וזה אשר כתב בילדותו ליום הולדת אחיו
עוּרוּ נָא, רַעְיוֹנַי, עוּרוּ הָקִיצוּ,
מַלְאוּ נָא יָדַי וּלְשׁוֹרֵר הָאִיצוּ!
זַמְּרִי גַם, נַפְשִׁי, זַמְּרִי נָא וּשְׂמָחִי!
יָקָר לִי יוֹם זֶה הוּא יוֹם נוֹלַד אָחִי!
הֶגְיוֹן לִבָּתִי אַף הָגוּת שִׁירָתִי,
יִהְיוּ זֶה הַיּוֹם אֶל אָחִי מִנְחָתִי!
אַךְ דַּלּוֹּ רַעְיוֹנַי – וּמָה אָשִׁירָה?
וּדְלָתוֹת שָׁלֹשׁ לֹא אוּכַל אַחְבִּירָה!
הֵן מֵעוֹלָם עַל זֹאת שָׁרִים יָשִׁירוּ,
כָּל רַעְיוֹן אַךְ טוֹב לֹא עוֹד לִי הִשְׁאִירוּ.
אֵיךְ אָשִׁיר לוֹ מָה? וּכְבָר שָׁרוּ כָּכָה?
אַךְ לִבִּי לָךְ מִנְחָה! נַפְשִׁי הַבְּרָכָה!