סופרים, אמנים, אנשי־מדע וגו', בהתקרבם אל קצם נדמה להם (ואולי כן הדבר באמת), שדוקא עכשיו מדמדמים לפניהם אפקים חדשים – והנה!.. וכך הם יוצאים מן העולם וחצי סיפוקם בידם. “מנגד תראה את הארץ”.
בהילוּת רוחנית בימי חירום, בהיות החיים תלויים מנגד, מצויה גם אצל אנשים אינטליגנטיים סתם, אנשי עיוּן, אדוקים בספרות וחסידי סופרים מסוּימים. בימי ההפצצות פגשתי פעם ברחוב אחד מאלה רץ הביתה ו“רשימות מבית־המות” במקורן בידו, שנזדמנו לו במקרה זה עתה על אחד הדוכנים בשוק, רץ בשמחה, כמוצא שלל רב, כדי שיהא קורא את הספר הזה עוד פעם – בטרם…
הכרתי בוינה יהודי אבטוֹדידקט, שהגה חולשה לפילוסופיה. כל ימיו חיטט ונבר בספרים פילוסופיים, עבריים ולועזיים. פעם נפל למשכב, ואני נכנסתי אליו לשם ביקור חולים. והנה גילה לפני את לבו לאמור:
– לא הייתי רוצה למות כל עוד הסוגיה שבין יוּם ובין קאנט אינה מחוורת לי כל צרכה…
על כן חטוֹף וקרא, חטוֹף וְהָבן!