן אף יעזבהו, משוך ועזוב משוך ועזוב, והיתד יתופף ברגע ההוא פעמים רבות על פני המעגל אשר ממעל לו, ולרגלי הדבר הזה תקום המולה דקה והטעלעגראפיסט בפאריז יבין את פשר ההמולה הזאת, וידע כי קול הברליני מדבר אליו לאמר: ״אחלי אדוני! הטה אזנך לדברי”, ועתה יביא הפאריזי את פס הנייר אל בין היתר ובין המעגל, ויתופף גם הוא באצבעו על פני הכפתור אשר לו, והדבר הזה יוליד המולה דקה בברלין, והברליני יבין לרגלי ההמולה הזאת, כי נכון הפאריזי עתה לקראת דבריו ויטה את אזנו לשמוע. לקראת דבריו?! הנקל לנו לבטא את המלה הזאת בפה ושפתים, אך איכה נחל ואיכה נצליח אם נחפוץ להוציא חפצנו גם אל הפועל? – אמת נכון הדבר כי בכל פעם אשר יתופף הברליני על פני הכפתור, תקום נקודה בפני פס הנייר בפאריז, ואם יאריך הברליני להחזיק באצבעו על פני הכפתור אז יקום קו על פני פס הנייר אשר בין היתד ובין המעגל בפאריז, אבל מה יועילו לנו נקודות וקוים, נקודות וקוים לבד, ואיך נשמיע על פיהם שפה לדברים, להודיע ולדבר ככל העולה על רוחנו? – אכן בעוד רגע תוכה לדעת קורא יקר, כי לא קצרו שני הסמנים האלה מהביע דבר ככל מעלות רוחנו ואת כל אשר נחפוץ; – האמעריקאני מארזע אשר החל בשנת 1832 לחקור דבר, ולהעמיק עצות בדבר המכונה אשר המציא, בא מקץ חמש שנים, בשנת 1837, עד קץ המצאתו, ואף צלח חפצו בידו להוכיח, כי על נקלה נוכל לרשום את כל אותיות האלפ“א בית”א על פי הנקודות והקוים, והנקודות והקוים האלה אם ירבו, לא יעלו ממספר חמשה סמנים לאות, והאלפ“א בית”א הזה לפי מארזע התפשט בארצות פרוססיא, אוסטריא, שווייץ, ובכל ארצות אמעריקא, ועל פיהו יכתבו את דברי הדעפעשע; האות a יכתב בהעשות נקודה וקו, האות b יכתב בהעשות קו אחד ושלש נקודות, וכן הלאה, ותחת אשר בעצם ידנו נכתוב את האותיות הלאטינות או אותיות אחרות, יעשה הטעלעגראף תחתיהם את הסמנים האלה:
A( –. ); b(–… ); c (. –. ); d( –.. ); e (. ); f (.. –. ); g( –. ); h(…. );
וכן הלאה עד תום כל האותיות אשר נכתבו לפי הסמנים; ובדרך הזה אם יחפוץ הטעלעגראפיסט להודיע את האות א, אז יתופף באצבעו פעם אחת על פני הכפתור, ותצא לנו נקודה, ואחרי כן יתופף שנית, ולא ימהר להמיש את אצבעו מן הכפתור ויצא לנו קו ארוך, ובכן יצא האות א, ובדרך הזה נוכל להוסיף ולהוציא כל אות למינהו ולהודיע דברים ככל העולה על רוחנו.
אמנם לא יקל מעשה הטעלעגראף הזה כאשר יקל מעשה הטעלעגראף אשר לזיעמענס והאלסקע; אבל גם בזה נסכין לאט לאט את האותיות החדשים האלה, ואם נתרגל בעבודה, נצליח לקרוא ולכתוב את האותיות האלה במהירות רבה מאד. בין כל אות ואות יושם רוח מעט, ובין כל מלה ומלה יושם רוח יתר גדול, למען יפרד אות מאות, ולמען הבדיל בין מלה למלה.
ולמען דעת עד כמה יד ההרגל מגעת, נשים לב ונראה כי אין קצה למהירות המלאכה אשר יעשו הטעלעגראפיסטים, והאיש אשר לא הסכין בה, יחוש כי ראשו עליו סחרחר בעת אשר הטעלעגראפיסטים יושבים בטוחים וכותבים את הדעפעשות וקוראים אותיותיהן כאיש הקורא בספר הנדפס.
עוד יתרון אחד למכונת הטעלעגראף לפי מארזע, והוא יעשה אותה לאהובה וחמודה בעיני בעליה; הטעלעגראף של זיעמענס והאלסקע יוליד לפעמים שגיונות וטעותים בקרב הדעפעשע, והטעלעגראפיסט השולח אותה יאמר, כי בשל המקבל הרעה, אחרי אשר לא הטיב לקרוא, והמקבל יאמר כי בשל השולח הרעה, ואנחנו נוכח לפעמים כי חפים הם גם שניהם, ואך הטעלעגראף קלקל בדרך, בהיות שתי המכונות לא מכוונות היטב אשה אל אחותה, ותולדות דברים כאלה רעות מאד, כי לפעמים יצא לרגלי משגה אחר רעיון אחר לאור, והוא ישמיע את ההפך; אך לא כן הטעלעגראף אשר למארזע, כי פס הנייר נשאר פה קיים ושמור לימים רבים, והיה אם יהיה כל משגה או כל טעות, אז נוכל לשים עין על פס הנייר הזה, והוא יאמר לנו את כל הדבר באר היטב.
טז. הטעלעגראף לפי קאזעללי. 🔗
בימים האחרונים נעשתה חדשה בהמצאת הטעלעגראפיא, ובארץ צרפת יצאה גם לפעולות אדם להשתמש בה, והחדשה הזאת עולה על כל ההמצאות אשר הלכו לפניה, ויש תקוה, כי ימים באים וגברה על אחותיה, לגרש אותן כלה מעל פניה ולמלאות את מקומן. לפי ההמצאה הזאת נצליח להודיע דבר למרחקים, לא אך על ידי סמנים לבד, כאשר יעשה מארזע במכונותיו, כי נצליח לכתוב גם בעצם כתב ידינו; כי ברשמינו ובאותיותינו נכתוב. בסמנינו ובציורינו, בכל הכתב אשר יצא מתחת עט סופר, והקורא במרחקים יכיר את כתב יד האיש הכותב אליו; תחת אשר הקורא על פי הטעלעגראף של מארזע ישיג אך כתב העתקה הנעשה ביד הטעלעגראפיסטים; ותחת אשר ביד הטעלעגראף האמור תצאנה לאור שגיאות רבות, בעת קרוא הטעלעגראפיסט האחד את הדברים, ובעת קרוא אותם השני, ובעת כתבו אותם הנה לא תמצאנה להן השגיאות האלה כל מקום בתוך הדעפעשע הנכתבת על פי ההמצאה החדשה; ואף גם זאת כי יכיר עתה הקורא את כתב יד רעהו הכותב אליו, וידע לנכון כי זר לא שלח ידו במלאכת רעהו וכל איש לא מעל בו מעל; וכן נוכל לכתוב עתה את כל הרשימות אשר תצאנה מתחת יד אדם וכל הציורים אשר נחפוץ, תחת אשר לפנים עצרנו כח לכתוב אך את אותיות האלפ“א בית”א ואת סמני המספר לבד. אמנם הדבר הכי נכבד אשר יצא לנו מחיק החדשה הזאת, הוא היתרון אשר לו, כי תחת אשר לפנים לא מצאו הטעלעגראפיסטים דרך אחרת בלתי אם לקרוא את כל מסתרינו וסודותינו, למרות רוחם, הנה עתה תלכנה הדעפעשות לבטח דרכן עד מקום תעודתן, ולא יעלה הדבר על לב הטעלעגראפיסט ישר לב לשים לב לדברינו, אחרי כי הדבר איננו נחוץ לו, וברבות הימים תהיינה הדעפעשות האלה כעין המכתבים הנשלחים על פי בית הרצים, הנתונים על ידי נושאי המכתבים, בתתנו אמון בם כי הם לא ישלחו ידם במכתבים האלה, לדלות סוד מתחת חתולתו.
לממציא הטעלעגראפיא הזאת ישימו את האיטאלקי קאזעללי, ואנחנו נשים כבוד לאמת אם נאמר, כי חוקר הטבע האנגלי ביין הוא הראשון להמצאה ההיא, כי נסיונותיו אשר נסה זה שתים עשרה שנה, טרם הרים קאזעללי את ידו לעשות בה דבר, הם משכו את עיניו עליהם ויהיו יסודי לפעולתו, ונסיונות ביין האלה עוררו גם בברלין אנשים חכמים ונבונים לקנות תחבולות אשר הצליחו בידם מאד; אכן המשכיל על דבר ידע, כי לא יגרע מכבוד קאזעללי מאומה גם בתתנו את הבכורה לרעהו הראשון, יען כי גם הוא הגדיל, בהוציאו את הנסיונות ההם לפעולות אדם להשתמש בהן; ואולי יפה כח הפעולה הזאת מכח הפעולה הראשונה – אמנם ההמצאה, גם היא לא תכבד ממנו יותר מדי, ובנקל נצליח להוציאה לפעולה, ולא נפלאה היא ממנו כאשר ידמה הקורא בהשקפה הראשונה.
זה לנו יותר מחמשים שנה מעת אשר נדע, כי הזרם העלעקטרי יעצור כח להפריד, על פי תחבולות עשויות לדבר, בין חמרים מרכבים על ידי החימיא3, ואף גם יוליד צבעים שונים בחמרים שונים. למען עשות את הנסיונות האלה נוכל לקחת לנו חמרים שונים לנסות בהם, אכן אנחנו נעביר לעין הקורא אך נסיון אחד לבד אשר יקל מאד בידו לעשותו, והוא יוביל אותנו למחוז חפצנו עד מהרה: קח לך מלח־יאָדקאליום אשר תקנה במחיר אגורה אחת בכל בית ממכר סמים, והמס אותו בכף קטנה מלאה מים, ואת מי ההמסים האלה תשפוך אל כף קטנה מלאה עמילן (שטאָרקע) אשר הובאת גם הוא במים פושרים, כעין העמילן אשר תקחנה להן נשי בתינו להעביר בו את הכתנות ואת השמלות הכבוסות, לעשות אותן מקשה, ולרגלי המעשה הזה ירך העמילן וימס, אך את צבעו ואת מראהו לא ישנה; ואתה קח לך עלה נייר לבן אשר איננו מקשה, והעבר אותו בתוך העמילן ההוא, ויצא לעיניך הנייר אשר יקרא בשם ״נייר־זיבת־יאדקאליום“, ובו תעשה את הנסיונות ואת הנפלאות אשר אמרנו; קח לך עתה את עלה הנייר הזה אחרי אשר ייבש, ורטבהו מעט במים ושים אותו על פני לוח מתכת, למשל על פני עלה נייר כסף או נייר זהב או נייר בדיל, או על פני כל דלת התנור אשר בביתך, וקח לך עתה עט מתכת יבש ־־ למשל מחט לארג – וכתוב בו על פני הנייר ההוא, ונוכחת לראות כי לא יצלה חפצך בידך, וכל אות וכל כתב לא יהיה; אכן בקחתך לך לעזר גם את הגאלוואניזם, לאמר: אם תחבר את חוט ציר הצינק אשר לעמוד גאלוואני אל לוח המתכת, ואת חוט ציר הנחשת תחבר אל עט המתכת, ואם תנסה לכתוב בו עתה על פני הנייר, וראית כי יצאו לעיניך אותיות יפים מאד במראה התכלת, נהדרים וברורים למראה, למען ירוץ הקורא בהם. ומי עשה את המעשים האלה? אכן נודע הדבר! יד הזרם הגאלוואני עשתה זאת, ועיניך רואות; הזרם הגאלוואני הזה הפריד בין היאָד ובין הקאליום, ובהנתן הכח ליאד אשר יצא להפשי לצבוע את העמילן בצבע התכלת, קמו תוי תכלת על פני הנייר, בכל המקום אשר משלה בו יד הגאלוואניזם ביצאו מפי ראש המחט; והכתב היוצא לעיניך הוא כעין הכתב היוצא לעינינו מפי עט סופר הכותב בדיו ממראה תכלת, ואת הכתב הזה נקרא בשם הכתב החימיי. הנולד על פי הזרם העלעקטרי. –ואמנם נוכל לעשות את הכתב הזה גם ע”י חמרים אחרים, ובלבד אשר נכוון לעשות לנו דף נייר אשר בנוחו על פני לוח מתכת, ובהשקותנו אותו על פי תחבולות חימיות, יוליד איזה צבע במקום יגע בו עט מתכת, ברגע עבור הזרם העלעקטרי בקרב הלוח והנייר והעט גם יחד.
אחרי הדברים והאמת האלה, נוכל להעביר לעין הקורא את המעשים הנעשים לרגלי מלאכת הטעלעגראפיא החימית הזאת אשר אמרנו.
נניח נא כי המלאכה הטעלעגראפית הזאת נעשתה בין פאריז ובין לאנדאן, ובפאריז יושב האיש השולח את הדעפעשע, והאיש המקבל אותה יושב בלאנדאן, ואז ישים הקורא את התחבולות האלה אל לבו, למען דעת ולמען הבין: כי גם בפאריז וגם בלאנדאן נמצאים גלגלים כגלגלי מורה השעות, ולרגליהם יתנועעו גם פה וגם שם עטי עופרת על פני עלה נייר, עט אחד בפאריז ועט אחד בלאנדאן, משפט אחד ותורה אחת להם, והעט בפאריז עובר על פני הנייר משמאל לימין בקו ישר, והעט בלאנדאן עושה גם הוא כדבר הזה. אך עתה יעמוד העט הפאריזי רגע על עמדו, ועל פי תחבולות עשויות לדבר הזה בקרב מכונת הגלגלים, ישמט העט ברגע ההוא לרדת מעט מטה, ואחרי כן יוסיף שנית לרוץ אורח, לעשות קו שני על פני עלה הנייר מתחת לקו הראשון, וכן יעשה ברגע הזה גם העט הלאנדאני בכח הגלגלים הרודים בו, לא שונה דבר; אך כאשר קרב העט הפאריזי לשמאל הנייר, אז ישוב לעמוד רגע וישמט גם הפעם לרדת מעט מטה, לעשות קו שלישי על פני עלה הנייר בעברו הפעם משמאל לימין; וכן יעשה גם העט הלאנדאני, בד בבד כעט הפאריזי, ואחרי משך רגעים אחדים כאשר לא יחדל המעשה הזה, נראה את עלי הנייר מלא קוים ישרים על פני כלו, בפאריז ובלאנדאן גם יחד.
אך מי שאמר לעטי עופרת לעבור דרך על פני הנייר, הוא יאמר גם לעטי מתכת ויעבורו; ואולם תחת עלי הנייר הפשוט הזה, קח לך עתה עלי נייר עשויים ומוכנים על פי החימיא, כעין הנייר אשר אמרנו למעלה, ואם נניח כי תכונה גאלוואנית עשויה בין פאריז ובין לאנדאן, אז נחבר בפאריז את ציר הצינק אשר לסוללה הגאלוואנית אל האדמה, ואת ציר הנחשת נחבר שם אל עט המתכת האמור, ולרגלי מלאכת הגלגלים האמורים, יעצור עט המתכת הזה כח להתנועע על פני עלה הנייר החימיי, המונח על פני לוח שלחן העשוי מתכת גם הוא, ועתה נחבר את לוח השלחן הזה אשר בפאריז אל חוטי הליכות העלעקטרית ההולכים לאנדאנה, ושם יחוברו החוטים האלה אל עט המתכת העובר גם שם על פני עלה נייר חימיי, המונח על פני לוח שלחן עשוי מתכת כמשפט הראשון, ולוח המתכת הזה יחובר גם הוא אל פני האדמה. – אך הידעת הקורא, מה אחרית אלה? מפי הסוללה הפאריזית יצא זרם עלעקטרי לבוא אל פי העט אשר שם, ומן העט יבוא אל הנייר החימיי, ומן הנייר אל לוח השלחן העשוי מתכת, ומלוח השלחן יבוא אל פי ההליכות ההולכות לאנדאנה, ושם בלאנדאן יעבור דרך העט אל הנייר, ומן הנייר אל לוח השלחן, ומלוח השלחן אל תוך האדמה, ובין כה וכה יצאו שתי המכונות לפעלן, ועטי המתכת, איש איש במקומו, יעשו קוים בצבע תכלת על פני עלי הנייר החימיי, והקוים האלה מתוחים איש תחת אחיו אחוזים ודבוקים, עד אשר יהיו עלי הנייר בעינינו כאלו נמשחו על פני כלם בצבע תכלת – ועתה? עתה ננסה לכתוב בצבע שחור (אשר איננו מלאך לעלעקטרית) את האות א' על פני הנייר החימיי אשר בפאריז, וראינו כי בכל המקומות המכוסים בצבע שחור אשר יעבור עליו עט המתכת, יבוטל הזרם העלעקטרי ויחדול מלפעול, ואנחנו הלא ידענו כי בהבטל הזרם העלעקטרי פה, אז יבוטל גם שם בלאנדאן, ולרגלי הבטול הזה יאבד העט הלאנדאני את כחו לצבוע כל העת אשר הזרם מבוטל, ולכן כאשר יעבור העט הלאנדאני על פני הנייר החימיי לעשות אותו לתכלת, ובבואו אל המקומות הנושאים בד בבד עם המקומות אשר בפאריז, אשר עליהם היה הצבע השחור, הלא יפסח על פניהם ולא ימשח אותם כל מאומה, והמקומות האלה ישארו לבנים, מבלתי יכולת העט לעשות אותם לתכלת, מחסרון זרם גאלוואני; ובדרך הזה יצא לעינינו בלאנדאן האות א' לבן על פני נייר תכלת. – אכן נודע המשל: כל האומר א' יאמר גם ב‘! ולכן הלא יבין כל קורא, כי כאשר נוכל לכתוב את אות הא’ כן נוכל לכתוב גם את אות הב' ואת כל אותיות האלפ“א בית”א, את כל הסמנים ואת כל האותות, את כל הרשימות ואת כל הציורים, את כל התוים ואת כל הנקודות, לא נעדר דבר מכל היוצא מתחת עט סופר אשר לא נוכל לחקותו, וכל הדברים יצאו לעינינו לבנים על פני תכלת, לאמר: כל הדבר הנכתב בפאריז בדיו או בצבע שחור יוצא לעינינו בלאנדאן בצבע לבן על פני נייר תכלת! – זה הוא הדבר אשר אזן ואשר חקר הממציא הראשון, החכם האנגלי ביין, וימשוך עליו את עיני כל החכמים היודעים דבר לאשורו. – והנה זה בא אחריו קאזעללי. ובתחבולה לא עמוקה צעד קדימה; כי הוא הפך את הקערה על פיה, ויורה אותנו את הדרך, אשר על פיו לא יוליד העט בלאנדאן כתב לבן על פני נייר תכלת, כי אם כתב תכלת על פני נייר לבן – וזה דבר הכתב הזה:
הדעפעשע העקרית הנכתבת בפאריז, איננה נכתבת על פני נייר חימיי פשוט, כי אם בדיו נאמן אשר איננו מלאך לעלעקטרית נכתבת היא על פני עלה מתכת, למשל על פני עלה נייר הבדיל; אחרי כן יחובר ראש ציר הצינק האחד אשר לסוללה הפאריזית אל האדמה, והראש השני יחובר אל לוח השלחן העשוי מתכת, אשר עלה נייר הבדיל נושא הדעפעשע מונח עליו, ואולם ציר הנחשת אשר לסוללה, יחובר אל עט המתכת ואל ההליכות ההולכות לאנדאנה, וקצה חוט ההליכות האלה יחובר בלאנדאן אל עט המתכת אשר שם, והעט הזה יתנועע על פני עלה הנייר החימיי הרטוב אשר מונח על פני לוח השלחן העשוי מתכת, ולוח השלחן הזה בלאנדאן יחובר גם הוא אל האדמה. – ומה יהיה אפוא אחרי השנויים המעטים האלה? – כל העת אשר העט הפאריזי יעבור על פני עלה נייר הבדיל, בכל המקומות אשר כל כתב וכל רשימת דיו עליהם אין, לא יבוא כל זרם לאנדאנה, יען כי הזרם עושה עתה דרך קצרה, לעבור אך בקרב לוח השלחן בפאריז ובקרב עלה נייר הבדיל, ובקרב העט, ובקרב החבורים הנמצאים על יד ציר הסוללה באין מפריע בינותם, ובעשות עתה העט הלאנדאני את דרכו על פני הנייר החימיי, בד בבד כעט הפאריזי, לא יוליד עליו כל כתב וכל מראה, יען כי כל זרם בכנפיו אין, ואולם ברגע אשר יגע העט הפאריזי אל הדיו אשר איננו מלאך, יושם מעצור בפתע פתאום לדרך הקצרה אשר לזרם, והזרם נדחף לבוא, דרך לאנדאן, בקרב העט הלאנדאני, ויוליד צבע על פני הנייר החימיי אשר שם; והיה כאשר יתאימו שני העטים להתם איש איש את דרכו ברגע אחד, נראה כי העט הלאנדאני הוליד צבע תכלת בכל המקומות המתאימים אשר עבר עליהם העט הפאריזי על פני הדיו השחור אשר שם; ובדרך הזה תקום בלאנדאן העתקה נכונה ונאמנת בכתב תכלת על פני נייר לבן, מכל האותיות והסמנים ואותות המספר והדברים והרשימות והציורים וכל הדבר היוצא מתחת עט סופר, אשר נכתבו ואשר נעשו בפאריז בדיו שחור על פני עלה נייר הבדיל! – והיה אם ישים הקורא את לבו לחקור מעט בשום לב בדבר הנסיון הזה, ימצא לו לבוא עד תכונתו, ואנחנו נשים פנינו לשאת דברינו על אודות התחבולות והכונים אשר לא נודעו עוד במלאכת מעשה הטעלעגראף הזה, ועל התקוה הטובה הנשקפת אלינו בעתיד לרגליו.
ממציא הטעלעגראף החדש הזה, האדון קאזעללי, מצא מכשולים רבים בדרכו לרגל המלאכה אשר החל, הם המכשולים אשר ראו גם כל החוקרים בהגלות נגלות דבר ביין בראשונה, ולכן גדולה ושלמה פעולת האיש הזה ומשכורתו רבה, במצאו תחבולות לישר את כל ההדורים ולתת לנו דרך סלולה. כל משכיל קורא דברינו יבין אל נכון, כי אך אז יצלח חפצנו בידנו לתת העתקה נאמנה מן הדעפעשע אשר נכתוב, אם יהיו שני העטים מתאימים ומקבילים איש אל אחיו, איש איש במקומו לא שונה דבר במרוצו ובדרכו ובעתו הדרושה לו, וברגע קום כל שנוי קל ביניהם יקום גם מכשול בדרכם, ומה יעשה הטעלעגראפיסט שלא יחטא? אי זה דרך יתן קצב לשניהם לבלתי היות ביניהם כל שנוי וכל נלוז? גם החכם ביין הרגיש בדבר הזה, ויביא תחבולה לתת בשני המקומות גלגלי מורה שעות, אשר יכונו להיות מכוונים יחדו על פי העלעקטרית; ואולם לא על נקלה נעצור כח להקים שני מורי־שעות כאלה, אשר לא יסור האחד מן השני בדרכו ברב או במעט, ואם גם נצליח לעשות ע"פ עלעקטראָמאגנעטיזם שתי מטוטלות בשני מקומות אשר תחלנה את תנופותיהן ברגע אחד יחדו, וכן תתמנה, אך עוד יפלא ממנו להניע שני עטים יחדו לרגלי מורה־שעות, איש איש במקומו, אין עיף ואין כושל, בעת אשר לפי ערכנו יעברו איש איש במשך זעקונדא אחת עשר או שתים עשרה פעמים, על פני לוח המתכת ועל פני עלה הנייר הרטוב, אחת הנה ואחת הנה, וכפעם בפעם אשר ילחץ העט אל הלוח או אל הנייר, הלא יזח מעט ממנו לסגת לאחור או לפנים, והמעשה הזה הלא יוליד אי סדרים וחסרונות רבים, והכתב היוצא על ברכיו יטושטש ולא יוכר מרוע, ולא ינתן להקרא. לכן לא נוכל לגשת אל המלאכה כל עוד לא נביא עצה אשר לרגליה ידע הטעלעגראפיסט כרגע, כי סר העט אשר לפניו מדרך העט השני, וכל עוד לא נקנה תחבולה לתקן את המעוות הנעשה ברגע העשותו, למען ידע הטעלעגראפיסט את אשר עליו לעשות, בהוכחו לראות כי סר העט האחד מן הדרך הנכון. – התחבולה אשר מצא קאזעללי לפקוח את עיני הטעלעגראפיסט למען דעת כרגע כי התקלקל העט, היא טובה ונקלה מאד, וקוראינו יבינו אותה היטב: אם נניח כי הדעפעשע הולכת מפאריז לאנדאנה, אז נשים מסגרת סביב לדעפעשע העקרית בפאריז, כזאת:
הקוים השנים אשר ממעל לדעפעשע ומתחת לה לרחבה, הם בעינינו כלא היו, כי הם לא מעלים ולא מורידים, ולכן לא נשים אליהם לב, אך הקוים השנים היורדים לשני עברי הדעפעשע לארכה, ואשר שמנו בם הסמנים א' וב‘, הם גדלי ערך ורבי תועלת. אם יראה הטעלעגראפיסט הלאנדאני, כי הקוים השנים האלה, אשר רשם אותם מרעהו בפאריז על עלה נייר הבדיל אשר לפניו, יוצאים לעיניו על פני הנייר החימי, ישרים ממעלה ועד מטה, ואין בם נפתל ועקש, אז ידע נאמנה, כי העט אשר לפניו שומר ארחות דרכו מבלי לנטות ברב או במעט מן העט הפאריזי, ואז יצא גם הכתב אשר בינות לקוים, ישר ונאמן לעיניו, לא נעדר דבר; ואין הבדל אם הכתב הוא כתב יוני או עברי, טורקי או סיני, אך אם יזל העט הלאנדאני לשנות את דרכו, לפגר או למהר מעט בלכתו, מן העט הפאריזי, אז לא יצאו הקוים המסומנים א’ וב' לעינינו בתור קוים, כי אם בנקודות מטושטשות לבד. ערב רב באין משטר וסדר, מוקדמות ומאוחרות כזה:
ואז יצאו גם האותיות לעיני הטעלעגראפיסט הלאנדאני מטושטשות ולא נתונות להקרא. – ובכן הלא קטנה העצה בתכונתה וגדולה מאד, למען יכיר בה הטעלעגראפיסט את העט אשר לפניו, השומר הוא את תפקידו אם לא. אך איזו תחבולה נקנה למען יבין הטעלעגראפֿיסט כדת מה לעשות לתקן גם את המעוות כרגע, למען השיב את העט המשולח והנעזב אל מכונו ואל משפטו? – כתבי העתים ישמיעונו עתה, כי המעשה הזה יוכל להעשות ע"פ שרבוב (שרויבע) במהירות רבה, ואנחנו לא נדע עוד אותו; אבל אם אמת נכון הדבר הזה, אם באמת יעצור הטעלעגראפיסט כח לשובב את העט ברגע קום המכשול ובעוד המלאכה לא נגמרת, אז נבין כי תחבולה יפה המציא קאזעללי אשר בשמה ידגול, והיא תהיה לו לכבוד ולתפארת; כי לא בנקל ולא כלאחר־יד יוצא דבר כזה לפעולות אדם!
אך עוד מכשולים רבים בדרך הטעלעגראפֿיא הזאת, עד היותה לנו לברכה דבר יום ביומו; כי רבים הם שונאי החדשות, והטעלעגראפֿיא על כל אדמת אייראפא איננה ברשות עצמה, כי גם גבוה מעל גבוה שומר את צעדיה, וכל מעשיה עוברים תחת שבט הבקרת – אכן המכשולים הרעים הם שנים אשר נטל עלינו להסירם: הדעפעשע העקרית נכתבת עתה על פני עלה נייר הבדיל, כאמור, והדבר הזה יקרא לתקונים, יען כי הנייר הזה רך הוא ונוח להתקלקל; ואם אמנם כבר החלו להשתמש גם בנייר העשוי ברזל מרוקע, אשר טוב מאד לכתוב עליו, אך עוד כפלים לתושיה אם יצלח לנו לעשות כאשר יעשו המדפיסים על פי אבנים במלאכת הליטאגראפוא, או אם נעתיק משנה – העתקות מן המכתבים ומן הדעפעשות אשר יכתבו בדיו – המעתק ( קאָפירטינטע), לשימם בפני לוח המתכת הנכון למלאכת הטעלעגראפֿיא; ובהיות כדבר הזה, תקום תשועה חדשה, והחכמה תצעד צעד אחד קדימה. – המכשול השני הוא כי מוכרחים אנחנו לקבל את העתקת הדעפעשע על פני נייר חימיי רטוב4, ואנחנו ידענו על פי נסיונות רבים, כי לרגל הדבר הזה יאבדו האותיות הרבה מיפים אם הם דקים וקטנים; אך האין אפוא כל עצה ותחבולה להמציא בעבורנו דבר חימי במתכונתו אשר יהיה יבש? – אך הנה עומדים פה כל אנשי החכמה והמדע, כל חלוצי החימיא והעלעקטרית, מחרישים ומנידים ראש! אכן חזקו אחי והיו לבני חיל! זה רבות פעמים עמדתם לפני הררים כאלה התלוים בין השמים ובין הארץ, ולא ידעתם צאת ובוא, ובכל פעם חשפתם זרוע עזכם, וחכמתכם עמדה לכם לגלות כפעם בפעם חדשות ונצורות, והיה לכם גם היום כתמול שלשום! כי לא תשקוט ולא תנוח הדעת אשר בנו, והארץ לא תעמוד כי אם הולכת קדימה, והאיש אשר יחוש בנפשו את הדבר הזה, הוא יודע כיום את התולדות הגדולות והעצומות אשר תצאנה ברבות הימים, מחיק הנפלאות אשר גליתם אתם כיום הזה.
יז. מעוות לתקן בדבר משפטי העלעקטרית. 🔗
עוד רבים וכן שלמים הדברים אשר לנו להעביר לעין הקורא בדבר הכח העלעקטרא מאגנעטי, אך בטרם נגש אל הדברים האלה, עלינו לשאת בראשונה מעט דברים על אודות משגה אחד עצום ורב, אשר ימצא קן לו בלב אנשים רבים, ואשר לא נקה גם לב חכמים יודעים דבר ומבינים אותו לאשורו.
. הלא יזכור עוד הקורא את אשר אמרנו, כי החכם שטיינהייל בעיר מינכען הצליח בהמצאתו להראות, כי לא נטל עלינו לרגלי מלאכת הטעלעגראפיא לקחת שני חוטי ברזל למתוח אותם ממקום אל מקום, כי גם בשימנו את הראש האחד אשר לחוט האחד אל תוך מעבה האדמה, יצלח הפצנו בידנו, בהיות האדמה גם היא כאחד המלאכים אשר לעלעקטרית; וכפלים לתושיה – אמרנו למעלה – אם נביא את ראש החוט האהך הזה אל תוך באר מים, יען כי כל המים הנמצאים אחוזים וסבוכים איש באחיהו, וכלם הם מלאכים טובים לעלעקטרית. – אך המשפט הזה נתן בלב אנשים רבים מושג שוא בדבר הזה, ויוליד על ברכיו מחשבות זרות ופליאות עצומות, אשר התפשטו בקרב נבוני העם בדבריהם ובשיחותיהם על דבר העלעקטרית וגם בספרים טובים מאד נמצא כתוב הדבר הזר הזה; והיה אם נשאל: מה משפט הזרם הגאלוואני בבואו אל תוך האדמה? וענו ואמרו לנו: כי הזרם הולך מן המקום האחד אל המקום השני בקרב חוט הברזל, והוא שב בקרב האדמה אל המקום אשר משם יצא ללכת, והדעה הזרה הזאת, אשר כל איש לא למוד יקרע סגור עיניו ביום שמעו אותה, הדעה הזאת התפשטה והתרחבה גם במחנה המלומדים, עד כי בספר למודי הטבע, ספר טוב ומועיל, אשר חבר פויע מיללער, נמצא גם ציור הזרם הגאלוואני העובר בדמות תמונת חצים, אשר יירו מקאֱלן עד אאכען בקרב החוט, ותשובתו מאאכען לקאָלן, באין מפריע בקרב האדמה, בדמות תמונת חצים השבים ללכת. – אך החוב הזה חוב קדוש הוא לנו, להסיר את המשגה מנגד עינינו ולהשיב את כל מושג ברור על מכונו, כי המעט לנו כל הזרות והנפלאות וכל הסודות והמסתרים אשר בכנפי העלעקטרית, ונבוא אנחנו לשית עליהם עוד נוספות חדשות, אשר לא נאמנו ולא נכונו ואשר אין להם כל יסוד? נראה נא מה יהיו החלומות האלה: על פי חוט מתוח מברלין עד פאריז נשלח ידיעה טעלעגראפית איש אל אחיו – ומה יאמר אפוא הקורא הנבון, אם נחפוץ לטעת אמונה בלבו, כי שב הזרם העלעקטרי מבאר המים מפאריז אשר מובא בו ראש הציר האחד, ובא לברלין בדרך מעבה האדמה, ולא תעה בדרך הרחוקה הזאת, כי אם כאשר הלך כן שב לבוא אל תוך באר המים בברלין אשר מובא בו ראש הציר השני? הלמד הזרם דעת הגעאגראפיא, אם לקול מלמדים בבתי החכמה הקשיב, כי יודע הוא דרך נכונה מפאריז ער ברלין? ומדוע לא נטה מעט מדרכו ללכת עקלקלות, מדוע לא באה תאוה אל לבו לסור מעט גם לארץ אחרת ולאפסי איים רחוקים? – אם נניח כי יחיד הוא ראש הציר הזה אשר בברלין בכל מרחבי התבל, ורק הציר האחד הזה מובא אל תוך באר מים ואין שני לו על פני כל הארץ, אז עוד יוכל המפלפל למצוא מקום להתגדר בו ולהחליט, כי ראש הציר הזה ימשוך אליו את הזרם בכח מושך; אך מה נעשה אם ראשי צירים כאלה מובאים לאלפים ולרבבות אל תוך בארות מים, וגם בברלין לבד נמצאים ראשי צירים כאלה הרבה מאד מובאים אל תוך בארות מים, והיה גם אם נודה כי בן נאמן הוא הזרם לעיר מולדתו, וכל שטן לא יעצרהו מלשוב ברלינה, אך מי אפוא יפקח את עיניו לדעת בארץ דרכו, לשוב רק אל הבאר האחת, ומדוע לא יקר המקרה כי הנוסע הנכבד הזה יתע מן הדרך, ותחת לבוא אל משכן הפאסט, יבוא אל בית־המועצות, או אל אחד הבתים אשר לתחנות מסלות־הברזל, אשר גם שם עומדים הצירים בבארות המים ומחכים לקראת בו האורח? – ואמנם דים הם הדברים האלה להראות את המשגה העצום אשר ישגו רבים בדבר הזה, ואנחנו ננסה להשיב את השה הנדחה לרבצה, למען האמת ולמען הדעת:
אמת נכון הדבר, כי הזרם העלעקטרי יבוא לידי שביתה, אם העלעקטרית השוללת אשר בראש הנחשת לא תוכל לנגוע אל העלעקטרית. המהייבת אשר לראש הצינק, לאמר: אם שני מיני העלעקטרית לא ישאו יחד איש עם אחיו למען התבטל, וטעם הדבר הזה הוא, כי מפי הצינק אשר לסוללה העלעקטרית, תזרום עלעקטרית מחייבת ומפי הנחשת תזרום עלעקטרית שוללת, והיה בחברנו חוטים אל מיני המתכת האלה, יעלו ויבואו בם מיני העלעקטרית השנים, המחייבת והשוללת, איש איש לפי המתכת אשר ממנו יצא, ואולם כאשר לא ימצאו מיני העלעקטרית האלה מקום לזרום הלאה, תקום שביתה בראשי החוטים, והשביתה הזאת תהיה לשטן להסוללה לבלתי תת מקום לה לעורר עלעקטרית חדשה; אכן בחברנו את שני צירי הסוללה ע“י החוטים, אז יתאחדו שני מיני העלעקטרית הנפרדים ע”פ הכח המושך העלעקטרית השוללת והמחייבת תתחברנה יחדו ותתבטלנה, ולרגלי הדבר הזה יושם מקום לזרם חדש, והעלעקטרית החדשה תתגבר ותוסיף אומץ והסוללה תצא לפעולתה מבלי הרף. – זה הוא משפט העלעקטרית אם חוטי צירי הסוללה יגעו איש אל אחיו באין מפריע ביניהם, ואמנם בהביאנו את ראשי החוטים האלה אל תוך מעבה האדמה, אז נעשתה גם חדשה: האדמה היא גדולה מאד, ועוצרת כח לקבל חלק גדול לאין קץ מן העלעקטרית השוללת והמחייבת גם יחד, ונהרי נחלי עלעקטרית לא ימלאוה, למען תוכל גם היא לקום לשטן להסוללה לבלתי תת מקום לה לעורר עלעקטרית חדשה; ואך בזאת תוכל העלעקטרית השוללת המתפרצת, לפעול בכחה הדוחה אחור בקרב הסוללה, אם כל פני האדמה הגדולה הזאת ימלאו עלעקטרית שוללת, כעין המלואים אשר ימלאו את כדור האוסף אשר למכונה עלעקטרית, וכזאת לא תקום ולא תצלח בידנו בנקל, וכן גם העלעקטרית המחייבת לא תוכל להתפרץ אחור, אם כלי גדול כזה כאדמה–סר–למשמעתו. ולכן אמת נכון הדבר כי שני מיני העלעקטרית ישאו יחד איש עם אחיו בקרב האדמה למען התאחד, ולכן לא ימלא אחד המינים השנים את האדמה לעולם אך שני המינים לא יבואו פה באדמה בדרך ישר כמו בקרב החוטים, לעשות שלום איש עם אחיו, כי אם במלוא רוחב האדמה ועל פני כל הכדור יתאחדו יחדו, ואך באשר כי האדמה גדולה היא, ובאשר כי תעצור כח לבלוע עלעקטרית שוללת ומחייבת גם יחד לאין קץ, לכן לא תקום להיות לשטן להסוללה, והסוללה תצא לפעלה, גם אם לא נחליט כי הזרם העלעקטרי ירוץ אורח לשוב מפאריז ברלינה ולבוא בטח אל נוה הטעלעגראף אשר בברלין.
יח. מורי־השעות העלעקטרא־מאגנעטיזם. 🔗
עוד דבר אחד יוצא למעננו מחיק הזרם העלעקטרי, ואם קטן ודל ערכו בעד העם, הנה רב ערכו מאד בעד חוקרי הטבע; והדבר הזה הוא המצאת מורי־השעות העלעקטריים, העשויים על פי העלעקטרא־מאגנעטיזם. – אמנם רבים וכן שלמים יודעים, כי לא כל המצויים אצל מורי שעות יודעים את השעה ואת הרגע אל נכון, יען כי לא נדע אם אמת בפי מורה־השעות, אם הצמצום נר לנתיבתו; אך מי יתן לנו אפוא מורה־שעות אחר נכון כנכון היום, אשר לפיהו נוכל לכוון את כל מורי־השעות אשר לנו? – אם נשחת מעט מורה השעות אשר לך, והבאת אותו אל הרופא, הוא העושה במלאכת מורי־השעות, והוא מביט בו, ויטהר את תאיו ואת גלגליו, ויתקן את אולמיו, ואז יושב מורה־השעות אל ידך, ואתה תאמין לקול אותותיו, וידעת כי נכון מוצאו ומובאו; אך מי אפוא גלה את אוזן המתקן. למען דעת לכוון את הרגעים ואת הזעקונדות בצמצום? איה מורה השעות אשר נברא ראשונה ואשר מפיהו אנחנו חיים? – אך הקורא האץ לדרכו יתפטר, בהאמינו כי בלי ספק נמצא מורה־שעות אחד בבית כל עושה מורי־שעות, והוא נכון כנכון היום, והוא לא ימהר ולא יפגר בלכתו, גם בערך זעקונדע אחת ליום תמים, ומורה־השעות האחד הזה הוא נר לרגלו לעשות כמתכונתו את כל מורי־השעות ולערוך את מהלכם; אכן מי אפוא יתקע לנו כפו כי ברבות הימים לא ישחית גם מורה שעות כזה את דרכו, והיה כאשר ישלוט בו החום או הקור יותר מדי, או כאשר נשלח בו את ידנו למתחו ולערכו, או כאשר נרבה להשתמש בו, יבוא בו כל מום קל, וגם הוא יחטא? – אך למען האמת והדעת נטל עלינו להורותך, כי באמנה אין אמן בארץ העושה מורי שעות אשר ישמע לקול אחד מורי־השעות אשר לו, ואשר יצא בעקבותיו, אם איש ההוא אוהב את הצמצום; כי כל עושה מורי־שעות יפנה לו אל מצפה הכוכבים הקרוב אליו, וישאל את פי התוכן החוזה, והוא את אשר יראה יגיד: כי אך מורה־שעות אחד נמצא במלוא רוחב התבל אשר האמת נר לרגליו, והוא לא ידרוש כל מתקן וכל מטהר, ויד ממשמשת בו במפתח לא תגע אליו; את האמן העושה אותו לא נחזה ואת מלאכת אבניו וגלגליו לא נדע, אם כי מראשית גיחנו מבטן נתהלך על פני מורה השעות הזה, ובצאת נפשנו נובא אל תוכו לנוח בו, וברגביו יכסה אותנו – ומורה־השעות האחד הזה אשר רק הוא נכון ומהלכו אמת ואין שני לו, הוא האדמה!
האדמה תקיף את קטבה במשך העת אשר נקרא לה עשרים וארבע שעות, ולפי העת הזאת נעריך גם אנחנו את עתנו, ולפי מורה השעות הזה נעריך את כל רגעי חיינו; כי מורה השעות הזה אשר כונן לו הטבע, הוא לנו לעינים אשר לפיהו נחלק בקו גם את מורי־השעות אשר עשינו לנו אנחנו בידים, ואם נניח כי יש יום ומורה־השעות הזה יעמוד דומם, אז לא יועילו לנו כל מורי־השעות אשר עשינו אנחנו, וכל צמצום וכל תחבולה לא יצילו אותנו ביום עברה; אך הנה לא ירפה ולא יעמוד מורה־השעות הזה, ומהלכו נכון וקיים לעד! אף דבר נודע הוא כי במשך אלפים השנה האחרונות, לא מהר ולא פגר מורה־השעות הזה בלכתו גם בחלק העשירית אשר לזעקונדע. סוף דבר: כל מורי־השעות אשר לגו יערכו ויכונו ע"פ הקפת האדמה בהקיפה את קטבה, וההקפה הזאת נשקפת יום יום לעיני כל התוכנים החוזים במצפה הכוכבים, בדיוק ובצמצום מבעד לקנה הצהרים, ולפי החזות הזאת יערכו גם את מורה־השעות אשר שם במצפה, למען הורות את הרגעים ואת הזעקונדות בדיוק רב, וכל מורי השעות אשר בעיר יוצאים בעקבות מורה־השעות הזה. – מורה־השעות הכי נאמן אשר בברלין, הוא במצפה הכוכבים אשר להחוזים, מעשה ידי האמן העושה מורי־שעות טיעדע, ולפי מורה־השעות הזה יכינו כפעם בפעם את צעדי מורה־השעות הנאמן השני אשר על פני בנין האקרעמיא בברלין, ואל מורה־השעות הזה ישאו כל עושי מורי־השעות את עיניהם, לדעת לכונן בארץ את מורי־השעות אשר להם, וכל ברלין תדע את מוצאה ומובאה לנכון רק על פי מורה־השעות הזה.
אך מיום אשר החל העלעקטר־־מאגנעטיזם להראות את כחו בארץ. ויחלו החוקרים להשתמש בו, לכוון על פיו גם את העת ואת השעה, ויעשו מורי־שעות עלעקטריים; לרגל המלאכה הזאת הקימו מורה־שעות אחר נכון ונאמן, אשר לו מלאכת מכונה מתחת ללוח המכסה את פניו, ומורי־השעות האחרים אשר נתנו למאות ולאלפים בכל חלקי העיר ובכל הארץ, נעשים אך בלוח מכסה לבד, מבלי כל מלאכת מכונה מתחת, ותחת המכסה ישימו פרסת ברזל מוחתלת בחתולי חוטי ברזל, אשר בהתחברם אל חוטי סוללה גאלוואנית יבוא בם זרם עלעקטרי, והוא יהפוך את הברזל לעשותו מאגנעטי כמשפט, וכפעם בפעם בהעשות המעשה הזה, ימשך עוגן קטן אל כל אחד ואחד ממורי השעות, ולרגלי העוגן הזה יתנועע גלגל קטן בפי כל אחד מהם, ואחרי כי מחט־מורה קשור אל קוטב־הגלגל הזה, לכן ירוץ גם הוא במעגל סביב על פני הלוח המכסה ממעל, בהתנועע הגלגל מתחת; אכן גם תחבולה המציאו אשר על פיה תתנודד המטוטלת אשר למורה השעות הראשי האחד הנה והנה, ובכל תנופה ותנופה תעשה כפעם בפעם את רתוק השלשלת העלעקטרית כמשפט, והיה בהעשות המעשה הזה, יעבור הזרם העלעקטרי אל פי כל מורי־השעות, להניע בהם את המחט־המורה הלאה הלאה בכל זעקונדע וזעקונדע, ולרגלי הדבר הזה יכינו כל מורי־השעות את צעדיהם בד בבד עם מורה־השעות הראשי, אין עיף ואין כושל בם: – ואף אמנם עשו בעיר ליפסיאה את מורי השעות האלה, והיה כאשר יתן איש מכסת כסף לבית, יובא אל ביתו מורה־שעות אחד אשר אין ערוך לו לרוב הצמצום ולגודל הדיוק.
זאת תורת מורי־השעות ומשפטם, ובפרק הבא נראה לדעת מה רב ערכם לידיעת הטבע וחוקריה.
יט. התועלת היוצאת מחיק מורי־השעות העלעקטריים. 🔗
מורה־השעות האחד בתבל אשר אין קצה לדיוקו ולצמצומו, הוא – כאשר אמרנו – האדמה, אשר תקיף במשך עשרים וארבע שעות את פני קטבה. אכן מלאכת מורה־השעות הזה נפלאה מאד במתכונתה ובערכה, כי גם לו מחט־מורה עצום ורב, והוא רחוק ממנו מרחק אין קצה, עד כי דרוש לנו דעת ומזמה למען נוכל להתבונן בפני מורה־השעות הזה ולהבין ממנו דבר – כי המחט־המורה עליו הוא השמש! אך הנה האכרים והרועים, אשר משנים קדמוניות ועד היום, וכל האנשים אשר בלו רוב חייהם תחת עין השמים, הביטו מאז ומקדם אך בפני השמש לבד, ובהביטם בו ידעו את עתם ואת שעותיהם, ואף ידעו תמיד כי בצהרים יגיע השמש אל רום גבהו אשר ברקיע השמים, להבדיל בין הבוקר ובין הערב; אך את אשר חזו האכרים והרועים זה אלף אלפי שנים, יחזו גם עתה כל החכמים הגדולים כבירי הרוח החוזים בכוכבים, ואך בזאת יבדלו איש מרעהו, כי התוכנים יודעים לכוון את מצב השמש בצהרים עד כדי חלק העשירית אשר לזעקונדע, תחת אשר בעצם עינינו נבוא פעמים רבות לידי משגה, והתוכנים האלה ישימו את מורה־השעות הראשי אשר במצפה הכוכבים, מצומצם היטב בפני האות שתים־העשרה ברגע אשר נראו פני השמש בעד קנה־הצהרים.
אכן גם חליפות וצבא לנו מידי השמש, וגם הוא לא נאמן לנו בכל: הלא ידענו כי האדמה היא כדור גדול אשר עליו אנחנו יושבים, ולכן לא יוכל השמש להאיר אותו על פני כולו בבת אחת, ואך אחרי אשר הקיפה האדמה במשך עשרים וארבע שעות את קטבה, נדע כי עבר האור על פני כל חלקיה, ובאשר כי גם ההקפה הזאת לא תקום ולא תהיה בבת אחת כי אם לאט לאט, לכן יאיר גם השמש את פני חלקיה לאט לאט, חלק אחר חלק, ולכן בהיות הבוקר כאשר יאיר השמש מן המזרח על פני ככר אחד, אז חשך ולילה יכסו את הככר אשר במערב הארץ; ולרגלי הדבר הוה נחלק לנו בקו גם את עתותי היום והלילה. – כאשר יעבור השמש בברלין את קו הצהרים (מערידיאן) נדע כי כבר עברה עת הצהרים ליושבי מזרח הארץ, ואלה אשר ישכנו במערב הארץ מברלין והלאה, יחכו עוד לקראת צהרים, כי זה הוא משפט מורה־השעות הנאמן הזה, בהורותו את רגעי השעה בדיוק, אך רק לאלה העומדים על המקום אשר משם נשקף אליהם, ודעת השעות הזאת לא תצלח ליושבי מזרח המקום ההוא או ליושבי המערב, והיה כאשר נכין בברלין את מצעדי מורי־השעות אשר לנו לפי השמש, אז יצלחו רק לנו, להורות לנו את השעה בדיוק בברלין לבד, אבל לא יועילו ולא יצלחו ליושבי ברעסלויא וקאניגסבערג אשר במזרח הארץ, או ליושבי קאססעל וקאֱלן אשר במערב; ולכן לא נתפלא אם נסע מברלין לברעסלויא ובצלחתנו מורה־שעות נכון ומצומצם מאד, ובבואנו שמה נראה כי פגר מורה השעות הזה ללכת דרך רגעים אחדים לעומת מורי־השעות אשר בברעסלויא, וכן בבואנו לקאססעל או לקאֱלן, נראה כי מורה־השעות הברליני מהר ללכת לעומת מורי־השעות אשר שם, ולכן אם נוכח האמת דרכנו, לא נריב אל העושה מורה־השעות, כי אם נביא לבב חכמה להבין, כי כשמש כמורה־השעות יחד נשתוו, וכאשר לא יוכל השמש להאיר את הערים האלה ברגע אחר כלן יחד מקו הצהרים, כן לא יוכל גם מורה־השעות להורות ליושב המזרח והמערב גם יחד, רגע אחד לשניהם.
אמנם מה מר חלק האנשים מוליכי מרכבות הברזל, אשר נטל עליהם להופיע בכל מקומות תעודתם ברגע נכון מצומצם ומדויק, בבואם המזרחה יוכחו לדעת, כי אחרו פעמיהם דרך רגעים אחרים, ובהגיעם המערבה יראו כי קדמו לבוא עת מעטה; ולא אחת ושתים קמו מריבות לרגלי הדבר הזה ובפרט בארץ אנגליא, אשר לחדול מריבה ולהתם קטטה, גמרו אומר לערוך את כל מורי השעות אשר למרכבות הברזל איש אל אחיו כלם יחד, מבלי לשית לב אל האמת ואל העת הנכונה, אשר באמנה שונה היא לפי כל מקום ומקום כמשפט. – אכן גם צחוק הוא לראות את התהפוכות היוצאות מחיק הדבר הזה לרגלי הטעלעגרפים העלעקטריים. הבדל העת בין ברלין ובין לאנדאן הוא בערך שעה אחת, לאמר, העיר לאנדאן רחוקה היא ממערב ברלין דרך שעה אחת, ובהיות השמש על ראשי הברלינים בקו הצהרים, נטל על הלאנדאנים לחכות עוד לקראתה משך שעה אחת, עד ראותם אותה בקו הצהרים שמה, ולרגלי הדבר הזה, בהורות מורה־השעות אשר לנו את שעה השתים עשרה בצהרים, יורה מורה־השעות בלאנדאן את שעה העשתי עשרה אשר לפני הצהרים; ואולם באשר ידיעה טעלעגראפית לא תדרוש לדרכה בלתי אם חמשה רגעים לבד ללכת מברלין לאנדאנה, הנה לא יקר החזון לראות את הדעפעשע היוצאת מברלין בשעה השתים עשרה, והיא באה לאנדאנה בשעה העשתי עשרה ורבע, והאיש מן ההמון הרואה את הדבר הזה יאמר: ראו נא, הדעפעשע באה בטרם הלכה! ואנחנו אשר ידענו, כי חזון שוא יחזה לו האיש הזה, הלא גם נדע כי גדול ורב ערך הדבר הזה לנו, ולפעמים לא בנקל נמצא בו ידינו ורגלינו בבוא לרגליו סבך ענינים, כאשר עינינו רואות במעשה שהיה, ואשר נספרהו פה באזני הקורא, כי הוא יורה אותנו מה רב ערך ידיעת הרגע המצומצם בכל המעשים הנעשים תחת השמים, דבר יום ביומו:
איש ואשתו אשר פרי בטן לא היה להם, גמרו אומר ויכתבו ויחתמו בספר, לאמר: אם ימות האיש והאשה תהיה אחריו, תירש האשה את כל הונו העצום, והיתה אך היא לבדה יורשת את כל נחלתו; אך אם תמות האשה והאיש יהיה אחריה, יירש האיש את כל הונה הרב, והיה אך הוא לבדו יורש את כל נחלתה. – אהרי כן נסע האיש לאנדאנה אשר שם קרוביו וגואליו, והאשה נשארה בברלין אשר שם קרוביה וגואליה; ויהי היום וימותו האיש והאשה גם יחד, יום אחד, האיש בלאנדאן והאשה בברלין; האיש בלאנדאן מת בשעה העשתי עשרה וחצי לפני הצהרים, והאשה מתה בברלין בשעה השתים עשרה בצהרים; – אך מי משניהם הקדים אפוא את מותו, האיש או האשה? גואלי האשה ויורשיה בברלין אומרים, כי האיש מת בשעה העשתי עשרה וחצי, ובעת ההיא חיתה האשה, והיא ירשה אותו כמשפט, ואחרי כי גם היא מתה אחרי עבור חצי שעה, לכן יקומו הם לרשת את כל הנחלה כמשפט; אכן גואלי האיש ויורשיו בלאנדאן אומרים, כי חיי האיש האריכו על חיי האשה, אחרי כי ברגע מות האיש בשעה השתים עשרה בברלין, הורה מורה־השעות בלאנדאן את השעה העשתי עשרה ועשרה רגעים, ובעת ההיא חי האיש והוא ירש אותה כמשפט ואחרי כי גם הוא מת אחרי עבור עשרים רגעים, לכן יקומו הם לרשת את כל הנחלה כמשפט. – ומה ענו השופטים אשר בארץ? – הקורא המבין ידע את משפט השופטים גם מבלי אשר נגיד, ואנחנו נבקש סליחה מאת פניו, אם סרנו מעט מדרכנו, אף נבטיחהו כי בפרק הבא נשוב אל מלאכתנו באמון רוח ובאמונת כפים.
כ. תועלת מורי השעות העלעקטריים לדעת את הארץ ואת הרוחות המתרגשות. 🔗
האיש אשר ראה מפות גלילות הארץ עשויות בטוב טעם, יודע כי כל המקום אשר זכה לשם על פני הארץ יסומן על פני המפה באר היטב, לדעת גם בדיוק אם בצפון או בדרום, אם במזרח או במערב ינוח; והנה את הצפון ואת הדרום נדע לכוון בנקל, איש איש במקומו לפי ראות עיניו לבד. כי כאשר אך נדע את מצב הכוכב הצפוני (פאָלארשטערן) – הידוע לכל מבין בידיעת הכוכבים – ממעל למקומנו, כן נדע עד כמה קרוב המקום אל הציר הצפוני אשר לאדמה, או עד כמה רחוק הוא ממנו; אך לא כן המזרח והמערב, כי אותם לא נדע לכוון בראיה אחת לבד, יען כי דרוש לנו להביט השמימה בשני המקומות גם יחד ברגע אחד לבד, למען דעת את המקומות ההם, איש לעומת אחיו, הבמזרח אם במערב הם. – הנה אנחנו יודעים נאמנה כי העיר קאניגסבערג יושבת למזרח ברלין, והעיר לאנדאן יושבת למערבה, ואולם לדעת גם עד כמה תרחק קאניגסבערג ממזרח ברלין ולאנדאן מן המערב, דרוש לנו רוב תחבולה ועצה אשר לא עלו מעולם על לב הקורא התם, והתחבולה אשר עמדה לנו עד כה, לדעת את הדבר הזה תהיה בעיני הקורא כמו זרה ונפלאת מאד, וכמעט לא יאמין למשמע אזניו בראותו מה רב העמל הדרוש לדבר הזה: מעל מצפה הכוכבים בברלין נטל על אחד התוכנים לחזות ולדעת מראש את עלטת (לקוי) אחד הירחים אשר להכוכב צדק אשר תהיה, ואת דבר העלטה הזאת רשם בספר לדעת לנכון את השעה ואת הרגע ואת הזעקונדע אשר תהיה, ובקאֱניגסבערג נטל גם על תוכן שני לעשות כמעשה הזה, ואחרי כן כתבו איש אל רעהו את דבר העלטה, לדעת בצמצום את העת אשר חזו את העלטה הזאת בהיותה, והנה נוכחו לראות כי ברגע אשר היתה עלטת ירח הצדק בקאניגסבערג, הורה מורה־השעות שם מעט עת יותר מן העת אשר בברלין, ולכן ידעו כי השמש יבכר את קאֱניגסבערג על ברלין, אחרי כי שם האיר הבוקר לפני היות הבוקר בברלין, ולרגלי הדבר הזה הוכיחו כי קאֱניגסבערג שוכנת ממזרח ברלין, והיה כאשר מדדו גם את העת אשר בין קגֶניגסבערג ובין ברלין בצמצום, אז הראו לדעת בצמצום עד כמה תרחק ברלין מקאנינסבערג לנטות דרך המערב. התאמין אפוא הקורא, מה יכבד הדבר ממנו לדעת את מקומות המזרח והמערב? התבין היטב מה קשתה על החכמים עד אשר הצליחו למדוד על פי הדרך הזה או ע"פ דרכים אחרים את כל המקומות אשר תחת השמים? התדע כי אך מעטים הם המקומות אשר נדע אותם בצמצום ובדיוק?
אך לא כן מורי־השעות העלעקטריים; כי לדעת ולהודיע לא דרוש לנו להיות הוברי שמים וחוזי כוכבים, אך די לנו אם נתן אות מברלין לקאָניגסבערג, ברגע אשר מורה־השעות הכי נאמן אשר לנו, יורה את השעה השתים עשרה, ואז הלא ידעו בקאניגסבערג כי ברגע הזה הגיעה עת הצהרים לברלין; ואם נחבר עתה בקאניגסבערג מורה־שעות נכון אל הטעלעגראף, בתחבולה אשר על פיה יעמדו כפעם בפעם אבני השעות רגע מלכת, הלא ידעו לרגל הדבר הזה את הבדל העת אשר בין ברלין ובין קאָניגסבערג בצמצום ובדיוק רב, אשר לא ידעו כמהו עד כה, ולפי הדבר הזה ידעו עד כמה תרחק ברלין מקאניגסבערג לנטות דרך המערב. – ובכן הלא נראה מה רב ערך מורי השעות העלעקטריים לידיעות הארץ, למוד על פיהם את מעלות האורך אשר מאז מעולם עצרנו כח למוד אותם אך בעמל אין קץ, ואשר עתה נמדדם בנקל ובתכונה מעטה, ולא זה בלבד, כי הנה עוד ימים באים וכל התוכנים יצאו ויבואו אך על פי מורי השעות העלעקטריים האלה, ויש יום והוא לא רחוק, וכל מצפות הכוכבים אשר על פני אדמת אייראפא, יהיו לאגודה אחת בהתחברם על פי טעלעגראפים מעל פי מורי־שעות עלעקטריים, ואז אך אז תהיה הרוחה, ומלאכת הקודש יקרא לעבודת התוכנים, בהיותה נאמנת ושלמה; – כי נראה נא ונוכחה: אנחנו יודעים נאמנה כי ביום התשיעי לחדש דעצעמבר בשנת 1874 בשעה השנית אחרי הצהרים, יעבור הכוכב נוגה על פני לוח השמש , והיה אם ביום ההוא תהיה התשועה אשר אמרנו, לאמר, אם יהיו אז כל מצפה הכוכבים מחוברים יחדו ביום ההוא כאשר יהפצו היום החוקרים בכל לב, אז הלא נדע לכוון את הרגע ההוא בכל מקום ומקום בדיוק ובצמצום מאין כמוהו, הרבה יותר מאשר נדע עתה למור בדיוק את מרחק ברלין מפאָטסדאם הקרובה.
לא לנו עתה לא לנו להעביר לעין הקורא את כל התועלת היוצאת מחיק מורי־השעות העלעקטריים והתחברות הטעלעגראפים; אך עוד דבר אחר נביא בזה ואחרי כן נחדול: אמעריקא הצפונית אשר מאז מעולם התנוססה ברוחה הנוטה אך לחיי החומר ולתועלת הגוף לבד, גם היא החלה להתעולל עלילות בטעלעגראפיא העלעקטרית, למען החכמה ולמען תועלת חיי האדם גם יחד, ועוד מעט והיתה לאמעריקא הצעירה הבכורה על פני אייראפא הבכירה; אך הנה ימים באים ועוד דברים רבים מאד אשר לא נשער בנפשנו ולא נדע דבר אודותם, יצאו לנו מחיק זרמות העלעקטרית. והם יהיו לברכה גם למען החכמה וגם למען חיי איש ואיש, דבר יום ביומו כי לא רחוקה העת, והיו לנו משכנות טעלעגראפים בכל ארץ וארץ. ומכל קצוי הארץ ומן האיים הרחוקים תבאנה אלינו ידיעות יום יום בדבר הרוחות והסערות המתרגשות לבוא, ואז נעצור כח להתנבא ולהודיע מראש בכל יום ויום את הרוח אשר יהיה אחרי עבור שלשת ימים, וחפצנו זה יצלח בידנו בבטח רב, לדעת על פיו דבר הרבה יותר מאשר נדע עתה להודיע מראש את הרוח אשר יהיה אחרי עבור שעה אחת לבד.5
כא הסוללות העלעקטריות השונות. 🔗
הנה העברנו לעיניך את פעולות הכח העלעקטרא־מאגנעטי אחת אחת, אתה ראית אותן וידעת ובחנת את דרכן, ועתה הנה כבר חזון למועד לפנות לנו אל פעולה חדשה אשר לזרם העלעקטרי; אך טרם עשותנו כדבר הזה נטל עלינו לשוב ולשאת דברים אחדים על פעולה אחת עלעקטרית, אשר למען הקל עליך את נסיונותיה, העברנוה לעיניך אפס קצה וכולה לא ראית. הלא ידעת כי כפעם בפעם כאשר הזכרנו בשם הזרמות העלעקטריות, היתה כונתנו אל הפעולות היוצאות מחיק העמוד העשוי נחשת וצינק יחדו, נקרא בשם העמוד של וואלטא; אך הנה כבר צעדה החכמה קדימה ותברא לנו תחבולות ועצות חדשות, ואת העמוד ופעולותיו עזבה לה, כי למה לנו העמוד אם התכונה אשר לרגליו רבה היא, ואי סדרים ומשטר פרוע ויגיעה רבה יוצאים על ידו? – הלוחות הרטובים המונחים כפעם בפעם לבינות משנה־הלוחות, ישובו להיות יבשים וחרבים, אחרי אשר יעיקו עליהם הלוחות המונחים ממעל, ויזורו וימצו את המים מתוכם, ובשובם להיות יבשים הלא חדל להיות להם אורח להוליך את העלעקטרית לדרכה; נוסף על זאת יזלו גם המים הלוך ונזול מתוכם על פני כל הלוחות, ויולידו בנים ובני בנים על ברכי הזרם הראשי, והם יקחו להם הרבה מכח העלעקטרית אשר יאבד לבהלה; וכן גם הפעולה היוצאת מחיק העמוד, לא תשא במאזנים עם ההוצאה הרבה וכסף המחיר אשר נוציא לרגליו, ולכן המציאו החכמים כלים אחרים, מוכשרים וטובים הרבה מן העמוד, ולעשות את כל הנסיונות אשר העברנו עד כה לעין הקורא, לא נקח את העמוד לעשות בו את הנפלאות, כי אם את הכלים אשר אמרנו.
הכלים האלה אשר אמרנו שונים הם למיניהם, איש איש לפי הפעולה אשר נחפוץ להוציא מחיקו, ויסוד הדבר אך אחד הוא, לקחת לנו שני חמרים או שני מיני מתכת אשר יולידו עלעקטרית בנגעם יחדו, ולחברם איש אל רעהו ולקשור אליהם שני חוטי מתכת אשר יעשו את רתוק השלשלת ויעוררו את הזרם לפעולה, כאשר יתקרבו יחד שני ראשיהם איש אל אחיו. – לפי המשפט הזה, יצלה חפצך בידך לעשות לך שלשלת גאלוואנית כמשפט, גם בהביאך פח רקוע נחשת ופח רקוע צינק אל תוך צנצנת, כצנצנת אשר מתוכה תשתה את כל משקה אשר ישתה, ושני מיני המתכת האלה לא יגעו איש אל אחיו, ואך שני חוטים תחבר בדבק אל ראש כל אחד מהם, ומים מהולים במעט חומץ גפרית תשפוך מלוא הצנצנת, ולרגלי הדברים האלה יהיה לך זרם עלעקטרי; החוט אשר לפח הצינק יהיה לציר מחייב, ובהביאך את שני ראשי החוטים האלה בחוברת, ובעשותך את הדברים ע“פ התחבולות אשר נתן לפניך בזה, תעצור כח להגדיל את פעולת הזרם ולהאדירה ככל אשר תחפוץ; כי בקחתך לך צנצנות רבות תחת האחת, והכינות את כלן כמשפט האמור, להציגן אשה אצל אחותה, ולחבר בדבק ע”י חוטי מתכת את פח רקוע הצינק אשר לאחת אל פח רקוע הנחשת אשר לשנית, אז תקום סוללה חזקה לעיניך, אשר מדי הרבותך את צנצנותיה, כן תגדיל וכן תאדיר את כחה ואת פעולותיה. – גם מכונה שנית תוכל לעשות לך, אם תקח לוח צינק מרוקע עד אשר דק מאד, ואת הלוח המרוקע הזה תניח על פני השלחן, ועל פני הלוח תשים לוח חלקת צמר, ועל פניו לוח נחשת מרוקע ודק מאד, ואת שלשת הלוחות האלה תגולל על פני מטה עץ, ואת המטה המגולל הזה תביא אל כלי מלא מים אשר הושם בו מעט חומץ גפרית, ומפי שני מיני המתכת תוציא שני חוטים אשר יהיו לך לשני צירים, אז תהיה פעולת המכונה הזאת חזקה ונאדרה מאד, עד אשר יצלח בידך להוציא על פיה גם את מחזות ניצוצי האש הלוהט אשר דברנו בם למעלה.
אבל גם המכונות האלה העשויות בנקל ביד כל איש לא תצלחנה לנו, כי לא נוכל להשתמש בהן לאורך ימים, אחרי אשר המים החמוצים אשר אמרנו, ישימו פעולתם בפני הצינק להמס אותו בדרך חימיי, ולכן תאבדנה השלשלות האלה את כחן, הלוך ואבוד מיום ליום, אם כי פעולתן בימים הראשונים חזקה ונאדרה מאד, וההוצאה המוצאת לרגליהן רבה היא; לכן אזנו החכמים וחקרו לעשות שלשלות אחרות, אשר חליפות ברוחן אין, ואשר לא תרפינה ולא תאבדנה מבחן מיום אל יום, ויחקרו וידרשו היטב, עד אשר קמה הסוללה על פי בונזען, והסוללה הזאת איננה בת צינק ונחשת כי אם בת צינק ופחם, כי לא אך הצינק והנחשת לבד הבאים יחד בחוברת יולידו הפרדה עלעקטרית, כי עוד יתר שאת ויתר עז לנו להגדיל ולהאדיר את הפעולה עד מאד, אם נביא את הצינק ואת הפחם בחוברת. הפחם הזה עשוי – למען אשר יקום ימים רבים – מקאק (מין אבן שרפה) אשר נשרף באש, ומאבן הפחמי דשנה ושמנה, ואותם נשחק ונטחן הדק היטב, והיה לנו החומר הזה לחמר, אחרי אשר נשרפהו באש ונעשהו מקשה; – מן הפחם הזה נעשה שפופרת אשר נביאנה אל תוך צנצנת, ובתוך השפופרת הזאת נשים כוס עשויה מחמר שרוף באש, ובתוך הכוס הזאת נשים קנה־צינק, והיה אם נשפוך עתה אל תוך הצנצנת חמצי זאלפעטער אשר איננו דק, ואל כוס החמר נשפוך מים מהולים במעט חמצי גפרית, ומפי הפחם והצינק נוציא למעננו שני חוטים אשר יהיו לנו לשני צירים, אז נראה כי בהתחבר שני החוטים האלה יחדו, תצאנה לעינינו זרמות עלעקטריות עצומות מאד אשר לא תרפינה, ויד השנויים כמעט לא תהיה בהן; ואם נעשה לנו שלשלות רבות כאלה, תקום לנו סוללה – הנודעת בשם ״הסוללה של בונזען" – אשר פעולתה ראויה ומוכשרת מאד לדבר, עד גם כל העבודות העלעקטריות אשר נעשה כיום, עשויות אך על פיה.
בשנים האחרונות המציאו החוקרים עוד שלשלות גאלוואניות אחרות וטובות מאד להשתמש בהן, אך אנחנו לא נהיה למשא על הקורא לערוך לפניו את כלן, ולתת את מתכונתן, כי הן לא תוסיפנה דבר להבין על פיהן דברים חדשים בכחות הטבע הנסתרים; אפס בטרם נבוא בפרק הבא להוליך את הקורא על פני כר רחב, ולהעביר לעיניו פעולות חדשות אשר לזרמות העלעקטרית, נטל עלינו לערוך לפניו מעשה כלי אחד נכבד ורב ערך, ונבקש כי יתבונן עליו בשום לב, כי מי יודע אם החדשה הזאת איננה הכי יקרה והכי נכבדה בבל החדשות אשר המציאו בימים האחרונים האלה.
כב איזה דרך ימד כח הזרמות העלעקטריות. 🔗
הדבר אשר נבוא עתה לדבר בו, הוא דבר העלעקטרית אשר לבעלי חיים, והכלי אשר אמרנו להעביר אותו לעין הקורא הוא מודד־העלעקטרית, או, כאשר יקראו לו החוקרים בשפתם, המולטיפליקאטור, וע“פ הכלי הזה נמוד את העלעקטרית למען דעת את כחה ואת עצם ידה בדיוק רב ובצמצום דק מאד. – אם העלעקטרית גדולה ועצומה היא, אז מדדו אותה מאז ועד היום על פי ערך לבד: כח מכונת העלעקטרית ימד ויערך לפי עצמת ניצוצי האש וארכם; כי בהביאך את המכונה לידי פעולה, במלאותך את כדורי האוסף, ובהקריבך את בהן ידך אל פניהם, וראית כי אם יהיה כח המכונה מעט, אז נטל עליך להקריב את בהן ידך עד כדי זרת אחת, למען אשר תעצור כח להוציא ניצוץ אש מפי הכדור, ואם רב הוא, אז די לך אם תקריבנה עד כדי שתי זרתות או שלש או ארבע, ואף נמצאו מכונות אשר נוכל להוציא מפיהן ניצוצי אש – ע”פ תחבולות עשויות לדבר – עד כדי ארבע רגל רחוק מהן; וכן גם העלעקטרית הגאלוואנית בהיותה גדולה ועצומה, תמד ותערך לפי פעולותיה, כי השלשלת האחת תעצור כח להלהיט ולהלהיב חוט ברזל קטן ודק בלבד, והשלשלת השנית תלהיט ותלהיב את החוט גם בהיותו גדול ועב. – אכן למען הנסיונות אשר נעביר עתה לעין הקורא, דרוש לנו לפעמים לדעת את כח הזרם גם בהיותו מעט ודק מאד, אשר לא יתכן לערוך אותו לפי ערך לבד ולכן עשו החכמים כלי למוד על פיו את העלעקטרית בצמצום ובדיוק, ולדעת גם את דרכה ולשפוט אם שוללת היא ואם מחייבת.
הלא יזכור עוד הקורא את המשפט אשר אמרנו, כי בקחתך לך מחט מאגנעטי לשימהו על פני ראש כל יתד אשר יהיה, והמחט המאגנעטי הזה יתנועע וירחף לעיניך הנה והנה, אז תראה כי בעמדו דומם, יפנה ראשו האחד צפונה והשני דרומה, והיה בשימך אותו אל תוך צלחת אשר לה מכסה זכוכית, יהיה לך קאָמפאס מורה דרך הצפון ודרך הדרום, ובכל עמלך ועבודתך לא תוכל להגותו מן המסלה הזאת, ואך בהביאך את הקאמפאס הזה אל קרבת חוט אשר זרם גאלוואני עובר בו, והיה גם בהיותו מונח גם הוא בין הצפון ובין הדרום, בד בבד עם המאגנעט, וראית אחרת בקרוב אליו הקאמפאס: אם תחזיק את הקאמפאס בידך ממעל לחוט, וראית כי סר המחט מדרכו הנאמן, וצירו הצפוני פונה מזרחה, ואם מתחת לחוט תחזיקהו, והנה סר גם הפעם המחט מדרכו, אכן צירו הצפוני פונה עתה מערבה; והיה אם נכונן עתה לחקר המחזה הזה, נמצא כי שפונים וטמונים יסודותיו, כאשר שפונים וטמונים כחות המאגנעטיזם והעלעקטרית בכלל, ואם גם יפים ונחמדים הדברים אשר חקרו החכמים בם, אבל לא יועילו לנו דברי המחקר האלה ברב או במעט, ולכן רב לנו, אם נדבר על אודות הנסיונות בלבד, ואת החקירות נחשוך לעת אחרת. – הנה ראית לך הקורא והבינות, כי הקאמפאס לבד בהובאו אל אחד החוטים, יורה לדעת היש עלעקטרית בקרב החוט אם אין, ואף אמנם ינסו על פיו כל העושים במלאכת צפוי הזהב והכסף, לצפות ע"י תחבולות הגאלוואניזם, בקחתם להם את הקאמפאס, לדעת אם יוצאת המכונה אשר לפניהם לפעולה אם לא, כי בהדרש למעשיהם זרם גאלוואני דק מאד, לא יוכלו לראותו ולהכירו בעצם עיניהם; אך לא כן אנחנו, אשר למען נסיונותינו הבאים, דרוש לנו כלי אחד אשר יהיה הרבה יותר טוב מן הקאמפאס הזה, ולכן ראה זה מצאו החכמים כדבר הזה: אם תקח לך קאמפאס עשוי בטוב טעם ותביא אותו אל תוך טבעת רחבה עשויה נחשת קלל, העומדת קוממיות לעיניך ואת הטבעת הזאת המושמת על כנה תשים לפניך באופן אשר שני צדיה יפנו אל הצפון ואל הדרום, או באופן אשר שטחה ישא בד בבד עם דרך המאגנעט, והיה אם תעביר זרם עלעקטרי בקרב הטבעת – אשר מתחת אל פני כנה לא תהיה עגולה כי אם בת שני ראשים – באופן אשר נחבר את שני ראשיה אל שני צירי שלשלת גאלוואנית, והיתה פתאום מלחמה פנימית מסותרת מעין רואה במחט המאגנעטי הזה: המאגנעטיזם אשר בקרב האדמה, יוצא לפעלו להטות את המחט לפי חפצו בין הצפון ובין הדרום, והזרם העלעקטרי העובר בקרב הטבעת, יעשה את אשר נטל עליו להטות את המחט אל בין המזרח והמערב; ולרגלי הדבר הזה נוכחה לדעת את עוצם הכח העלעקטרי ולמוד אם גדול הוא אם קטן, כי כאשר יגדל וכאשר יפרוץ הזרם העלעקטרי בו, כן יוגה וכן יטה את המחט מדרכו וממסלתו, וכאשר ימעט, כן ישוב המחט אל מקומו, מקום התמיד אשר לו. – אך עוד יתר שאת ויתר עז לנסיון הזה, אם את צלחת הקאמפאס בעצמה נחתיל בחתולי חוטי ברזל, ובקרב החוטים האלה נעביר את הזרם העלעקטרי, כי הזרם הזה יעשה את פעולתו במחט הקאמפאס, גם בהיותו דק ומעט עד מאד. ומדי אשר ירבה ויגדל, כן תרבה וכן תגדל פעולתו; ועוד לו בזה יתרון שני, כי לפי אשר יהיו החתולים, אם לימין או לשמאל, כן נדע אם הזרם הוא בן עלעקטרית שוללת או מחייבת, כי אם כה יהיה, וסר המחט מדרך הצפון והדרום לימין, ואם כה יהיה, והיה דרכו לשמאל.
על הכלי היקר הזה הוסיף עוד החוקר הברליני הנודע דיבא־ריימאנד אבי החקירות והנסיונות בדבר העלעקטרית אשר לבע"ח, נוספות חדשות ותחבולות עמוקות, ועל פיו הצליח לגלות חדשות מחרשות שונות, אשר נעבירן עתה אחת אחת לעין הקורא.
כג. העלעקטרית אשר לבעלי־חיים. 🔗
למען דעת ולמען הבין את הדבר אשר נקרא לו בשם העלעקטרית אשר לבעלי חיים, נחוץ לך הקורא לשוב מעט לאחוריך, והטיבות מאד אם תכונן לחקר ההמצאה הזאת, לדעת את תולדותיה ואת דברי ימיה מיום היותה ועד היום; כי זר ונפלא הוא בעינינו לראות את ההמצאה אשר יצאה לאור החיים בשנת 1786, והיא הביאה לרגליה אך חשך ולא אור, כי בראשית ימיה עוררה את כל החכמים מרבצם לנסות דבר על אדותיה. ובכל מקום אשר דבריה מגיעים, מוקטר ומוגש לשמה, והנה פתאום רבים קמים עליה לשים אותה לשנינה ולדבת עם, וגם ימים רבים נשכחה כמת מלב, וכל יודעיה מלפנים לא ידעו אותה, עד שקמו חוקרי העת החדשה אשר הבט אל און לא יוכלו, ויאספו את הנדחת ואת הצולעה הזאת, ויגידו לה את ישרה וישיבו לה את צדקתה, וחקירות נאדרות, חקירות יפות ורבות מאד יצאו לרגליה לאור עולם, ועיני כל הארץ רואות. – אלה המה ראשי הדברים ואלה תולדות העלעקטרית הנפלאה הזאת:
בשנת 1786 ידעו החוקרים אך את משפט עלעקטרית השפשוף לבד, אשר גלויה היא וידועה כבר גם לקוראינו, ובימים ההם קם הפראפעסור לודוויג גאלוואני בעיר בולוניא, ויודיע דבר חדש לאמר: כי בקחתו צמד שוקי הצפרדע אשר נתח אותן ויבתרן עד אשר נשארו מצומדות אל עצם הקדקוד אך ע“י שני פתילי עצבים, ראה כי הזדעזעו פתאום השוקים בנגעו אליהן בחוט נחשת, ברגע אשר נגעו העצבים גם אל ברזל אשר אליו התחבר חוט הנחשת הזה; – לבאר את הדבר הזה באר היטב נטל עלינו להוסיף, כי אם נקח לנו טס ברזל או צינק ונחברהו בדבק אל טס נחשת, ואם נגע בשני ראשי המתכות האלה בראש האחד אל העצב, ובראש השני אל השוק, נראה כי הודעזעה השוק מאד, וכמו בא בה רוח חיים; ואף אמנם האמין לודוויג גאלוואני בדבר רוח החיים הזה, ויחשוב כי התנועה הזאת היא אות לחיים, בהורותו לאמר: כח חיים או טל תחיה יש בקרב העצבים ( נערווען) בעודם בחיים, אשר יביאו את העורקים (מוסקעלן) – שאליהם יחוברו העצבים – לידי תנועותיהם, וטל התחיה הזה לא יחלוף כליל גם במות המת, כי אם נשאר בו עוד עת מעטה, וגם ישוב לתחיה ולתנועה אם נעירהו ונעוררהו, ולכן בנגוע אליו המתכת נראה את התנועה הזאת, אחרי כי המתכת היא אחד המלאכים הטובים אשר לעלעקטרית. – ומה אחרית אלה? – כמשפט רוב ההמצאות אשר ארחן ורבען הנכון יסתרו ואך אחוריהן יראו, למען הבהיל את כל המהבילים ולתת לפתאים דמיונות שוא ושקר, כן היה משפט ההמצאה הזאת; כברק קל עבר רעיון על פני כל הארץ, כי נפלה המסכה הנסוכה על פני הסוד הטמון בטבע, וכי מצאו את כה החיים ואת טל התחיה הטמון בקרב העצבים, אשר אותם נעיר ונעורר לתחיה בכל עת שנחפוץ, וגם בקרב פגרי מתים, אמרו לעצור כח לעורר אותם להשיבם לתחיה. הרעיון הזה בא כמהלך מעיר אל עיר ויעורר שאון ושממון, והשקר נוסע לרגליו להשמיע דברים אשר לא היו ונפלאות לא באות, להלהיב את דמיון האנשים אשר טרם בשלו, ולהסיר מהם כל רעיון בריא; ואף גם זאת, כאשר הצליחו פעם אחת לקחת פגר איש רוצה אשר הומת, ולהביא אל קרבו תנודה עזה מאד כתנודת החי, בעוררם אותו בתחבולות גאלוואניות (כן קראו לתחבולות האלה על שם ממציאן גאלוואני) אז היתה יד נעלמה על כל אדמת ארצות ההשכלה, להכות את כלן בעורון ובתמהון ובסנורים, ולהום את כל הארץ סביב סביב, ורוח רעה ושגעון עברה על פני האדם, ויאמינו כי עוד מעט והם יצליחו להכריע בכח הגאלוואניזם גם את המות הנורא תחת רגליהם. – הנה כי כן חלמו להם כל החולמים וכל נביאי השקר; ואמנם גאלוואני לבדו לא הורה בלתי אם אחת, שוק הצפרדע והעצב אשר לה מלאים טל חיים, ומשפטו כמשפט הבקבוק הליידני הנודע לקוראינו, אשר נמלא אותו עלעקטרית לפי חפצנו, וכמשפט הבקבוק כן גם משפט העלעקטרית הזאת, לצאת לחפשי בנגוע המתכת אשה אל אחותה, אחרי כי המתכת היא אחד המלאכים הטובים אשר לעלעקטרית; ואולם הפתאים אהבו פתי והמפליאים פלא, ולכן סכו בענן את דברי גאלוואני הטהורים, ויהלכו בגדולות ובנפלאות מהם, ויאמרו לחוד את כל חידות הבריאה הרבות מראשית ועד תכלית, ולמצוא את פתרונן ע”פ החידה האחת אשר קראו לה ״גאלוואניזם".
אז עבר פתאום רוח טהור על כל הארץ וישכו המהבילים! כי איש קם בארץ איטאליא, ובקר רוח ובעין פקוחה הביט על פני כל התהפוכות הנעשות מסביב, ויאזור כגבר חלציו, ויגלה חדשות אשר לא נשמעו, והמצאות ממנו יצאו אשר נתנו לתבל תמונה חדשה. הוא הוכיח לעין השמש, כי הכח הנסתר אשר אמר גאלוואני למצוא בקרב העצבים והעורקים, הכח הזה לא יראה ולא ימצא בהם, ואך בקרב שני מיני המתכת יתעורר הכח הנסתר הזה, בנגעם יחד איש אל אחיו. שם האיש הגדול הזה הוא וואלטא, והמצאותיו ועלילותיו הגדולות ידועות לקוראינו, כי הוא הורה את המשפט הנאמן אשר לא ימוט, למען דעת כי מיני המתכת אשר לקח לו גאלוואני לעשות בהם את נפלאותיו, הם אינם אך מלאכים בלבד להוליך את הכח הנסתר הטמון בקרב הצפרדע לדרכו, רק כי הם הם מולידי העלעקטרית במקום אשר יגעו איש אל אחיו; ונסיונות גאלוואני העירו את האיש הגדול הזה לצאת לפעלו, ולגלות את העלעקטרית אשר נקראנה בשם עלעקטרית הנגיעה, היא העלעקטרית אשר ערכה גדול מני ים, ואשר עוד נתכנו לה עלילות רחוקות וגדולות, אשר קצרה בינת האדם לדעת אותן מראש ולחוות עתידותיהן. – אז בא הקץ לכל דברי גאלוואני הטובים והרעים גם יחד, ולכל ההבל אשר יצא חוצץ לרגלו, ובדבר המשל הנודע נאמר, כי ״גם הילד וגם האמבטי נשפך", יען כי הצדק והרשע גם יחד נספו ביום רעה, ולא ידעו האנשים להבדיל בין הטהור ובין הטמא. בראשית הימים ראו כל החכמים אור גדול רק בהמצאת וואָלטא לבדו, והחוקרים הגו בה יומם ולילה, ואת גאלוואני לא זכרו וישכחוהו; עד אשר קם דור חדש בימינו אנחנו, ויתעורר להשיב לאנוש צדקתו, ולהוכיח כי אמנם גם גאלוואני לא טעה בהלכה ואף אמנם לא שקר דבר העלעקטרית אשר לבעלי־חיים, ואת העלעקטרית ההיא נמצא לא אך בקרב המתכת לבד, כי אם בקרב העצבים והעורקים גם הם – ואת דבר העלעקטרית הזאת נעביר עתה לעין הקורא.
כד. מה בין העלעקטרית אשר למתכת והעלעקטרית אשר לבעלי־חיים. 🔗
המצאת וואלטא מלאה מאז ועד עתה את לב כל חוקרי הטבע, ער אשר לא מצאו מקום לשים לב גם אל הראשון, אל גאלוואני, וישכחוהו; עד אשר קם דיבא־ריימאנד לפנות לו ולנסות עוד הפעם דבר אל המקור הראשון, אולי יצלח חפצו בידו לשאוב ממנו מים חיים אשר לא נכזבו – וחפצו זה הצליח! כי בחקירותיו הרבות ובנסיונותיו הנפלאים, פתח לנו דיבא־ריימאנד פתח חדש לידיעות חדשות אשר בטבע, למען דעת כל הארץ ולמען ראות אור חדש אשר לא6 קוינו; ולכן נטל עתה על הקורא לדעת היטב ולהבין להבדיל בין התורה אשר הורה גאלוואני ובין התורה אשר הורה וואלטא.
על פי נסיונות רבים אשר הוסיף גאלוואני על נסיונותיו הראשונים לעשות, הוציא משפט, כי באמנם יכול נוכל לעורר זרם עלעקטרי בין העצבים והעורקים, ולכן נראה כי בנגוע העצבים אשר לשוק הצפרדע אל עורק השוק ההוא, אז יזדעזע העורק הזה ויתנודד; ואת המתכת אשר בה החל גאלוואני לעשות את נסיונותיו בראשית הימים, אותה עזב עתה ויסירנה מגבירה יען כי גם הוא הבין כמונו היום, כי גם בלעדי כל מתכת יצלח הנסיון בידנו. אך וואלטא, אשר שני מיני המתכת היו בעיניו לראש דבר, באמרו כי אך בשלהם כל התנועה, ואשר על פיהם בא לגלות את עלעקטרית הנגיעה, הוא הביט בשאט נפש על כל נסיונות גאלוואני הראשונים, ולא שת לבו גם אל נסיונותיו הטובים אשר הוסיף אחרי כן ואל החדשה אשר בם, ויגזור אומר אך אחת, כי העורק יזדעזע אך לרגלי הזרם העלעקטרי הנולד בנגיעת שני מיני המתכת; – ולכן כאשר נדבר עתה בדבר העלעקטרית אשר לבע"ח ובדבר התנועות אשר תוליד העלעקטרית בקרב העורקים, נטל עלינו להבדיל ולדעת היטב, אם אל המצאת וואלטא או אם אל המצאת גאלוואני ירזמון מלינו.
הלא תזכור הקורא את אשר אמרנו, כי בנגעך אל פני עמוד וואלטאי לאחוז בשני ציריו כאחד, ומצאת כי בא בך רעד רגע אחד, ותנודה עזה תחולל את כל מבנה גוך, והיה בהוסיפך לאחוז כן בכנפות העמוד, אז יחדל הרעד כרגע, ואתה לא תחוש ולא תרגיש דבר, יען כי הזרם העלעקטרי סובב הולך בקרב גופת האדם חרש מבלי לפעול דבר, ואך בעזבך את הציר האחר לאמר, בפתחך את השלשלת העלעקטרית אשר עשית, יבוא עליך פרץ שני להרעיד את גוך ולחולל אותך כבראשונה.
את הדבר הזה גלה וואלטא ויוכיח אותו לעין השמש; אכן אין לנסיון הזה ולהעלעקטרית השוכנת בקרב עצבינו ועורקינו דבר, יען כי אך פעולה יפעול הזרם העלעקטרי אשר מחוץ, בעצבינו ובעורקינו, וזאת היא הפעולה אשר נראה בזה, אבל העלעקטרית הזאת איננה העלעקטרית היוצאת מקרב עצבינו ועורקינו פנימה, כי היא אך העלעקטרית הנולדת לרגלי שני מיני המתכת בנגעם יחדו איש אל אחיו, ולכן קראנו אותה בשם הגאלוואניזם אשר למתכת; אבל אנחנו נראה כי הצדק עם גאלוואני, באמרו כי לא דרוש לנו לקחת את המתכת למען עורר את שוק הצפרדע לתנועה, ולזעזוע, ואך בקרב העצבים והעורקים בעצמם נמצא הכח העלעקטרי אשר נוכל לעורר אותו; ובימינו אלה אשר הדבר הזה ידוע לכל, ואין איש אשר יכחישהו. בימינו אלה נשואות עינינו אל מול פני ככר גדול ורחב ידים, לגלות בו שפוני טמוני הטבע, ולהמציא המצאות חדשות אשר לא קוינו, כי החכמים היום לא ישאו ולא יתנו בדבר הגאלוואניזם אשר למתכת ופעולתו. אשר יפעל על פני העצב והעורק, כי אם בדבר עלעקטרית נכונה אשר נמצאה ואשר ישנה בקרב העצב והעורק, והיא העלעקטרית אשר לבעלי חיים. זה הוא ההבדל אשר בין הגאלוואניזם יוצא ירך המתכת ופעולתה על פני גוף החי, ובין הגאלוואניזם הנכון היוצא מן החי בעצמו, אשר פעולותיו בפעולות החי, ואת הדבר הזה שמנו עתה לעין הקורא, לא באומר אחר ולא במלה אחת, כי אם גלוי ובאר היטב, והרימונו אותו על נס, למען ידעו אותו הקוראים די ברור ולא יחלפו את האחד בשני, כי החלוף הזה יביא ערבוב רב במחשבות אנשים אשר לא בשלו, להוליד בו רעיונות אשר לא כנים.
מחקרי העלעקטרית אשר לבעלי חיים, נחו ושקטו ימים רבים ואין איש שם אליהם לב, אם כי גם אלכסנדר לבית הומבאלדט, הארי הזה שבחבורה, מצא את נסיונות גאלוואני נאמנים לפניו, ולו הוספנו ללכת בדרך הזה הלוך והוסף, מי יודע אם לא כיום הזה עמדנו ברכוש גדול אשר רכשנו לנו בידיעות הטבע; אך הנה המצאות וואלטא וחדשותיו לקחו ימים רבים מאד את לב כל החכמים והחוקרים, מבלי לשית לב אל העלעקטרית אשר לבע“ח, וישכחוה, עד אשר העיר המקרה רוח חדש לשוב עוד הפעם אל הדרך אשר עזבנו בשאט בנפש בשכבר הימים; – כי כאשר עשה החכם האיטאלקי נאביל את נסיונותיו ע”פ מודד העלעקטרית, אשר את משפטו העברנו למעלה לעין הקורא, נוכח לראות פתאום, כי בהביאו את הליכות העלעקטרית אל בין העצב ובין העורק אשר לשוק הצפרדע, הזדעזעה השוק ההיא גם בלעדי כל, מתכת ונגיעתה; אחריו בא החכם האיטאלקי מאטעאוטשי (Matteucci), ויגל חדשות ונצורות לרגלי הדבר הזה אשר לא שערו לפניו ואך בהיותו נבהל ואץ להעמיד חקים אשר לא כנים, סר גם הוא מן הדרך הנכון ויעזוב את המקור הנאמן הזה אשר הוא תפארת ימינו, ומי יודע אם לעת כזאת שבנו אליו, אם לא אזר די באא־ריימאנד כגבר חלציו, לצאת חלוץ לפנינו, וברוחו הכביר ובחקרי לב, שב אל העבודה הראשונה, לעבור על פניה שנית מהחל ועד כלה, וחדשותיו וחקירותיו הגדולות והעצומות, הניחו לנו כיום הזה את אבן הפנה לידיעה חדשה בידיעות הטבע.
כה. נסיונות די באא־ריימאנד. 🔗
כל הנסיונות בדבר העלעקטרית אשר לבעלי־חיים, נעשים מאז ועד היום ע"פ שוקי הצפרדע בהלקחן לנסות בהן את דבר העלעקטרית הזאת; אכן אל נא יחשוב הקורא כי חלק הטבע לצפרדע ושוקיה את התכונה הזאת שכם אחד על שאר החיות והאדם, כי לא כן, והחכמים לקחו להם את הצפרדע אך באשר לה שני יתרונות על אחותיה: היתרון האחר הוא כי דם הצפרדע הוא קר, והצפרדע לא המות במהרה כמות כל בעל דם חם, והיה גם כאשר תסיר ראשה מעל ערפה, תנתר ותקפץ עוד שעות רבות אחרי מותה, ובכרתנו את לב הצפרדע מקרבה, נראה, כי בשעות הראשונות לא תחדל נשימתה מהיות, ולכן טובה הצפרדע בעיני החוקרים לעשות בה את נסיונותיהם; ויתרון שני לה, כי יצלח בידינו לאסוף לנו חיש מהר את הצפרדעים מחנה כבs מאד, והמזון אשר נתן אל פיהן מעט הוא, כי במעט מים טהורים תהיינה הצפרדעים שבועות וחדשים רבים, ולכן טובות הן מאר לעשות בהן את הנסיונות; ואולם כל מעלה וכל תכונה יתרה אין להן ולעצביהן ולעורקיהן על כל בעלי החיים אשר בארץ ובמים, ודי באא ריימאנד עשה את הנסיונות האלה גם בעורקי jיות רבות אחרות, ובשוקי איש אשר זה מעט הסירו את רגלו הפצועה ממנו, ותוצאות הנסיונות האלה היו בתוצאות הנסיונות אשר עשו החכמים בצפרדע.
לרגלי תוצאות הנסיונות האלה נוכחה לדעת, כי עצבי גופת החי בפעולתם דומים אל המלאכים אשר לעלעקטרית, ובאשר כי העצבים בקרב החי יוצאים ובאים מן המוח וממוח חוט השדרה אשר משפטו כמשפט המוח, ובאשר כי מקור החיים הוא בקרב מוח כל היצורים, לכן יקר ונכבד בעינינו דבר העלעקטרית החדשה הזאת, בהנתן לנו מקום להביט עמוק עמוק אל באר חפרוה שרים אנשי שם, לדעת את מקור החיים ומוצאו ולגשת הלוך וגשת. אל סוד החיים הנסתר מעין כל jי; ולכן יסלה נא הקורא אם גדולה ההצעה אשר הצענו לפניו בטרם נגשנו אל עקר הענין, כי הענין הזה ידרוש דעה צלולה ושום לב, למען נוכל ללכת עתה לבטח דרכנו, בעקבות די באא־ריימאנד; כי החקים והמשפטים אשר הקים החוקר הזה בדבר פעולות הגאלוואניזם אשר למתכת על פני העצבים והעורקים, נאמנים וחזקים הם, ולפיהם נלך הלאה.
הלא ידעת הקורא את המשפט, כי כאשר תאחזנה שתי ידיך בשני צירי העמוד הגאלוואני כאחד, לאמר, בעשותך את רתוק השלשלת הגאלוואנית. בהיות גוך המרתק, אז יפרוץ בך פרץ רב ברגע עשותך את הרתוק, והיה אם תעצור כח להתייצב בפני העמוד, בהוסיפך לאחוז כן בכנפות העמוד ומצאת כי בא הזרם אל קרבך, והוא סובב הולך בך מבלי אשר תדע ממנו דבר, ואך בפתחך את רתוק השלשלת, עקב אשר תסיר את ידך מן הציר האחד, או בהפרידך בין החוט ובין המכונה, אז יבוא בך הפרץ השני, להרעיד רגע את מורשי גוך; את הפרץ הראשון נקרא בשם הפרץ אשר לשלשלת המרותקת, והפרץ השני נקרא בשם הפרץ אשר לשלשלת נפתחת. – אז בא די באא־ריימאָנד ויצב גבולות החקים אשר לדבר הזה, לאמר: לא השלשלת המרותקת או השלשלת הנפתחת תוליד את הפרץ, כאשר דמינו עד כה, כי אם העלעקטרית לבדה בבוא עליה איזה שנוי תוליד את הפרץ, אין הבדל אם יהיה השנוי להרבותה או אם יהיה להמעיטה, ובלבד כי יהיה שנוי בכחה, אם לעלות ואם לרדת, ואך בהיותה דומם, מבלי להתרבות או להתמעט, אז לא תביא כל תנועה בקרב הגוף; וכן הורה די באא־ריימאנד גם חוק שני, כי מדי אשר ימהר ומדי אשר יחוש השנוי הזה להיות להעלעקטרית, כן יגדל הפרץ אשר יבוא בנו, ואחת היא לנו אם במות העלעקטרית רבה או מעטה היא; ולכן נדע גם את שרש דבר הפרץ הגדול אשר יבוא בנו בהריקנו את הבקבוק הליידני, אם כי עלעקטריתו לא רבה היא, כי הפרץ הגדול הזה הוא אך לרגלי המהירות הרבה, אשר ימהר הבקבוק בהריקו את העלעקטרית אשר יכיל בקרבו.
כו. הזרמות הגאלוואניות העולות למעלה והיורדות למטה. 🔗
זה מכבר הושמו חקים נאמנים לדעת על פיהם את משפט התנודות אשר תהיינה בהעשות רתוק השלשלת הגאלוואנית ובהפתחו, ולפיהם נמצא גם את הנסיונות הנעשים כיום, נאמנים וכנים: אם נקח לנו את שוקי הצפרדע המצומדות אשה אל אחותה רק על ידי העצבים אשר לעומת חוט השדרה, והיה אם נתלה את השוקים האלה באופן אשר רגלי הצפרדע תרדנה אשה אשה אל תוך צנצנת מלאה מי מלח, ובהביאנו עתה את הצירים אשר לשלשלת גאלוואנית איש איש אל תוך צנצנת אחת, צנצנת לציר, צנצנת לציר, וראינו כי ברגע אשר נביא את הצירים אל הצנצנת וברגע אשר נוציא אותם, תזדעזענה השוקים מאד, לאמר, ברגע אשר נעשה את הרתוק וברגע אשר נפתחהו. – אף גם זאת נוכחו החוקרים לראות, כי שונים דברי הזעזוע איש מרעהו, ולפעמים יגבר הזעזוע ברגע אשר תרותק השלשלת, על הזעזוע ברגע אשר תפתח, ולפעמים נראה את ההפך, ולכן יצא די באא־ריימאנד להתחקות על שרשי הדבר הזה; וזה המשפט אשר מצא להוכיח: העצבים הולכים ובאים ממקור המוח וממוח חוט השדרה שהוא בא כח המוח, כאשר נדע, והם עוברים בעבותות וחבלים בקרב הגוף, עד בואם אל אחד העורקים אשר בו יתאחזו. ויסתבכו, למען אשר יתפשטו ולמען אשר ישלחו פארותיהם סביב סביב על פני כלו כעין פתילים דקים, והנסיונות הנעשים הראו לדעת כי מקור העצבים הוא המוח, והעורקים הם תוצאותם, ולכן בכרתנו את אחד העצבים לשנים, נמצא כי החלק המחובר אל המוח יוסיף לגדול גם עתה אחרי אשר נכרת, והחלק המחובר אל העורק יגוע ויכלה; ולפי הדבר הזה נדע כי העצבים יורדים מן המוח אשר למעלה אל העורקים אשר למטה, והיה לנו המוח למקור" והעורקים לתוצאות". – לרגל הדברים והאמת האלה מצא די באא־ריימאנד, כי שונה דבר הזעזועים הנולדים בקרב שוקי הצפרדע לפי הדרך אשר יעבור הזרם העלעקטרי בו: אם נעביר את הזרם דרך שוק הצפרדע ממעלה למטה, לאמר, מן המקור אשר בקרב המוח אל התוצאות אשר בעורקים, נמצא כי יגדל הזעזוע אשר ברגע העשות הרתוק מן הזעזוע אשר ברגע הפתיחה, אך אם נעביר את הזרם ממטה למעלה, אז יהיה להפך, כי יגדל הזעזוע ברגע הפתיחה מן הזעזוע אשר ברגע העשות רתוק השלשלת.
אבל בנסותנו את נסיונותינו לרגל שוקי הצפרדע, נמצא כדבר הזה: הזרם העלעקטרי יקום ויהיה במכונה גאלוואנית, ובא משם דרך הציר האחד אל תוך מי המלח, ומשם אל רגל הצפרדע, ומן הרגל יעלה למעלה עד בואו אל העצב הבא אל חוט השדרה; והיה בבוא הזרם אל חוט השדרה, יעבור לו אל העצב אשר לרגל השנית, וירד דרך הרגל הזאת למטה בואו אל מי המלח, ומשם אל פי הציר השני, למען ישוב אל המכונה הגאלוואנית כלעומת שבא; ובכן הלא נראה בזה, כי הזרם עובר ברגל האחת ממטה למעלה ויורד ברגל השנית ממעלה למטה, לאמר, מן העורקים אל המוj ומן המוח אל העורקים, ולפי הדבר הזה נראה את הזעזוע הגדול ממשנהו, פעם ברגל האחת ופעם ברגל השנית, פעם בהעשות רתוק השלשלת ופעם בהפתחו; ולא זה בלבד כי גם אם נחכה מעט עד אשר תאבדיה השוקיים את כהן אשר עוד חדש עמהן, ומצאנו כי לא יקום ולא יהיה כל זעזוע במשך כל העת, בלתי אם ברגע העשות הרתוק וברגע הפתחו לבד, במשפט החוק אשר הוכיח די באא־ריימאנד, כי אך בהשתנות הזרם, אם בהתרבותו או אם בהתמעטו, כן יקום הזעזוע, אם להיות או אם לחדול, ובהיות הזרם דומם וסגור ומסוגר מבעד, יחדל כל זעזוע מהיות; ולפי החוק הזה נעצר כח לנסות ולדעת את מרוץ הזרמות העלעקטריות ואת דרכן, כי בלכת הזרם בקרב שוק הצפרדע, והשוק תזדעזע רק ברגע העשות הרתוק, אז נדע לבטח כי הזרם יורד ממעלה למטה, לאמר, מן המוח אל הרגל ואולם אם תזדעזע השוק ברגע פתיחת השלשלת, אז נדע לבטח כי הזרם עולה ממטה למעלה, לאמר, מרגל הצפרדע עד קדקדה; וככה נעשה את הנסיון הזה מדי אשר נבחון, אם כי המציאו החכמים גם מכונה אחרת לבחון על פיה את דבר המרוץ הזה ולדעת את ארחו ורבעו. – אמנם כל הנסיונות והבחינות האמורים, אשר החל בהם די־באא ואשר השלימו אותם חכמים אחרים הבאים אחריו, הם אך פתח האולם אשר הקים די־באא ברוחו הכביר, בהתחקותו יעל שרשי העלעקטרית אשר לבעלי חיים לכל פרטיה ודקדוקיה.
את חקירותיו אלה אשר חקר די באא־ריימאנד לא עשה להנחות לבד, למען אשר תהיינה למגדלים פורחים באויר, כי אם עשה אותן למוסדות חזקים לבנות עליהן משפטים חדשים בידיעות הטבע, וחקים אשר נאמנו מאד, לפי העלעקטרית אשר לבעלי חיים, ולמען המשפטים האלה נאלץ די באא לעשות לו כלים ומכונות חדשים, כי לא מצא די חפצו בכלים אשר היו לפניו; – לפניו כאשר נסו החוקרים בנסיונותיהם, לקחו להם צפרדעים, ויפשיטו את עורן מעליהן. למען הרבות את הרגשתן העלעקטרית, ואת טבע הזרמות הגאלוואניות ותכונתן הוכיחו על פי מודד העלעקטרית, הוא המולטיפליקאטור אשר את משפטו העברנו כבר לעין הקורא, ואת חלקי הצפרדע אשר עשו בהם את הנסיונות הביאו אל מי המסים אשר למלח, למען היותם מלאכים להעלעקטרית. אז קם די באא־ריימאנד ויסר את כל הנסיונות האלה מלפניו, בידעו כי הם לא יועילו ולא יצליחו! הוא ידע והבין היטב, כי בקחתו לו צפרדעים שלמות, או אברים שלמים מן הצפרדע, לא יעצר כח להגיע אל המטרה הנכונה, יען כי חלק רב מן העורקים והעצבים יוצאים יחדו לפעולה, ובהיות כדבר הזה, אין איש אשר יוכל לדעת את אפני הפעולה ההיא באר היטב לכל פרטיהם ודקדוקיהם, ולכן הפריד לו די־באא עורקים ועצבים מיוחדים ובודדים, לעשות בהם את נסיונותיו, ונסיונותיו אלה הצליחו בידו מאד; וגם את מודד העלעקטרית, את המולטיפליקאטור, נאלץ די־באא לשנות לפי חפצו, אחרי כי את המולטיפליקאטורים אשר היו בימיו לא מצא נאמנים לפניו, ולא היו די דקים בהרגשתם לעשות ולמוד על פיהם, וגם מנע דיבא־ריימאנד מלהביא את העצב או את העורק אל מי המלח או אל נוזלים אחרים, ביראו פן יבולע לנסיונותיו, אחרי כי יפעלו הנוזלים האלה איזו פעולה על פני העורק בדרך חימיי, ויהיו לשטן לכל הנסיונות אשר עשה; – ואולם אנחנו אם נאמר להוסיף להראות עתה את כל מפעלות די־באא בכל דקדוקיהם ופרטיהם, נלאה ולא נבוא הלאה, ואך באחת נאמר, כי גדלו מפעלותיו על מפעלות החוקרים אשר לפניו, לא אך בערכם הרב, כי אם גם ביסודותיהם הנאמנים ובדיוקיהם ופרטיהם, למען היות משפטם כמשפט כל חכמה אשר איננה נוסדת אך על הנחות לבד.
אמנם לא נפלאים הם מעשי די באא־ריימאנד כנפלאות הגאלוואניזם וחלומותיו בראשית הימים, כי הם בארץ הם ולא בשמים, וגם מזון לנפש הפתאים לא יתנו, כאשר נתנו החלומות ההם; כי תחת החלומות לבד, באו עתה דברי דעת, ותחת הנפלאות – חקים, ובדברנו כיום הזה בדבר הגאלוואניזם, לא נעלה עוד בסערה השמימה, כי אם בדברים ברורים נספר באר היטב את כל המעשה הנעשה בקרב העורק או העצב אשר רם גאלוואני שולט בו שלטת, ומעל פני הדבר הזה נלך לנו הלאה, לכונן לחקר זרמות רבות כאלה, לדעת על פיהן את כל המעשים אשר יעשה החי וחי בהם, וכן נלך לבטח דרכנו, מן הקל אל הכבד ומן הקטן אל הגדול, כי האור אשר האיר די־באא הולך לפנינו לנחותנו הדרך אשר תפארת היא לכל הדורך עליה.– די באא־ריימאנד התחקה על שרשי העורקים והעצבים, וימצא אפוא כדבר הזה: כל עורק אשר לנפש חי, בעוד אשר יהיה החי וגם עת מעטה אחרי מותו, הוא משכן תמידי לזרם גאלוואני, והזרם הזה בצאתו מפי עורק המנותח באלכסון, הוא בן עלעקטרית שוללת, בהושמו על פני דופן האורך אשר לנתח העורק. – ולמען שים את הדבר הזה באר היטב לעין הקורא, נתחקה גם אנחנו על שרשי הדברים האלה.
כז. העלעקטרית בקרב העורקים. 🔗
מה זה עורק? – העורק הוא הדבר אשר נקרא לו בשר, ובאכלנו בשר אז נבלע אל קרבנו איזו חלק מאחד העורקים אשר לחיות גדולות, או חלקי עורקים רבים אשר לחיות קטנות; ואם נתחקה על דבר מעשה העורק, נמצא כי העורק הוא פתיל בשר המצומד בראשו האחד, הוא ראשו הרחב, אל העצם האחת, וראשו השני, הוא הראש הצר, מצומד אל העצם השנית הקרובה, והוא בעינינו כעין גשר אשר יעבור מן העצם אל העצם; תעודת העורק היא, להניע את האבר הקרוב שהוא העצם הקרובה, והתנועה הזאת נולדת בהתכווץ העורק לפי חפץ החיה, בהיותה בריא אולם, כי העורק יתקצר ותכנו יתעבה, ולרגל הדבר הזה ימשוך אליו את העצם הקשורה בו בראשו התחתון ויניע אותה; ובכן נדע כי כל תנועותינו אשר לגופנו, תנועותינו ללכת ולרוץ, לקפץ ולשחות, לפרש ולנטות אבר, לשבת ולעמוד ותנועות הפנים בעת אשר נדבר או בעת אשר נשחק ונבך, או נחשוב ונרגיש וכן כל התנועות אשר לגוף החי, אין נקי, יוצאות כלן אך לרגלי התכווצות העורק, וכאשר יחדל מהיות היכולת להעורקים להתכווץ, אז יחדל גם דבר תנועתם ויהיו באין אונים, וכל הגוף נדמה ידמה. ואם לא תבין לך עוד הקורא, את הדברים האלה די באר, אז שים נא לבך והבט על פני זרועך העליונה במקום אשר שם הבשר המלא, ומצאת כי בשלחך את ידך, ישכב העורק העב לארכו ובשרו יהיה רך, וזה אות כי חדל מהיות לו כל פעולה, ואולם כאשר השיב אחור את זרועך לאסוף אותה לעומת השכם, ומצאת כי העורק מתכווץ ומתקצר, מתמלא ומתעבה, ובשרו יתקשה, וזה אות כי שב עתה העורק לפעלו ולמעשהו הראוי; ואמנם רבים יאמינו כי העורק יתראה ככה אך לרגל הזרוע בהיותה נטויה, והדבר הזה איננו כן. כי לא הזרוע הנטויה תביא את העורק לעשותו מכווץ, כי אם להפך, התכווצות העורק אשר בזרוע העליונה הקשורה אל עצם הזרוע התחתונה בראשו השני היא הביאה את הזרוע לעשותה נטויה, ולכן נמצא כי גם בהיות העורק אשר בזרוע העליונה מוכה מכה רבה, עוד נעצור כח להניע את הזרוע ההיא לבינות הפרקים, בעת אשר לא נעצר כח להעלות את הזרוע התחתונה, להטותה אל מול פני השכם. – אך מי נתן אפוא הכח לעורק למען אשר יתכווץ לפי חפצנו? – החפץ נטוע הוא בקרב מוחנו, ומן המוח, או ממוח חוט השדרה שמשפטו כמשפט המוח, יוצאים עצבים לבוא אל כל עורק ועורק, למען אשר יתחברו אליהם כפארות חוטים והעצבים האלה הנראים כעבותות, באים במלאכות המוח למסור את פקודתו אל העורקים ולצוות אותם להתכווץ; והיה כאשר נכרות את אחד פתילי העצבים לשנים, נראה כי לא תאונה כל רעה אל העורק הצמוד אל העצב הנכרת הזה, ואך יאבד העורק את אונו ואת יכלתו להתנועע, וכמו דבר שאין בו רוח חיים ירד רפה על פני גופנו.
זה הוא משפט העורקים והעצבים גם יחד, ואנחנו נראה כי עבותות העצבים האלה, לא יעשו בקרבנו כל דבר גם בהביאם את העורקים לידי פעולה – כי אם דומם ישכבו, לא יתנועעו ולא יתנודדו, לא ידיחו ולא ישיבו, ולא יעשו כמעשה אשר יעשו גלגלי המכונות; כי ישכבו במקומותם ואך בקרבם עובר החפץ, והם המה אך כמלאכים להוליך אותו לדרכו. אך יאמר נא הקורא, האם לא יעלה בלי משים רעיון על לבנו, כי משפט העצבים הוא כמשפט החוטים אשר לטעלעגראף עלעקטרי? בחוטי הטעלעגראף, אשר ישכבו בקרב האדמה או ממעל לה, ולא יעשו דבר קטן או גדול, בלתי אם יוליכו את העלעקטרית לדרכה, והם המה אך מלאכים להעלעקטרית, כן לא יעשו גם העצבים דבר, בלתי אם יוליכו את החפץ אשר קבלו המוח אל מקום תעודתו, ולכן המה אך מלאכים לחפץ; וכמו החוטים האלה אשר יעבירו זרם עלעקטרי עד הברזל הרחוק, לעשותו מאגנעטי ולעורר בקרבו את הכח המושך, אשר לרגליו תהיינה גם תנועות מכונות הטעלעגראפים, כן יביאו גם העצבים אל העורק אך זרם נסתר, והזרם הזה יעורר בקרב העורק את הכח להתכווץ, כח אשר לרגליו תהיינה כל תנועות האברים, כאשר ידענו, תורה אחת ומשפט אחד לשניהם, לחוט הטעלעגראף ולעצב הגוף. כאשר יראה הקורא ע"פ המשפטים הבאים, ולכן נמצא כי משפט העורק הוא כמשפט כל מכונה בת גלגלים, היוצאות לפעולתה ברגע אשר נעורר אותה, והעורק לא יתנועע לרגלי העצב כאשר יתנועע הפעמון הקשור אל חבל בעת נמשוך את החבל, כי אם כמכונה אשר כחה במתניה ובקרב חלציה פנימה, ואשר זו כחו יוצא לפעלו בכל פעם אשר נעיר ונעורר אותו, ומה הוא אפוא הכח הזה? הלא אך כח עלעקטרי!
די באא־ריימאנד בחקירותיו ובנסיונותיו הצליח להוכיח, כי בכרתנו את אחך העורקים לשנים באלכסון, ונביא את שני החלקים בחוברת, את הראש הכרות לעומת פני דופן האורך אשר לעורק, בכל מקום אשר יהיה, ומצאנו כי נעור זרם עלעקטרי לזרום בקרב העורק, והזרם הזה הוא בן עלעקטרית שוללת, ההולך מראש המקום הכרות באלכסון אל פני דופן האורך המחוברים יחדו, להיות להליכות עלעקטריות; ואחרי דבר הנסיון והאמת הזה, נדע עתה לבטח כי הזרם העלעקטרי הזה אשר בקרב העורק, ואשר די באא־ריימאנד והבאים אחריו יקראוהו בשם זרם העורקים, הוא הוא הכח הנמצא תמיד בקרב העורק החי, וכאשר יבוא כל חפץ בקרב העצבים, יעוררו המה את הכח הזה והעורק יתכווץ, ולכן אנחנו אך באחד, כי העלעקטרית אשר לבעלי חיים היא מקור תנועת העורקים ופעולותיהם, והעלעקטרית הזאת נמצאה הלק כחלק בכל יצורי גופת החי.
כח. זרם העורקים ימעט לרגלי ההתכווצות. 🔗
די באא ריימאנד שת נוספות על חקירותיו ונסיונותיו בדבר הזרם העלעקטרי הנמצא בקרב כל עורק ועורק, ויוכיח כי הזרם הזה, יקטן ברגע אשר יתכווץ העורק, ואך בשובו לשכבתו, ושב אליו הזרם להתגדל ולהתרבות; ולמען נסות את הדבר הזה, עשה די באא כמעשה הזה: מאחד העורקים כרת נתח קטן באלכסון, ובמקום הנתיחה נתן לו בזהירות רבה הליכות עלעקטריות, בהתחברו אל כלי אשר מי מלח בו, וכן עשה גם לדופן האורך, לתת לו הליכות, אם בראשו ואם בתוכו ואם בכל מקום אשר יהיה לו, להתחבר אל צנצנת שנית אשר מי מלח בה, ואל תוך הצנצנות האלה, הביא את שני חוטי מודד העלעקטרית אשר עשה לו בטוב טעם, ובזה נעשה הרתוק לשלשלת הזרם העלעקטרי כמשפט, כי הזרם הזה היוצא מפי נתח העורק הקטן, יבוא אל תוך הצנצנת, ומשם אל הראש האחד אשר למודד־העלעקטרית, ובבואו בו, יסוב הזרם משם, דרך כל החתולים אשר למודד הזה, ותקופתו על כל קצותם – (והמודד ההוא אשר עשה לו די־באא ברוב טעם ודעת הוא בן 24,000 חתולי חוטים כאלה) – עד אשר יבוא הזרם אל ראש החוט השני אשר למודד, ובא דרך החוט השני הזה אל הצנצנת השנית, ומשם אל דופן אורך העורק אשר בו; ולאות כי אמת דבר התקופה הזאת אשר יקיף הזרם, ולא חלום וחזיון הוא, תראה כי המחט המאגנעטי אשר למודד העלעקטרית, יט מדרכו, דרך הצפון והדרום הראוי לו, ופונה מעט להתנועע בין המזרח והמערב, והיה כאשר ירבה הזרם בקרב העורק, כן ירבה להטות את המחט מדרכו הראוי, וכאשר ימעט, כן ישוב המחט לסגת לאחוריו, לנוח בין הצפון והדרום. – זה הוא משפט העורק, אשר יהיה לו – כאשר לא יתכווץ. אבל כאשר יתכווץ העורק, נראה כי ימעט גם הזרם בו.
להוכיח את הדבר הזה נתן די באא־ריימאנד את המופת הזה: כנסיון הראשון כן עשה גם את הנסיון הזה, אך תחת העורק לבד, לקח לו עתה עורק אשר עודנו צמוד אל אחד פתילי העצבים, והיה בעוררנו את פתיל העצב הזה, הלא יזדעזע העורק כמשפט, ולכן כאשר נביא זרם עלעקטרי בקרב נתח העצב, אז יזדעזע העורק בכל פעם אשר נעשה רתוק השלשלת, או כאשר נפתח הרתוק, ואם נעשה עתה בתחבולה, כי השלשלת הגאלוואנית תרותק ותפתח חיש מהר מאד, נמצא כי יזדעזע העורק מבלי הרף, ויאסף ויתכווץ על פני כלו; והיה אם נכונן עתה לחקרו, ומצאנו כי הזרם העלעקטרי אשר בקרב העורק, נמעט עתה, ולאות, הלא נראה כי המחט המאגנעטי שב להיות מונח כמשפטו בין הצפון ובין הדרום, כל העת אשר העורק התכווץ.
אבל די באא־ריימאנד הצליח להוכיח, כי לא אך בקרב עורק מת יעשה המעשה ההוא, כי גם בקרב עורק חי ימעט הזרם העלעקטרי אשר בו. בהתכווצו, והנסיון נעשה בטוב טעם ודעת לתמהון לב כל החוקרים מביני דבר אשר שמעו כן תמהו, כי ע"פ הנסיון הזה נדע, כי בקרב האברים – למשל בקרב אברי זרועות האדם – עובר זרם עלעקטרי ממעלה למטה, הזרם הזה הוא מאוסף מכל הזרמות הנמצאות בקרב כל עורק ועורק, וגם אותו נוכל למוד על פי דרכו, כי המעשה אשר עשה די־בא כן הוא: את שני חוטי מודד־העלעקטרית הגדול אשר לו, הביא אל שתי צנצנות מלאות מי מלח, וגם את שתי האצבעות (צייגעפינגער) אשר ליד ויד, טבל בשתי הצנצנות, אצבע אחת לצנצנת, אצבע אחת לצנצנת, ולרגלי הדבר הזה נעשה רתוק השלשלת כמשפט, בהיות הזרם עובר בקרב שתי הזרועות והגוף והחוטים והחתולים אשר למורד־העלעקטרית, והיה כל העת אשר נשארו הזרועות ישרות, כאשר נשלחו, לא סר המחט המאגנעטי אשר למורד־העלעקטרית מדרכו: וגם אם אמת הדבר כי זרמות עלעקטריות יוצאות מן הזרועות, אך הזרמות האלה מתבטלות גם יחד, באשר כי שתיהן יחדו יורדות ממעלה למטה ונוגעות אשה אל רעותה; אכן די־באא הוסיף עתה בנסיונו, ויעש כי יתכווצו עורקי היד הימנית, וראה זה מצא כי נמעט כרגע הזרם העלעקטרי, אשר בקרב הזרוע, כמשפט אשר ימעט הזרם בקרב כל עורק מת מדי התכווצו, ואולם הזרם היורד בקרב הזרוע השנית ממעלה למטה התגבר הפעם, כי ראתה עינו את המחט המאגנעטי אשר למודד־העלעקטרית, סר מדרכו אשר בין הצפון ובין הדרום, להודיע כי בא הזרם העלעקטרי מן הזרוע אשר איננה מתכווצת אל תוך הצנצנת האחת, ומשם בא, דרך מי המלח אשר שם, אל חוט מודד־העלעקטרית האחד, ומשם הולך סובב ומקיף את כל חתולי החוטים למען הוגות את המחט ממסלתו הראויה לו, ומשם בא אל החוט השני אשר למודד־העלעקטרית, ומשם הלך דרך מי המלח אשר בצנצנת השנית ויבוא אל האצבע הטבולה בה, ויעל אל הזרוע, והזרוע אשר עורקיה מכווצים, לא תעצור כח לשלוח לקראתה בלתי אם זרם קטן מאד, והזרם הקטן הזה יפול שדוד לרגלי הגדול ממנו הנוסע בזה, ולכן יסע הזרם הגדול לדרכו, דרך הגוף, וכח לו לשוב על עקביו ולחדש את מרוצתו ותקופתו, כל העת אשר עורקי היד האחת יהיו מכווצים יחדו; – ואולם כאשר חדל די־באא לכווץ את העורקים, והנה שב הזרם להיות בקרב שתי הזרועות כבראשונה, ומדת הזרם אשר בזרוע האחת כמות הזרם אשר בזרוע השנית, והמחט גם הוא שב לארחו ורבעו, להיות בין הצפון ובין הדרום. – הנסיון הזה משך עליו את עיני כל חוקרי הטבע המבינים דבר לאשורו, ויתן כבוד לעושהו; אכן לא בנקל נעשה את הנסיון הזה, כי דרוש לנו להתרגל בעבודה הזאת ימים רבים, למען אשר נעצר כח לכווץ אך את עורקי היד האחת בלבד, לבלי הניע ולבלי הניד את היד השנית, כי בהזדעזע הזרוע השנית, והיתה כל עבודתנו לבהלה.
הלא עיניך הרואות, קורא מקשיב, מה יקרו ומה נמרצו מעשי די באא־ריימאנד האלה, ופעולותיו אשר עשה למען הדעת הלא לנגד עיניך הן; אך עוד מעט וראית כי עולים עליהם הדברים אשר עוד נעביר לעיניך בזה, לערוך לפנינו ולפתוח לנו פתח חדש, אשר נבוא בו להשקיף משם על פני שפוני טמוני המעשים הנעשים בקרב העצבים פנימה, להסיר את המסכה הנסוכה על דבר הרוח המרוקם בקרבנו, למען דעת בארץ את כל כחותיו ופעולותיו בנו, ואת כל הפלאות אשר יאציל עלינו.
כט הזרמות הגאלוואניות אשר בקרב העצבים. 🔗
מלבד הזרמות העלעקטריות אשר בקרב העורקים, מצא די באא־ריימאנד זרמות עלעקטריות גם בקרב העצבים; ובנסיונותיו אשר עשה, הוכיח כי כאשר יגע חלק מן העצב אל נתח קטן אשר נכרות ממנו, תקום לעינינו שלשלת עלעקטרית אשר בקרבה הולך סובב הזרם, והיה כאשר נשים את העצב הארוך, בכל מקום אשר יהיה, אל תוך הצנצנת האחת המלאה מי מלח, ואת החלק הקטן במקום אשר נכרת, נשים אל תוך הצנצנת השנית אשר מי מלח בה, ובשימנו עתה גם את חוטי מודר־העלעקטרית אל תוך הצנצנות, חוט אחר לצנצנת, חוט אחד לצנצנת, אז יצלח חפצנו בידנו לדעת את דבר הזרם העלעקטרי אשר לעצב, לרגלי הנטיות אשר תהיינה למחט המאגנעטי; ובדבר הזה ידמה העצב אל העורק, משפט אחד ותורה אחת לשניהם, כי גם שם וגם פה יוצא לו זרם בן עלעקטרית שוללת מפי הנתח הנכרת באלכסון, לבוא אל כל המקום אשר לדופן האורך. – אך יען כי העצבים הולכים ובאים אל תוך העורקים ושולחים בם את פארותיהם ונטישותיהם, הלא יעלה הרעיון על לבנו לחשוב כי העצב הנאחז בסבך העורק, הוא הוא המכונה העלעקטרית אשר לעורק ההוא, להוליד על ברכיו את העלעקטרית: אבל די־באא הצליח להוכיח כי הרעיון הזה רעיון רוח הוא, יען כי העלעקטרית אשר בקרב העורק, רבה היא וחזקה מנה אחת אפים, עד בלתי נוכל להאמין כי יצאה מחיק העצב הדק והרך. – אכן הזרם הגאלוואני לא יסוב אך בקרב אותם העצבים לבד, אשר נטישותיהם שלוחות אל העורקים ואשר בכחם ובחפצם יאלצו את העורקים האלה להתכווץ, אכן הזרם הזה נמצא גם בקרב העצבים האחרים, ההולכים מן המוח וממוח חוט השדרה, אל פני העור אשר ממעל לגויה, ואשר בהעורם ובהתעוררם יולידו הרגשה בנפשנו, והם גם הם יצליחו לעשות שלשלת גאלוואנית כמשפט, כאשר יורה אותנו הנסיון גם פה, בקחתנו לנו את צנצנות מי המלח למען נסות בהן; ולא אך הם לבדם, כי גם כל עצב ועצב אשר בנו, יאצור בקרבו את התכונה העלעקטרית הזאת ואת טבעה.
משפט הזרם אשר בקרב העצב, כמשפט הזרם אשר בקרב העורק. שניהם הם לנו אות לחיים, להגיד לנו כי חיים בקרב העצב, והעצב אשר גוע ומת לא יפליט כל זרם מקרבו. אבל, יען כי נמצאו חיות בארץ חיות אשר דמן קר, והן כאשר תמותנה, לא ימותו אתן כרגע גם עורקיהן ועצביהן, לכן נראה כי גם במות הצפרדע, אז יזוב זוב הזרם אשר בקרב העצבים, כל העת אשר העצב חי; לאמר, כל העת אשר הכח לו להעיר ולעורר את העורק. ובכן יהיה בידינו זרם העצבים לקנה־מדה, למוד על פיו את התעוררות העצב: אם יעצור העצב כח – בהיותו מנותח לנתחיו במשפט האמור, ובהיותו נתון אל צנצנות מי המלח, בלוית חוטי מודד־העלעקטרית – להוגות את המחט המאגנעטי ממסלתו הראויה, אז יעצור כח לעורר גם את העורק לעשותו מכווץ, ואת המוח יעורר להביאו לידי הרגשה: אך אם חדל זרם העצב מהיות, וידענו כי מת וגוע העצב ההוא, ואם נעורר אותו, לא יוסיף עוד תת כחו, ולא יוסיף לעשות את העורק מכווץ, ולא יוכל להביא את המוח לידי הרגשה. – אך אל נא נהגה תקות הבל, ואל נא נשלה את נפשנו על שוא, לקוות כי יש יום וחפצנו יצלח בידנו לדעת ע״פ מודד־העלעקטרית גם את התעוררות העצבים אשר בקרב גופת האדם החי; כי גם אם כהנה וכהנה יצליחו העושים במלאכת מודדי־העלעקטרית לעשותם ולהוסיף עליהם תחבולות מיום אל יום – כאשר באמת היה כדבר הזה מימי די באא ריימאנד ועד עתה, ומודדי־העלעקטרית נעשו והוטבו מיום אל יום – אך לנצח לא יצלה הפצנו בידנו למוד על פיהם את הרגשת האדם, יען כי טמונים וחתומים העצבים, עמוק עמוק בקרבנו וביצורי גופתנו, עד בלתי נעצר כח לחדור מבעד עד תכליתם ועד מקומם, לראות ולדעת את זרמותיהם הקטנות, ומחקרי די באא־ריימאנד, לא יועילו לנו בדבר הזה ברב או במעט.
אך הנה יועילו והנה יצלחו מחקרי די באא־רימאנד, בלכתנו עתה דרך חדש, לדעת על פיהם את מסתרי חיי העצבים! כי את אשר לא דמינו מאז מעולם, אותה ראינו עתה לרגלי דברי המחקר ההם, יען כי האיש הזה עמל באמון רוח ובשכל חד מאד, ללכת יום יום לפנים, עד אשר הצליח, ויגל תעלומות סתרי חלקים רבים בגופתנו אשר מאז מעולם היתה עליהם מסכה עבה מאד, ואשר האדם, בהיות רוחו נטוי תמיד להאמין בנפלאות ובכחות נעלמים, האציל גם להם רבים מן הנפלאות, והוא די באא־ריימונד, הוכיח כי תכונתם וטבעם, הם אך תכונת השלשלות הגאלוואניות וטבען, אשר יצלחו מעשיהן בידינו לעשותן לפי חפצנו, לא שונים דבר. אז עבר רוח טהור על פני כל הארץ, וישכו דברי הנפלאות; כי עין בעין נוכחו כל המבינים דבר לאשורו, לראות כי העצבים המעירים והמעוררים את כל החיים אשר בקרב רוחנו, וכל הרגשתנו וחפצנו, המה כלם אך בני זרמות גאלוואניות, ולפי הזרמות האלה, יהיו גם חיי העצבים והתעוררותם, והעלעקטרית היא דגלם, לדעת על פיה את כחם ואונם; – ואך תורת די באא־ריימאנד זאת, פתחה לנו את הפתח להביט אל קרב חיי העצבים, ועל פיה נצליה להתחקות על שרשי הכחות הפועלים בקרב העצב החי, הם הבחות הנסתרים והצפונים מאתנו.
ל נסיונות בדבר זרם העצבים העלעקטרי. 🔗
אחרי אשר הוכיח די־באא לעין כל, כי כעורקים כן העצבים, נמצא זרם גאלוואני גם בקרב שניהם, יצא לנסות עתה אם יקטן הזרם בקרב העצבים כאשר יקטן בקרב העורקים ברגע אשר יתכווצו; כי הקורא הלא יזכור את המשפט אשר אמרנו למעלה, לאמר: הזרם הגאלוואני העובר בקרב העורק, אשר עודנו צמוד אל פתיל העצב אשר לו, הזרם הזה ימעט ברגע אשר נעורר את העצב למען אשר יתכווץ העורק, ולפי זה נחליט כי התכווצותו היא מלאכתו, ובעת המלאכה ההיא, ימעט הזרם העלעקטרי אשר בקרב העורק; ולכן לא רחוק הדבר ממנו להאמין, כי כמשפט העורק כן משפט העצב, לאמר, זרם העצב גם הוא ימעט בעת המלאכה; ובאשר כי מלאכת העצב היא אך להעביר בקרבו חפץ נמרץ ולהביא התעוררות אל פי העורק. לכן אמר די־באא לנסות ולראות, אם נצליח להמעיט את זרם העצב ברגע אשר נעיר ונעורר אותו, לאמר, ברגע אשר יצא העצב למלאכתו ולפעלו; וזה דבר הנסיון: מקרב צפרדע אשר זה עתה גועה ומתה, לקח לי דִי־באא עצב ארוך, ויעשהו כדין וכמשפט, להביאהו בשני נתחיו אל תוך צנצנות מי מלח, וגם את שני חוטי מורד־העלעקטרית הביא אל תוך הצנצנות האלה, והנה סר המחט המאגנעטי ממסלתו אשר בין הצפון והדרום, לרגלי הזרם הגאלוואני אשר בקרב העצב; ואולם כאשר נסה להעיר ולעורר את ראש העצב החפשי, בכל מקום אשר שם, והנה שב המחט המאגנעטי אל דרכו ואל מקומו כמשפטו, כי הזרם נמעט; ואך כאשר חדל מלעורר, שב המחט ללכת לעומת המזרח והמערב – ובכן אמת הוא, כי גם זרם העצבים ימעט בעת מלאכתם ועבודתם, ואם נעשה את הנסיון הזה נראה כי אחת היא לנו, אם נעורר את העצב ע"י זרם עלעקטרי מבחוץ, או אם נלחצהו, או אם נעביר את קצהו באש, או אם נשים עליו נוזלי חריף; אם כה ואם כה ימעט הזרם העלעקטרי אשר בקרב העצב, ובלבד אשר יתעורר העצב הזה לצאת לפעלו, ולהביא את העורק המצומד אליו לידי פעלו למען אשר יתכווץ.
אך הלא יאמר הקורא כי אין כל חדש בדבר הזה, וכמשפט העורקים כן משפט העצבים, לא שונים דבר אלה מאלה, ומה תתן ומה תוסיף לנו אפוא ידיעתנו החדשה? אכן גם חדשות אספנו לנו עתה: לרגלי מעשה העורק, הלא נוכל להחליט, כי אך יען אשר יתכווץ העורק מדי עשותו את עבודתו, ויען אשר יקטן ויתעבה וישנה חזותו ומראהו, לכן ימעט בו הזרם מדי עשותו את המעשים האלה: ואולם אין כל מקום לרעיון כזה, בפנותנו לנו אל העצב ואל מעשיו, כי העצב מדי אשר יעור ויתעורר, לא יחלוף ולא ישונה ברב או במעט, וכמו אז כן עתה, נראה את העצב תמיד בתור פתיל דק בן צבע לבן, וכל. תכונתו אשר היתה לו בהיותו שאנן מכל התעוררות, תהיה לו גם עתה בהתעוררו, ואנחנו לא נראה בו כל שנוי וכל הבדל, בלתי אם רפיון הזרם לבד; ובכן נדע כי כאשר הזרם בהמצאו ובהיותו, הוא לנו לאות כי כח ואון להעצב למען אשר יתעורר, כן יהיה לנו הזרם ברגע אשר ימעט, לאות כי יוצא העצב ברגע ההוא לפעלו ולעבודתו. – אבל העצבים אשר בקרב גוף האדם החי עמלים הרבה מאד בעבודתם ובמלאכתם; רגע אחד יסורו למשמעת המוח, לקבל ממנו צו ופקודה ולמסור אותם במשלחתו אל העורק למען אשר יתכווץ, ורגע משנהו באים אל המוח לשוב ולמסור אליו את הרושם ואת ההרגשה מבחוץ, ובכל המעשים האלה, מדי היותם טרודים במעשיהם אלה, כן ירפה וכן ימעט הזרם העלעקטרי בהם, ולכן נדע גם אנחנו את עבודתו; וכאשר ינסה הקורא לבאר לו את הדבר הזה באר היטב, יואיל להחליט כי אין לעצב כל רגע פנוי, או כי עתה אין כחו אתו למען אשר יוכל להטות את המחט המאגנעטי מדרכו, לפי כחו הראוי, יען כי ידיו מלאות עתה עבודה, ללכת במשלחת המוח הנה והנה, פעם בכה ופעם בכה; – ואנחנו אם כי לא נוכל להתגאות עוד כי כביר מצאה ידנו לדעת את כל המעשה הנעשה בקרב העצב פנימה, אכן הלא נודה כי גדולות עשה די באא־ריימאנד בהסירו את הערפל מנגד עינינו ואנחנו הבטנו וראינו מעט ממסחרי יצירת החיים כי הלא במכונות נמוד עתה את כחות העצב, ואת תכונותיו השתים אשר אמרנו הלא חקרנו וידענו.
אמנם די־באא לא שקט ולא נח עוד, וחפצו צלח בידו לגלות לעינינו עוד מחזות חדשים בדבר זרם העצבים, ושנים מתלמידיו עוזרים אחריו פפליגער בעיר באנן ובערנשטיין בעיר היידעלבערג, והחדשות האלה נכוחות מאד למבין, ונותנות תקוה גדולה בלבנו, כי דור יבוא ישבע מטובן, כי הצליח די באא להוכיח לנו דבר, למען דעת כי מלבד הכח העלעקטרי אשר בקרב העצבים גם תכונה עלעקטרית חדשה יש להם, אשר נעבירנה לעין הקורא, אך לראשי משפטיה לבד, יען כי יפלא ממנו לתתה לפניו ברור היטב לכל פרטיה ודקדוקיה, אחרי כי שואלת היא מעמנו עבודה מרבה להכיל אשר לא תתן ולא תוסיף ידיעה חדשה; ואולם תוכן החדשה הזאת רב הוא מאד, לדעת פעולות העצב וכחותיו ומי יוכל לדעת מראש את כל התוצאות הנכבדות אשר תצאנה לרגליו בימים אשר יבואו; וזה דבר החדשה הזאת: אם נעביר זרם עלעקטרי מבחוץ בקרב נתח קטן אשר לעצב ארוך, אז תהיה לעצב הזה תכונה עלעקטרית חדשה על פני כלו; זרם חדש יקום לאורך כל העצב, ולזרם החדש הזה אין כל דין ודברים עם הזרם הנמצא מכבר בקרב העצב, והחדש הזה ירבה את כח הישן או ימעיטהו, לפי תכונת מרוצתם, מדי לכתם שניהם יחדו דרך אחד, או מדי התפרדם. – אז בא פפליגער, ויקם לנסות דבר, לדעת מה יהיה משפט העצב בעל הזרם החדש, אם נעיר ונעורר אותו ויקח לו עצב אשר עודנו צמוד אל העורק הקרוב אליו וישם אליו את שני הצירים אשר לשלשלת גאלוואנות, למען ירוץ הזרם בו, והנה פלא אשר לא שער ולא עלה על לבו: העצב במקום אשר נגע בו הציר השולל אשר לשלשלת, נעור והתעורר הרבה הרבה מאד מכפי תכונתו אשר לו תמיד, ולהפך, בקרבת המקום אשר נגע בו הציר המחייב, שם אבד הרבה מאד מהרגשתו; ואנחנו נדע ונכיר כרגע את השנויים האלה ע"פ העורק אשר יזדעזע לרגלי התעוררות העצב והיה אם נעיר את העצב במקום הציר השולל אשר לשלשלת, ומצאנו כי יזדעזע העורק עד מאד ואם מפאת הציר המחייב נעוררהו, והיתה הזדעזעות העורק אך מעט; ולא זה בלבד כי אם נעיר ונעורר אותו מפאת הציר המחייב, בהיות הזרם רב מאד, יחדל מהיות לו כל זעזוע ותנועה; וגם בקרב גוף האדם החי נוכל לעשות כמעשה הזה בהביאנו אל תוכו זרמות גאלוואניות בדרך הראוי לדבר, ויען כי נעצר כח להוסיף על הזדעזעות העצבים, או לחדול, לכן יש תקוה כי כאשר נוסיף להתחקות על שרשי הדבר הזה, אל חקרו ואל מוצאיו, תצא לנו ממנו תועלת רבה, למען הרפואות העלעקטריות אשר יאמרו הרופאים לרפאות בהן את החולים.
אז בא בערנשטיין, וישם את פניו לקראת הנסיון, לנסות ולדעת את משפט זרם העצבים כאשר ימעט, ויהי בקחתו לו עצב ארוך, להביט בקצהו האחד על פני הזרם אשר לו, ולהעירו ולעוררו בקצהו השני, והנה שב המחט המאגנעטי ברגע ההתעוררות למנוחתו אשר לו תמיד במשפט, ואן בא בתחבולות ובכלים עשויים לדבר, לחקור על פיהם, לדעת את העת עד כמה ימהר דבר התמעטות הזרם, לבוא מן הקצה אשר שם עורר את העצב, עד הקצה אשר שם הביט על פני הזרם, ויוכח לראות כי העת הדרושה לדבר הזה, היא כערך העת הדרושה לכל פקודותינו הבאות מן המוח אל העורקים, דרך עצבי התנועה; ואנחנו לא נדבר פה בנסיון הזה, בדבר מהירות פקודות המוח עד בואן אל מקום תעודתן, – אשר נסה אותה העלמהאָלטץ בראשונה בפני עצבי התנועה אשר לצפרדע – ונחשוך אותה לעת אחרת ולמקום אחר; ופה מקום לנו אך להשמיע כי דרוש לפקודות המוח דרך זעקונדע אחת לערך שלשים מעטער עד בואן אל תעודתן, ודרך כזה דרוש גם לזרם העצבים כאשר ימעט, עד בואו מן הקצה אל הקצה. ולרגלי הדברים והאמת האלה הלא נדע ונבין כי השנויים העלעקטריים האלה בקרב העצב, הם הם דבר הפעולות אשר לכל עצב ועצב.
לא. מה תהיינה תוצאות מחקרי די באא־ריימאנד. 🔗
לא לנו הוא, לא לנו עתה ללכת לפני הקורא, לערוך לפניו שלחן במדבר תלאובות הזה, כי עוד חתומים וצפונים דברים רבים מעיני כל החוקרים, ורבים יכשלו בם ויתעו בם, ולא ידעו צאת ובוא, ולנו נתנה אך ראשיתם, וברכתם לראש דור יבוא. כי אנחנו אך למדנו את הסתום מן המפורש, וממעשי הטבע הגלויים, שפטנו על יצורי מעללי היצורים אשר בגוף החי פנימה, והיה אך כאשר יצלחו החוקרים גדלי הדעה והמחשבה, לבוא עד תכלית הבנין פנימה, או אז יהיה לנו אור גדול, וכל רז לא יפלא עוד ממנו; ואולם עתה רב לנו, אם נשים פנינו נוכח התוצאות אשר תצאנה מחיק החקירות האמורות, לראות ולדעת מה יוכלו אלה אפוא להביא ולהועיל. ראשית דבר הלא ישאל הקורא: מה משפט המעשה הנעשה בקרב העצבים והעורקים פנימה, ברגע אשר יצאה בם העלעקטרית לפעולה? – אכן הטיבות לשאול. קורא נכבד, ואולם אם תשאל, מי יענך? ואם יענך איש דבר, מה יועיל לך המענה אשר כל יסוד אין לו מתחת? – כי העלעקטרית גם היא הלא חתולה עוד בערפלי עלטה, מבלי לדעת את מוצאה ומובאה, ובלכת זרם גאלוואני בקרב חוט מתכת, נבוא גם פה ונשאל: מה המעשה הנעשה ברגע ההוא בקרב החוט הזה פנימה. מעשה אשר תוצאותיו גדולות כה ונכבדות למראה? ואם כה הוא הדבר אצל חוט מתכת, העשוי בידים והנראה לעינים בכל עזו ותקפו, ואשר נבחנהו, ננסהו, אף נראה פעלו, הלא עוד שבעתים יכבד ממנו לחקור ולהתחקות על שרשי הזרם אשר בקרב חוט עצב דק, חתום וסתום עמוק עמוק, לדעת מה משפטו בקרב השבכים מעשה שבכה אשר בבנין הנפלא הזה הנסתר מעין כל חי ובכל זאת לא התעצל די באא־ריימאנד גם בדבר הזה, וימצא תחבולה לצייר ציורים תבנית עשה, להסיר על פיהם מעט את המסכה הנסוכה על פני הסוד האדיר אשר בטבע; ועל פי תחבולות התבנית הזאת נעצר כח להבין בנקל את כל הדברים אשר גלו די־באא ותלמידיו, ואת כל המעשים הנעשים בקרב החלקים הכי דקים אשר לעורקים ולעצבים, מעשים אשר לא נוכל לראותם מבעד כל קנה־ראי מאז ועד היום. ואולם חקירות די־באא עוד טרם תמו, ויום יום עוד ישית עליהם נוספות, הוא וכל החוקרים העוזרים אחריו, וכל הדבר אשר חקרו ואשר דרשו הניחו על יסוד מוסד אשר לא ימוט, ולכן לא נוכל לשאת לבנו לקראת תקות שוא, ולהאמין בדעות המבהילות אשר נולדו בראשית ימי הגאלוואניזם; כי משפט התורה אשר הורו משפט אמת הוא אשר נוסד על יסודות חזקים ולא על הנחות לבד.
אבל אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, אנחנו אשר מטרתנו וחפצנו הוא לעורר בלב הקוראים חשק ותאוה לידיעות הטבע ומחקריהן, להעביר לעיניהם את כל החדשות הנעשות, ולתת להם מקום להביט ממנו אל פני העתיד ההולך לקראתנו, ורוב הטובה הצרורה בכנפיו, למען דעת כי לא תלך החכמה אחורנית ואך קדימה פניה מועדות, אנחנו ננסה לשאת דברים אחרים גם על העתיד ועתידותיו ולהביט אל פני התקוה המשחקת לפנינו, ונחקור ונראה: מה תהיינה אפוא התוצאות, או מה הן התוצאות אשר תוכלנה להיות למחקרי די באא־ריימונד ותלמידיו הבאים אחריו?
מסתרי הטבע רבים הם, ואותם נסינו לערוך לפני הקורא בתתנו לפניו את ״כחות הטבע הנסתרים“, ואולם העולה על כל המסתרים ההם הוא היצור הנעלה על כל היצורים, אדון הבריאה ובחיר התולדה, אשר השפה תקרא לו בשם ״האדם”. אכן אם האדם הוא הנעלה על כל היצורים אז נראה כי הנעלה על יצורי גוו הוא המוח: המוח הוא המקום אשר אין קצה לנפלאותיו, המוח הוא המקור אשר ממנו יבעו כל המעשים וכל הפעולות, כי ממנו יצאו החפץ וההרגשה והמחשבה, ובו יולד הרוח אשר בקרבנו, ומפי המקור הנפלא הזה, וממוח חוט השדרה היוצא מן המוח העליון, יוצאים גם העצבים כעין פתילים מוליכים – בקרב כל הגוף לשלוח חיים על פני כל חלקיו האיתנים. – אכן האיש אשר יחשוב כי העלעקטרית לבד, היא שרש הסוד הגדול והנורא המונח ליסוד החיים, הוא יתעה וישגה הרבה. כי אנחנו הלא אך ע"פ מקרה לבד באנו לגלות את הדבר האחד הזה, את העלעקטרית, ומי יודע אם לא חתומים וסתומים עוד אלף אלפי דברים כאלה ממנו, ולכן הלא אך אולת היא לחשוב כי בדבר האחד הזה, נעצר כח לגלות את הכל; ואמנם עלינו להודות כי גם העלעקטרית היא העושה גדולות ונפלאות בקרבנו, למען החיים אשר בנו ולמען הסוד הצפון מאתנו, והיה אם נתחקה מעט על שרשי המוח, לראות כי המוח הוא בן שני חמרים, חומר אחד בן צבע שחוף (גרויא) וחומר אחד בן צבע לבן, ומן החמר הלבן הזה יוצאים העצבים, כעין חוטים עלעקטרים אשר לסוללה גאלואנית, להוליך ולהודיע את פקודות המוח אל כל המקום אשר שם תשלחנה, ולשוב ולהוביל את הידיעות מכל מקום אשר תבאנה, הלא בלי משים יעלה ברגע הזה הרעיון על לב האיש הרואה, כי משפט שני החמרים האלה, כמשפט שני מיני המתכת אשר יעוררו את העלעקטרית לפעולה בכל המחזות אשר ראינו – אבל אנחנו, ברוח אמון נוכל להחליט ולהשמיע בפה מלא כי הרעיון הזה רעיון רוח הוא! יען כי גם בקרב מוח חוט השדרה נמצא את החומר השחוף והלבן גם יחד, ושם הלא נראה כי החמר הלבן הזה מצומד ועשוי אך ממסכת חוטי עצבים אשר במשפטם ובתכונתם, לא שונים מכל העצבים אשר נדע, ואך מפי החומר השחוף לבד, יוצאים כל מעשי הרוח, ובו אך בו סתום וחתום כל שרש דבר הגותנו, וכל פעולותינו וחפצנו, וכל הרגשתנו ומחשבותינו.
שרש החמר השחוף אשר בקרב המוח ובקרב מוח חוט השדרה, עוד חתום לפנינו, וכחו נסתר ממנו, כאשר היו כחות העצבים נסתרים ונעלמים ממנו לפני בוא די באא־ריימאנד בחקירותיו; והיה אם נשים לב אל כל המפעל הגדול אשר פעל ועשה החוקר האדיר הזה, ואת הדרך החדשה אשר נתן לכל הבאים אחריו, אז נחליט לאמר, כי אך הדור הבא ישא את הברכה ואת הצדקה היוצאות מחיק החקירות הנאדרות האלה בדבר העלעקטרית אשר לבעלי חיים, והוא אך הוא יבוא עד תכלית המעשים הגדולים אשר החילונו אנחנו ואשר את תכליתם לא נראה, ואולם אנחנו הלא אחת נדע, כי לנו ולדורנו תשואות חן, בצאתנו ראשונה לקראת הדבר הגדול הזה, אשר רום גבהו הוא גובה דבר החיים, ואשר פתרונו הוא פתרון החיים ותעלומותיהם.
לב. הרפואות העלעקטריות. 🔗
לא אחת ושתים נסינו לדבר בדבר הרפואות העלעקטריות ומפעליהן, דבר ופסוח דבר ופסוח, והנה עוד הפעם נקח עמנו דברים, אחרי אשר עברנו גם על פני העלעקטרית אשר לבעלי חיים, ונלך לקראת הרפואות ההן ונעבירן תחת שבטנו, כי גדול ורב ערך הדבר הזה לרבים, למען דעת את הדרך ילכו בה, הלתת אמון ברפואות העלעקטריות או אם לחדול.
החכמה תענה אמריה לאמר: דבר גלוי הוא וידוע, כי חלק ונחלה רבה להעלעקטרית בקרב גוף האדם, ולכן הלא יחשבו רבים כי ניטיב מאד, אם נשים את הגוף אל מול פני זרמות עלעקטריות אשר נוליד בעבורנו בידים, ואולם עוד לנו מלים בזה, ואנחנו עוד טרם נחדל; – לו עצרנו כח לעורר בקרב העצבים והעורקים את זרמות העלעקטרית התמידיות אשר בם, מבלי כל עזר מבחוץ, כי אז אמרנו: יצחקו הרופאים לפנינו ויעשו בלהטיהם, אולי יועילו; אבל הרופאים האלה לא יבינו ולא ישכילו זאת, והם אך יקחו למו שני מיני מתכת להוציא מפיהם זרם עלעקטרי כמשפט, ואת הזרם הזה יביאו, או יעבירוהו, בקרב גוף האדם או בקרב האבר אשר חלה; ובכן הלא לא יולידו את העלעקטרית בקרב הגוף, כי אם יקחו למו את הגוף לעשותו למלאך הזרם העלקעטרי הבא מן החוץ. ומי יודע אפוא אם יעצור הזרם החיצון הזה כח, לעורר את פעולות הזרם העלעקטרי הפנימי למען הגוף ותועלתו, אחרי כי גם בהחלטנו ע“פ תורת די באא־ריימאָנד, כי הזרם הבא מן החוץ יעורר בקרב העצב פעולות עלעקטריות, אבל הלא נדע גם את המשפט השני אשר הורה אותנו די–באא, לאמר: לפי דרך הזרם החיצון, כן יהיה משפט הזרם הפנימי, אם להתרפות או להתחזק: ולכן אפוא לא לחכמה תחשב לנו להחליט, כי העלעקטרית אשר למתכת, העלעקטרית החיצונית, המובאת אל גוף האדם, תעורר בו את העלעקטרית אשר לבעלי חיים, העלעקטרית הפנימית, להיות לו לרפואה ולתועלת: וכל רופא מבין דבר הלא ידע, כי גם ע”פ סמי־רפואות שהם גלויים לעינינו לא נוכל לעשות כמעשה הזה; והיה אם גם יודע הרופא, בהיות לפניו איש חולה מחלת הלובן, כי שרש המחלה הזאת, הוא בהעדר מקרב דמו חלק הברזל, ואם יתן לו סמי־רפואות האוצרים בקרבם חלקי ברזל, אז יבואו הסמים האלה לבטח אל האצטומכא, אכן הלא לא ידע עוד הרופא הזה אם חלקי ברזל אלה באים לבטח גם אל כדורי הדם אשר בקרב החולה.
ובכן הלא יראה הקורא אף יבין, כי כל הרפואות והתעלות הנעשות ע“פ זרמות עלעקטריות המובלות בקרב גוף האדם, אך הבל וריק הן, ורופאיהן רופאי אליל כלם, אשר על מרמה תחש רגלם, או אשר עצומה עינם מראות נכוחה, והמאמין ברפואות האלה הוא אך כמאמין בלחשים ובסגולות ובקמיעות ובתי נפש, לא שונות דבר. – המזון הטוב, התנועה אשר יתנועע הגוף בחוץ ובשדה, התעוררות הגוף, המחול והתענוגים, שלות הנפש ושעשוע הרוח, הם הם יעוררו את כחותינו ופעולותיהם, ולרגליהם יתעורר גם הכח העלעקטרי הפנימי אשר בקרבנו, להחיותנו ולהחזיקנו; וחלק ונחלה רבה לכח העלעקטרי הזה בכל חיתנו והויתנו. ולכן אפוא לא יחדל כל איש, אם אך יוכל ואם אך עתותיו בידו, מלפנות לו אל הדברים האלה ולדרוש בם, כי מהם פנה מהם יתר לבריאות גופו, ואורך ימים וחיים טובים מידם נתונים לו; אבל חלילה ממנו לחשוב את רעיון הרוח, כי תחת הכח הפועל בנו ובקרבנו, נוכל להביא כח נדף מחוצה לו אשר יולד מפי המתכת, אף כי דומים מאד שני מיני העלעקטרית האלה, איש אל אחיהו, כי לא היה כדבר הזה ואף היה לא תהיה לעולם; במקום האצטומכא אשר בגוף האדם לא נברא בעבורנו אצטומכא עשויה ומורכבת ע”פ החימיא, ובמקום העלעקטרית אשר לבעלי חיים, הן לא נואל לשים עלעקטרית ע"פ הנחשת והצינק. – ובכן לא יועילו ולא יצילו מעשי הרפואות העלעקטריות האלה, ולא ימלאו את מקום העלעקטרית אשר בקרב הגוף לעולם!
אך לא כן אם יאמרו להשתמש בזרם העלעקטרי אשר למתכת, למען היותו כעין רפואה מעוררת, לעורר על ידו את פעולות העור אשר התרפה ואשר נחלש, או את העורקים אחוזי השבץ; כי לפעמים ייטיב הזרם הזה מאד, ומשפטו יהיה כמשפט כל הדברים המעוררים את פעולות העור, כמו מי הרחצה, והטבילות במים קרים, ועטיפות קרות, ומשחת סמים אשר יעוררו את העור ויחזקו את מרוץ תקופת הדם, ויועילו לעכל את המזון ולהפריך ממנו את באשו, וכמשפט הדברים האלה גם משפט הזרם העלעקטרי בהעירו ובעוררו; – ואמנם הוסיפו על הרפואות האלה גם תחבולות טובות מאד. אשר לרגליהן נושיב את האיש החולה במי רחצה החמים מעט, ואליהם צמוד הציר האחד אשר לסוללה גאלוואנית, והציר השני יצמד אל שבט מתכת, ובשבט הזה נכה מעט מעט על פני גוף האיש, והעלעקטרית היוצאת גם היא מפי השבט הזה בלי מעצור, באה על פני העור, והיא תהיה לו כמחט בבשר החי, להעירו ולעוררו, לדושו ולהאדימו ולהביאו לפעולה, והדבר הזה יעצור כח להועיל ולהיטיב הרבה; ואולם הלא יראה כל הרואה, כי לא העלעקטרית תהיה פה לרפאות תעלה, כי אם ההתעוררות הנולדת מפי העלעקטרית הזאת אשר מרפא בכנפיה וטובה הרבה מאד: וכן נוכל להיטיב על פיה גם לעורקים אחוזי השבץ אשר נדמה נדמו, כי נוכל לשוב ולעוררם על פי מכונות גאלוואניות, עד אשר ישובו העורקים להזדעזע, ואז ישוב גם הדם לתקופתו הנאמנת; והיה אם נחקור ונקנה גם תחבולות חדשות, אז נעצור כח להפריד ולהוציא על פיהן גם את החמרים התפלים, ולחלקם ולהפיצם, למען אשר ישוב כל הגוף לתחיה ולפעולותיו הראויות לו, ובדרך הזה נעצר כה להחיות את העורקים אשר נדמה נדמו, ולהשיבם לבצרון ולאיתנם, למען אשר יוכלו להתכווץ כמקדם ולהתנועע, לפעול ולעשות.
ובכן אפוא אלה הם הדברים אשר נאמר ואשר נחליט בדבר הרפואות העלעקטריות: העלעקטרית הנולדת מפי המתכת לא תוכל למלאות את מקום העלעקטרית הפנימית, העלעקטרית אשר לבעלי־חיים, לעולם, ורחוק מאד הדבר להאמין כי תעצור החיצונית כח לחזק את הפנימית ברב או במעט; אבל יש ידים לשפוט אחרת, כי ההתעוררות היוצאת מפי העלעקטרית החיצונית הזאר, תוכל לפעמים לשים פעולותיה בפני העור והעורקים, להועיל ולהיטיב; והיה האיש אשר יבטיח, כי הגאלוואניזם הוא הדבר האחד, אשר על פיהו נעצר כח לרפאות את כל חולה מחליו, האיש הזה מבטיח על שקר הוא, ואך על מרמה תחש רגלו, או כי לא ידע ואשם; ואולם גם האיש אשר יאמר כי כל רפואה בזרם העלעקטרי אין, וגם להיטיב ולהועיל בהעירו ובעוררו את העור לא יצליח, האיש הזה לא יצדק, כי חטא לאמת ואשם, והמעשים אשר נראה יום יום יורונו אחרת.
-
מקור לא ברור. מופיע בכרך ד‘ עמ’ 17 במהדורה המודפסת. הערת פב"י. ↩
-
ודברי האמת אשר בפתרון הזה יעלו באור בהיר לנגד עיני הקורא, בבואו אל החלק הי״ח והחלק הי"ט אשר בספרנו, כי שם נעביר לעיניו את כל הדברים אשר על פיהם נחזה את הפעולות החימיות אשר לאור השמש, באר היטב. ↩
-
בחלק הבא נבאר את פעולת הזרם העלעקטרי הזאת, באר היטב. ↩
-
למען תת דבר ברור לפני הקורא, דברנו עד כה אך בדבר נייר העשוי בזיבת יאדקאליום, ובאמת ישתמשו עתה בארץ צרפת בנייר עשוי בהמסת דם בחומץ הנתר, אשר יוליד, על פי הזרם הגאלוואני העובר בקרב עט הברזל, את צבע התכלת הברלינית הנודע. ↩
-
הדבר הזה אשר דברנו בשנת 1853 ואשר אליו קוינו, הנה זה בא, בשנת 1870 כוננו באמעריקא הצפונית מצפה הרוחות, ושלוש פעמים ביום יחזו שם את הרוחות המתחלפות, למען הודיע דבר על אודותן לעיר וואשינגטען ולכל בירות המדינות אשר בארץ. ושם תעשינה מפות, המודיעות דבר הרוחות לכל יושבי אמעריקא הצפונית, והמפות האלה תשלחנה לכל בירות ארצות הברית, ועל המפות האלה נמצאה ידיעה גם בדבר הרוח אשר יהיה ביום המחרת, והידיעה הזאת היא אך ידיעה לפי שעה אשר איננה עוד בטח ובכל זאת כבר נוכחנו לראות כי הידיעה הזאת נכונה היא בערך 76,8 למאה, כפעם בפעם אשר הודיעה את דבר הרוח אשר יהיה ביום המחרת, וכן גם בעלת סופה וסערה, אז יודיעו הצופים את דבר עלותן אל כל המקומות ואל כל חופי הים, למען ידעו להזהר. ↩
-
כך במקור. צ“ל ‘לו קוינו’. הערת פב”י. ↩