שני הידידים מותיקי הישוב טיילו בחולות שבין הקיבוץ הצעיר והקטן ובין הכפר הערבי, שנתרוקן מיושביו, חשו בהנאה את המדינה תחת רגליהם, והאחד העיר:
– בכל זאת טוב היה אילו היתה ארצנו גדולה קצת יותר…
ברגע זה זימזם כדור מעל לראשם בלוית קול־יריה. אחריו שני, שלישי…
– כדורים תועים הם אלה מיריות־אימונים אשר במושב הסמוך – עמדו על הדבר, ושניהם התכופפו וחתרו להגיע בהליכה לא נוחה זו, ראשם כבוש בקרקע, אל צלע הגבעה הקרובה, ששם ימצאו מחוץ לשטח הסכנה.
רק כששים מטר לפניהם – ואיזה מרחק! והם הרגישו פתאום: “אכן, גדולה הארץ – ואנחנו לא ידענו!”