לוגו
היהודים בתוגרמה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

חצי הירח גבר על הצלב, ואחרי מלחמת מאה וחמשים שנה הוכו צבאות הנוצרים לפני גבורי התורכים, ועיר הבירה קונסטנטינופּול עם כל ארץ ממלכת היונים נכבשה לפני בני דת מחמד, והאנוסים הספרדים, אשר היו בהם חרשים גבורי חיל עזרו בחכמתם ובנשקם את התורכים ללכוד את העיר. אז בא הקץ לממשלת הרשעה הקתולית, אשר השקתה את בני ישראל את כוס התרעלה כאלף ומאתים שנה ותחתה התכוננה הממלכה הגדולה והאבירה, אשר היתה למקלט ומפלט לנדחי ישראל מגורשי ארצות הנוצרים עד היום הזה. כי סבלנים המה התוגרמים ואינם מפריעים לבני דתות אחרות מעבוד איש איש את אלהיו.

ודבר מלכות יצא מאת השולטן לכל היהודים אשר במרחבי ממשלתו לבוא עירה קונסטנטינופּול, ותגדל כנסת ישראל בעיר הבירה, וימן השולטן את הזקן רבי משה קפסלי, אשר מצא חן בעיניו בחכמתו ותום דרכו, וישימהו לראש הרבנים וינשאהו לשבת בתוך שני ראשי האמונות, המופתי ראש המחמדים, וראש כהני הנוצרים.

ופליטת ישראל מגלות ספרד מצאה מנוחה לה בתוגרמה האירופּית והשולטן באיאזיט הטה להם חסד ויקבלם בחבה וברחמים ויתן להם זכות אזרח, וקהלות ישראל בתוגרמה, ובראשם הרב קפסלי, הרבו לעשות טוב וחסד עם אחיהם האובדים ויפזרו עליהם הון רב, ויפדו את שבוייהם וימציאו למו עבודה לכלכל נפשם.

רבי שמואל אושקי בספרו ״התנחומות", בשפת פּורטוגל, מביע את שמחתו על הפדות והרוחה שהשיגו מגורשי ספרד בתוגרמה, בדברים האלה:

״ממלכת תוגרמה היא הים הגדול ורחב הידים, אשר אותו בקע ה׳ ברחמיו לשים בו דרך לעבור גאולים; ביום צאתך מארץ מצרים תשליך יעקב במצולות הים הזח את כל צרותיך ופגעיך, שם יטבעו במצולות תהום כאשר טבעו פרעה וחילו בים. שם בתורגמה נפתחו לפניך שערי רחמים, שערי חרות ודרור להיות משפּטך שוה לכל העמים בממלכה הזאת. שם תמלא אחרי כל דברי תורת ישראל באין מכשול ומפריע, והשערים האלה אשר נפתחו לא יסגרו עוד. שם תשנה את מעמדך ממסוה הדת שקבלת לאונסך ושם תמיר ממך את הבגדים הצואים אשר לבשת, תעזוב סתר פנים ומחסה כזב, תשוב לדבר בשפתיך דברים כלבך, לקרוא בשם האמת לעיני השמש, תזרח הלאה את המנהגים הזרים שהיית מתנהג בהם למרות כבוד אלהיך ככל אשר היית אנוס לעשות עד היום בהיותך נודד בין עריצי עמים בממלכה הגדולה הזאת צוה ה׳ לך את הברכה ברכת החופש והדרור״

ובאמת מצאו גולי ספרד מרגוע לנפשם העיפה, כי הממלכה מצאה במו תועלת רבה עבורה, יען כי איבה נצחית היא בין המחמדים ובין הנוצרים, והשולטנים הביטו בעיני חשד על עבדיהם הנוצרים, ולעומת זה בטחו ביהודים, כי יעבדום באמונה, ואנוסי ספרד ופורטוגל הכינו להתוגרמים כלי זין וילמדום להשתמש בכלי תותח. ככה נתנו הנוצרים חרב בידי התוגרמים שונאיהם להכותם ולהנקם מהם את נקמת דם ישראל השפוך.

הרופאים היהודים מצאו חן בעיני השולטן ושריו הרבה יותר מחבריהם הנוצרים והמחמדים ויהיו תקיפים במערכות המלוכה.

רבי יוסף המון מגולי ספרד היה רופא השולטן סלים הראשון, ורבי משה בנו היה רופא השולטן סוליימן השני, ויהי נכבד בחצר המלוכה עוד יותר מאביו. כן גם השתמשה הממשלה התוגרמית במתורגמנים יהודים, כי בימי נדודם למדו לשונם לדבר שפות אחדות.

העיר שלוניקו היתה קהלת ישראל השניה לקונסטנטינופּול, ולא ארכו הימים ותהיינה עשר קהלות, ורבן ממגורשי ספרד, רבי שמואל אושקי המליץ, יביע מליצתו על־אדות העיר הזאת, לאמר:

״שאלוניקו! הנך עיר ואם בישראל, מטע נאמן לתורת ולתעודה, כלה מלאה פרחי תמר ועצי הוד לשם ולתפארת בישראל פּדיה יפיק הוד והדר, כי על מבוע הצדקה ונהרי נחלי החסד והרחמים ידוו אדמתה. בה ימצאו מזור ותרופת כל נשברי לב וכל דכאי רוח הנמלטים אליה מארצות ארופּה ויתר חלקי התבל, והיא תקבלם בחסד ורחמים כאם רחמניה, אם העם הישראלי, בירושלים במועדיה״

נפלא היה המליץ רבי שמואל אושקי, אחד מהאנוסים אשר שבו לדת אבותיהם, ברוח מליצתו הרוממה, ונפלאות עשה לאחיו בספרו ״התנחומות", אשר בו ישא משא על כל הקורות את ישראל מימי היותו לגוי עד הדור ההוא. מטרתו היתה לחזק את ידי האנוסים בשם ה׳ ולהבטיחם, כי יושיעם באחרית הימים כאשר דבר על ידי עבדיו הנביאים.

תכן הספר הוא שיחה בין שלשה רועים: יעקב, נחום וזכריה; הראשון מקונן על תלאות עמו ושני רעיו מנחמים אותו בתנחומות שדי.

יעקב הרועה עומד בדד על ככר נעזב ובוכה מרה על עדרו הנפוץ ונרמס ונטרף בין שני הזאבים, לאמר:

״אנה אפנה ואיפה אמצא מזור למכתי, שכחה לצרות, ותנחומות לנפשי הנוגה? שברי גדול בים וצרותי מלאו אפסי ארץ, בארצות הקדם מקום עונג ושעשועי נפש הנני גולה ונודד מעיר לעיר מסובל במשא צרותי, בערבות אפריקה מקום הזהב הנני עם עני ודל אשר נפשו עליו תשוח, ובארצות המערב באירופּה? איטליה, דמיונך לאריה משחית אשר ערר ישראל הוא לברות לשניו, את דמיהם ישתה ועצמותיהם יגרם על שדמות צרפת יפרח הגפן אשר רוה מדמי ישראל ועפרו ידושן מחלב עמי ומח עצמותיו בתולת בת אשכנז הגאיונה השובכת הררי עד נפצה את ילדי לסלעי הררי אלף ואתם נהרות איתן אשר על איי בריטניה האדירה, מדוע השקיתם את שיותי הנפרשות מים מלוחים, מים מרים ומאררים? ואת, ספרד האכזריה, אשר כלך חנופה ושקר, את הצמאה לדמי עמי ומבשרם לא תשבעי, בך קננו זאבים רעבים לבלוע צאני, לגזוז את צמרן ולהקריב חלבן ורמן קרבן כליל על מזבח כהניך מהביליך ומתעיךי׳

נחום וזכריה רעיו מהרו לנחמו על שבר בת עמו, ויעקב ישא שנית את משאו בהשתפּך עליו נפשו, בזכרו את גאון עמו וכבודו מלפנים בהיותו לאור גוים, וישוח לפניהם את המון צרותיו ותלאותיו מיום אשר חרב בית מקדשו ועל פני כל כדור הארץ נפוצו המוניו עד גירוש ספרד ופורטוגל.

אחרי כן יתנחם יעקב וינחם את רעיו, כי כוס גמולות ביד ה׳ להשקות את כל הגוים אשר הרעו לישראל; גבורי ספרד מצאו קברם באיטליה, הצרפתים נכנעו לפני ספרד, והתוגרמים שברו את גאון האשכנזים הפּראים.

תמצית נחמתו היא: כאשר נתקיימו דברי הנביאים ברעות עמם, כן יקוימו חזיונותיהם בהטובות והישועות, והוא מסים בדברי בן אמוץ:

״האומר לירושלים תושב, ולערי יהודה תבנינה!“