לוגו
דוד הראובני ושלמה מולכו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

מארץ ערב, ארץ הפּלאות וההגדות, יצא איש פּלאי גבור חיל וחכם בדברי המדינות, דוד הראובני שמו. וינסה להביא פדות וגאולה לישראל על ידי תחבולות מדיניות. האיש הזה הסב תנועה רבה בעם ישראל, ותגיע גם עד האנוסים. דוד הראובני ספר כי הוא אחיו של המלך יוסף, המושל על שבט הראובני, הגדי וחצי שבט המנשי, שלש מאות אלך איש גבורי מלחמה.

אחרי נדדו מארץ לארץ בא לוויניציה בשנת רפ״ד. בעיר המרכלת הזאת כבר נשמע על דבר הציר השלוח מאת ממשלת היהודים בחבור, אשר בארץ ערב, לשאול מאת האפּיפיור אשר ברומה ומאת המלכים הקתוליים אנשי צבא וכלי תותח, ובהם יגרש את הערבים ואת התוגרמים מארץ הקדש וישיב את ממשלת ישראל על מקומה כמלפנים. — והימים ימי חזיונות ודמיונות, הזיות והלך נפש לכל בני האדם; ימי הגלות ארצות חדשות הביאו את בני האדם להאמין בכל שמועות זרות ומקרים נפלאים; היהודים נשאו נפשם אל ארץ מגורי עשרת השבטים ובני משה אשר מעבר לנהר הפּלאות סמבטיון, הזורק אבנים בכל ששת ימי המעשה ושובת ביום השבת, והנוצרים גם הם קוו למצוא את מלכות יוחנן הקדוש להם.

תואר פני הראובני ודרכיו המוזרים והנפלאים הועילו להגדיל את האמונה בו ובספּוריו. הוא היה קצר קומה, פניו רזים וכחושים, עצמותיו נחרו מרוב צומות וסגופים וכל גוו היה כשלד חי, אולם עיניו הפיצו עוז ואמץ לב, ויהי עשוי לבלי חת, ודבריו נתנו כבוד ויראה בלבות כל רואיו ושומעיו ולא עצרו כח למרות את פיו ולהטיל ספק בספּוריו הנפלאים.

בבאו לויניציה לא סר לבית אחד היהודים, כי אם ישב בבית רב החובל, אשר על אניתו נסע ממצרים, אולם משרתו בא בדברים עם היהודים הגדולים ונכבדי העדה על־דבר אדונו הציר השלוח לגאול את עמו מארצות גלותו. והציר העברי משה והעשיר מצליח בקרוהו ויאמינו בו, וימלאו חפצו, ויתנו לו ספינה להביאהו רומתה.

ובחדש אדר שנת רפ״ד בא דוד בשערי רומה, ברכבו על סוס לבן ברחובות קריה בלוית עבדו ומתורגמנו. אחד ההגמונים הציגהו לפני האפּיפיור קלמנטי השביעי, ויכבדהו, ויט אליו אזן קשבת ויקבל ממנו את כתבי תעודתו, ויצו לכל ממלכות הנוצרים למלא חפצו בבואו אליהן.

אחרי שבת דוד הראובני ברומה כשנה שלמה בא ספר כתוב בשם מלך פּורטוגל הקורא לו לשחרו בעיר מלכותו. דוד מהר לצאת מרומה וישב באניה אשר דגל יהודה התנוסס על תרנה. המלך יוהן השלישי קדמו בכבוד ויבא עמו בדברים על־אדות הברית אשר יכרות עם שבטי בני ישראל להמציא להם כלי נשק ואבק שרפה.

הכבוד הגדול אשר נחל הראובני מאת האפּיפיור ומלך פּורטוגל נפח רוח חיים חדשים בלבות היהודים ותעורר בקרבם תקוות טובות, כי את אשר לא האמינו ראו עיניהם: איש יהודי זכה להתיצב לפני האפּיפיור והמלך! הלא לא דבר קטן הוא בימים ההם. שמו יצא לתהלה בכל קצוי ארץ, ויהודי רומה והיושבים בערי השדה השתדלו לראות פניו, לשמוע דבריו ולנשק ידיו. אשת השר רבי שמואל אברבנאל, כלתו של דון יצחק, האשה הגדולה בינבינידה אברבנאלה, שלחה להראובני כסף ובגדי חמודות, ודגל יפה ונחמד אשר עליו היו מרוקמים עשרת הדברים. אולם הראובני לא התקרב יותר מדי אל היהודים ואל האנוסים, למען לא תביט עליו הממשלה בעיני חשד. אך בה במדה אשר התרחק מהם, כן התלהבו והשתוקקו הם לראותו. לרבים מהם אבדה בינתם מרוב התרגשותם, ואנוס אחד השתגע ויתנבא, כי הוא בעצמו אלהים בשלשה פרצופים וימת, ויקם לתחיה שלשה ימים אחרי מותו. הכהנים הנוצרים האכזרים המיתוהו, תחת אשר היה דרוש לרחם על האומלל הזה ולרפאותו מחליו.

תקות הגאולה לרגלי בא הראובני התעוררה בלב עלם גבור חיל מבני האנוסים, יפה ונחמד במראהו, מצוין ונחמד בכשרונותיו, דיוגו פּירס שמו, ובעודנו עול ימים, כבן עשרים ושתים שנה, נשא משרה כבודה בבית המשפט הגדול, ויהי אהוב מאד בחצר המלוכה. ובבא הראובני לארץ פּורטוגל בשם מלכות ישראל התלהב עול־הימים הזה ברוח דמיונו, ויהי לחוזה חזיונות על גאולת ישראל, ויתודע אל דוד, אשר קבלהו בפנים אי־מסבירים. הצעיר דמה, כי ציר ישראל ידחהו על אשר עודנו ערל בשר, וילך לביתו, וימל את עצמו בידיו, ובשובו לאיתנו שם פניו שנית אל דוד ויאמר לו: ״עתה תוכל לספחני אליך ולגלות לי סודותיך, כי כבר באתי בברית היהדות וכמוך כמוני״. אך הראובני גער בו לאמר: ״הלא בזאת הבאת סכנה עלי ועליך גם יחד, כי בהודע זאת למלך, יחרוץ משפּטו, כי אנכי הסבתי את לבך מהדת הקתולית״. אבל הצעיר הנלהב לא שם לבו לתשובת הראובני הקרה, ורוח דמיונו התגבר עדיו עוד יותר, ויחזה חזיונות ויחלום חלומות, וינבא לעתידות, ויקרא את שמו: שלמה מולכו״, ויספר, כי מן השמים נשלח לו מגיד לגלות לו סודות ולהנחהו בעצתו ומלאכו צוהו, כי יעזוב את פּורטוגל וילך תוגרמה. וגם הראובני הכריחו לצאת את ארץ פּורטוגל, ביראו לבל ימתחו עליו קו חשד, כי הוא הסיתו להתיהד. ובכן עזב שלמה מולכו את ארץ מולדתו וילך לתוגרמה.

והגר הצעיר הנלהב באש הדת הלהיב גם את לב אחיו בערי תוגרמה. בשלוניקי שמע לקח בתורת הקבלה ובאדרינופּול התודע למרן רבנו יוסף קארו, בעל ״בית יוסף״, אשר עסק תמיד רק בנגלה, ומולכו נתן מרוחו עליו, ויהי גם לו ״מגיד״ ממרומים להנחהו בעצתו, ואדיר כל חפץ קארו היה אחרי כן, כי יזכה גם הוא לקדש שם שמים כמולכו. ואחרי כן ישב מולכו ימים לא מעטים בצפת, וגם שם התפּלאו על יפי תארו, נועם לקחו ומסירת נפשו על התורה.

המקרים בעולם המדיני עזרו הרבה להתקוות והחזיונות של הראובני ומולכו: רומה נפלה בידי הקיסר קרלוס החמישי על ידי חיל ספרד ואשכנז, אשר המלך קארלוס משל עליהם, וחורבן רומה היה מופת לתשועת ישראל.

האנוסים בספרד ובפּורטוגל התעודדו, ויהינו לעשות מעשים שהביאום לידי סכנה נוראה; חבל אנוסים נמלטו באורח פלא מבור שבים בהתעתדם לעלות על המוקד, וימצאו למו מנוס פּורטוגלה, ובטרם עברו את הגבול שבו שנית אל בית האסורים ובחזקת היד הוציאו משם את נשי האנוסים אשר גם הן היו מוכנות להרג.

המקרה הזה הרעיש את שתי הממשלות של ספרד ופּורטוגל והאינקויזיטור סאלאיא כתב מכתב אל המלך בפּורטוגל, אשר בו העליל את האשמה על דוד הראובני וישלך שקוצים עליו, באמרו כי רק הוא הסית את האנוסים לעשות את המעשה הנורא הזה.

המלך יוהן השלישי התעבר על הראובני ויגזור עליו, כי ימהר לצאת את הארץ, וזמן נתן לו אך שני ירחים. בחזקת היד הושיבוהו על האניה והנה רוח סערה התחוללה ותטל את האניה לחוף ספרד; שם נתפּש ויובא לבית האסורים. אך הקיסר קרלוס קרא לו דרור, ויבוא לארץ ממשלת האפּיפיור.

ושלמה מולכו ובני לויתו שבו רומתה לבשר תשועת עולמים לעמו, ובבואו בשערי העיר התרגש ויבך ויתפּלל:

״ה צבאות! עד מתי לא תרחם את ירושלים וערי יהודה על כי הרעות אשר עשו לנו בקרתא זאת להצר לנו ולזרותנו מארצנו? ״

עוד הוא עומד ומתפּלל, ובהגיעו לברכת ״גאל ישראל״ שמעו אזניו את קול מלאכו אומר:

״והיה ירשה שעיר אויביו!

ובברכת ״מקבץ נדחי עמו ישראל״ שמע את הקול מדבר:

״וישראל עושה חיל! ״

ובברכת ״בונה ירושלים״ קרא הקול:

״לי נקם ושלם! ״

ובברכת ״מצמיח קרן ישועה״ ענה הקול:

״והיה ארום ירשה! ״

בגמרו את תפלתו בא רומתה, שם התחפּש וילבש סחבות וילך בחוצות העיר נבזה כאיש מכאובות וידוע חולי, ויעבור על הגשר הנטוי על נהר טיבר קרוב למבצר האפּיפיור, אשר שם יעצרו הדלים והחולים, וישב בתוכם כנגוע ומשמים שלשים יום ויהגה חזיונות ויחלום חלומות נפלאים. אחרי כן מצא לו מהלכים בארמון האפּיפיור קלימנטו השביעי, וימצא מולכו חן בעיני האפּיפיור, ויצו לכל הקנאים כי לא יגעו בו לרעה.

ביום השבת בא שלמה לבית הכנסת הגדול ברומה ושם דרש בפסוק ״ברוך הגבר אשר יבטח בה׳״ וישתאו כל השומעים על נועם לקחו. אולם שונאיו ומקנאיו לא חדלו מרדפו ובראשם היה יעקב מנטינו, איש גדל דעה, אך משחת בתכנית רוחו, וילשין עליו לפני מושלי ויניציה ולפני האינקויזיטורים אשר חרצו משפּטו למות על המוקד. אז הציתו מדורת אש ברומה ואלפי רבבות אנשים נאספו לראות במותו, וגם הביאהו ויעלוהו על המוקד, והשופטים רשמו בספר, כי שלמה מולכו נשרף. ומה גדול היה תמהון לבב כל ההגמונים והחשמנים אחרי עבור ימים מספר בראותם את שלמה מולכו מתהלך שקט ושאנן בארמון האפּיפיור. אז נוכחו לדעת, כי מאת קלימנטו השביעי היתה שומה להציל את נפש אהובו ולשרוף תחתיו את אחד האסירים אשר שפטוהו למות.

ושלמה מולכו נזדמן שנית עם הראובני ויתמהו וישתוממו איש על רעהו, ושניהם חכו לישועות ונפלאות.

אחרית דבר היתה, כי הקיסר קרלוס, אשר שנא את האב הרומי וישנא גם את אהוביו, נתן צו לאסור את שלמה מולכו ודוד הראובני בכבלי ברזל ולהוליכם אחריו מנטובה. דגל הראובני נשאר בעיר רגנסבורג. את הצעיר היפה רבי שלמה מולכו העלו על המוקד וימת מות קדושים, וכאשר הוציאוהו להשרף שמו רסן בפיו לבל ידבר פן יקח בחן שפתיו את העם. ויהי כאשר הרימהו התלין להשליכו אל הלהבה, והנה אחד השרים הופיע ויקרא: ״הסירו את הרסן מבין שניו, כי דבר לי אליו מטעם המלך״. הרסן הוסר והשר קרא אליו: ״שלמה! הקיסר שלחני אליך לאמר: שוב מדרכך וחיה תחיה ותעמוד לפניו! ״ ורבי שלמה, אשר כל משאת נפשו היתה למות מות גבורים קדושים על קדושת הדת, השיב לאמר: ״על אשר התהלכתי בדת הקתולית עשרים ושתים שנה לבי מר וזעף, ועתה כטוב בעיניכם עשו, ונפשי תשוב אל האלהים״. אז השליכוהו לתוך מדורת האש וישב רוחו אל האלהים בירח כסלו שנת רצ״ג.

לא כן היה גורל הראובני, כי מת בבית כלאו הצר, אחרי עונותו ענויים נוראים.

העם לא שכח את הקדוש רבי שלמה מולכו, ורבים האמינו, כי עוד הפּעם העלו איש אחר על המוקד תחתיו, והוא עוד יקום להראותם נפלאות.