לפני עשר שנים, בהיותי בעיר בופאלה, צפון אמריקה, שחרתי את בית־האוסף (מוזיאון) ובתוך שאר דברים עתיקים ראיתי אבן גדולה ועליה חרותה הכתובת הזאת בעברית:
“שמע ישראל, ה׳ אלהינו, ה׳ אחד!”
ובאנגלית כתובים הדברים האלה:
A City of refuge for the Jews. Founded by Mordecai Manuel Noah in the month Tishri 5586, September 1825, and in the fiftieth year of American Independence.
(תרגום)
אררט
עיר מקלט ליהודים, נוסדה על ידי מרדכי עמנואל נח. בחדש תשרי ה׳תקפ״ו, ספּטמבר א׳תתכ״ה, בשנת החמשים לחרות אמריקה.
המצבה היפה הזאת משכה את לבי לחקור ולדרוש על דבר האיש הזה, אשר בראשית המאה העברה כבר השתדל למצוא מקום בטוח בעד עמו. והנה הודות לידידי הרב הד״ר מרדכי זאב רייזין, אשר הוציא ספר מיוחד על־דבר תולדות האיש הנפלא הזה בשם “מרדכי עמנואל נח”, ובו באר את חיי האיש הזה, תכנית רוחו ופעולותיו ויציגו כמו חי לנגד עינינו.
היהודי האמריקני הזה נולד בפילדלפיה, בשנת תקי״ח. אביו של מרדכי עמנואל נח היה אחד מגבורי המרד באמריקה נגד אנגליה. אמו התיחסה על משפּחה פּורטוגלית עתיקה, שנמלטה לאמריקה, ובאחת ממחברותיו מזכיר נח את אחת מקרובותיו אשר נשאה על בשרה את הסמנים מהחבלים, אשר בהם נאסרה בידי האינקויזיטורים, שנשארו בה עד יומה האחרון.
סופרי הדור באמריקה מספּרים, כי הנשיא הראשון, אבי המדינה, ג׳יאורג׳ וושינגטון, היה בין הקרואים אל חתונת הורי נח. אמו מתה עליו בעודנו נער קטן, ואביו מרוב יגונו על אשתו האהובה, התחמק ונעלם ועקבותיו לא נודעו. קרוביו חמלו עליו ויתמכוהו. בעיניו זכה לראות את האמריקני הגדול בנימין פרנקלין הזקן מתהלך לטיל עם אשתו בחוצות פילדלפיה. גם את הנשיא הראשון, וושינגטון, ראה בפתחו את הקונגרס האמריקני. זכר הגדולים האלה לא מש מנגד עיניו עד יום מותו, ויעוררהו לעשות ולפעול גדולות בעד עמו.
מחיתו מצא ממלאכת פּתוחים, ובאחזו במלאכה לא הניח את ידו גם מלמודיו, ומדי ערב בערב היה בא לבית אוצר הספרים “פרנקלין” ושם התמיד נח בקריאתו את הספרים היפים והמעולים. בשקידתו ובהליכותיו משך עליו את לבות הגדולים, אשר נתנו לו חופּשה ממלאכתו ויתנו לו פקודה בבית המפקח על אוצרות הממשלה. על ידי משרתו זאת רכש לו ידיעות רבות שעזרו לו הרבה אחרי כן בעבודתו לעמו.
בטבעו היה איש חולם חלומות ומתפּעל מכל דבר נעלה ונשגב. ותולדות היהודים אשר קרא פּעלו עליו פּעולה כבירה עדי אשר החליט להתראות כסמל היהדות לפני אחיו הנוצרים ולשרש מלבם את משפּטיהם הקדומים על עמו.
גוו היה חזק, קומתו גבוהה ופניו הפיקו חן ורצון, וכל רואיו הכירו כי אציל ומורם מעם הנהו. עם כל זה היה יהודי נאמן בכל נפשו ומאדו, ויהי בקי בכל חקי ישראל ומנהגיו, ומסור לאמונתו בכל לבו. פּעמים רבות עורר עליו שנאה וחמת נקם במאמריו הנפלאים נגד האנגלים שהיו גוזלים בעת ההיא את משפּט האניות אמריקה בים, ואחדים מהם צדו לקחת את נפשו, ויזמינוהו למלחמת־הבינים, אשר נחשבה בעת ההיא באמריקה לדרך היותר רצויה, אשר בה יוכל איש להציל את כבודו. אבל היהודי האמריקני הזה היה עשוי לבלי חת ובשלש מלחמות־בינים הראה לשונאיו את גבורתו בחרבו כמו בעטו, ואחרי המיתו את אנשי־חרמו, התרפסו שונאיו לפניו ושמו נתעלה ונתגדל.
בהיותו בן עשרים ושמונה שלחה אותו ממשלת ארצות הברית באמריקה בתור צירה לארץ טוניס, ובשנת תקע״ג יצא לדרכו באניה, ובעת ההיא התפּרצה המלחמה הגדולה בין אנגליה ואמריקה. ויהי בקרוב האניה, אשר בה נסע נח, אל חוף צרפת, פּגע בה צי אנגלי וישב אותה שבי. כל הנוסעים הוצאו לחפשי, אך נח לבדו, בתור פקיד ממשלת אמריקה, נתפּש כאסיר מלחמה. האנגלים התנהגו אתו בכבוד, ואחרי אשר הובא לונדונה קראו לו דרור על דברתו שלא יעזוב את הארץ בלי רשיון. ככה נשאר באנגליה ירחים מספר ויתחקה על הארץ וחיי יושביה. ממשלת בריטניה נתנה לו חפשה ללכת לדרכו ויבא לטוניס. שם הראה את ידיעתו בדיפּלומטיה, אולם שונאיו בארצות הברית לא נמו ולא ישנו, ויבזוהו בעיני הממשלה, עדי אשר הנשיא מונרו, שהיה אז שר החיצון, פּטרהו ממשמרתו. ואלה דברי המכתב אשר כתב אליו השר מונרו:
“אדוני! במנותי אותך לציר בטוניס, לא ידעתי את אמונתך המונעת אותך מלמלא את פקודתך, ועתה מצא נשיאנו לנכון להסירך ממשמרתך — עבדך הנאמן, ג׳ימס מונרו”
המקרה הזה הלהיב עוד ביתר עוז את אש אהבתו לעמו ולדתו. ובשנת תקע״ו השתקע בניו־יורק ויהי לעורך העתון “NATIONAL ADVOCAT” ויכהן בו באמונה עשר שנים, ויהי לאחד האנשים היותר מפורסמים בניו־יורק.
נח היה חבר נאמן לעדת “שארית ישראל”, הקהלה הראשונה בניו־יורק. ובשנת תקע״ח, כאשר הקימה לה העדה הזאת בית־תפלה חדש, היה הוא ראש הנואמים, ואת נאומו המלא אהבה לעמו ולדתו ולרעיון “שיבת ציון”, אשר האמין בו בכל חום לבו הטהור, הדפּיס בחוברת וישלחה לכל גדולי הארץ וביניהם שלשת הנשיאים, י׳פרסון, ג׳ימס ומדיסון, וכלם השיבו לו דברי חן ואהבה.
מתנגד קצוני היה נח לעבדות הכושים בארצות הברית, וינבא על מלחמת־האזרחים, אשר נהיתה אחרי כן. למעשי צדקותיו לא היה גבול, ויהי אב ליתומים ומושיע לכל אובד דרך, ובהתגבר ההגרה מאשכנז לאמריקה בשנת תר״ח, היה נח למלאך מושיע ליהודים האשכנזים הנודדים, ורבים מהם אשר נעזרו על ידו, הם כעת העשירים היותר גדולים בארצות הברית. הוא היה הנשיא הראשון של הלשכה הניו־יורקית לחברת “בני ברית” ואת משרתו זאת נשא עד יום מותו.
בשנת תקפ״ה נסה נח להוציא מן הכח אל הפּועל את הרעיון הגדול, רעיון תחית ישראל בתור עם, ויקן מאת מדינת ניו־יורק אלפּים וחמש מאות וחמשה אקרים אדמה על האי ״גרנד אילנד", בקרבת העיר בופלה, במקום אשר תעלת (קאנאל) אירי משתפּכת לתוך הנהר ניאגרה, אשר שלם בעדם ששה עשר אלף תשע מאות ושמונים וחמשה דולר.
נח לא חשב להמיר את ציון בגרנד אילנד, ויאמר:
“המדינה הזאת תעמוד תחת חסותה של ממשלת ארצות הברית, אבל היא לא תהיה בשום אופן המקלט האחרון של ישראל. היהודים לא יתיאשו לעולם מהשיג עוד הפּעם את ארץ אבותיהם באסיה הקטנה המדינה בגרנד איילנד היא אך מקלט לפי שעה”
את שם העיר אשר אמר נח לבנות בגרנד אילנד קרא “אררט” וכמו נח הראשון קוה גם הוא להיות אבי עולם חדש, אשר יסדו ברוח דמיונו ויכנהו בשם ההרים אשר עליהם נחה תבת נח אחרי המבול ומשם יצא ויבן את כל היקום שנית.
נפלאים מאד דבריו בקול־הקורא אשר שלח אז בכל תפוצות ישראל בסגנון שר ושופט אל כל הסרים למשמעתו, ויועד את היום החמשה עשר לירח ספּטמבר בשנת תקפּ״ה ליום חנוכת העיר ״אררט״ בבופאלה. החג הוחג ברוב פּאר, התותחים השמיעו קולם, להקת מנגנים נגנה בכלי־שיר, גדודי צבא הלכו בסך, ונח נשא מדברותיו על ערך היום הגדול ההוא שבו קם עם ישראל שנית לתחיה.
החג עבר ואתו יחד גם הרעיון הגדול, שלא מצא מסלות בלבות היהודים, והעיר “אררט” נשארה חרותה על המצבה המתה, המעידה על מחשבה טובה אשר קננה בלב איש יהודי באמריקה.
מרדכי עמנואל נח מת בשנת תרי״א, בן ששים ושש שנים, ויקבר בחצר הקברות של עדת “שארית ישראל”.
וזאת היא הכתבת על מצבתו:
“נתקררה היד החמה, כהתה העין המפיקה טוב וידידות, חדל לפעם הלב הרחב, כי מתחת למצבה זו ינוח עפרו של מרדכי עמנואל נח, נולד בפילדלפיה בתשעה עשר יום לחדש יולי שנת א׳תשפּ״ה, ומת בניו-יורק בעשרים ושנים לחדש מרץ, שנת א׳תתנ״א”
מחברתו “שיבת היהודים”, אשר נדפּסה לפני שמונים שנה, מכלכלת בקרבה את הרעיון הנעלה, אשר על־אדותו כתבו אחרי כן משה הס ב״רומה וירושלים“, דר. ליאון פּינסקר במחברתו ״אוטואמנציפּציון” ודר. תיאודור הרצל ב“מדינת היהודים”. אך בזאת נבדל מהם, אשר הם דברו לאחיהם בני עמם, והוא קרא לכל עמי התבל כאחד הנביאים לפנים, אחרי אשר יוכיחם ויראם את המאור אשר בתורת היהודים ואת הטוב אשר לקחו כלם ממנה, ואחרי כן את הגמול אשר גמלו להם, ישים פּניו אל בני ארצו אזרחי אמריקה לאמר:
״אחים! גרשו מקרבכם את המשפּטים הקדומים שנשתרשו בלבותיכם מילדותכם, למדו לדעת את היהודי היטב וכבדו את יתרונותיו, ראו אותו בתוך בני משפּחתו, הטוב שבאבות, האמתי שבאוהבים ראו את ילדיו ואת לבותיהם המלאים אהבה והכרת תודה, ראו את הנשים העבריות ואמונתן לבעליהן, את האמות העבריות ואהבתן לצאצאיהן שימו אל לב את החוב הגדול שהתבל חיבת ליהודי כאשר קוראים אתם את ספרי משה הנפלאים, זכרו כי משה היה יהודי. כשאתם שופכים את נפשכם בתהלות דוד, זכרו כי יהודי היה בן אמוץ המעלה את רוחכם על כנפי התקוה והבטחון, יהודי היה ומי נתן לכם את בריתכם חחדשה עם גואלכם גם יחד, אם לא אנחנו?! ״
יקחו נא אחינו הארציים את עמנואל נח למופת להם; הוא היה הארצי הראשון, אך בראותו את תקותו נכזבה, שם פּניו אל ירושלים, כי אך מציון תשועה!