הספר השביעי    🔗

25 באפריל בתא־הרכבת

הזמנתי את קַן ואת ה… לקלן אל וולפזון לדון בדבר פרטי־החתימה על מניות הקולוניאלבנק היהודי (J.C.B), שצריכה להסתיים ביום 28 דנן. התאספנו שלשום בקֶלן: דברנו כ“ד שעות, רק בהפסקה של השינה, על כל עסקי הבנק. לפי הערכתנו לא תתן החתימה יותר מאשר 200,000 מניות, ששלשת רבעים מהם נופלים בחלקה של רוסיה. השאלה היא, אם נוכל במצב כזה לגשת אל ה־allotment (ההקצבה). אמרתי לאדונים במלים קשות: עתה מוכרח הדבר להֵרָאוֹת, אם הם הם העובדים־המשתתפים המתאימים. קן אמר מיד: לא. אתמול הפתיענו ה… בהודעתו, שעליו להתפטר מן ההנהלה, מאחר שהוא הולך לשלשה חדשים לאפריקה הדרומית. בשובו יחזור ויכָּנס. אני יעצתיו להגיש את ההתפטרות ואת הדחיה ע”י מועצת־ההנהלה. בשעת המשא־והמתן ע"י המכתבים הנה ושוֹב הוא משוחרר מכל האחריות, שאותה כנראה הוא ירא, ואף־על־פי־כן יוכל לחזור בשובו אל מועצת־המנהלים בלא בחירה חדשה. הוא אמר, שבנידון זה עליו לקחת תחילה עצה מפי עורך־הדין שלו. לאחר רוב נפתולי־דברים ללא תכלית נתגלה אף־על־פי־כן, שהאדונים נכונים לגשת אל ה־allotment. על המניות, החסרות למספר 250,000 יחתום קונסורציום, שוולפסוֹן ייַסדוֹ.

* * *

בתור “אינטֶרמצו”, שהכנסתיו לתוך השׂיחה כדבר נבדל לגמרי מענין הבנק ומן התנועה, הרציתי לפני האדונים את התכנית על־דבר רכישת העתון. לכך דרושה קרן־מלחמה של 500000 גולדין. בקרן זו ובהכרזה על יִסוד של עתון מתחרה, אפשר היה לדעתי, לרכוש את רוב מניות העתון בקרן, שתכניס 10%. ה…, שבידו הכסף הנדרש לכך, הביט בי בלעג ודחה את הענין באמתלאות שונות. לקן ולוולפזוֹן אין הכסף. כדי להשיגו היה צריך לגלות את הדבר לבעלי בנקים. עי“כ יתפרסם הדבר וְיֵעָשה לבלתי־אפשרי. ואם כן, לא־כלום! מעולם לא בקשו לעשות דבר קשה כזה באמצעים כה דלים. אני חוזר במפח־נפש עמוק. עלי להביא, איפוא, עוד הפעם לפני ה”בעלי־בתים" התנצלות־מִלוּאִים לנסיעתי, שלא בקשתי עליה רשות מראש. מי יודע עד מתי עוד יסבלו השתמטויות כאלה. התנועה דורשת ממני בלי הרף שנויי־מקום, ואין ספק בדבר, שהנ. פ. פר. רשאית לפטרני על שאינני ממלא את חובת המשרד – “עם כל הכבוד להבדלי השקפותי”. זו ההתנגשות העלובה שבמלוי־החובה, מיגעת, מזעזעת את עצבי ומדלדלת את כחותי יותר מהכל.

* * *

מדנוּסוֹ קבלתי מכתב לפני נסיעתי, שבו הוא מבקש ממני תזכיר בשביל ארטין ותחסין כדי להגישו לפני השולטן. קלנר כותב מפריז, כי רכש לעיננו את סיר Ashmead Bartlett, ידידו האנגלי של השולטן. סיר Ashmead Bartlett, ציר בפרלמנט, מסכים לשוחח בדבר, אך בתנאי שנתחייב להשיג קודם־כל בשביל השולטן הלואה לפחות מיליון לירות, כי המצוקה הכספית תכופה.

* * *

מאחת התחנות הקרובות רוצה אני להודיע טלגרפית לקֶלנר כדברים האלה: י. קופמן, בשביל קלנר

פריז, rue des Diguiéres 2

הנני מחר בבוקר בוינא. רצוני לדבר עם אֶלִיס רגעים אחדים בדרך־מסעי בתחנת־הרכבת המערבית.

לך נא הערב לראות בתחנה המזרחית, אם הוא נוסע במסע המזרחי והודיעהו בעל־פה.

אמתין לתשובה טלגרפית וינא.

* * *

וגם לוולפזון:

הוָּדע הערב באחת־עשרה בקרון־השינה לונדון־וינא, אם סיר Ellis Ashmead Bartlett נוסע שם מלונדון. הנני ממתין למחר בבוקר בביתי לתשובתך הטלגרפית. שלום.

בנימין.

28 באפריל, וינא

יום ההגרלה. הימָצא המינימום של הבנק? מסופקני.

* * *

היום כתבתי לוולפזון, אם אפשר היה להשיג 20,000 גולדין, שהיו יכולים להביא לשֵרותנו, ע"י תמיכה שנתית אחת, את העתון “Wiener Tageblatt”. את יוֹרְק שטיינר הייתי ממנה למנהל.

* * *

את ה־" Correspondance de l’Est" שאני תומך בו עתה, מבקשים לרכוש קונריד ומינץ, עוזרים בעתון “Neues Wiener Tageblatts”. הם מבקשים, כפי שאמרה לי מרת נבלינסקי, להמשיך ולנהל את העתון על־ידי התמיכות של הממשלה התורכית והבנקים. רוצים איפוא, להדפיס, בלחיצתם הם. עלי לדבר אתם ולשמוע מה בפיהם.

* * *

28 באפריל

מכתב אל סיר Ellis Ashmead Bartlett

משרד־הדואר, קושטא

אדוני הנכבד.

פרופ. קֶלנר כותב לי, שהיה לו העונג לבאר לו את מטרות התנועה הציונית שלנו, וכי הוא הואיל בטובו להתעניין בזה. צריך הייתי לכתוב לו תזכיר מפורט על הנושא הזה, אבל אינני מוכשר לעשות זאת באנגלית טובה, וענין עָדִין כזה אינני חפץ לתת על־ידי מתרגם. ואף־על־פי־כן הדבר יכול להֵאָמֵר במלים מועטות. הציונים הם באי־כחו של העם היהודי המפוזר, הם מבקשים לשוב ולהושיב את אחיהם האומללים בארץ־ישראל תחת שלטונו העליון של הוד מלכותו השולטן ובערובה מספיקה מצד משפט העמים. הממשלה התורכית תוכל, עי“ז שתבוא לידי הסכם עם הציונים, לתקן את עניני־הכספים של הממלכה. למטרה זו יסדנו בנק חדש בהון של 2 מיליון לי”ש. הבנק שלנו נועד לשמש מכשיר כספי למטרותינו ולהיות המתווך להמצאת הלואות וכו' לממשלה התורכית. הנני מוכן לבאר את הענין לה. מ. השולטן. נקל להבין, שהון של 2 מיליונים אינו מספיק להוציא לפועל תכנית גדולה כזאת. זהו רק הצעד הראשון. הצעד שלאחריו יהיה – ליסד חברה גדולה לקנית אדמה בהון של עשרה מיליון לי"ש ויותר. הכינותי הכל כדי להבטיח למפעל זה הצלחה גדולה מאד, אם אך יקבל השולטן את הצעותי הראשונות. אני חושב לבוא לקושטא בימים הקרובים. עם האמצעים האישיים והחומריים, שיש לעמנו, היינו יכולים לבנות, בזמן קצר מאד, מסלות־ברזל, נמלים, תרבות חדשה שלֵמה. נוצרים עוזרים־בעבודה יהיו רצויים לנו. המפעל גדול למדי בשביל אנרגיות רבות.

המסור לו, ת. הרצל

* * *

מכתב אל ארטין־פחה, למסור על־ידי דנוּסוֹ. (צרפתית).

28 באפריל, 1899

הוד מעלתו! יורשה נא לי להציג עצמי לפניו, בהשעני על זֵכר המנוח מר נֶבלינסקי. זה היה משַמֵש נאמן של הוד מלכותו השולטן וידיד נאמן לתורכיה. במסירותו זו צפון סוד כחו לשמש גם מפיץ מסור ונאמן לתנועה הציונית, שזה זמן־מה אני הנני מפיץ בא־כחה הֶעָנָו.

מטרת הציוניות היא יצירת מקלט מתמיד ומובטח באורח־חוקי בשביל אחינו האומללים הנרדפים בארצות שונות. ואנו שואפים, אם תהיה היכולת להשיג לכך, את הסכמת הוד מלכותו, שהמקלט הזה יהיה בארץ־ישראל. האכרים היהודים יהיו נתינים נאמנים ומסורים להוד מלכותו, כאשר היו, כפי שאני בטוח, גם עד היום. הם ישלמו מסים באמצעות הסתדרויות חדשות, שיש ליצור בארץ. הם יגדילו, יחד עם רכושם שלהם, את מקורות המדינה של הוד מלכותו של הקיסרות כולה. ואשר לנו, נמציא לממשלת הוד מלכותו הלואות בתנאים, שעלינו עוד לדון בהם, אבל הן תעלינה בודאי למאות מיליונים פרנקים אחדות. מה שאנחנו מבקשים להשיג תמורת הקרבנות והשרותים האלה זהו בטחון מתמיד, אפשרות של עבודה מתוך שקט, שתהא מובטחת באורח חוקי למען המוני עמנו המסכנים והנרדפים. על תכניותינו והצעותינו דַנו בגלוי בשני קונגרסים פומביים, שנתכנסו בבזל ולמען הִמָנַע מכל אי־הבנה, זהירים היינו עם פתיחת כל מושב להגיש את רגשי מסירותנו לפני הוד מלכותו השולטן. העזרה הכספית, שיש ברצוננו להביא לתורכיה, אם תנהג בנו מנהג הכנסת־אורחים, לא תצטמצם במסים ובהלואות בלבד. כל מצבה הכספי יוכל להיות מסודר הודות לעזרתנו זו. עליכם להשתחרר מן “החוב הצבורי” ולהיות אדונים לכחותיכם ומקורותיכם שלכם. דבר זה ידרוש אולי שנים של עבודה צנועה ואנרגית, אבל סוף הדבר, שנגיע להצלחה מלאה. מפעל זה דורש שתיקה ואמון הדדי מוחלט, משום שאויבינו לא ירצו, שתורכיה תשוב ותחדש את כוחותיה ותהיה לבלתי־תלויה באופן חומרי. אלה יעשו הכל כדי לסבֵּּך את פעולתנו הפוריה, אם לא תֵעָשֶׂה מתוך זהירות רבה ומתוך גמישות. אבקש רק מאת הוד מעלתו לשים לב לעובדה, שכל־אימת שהבטיחו או הגישו עזרה כספית לתורכיה, היו אלה אנשים שלקחו רבית גבוהה, ששעבדה אתכם להתערבויות זרות ע"י אנשים, שעזבוכם לאחר שהוסיפו ודלדלו עוד יותר את ארצכם. אתנו יהיה ההפך. תנאינו הם בלתי מופרזים. אנו מציעים לפניכם שחרור מן הפקוח הזר. ולבסוף אין אלה אנשים, שבדעתם לעזוב אתכם, כי אם אנשים, שיש את נפשם לאחֵד את גורלם עם גורלכם.

בשביל להוציא לפועל את התכניות הכספיות, יסדנו זה עתה בלונדון את הבנק הקולוניאלי היהודי. הוא ישמש מתווך בפעולות־ההתחלה. ואשר לפעולותינו בעתיד, הרי הכינונו כל הדרוש ליצירת חברות גדולות הנחוצות למפעלנו. לע"ע אין ביכלתנו להרחיק ללכת, כל עוד אין אנו יודעים, אם הסכמה זו עשויה לצאת לפועל, או אם לא נהיה אנוסים לכוון את תכניותינו אל טריטוריה אחרת. אם הוד מלכותו השולטן רוצה לכבדני ולקבלני לראיון, אמהר לבוא לקושטא להניח לרגלי כסא הוד מלכותו את רגשי־מסירותי ולענות ביראת־כבוד לשאלות, שהוד מלכותו בחכמתו העליונה יציג לפני ולתת בסוף את כל הביאורים וההוכחות הרצויים. טרדותי המרובות אינן מרשות לי ללכת לקושטא בלי שנקבע הראיון מראש. יקבל נא בזה הוד מעלתו את הוקרתי הרבה.

המסור לו

דר. ת. ה.

23 במאי

חדות העבודה נחלשת. אני רואה זאת היטב בהפסקה שבין הרשימות. מיום 28.4 לא־מאומה. ואף־על־פי־כן חל משהו בהמשך־הימים. קומבינציות חדשות, מעצורים, ביחוד מצד ה־.B.C.J הלקוי. אבל חושבני, שאנשים אחרים אינם נבונים וחרוצים יותר מאשר האנשים האלה מן ה־.B.C.J ישיבות ההנהלה בלונדון ובמקומות אחרים עוברות תמיד בלא תוצאות. והאדונים פורשים אח"כ איש לעברו כאילו לא היה דבר.

* * *

שתי קומבינציות הוצאתי לפועל.

א. את הליקבידציה של נבלינסקי. בשביל אשתו אני הופך ה־ Correspondance de l’Est לעתון־יומי צרפתי; למנהל ימָנה קוזמיאן, ועל־ידי־כך אני מקוה לרכוש אותו לעניננו. העוזר יהיה מורה ללשון הצרפתית Mr. Bresse, שהציג עצמו עוד לפני ימים ושנים כציוני. אם העתון יהיה טוב, הרי קיומה של האשה מובטח. את האמצעים לחלוף־צורה זה נתן אנחנו. היא תוסיף לקבל את התמיכה שניתנה לבעלה. 600 גולדין לחודש להוצאות העתון. עד סוף שנה זו חייב העתון, שהסבותי את שמו Petit journal de Vienne, להתקיים.

ב. הברונית זוטנר כתבה לי, שאבוא למענה בדברים עם ה“ניאה פריאה פרסה”, שישלחוה עם “הוספה” של 1000 גולדין להג לועידת־השלום. המו“לים לא נאותו לכך. אז הצעתי לה אני 1000 גולדין, שתלך לשם בשביל ה־”Welt". עליה לשוחח עם ראשי הועידה על הציוניות. היא הסכימה. כך הבאנו את הציוניות לפני אירופה המתכנסת, בלי להעליב את תורכיה ומבלי להלעיב בזכויותיה.

ביוני אלך בעצמי להג ואנסה להתוַדע בטרקלינה של זוטנר לאנשי־השלום.

13 במאי

ואולם אתמול החליט הועד הפועל, שאסע תחילה לקושטא. גם ללונדון אנוס אני ללכת. שוב יהא זה בזבוז כחות, אם אהיה אנוס ללכת ביוני לקושטא, מכאן להג, מכאן ללונדון להשיב את הסדר בבנק ולעורר את החתימה שנרדמה. בכל מקום משא ומתן של מלחמה, בלונדון נאום פומבי! מיגע מאד!

27 במאי

וולפזון וקן פה. לפי הודעתם מובטח סוף־סוף המינימום של ה־J.C.B. אמנם לוריא מביא לשם זה 175,000. להקצבה מקוים בסוף יוני. אבל מי יכול לדעת זאת במהלך־עסקים מרושל זה?

* * *

עכשיו אני מתרכז ביצירת האורגן הפובליציסטי, שבו אני עסוק זה ימים ושנים. ענין הכסף הוא הקושי. 500,000 הכרחיים, בהשתתפות של 50.000 כל אחד. בשביל רוזנבוים עִבדתי תזכיר. החדוש שבדבר הוא היסוד החברותי־השותפי שלאחר־כך. מניות בנות 100 גולדין כל אחת עם זכות לקבל אכסמפלר אחד חנם וחלק־הרוָחים. איני יודע, אם אוציא את הדבר לפועל לרגל המחסור בעוזרים מתאימים. אבל אין ספק, שזוהי אידיאה של המאה הבאה. זהו התקון של ענין־העתונות: החותם כבעל־מניה או כחבר־שותף של העתון.

31 במאי

לרגל מאורע מוזר באתי אתמול אל ראש המשטרה Habrda. הנבל ג…, שנסה לפני כמה שבועות להוציא כסף ממני באיום או ברמאות, העיז אתמול לפנות אלי בתוך העיר ולחרפני. לאשרי לא עשיתי לו מאומה, מלבד זאת שקראתי לו “נבל”. כבר הרימותי את המטריה על מנת להכותו. והנה ראיתי שעוברים ושבים מתאספים סביבנו, ואמהר ללכת הלאה. בערב דרשתי למעונו של ראש המשטרה Habrda, שקבלני באופן חביב מאד, ומסרתי לו את הענין. שיחתנו עברה אחר־כך וקבלה צורה פוליטית וארכה שעה שלמה. הוא ספר על מבוכותיה של הממשלה ועד כמה מאושרים היו למצוא מוצא. “האף אמנם אין עוד דרך?” – אמר הוא בלשונו של השיר. אני הרהרתי בדבר על משכבי בלילה, ועתה בשעה 7 וחצי בבוקר, הריני כותב לו כדלקמן:

נשיא נעלה!

שיחתנו מיום אתמול עוררתני להמשיך ולחשוב. אני מאמין באמת, שאפשר למצוא מוצא מן המצב הקשה. הפרובלם העיקרי של השעה הוא' כפי שנראה לי, שהקיסר שלנו יהא פטור מלהכריע כנגד אוסטריה או כנגד אונגריה, למען לא יוכלו המפלגות המתנגדות לבית המלכות, גם כאן וגם שם, להשתמש בזה לתעודותיהן. המפתח לכך הוא, לשוב ולעשות את הפרלמנט הוינאי לפָעיל, כדי שבאי־כח העם ולא הקיסר יהיו אחראים לפשרה. אני חושב, שהמצב של עכשיו נעים ביותר ביחוד לאובסטרוקציוניסטים הקיצוניים ביותר, אלה הצועקים יותר מכול על המצב ללא־פרלמנט הזה. יש לסַלֵק מהם את האמתלא הזאת מבלי לתת להם קונצסיות יתרות. בשרשו של הרע מונחות פקודות־הלשונות. אם אלה תשארנה בעינָן, כי אז ילך המצב הזה הלוך ורע. היחס שבין שני חלקי הממשלה יתמיד ויפעל האחד על השני, והפתרון של שאלות־הכלכלה, הנתונות במחלוקת, ושל שאלות־השעה האחרות' יכול אמנם לבוא על־ידי מרוּת הוד מלכותו, אבל זוהי דרך שתעלה בדמים מרובים, אם לדבר בלשון מדינית־כלכלית. ואם פשוט ישובו ויבטלו את פקודות־הלשונות, הרי תהיה זו חולשה מצד המרות הממשלתית, שהיתה אנוסה לעזוב את המערכה. ואם יש דרך־בינים, הרי יש לבקשה כאן. את פקודות־הלשונות – אגב, המעוררות כיום בחוגים הרחבים רק עוד שעמום בלבד – יש לסלק באופן זמני, מתוך וכוחיהם של המדינאים. ולהשתמש לתכלית זו – לסלוקה של השאלה הזאת – במרותו של הוד מלכותו, יש לחשוש פחות מאשר להתערבותו בין אוסטריה ואונגריה. והאהבה האישית הכללית הנודעת לקיסר שלנו רק תרויח על־ידי התערבות אבהית זו במחלוקת הגרמנית־הצֶ’כית. אני רואה פעולה – שכמובן, צריך ראשית כל להכינה בטקט פובליציסטי – לשם סלוק זמני של שאלת פקודות־הלשונות. הקיסר מבקש בתור מושל קונסטיטוציוני לכַנֵּס מחדש את ביאת־כוח העם כדי להביא את שני הפרלמנטים לעמק־השוה. על פקודות־הלשונות ישובו וידונו בועידה של נבחרים גרמנים וצ’כים, שתִפָּתח אולי על־ידי הקיסר בעצמו. והקיסר יכריע, לפי תוצאות הועידה הזאת, עד כמה יש להכניס שנויים באותן הפקודות. אז תשאר עוד שאלה, אם לבטל את פקודות־הלשונות עד התכנס הועידה הזאת. ואולם אפשר, שההודעה בלבד על תווך כזה מצד הקיסר בעצמו, עשויה להטיל שלום בפרלמנט. התכלית האחרונה תהיה אז, ליתן לשאלת פקודות־הלשונות כולה לעבור ולהבטל מן העולם כמאליה. ואם ימנעו האובסטרוקציוניסטים להכנס לדרך זו של תווך, כי אז ידונו אותם בוחריהם לחובה, והם, ולא הממשלה, ישאו את האחריות על ההפסד הכלכלי של הפשרה, שיגָרם אולי באופן כזה. אני מסַכֵּם: נראה לי הדבר למדיני־אקונומי יותר להשתמש בתווכו של הקיסר, אם יש הכרח להסתייע בו, בשאלה פנימית אוסטרית, שיש לבטלה בהמשך הימים על־ידי משא־ומתן נמשך, מאשר בשאלה דואליסטית, הדורשת הכרעה תכופה לרעתו של חלק אחד מן המונרכיה. השורות הללו, אדוני הנשיא הנעלה, אני כותב מתוך בטחון, שתביא את תכנן רק לפני הוד מלכותו והוד מעלתו הגרף תוּן, אם ישר הדרך לפניך; אבל מחוץ לאלה אין להודיע על זה דבר לאיש. קבל נא, אדוני הנשיא, את הבעת רגשות־הכבוד המצוינים ביותר

דר. ת. ה.

* * *

וינא־וֵהרינג: רחוב קרל־לודויג, 50. 5 ביוני 99 (צרפתית).

אדוני, למרות מה שקרה, מוצא אני לנחוץ לתקן את ההודעה של ה' לנדוי. בעלונו הוא כותב, כי בשעת המשפטים, שערכתי כנגדו, תקפתיך על־ידי עורך־הדין שלי. זהו שקר. אני מקוה, שלא תחשבני למוכשר לפעולה כזאת. קבל נא, אדוני, את הבטחת רגשותי הנעלים.

הרצל.

אל בֶּרנרד לַזַר

5 ביוני

אנקדוטה מוזרה מיום אתמול. לפני נסיעתי בקשתי לצלם את המכתב האמשטרדמי של אוילנבורג על מנת להבטיח את האכסמפלר היחידי מכליון. המכתב היה שמור מימי אוקטובר בארון־ברזל. שלשום בקשתי להביאו אל ביתי, בשביל מרמורק. אני קבלתי־לידי בגן, אחר־כך הלכתי לאכול, אחר־כך נסעתי העירה; ומכיון שהיה עלי לכתוב מאמר ראשי בשביל הנ. פר. פר. (על שחרור דרייפוס), שבתי הביתה רק בשעה מאוחרת. אתמול לפני הצהרים בא אלי מרמורק עם מכונת־הצִלום. בקשתי את המכתב – איננו. נבהלתי, הפכתי בכל המגֵרות של שלחני וכו'; אָין. על שלחני היה מונח זה כמה חדשים כתב־יד של רומן, שרק אתמול מסרתיו לידי רוזנברגר. אפשר נשתרבב המכתב ובא לשם. קרֶמנצקי נסע לרוזנברגר, לאבי – אין. אחר הצהרים נסעתי בעצמי העירה, לרוזנברגר, אל מערכת ה־“Welt”, להורי. אין! המכתב שכל־כך שמרתי עליו, שבקשתי לשמרו לעולם מפני מקרים רעים, הלך לאבוד דוקא מתוך רוב זהירות זו! משהו טרגי־קומי. באיזו ידים הוא נמצא בשעה זו? איזו עָקָה! והנה יעצני אבי הטוב ללכת ולבקשו גם בגן. נסעתי הביתה, נחפזתי לגבעת־האשוחים, ששם קבלתי שלשום את המכתב. וכאן היה מונח המכתב היקר הזה על הספסל. המקרה חפץ, שבמשך 24 השעות לא היה שם לא הגנן לעשות בו סדרים, ולא ילדינו, הקורעים את כל המכתבים. וגם גשם לא ירד, שהיה מוחק את המכתב ומכלה אותו לגמרי.

13 ביוני, הג

Vreedensconferentie

אילו הייתי יותר צעיר בתנועה, היו נותנים לי ימי הג חומר־יוֹמָני רב. אבל מרוב המלחמות וההרפתקאות עיף אני, שוה־רוח. מכאן, שהאנשים שעושים דברים חשובים, רק לעתים רחוקות כותבים גם דברים חשובים. אני באתי הנה, מפני שזוטנר נמצאת כאן והיא יכולה לזַמן אותי עם אנשי הצאר. מיד, בערב הראשון, נתודעתי על־ידה אל יועץ־הממלכה הרוסי בלוך, שהביא את הצאר אל רעיון־השלום. יהודי־תגר, זקן, חכם, מלומד. הוא ענין אותי, וכמדומני, גם אני אותו. הוא בקשני לעשות משל אחד בנאומו פיוטי יותר. עשיתי זאת. ואז נראתה לו עבודתי פיוטית יותר מדי. את זה אין הוא יכול לראות כיצירתו. הוא איננו סופר.

* * *

אתמול ערך אתי אינטרויו Mr. Stead הז’ורנליסט־הסנסציוני האנגלי.

* * *

אמש סעדתי אצל זוטנר עם Léon Bourgeois ואחרים.

* * *

בגמר הארוחה שמעתי איך זוטנר שוחחה עמו על הציונות. הוא הודה כי הרעיון מוצא חן בעיניו. אבל אני לא הקשבתי עוד, לא חפצתי לפתוח את הוכוח בשלחן זה. לאחר הארוחה, בטרקלין, הביאה זוטנר פונוגרף, שכל אחד היה צריך לדבר לתוכו למזכרת. Bourgeois אמר דבר מה חסר־טעם; החבר הצבאי של המלאכות האיטלקית אמר דבר־שטות, הציר הצרפתי ברומא, שאיני יודע את שמו, התבושש. לאשרנו הוברר הדבר, שהפונוגרף מקולקל. אני התלוצצתי: בדעתי היה כבר לומר רעיון פשוט, “הפונוגרף מעורר בנו רגש מועיל: את אימת אחרית הימים”. Bourgeois אמר: “אותו דבר רשאי אתה לומר גם בענין הפוטוגרפיה”.

ואני עניתי: “כל דבר שנותן לנו קבע”.

* * *

אחר־כך הלכנו כולנו אל הקונצרט של ה“קורהויז”. על־כל־פנים יש משהו מיוחד לראות את באי־הכח של כל המדינות הנאורות, ואלה שחפצות להיות נאורות, בבגדי־החג בשעת הנגינה.

16 ביוני, שוונינגן

אתמול עבדתי שעות אחדות בשביל יועץ־הממלכה בלוך, שהוא חטיבת־אישיות מיוחדת. מלא אנרגיה, כאילו לא היה בן 65 אלא בן 35, ערמומי וטוב־לב, בלי פניות ואוהב כבוד. אנחנו מוצאים־חן איש בעיני רעהו.

* * *

לשלחן היה סמוך עוד בן־אדם זקן משונה: Tachard, אחד משיָרי הצירים של צרפת מימות הקיסר, מתפאר, ילד טוב, מאלה המתאנחים אחרי השלום, לץ נורא, אבל בר־נש נפלא.

* * *

היום לאחר סעודת־הצהרים שיחה ארוכה עם בלוך. הוא מספר לי את תולדות המניפסט של הצאר. הצאר אמר לו, שהדחיפה הראשונה ניתנה על־ידי הקיסר האויסטרי. אחר־כך חפץ הקיסר הגרמני להשתלט על רעיון־השלום ולתת לו בטוי בימי בקורו בארץ־ישראל. אז החליטו ברוסיה להקדימו, כי האבטוריטה של הצאר היתה עדיין צעירה מכדי להרשות לו לפגר מאחרי הקיסר הגרמני. את העם הרוסי אי־אפשר היה לרכוש בשביל האידיאה, אילו היה הצאר מקבלה כמי שנגרר אחרי הקיסר. והיום מונחת על שלחן הועידה ההצהרה של הציר הגרמני Zorn, שמשפט־בוררים הוא כנגד הסובירניות של הממלכות וכנגד העצמאות של הלאומים. אני אמרתי: אם־כן יקומו שתי קבוצות: מדינות ההסכם ומדינות־outlaw (שמחוץ לחוק). האם לא היה מן הראוי לבעֵת בדבר זה את רוחו של הקיסר via הדוכס הגדול?

בלוך הסכים לדבר בהחלט.

* * *

מכתב אל הדוכס הגדול. הוד מלכותו! מר הכלר הטוב כתב לי, שהוד מלכותו נאות לקבל בחסד עוד פעם את בקורי בעברי בדרך מסעי, על מנת לשמוע ממני את הידיעות על המאורעות החדשים בתנועה הציונית. לצערי לא הגיעוני עוד הודעותיו של האדון הכלר בנויהים (Nauheim) אלא כאן. אני מבקש, איפוא, את החסד להתיצב לפניו בשובי בתחילת יולי מלונדון בבדן־בדן. לאחר כל הטוב אשר הראני הוד מלכותו והוד רוממות הקיסר, הריני חושב זאת לחובתי להביא לפניו היום ענין, שהוא אקטואלי מאד. היתה לי ההזדמנות להודע כאן מפי ידידים שונים כמה וכמה דברים. הרוח הכללית והמכריעה של ועידת־השלום היא כנגד גרמניה. ההצהרות, שניתנו על־ידי הציר הגרמני צוֹרן כנגד משפט־השלום, שראו אותן לחריפות יותר מדי, הבשילו את האידיאה, שאותה אני חפץ לתאר בזה לה. מ., לפני שתגיע לפרסום. כי הנה עלתה המחשבה לבוא לידי איחוד בעיקרו של משפט־השלום. ואם גם גרמניה ואחרים יתנגדו לכך. יתהוו באופן כזה Etats de l’arbirage ואחרות: ואם כן מעין outlaws במובן משפט־העמים. הסכנה לגרמניה היא בזה, שנוסד קשר, על יסוד יושר אידיאלי, מבלי להבליט איזה סכסוך שבממש, אולי מחוץ ל“בריתות” של עכשיו, וגרמניה תשאר עומדת פתאום מן החוץ כמו אויסטריה בשעתה בברית הגרמנית. ודוקא מפני שאין כאן דרישה חיובית או ענין שבמחלוקת, לא תהיה לגרמניה תואנה שבממש כנגד זה. החשבון עשוי בודאי בלא דעת בעל־הבית, ואני הייתי מאושר אילו עלתה בידי למנוע סכנה מגרמניה, ע“י מסירת ידיעה צנועה זו בשעתה. מחרתיים אני הולך מכאן לפריז. רק אם ה. מ. או ה. ר. הק. יבקשו ידיעות נוספות על המרומז בזה, נכון אני להשאר כאן עוד יום. במקרה זה אני מבקש פקודה טלגרפית. אני מרשה לעצמי להודיע גם את כתובתי ללונדון. מיום 25 לח”ז: לונדון מלון Cecil.

יקבל ה. מ. את רגשות הוקרתי ורחשי תודה העמוקים

דר. ת. ה.

בתא־הרכבת מהג לבריסל.

Tachard, שעזב אתמול את שוונינגן, ספר לנו, בתוך כמה דברים אחרים, אשר שמע מפי ביסמרק. ביסמרק שלח פעם 150 מלצרים לריווירה (Riviera), שיקשיבו במלונות לשיחותיהם של האורחים החשובים. Tachard היה מרדף אחר כל מלצר במבטי־כעס מגוחכים ואומר: “C’est un espion” (“זה מרגל!”).

* * *

אתמול אחר־הצהרים דברתי סוף־סוף עם בלוך על הציוניות. הוא לא הרבה בקושיות. הוא ישתדל להשיג לי ראיון אצל הצאר, בתנאי קודם, אם הוא עצמו עדיין נושא חן מלפניו. הלכנו שנינו ארוכות על־פני השדה של ה“קורהוז”. הוא סח לפני על ראיונותיו אצל הצאר והצארית. את זו תאר כ forte téte ו־grand coeur. לדעתו אפשר, שהצאר יקבלני, ואפשר גם יוציא כתב לטובת הציוניות. ואחר־כך? אני אמרתי שלעת־עתה די לי בזה.

* * *

אמש היה Bey…N אצלי. סעדנו בטרקלין על־יד חדרי. חפצתי לדבר אתו ביחידות, לא בחברה הזוּטנרית. לנ. פני רמאי בלתי־נעימים. השיחה בשעת הסעודה היתה תחילה למורת רוחי. נהלתי אותה בכבדות על דברים של מה בכך. נבלינסקי שמש לנו entrée en matiére. נ. חוה עליו את הדעה הקשה ביותר, תחילה במלים זהירות. “Appelons־le le défunt”. נבלינסקי רמה אותי, לא הביא לעולם את הצעותי לפני אלה שהכח בידם; אדרבא, הוא הציע עצמו לרַגל אותנו. מ… נ… הלך בַּכֹּל יחד עם נבלינסקי. כשהשיחה נהיתה אינטימית יותר – בערך אצל יין־השמפני – אמר נ..: “כדי להגיד בקצור, הוא היה נבל מנוול נבלינסקי זה”.

השיחה נהיתה אינטימית מאד. כשראה נ…, שאני הולך סחור־סחור מסביב לענין, הקל עלי ודבר בגלוי ובציניות. “יש אנשים המבקשים להשׂתכר. אני אסדר לך קונסורציום, שיעשה את הדבר ביילדיז. השער העליון אינו בא כלל בחשבון. זה מוכרח לקבל כך וכך וזה כך וכך. אני בטוב עם כולם, מפני שאני מתהלך עם הכל ביושר. לאיזיט־ביי, למשל, שכיום סר ממנו חסדו של השולטן, אני מתיחס בידידות כמקודם. אני נותן לו אותן המתנות וכו'. האדם הזה אינטליגנטי יותר מדי עד כדי שלא ישוב החסד אליו. ואז יהיה הוא לי אסיר־תודה. אבל ביחס אל ארץ־ישראל יקשה הדבר. יש שאלות, שאין “לתקוף אותן בחזית”, כי אם מן הצד. קח את חַלֶבּ, למשל; קנה קרקעות מסביב לבירות, ואחרי כן שים “כתם של שמן”. והנה יבוא הרגע החמור, שיזדקקו לשרותך, ואתה תתיצב ותדרוש את ארץ־ישראל”. אני אמרתי לו, שאיני יכול לעשות זאת. אני רשאי למען המוני־עמי לבקש רק את ארץ־ישראל. נחוצה לי Charterd־company. הוא שאל: “האם תוכל להשיג להצעה זו את תמיכתו של הקיסר הגרמני? כן או לאו?” אני אמרתי בתוקף: “כן!” הוא ענה: “אז הענין נגמר. בהמלצתו של הקיסר בלבד או קונסורציום ביילדיז בלבד, אי אפשר להשיג את הדבר, אבל בשניהם כאחד אפשר”. אני: “כעבור איזה זמן”? הוא: “בחודש או שנַים”. אני: “האלך לקושטא”? הוא: “כן, אני אועידך עם תחסין. ידידי הוא”. הוא הציע לפני עוד כמה הצעות. אם אנחנו רוצים לקנות קרקעות בקושטא ע"י אפותיקאות? – במשך שנים אחדות יכולנו לרכוש מחציתה של קושטא. אני דחיתי את הרעיון הזה, כי זה יכול היה לעורר כנגדנו את האנטישמיות. ואַחַר הציע עצמו לקנות למעני את כל “דעת הצבור” של תורכיה בסך 3־400,000 פרנקים. בקצור, כל אשר יש עם לבבי.. אחר־כך נסענו להג והיינו לידידים. בהכנסו קראני “אדוני”, אצל השלחן “אדוני הדוקטור”, אצל יין־הרהיין “אדוני הרצל”. אצל השמפני “אדוני לבית־הרצל”, אצל הגבינה “ידידי היקר”. Aventure facile!

פריז, 19 ביוני, במלון “Castille”

מתוך הוקרת העבר אני מתאכסן עדיין בבית ישן זה, במקום שכתבתי לפני ארבע שנים את “מדינת היהודים”. איזו דרך מאז! וגם איזו התעיפות. לבי שבע־תלאות עד מאד. אני סובל מועקות,.Arhythmie

* * *

נוספות משוונינגן. בבוקר יום נסיעתי (שלשום) בא בלוך לחדרי ובקשני להשאר כאן, כי הציר הגרמני צוֹרן נקרא לברלין, ואולי כתוצאה ממכתבי. אבל אני לא חפצתי להשאר עוד, ואעפ"י שהעירני על המומנט ההיסטורי־העולמי. אני עשיתי כמעט יכלתי ולא חפצתי להמתין ללא־תכלית לטלגרם מאת הדוכס הגדול. אני חשבתי זאת לברור כמעט, שהדוכס הגדול לא יענני. בשיחתנו זו האחרונה בקשני בלוך להכין בשבילו קִצוּר ממכתבי לדוכס הגדול. את הקצור הזה, שאני מדביק כאן להלן, העתיק הוא ומסרו לציר שטאל, וזה טלגרף את הדברים לצאר לפטרסבורג. בהזדמנות זו שח לי בלוך אנקדוטה זו על אודות הצאר. כשצוה הקיסר הגרמני לסדר לוח־השואה של ממשלות־הים לשם דרישת־ציים (Flottenforderung), עיין בלוך בתרשימים הגרפיים האלה ומצא, שלגבי האניות הרוסיות שִמשה אמת־מדה אחרת מאשר אמת־המדה הנכונה. בשיחה הבאה עם הצאר, העירו על הדבר הזה. ואז אמר הצאר: “לזה הוא מוכשר” (הקיסר הגרמני).

* * *

התאור שנתן בלוך לשטאל. הסופר הוינאי ד“ר תיאודור הרצל, שנתפרסם בשנים האחרונות כמנהלה של התנועה הציונית ושהתרועעתי כאן עמו, כתב שלשום, לאחר שספרתי לו ע”ד הקשיים שבאו מצד גרמניה, מכתב לדוכס הגדול מבדן ומסר לי את תכנו בקרוב. ומאחר שהד“ר הרצל עומד זה שנים אחדות ביחס קרוב לדוכס הגדול מבדן וגם נתקבל כבר פעמַים ע”י הקיסר באמון גמור, בודאי שדבריו, שנועדו להיות מסורים תכופות לידו של הקיסר, לא ישארו בלא פעולה. ד“ר ה. כתב בקרוב כך: לפי דעתו מצב הרוחות שמסביב ועידת־השלום אינו ברובו ידידותי ביותר לגרמניה. ההצהרות של צורן כנגד משפט־הבוררים, נראו לחריפות יותר מדי. עלתה המחשבה ליצור אחוד על יסוד העיקר של משפט־בוררות גם בלא גרמניה והמתנגדים האחרים. יהיו אז Etats de l’arbitrage ואחרות. הסכנה הכרוכה בזה לגרמניה היא, שתוסד ברית על יסוד צדק, בלי להבליט איזה סכסוך שבממש, אולי מחוץ לבריתות של עכשיו, וגרמניה תשאר פתאום עומדת מבחוץ, כאויסטריה בשעתה בברית הגרמנית. ודוקא מפני שאין כאן דרישה חיובית, או ענין שבמחלוקת, לא תהיה לגרמניה תואנה ממשית כנגד זה. ד”ר ה. הודיעני על דבר מכתבו זה בסוד גמור.

19 ביוני, פריז

מנדלשטם מודיע, שמיניסטר הכספים הרוסי ויטה נתן פקודה לצנזורה לא להוסיף ולתת לדברי־הדפוס של ה־J.C.B לעבור את רוסיה. נחוץ להשתדל ע"י בלוך, לפיכך כתבתי לבלוך כדלקמן:

פריז, 19 ביוני.

בסוד גמור!

הוד מעלתו!

טוב יהיה אם יודיעני כסדר את הכתבת שלו מעתה עד תחלת יולי, כי קרוב הדבר שבין השני והרביעי ליולי אהיה אצל הדוד ויכולתי אולי לעשות משהו.

היום בַקשה לי. מודיעים שויטה אינו נוטה חיבה יתרה לבנק הציוני (שמו The Jewish Colonial Trust בלונדון) העומד להוסד. אנא יכתוב נא אליו שתי מלים של הסבר: הענין הזה הוא מפעל לויאלי גמור, שנועד להוציא לפועל את המטרות הרצויות בודאי של ההתישבות היהודית. ולפיכך אל נא ישים מעצורים בדרך החתימה ברוסיה. ימשיך נא הלאה בפסיביות נוחה. בתמיכה או בעזרה מצדו אין לי צורך. אין אני צריך, כמובן, לומר לכבודו, שאין לי בבנק הזה כל ענינים פרטיים או חומריים. אינני אפילו חבר בתוך מועצת־ההנהלה, אלא רק בתוך מועצת־המפקחים honoris causa. בהיותי מוכן תמיד לשרות־גומלין ובשלומים הנאים ביותר הנני הנאמן להוד מעלתו

ת. ה.

21 ביוני, פריז

אתמול לפני הצהרים הלכתי על פני rue Cambon הישנה לגן־ Tuilerien, במקום שנמצאת עתה תערוכת האוטומובילים. האוטומובילים כאילו נוצרו למעננו: רחובות־מֶלֶט יהיו לנו, אנו נמעיט פסי־ברזל, ונכניס מראש צורות־תנועה חדשות. כאשר יצאתי בתוך מחשבות כאלה מן התערוכה אל הגן, מצאתי את עצמי לפתע על המגרש המוקף פסלים מיתולוגיים, במקום שחלמתי לפני ארבע שנים בדיוק בזמן הזה את “מדינת־היהודים”. וכמו ניעור ע“י השראת המקום חזרו ועלו במוחי, שנהיה מאז מרושל יותר, תכניות בתקון החברה. בתערוכה ראיתי את Cleveland־Car האמריקאי, הנבחר שבאוטומובילים. הצרפתיים מסובכים ביותר לשמוש. ה־Cleveland Car הוא כנראה כיום המלה האחרונה. הוא נוסע באקוּמוּלטרים, שכמובן הם זקוקים לאחר כל 100 קילומטר להטענה חדשה. משמרות־דואר של כח החשמל כמו אז לסוסי־הדואר. ואף־על־פי־כן ראויים הם גם כיום לשמוש, אם יהיו תחנות־הַטְעָנה למדי במחוז שיעברו בו. חברה של בעלי קרונות כאלה יכולה לדאוג – מחוסר קבלנות פרטית – לתחנות־הטענה אלה. זה הביאני הלאה לידי המחשבה, שאת המוּטוּאַליסמוס (מלה זו אני מוצא עתה אגב כתיבה, אתמול בקשתיה בגן Tuilerien למען הענין, שהיה מחוור לי, ולא מצאתיה) יש להקים בכל המקצועות. בין הקפיטליסמוס והקולקטיביסמוס נראה לי המוטואליסמוס כדרך־הבינים. חברות התוצרת והצרכנות הן רק התחלה ורמז לפרינציפיון של המוטואליסמוס. הדבר רחף לפני עוד בוינא בשעת יסוד העתון: המנוי והמודיע כחברים של הוצאת העתון ההמוני. נראה לי שהחברות האמריקאיות לאחריות מיוסדות על עיקר זה. רצוני לחקור את החברה־”המוטואלית".

21 ביוני

אתמול אחר־הצהרים עם נורדוי ומרמורק אצל נרסיס לֶוֶן, ראש חברת כי“ח ויק”א. תחילה באנו לידי הסכמה על דבר תוכן השיחה; נורדוי גם ערך ותקן את תוכן השיחה, שאמרנו להשאיר בידו. אני לא מצאתיה נכונה, והחלטנו שאלֶכס מרמורק ירשום אח“כ פרוטוקול, שנשלחהו ללֶוֶן. לוֶן קבלנו בנעלי־בית ישנים… השיחה אפס. לון הסכים לכל. יק”א תלך אתנו אם נשיג את הצ’רטר. אין אנו רשאים לדבר בשם יק"א, אבל כשיהיה בידינו הצ’רטר הרי שלנו היא. אלֶכס מרמורק ירשום את השיחה הריקה ללא־התנגדות לזכרון וישלחנה אל הועד הפועל.

4 ביולי, Bad Nauheim

שבתי מלונדון. והנה נוסד סוף־סוף הבנק. באתי ללונדון ביום 25 בערב עם וולפסון. במלון Cecil המתין לי די־האז ועוד שני אדונים מן הפידירישון. הם בקשו לתרגם את נאומי, שעדיין לא היה מוכן אתי. כתבתי עד 1 וחצי בלילה, והורדתי להם למטה עלים־עלים.

למחרת הבוקר נסעתי עם וולפזון אל משרד־הבנק. ואח“כ אל אולם סט. מרטין לועידת הסתדרות הציונים הארצית האנגלית. אני דברתי בשבחה של ההסתדרות, שיהודי רוסיה באִיסְטְאֶנד נלחמים בה. לבנטויץ' בארתי, שביום ה', 29 ביולי, מוכרחים לגשת בכל האופנים לההקצבה (Allotment). הוא הניח כל מיני מכשולים, ואעפי”כ השגתי את חפצי. על הקשיים האלה עברו כבר כיום, ולפיכך נשתכחו. הם נראו גדולים ביום 27 ביוני. ברגע אחד דרש בנטויץ‘, מי שמטעמים בלתי מובנים שָׂם כמה מעצורים, את הסכמת כל המנהלים שבחו“ל לשנוי־הצעה, שבו תלה את ההקצבה. הוא בקש על־ידי־כך לדחות את הדבר, ובינתיים הייתי אני אנוס לנסוע מכאן. אני התגברתי על כך ע”י טלגרמים גדולים, שעלו ל־17 ₤, ולמחרת היו כאן כל ההסכמות לההקצבה. 57000 ₤, נפרעו במזומנים בלונדון על יותר מ־250,000 מניות (המינימום) אבל רק 228,000 מניות היו רשומות. אני דרשתי במשרד עבודה מזורזת ביותר. ביום 29 לפני הצהרים נגשנו אל ההקצבה ב240,000 מניות רשומות. בינתיים נרשמו עוד עד השעה החמישית בערב המניות החסרות, ועוד באותו ערב בקשתי לאשר את העובדה הזאת ע“י רואה־החשבון המוסמך ג’קסון. ההקצבה יצאה לפועל על סמך הוכחתנו המעשית, שחתמו על 250,000 מניות לפחות. נתבטלה מראש כל אפשרות של לעז שיכולנו לחשוב עליה. ה…, האפריקאי־הדרומי, שהביא לנו ביסוד הבנק תועלת רבה בתור מנהל, התפטר…. אני הפצרתי בה… להשאר, אבל לאחר רוב דברים עמד סו”ס בהחלטתו. גסטר הציע במקום ה… מנהל אחר, הכרוך אחריו. אליו התנגדתי. אין לנו כיום בלונדון לא מנהל ולא מֶנֶגֶ’ר. הדאגות מתרבות והולכות. בתור Trustees הציעו וולפזון וקן אותי, את נורדוי ואת מנדלשטם. עם ההצעה הזאת הצהיר בנטויץ’ שעליו, להסתלק… מפלגת־גסטר־בנטויץ' רוצים את גסטר או את מונטיפיורי בתור Trustee, כי התנגדותו של Trustee אחד מונעת כל פעולה. ואולם אחרי הנסיון הראשון עם גסטר ביפוי־הכוח הראשון, הננו זהירים. קן מודיע היום מהג, שדבר עם נ… תשובתו על ההצעה בדבר ההשתתפות בסינדיקט בשביל ה“אלפא־ביתא” היתה בערך: טובה צפור ביד מעשר על הגג. “הכסף יענה”, במלים אחרות. עלי לחשוב איך לרכוש את נ… קן אינו מספיק לכך, כנראה. מן הדוכס הגדול קבלתי טלגרם בלונדון: תודה על מכתב שוונינגן. הענין התקדם בינתים. בארבעת השבועות הבאים אינני כאן. פרידריך". אבקרו, אפוא, רק לאחר הקונגרס.

* * *

גם מבלוך קבלתי טלגרם. הוא ישתדל (בנוגע למתן רשות לחתום על מניות הבנק ברוסיה).

23 ביולי, Reichenau

אתמול כתבתי את המכתב הזה למיניסטר־הממלכה בילוב, המבלה את ימי חופשתו בזֶמרינג.

הוד מעלתו!

מחר בבוקר הנני ברייכנאוי שעל־יד Payerbach קרוב לזמרינג. זו תהיה למעני הצטיינות גדולה ושמחה להתקבל על־ידי הוד מעלתו, כמובן, לא כעתונאי סקרן, אלא בתור ציוני שהראה כי הוא יודע לשתוק.

אם הייתי מקבל טלגרם לפני הצהרים במלון Thalhof ברייכנאוי, הייתי בא אחר הצהרים בשעה 5 וחצי אל הזמרינג. את קביעת־השעה המדויקת הזאת, אני מרשה לעצמי לא מתוך חוצפה, אלא כדי לאפשר את דחית בקורי באופן שלא יגרום לי צער יותר מדי. אני אוכל לחשוב בלבי: גרף בילוב לא חפץ לראותנו רק ביום ראשון זה בשעה 5 וחצי.

בהוקרה רבה הנני הנתון להוד מעלתו

דר. ת. ה.

היום בצהרים בא טלגרם זה ממנו:

אנוס לצערי, מסבּות בריאות, לוַתר על כל הבקורים ולנוח מנוחה שלמה. מקוה לראותו בפעם אחרת. שלום רב.

Bülow.

גסטר סורר ובועט, מפני שאני חפץ לרַסֵּן את תאוות־השררה שלו בבנק. לאחר שהעירותי אותו במכתבים ידידותיים מאד, על המכשולים שהוא עושה הוא מזכיר בטרוניא את רוב מעשיו ומחזיר לי את “משרתו”.

אני כותב לו היום עוד מכתב מפייס שלישי.

* * *

נורדוי אינו חפץ לבוא לבזל, כי עליו ללכת למשפט־דרייפוס ל־Rennes. אני כותב גם לו מכתב רציני, שהוא מוכרח לבוא.

28 ביולי, וינא

רק עכשיו אפשר לי לרשום כאן את האלפא־ביתא, ששלח לי נ… ע"י קן ללונדון:

הוד מעלתם

חַ’גִי עלי בֵּי (א)

תחסין בי (ב)

אִיזֶט בי (ג)

פַאִיק בי (ד)

עאריף בי (ה)

כיאמיל בי (ו)

אליאס בי (ז)

ראגיב בי (ח)

חג’י מחמוד אפ. (ט)

ה. מ. הוזיר הגדול (י)

ה. מ. המיניסטרים של העבודות הצבוריות (יא)

הכלל הראשי של חיי: כל המבקש לשנות את הבריות, עליו לשנות את תנאי־חייהם.

* * *

צוָאתי לעם ישראל: בְּנו את מדינתכם כך, שהזר אשר בתוככם ישבע רצון.

11 באוגוסט, באכספרס המזרח מאחרי מינכן

לפני נסעי מוינא היתה שוב התפרצות ביני ובין בכר. כתבתי ליום הראשון פיליטון (“האוטומוביל”) ועשיתי את המלאכה יפה על מנת לקבל חופשה. ביום השני לאחר סיום עתון־הערב אמרתי לו, שרצוני, אפוא, לקבל חופשה. מה שלא סדר לי עד היום את כרטיס־הרכבת לבוכס (Buchs), המונח כבר שלושה ימים על שלחנו, חשבתי למקרה. ואולם זה לא היה מקרה. הוא חפץ לעצרני כאן על־ידי האמצעי ה“מסכן” הזה. הוא אמר: עתה, לפני הוצאת הגליון לכבוד גיטה, רצונו לעזבני לבדי? וכמה הוא חפץ להיות חפשי?

אני: עד תחילת ספטמבר. הוא (קשות): אי־אפשר. אני: טוב, כי אז אחזור ב־24 באויגוסט. הוא הלך בלי שלום. אני השארתי לו את המפתח של מגרת־הפיליטונים עם טורים יבשים אחדים. במצב זה של הכנעה, אנוס לעמוד ולבקש חופש כעוזר בחנות, אני נמצא עדיין עד היום! והדברים היו עוד נאים יותר. ביום שלאחר נסיעתי הביאה ה“ניאה פריאה פרסה” במדור “חוץ־לארץ” את הידיעה מעתונים גרמנים, שעל פיה הביע הדוכס הגדול מבדן בסט. מוריץ לפני המלומד היהודי דר. ברלינר את דעתו “באופן מפוקפק מאד על התנועה הציונית”. האמת היא ההיפך מזה. דברי הדוכס הגדול, שאפילו על־פי הג’ואיש כרוניקל היו ידידותיים מאד בנוגע אלי (הם כתובים ב־“Welt” של היום) נמסרו באופן מזויף על־ידי עתוני־השקר “Allg. Zeitung des Jud.” ו־“Jüd. Presse” ומצאו להם את דרכם מן העתונים הפשוטים האלה אל העתונות. ה“ניאה פריאה פרסה” קבלה אותם בעונג. זה שכרי בעד שרותים רבים וטובים.

* * *

שלחתי את הכלֶר לדוכס הגדול מהֶסן לבקש בשבילי ראיון. אני רוצה לבקש מן הדוכס הגדול של הסן, שישתדל להשיג למעני ראיון אצל גיסו, הצאר, בשעה שיבקר אותו בדרמשטט.

* * *

בכל הימים האלה העסיקתני יותר מאשר נאום הקונגרס שלי, שעדיין לא נשלם, והקונגרס והנסיכים והשַבָּאים שלי מן ה“ניאה פריאה פרסה”, התכנית של חזיוני החדש “האֵם החוטאת”, שהרנין את מחשבתי.

12 באויגוסט, בקרון־הרכבת לפני בזל

לאחר נסיעה מסובכת של עליות וירידות אמש בחצות־הלילה בהידלברג הגעתי היום בבוקר אחוז־שינה לדרמשטט, במקום שכבר המתין לי הכלר הטוב בעצבנות. הוא חשש שמא לא אגיע במועד הנכון. בין השעה התשיעית והשתים־עשרה היינו מוזמנים לארמון, היינו לראיונות הכלליים. נסיתי לישון עוד שעה מעטה. לבסוף שטפתי את השינה מתוך אברי, התלבשתי (אבל לא פְרַק רק Redingote) ואחר נסענו אל הארמון, השוכן כבוד על־יד שוק־הירקות. או ששוק־הירקות שוכן כבוד על יד הארמון. גם לראיונות מתרגלים. השליש המנומס־הקר שהסברת פניו מביעה התגברות על אי־ידידות, המשמרות על השערים והפתחים, המלצרים החשובים, האופיצרים המצוחצחים, המחכים לרגעי־הראיון והמורים אשר לבתה“ס האזרחיים המצוינים באותות־הצטינות בחדר־ההמתנה לא דברו עוד אל לבי. ברוח שקטה בחנתי את נפשותיהם השקופות והתענגתי על ה־Rokoko Panneaux היפים מעל לדלתות והבטתי לחוץ אל הארמון. חכינו חצי שעה – שלשה עשר ביחד – ואחר הלך השליש הראשי, להגיש כנראה, את רשימת־הנוכחים. תחילה רשם את שמותינו בספר־כיס. את התור קובע הנסיך הגדול. היו אלה רק ראיונות קטנים בני־רגעים. הכלר ואני נתקבלנו כמעט בסוף ויכולנו משום כך להתבונן בנכנסים ויוצאים ה”מצוינים“. לבסוף קרא אלינו השליש: “שני האדונים!” עברנו על פני אולם־ההמתנה השני, באנו לאולם שלישי, שבו ישב על־יד החלון האחרון אצל שלחן־הכתיבה אופיצר צעיר. הוא קם, הלך לקראת הֶכלר, דבר אתו אנגלית – הנסיך הגדול מהסן. הוא לחץ בידידות את ידי ו”ישמח להכירני". הוא עמד באמצע האולם, הידים מונחות מרושלות על המתנים, מתנענע לאטו על שוקיו, כגון בשעת assaut זעיר. לאחר דברי הפתיחה שאלתיו: “אינני יודע עד כמה ידועה תנועתנו להוד מלכותו.” הוא חייך: “רק עד כמה שידוע לי ממר הכלר.” פתחתי, איפוא, וספרתי את העיקר בקוים אחדים. הוא הסכים בחביבות לכל אשר אמרתי. דעתו היתה ממש כדעתי, כבלשון־הארמון. כאשר דִבֶּר התבוננתי בו; בכלל התבוננתי בו תמיד היטב. אדם בן־שלשים יפה־תואר, בלונדי, גבוה, פניו טובים ובריאים. דומה מאד לאחותו, אשת הצאר לפי תמונותיה. הוא פוזל. הרושם הכללי אף־על־פי־כן נעים מאד וחביב. מאחר שהסכים כמעט לכל, עברה השיחה בקלות. על האנטישמיות העיר, שכנראה היא הולכת וחולפת ומתבטלת. הוא יעץ “מלחמת־עתונות”, אם אפשר לומר כך. בכל שבוע ושבוע יש לפתוח בדבר במקום אחר, פעם באנגליה, פעם באמריקה, פעם בגרמניה. בכל רגע ורגע יש להִזָּכר בדבר על־ידי העתונים. אני הודיתי לו על העצה, שהיא באמת לא רעה. הוא שאל: “אבל איך תשיגו את הארץ?” אני הסברתי את צורת ה־ Chartered Company. אחר בקשתיו לתמוך בדבר אצל הצאר, שיבקר אותו. הוא נענע בראשו: “כן בדברים כגון אלה הוא נכון להתענין. אעשה זאת”. אחר־כך דברנו עוד מעט בענינים שונים. בכתיבת ארץ־ישראל לא הראה עצמו ידען גדול, כי כאשר דברתי על הרכבת של ים־התיכון־מפרץ־פרס, אמר: “כן, על אודות ערב אין יודעים בכלל הרבה”. כנראה, שהחליף את סוריה בערב, ואף־על־פי־כן אִשַּׁרתי כמקובל בחצרות מושלים את הגיאוגרפיה הנסיכית הזאת. הוא נפרד ממני בחביבות לאחר שאזל החומר.

13 באויגוסט, בזל

במלון “שלושת המלכים” נאספים המסורים. וולפזון, משפחת גותיל מניו־יורק וכו'.

13 באויגוסט, בזל

טלגרם אל השולטן. (צרפתית). להוד מעלתו מוניר־פחה, שר־הטכָסים של הוד מלכותו השולטן, קושטא, יילדיז. הציונים, שנתכנסו אל הקונגרס בבזל, רואים לחובתם הראשונה להניח לרגלי כסא הוד מלכותו השולטן את אותות־מסירותם ותודתם העמוקה על החסד שהראה הוד מלכותו לנתיניו היהודים. הציונים, זהו רצונם להקל על אחיהם האומללים בארצות השונות שבאירופה ולסייע לגדולתה ולהצלחתה של הקיסרות העותמנית. הם מקוים, איפוא, שהחליף בתבונתו העליונה ידע להעריך ולאמץ את יושר מגמותיהם אלה. הנני מבקש מאת הוד מעלתו, שיואיל להיות המליץ לרגשותינו אלה ולאחולינו הנאמנים אצל הוד מלכותו השולטן.

דר. ת. ה.

נשיא הקונגרס הציוני

17 באויגוסט, בזל

הקונגרס השלישי! הרשמים שלי: ביום הראשון השתעממתי עד מאד על מושב הנשיא שלי. ביום השני רגזתי. גסטר בא ועשה תעמולה נגדי במסדרונות ובועדות: הקרע שבינינו לא יתאחה! סודר בית־דין של בוררים, שלפניו הוציא את כל אשר היה בלבו נגדי. אני עניתי, הוכחתי לו שלא צדק, ואנו הושטנו יד איש לרעהו אך הוא לא נתפייס והמשיך להשרות באופן עמום רוח התנגדות אלי, ביחוד כשהוא ישב ראש. גרינברג דבר אנגלית נגד הועד הפועל. גסטר תרגם את התקפותיו בשמחה ובששון. אך כאשר ראש הועדה הכספית הציע גם כן באנגלית הבעת אמון, אז שכח גסטר להגיד בתרגומו, כי הועדה היתה מרוצה בהחלט. בנטויץ' דרש חשבונות מפורטים יותר. זה גרם לסער של אמון. גסטר עזב פתאום את בנטויץ' לנפשו ודבר לטובתי באופן תיאטרלי, מה שהיה עלול רק להזיק לי בעיני כל בעל־טעם. ואחר ישבנו עד 2 בבוקר בענין הבנק. המשא ומתן קבל אופי של תרדמה מכובדת, כמו בפרלמנט אמתי. אני יכולתי לישון רק עד 6. ואז באתני מחשבת־הבוקר, להודיע היום בתחלת הישיבה את הפרטים, שדרש אותם בנטויץ' ושהקונגרס סרב לתתם. אם לאו ישמש זה בכל השנה חומר תעמולה נגדי.

18 באויגוסט, בזל

היום השלישי היה משעשע יותר. בצהרים נתתי את התקדים של שאלת־קבינט, כדי שהקונגרס לא יעבור חלק ביותר. a Tale of a Tub¹ מאת סויפט. בשעה שאִיַּמתי בהתפטרותי, אם הקונגרס לא יסכים לתת את מניות־המיסדים אשר הבטחתי לשבעת מיסדי הבנק, נזכרתי במִנהרה אצל בַּדֶן, שבוני מסלת־הברזל הדרומית בנוה שלא לצורך בתוך אדמת מישור, למען אשר הוינאים יראו וידעו, מה זאת מנהרה.

* * *

גסטר נאם אתמול “נאום־הקולטורה”, שלא היה אלא פטפוט תיאולוגי.

* * *

בערב האסיפה הכללית של הקולוניאלבנק. חגיגיות. הצגה סטטיסטית, היינו הצגה של “סטַטיסטים”. אבל הרושם היה חזק.

21 באויגוסט, חזרה מבזל

בתא הרכבת מאחורי זלצבורג. הקונגרס עבר באופן חלק. שוב הושג מצב־רוח טוב – אשר שוב יפוג במשך הימים. העבודה תהיה להבא קלה יותר ע"י הלואה בסוד על חשבון השקלים הבאים. שליט הטוב מריגא, ברבש, דר. כצנלסון וזכס הבטיחו כל אחד 5000 גולדין – רוצים לאסוף עוד יותר, באופן שאני יכול לעשות צעדים בתורכיה ולהבטיח לאדון נ… בקשיש באופן ישר.

* * *

ביום הרביעי הייתי עייף מאד. אני אמרתי מקודם אל גסטר כי אלוהו אל הרכבת. אך באמרי אליו בשעה 10 במלון כי עיף אני, העמיד פנים נעלבים כל כך עד שמהרתי להוסיף, שבכל זאת אלוהו; וכך היה. כל האפיפיורים דורשים את נשיקת הסנדל.

* * *

ואחר שהתענגתי שוב שבוע שלם על רגשות החופש והייתי אדון לעצמי, מוכרח אני עוד פעם לשוב אל עבדותי השפלה אצל הניאה פריאה פרסה, אשר שם איני רשאי להביע דעה עצמית. זוהי השאלה של איזו אלפי גולדין נבזים, שבתור אב למשפחה אין אני רשאי לותר עליהם.

23 באויגוסט, Unterach

שלשום בבוקר כתבתי בזלצבורג מכתב אל נ… בי, ודרשתי ממנו כי יודיעני כמה זמן עוד ישהה בקרלסבד, מפני שיש לי להגיד לו דבר בענין הנוגע לו מיד, אשר עליו ספר לי קן־הג בבזל. הוא יכול לחתום על תשובתו: Charles. ועל זה בא אתמול מקרלסבד טלגרם זה: “אני נשאר עד 27 ח. ז Charles”.

* * *

אני כותב עתה אל נ…

23 באויגוסט 99

הוד מעלתו, אני עומד לנסוע לוינא. והנה הענין במלים שתים. כשיכנס לתוך הענין אתן על ידו סך 20 אלף פרנק בו ביום, שאתקבל על ידי הוד רוממות השולטן כדי להציע לפניו את התכנית הציונית. מובן מאליו, שלא בעד הסכמתו אני מציע לו את אות־ידידותי המצער והראשון. איני דורש אלא ראיון, שבו אוכל להסביר לו את כל הטוב, את כל התועלת, שאנו יכולים ורוצים להביא לתורכיה חלף הצ’רטר. אני מחכה לכ' בוינא כדי לבוא לידי הבנה בענינים הנוגעים לו ולידידיו במקרה שהעסק יגמר בטוב. יואל נא להודיע לי בואו לוינא על־פי כתבתי הפרטית Wien־Wäring, Carl־Ludwigstr. 50. מן המועיל הוא, שכ' יכבדני ויבוא אלי. במלון או בבית־הנתיבות רבות העינים הרואות, ובמדה שיחוסינו יהיו ידועים פחות, תהיה עבודתנו נוחה יותר. יקבל נא הוד מעלתו את רחשי הוקרתי ומסירותי

ת. ה.

24 באויגוסט, וינא

“ידעתי את מַדְוֵי־הכסף הגדולים”, אומר אנרי Becque. אף אני יודע אותם. מפעלי היה נראה מפליא הרבה יותר, אילו ידעו כמה עלי ללחום בדאגות־כסף מפאת מה שבזבזתי על הציוניות. הסכום שלמעלה מן 50000 גולדין, שהשקעתי בה, חסר לי בכל מקום, משעבדני עוד יותר משהייתי לגבי הניאה פריאה פרסה. אני מוכרח לרעוד מפני פטורים. אין אני יכול להעיז ליטול לעצמי חופש־הבריאות. אחרי שחסרתי ששה שבועות, שאמנם בליתי אותם רק בעבודת הציוניות. וכך אני חוזר היום עוד פעם אל המערכת, אחר שהייתי בבזל אדון גדול וחפשי, ועלי להכנס בענוה כמו משרת בחנות אצל האדון הפרינציפל בכר. גורל אכזרי!

24 באויגוסט

שוב הלכתי אל המערכת “מוכן לקרב”. שוב ראיתי את העויות פניהם של אלה, הממאנים להאמין בדבר. אך נדמה לי, כי העויותיהם נתישנו ונעשו פחות בטוחות בעצמן. בכר ברכני לשלום, כאילו מאומה לא היה, כאילו לא הרעיל לי את השבועיים האחרונים. הוא דבר על הקונגרס בטון של התול וחבה מהולה ברחמים. “אך כיום צריך הוא להשתחרר מן הענין”. אני: “לא יעלה על דעתי. מדוע?” “מפני שענין הבנק יעלה סרחון”. ואני אמרתי: “הבנק הזה הוא נקי יותר מאותם הבנקים שאנו רגילים לראותם ושאנו מוצאים שמדברים עליהם טובות בעתונים. למיסדים אין טובת־הנאה, כמו, למשל, אצל ה”קרדיטאַנשטַלט".

ואז התכוץ מעט. ואחר נכנסו אנשים ואנו הפסקנו את שיחתנו. מקודם נסה הרֵיכסרִיטֶר…von V ללעוג מעט. אך אני התחלתי לדבר אתו על מצב העורכים לגבי מו“לי הניאה פריאה פרסה, מצב שהוא בודאי טפשי ושפל יותר מן הציוניות. ואז – אחרי מבט נפחד לדלת המו”לים – באה התפרצות חֵמה של V… כלפי בנדיקט, השנוא ובזוי בעיניו, ואשר את לחמו המגואל הוא מוכרח לאכול. אני סלחתי לרִיטֶר המסכן את לעגו. אני הבטתי בענין אל התפרצות כעס אין־איל שלו, באשר הוא דמות בתוך הדרמה המודרנית שלי על השעבוד – “האדון”. בדרמה זו רואים איך חלָמיש שכמותו הולך ונשחק לחול.

28 באויגוסט, וינא

אמש, לאחר “ויניציה בוינא”, הלכתי אל המסעדה טריאנון, מפני שאם נ… בי בא לוינא, היה צריך בלי ספק להיות שם. הוא לא כתב אלי מאומה. ואמנם הוא היה שם בחברת הגנרלקונסול התורכי המשונה ד… שהוא משיג בשבילו, באמצעות הכסף, תוארים ואותות־כבוד אני דברתי עם ד…; נ… היה נבוך והעמיד פנים כזר. הבוקר כתבתי אליו, שברצוני לדבר אתו, אם במלונו או אצלי. הוא אמר לגנן שמידט שלי, שאואיל לבוא בשעה 4 אל מלון אימפריאל.

28 באויגוסט

הכלר נוסע הערב אל מריאֶנבד אל הנסיך מוֶלס. כדי להשפיע עליו, שיקבלני לראיון.

29 באויגוסט, וינא

אתמול הייתי אצל נ… בי, במלון אימפריאל. באתי אליו בשעה שכרע בשרוולי הכתונת לפני ילקוטו, שהכניס בו את חפציו כדי לנסוע אל הזֶמֶרינג. תחלה היה יבש, דוחה, כאילו לא ידע לשם מה באתי. עוד מעט וחשתי כי 20000 פרנק הם מעטים בעיניו. הוא אמר: “הן מפאת עמדתו בתוך התנועה הציונית אין הראיון שלו ענין סתמי, וכל בנקיר היה נותן לי בעד הראיון אצל השולטן פי־שנים מאשר הוא מבטיח לי”. ואני אמרתי:" זה לא חשוב. הוא יקבל 40000" ואז נתרכך ודבר בלשון בן אדם. הענין אינו קל. לדעתו צריך להעמיד סוכן, שייצר מצב־רוח טוב בין חוגי התורכים לתכניתנו. הוא רוצה להודיע לי שם איש כזה. יש אחד ששמו.. E… C והוא “מקורב” אליו. גם פקידים גבוהים שונים משתמשים בו, כדי לקבל Bons. הבינותי את הענין: זהו איזה רמאי ליונטיני, שלעת־צרה מכחישים את הקשרים אתו או נותנים אותו להעלם. “יתן לאדון…C 10, 15 או 20 אלף פרנקים כדי שיעשה נפשות ב”סֶרְוֶט" ובמקומות אחרים. אם אדוני ידבר אתי כמו עם פקיד על סדור הכספים שלנו, אענה לו: לא קראתי לו, המבוכות המדומות שלנו אינן ענין לו. אך אני מדבר כידיד ואני אומר, כי עליו לזרוע בראשונה, אם רצונו לקצור“. אני הבינותי כי המכוון הוא כסף מזומן. ולכן אמרתי כמעט בגסות: “10000 פרנקים אתן לו מראש ושלשים אלף ביום הראיון. איך ישתמש בכסף – זהו ענינו הוא. אני לא אשאל אותו, מה עשה בכסף”. הוא נתרכך כחמאה ואמר: “נגמר! אני אצטרך עוד לבזבז משלי, אבל ספקולציה זו ראויה היא לכך. אדמה כי אוכל להרויח בזה מיליונים אחדים; משום כך כדאי לסכן דבר־מה”. אני העמדתי פנים כאילו אני מאמין בכל מה שהוא מספר לי. הוא התחיל להתפאר ולספר את כל יכלתו. הוא מלומד בתורת המשפטים, מהנדס, הוא יכול לסדר כל בית־חרושת והוא יודע לכתוב על הכל מאמרים ארוכים בעתונים צרפתיים או תורכיים, כמו על פי פקודה. אם רצוני בכך, הוא ישב מיד ויחבר מאמר על ערך הגפרורים בעד הכלכלה הלאומית של אויסטריה. דרכים אל השולטן יש לו יותר מאשר לאחרים; הוא יוכל להשיג הכל בשבילים נסתרים. הוא בעצמו השתמש במבטא: “באמצעים מגונים”. ע”י נשים ומקורבים. הוא יגיד לשולטן, שיוכל להשיג את מאויי לבו, צי חדש, 15 אניות־שריון בבת־אחת ועוד 2000 קרוּפּים ואת הבצור הימי של קושטא. “יתן לי לעשות”. הוא התגנדר עוד בכמה דברים, כאותו הנוכל המתפאר בתחבולותיו. בסוף דבר דברים מדויקים: “עתה אני נוסע אל הזמרינג. בשבת אשוב הנה. יכין בשבילי 10000 פרנקים. אך את אלה צריך למסור לי מיד ליד, בלי עדים, בלי קבלה”. אני אמרתי כי אשלח לו את הכסף ע"י עורך־הדין שלי דר. קוקש. הוא הסתרהב מקודם ואולם אחר־כך הסכים. נפרדנו כידידים! פרט אחד: את שמו של…C לא רצה לכתוב לי בידו, הוא רק נתן לי לכתוב אותו.

* * *

כמובן שלא אסכים לתת 10000 פרנקים בלי תעודה. אני אשתמש בסרובו של קוקש ואגיד שעליו או לחתום על recu pour frais de presse (קבלה להוצאות של העתונות) או שעליו לקבל המחאה על שמו של C…

* * *

ועתה יש לנו הדאגה להשגת עשרת אלפי פרנקים. עוד אתמול טלגרפנו אל החותמים על ההלואה המובטחת: שליט, ברבש, כצנלסון וזכס. הראשון שענה היה שליט הטוב, הוא כבר שלח את 5000 אשר הבטיח.

* * *

הכלר מטלגרף ממריאנבד, כי הנסיך מולס איננו שם היום.

30 באויגוסט, וינא

שכחתי לרשום מן השיחה עם נ…:

אחר שנגמר העסק והתחילה ההתפארות ספר לי גם זאת, שהוא גם כן יעץ לשולטן לערוך את המלחמה על יון, כדי להפנות מן השאלה הארמינית. הוא חקר בדיוק את יחס הכחות של יון ותורכיה ויעץ למלחמה. ודבר זה נקרא המדיניות הגבוהה! Pour rompre les chiens d’Arménie on fait des massacres en Grece (כדי להשתיק את כלבי ארמיניה עושים פרעות ביון). לפני שפך־דם מאורגן ע"י מלחמה מרימה תרבותנו כיום את הכובע – נכון: היא מביעה כבוד.

* * *

היום קבלתי מאת נ… מכתב נפלא מן הזמרינג. זהו חצי גליון של מכתב עם השורות האלה הכתובות בכתב מעושה הדומה לדפוס: מר שַרְל סובר, אחרי שקול־דעת וחשבונות רבים, שיותר כדאי, אם יש רצון לקבל עצה של ידיד, להעמיד את הסכום הראשון על 15000 – אפילו אם יהיה צורך לנכות את 5000 משלשים האלף שפרעונם חל בזמן יותר מאוחר.– רצוף היה כרטיס־הבקור שלו: N… Bey secrétaire général du Ministére des Affaires Etrangѐres (המזכיר הכללי של הוזירות לעניני חוץ) הכרטיס נקמט בזוית הימנית למטה ושוב הוחלק. אדמה כי הכונה בזה היא כי הכרטיס יעורר רושם, כאילו נלקח מאיזו צלחת לכרטיסי־בקור. המעטפה עם כתב־ידו ועם החותמת של הזמרינג חשובה גם כן כתעודה. היא תמסר לקרימינצקי למשמרת.

30 באויגוסט

בנסעי היום ב“אוֹמניבוס” המנדנד לוֶהרינג עלה בדעתי השם של הרומן הציוני שלי:

אלט־נילנד

בקשר עם השם של אלטנישול בפרג. מלה זו תזכה לפרסום רב.

31 באויגוסט

מכתב שאני מוסרו בידי קרימינצקי בעד נ…

1 בספטמבר, 99

הוד מעלתו

מר קוקש אינו יכול לנסוע, ועל־כן בקשתי מאת ידידי הקרוב מר קרימינצקי, אדם ראוי לתת בו אמון גמור, שהוא ימסור לכ' את הסכום המוסכם של עשרת אלפים פרנק. הועד שלי אִשֵר את ההבטחות שהבטחתי לו, אף־על־פי שהיתה החלטה מקודם לבלי תת עוד אַוַנסים ולחכות לתוצאות. לטובת יחוסינו הנני חושב לטוב, שלא לפתוח שוב בשאלה זו. הסכום של 30 אלף ישולם ביום הראיון. עתה בענין אחר, שאני מקוה כי לא יגרום לכל קשיים. לא קוקש ולא קרמיניצקי אינם רוצים למסור את הכסף מבלי לקבל קבלה. הם רוצים להיות בטוחים גם בפָנַי. אני מוכרח להתחשב בהקפדה זו. מצד שני רוצה אני להתחשב גם ברצונו, שאני מבינו כל צרכו. יואיל אפוא ה. מ. לבחור באחת משתי הדרכים הבאות: או שיואיל לתת לידידי פתקא כתובה כדלקמן: נתקבל מאת מ. קרמיניצקי סך 10 אלפים פרנק בשביל הוצאות של עתונות (או בשביל סוכן או בשביל איזו מטרה שתהיה) וחתומה בשמו. או שמר קרמיניצקי ימסור לו כעבור שעות מספר שיק על שם מר… E… C מָשוך על איזה בנק שכ' יואיל לסמן לו. בידו לבחור את הדרך הנוחה לו. בכל אופן יכול כ' להיות בטוח בשמירת־סוד גמורה. אין אנו מסוג האנשים העלולים לעשות איזה מעשה פוגע שהוא. והרי אנו מקוים לעבוד יחדיו מתוך הסכמה גמורה גם עתה וגם כל הימים. זוהי רק התחלה מצערה. יואיל נא ה. מ. לקבל רחשי הוקרתי העמוקה וברכת נסיעה טובה והצלחה

הנאמן לו מאד

דר. ת. ה.

2 בספטמבר

קרמיניצקי בא מאת N… זה נתן קבלה כזו על כרטיס־הבקור שלו (אני כותבה על פי הזכרון): קבלתי את הסכום של עשרת אלפים פרנקים שהגיע לי.– נ… קרמיניצקי הסתפק בזה. נ… הביע את תקותו להשגת תוצאות טובות.

3 בספטמבר

הכלר שב ממריאנבד בידיים ריקות. הנסיך מולס חשבהו כנראה לפטפטן זקן, ומכיון שהוד מלכותו אוהב יותר את הצלומים של בנות ישראל הצעירות מאשר של חומות יהודה העתיקות, לכן לא נתן לו כלל השליש לבוא לפניו.

* * *

מאת הקול. גולדסמיד קבלתי היום מכתב־רֵע טוב.

4 בספטמבר, וינא

אמש אחרי האופירה סעדתי ביחד עם מרטין Fürth במלון בריסטול. הוא סח לי כי אחר הצהרים היה ביחד עם נ… בֵּי בשעת ההתחרות במרוץ הסוסים. זה דבר טובות על הציוניות. ודעתו היתה, כי אין זה מן הנמנע לרכוש את השולטן, שהוא אוהב ישראל. אלא שאין העתונים רשאים לכתוב, שברצוננו ליסד “ממלכה”. נ… הוא אדם רציני בתכלית הרצינות. האם אני מכירו? “כך, באופן מקרי”, עניתי.

4 בספטמבר

הכלר היה פה וספר, כי לפני איזה זמן שאלה גברת אנגלית חשובה את לורד סליסבורי, משום מה אין הוא עוזר לציונים. ואומרים שענה לה: wait, it is coming (חכו, זה ממשמש ובא). לזאת אני כותב אל גסטר, שביחד עם סיר פרנסיס יעשה צעדים אצל לורד סליסבורי.

4 בספטמבר

על הוילון של האופירה תמונה של תרנגולים נלחמים לאחר הנצחון. למנצח מגישים זֵר. בציור אליגורי זה משתקף כל אי־הצדק השפל של ההשקפה השוררת כיום. למנצח גם זר! כאילו המנוצח אינו זקוק יותר להתעודדות.

13 בספטמבר, וינא

בין קטעי־העתונים המרובים הנשלחים מאת “ארגוּס”, מענין ביחוד זה שבא הלאה. הראיון הוא מאת גברת Lera, אשתו של איזה דיפלומט באמריקה הדרומית. מציינות ביחוד דעותיו של נ… בֵּי. מענייני היום. שיחה עם שליח הציוניות. כידוע, שהציונים הם יהודים החולמים על־דבר הקמת מלכות יהודה ובנין חומות ירושלים. למעשה, עומדים כנראה בדרכם הרבה מכשולים. התורכים אל־נכון אינם נוטים להסתלק מארץ ישראל, ואם גם יעלה בידי מחוללי הציוניות להביאם לידי הכרה זו על־ידי נמוקים מצלצלים, הנה הנוצרים מכל האמונות יקומו כאיש אחד לדחות בשאט־נפש קומבינציה כזו, שתמסור את המקומות הקדושים בידי רוצחי המשיח. ואולם גם מספרם של הציונים הוא קטן; רובם של “בני האלמנה” בוחרים לבנות להם בארצות הגויים את קופּות־הברזל של ירושלים של מעלה; רק בעלי־המסתורין הקשורים במסורת והמאמינים בביאת המשיח מבקשים להשיב את עמם אל ארץ הבחירה. יש בזה מן הענין לעקוב תנועה, השואפת להשיב את אחדות היהודים המפוזרים ולהקים סוכה בשביל העדרים הנפוצים של מחנה ישראל. האם הקונגרס, שהיה בבזל בתחילת חודש זה, הביא התקדמות לשאלה זו? – אין אנו יודעים. אחד מסופרינו שולח לנו דין־וחשבון של שיחה, שהיתה לו עם אחד המאמינים הגדולים של הציוניות: מר הרצל. סופרנו הסתפק, כמו פונוגרף, ברשימת נמוקיו של איש־שיחתו. יקראו קוראינו וישפטו! מר הרצל הואיל בחביבותו להֵעָנוֹת לבקשתי ולהסביר לי את הציוניות יותר ממה שנכתב עליה בשטחיות בעתונים. בערב יציאתו את הג בא לבלות עמי שעה של שיחה. היות ואיני רגיל באינטרוְיוּאים, אסתפק בסַכְּמִי ככל יכלתי, ובנאמנות גמורה, את הרעיונות העיקריים שהביע מר הרצל. "מה היא הציוניות ומה אני אומר לעשות? מהו הדבר שאני חולם עליו זה ארבע שנים והמרדפני בכל שעות חיי? הנה זה הוא. רוצה אני לתת ליהודים היושבים בקרב כל העמים פנה אחת בעולם, אשר שם יוכלו לחיות בשלוה, אשר שם לא יהיו נרדפים, מתועבים ובזויים. כנוהג שבעולם, העני בתוכנו הוא הסובל ביותר. האחרים, היכולים להחליף כרצונם את מקום ישיבתם, אלה שיש להם קשרים עם החוגים הגבוהים, גם הם סובלים אל נכון מפגיעה בהכרת־עצמם ובכבודם; אולם אין הוא יכול לשער בנפשו עד איזו מדרגה מגיע, בארצות ידועות, סבלו של היהודי העני. רוצה אני לפתוח לפני אומללים אלה ארץ, אשר תהי להם; ארץ אשר בה יוכלו להתפתח, מתוך חופש והודות לחופש, כל סגולותיהם, ומן הצד השני ילכו שם ויתמעטו המומים והחסרונות, שדבקו בהם במשך דורות של מצוקות ורדיפות אכזריות; ארץ אשר בה יוכלו להסיר מעליהם את המוסר הרע הזה, ואשר שם יבואו לידי פעולה כל סגולותיהם השכליות והמוסריות, המצויות מאד; באחת, למען לא יהי עוד עמי “יהודי נמאס”, כי־אם עם ואור לגויים, כאשר יש לאל ידו להיות! “ירושלים החדשה, שאני רואה אותה בחלומי, ארץ־ישראל הקמה לתחיה, המחודשת והממלאה אותי כמו חיה, מופיעה לעיני בכל פרטי פרטיה ואני רואה אותה כסכום, כתמצית של כל מה שהושג במשך דורות על־ידי הציביליזציה”. ובהתלהבות הוסיף: "צא ולמד, שהמדינות והערים יצירתן היתה מלכתחילה מקרית; שהן גדלו קמעא קמעא והשתכללותן היתה מודרגת ואטית; וגם זאת, שאפילו בעיר היפה ביותר, ליד הקִדמה והמודרניות, נכרות תמיד, בצורה בולטת פחות או יותר, עקבות התקופות הנמוכות: רבעים עתיקים בעלי יופי ציורי אך קן של מחלות, ועל־פי־רוב קשה להכניס בהם שכלולים מודרניים.

"שם, על אדמה זו, שהיא עכשיו כמתה, אך באמת היא רק נרדמה, נכונה, כבתו של יאיר², לקום מקברה ולקחת שנית מקומה בין החיים, שם תהיה אחרת. יהיה צורך לעשות הכל? מה טוב! אנו נעשה הכל. אנו נבחר את מיטב המקומות לכונן שם את ערינו; לבנין ערים אלו נשתמש בכל מקורות המדע החדש; אנו נרים את ערכה של האדמה ועמנו ילמד לעבוד אדמה זו; הוא ילמד להשתמש בכשרונותיו, בחריצותו, בעבודתו ובשכלו לשם מטרות אחרות ושונות מאלו שכָפוּ עליו עד עתה. “מירושלים עיר הקודש אחפוץ לגרש את החנונים ואת האשפתות, אשר היו לה, לחרפה. מבלי לפגום בה, מתוך שמירה מעולה על כל אבן מאבניה, אחפוץ לטהרה ולקדשה למוסדות־חסד, מושבי זקנים וילדים, מוסדי־השכלה, לכל מפעל אשר יטבע עליה את אופי הקדושה והשֶׂגֶב. ורק מסביב לחומתה תתנוסס העיר החדשה, ירושלים המודרנית ועליה תתנשא ותסוכך תפארת החומות העתיקות”. “אבל”, אמרתי, “מן הצד המעשי איכה יהפוך את חלומו למציאות?” “הוא הדבר! לזאת דרושה לנו הארץ. ראשית כל!… האם תסכים תורכיה לותר עליה? ואולם היש מעשה נכון וטבעי מזה לתת לנו להתישב על אדמה זאת אשר לנו היא, אשר לא יתכן להכחיש את זכותנו המוסרית עליה! וישנן גם הממשלות האדירות של אירופה: עוד מכשול גדול! ולבסוף גם משלנו. כן, כ' לא יאמין, שגם בין היהודים ישנם רבים העוינים את תכניתי. מהם שאמנם מבינים אותה; מהם שאינם רוצים להבינה; מהם שמבקשים ליתן פירושים לכונותי, לראות בהן חשבונות של כבוד וטובת־הנאה, במקום שאין זה אלא רעיון אשר תקף עלי ואני רוצה לראות בנצחונו. אבל אין דבר, אני אוחז דרכי עם חלומי, בתוך חלומי, ואם רצונו בכך – בשביל חלומי. כה יקר הוא בעיני, שעצרתי תמיד ברוחי לבלי תת צורה מוחשית, למשל ברומן, לעתידות גזענו”.

את כל זה הגיד מר הרצל בקול לוהט ורוה־צבעים, במלים רוטטות ונרגשות, ובהקשיבי לדבריו זכרתי את המקום ב“טנקרד”, שבו מדובר על קיום עם ישראל, השומר במשך הדורות ולמרות כל הרדיפות את מסורות הגזע וחוגג עדיין את חג האסיף של ישראל העתיק, לא תחת השמים הלוהטים של הגליל, כי־אם בערים הטחובות של הצפון, ואז מוסיף ד’ישראלי: “הגזע המוסיף לחוג את חג אֲסִיפוֹ, גם בעת אשר אין לו עוד פירות לאסוף, עוד ישא את אשכלותיו הוא”. כעבור ימים אחדים, הייתי בחבורה עם כמה דיפלומטים, ביניהם אחד מצירי תורכיה, ה. מ. נ… בי, המזכיר הראשי של המיניסטריון לעניני חוץ. דברו על המון דברים, וביניהם על הציוניות; מתוך בת־צחוקו הדקה של הוד מעלתו הבינותי, כי החלום ישאר לעולם חלום – לפחות בצורה זו, לקבל את היהודים, למה לא? תורכיה היא רחבת־ידים, רחוקה היא מהיות מפותחה כפי הצורך והיכולת; יש בה מקום למיליוני תושבים נוספים, והיהודים, תחת חסותם של חוקי תורכיה, ימצאו בה מפלט מכל הרדיפות ושם יֵהָנוּ מחופש־הדת במלוא מובן המלה. אבל אי־אפשר למסור לידם את המקומות הקדושים; גם החוק התורכי מתנגד לכך, שקבוצים יהודיים יתישבו שם. העמים הנוצרים לא יוכלו לראות בעבור לידי היהודים אדמת־הקודש, שבה מתנוססים גלגלתא והר־הזיתים.

מ. ל.

13 בספטמבר

האנרכיסט מרקו ברוך המית עצמו ביריה בפלורינצא. האיש המטורף הזה היה שולח לי מכתבי־איום מן הקונגרס השני עד השלישי. אני חששתי באמת, שהוא ינסה הפעם בבזל להתנקש בחיי. אך איש לא הגין עלי. מרקו ברוך עמד, כשרצה בכך, לפני, מצדי או מאחורי. אם היה רוצה היה יכול לדקור בי בסכין. אך ניכר ששלטתי בו בכח מבט מרוכז, כי הוא דבר אתי ביראה ובחביבות. מותו מרצון מוכיח, כי אל נכון ראיתי את הרצח בעיניו.

* * *

בכלל מרבים מטורפים לבוא אלי. “משיחים” מכל המינים משכימים לפתחי. החדש שביניהם הוא “ישו הנוצרי” בשם Lichtneckert, מי שכותב אלי במכתב אינטליגנטי דוקא, שאני הנני אליהו – אליהו שלו –, ושאשלח לו 5000 גולדין להוצאת ספר שיגאל את העולם. אני מסרתי את המכתב להכלר הטוב שלי, שיבקר אותו וירגיע את רוחו. בהזדמנות זו ספר לי הכלר את המעשה הזה: “בהיותי בשטוקהולם הופיע בסביבה מין ישו הנוצרי בלתי־אמתי כזה. הוא שוב אסף מסביבו שנים עשר שליחים. אך בהגיע Karfreitag ראה והנה השליחים מאספים עצים. הוא שאל אותם מה פשר הדבר. הם אמרו: אנו נצלוב אותך עתה עוד הפעם. אך עד כדי כך לא הסכים ונעלם מן הסביבה ההיא”.

25 בספטמבר

ברנשטין־כהן כותב, כי מזכיר של יק"א מ… ואדמ. רוטשילד הם בקושטא. הוא אינו יודע, לשם מה? האם כדי לירוק במרק שלנו, או להוציא את הרוח ממפרשינו, או לנצל את רעיונותינו, או אולי כדי לעבוד נגדנו ולהפריענו?

* * *

לעתים קרובות הצעתי את התפטרותי, אם רק הם יגשימו את הרעיון הזה. הרי אין שאיפתי שאני אקבל את הצ’רטר כי אם שהיהודים יקבלוהו.

* * *

היום אני מצהיר בישיבה הסגורה של הועד הפועל הצהרה זו: זה יותר משנתיים, שאני מוציא מכספי הפרטי את ההוצאות להחזקת עתון המפלגה: “די וֶלט”. בתור נשיא המפלגה לא יכולתי להעמיד את המפעל על בסיס של עסק, וגם נאלצתי לסרב מקבל את התמיכות שהוצעו לי. אבל מכיון שהעתון דרש יותר ויותר קרבנות חדשים, שהם למעלה מכחותי ואני לא חפצתי למכור אותו, לפיכך החלטתי להפסיקו אחרי הקונגרס השלישי. אני ספרתי את המצב הזה לידידים אחדים. והנה הביע מר הינריך רוזנבוים מיאסי את רצונו לכונן קוֹנסוֹרציום להמשכת ה“ולט” בצורת חברת־מניות. אני הסכמתי להצעה. אך במסרי ידיעה זו לועד הפועל, אני חוזר בצורה פרוטוקלרית על הצהרתי בשעת יסוד העתון, שאין אני רוצה לקבל שום ריוחי־עסק מן הכספים שלי שהשקעתי בעתון, ואם בכל זאת יתקבל ריוח על החלק שלי, אקדיש אותו לקרן־התעמולה הציונית שלנו. אך את ההצהרה האחרונה אני מבקש להחזיק לגמרי בסוד, מפני שאין אני רוצה להכריח בכפיה מוסרית את בעלי־המניות מחברינו־לדעה לעשות כמוני. אף אני לא הייתי מסרב להשתמש בהכנסה ישרה של עתון, אלמלא לא היה פה המצב המיוחד, שזהו העתון הרשמי של התנועה, שאני עומד בראשה.

6.9 בספטמבר, וינא

המשבר האויסטרי הולך ונפתר כיום בדיוק כמו שיעצתי לפני ירחים אחדים במכתבי אל נשיא המשטרה: על ידי בטול חוקי־הלשונות ותווך אישי של הקיסר אצל המפלגות.

1 באוקטובר

היום בא אלי יוסף ליכטנאֶקרט, “ישו הנוצרי”, שהופיע מחדש, מטורף פשוטו כמשמעו. כדי להפטר ממנו, נתתי לו להכנס, אף דברתי אתו בחביבות ואמרתי לו, שאין ביכלתי לתת לו 5 או 2000 גולדין שהוא דורש ממני – מוטב שיפנה אל חברת מפיקי התנ“כ. מחשבה זו קבל בתודה. כמובן, שעדיין ספק הדבר, אם ע”י כך כבר נשתחררתי ממנו.

5 באוקטובר

היום פגשתי במקרה את רופא חולי־הרוח דר. קורנפלד בדפוס ה“ולט”. אני ספרתי לו על “ישו הנוצרי שהופיע מחדש”. הוא אמר לי, שזהו כנראה מטורף מסוכן, והוא קבל על עצמו לבקר אותו, וכשיהיה הכרח בדבר ימסור ידיעה למשטרה. מחובת האחריות לעשות את הדבר הזה. הוא יכול לקבל פתאום הארה ממרום, לרצוח את מי־שהוא.

6 באוקטובר

הכלר נסע ביום השני לדרמשטדט, כדי לבקש מאת הצאַר שיקבלני לראיון. אני נותן על ידו את המכתב הזה אל הדוכס הגדול מהֶסן: הוד מלכותו! הריורנד הכלר הטוב מביא את השורות האלה. הרשאי אני להזכיר עצמי בשתי מלים? כאשר בחודש אויגוסט היה לי הכבוד הרב, להתקבל לראיון בדרמשטדט, נתן לי הוד מלכותו את ההבטחה רבת־החסד, כי ידבר על לב הוד רוממות קיסר רוסיה, כי אקובל לראיון גם מאת האדון הנעלה הזה, כדי לבאר לפניו את מטרות הציוניות ומגמותיה. שאלה זו היא די חשובה בשביל רוסיה. הצעתנו פירושה הפתרון המוחלט וביחד עם זה גם האנושי. הוד מעלתו הביע כמו כן את דעתו, כי אידיאות מהיקף כזה עלולות לעניין את הצאר. כה יתן אלהים! אני אבקש את הוד מלכותו לקבל את הבעת יראת־הכבוד ואת מסירותי העמוקה.

דר. ת: ה.

13 באוקטובר 99, וינא

לחבר־העיריה וסגן־הנשיא של קהלת וינא, דר. אלפרד שטרן אני חייב תודה – לא יאָמן כי יסופר – בעד הרעיון הבא. הוא בקשני לפני זמן מה, שלא להפריע ע“י הסטודנטים שלנו את אסיפת־המחאה בענין פולנא באולם האגודה המוסיקאית. אני הבטחתי לו את מבוקשו, אם הם יסכימו שידבר שם לפחות נואם אחד משלנו על השאלה מה לעשות עם הגולים וה”נשרפים" מפולנא, קוטנברג וכו'. אם אין צורך לסדר בשבילם מפעל־עזר. שטרן השביעני בפחד לעזוב את המחשבה הזאת. פירושה גיוס של כל ביהם. היינו היהודים העניים בכל ביהם יבואו לוינא לבקש עזרה, והיהודים העשירים מפה יהיו במצב רע. אני העמדתי פנים כאילו אני מסכים לוותר על המחשבה הזאת, אבל שמתי לב לפעולה זו בשביל העתיד. אם המומנט יבוא – הצ’רטר! – אפחיד את עשירי היהודים בוינא, לונדון ופריז ע"י מסע הנודדים העניים. את הסיסמא יכול אני בנקל להוציא, כמו שקרה זה לא כבר בעיר Creuzot.

14 באוקטובר, וינא

מסעו של הכלב לא הצליח, כנראה. הוא מטלגרף מדרמשטדט: “הגיס (הדוכס הגדול) חביב מאד, רוצה לבקש אבא (הצאר), אך בימים הקרובים אי אפשר, הוא יזמין באופן ישר. אני חוזר היום. הינריך”.

16 באוקטובר, וינא

מלחמת־טרנסול הוא אולי בעד יהודי אנגליה “תיבת פנדורא”. אם יֵרע לחיילים האנגלים, יכולה הצרה לחול על ראש היהודים. יאשימו את ספקולנטי־המכרות, שהם משכו את אנגליה לתוך האסון. ההיטבתי לראות?

21 באוקטובר

הכלר חזר היום מהדוכסים הגדולים בבדן והסן. בדן היתה טובה וחביבה כמו תמיד, הסן היתה קרה וזהירה. הכלר חשב, כי ממכתבי לא נדפה הכנעה במדה מספיקה, והוא אמר: “כלעומת שיקטן האיש, כן יגדל רצונו בדברי חנופה”. בקצור: אי־הצלחה. אחרי שיסע הצאר מדרמשטד, ננסה עם הצארית ונבקש אותה, כי תשיג בשבילי ראיון בפטרסבורג.

27 באוקטובר

בנ. פר. פר. יש היום טלגרם מקרלסרוהי, כי הצאר רוצה לבקר את הדוכס הגדול מבדן. אני כותב היום אל הדוכס הגדול: הוד מלכותו! במלים מעטות – למען לא אטריד הרבה – הייתי רוצה להגיש בקשה גדולה ורצינית. העתונים מודיעים כי הוד רוממות הקיסר מרוסיה יבקר בימים האלה את הוד מלכותו. בעיני זהו רמז ההשגחה. בשביל תנועתנו זהו ענין חיוני, שאשיג ראיון אצל ה. ר. הצאר. משני טעמים: ראשית, כדי שאבאר לאיש המעלה את המטרות הישרות של הציוניות. שנית, משום שע"י העובדא של הראיון תֵראה תנועתנו ברוסיה כחוקית. חברי המסכנים ברוסיה חרדים תמיד, שמא ימצא שר־פלך פלוני או אלמוני גם בציוניות שלהם פסול. צו מאת הוד רוממותו לטובת תנועתנו יהיה יותר מדי – כי בהתגלגלו עד הפקידים הנמוכים יקבל אופי של פקודת־גירוש. וכל עוד שאין לנו צ’רטר מאת הממשלה התורכית יהיה בזה אסון להמונים. לעומת זאת היה הראיון מראה בדיוק אותה מדה של רצון טוב, הדרושה לנו עתה כדי להמשיך את עבודתנו. עזרה אחרת, חיובית אין אני רוצה כלל לבקש. הוד מלכותו יודע זה ימים ושנים באיזו מסירות אני עובד לרעיון־הגאולה הזה, איך שאני איני נרתע לאחור לא מפני רוב עמל ולא אם רבים שתו עלי. חסד הוד מלכותו היה לי מקור־נחמה בשעות קשות, והאם רשאי אני גם לבקש עזרה ממנו?

אם אקָרא טלגרפית אבוא מיד לבדן או לדרמשטד. אך אם אין לקיסר עתה, בהיותו אורח, עוד פנאי לכך, יואיל להזמינני לפטרבורג או לאיזה מקום שירצה. וסבור אני כי כבר רשאי אני להראות על תוצאה מועילה של פעולתי, בזה שהסירותי רבים מן התורות המתעות של המהפכה החברתית והסבותי את לבם אל אידיאל. הסכן הסכנתי להביט אל הוד מלכותו כאל עוזר רב־החסד. ולכן אקוה לסליחתו, אם בקשתי היום עוברת את גבול הענוה או אם היא בגדר הנמנע. בכל עומק יראת הכבוד וברחשי־תודה לבביים להוד מלכותו הנני המסור לו בהחלט

דר. ת. ה.

30 באוקטובר, וינא

מודיעים לי מן האוניברסיטה, כי סטודנטים אחדים מתקוממים נגדי. גם המלחים של קולומבוס לא יסופו לעולם. אני מזמין בשבוע זה אלי את חברי ועדי האגודות ואגיד להם דברים כבושים.

* * *

נ… כותב כי בקרוב ישלח אלי לוינא איש־אמונים.

* * *

טריטש עושה תעמולה מוצלחת ברומניה בשביל תכנית־קפריסין שלו, שהיא נבונה בעיני, אף על פי שמפאת התחשבות עם חובבי־ציון אסור לי לקבלה.

2 בנובמבר, וינא

מחדר־הרחצה שלי ראיתי הבוקר את נושא הטלגרמים עובר על יד שער גני. נשקפתי לראות אם יעמוד על יד השער. הוא עמד. הנערה הביאה לי את הטלגרם עם פסת־הנייר האדומה של טלגרמים מבתי המלכות.!Aha מן הדוכס הגדול. הטלגרם יכול להיות מענין. אני המשכתי מעט את רגעי הצפיה, כדי להשתעשע. אם טִלגרף אלי הרי סימן שיש לו מה להגיד לי. אבל מה? הקריאה אל הצאר? בטלגרמה כתוב לאמור: "ארמון בַדנבדן.

1 בפברואר,.n 7,45

אני נוסע מחר לדרמשטד ומחכה שם להחלטה גמורה, שאודיע אותה מיד.

פרידריך".

המלים “החלטה גמורה” נותנות מקום לשער, כי כבר דבר בבדנבדן עם הצאר ולא קבל סרוב ישר. זה יהיה צעד כביר קדימה. בטלגרמים הרשמיים שבעתונים אני קורא, כי הצאר ישאר בדרמשטד עד 7 בנובמבר. ובכן אפשר הדבר, כי אנו עומדים סמוך לפני התקדמות גדולה של הציוניות.

3 בנובמבר

חכיתי לתשובה מאת הדוכס הגדול ולא באה. הואיל ובודאי כבר עזב היום את דרמשטד, לכן יש רק הביאור הזה לשתיקתו, כי הצאר לא רצה בבדנבדן לסרב גלוי ובקש זמן להתישב בדעתו, ובינתיים הוכנה לו האמתלא ע“י המיניסטר מורביוב או ע”י הסביבה שלו. אך יתכן גם זאת, שרק עכשיו אינו רוצה לקבלני והוא יזמינני לבוא אליו לרוסיה. דבר זה יהיה גם לי נעים יותר. ואולם יתכן גם זאת, כי הארכידוכס הטוב היה מוכרח לשוב לגמרי בידים ריקות. בקיצור נראה.

* * *

מכתב אל נ…

7 בנובמבר, וינא

הוד מעלתו,

ירשה לי לציין לו במלים מעטות את מצב הדברים כיום. מזמן הקונגרס האחרון בבזל מתחילה התנועה להתיחס בחבה אל אי־קפריסין. מתוך שרואים כי הממשלה התורכית אינה מראה נטיה לבוא לידי הבנה אתנו, רוצים לפנות לצד האי הנמצא ברשות אנגליה ושאנו יכולים להכנס אליו בכל שעה. אחר שנים מספר יהיו המהגרים שם אזרחים בזכויות מלאות, נהנים מאוטונומיה רחבה וכו'. עד הקונגרס הבא הנני אני עוד השליט במצב, אך אם עד אז לא תהיינה תוצאות בידי, אז תפולנה התכניות שלנו לתוך המים – מֵי אי־קפריסין. על המדינאים התורכים להכיר בעוד מועד את הטובה אשר הם מאבדים. לא תהיה לכם התישבות היהודים בארץ ישראל, שהיתה מביאה לכם מיד ממון רב, סדור כל המצב הכספי בבת אחת, צי מודרני, חיים של תעשיה ומסחר, בקצור הצלחת המדינה. אך אם לא תהיה לכם התישבות היהודים שהיתה מכניסה לכם, הנה תהיה לכם התישבות של עמים אחרים שתעלה לכם בהרבה. אתם לא תוכלו לבלי להרשות את ההתישבות לעמים שהם “ידידים” שלכם. לאט־לאט, מזכיון לזכיון אתם תאלצו למסור בשל מלים יפות ולחיצות־יד מה שיכולתם לתת בעד תועלת ממשית. האחרים מעונינים להחלישכם יותר ויותר – ואנו להיפך מעונינים לחזקכם יותר ויותר, כי הן עליכם יהא שומה להגן עלינו. הסובריניות של ה. ר. השולטן שהיתה נשארת אתנו קיימת וחזקה, תהפוך, הודות ל“קפיטלציות”, לדבר־שבנוסחא וסופה שתחלש לגמרי כמו באי כרתים.

ירשה נא להגיד את המלים הרציניות והאמתיות האלה לידיד נאמן, שאמנם אינו מעלים כי הוא משקיף מנקודת־מבט של תועלת עמו, אלא שהיא בהתאם גמור עם זו של תורכיה. כדי לחדש את סבלנותם של הציונים ולמען עודד את רוחם דרוש בהכרח, כי אקובל בהקדם האפשרי ע"י ה. ר. השולטן למען אוכל לבאר לחכמתו הנשגבה את תכניותינו על ישרותן ועל יתרונותיהן. יקבל נא הוד מעלתו את רגשי ההוקרה המצוינת מאת הנאמן לו

ת. ה.

זה אינו מחייב עדיין למאומה, השולטן יחליט אחרי אשר ישמעני.

8 בנובמבר, וינא

אין ידיעה מאת הדוכס הגדול. בכל אופן לא הצליח בהשתדלותו, שהצאר יקבלני בדרמשטד, כי הצאר הגיע היום כבר לפוטסדם. אולי עוד אקבל מכתב אשר יבאר את הפרטים. אולי לא הבינותי למצוא חן בעיני הדוכס הגדול מהֶסן והוא הפריע?

* * *

כה אני רואה את ההתפתחות הקרובה: אם עד הקונגרס הרביעי לא אגיע לאיזו תוצאה עם הממשלה התורכית, אז אכין בצנעא את ענין אי־קפריסין אסע לונדונה, אדבר עם סליסבורי ואשפיע על הקונגרס שנלך לראשונה לאי־קפריסין. בכל אופן מאמין אני, כי אחר הקונגרס נפנה באופן מעשי ארצה, לאיזו ארץ שהיא. כל זאת יכולתי כמובן להחיש, אילו הייתי אדם חפשי שיכול לנסוע בכל פעם שנחוץ. אז הייתי נמצא בקרלסרוהי בקרבת־מקום, כאשר היה שם הצאר וכמה שעות־כושר אחרות היה אפשר להכין ולנצלן. הייתי כבר נוסע גם לקושטא והייתי משיג איזו תוצאות. אך אני הנני משרת חנות של האדונים בכר ובנדיקט. אני מוכרח להופיע יום יום במשרד, אפילו אם איני עושה פה הרבה. אילו נתן לי ה“ולט” משען חמרי, היה הכל הולך טוב ומהר. אך אני הייתי מוכרח להודיע מראש, שאם תהיה הכנסה אמסור אותה לטובת התנועה, לעומת זאת עזבתני התנועה לנפשי ואני הפסדתי עד עתה ב“ולט” יותר מן 25000 גולדין. ולא זו בלבד אלא שעוד מזלזלים עתה בעתון הזה, אשר לו צריך להודות על כל ההתפתחות זה שלש שנים, על הקונגרס, על הבנק. אף איש אינו מרוצה מן המאמרים. כל אחד רוצה לחוות דעה, רק לשלם הייתי רשאי אני לבדי. זהו לקח טוב בשבילי. בודאי היה היחס גרוע עוד יותר, אילו הפסדתי כבר את כל רכושי.

Verlasse dich auf Fürsten nicht,

Sie sind wie eine Wiege.

(אל תשען על נסיכים, לעריסה דומים הם).

יכול אני להגיד על ה“עזרה” של הקיסר הגרמני. אך בהגותי באנשי־שלומי הנוחים להתקוממות, רשאי אני להמשיך את החרוז:

Wer heute Hosiannah spricht,

Spricht morgen: Crucifige!

(האיש הקורא היום “הידד!” קורא למחר: “מות יומת”!)

ואכן באמת אין אני נשען לא על נסיכים ולא על צבור, כי אם עלי בעצמי. וכך מוכרח אני לעבוד הרבה, כדי לכסות את הוצאותי: מחזה אחרי מחזה (לדאבוני יש קשיים בהצגה) ועתה הרומן “אַלטנֵילַנד”.

כדי להשיג חטים בשביל הטחנה, עִבדתי עתה מחדש אפילו את מחזה־ההתולים הישן שלי Muttersöhnchen, וכתבתי תפקיד בשביל הקומיקן גירַרדי. מן הצד הספרותי הוא לי לגועל נפש. ואמנם יקבלו עלי כאשר יוָדע, כי אני ה“נביא” עושה עבודה פחותה כזאת. אך מה עלי לעשות? הציוניות עולה לי בכסף ואסור לי להרויח ממנה. מאידך גיסא גרמתי לי הפסד רב בתור סופר גרמני, ואין מעיזים ביותר להציג את מחזותי. מאותו טעם אין לקוות בנ. פר. פר. לעליה במדרגות. לעומת זאת הולכות וגדלות התביעות עלי. שנוררים מכל המינים באים אלי, אפילו מפרס. בשביל ה“ולט”, בשביל הקונגרס והבנק מוכרח אני תמיד לתת ממון מחדש. אילו ידעו כל זאת היו אולי משתאים לי עוד יותר ממה שעושים זאת כיום. אך בקהל אומרים בודאי עלי, כי התנועה מכניסה לי ממון רב, או שאני עושה זאת מרדיפה אחרי כבוד. אך אם אשָׁבר אז ירד עלי מבול של בעיטות־רגל, ילעגו לי ויהיו כפויי־טובה. ולכן אַל הִשָּׁבֵר!

12 בנובמבר, וינא

מאת הדוכס הגדול קבלתי אגרת טובה בכתב־ידו מיום 10 לחודש זה. הוא דבר עם הצאר בבדן־בדן וכן בוולפסגוטן על בקשתי. לענין הראה הצאר נטיה מיד בבדן; אך בנוגע לראיון רצה להביע את דעתו רק בוולפסגרטן. כאשר הדוכס הגדול שב בוולפסגרטן אל הענין הזה, הרגיש כי מורביוב, אשר בינתים שב מפריז, השפיע נגד זה. אך טוב כי אכין תזכיר בצרפתית והדוכס הגדול מודיע, כי הוא מוכן לשלחו אל הצאר.

12 בנובמבר, 99

אני עונה: הוד מלכות! זה עתה קבלתי ברחשי תודה העמוקים ביותר את האגרת רבת־החסד בכתב־יד הוד מלכותו מיום 10 לחודש זה. כל טובו הנעלה של האציל בנסיכים מדבר שוב מן האגרת הזאת אל לבי, אף על פי שאין עוד, לדאבון, לציין הצלחה. מובן מאליו, שאני אשמע בקול העצה של הוד מלכותו, שהיא תמיד לי לעינים, ואכין הרצאה בשפה הצרפתית. בהגמרה ארשה לי לשלחה לקרלסרוהי. יואל נא ה. מ. לקבל את הבעות רגשי יראת הכבוד ואת רחשי התודה אשר לא יסופו לעולם. הסר למשמעתו בהחלט

דר. ת. ה.

22 בנובמבר 99, וינא

את ההרצאה הנבובה, המליצית בטעם חצרות־המלכים בעד הצאר שלחתי אתמול אל אלכס מרמורק פריזה, למען אשר יתרגמה לצרפתית. כדרך שַׁהרזדה היתה מגמתי בספורי לא להרוות את הצמאון כי אם לעורר את התשוקה להוסיף עוד. את ההשתדלות הזאת עוד חזקתי ע"י מכתב לואי זה אל הצאר:

Sire!

חיב אני תודה לחסדו של הוד מלכותו הדוכס הגדול מבדן, שהואיל להיות מפרש נעלה לבקשתי הנכנעה בדבר ראיון אצל הוד רוממותו הקיסר, על הרשות שנתנה לי להציע את התכנית הציונית לפתרונה המחלט של שאלת היהודים. הציונים רוצים להיטיב עם אחיהם האומללים, להטותם מן התורות המהפכניות, ולהוליכם בדרך מוסר נעלה יותר, גם לתועלת האנושיות כולה. התזכיר הרצוף פה אינו מכיל אלא את קויה הראשיים של תכנית זו. כדי שלא להאריך ביותר, הסתפקתי ברמזים כלליים בלבד. מה שנוגע לשאלות־הפרטים המרובות הנני נכון בכל שעה לשרותו של הוד רוממותו הקיסר. בנוגע לצורה של הגשמת ההצעה, לדרכים ולאמצעים, יועיל מאד בירור שבעל־פה. ואם אני מרהיב לבקש בהכנעה את החסד, שאוכל להתיצב בס"ט פטרסבורג או בכל מקום שייטב בעיני הוד רוממותו להועיד לי, איני עושה זאת אלא לשמו ולטובתו של הענין, אשר נמסרתי לו. פתרונה של שאלה מכאיבה זו יהא מפעל גדול ונאה, ראוי לזמננו, ראוי למושלים נדיבי־הרוח ביותר.

והנני ביראת־הכבוד העמוקה ביותר,

סֵיר!

להוד רוממותו הקיסר עבד נכנע ונאמן

דר. ת. ה.

מכתב־לואי אל הדוכס הגדול מבדן.

הוד מלכות!

הנני מרשה לי לצרף לכאן ביראת־הכבוד את ההרצאה אשר כתבתי על פי העצה רבת־החסד של הוד מלכותו בעד ה. ר. הקיסר מרוסיה. בהתאם לרצונו של הוד מלכותו כתבתי הרצאה קצרה. יתן אלהים ודברי יקלעו אל המטרה. אם יש צורך לשנות את הנוסח, להשמיט או להרחיב, הנני מבקש בכל רחשי־הכבוד לציין את המקומות הלקויים. בהבעות יראת הכבוד העמוקה ביותר ותודה נאמנה בעד כל העזרה היקרה להוד מלכותו הנני הנאמן בהחלט

דר. ת. ה.

25 בנובמבר, וינא

תמול היה פה קרל הֶרבסט מסופיה ועורר רעיון טוב, להשפיע על השולטן דרך התורכים הצעירים. עלינו לגנות בעתוני התורכים הצעירים כבטלנות של הממשלה, מה שאינה משתמשת בהצעות המועילות של הציונים.

2 בדצמבר, וינא

זה ימים אחדים שבמערכת מתהלכות שמועות, כי בכר עומד לצאת מן הנ. פר. פר. אומרים כי הוא מכר את מניותיו של העתון לידי פיננסיסטים. אני דברתי בזה עם שאר־בשרי מוריטץ' שהבטיחני למצוא בשבילי את הכסף הדרוש לרכישת המניות, אם בכר יאות למכרן לי. הרבה תלוי בזה. אנסה לדבר אתו.

5 בדצמבר, וינא

אני עומד פתאום לפני פרשת דרכים בחיי. ואופי לה כמו בפרוץ מלחמה שחכו לה כבר מזמן רב, ואולם בכל זאת בהתפרצותה היא גורמת הפתעות קשות. בימים האחרונים קרה כדבר הזה: בשבת, 2 בדצמבר הלכתי אחרי גמר עתון־הערב עם בכר ולויתיו אל ביתו. בתחלה דברתי אתו מהתלות. ואחר אמרתי לו פתאום: “עתה אערוך אתו אינטרויו. היודע הוא את אשר אומרים כיום בוינא? שהוא רוצה להפסיק את עבודתו”. הוא: “זה נכון. אמנם גם אני שמעתי כבר את השמועה הזאת, אבל היא אינה אמתית. לדאבוני! אמנם הייתי רוצה, אבל חסר אני עוד את האפשרות”. אני: “הוא לא יחשוב את שאלתי כמחוסרת טקט. הוא יבין, כי זה נוגע גם למשתתף במערכת. ביחסים שבינינו יש הרבה מן התכונה האישית. לא לכל עומד־בראש רוצים לציית”. הוא הבין. הלכנו לביתו, שקנה זה מקרוב ונכנסנו אליו. בחברת אשתו הראה לי את הדירה ואחר הלכתי ולא הוספתי לדבר בזה. נמלכתי בעצת הורי ומוריטץ. הם יעצו כי אשאל אותו באופן ישר, אם רצונו למכור לי את חלקו. אז כתבתי לו מיד, כי יקבע לי בביתו מועד לשיחה ביום הקרוב (יום ראשון) לפני הצהריים או לאחריו. חכיתי ביום הראשון בחוסר־סבלנות ובתמיהה עד שעה עשר, מאומה לא בא ממנו. הייתי מוכרח ללכת מן הבית ורק בשובי בשעה ½1 אחר הצהרים מצאתי את מכתבו: הוא מחכה לי בין 11 ובין 12 לפני הצהרים. גם לאחר הצהרים אי אפשר היה להתקין את הפגישה וכך נדחתה המערכה ליום אתמול. מוכן לקרב הלכתי אל המערכת. בכר כבר שאל עלי לפני בואי, התנצל בחביבות. אני אמרתי לו, כי בחפצי ללוותו אל ביתו. ואחר כך חכיתי לו חצי שעה כשאני נסער בקרבי. אני התאמצתי לתת לי סבר־פנים מתאים, אם יכנס לחדרי כדי להזמינני ללכת אתו. ההמתנה קלקלה לי את העצבים. זו היא בערך ההרגשה של אנשים, שעומדים לפני שיחה מכרעת בחייהם עם מי שתקיף מהם. בסוף פקע כח הסבל והלכתי “לקראת הסכנה”. בחדר הקריאה ישבו ויטמן ובכר. השיחה נסבה על עניני תיאטרון. לקחתי חלק בשיחה באופן חפשי. לפני לכתי למערכת בקרתי כמו בכל יום את הורי ונתתי להם לברכני מפאת הענין הגדול והקשה. אולי זה מגוחך, אך אני הרגשתי את הצורך בכך. מלבד הברכה נתנו לי גם את העצה הטובה, שאדבר בתוקף. וכך עשיתי. השיחה עם ויטמן נסתיימה. הלכנו. על המדרגות עוד דברתי מהתלות עם בכר. ואחר הלכתי לפניו אל השער ואמרתי בלחש בלבי: “אולי אני יוצא היום מן הנ. פר. פר. ולא אוסיף לשוב הנה”. היינו בפַרקרינג. על המדרגות אמרתי מקודם לבכר כאשר הוא רצה כבר לדבר: Quand on est mort, c’est pour longtemps ־ et quand on parle de choses sérieuses, s’est aussi pour longtemps (כשאדם מת, זהו לזמן ארוך, וכמו כן כשמדברים על עניינים רציניים). כשהגענו אל הרינג התחלתי לדבר. את ההתחלה למדתי מקודם על פה, כדי שלא אגמגם. “זה זמן מה שאני חושב לעמוד ברשות עצמי. כל משרת בחנות רוצה להיות פעם בעל חנות. האופן של תשובתו משלשום אפשר שיביאני להקדים ולהוציא לפועל את שאיפתי. אם הוא יֵצא מן הנ. פר. פר. אז בודאי יתחילו בכל אופן יחסים אחרים. ויש לחשוב כי הללו לא ינעמו לי. לכן אבכר להקדים וללכת”. הוא אומר: “אני מבטיחו, כי אין לדבר עוד על זה כלל וכלל. הייתי רוצה לעזוב, מפני שהנני עיף וכבר יגעתי למדי. אין לי ילד ואיני יודע בשביל מי עלי לעבוד עבודת פרך. אך עדיין לא הגעתי לכך. זוהי ראשית כל שאלת רכוש. אין אני יכול להעלים עין מן האינטרסים שלי”. ועל זה אמרתי אני לו שלא בעקיפין: “אני נכון לקנות את חלקו, אם הוא רוצה למכור לי. אחדים מבני משפחתי ממציאים לי את הכספים. אני רוצה להיות בלתי תלוי. הנני בן ארבעים. לפָני עוד עשר שנים של עבודה שלמה. הוא יוכל למסור לי את חלקו הן כבר השקעתי במשך עשר שנים את מיטב כחותי בעבודת הנ. פר. פר. הנני בן למשפחת העתון. הוא צריך לבכר אותי על פני פיננסיסטים זרים. היודע הוא את שיחת הבריות? כי בדעתו למסור את חלקו לגוטמן של הפחמים!” הוא, בכעס: “והוא האמין כי אני אעשה כזאת?” אני משכתי בכתפי. הוא: “מי ספר לו כזאת?” אני: “אין אני רוצה להיות הולך רכיל”. (גולדבוים ספר לי זאת). הוא: “הקושי היה שלא מצאתי איש מתאים שיקח את חלקי. לבנק איני יכול למכור את חלקי הנ. פר. פר. היא בשבילי ענין של כבוד. אין אני יכול לעזוב את האבוס כחזיר”. (מעולם לא היה סימפתי בעיני כמו אותו רגע). הוא סיים: “מצדי אני נכון למסור לו את חלקי. אך יש תנאי מכריע אחד, שבנדיקט יסכים לכך. אם אתן את חלקי בלי הסכמתו יהיה זה מעשה בלתי הגון. ואין אני יודע, אם הוא יאות בכלל להסכים ואני מסופק בזה”. אני: “אם הוא לא יסכים עתה הרי לא יסכים לעולם. וכך לא אשיג מאומה ע”י הצפיה. ואם כן מוטב שאצא מיד ואעשה בעצמי ניאה פרסה. אני יכול לעשות את הדבר הזה. לפני ארבע שנים, כאשר הממשלה באה בהצעתה, אז הוא אמר לי, כי אם אעשה כזאת והיה זה עלבון בשבילו. דבר זה היה דיו כדי שאחליט להשאר. לא דרשתי בעד זה דבר וגם ולא קבלתי. הוא הוסיף אז: “אנו מזדקנים – ומי ימלא את מקומנו?” – – היום, כאשר השאלה היא רצינית, שומע אני, כי בנדיקט לא יאות לעולם לקבלני בתור שותף. ואם כך הרי מוטב שאצא“. הוא חזר, כי הוא מוכן לכך והכל תלוי בבנדיקט, והוא רוצה לספר לו את הדברים. בזה נפרדנו בלחיצת־יד חמה על יד ביתו. אני ספרתי את הדברים האלה להורי, למוריטץ ולאשתי. הייתי נרגש מאד ע”י הענין הזה. היו לי כאב־לב ופיק־ברכים, לאחר שע"י רכוז כח הרצון הייתי תקיף בדעתי. הלילה ישנתי מעט. גליון הבוקר הנאני, באשר היה רע, בלי־תוכן, חוור ודל. אני בארתי לי את הדבר, שפתאום נעשה שוה־נפש כיחסו של אדם לסחורה, שרוצה להפטר ממנה. האם טועה אני? בכל אופן יהיה היום מהלך־הקרב השני עם בנדיקט. התרגשויות חדשות, אולי גם ההכרעה. אני עומד סמוך לנצחון או מפלה. מעולם לא היתה הפסיכולוגיה של המלחמה כה ברורה לי. זהו עסק מסוכן, שהדמיון מושך אליו כמו בחבלי קסם, ואחר כך עוסקים בו tant bien que mal, באשר אין די אומץ־לב לסגת אחור. אולי אני מושלך מחר ברחוב – אולי אני אדון הבית. אם אכשל, הרי אעמוד לפָני ולפני משפחתי לא בלי הצטדקות; כי סירובו של בנדיקט מוכיח, שהוא רוצה להחזיקני כל ימי חיי במשרתי שהיא בלתי־מספיקה ושכרה גרוע; שהוא רוצה למוץ אותי כלימון ולהשליכני אחר כך. כמו שיאמר בחזיון ההתולי הצרפתי: Si je n’avais pas peur, où serait le courage? (אם אין פחד, אין גבורה).

6 בדצמבר, וינא

המהלך השני עבר. אתמול אחרי סיום עתון הליל לויתי את בנדיקט הביתה. הוא כבר היה מוכן ע“י בכר להתקפה והגין על עצמו ממש באופן מזהיר. אני התחלתי: “האם ספר לו דר. בכר?” הוא: “מה? שברצונו ליסד עתון? למה לא?” את האפשרות השניה – שאני אבוא במקומו של בכר – לא הזכיר כלל, ברור מפני שהיא לו חמורה יותר. הוא הביע את דעתו לאיזו שני עתונים יש עוד מקום בוינא: עתון רדיקלי־עממי־ליברלי ועתון סוציאלדמוקרטי אמתי. אני דחיתי את שניהם. “אני אעשה עתון מהוגן בצורה הגדולה ביותר”. הוא: “בשביל שני עתונים כאלה אין מקום בוינא”. אני: “נראה. זולתי אם הוא יקבלני כשותף במקום בכר”. הוא: “בכר אינו חושב כלל לחדול מעבודתו”. אני: “הוא אמר לי כזאת אתמול בפירוש”. הוא: “הוא לא רצה לתת לו תשובה שלילית גמורה. יותר ממנו חושב אני לחדול”. (שני הדברים אינם אמת, כמובן; בכר עיף, הוא לא.) והחלה שיחה ידידותית עד מאד. נאלצתי להכנס אתו אל ביתו ולשתות קהוה. הוא הגיש לי את הסיגרה של שעות־הכושר החשובות. הוא תאר לפני בתם־לב את הסכנות הכרוכות בנסיון החדש. אני תארתי לו את הסכנות הכרוכות בסירוב שלו, אמרתי לו את הפרוגרם של עתוני: ניאה פריאה פרסה כזאת, שאמנם אינה ציונית אך היא תרשום גם את מאורעות התנועה הציונית. ואחר עברתי על כל התלונות אשר נאצרו בלבי זה שנים: השתיקה לגבי תנועתנו, המשרה שלי בעתון שאינה מספיקה עד כדי גיחוך, המשכורת הפעוטה והמצחיקה, חוסר בחופש אם אני עומד בפני נסיעה חשובה. הוא אמר: “את הדברים האלה אסדר. דרישתו צודקת”. אני: “סליחה, אני איני דורש מאומה. אני רק אומר לו, כי הנני בלתי מרוצה ממצבי כיום וכי אינני רואה, כי המצב יוטב בעתיד. כשם שהוא חושב על הילדים שלו, כן אני חושב על ילדַי. הוא רוצה לעשות את הניאה פריאה פרסה לנכסי־ירושה של משפחת בנדיקט, כמו ה”טימס” של משפחת ולטר – אך אני אינני רוצה להיות שומר־היער העובר בירושה". דברנו הרבה הנה והנה. שאיפתו היתה להעיר מה שבלבי ולהֵראות שקט ולהפחיד אותי מפני הנסיון החדש. שאיפתי היתה להטיל אימה עליו. בסוף הפסקנו את המערכה ודחינו אותה לזמן אחר. אני הבטחתי לו, שבכל אופן עוד אערוך את הגליון לחג־הלידה. זהו בשבילי נקודת הכבוד.

7 בדצמבר

אתמול לא קרה שום דבר חדש לפני פלֶיבנא. אפשר היה רק היכר סימנים, אחד לטובה ואחד לרעה. לטובה: הוּגוֹ גַנץ בא אתמול בצהרים אלי והתאונן על שמחקו לו בליל העבר יותר מחציו של הפיליטון שלו על נורדוי, היינו את הפסקאות שיש בהן הגבלות לתהלתו של נורדוי, והשאירו רק את פסקאות השבח בלי הגבלה. זהו סימן לחוסר אומץ רוחו של בנדיקט, שאינו רוצה לקלקל את היחסים עם חברִי נורדוי. כל הפיליטון אינו אלא ויתור של מורך־לב כדי להחזיק בנורדוי בעד הניאה פריאה פריסה. שלא לטובה: בכר ובנדיקט השתמטו אתמול משיחת־הברורים אתי. בנדיקט בקש את ויטמן, שילוהו אל ביתו. אני שתקתי. היום אפנה אליו ואגיד לו, כי אין ברצוני לדחות את הענין לעידן ועידנים.

8 בדצמבר

שלשום מהלך שלישי עם בנדיקט. הוא הציע לי הצעות: השואה במשכורת עם ויטמן; הרחבת חוג פעולותי, מעין שלטון עצמי בפיליטון. נדמה היה שנתרופף גם בנוגע לציוניות. אני דחיתי את הצעותיו. כנראה שהיה מזועזע והתחיל לחשוב ברצינות שאולי באמת אתפטר. דברנו שעות הנה והנה.

* * *

בבורסה נפוצה אתמול השמועה, כי בכר יוצא מן הנ. פר. פר. ואני בא על מקומו. – בצאתי מן בנדיקט פגשתי בגוטמן של הפחמים, והוא העמיד פנים כמודע וידיד, שרבב את זרועו בזרועי ולוה אותי בדרכי – ברור גם כן בקשר עם השמועות, שאני אעמוד בראש – הוא דבר ברוח ציוני כל כך.

12 בדצמבר

תמול הפסקת המערכה, הסיום. בנדיקט הציע לי את ההצעה להשאר. המו"לים הסכימו לשלם את המשכורת הגבוהה ביותר בין המשתתפים בנ. פר. פר. – 3000 גולדין יותר ממה שמקבל ויטמן. אם התנועה הציונית תגיע לתוצאה מעשית, הם נכונים להזכירה באופן אוביקטיבי. כל החלק הספרותי של הנ. פר. פר. נמסר לגמרי רק לעריכתי. אני בקשתי זמן להתישב בדעתי, אך בלבי גמרתי להסכים. הנצחון שאפשר היה להשיג כיום, – השגתי.

12 בדצמבר

כתבתי לנורדוי, שישפיע על פובידונוסציב ולברונית זוטנר. שתשפיע על מורביוב ועל הציר קַפניסט לטובת התזכיר שלי.

18 בדצמבר, וינא

ברונית זוטנר כותבת: All right! היא כתבה למורביוב ולקפניסט, אבל אינה מקוה להצלחה מרובה ע"י תווכם. גם אני לא. אני רק חפצתי להראות למורביוב ולקפניסט, שאין אני מבטל אותם.

* * *

שלשום בא המכתב הזה מאת..Mois Federhalter C

אדוני, בשטוּטגַרט נוסדה חברה, שבשבילה חתמו המלך והמלכה של וירטמבורג על החלק הגדול ביותר, חברה בעלת הון של 500 אלף מרק מוקדשת לישוב חקלאי של גרמנים בארץ ישראל עובדה זו נתנה דחיפה עצומה לענין המסור בידנו. אני מבקש מכ' להיות מוכן, על־פי טלגרם שיקבל ממני, לבוא הנה, כי ה. מ. יהא נוטה לקבלו לראיון. המשא־והמתן התקדם כל־כך לטובתו, שדַי יהיה אם אטלגרף: “יסע מיד”, והוא יתקבל תיכף אחרי בואו. איני יכול למסור לו את הפרטים של העבודה הענקית, אשר נעשתה במשך החודש האחרון, אך יכול אני להבטיחו שהתוצאה היתה ותהיה מעשית. יואיל נא לשמור בסוד כל מה שנאמר פה ולקבל את רחשי הוקרתי

C…

* * *

אם אין זו ערמה כדי להשיג כסף ממני ורצון לקבל איזו מתת ולהשקיט אותי, הרי זה צעד כביר. אין זה לגמרי רחוק מן המציאות. זימנס מן הדיטשה בנק שוהה בקושטא בענין מסלת־הברזל הבגדדית. סכינו תקועה בלוע התורכים. גרמניה מתקדמת בצעדים כבירים במזרח. אך התועלת הנובעת מזה בשביל השולטן היא לגמרי בעלת אופי מופשט. גביעי חרסינה, לחיצת־יד, אוֹרדן, טלגרמים – זה הכל. מסע הצלב של גרמניה מקבל צורה של בנין מסלות־ברזל והלצות דומות לזה. אך בינתים מתחילים התורכים להבין את הנעשה. ואולי עשה הציר קונסטנס עוד את אשר בידו כדי לעורר חשד כלפי גרמניה. ואולי אין אני נקרא אלא כדי לסייע לכך להשיג יותר מאת זימנס. נותנים לי את התפקיד של יהודי, שמאיימים על אחרים, כי יגמרו את העסק אתו. איך שיהיה ואני אסע מיד בהקראי, אמנם אני רשאי גם לחשוד באדון Moi הטוב, שבדרך הוא יכול להוציאני ע"י ידידיו בין השודדים מן “האורינט־אכספרס”, כדי להשיג דמי־פדיון מאת היהודים, שאני הנני בעיניו המנהיג שלהם. ולפיכך אם באמת יקראוני לקושטא אז אסע שמה, אם רק אפשר הדבר, דרך הים. אם אסע, אז ברצוני לשלוח את הכלר אל הדוכס הגדול, כדי להשפיע על הדפלומטיה ועל הבנק לטובתי. צריך שתצא הפקודה מברלין, שהיחס אלי יהיה כמו אל איש־ברית וידיד־סתרים, ואם לא יתמכו בי הרי לפחות לא יפריעו לי.

27 בדצמבר, וינא

מקושטא לא מאומה, לא מאומה, לא מאומה. הנני מיואש. דוקא מפני שהיה הרושם, כי ההזמנה קרובה לבוא לכן האכזבה גדולה מיום ליום. היום מודיעים העתונים, כי הציר שטרויס מקושטא עובר פה. גותֵיל כתב, כי שטרויס יבקרני. בכל אופן נדמה לי, שמדרישת הכבוד הוא שלא אלך אליו. והעתונים מודיעים עוד מקושטא על חתימת חוזה מוקדם עם דמי־קדימה בין השער העליון ובין הדייטשה בנק. אולי בהעָלם לזמן ידוע המצוקה הכספית נגוז גם הרצון להזמין את היהודי. או שכל הענין לא היה אלא הלצה של…N?

29 בדצמבר, וינא

אתמול דברתי עם הציר האמריקני בקושטא, אוסקר שטרויס, מי שעבר דרך וינא. לפני הצהרים שלחתי את שליט לשאול מתי נוכל לדבר. הוא הזמינני לעת ערב בשעה ½ 5 למלון אימפריאל. הוא למטה מקומה בינונית, צנום, זקנו אדמדם ודק, חוטם כפוף, אזנים תלויות, שערות ראשו אינן עבות, בן 48, יבש, smart, ובכל זאת הוא מאד סימפתי בשל עיניו המביעות יַשרות. אחר חמשה רגעים דברנו בגלוי לב, אף על פי שהקדים והגיד, כי אומרים עלי, שאני הנני מגלה מה שמדברים אתי. אך הוא אינו מגנה אותי על שאיני מתחשב עם הבריות, הואיל וזה אי־אפשר בענין גדול כמו הציוניות. הוא גופא אינו לא בעד הציוניות ולא נגדה, כי הוא אדם רשמי. וליתר שאת דרש ממני את דברת־הכבוד, כי לא אודיע מאומה על שיחתנו. לדעתו לא נוכל להשיג את ארץ ישראל. הכנסיה היונית וכן הרומית־קתולית לא יתנו לנו להשיגה. אני אמרתי, כי אני רואה רק את רומא כמתנגדת. את היסוד העמוק שכחתי להגיד לו: באשר רק רומא היא בעלת היקף עולמי כמו היהדות. רומא היא האח העשיר, שמדרכו לשנוא את העני. הכנסיות האחרות הן לאומיות, ולכן אינן זקוקות לירושלים בתור נקודת־ארכימדס שלהן. שטרויס הוא בעד ארם נהרים! הוא יודע כי לפני ימים ושנים נשלחה לי מאת כורש אדלר בפקודת ידידים אחדים (השופט זולצברג ואחרים בנויורק) מחברת על ארם נהרים. את ארם נהרים אפשר להשיג. שם אין התחרות עם כנסיות והיא מולדתו הראשונה של ישראל. אברהם בא מארם נהרים. אפשר היה למצוא סמוכים בדברים שבנסתר. זוהי המחשבה faire tache d’huile (להגדיל קמעא קמעא, אך בלי הפסק) של…N בשֶוֶנינגן. גם ארטין פחה כתב לי מעין זה – ועכשיו אני משער שכתב ע“פ עצת שטרויס, שידע ממכתבי אל ארטין. על חבר הנבלים השליטים בתוך יילדיז־קיוסק ומסביב לשם, דבר שטרויס באופן החריף ביותר. כל הכח הוא מרוכז באגרופו של השולטן. המינסטרים הם הדיוטות, מוגי־לב ועומדים למכירה. השולטן מבטל את כל תורכיה. ע”י humanity וכדומה אין להשיג ממנו מאומה. אכן אילו היה רואה ממון או תועלת אחרת, אולי אפשר היה לרכוש אותו. אך כל שיחה או משא ומתן עם אחרים משוללים כל ערך. עם השולטן או לא כלום. ספרתי לו על הסכוי שהיה לי לפני 14 יום ושנשאר לדאבוני בלי תוצאה. הוא רצה בכל תוקף, שאגיד לו את שם המתווך שלי. אני החשיתי בלי הרף והראיתי לו ע“י כך שאני יודע לשמור סוד. הוא הביע השערות שונות בנוגע לאיש הזה. אני החשיתי. נפרדנו כידידים. הוא הבטיחני ע”פי בקשתי, כי בהזדמנות ישלח לי רמזים שיכולים להיות לתועלת. הוא יחתום עליהם: “איש ארם־נהרים”.

1900

2 בינואר, וינא

כמו בשנה שעברה כן שלחתי גם אתמול טלגרם של ברכת השנה החדשה אל הדוכס הגדול, וקבלתי היום את הטלגרם הזה: "בהביעי תודה בעד ברכותיו היקרות לשנה החדשה, אני עונה עליהן בברכות לבביות להצלחתו בשנה החדשה. בינתיים קבלתי שלשום מפטרבורג תשובה על קבלת המשלוח שלו. המשלוח נתקבל ברצון ואני נתבקשתי להביע לו תודה.

פרידריך, ארכידוכס מבדן".

12 בינואר, וינא

מנדלשטם מודיע בדאגה, כי ראש המשטרה הרוסית איים על דר. אבינוביצקי באודיסה, כי הוא “יסגור את הצריף הציוני”. אך השליט הקשה נתרכך קצת כאשר העירו לו על עמדתנו כלפי הסוציאליסטים. אני שלחתי למנדלשטם את תזכירי אל הצאר בתורת קמיע על “כל צרה שלא תבוא”.

* * *

Mols הסוכן,…C מציע לי את ההצעה המגוחכת כי אקנה את העתון הקושטאי Stamboul. בהזדמנות זו הוא אומר, כי הרמדן הפריע את התאמצויותינו. ובכן שוב שביב של תקוה לפחות, שאולי נתקדם אחר הרמדן.

13 בינואר

אתמול היה עלי להרגיש מחדש את ציוניותי בשעת ההצגה הראשונה של המחזה שלי I love you בבורגתיאטר. בסיום המחזה הפשוט הזה נשמעו שריקות רבות, מה שבודאי אינו אשמתו של המחזה ההתולי הזה, שאין לו כל תביעות. מן הציוניות אסור לי לחיות וגם על הספרות אין עלי לחיות. פרובלם!

30 בינואר, וינא

בשבת שעברה הודיעו העתונים, כי…N הגיע הנה ביחד עם תורכן פחה (בשובם מן הַג לאחר חתימת הפרוטוקול של ועידת־השלום). שלחתי את קרימינצקי אל מלון אימפריאל. קרימינצקי חכה לו כמה שעות ובסוף הלך. ובלכתו שוב ביום הראשון כבר נסע N…

מה שלא דרש לשכני מביא אותי לידי חששות קשים ביותר, גם לחשש של רמאות.

אני כותב אליו במעטפה מכוסה על שם…C:

הוד מעלתו

לגודל אכזבתי לא יכלתי למצוא את הכבוד לראותו ברגע עברו לוינא, אף כי מר…C הודיעני על הזדמנות טובה זו.

מה עלי לחשוב על עניננו?

אני מוסיף להאמין, שאנו מאבדים זמן יקר, הזדמנות שאינה חוזרת. מר…C, במכתבו האחרון, מציין נכוחות כי הראיון עלול לשחרר את ידידינו מכל התחיבות, אך אינו מחייב עדיין במאומה את ה. מ. רק לו אך ישמעני. לבי כה סמוך ובטוח בתועלת הצעותי בשביל הממלכה, שאין אני מטיל ספק בהצלחתן.

עתה ישנו נמוק חדש וחזק מאד. מחמוד דַמַר פחה והתורכים הצעירים אומרים בכל מקום, כי הממשלה הנוכחית איננה מסוגלת לברוא לעצמה את המקורות, להביא שפע עושר לארץ ולבנות את הצי הנחוץ בהכרח. על־ידי הסיוע, שיש בידנו להביא, אפשר יהיה לעשות את כל אלה בזמן קצר.

יחשוב נא בזה, הוד מעלתו וידיד נכבד מאד, וישמחני נא במהרה בקריאה לראיון.

יקבל נא ה. מ. את רחשי הוקרתי העמוקה

הנכנע לו בכל

ת. ה.

כבר דעת הקהל באירופה, ובפחות פומביות (אפשר גם שלא בידיעת מחזיקי־ההגה ביילדיז) בכמה חוגים מדיניים גבוהים מתחילים להתוכח על אפשרות של חלופי גברי בכל ממשלת תורכיה. ירשה נא הבעת ידיעה זו לידיד אמתי שעמד בכמה נסיונות.

הכל יכול לנפול. נראה נא את הנולד ונעבוד לטובת הכלל!

5 בפברואר

בתא־הרכבת מן בודפשט לוינא.

שוב בא זמן של דאגות גדולות.

לפי ידיעות שהגיעו אלי בחתימת־שם ובעלום־שם שולט אי־סדר בבנק.

נחוץ עד מאד כי אסע לונדונה. אך אם אין ברצוני לסכן את משרתי בנ. פר. פר. אי אפשר לי לנסוע והנני מוכרח למסור את הדברים בידי ה“Board”, וזה מתרפה בפקוחו וגם מתעקש ועומד בהתנגדות מכוונת ועושה את ההיפך מרצוני.

מאת…N בקושטא איני שומע מאומה. ברוסיה ורומניה התנועה נעשית אטית יותר, במקצת ע"י המשבר הכלכלי, הלוחץ את היהודים יותר מאחרים ומחליש את רצונם גם לקרבנות הקטנים.

ובסוף ובעיקר צפה ועלתה בשבילי דאגה גדולה באויסטריה. הממשלה התחילה להתענין באופן בלתי נעים בחתימות על מניות הבנק. ברכר בוינא הוזמן אל המשטרה, בגליציה נשלח חוזר מן הנציבות אל העיריות והודיעו כי החתימה היא אי־חוקית ואסרו להמשיך את הפעולה.

אין לי באור אחר מאשר כי הפרעה זו היא תוצאה של מלשינות. כמובן, נגיש קובלנא כנגד הפקודה הזאת. וחוץ מזה על אוסקר מרמורק לדבר מחר עם הנציב קִילמַנסאֶג ואני אנסה להכנס אל נשיא המיניסטריון קֶרבר.

מה צר ובלתי־נבון יהיה הדבר, אם הממשלה לא תבין אותנו. אם היא תחתור מתחת לציוניות אז כל הציונים יהיו לסוציאל־דמוקרטים. אך האסור הזה יכול לגרום, כי המסכנים אשר שלמו חלק מסכום המניות יאַבדו את הסכום הזה, מפני שהבנק אינו רשאי להחזיר את הפרעונות. כל תקותי היא, כי אצליח לבאר דבר זה לקרבר.

* * *

תמול היתה לי שיחה קלה עם מתי מספר מיהודי אונגריה: אַגַרי, הציר ויזונטאי, דר. רֵיך, Viola, ל. נֵיביבויר, סבֶּסטיאן, גוטנברג, דר. אלכסנדר.

אני יעצתי להם, כי יביעו את דעתם בגלוי בתור לא־ציונים לטובת תנועתנו. ע“י ז’יסט יפה הם יכולים לעשות דבר, העלול להסיר מהם סכנות בעתיד. ע”י כך תוָצר תעלה מחוץ לגבולות שלהם בעד ההגירה מרוסיה וכמו כן יוכן מוצא בשביל האנטישמיות, שאין למנוע אותה גם באונגריה.

האדונים הבטיחו לדון בדבר זה עם אחדים מידידיהם בעלי ההשפעה מבין הנוצרים.

ויזונטאי רוצה לענין את ראש המפלגה שלו אוּגרוֹן בתנועה שלנו.

הוא גם תאר את מצב היהודים באונגריה, שאינו כלל מצוין, כמו שחושבים מחוץ למדינה.

9 בפברואר, וינא

הנציב קילמנסאג נתן למרמורק ידיעות מרגיעות מאד. הפקודה נגד החתימה על מניות הבנק אינה בעלת אופי מדיני כי אם פִיסקַלי (שאלת מסים). הוא מכיר את הציוניות ואותי וחושב את תנועתנו להומניטרית; ועד כמה שהוא יודע, אין ממשלת הקיסר מתנגדת לה במאומה.

11 בפברואר, וינא

…C שלח אלי תרשים למכתב, שאשלח אליו, ושהוא יוכל להראותו. המכתב כתוב בצרפתית ליונטינית והוא מלא שגיאות קשות וחוסר־טעם. אך אני מעתיקו מלה במלה ושולח אותו היום.

נאמר בו: משום מה אין החליף האדיר, המקבל לראיון את העניים ביותר, רוצה לשמוע אותי שעה קצרה. l’apporte des millions de livres (אני מביא מיליוני לירות) וכו'.

אך כנראה שזהו הטון הפועל — לשם תענוג אין מדברים כך.

16 בפברואר, וינא

תמול בבוקר היה לי בתווכו של דר. אהרליך הראיון עם נשיא המיניסטריון קרבר. בשעה 9 באתי אל המיניסטריון הפנימי ומיד הובאתי אל קרבר, שקבלני בחביבות גדולה. הוא כבר היה בקי לגמרי בענין הבנק, שבשבילו באתי אליו, הכין את תיק הניירות וקרא לפני את פקודת הנציבות באויסטריה התחתונה וגליציה. הוא נכון להתיחס ברצון טוב לדרישותי, עד כמה שזה בגדר החוק. אני אמרתי כי כבר נהיה מרוצים, אם תנתן לפחות רשות לאנשים, שכבר הכניסו תשלומים ראשונים, שיוכלו להשלים את הפרעון על מניותיהם, למען לא יפסיד איש כסף ע“י הבנק. הציוניות ראויה יותר לחזוק מאשר להחלשה ע”י הממשלה, כי היא המוצא היחידי משאלת היהודים המטרידה. אם לאו יהיו היהודים הנרדפים, שאנו פותחים לפניהם סכוי של אידיאל, לשונאי החברה.

קרבר אמר: “אני משתאה לכח ההתמדה, שבו הוא עוסק במפעל זה מימים ימימה”.

אני אמרתי שזהו בעיני תפקיד־החיים היפה ביותר. אני יודע כי צוחקים עלי.

הוא חייך: “כן, גם אני יודע זאת”.

אני: “אבל אין אני שם לב לזה”.

דברים שבנמוס וחביבות סיימו את השיחה שארכה כחצי שעה. הוא בקשני לתת לו הרצאה ברורה ומעשית על כל ענין החתימה והזמינני לבקרו, אם יש לי מה להגיד לו. הוא מבקשני לבקרו בהזדמנות גם בביתו, במקום שיהא אפשר לשוחח בפנאי יותר.

28 בפברואר

ההרצאה שבקש קרבר:

הוד מעלתו!

בענין ג’ואיש קולוניאל טרוסט (הקולוניאלבנק היהודי) לימיטד בלונדון, שהורשיתי לדבר עליו לפני הוד מעלתו בעל־פה, הנני מתכבד להודיע את הדברים האלה:

הקולוניאלבנק היהודי הזה נוסד כדי לשמש למטרות התנועה הציונית.

למיסדי הבנק הזה אין שום מטרה של רוָחים. וכן קבוע ועומד מראש בפרוספקט והתקנות, כי הועד המנהל, וכן הועד המפקח שאינו מורכב מאנשי עסקים (גם אני חבר בועד זה), אי אפשר להם לקבל שום תועלת פרטית מן העסק הזה. הוצאות היִסוּד נִתנו בתור מתנה שאינה חוזרת מאת מספר חברים־לדעה. אני בעצמי השתתפתי בזה בסכום של 500 לירות שטרלינג.

הבנק צריך לשמש אישיות משפטית בהשגת צ’רטר להתישבות מאת הוד רוממות השולטן. על־ידי התישבות בארץ־ישראל, שתתנהל על פי עיקרים גדולים, תוָצר האפשרות להקל את גורל העובדים היהודים הסובלים קשה בהרבה מדינות, ביחוד בגליציה, רומניה ורוסיה.

הבנק צריך להשיג הון־מניות של שני מיליונים לירות שטרלינג במניות של לירה אחת. התנועה הציונית נפגשת בהתנגדות של היהודים העשירים. משום כך היתה החתימה מוכרחת לפנות אל השדרות הרחבות. להבטחת התשלומים שנפרעו נקבע, כי עבודת הבנק תחל רק כאשר תהיינה נפרעות לפחות 000 250 לירות במזומן בלונדון. החתימה הביאה למעלה מן 300,000 מניות; אך עד עתה נפרעו בלונדון רק בקירוב 100,000 לירות, באשר החתימה היא בתשלומים לשעורים.

על־ידי פקודות הנציבות, שהביאוני לפנות אל הוד מעלתו, נאסר המשך החתימה. מעציב הדבר הזה ביותר באשר באויסטריה נחתמו על־ידי 5790 חותמים 14044 מניות ונתקבלו עליהן תשלומים חלקיים.

התשלומים החלקיים נשלחו, כמובן מאליו, לונדונה.

החתימה נתפרסמה גלוי בעתונים וגם הודיעו עליה על־ידי צעד מיוחד לשלטונות. תחלת נובמבר 1899 הלכו בא־כחו של הקולוניאלבנק היהודי, אדון דר. א. קוקש, עורך־דין בוינא, עם אדון דר. ברכר מבית־הבנק י. א. ברכר בוינא, אל יועץ־המחלקה במיניסטריון הכספים, ברון אוֹדקוֹלק. אדון דר. קוקש הודיע לאדון יועץ־המחלקה על דבר יִסוּד הקולוניאלבנק בלונדון כמו כן על רצונו של ועד ההנהלה, שבית הבנק י. א. ברכר ישמש מקום־תשלום באויסטריה. דר. קוקש הראה את הפורמולר בצורת אגרת לחלוקת המניות ובהזכירו, כי האדון אודקולק השתתף בעבודת חבור החוק על אודות מסי מכירת ניירות־ערך, בקש אותו לחוות את דעתו בענין זה. האדון יועץ־המחלקה באר, כי הוא מסכים לדעתו של אדון דר. קוקש, שעל פיה אין לשלם מס־המכירה מאגרות־חלוקת־המניות; ואולם שבנתינת אינפורמציה רשמית הוא ימתין עד שיגישו בקשה בכתב אל המיניסטריון לכספים.

בית־הבנק ברכר רצה לעסוק בדבר הזה בלי פצוי כספי, בשים לב למטרה ההגונה, ואולם אחר־כך סרב לשמש מקום־תשלום בעד הקולוניאלבנק היהודי, והבטיח להיות רק במובן זה בקשר־עסקים עם הבנק, שיהא מוכן לקבל כספים בשבילו. אחרי ההחלטה הזאת מצד בית־הבנק ברכר, חשב בא־כח הקולוניאלבנק היהודי למיותר להגיש בקשה בכתב אל המיניסטריון לכספים.

ע"י איסור החתימה שאמנם הוגשה קובלנה עליו, נוצר מצב לא טוב. החותמים שלמו תשלומים מוקדמים, שאין הבנק רשאי להחזירם. ולכן יכולה להיות התוצאה של האיסור, שדוקא בני דלת העם יפסידו את כספם.

לפיכך מבקש אני רשות להציע את המוצא הזה:

“נותנים רשות לאותם החותמים, שחתמו לפני פרסום האיסור, להשלים את הפרעונות ולקבל את המניות. המשך החתימה על מניות חדשות לא יהיה באויסטריה, כמובן מאליו. וכאשר הקולוניאלבנק בלונדון יתחיל בפעולה, יפנה בבקשה להרשות לו לעבוד גם באויסטריה”.

ע"י החלטה צודקת כזאת ימנע כל הפסד. הרי לא מאספי החתימות ולא החותמים יכלו לדעת, כי חתימה שהיתה גלויה וידועה לשלטונות במדה מספיקה למדי תאָסר אחרי ירחים אחדים.

אך גם עיון מדיני עלול להמליץ לטובת ההצעה, שאני מגישה בענוה.

לתנועה הציונית יש בלי ספק השפעה טובה לגבי ארצות, שיש בהן אוכלוסים יהודים עובדים.

בזה הכירו אפילו בחוגי הממשלה הרוסית. ההמונים הנלחצים קשה ע"י האנטישמיות היו עוברים בודאי כאיש אחד אל מפלגות־המהפכה הקיצוניות, אילו לא ראו בציוניות פתח־תקוה לפתרון מצוקותיהם.

תנועתנו ראויה איפוא שיעזרו לה ולא שיעצרו בעדה. אך יש לחשוש, כי האיסור הזה על החתימה, שמקורו בעניני המִסים בכוון נגד חברות־מניות של חוץ־לארץ, יתראה בטעות בעיני ההמון, שאינו יודע להבחין יפה, כהחלטה מדינית כלפי הציוניות. ודבר זה עלול להזיק מאד לתנועתנו. אינני מאמין, שיש כוונה כזו.

לפני זמן קצר נזדמן לחבר אחר של הועד המפקח על הקולוניאלבנק, לאדון ארדיכל אוסקר מרמורק, לדבר עם הוד מעלתו הנציב גרף קילמַנסאֶג על הענין הזה, וקבל את ההבטחה, כי לאִסור יש רק אופי מִסי ולא מדיני, מפני שכבוד ממשלת הקיסר מכירה בתכונה האנושית של תנועתנו. ואני שמחתי מאד למצוא אשור של ההשקפה הזאת באותו היחס החביב, שבו כבדני הוד מעלתו.

אם ההשקפה הטובה הזאת תתבטא באותו אופן שאני מבקש, אז בלי ספק יתקדם ענין מועיל. שאלת היהודים תתעורר פעם אצלנו, ביחוד בגליציה, באופן חמור מאד. שומעים יותר מדי על היהודים ברוח האנטישמיות, אך אין שומעים במדה מספיקה על היאוש התוקף את ההמונים המדוכאים האלה. למשול פירושו לראות את הנולד.

בכל הענוה שבי הנני מאמין, כי ממשלת הקיסר המונהגת ע“י הוד מעלתו לא תעשה שרות רע למונרכיה, אם לא תעצור את התנועה הציונית אלא תחפוץ לעזור להתקדמותה. האנשים העושים את התנועה הזאת אינם נושאים עיניהם להשגת מנדטים פרלמנטריים, ואי אפשר להם להשיג ע”י כך איזו טובת הנאה אישית.

תנועה זו רוצה לעזור לעניים בלי מליצות. ודבר זה אולי ראוי לעדוד.

והנני ברגשי הוקרה רבתי הנאמן מאד להוד מעלתו.

דר. ת. ה.

5 במרץ, וינא

מכתב אל הדוכס הגדול בבדן, נִתן למסירה לידי הכלר.

ארכידוכס מאד נעלה!

נסיך ואדון רב־החסד!

בהאמיני בהתמדת רצונו הטוב של הוד מלכותו לתנועתנו הציונית, נוטל אני רשות לעצמי להודיע במלים מעטות על המצב כיום.

אם איני טועה בהחלט, חושבני, כי עתה בא הרגע הנכון לפעולה. המצב הכללי בעולם מתאים לכך. בשעה זו אין תשומת־הלב של הממשלות המתחרות פונה מזרחה. אפשר ליצור עובדות בלי לעורר נגוד רב. עובדא כזאת יכולה להיות גם זו, שאנו מכינים זה ימים ושנים.

כל התנאים המוקדמים נגמרו. בזהירות רבה הקימונו בעד המונינו אורגניזציה מוכנה לדרך. בהנתן האות, יקומו מאות אלפים וילכו. על פי ידיעות מדויקות מאת אנשי־אמונים שלנו רשאי אני להעריך את מספר האנשים, שאנו יכולים להסיע במשך שנים מעטות לארץ ישראל, לשלשה עד ארבעה מיליונים. השגת הכספים, שיהיו דרושים מיד בסכום גדול מאד, בטוחה. אם הממשלות הבאות בעיקר בחשבון אינן מתיחסות דוקא בידידות, הרי גם אינן מתיחסות באיבה. בתורכיה עלה הדבר בידי להשיג מספר כחות בחוגי הממשלה הנוהים אחרינו. ההכרעה אמנם נמצאת אך ורק בידי הוד רוממות השולטן. בסוף דצמבר 1899 חכיתי אפילו בכל שעה להזמנה אל השולטן. בינתים בא הרמדן, וזה שבועות מספר ששוב משתרר שקט. ועתה הגיעה כמדומה שעת־הכושר הדורשת החלטות.

באמון הרגיל שלי הנני פונה בכל יראת הכבוד אל הוד מלכותו ומבקש עצה ועזרה. שנים הם הדברים הנחוצים, כדי להוציא לפועל את הדבר הגדול.

ראשית: הסיוע האישי של הוד רוממות הקיסר הגרמני אצל ה. ר. השולטן. מתוך סביבתו של האחרון הוגד לי, כי צעד כזה, שהיה יכול וגם צריך להשאר בסוד גמור, יכול היה להביא את ההכרעה הגמורה.

השולטן יקבל את הצעותי, אם ידידו הנעלה יציין אותן כראויות לתשומת־לב.

שנית: הראיון שלי אצל הוד רוממות הקיסר ברוסיה. לזה יש מטרה כפולה. ע"י כך יכירו ההמונים, כי יש יחס טוב אל תנועתנו.

ונוסף לזה תכיר הממשלה התורכית, כי אין לה לחשוש מפני הצד הזה, אם היא תחליט לתת לנו את הצ’רטר.

הצ’רטר שאציע בקושטא, לאחר שאקבל מקודם את ההסכם מצד הוד מלכותו והוד רוממות קיסר גרמניה לכל נקודה ונקודה שבו, ידון על ההתישבות בארץ ישראל ועל ההנהלה של שטח־ההתישבות. יש לאל ידי להביא לממשלת תורכיה תמורת זה הנאות־כסף גדולות.

איש לא יֵדע, כי כל הענין נמצא תחת השגחת גרמניה וחסותה עד אשר הוד רוממות קיסר גרמניה יחשוב, כי הרגע המתאים לכך הגיע.

יוָצר שטח־חסות גרמני בלי שום קרבן שהוא, בלי לסכן דבר־מה. אסיה הקטנה תחת השפעה גרמנית!

השאלה היא אם זכאי אני לאמון אישי, שהנני שתקן, נאמן וחרוץ למדי, כדי להוציא לפועל את הענין בכוון זה.

יש אנשים פכחים־חשבנים, שכל הענין נראה להם כדבר שבדמיון. אך הן נתקימה גם השקפה בְרֵנדנבורגית צרה, שראתה את פרוסיה כדמיון, וכן פרוסית כזו, שראתה כך את גרמניה.

הנסיך, שהיה אחד הבנאים של בנין־הפלאים הגרמני, לא יסכים להשקפה זו.

והנני ביראת־הכבוד העמוקה ביותר וברחשי־תודה נאמנים להוד מלכותו הסר למשמעתו.

דר. ת. ה.

8 במרץ, וינא

מכתב אל קַן.

בסוד גמור.

אדון קן החביב!

אין ברצוני להעלים ממנו, כי לזָרָא לי לכתוב אליו. במכתביו אלי השתמש פעמַים בטון בלתי נכון וזה מקרוב נתן פקודה מתנגדת אל ל… כאשר הודיע לו את הזמנת הישיבה. לפי סעיף 65 נתונה זכות זו רק לועד המפקח, חוץ ממה שישיבת המנהלים בוינא הסכימה לכך.

מטרת הישיבה היא לתקן את אחת השגיאות, שנעשו בבנק מתוך קלות דעת. רק במועצות שהיו פה בפברואר נתגלה, כי לפי החוק האנגלי רשאי בעל־מניה אחד לדרוש את פירוק הבנק, אם הוא לא יתחיל את פעולתו במשך שנה, היינו עד 20 במרץ.

כדי להחלץ מסכנה מאיימת זו החלטנו לשנות את התקנות, באופן שתנועת־השיקים תוכל להתחיל עוד לפני הפרעונות של 250000 לירות. זוהי מטרת הישיבה.

במצוקה זו עלה בדעתי המוצא הזה, שרק הוא יכול להוציאו לפועל. ולכן אני כותב אליו.

אנו מוכרחים למצוא בנקיר אחד או אחדים, שהם חותמים מיד על הסכום החסר עוד למספר 250000 לירות. הכסף, בערך 170,000 לירות, המתקבל באופן כזה, נמסר בחזרה לאותם הבנקירים בפקדון ובאופן שהם מרויחים ע"י כך 1 או 1¹/₂%. למטרה זו עליו לנסוע מיד לונדונה ולרכוש את זליגמן או לדבר עם בנקירים בהולנד.

את הצורה המתאימה ימצא הוא יותר טוב ממני.

המניות אשר הבנקירים חותמים עליהן, מוצאות למכירה או מוחלפות במניות שחתמו עליהן בתשלומים לשעורים (הן מספרן למעלה מן 300000), לאחר שסולקו כל הפרעונות בשלמות.

אני מחכה לידיעה טלגרפית ממנו, אם הוא רוצה או יכול לעשות את הדבר הזה, או לא.

העסק הזה הוא לגמרי בלי כל סכנה בעד הבנקירים ומביא להם ריוח בטוח של 1 עד 1¹/₂%.

שלום רב

ת. ה.

8 במרץ, וינא

אתמול הגיע בדואר־הצנורות כרטיס־בקור זה:

ארנסט פון קֶרבֶר

K. K. נשיא המיניסטריון

מבקש את כבודו, כי יואיל לבקרו מחר בבוקר בשעה 9 במיניסטריון הפנים. יסלח על קביעת הבקור בשעה מוקדמת בבוקר. ואולם כל היום אהיה עסוק לגמרי.

* * *

כמובן שהייתי בדיוק בשעה הקבועה כמו בפעם הראשונה ונתקבלתי מאת קרבר באותו הטכס של חביבות. לאחר שישבתי על הספה והדלקתי את הסיגרה שלי, התחיל הוא את השיחה באנחות על השאלה הוינאית. הוא עשה את כל מה שאפשר בשאלת תקון הבחירות בוינא; הוא בודאי אינו אנטישמי ובכל זאת הוא מתואר ככה ע"י הליברלים. (היום יש מאמר ראשי מאת “יועץ” העיר סט… בניאה פריאה פרסה)

ואחר פנה אל הענין שלי. הוא הביא את תיק־הניירות וקרא לפני. הממשלה מוכרחת כמובן להתנהג ע“פ החוק; אך אפשר לקבל את הצעתי כפתרון, ורוצים להסכים לה ע”י מה “שיביטו דרך האצבעות”. כאלה היו דבריו. התנאי הוא רק של מניעת הפרסום. אין להודיע מאומה בעתונים; אך אנו רשאים להודיע ישר לחותמים, שהם רשאים להשלים את הפרעונות ולקבל את המניות. אני הצעתי להראות לו את החוזר שלנו בנדון זה. לזאת הסכים; ואחר רוצה הוא לדבר עם הנציבים באויסטריה התחתונה ובגליציה לבטל את האִסור.

אני הודיתי לו על יחסו הטוב; ואחר הִנחני באנחות חדשות על שאלת־וינא עד האולם הראשון לגודל ההשׁתאות של המשמשים.

אני כותב עתה אליו:

הוד מעלתו!

אני מרשה לי לצרף פה את הצעת־החוזר, אשר עלינו לשלוח אל החותמים באויסטריה על מניות הקולוניאלבנק היהודי.

הדברים, שהוד מעלתו דבר בסוף על הקושי הוינאי, העסיקו את רוחי. אדמה כי יש דרכים של פתרון, שיש מה להגיד עליהם, אם אתכבד שוב בהזמנה.

אפשר הדבר, אבל עדיין לא ברור, כי ביום הראשון אצטרך לנסוע לשלשה או ארבעה ימים. ולכן הייתי מבקש במקרה של הזמנה לראיון, להמציא לי אותה לא באופן פנוימַטי, כי אם ע"י משרת, למען אשר יֵדע מיד, אם אני בוינא. מובן מאליו שבמקרה זה אודיע מיד אחרי שובי.

והנני ברגשי הוקרה מצוינת.

להוד מעלתו

המסור לו בהחלט

דר. ת. ה.

14 במרץ, וינא

אתמול אמר לי אוסקר מרמורק, כי אלכס הצליח בנסיונות הרפוי של מחלת השחפת באדם. זהו ענין אדיר כזה עד שאני מסופק בדבר. בכל לבי מברך אני את אלכס יקר־הנפש ואציל־הרוח באנשים, את האנושיות, וביחוד את הציוניות, שהנסיונות האלה יתאמתו.

אני כתבתי היום לאלכס על האפשרות של השתמשות בתגליתו להתקדמות תנועתנו, אולי ע"י מסירת הנצול לבנק.

* * *

הבנק מתמיד לגרום לי קשיים. קַן מורד, נותן פקודות־כנגד, מכחיש את החוקיות של ועד ההנהלה בוינא, מפני שהוא לא היה בישיבה. בקצור, הוא מעמיד פנים בגלוי כאדון הבנק, מפני שהוא יודע, כי אין לנו אחר במקומו בהחלט.

מכיון שע"י חוסר הדיוק של משרדינו אחרנו את המועד הדרוש לשנוי התקנות, אין לי כי אם לשים את ידי בצלחתי ולראות איך יפול דבר.

עלי עתה למצוא מנהל שיהיה תלוי בי בלבד וכן בית־בנק, אשר… יעסוק במכירת המניות.

* * *

מאת הכלר, שנסע זה שמונה ימים, באו כמה טלגרמים.

הדוכס הגדול קבלהו יפה, מכתבי השפיע. טוב שאבוא מיד לקרלסרוהי.

הואיל ואני מכיר את האילוזיות של הכלר, לפיכך שאלתיו בראשונה בטלגרם, אם הדוכס הגדול או הוא רוצה שאבוא.

תשובה: הוא (הכלר). אך הדוכס הגדול רוצה לעזור.

אני בקשתי איפוא, שישיג בשבילי, אם רק אפשר, המלצה אישית מאת הקיסר אל השולטן. דבר זה יבטיח לי את הראיון הדרוש לי. ואז אוכל לנסוע לקושטא.

הכלר חוזר ומטלגרף, הדוד (הדוכס הגדול) סובר: לאט לנו עם הקרוב (הקיסר). אך אין מסרבים בנוגע למכתב־ההמלצה. ברור, כי הדוד רוצה אך אין הוא יודע, אם ברלין תחפוץ. בילוב יכול שוב להועיל וגם להזיק.

ולפני זמן קצר היה זיגמונד מן ניאה פריאה פּרסה בברלין והוזמן לסעודה אל בילוב. בילוב שאל עלי וגם שאל למצב הציוניות. מינץ לא ידע מה לענות. ועל שאלה מצדו של מינץ, מה הם הסכויים של ציוניות, לא ענה בילוב.

בכל זאת חושבני כי המצב הכללי — אנגליה עסוקה בדרום אפריקה, רוסיה אוחזת בעקב פרס — הוא טוב בשבילנו.

נראה מה אמת בתוכן הטלגרם של הכלר מקרלסרוהי מיום 13 במרץ:

“אני בא זה עתה מן הדוד, הוא חפץ לכתוב ולהרצות לקושטא ואל הקרוב. אבקש להכין את הנוסח (היינו את הצ’רטר)”.

העיקר בכל זה הוא כי החוט שלי לברלין עוד לא ניתק. Pour le rest — — attendrel (ובנוגע לשאר הדברים — יש לחכות!).

17 במרץ, וינא

אתמול בא כרטיס זה:

ארנסט פון קרבר

מתכבד לבקש מאת כבודו, שאם זמנו מרשה יואיל לבקרו ביום השני, 19 בחודש, בשעה 9 בבוקר במיניסטריון הפנים.

* * *

לא אזניח את הדבר.

אך מענין עוד יותר המכתב הפנוימטי הזה:

וינא, 16 במרץ 1900

מר דוקטור הנכבד!

האם רוצה הוא לסעוד אצלי פת שחרית מחר, בשבת, בשעה 1? הסכמה מצדו תשמח מאד את המסור לו.

ב. אוילנבורג־הֶרְטֶפֶלד.

זה שנה וחצי שפסקו כמעט כל הקשרים ביני ובין אוילנבורג. הזמנה זו היא כנראה תוצאה מן הנסיעה של הכלר — אם אינה באופן משונה ענין של נשף־החסד, שמסתדר מחר תחת חסות הנסיכות האוילנבורגית.

הבה ונראה.

* * *

ובשעה שהענינים האלה מעסיקים את מוחי, עלי לכתוב היום בעד הנ. פר. פר. רשימה מבדחת על תערוכת המודה! בדחן ומנהיג בבת אחת.

מצבו של משה היה קל יותר.

* * *

פת שחרית אצל אוילנבורג לא היתה אלא פת שחרית. היו עוד גרף פיקלר, ריטמיסטר פון בילוב, עוד בא־כח צבאי, וכן הרופא Frei ודר. פרידיונג.

שיחה קלה אבל ברוח תרבותי.

אוילנבורג ספר מעשה בנסיך גיאורג מן פריסן. הלז נסגר פעם בטעות ע"י משרתו במלון בדרך מסעו, קבל כאב בטן, צעק בקול לעזרה, אך השיג את שחרורו — כאשר כבר היה מאוחר.

ואז ספרתי אני מעשה בציר פולני בפרלמנט האויסטרי. הלז רצה להגיד: “צודק גורלו של הנסיך ליכטנשטין בנוגע לחוק בתי־הספר, משום מה התנגד לחוקת המים שלנו” ובמקום זה אמר: “כך נאה ויאה לו, משום מה הפיל את המים”.

מלבד הבדיחות האלה דברנו לרוב דברים של תרבות.

אני ישבתי לימינו של אוילנבורג. אחר הסעודה משכני הצדה. אני אמרתי, כי גם בלי זה חפצתי לבקרו בימים האלה, שרטטתי את המצב, בערך כמו במכתבי אל הדוכס הגדול. אני רק חושש, שמא חטף פרידיונג שמץ דבר משיחתנו.

הוסכם בינינו, כי אוילנבורג יזמינני בימים הקרובים.

* * *

מכתב מאת…C מיום 15 במרץ.

אומרים כי הם עובדים. דורשים כי אכתוב מכתב חדש, שילך על־ידי איזט בי, ושבו אבאר בבהירות יותר את מטרת הראיון.

אני כותב את המכתב הזה:

הוד מעלתו

יודע אל־נכון את המכתב ששלחתי אל ידידי, ואשר בו התויתי את התועלת המרובה שתביא הגירה יהודית לארץ־ישראל. לבי סמוך ובטוח, שהוד מלכותו השולטן ידע ברוב חכמתו להעריך את האושר הצפון בתכנית הציונים, לו רק נִתַּן לי להציע תכנית ז' לפני כסא מלכותו. כל מה שהוגד לי על מעלות רוחו ולבו של הוד מלכותו מביאני לידי אמונה, שהוא יעשה ידיד נלהב ומגן נאמן למפעל הציוני, שתועלת בו לממלכה העותמנית וישועה ליהודים הנרדפים.

הנני מתכבד איפוא לבקש ממנו, שישיג בשבילי ראיון אצל הוד מלכותו. מטרתו של ראיון זה תהיה, להרצות באמונה ובתום־לב את תכניתנו, ולהציע את הצורה והאמצעים להגשמתה, וכן גם את השֵרותים הכספיים, שאנו רוצים להושיט לממשלת הוד מלכותו.

על הענינים האלה אפשר לדון רק פה אל פה. הסכומים שהזכרתי במכתב אל ידידי הם גדולים למדי. אם נחוץ לממשלה צִי — הנה האמצעים להשגתו, מבלי שאירופה תוכל לעצור בעד הדבר, ובלי תנאים מטרידים ומצערים. להפך, התוצאה מזה תהיה הגדלת עושר המדינה והגדלת מספר הנתינים הנאמנים להוד מלכותו. העסק המוצע לתורכיה הוא כל־כך יפה, שאולי בזה יש למצוא את הסבה לדחיות ולחששות. אפשר שמתעורר החשד, שמא מסתתר מאחרי הדבר הזה איזה סוד או איזו סכנה.

אמנם כן, יש דברים בגו, כלומר, רוצים אנו להביא ארוכה לדחקו המוסרי והמדיני של העם היהודי, ואנו עשירים למדי לקנות ארוכה זו.

לו רק ינתן לי החסד לדבר עם החליף — והאלהים ישים בפי את ההוכחות אשר תיטבנה בעיני הוד מלכותו.

אם יתן את הסכמתו, יהיה זה הדף המזהיר ביותר בספר מלכותו, הטובה הגדולה ביותר שהביא למדינתו וליהודים האומללים, אשר יבואו לחסות בצלו ויביאו לו טובות שונות לאין מספר.

אם ה. ר. רוצה לקבל ידיעות על אישיותי ועל התועלת שבהצעותי בשביל תורכיה — אין דבר קל מזה.

יש לי הכבוד המצוין להיות מוכר על־ידי ה. ר. קיסר גרמניה. יואל נא ה. ר. לבקש ידיעות עלי אצל ידידו האדיר.

יואל נא הוד מעלתו לפעול לטובת הראיון, יפעל נא לטובת שַׁליטו האהוב, לטובת ארצו היפה ולטובת האומללים שאני בא־כוחם. כבר הם מתחילים לצאת מסבלנותם; כבר מופיעים ראשי־מדברים המביאים הצעות אחרות: התישבות בקפריסין, הגירה לאמריקה, במקרה שתורכיה לא תרצה לבוא עמנו במשא־ומתן!

מי יודע — אפשר שיבינו באיחור זמן, כי היתה כאן הזדמנות טובה ואיננה עוד; ואפשר שידידיכם המושלימים, העובדים בחוץ־לארץ נגד הממשלה הנוכחית, יעשו להם נשק חדש מן העובדה, שאִבדתם בידכם הזדמנות יפה כזו.

אני מאמין שקריאתי זו האחרונה תהא נשמעת. הנני מסַכם: ישיג נא לי חסד של ראיון אצל מלכו הרם; הנני מאמין בנדיבות־רוחו ובתבונתו להעריך מעשים גדולים.

יקבל נא את רחשי הוקרתי הרבה

דר. ת. ה.

20 במרץ, וינא

מפליא, איך שמתרגלים גם בנשיאי המיניסטריון. אתמול שכחתי לרשום, כי הייתי שוב אצל קרבר. הוא קבלני כרגיל באופן חביב מאד, מסר לידי את הפקודה כפי שחפצתי, והביע את דעתו, כי בזמן מתאים יותר עוד נדבר על ההיתר להכניס ל“מדינה זו” את מניות הקולוניאלבנק.

הוא הגיד כי ברצונו לבקשני, כי אבקרו בקרוב לעת ערב, למען נוכל לדבר על המצב המדיני הפנימי, ביחוד על רכותו המדומה לגבי האנטישמים, שהיא הכרחית, לדאבון.

הוא אמר: “אבל אני אינני אנטישמי”. כשעמדתי אצל הדלת אמרתי לו: “הוד מעלתו! אדמה, כי ימשול זמן רב”.

הוא חייך בתודה בעד הנבואה הזאת והנחני החוצה דרך האולם הראשון, במקום שנציב שלזיה היה מוכרח להמתין עד גמר שיחתנו, אף על פי שהוא בא בשעה שאני באתי.

25 במרץ, וינא

לא רק בדחן הנני בנ. פר. פר., כי אם גם משרת או עוזר, בחנות.

רק עתה אני נזכר לרשום בתור תעודה את המקרה אשר התרחש לפני ימים אחדים.

בחדרו של בכר אמרתי לבנדיקט, כי מהנדס אחד דורש חזרה את כתב־היד שלו, שמסר בשביל מחלקת התנועה. בנדיקט אמר שאינו יודע איה כתב־היד.

אני: בודאי הוא אצלו.

הוא בכעס: איך הוא מדבר אתי?

אני (שקט לגמרי) אמרתי: אני אומר, כי כתב־היד הוא בודאי אצלו. אני שלחתי אותו אליו ע"י קלִינֶנברגר.

הוא (בחֵמה): איני יודע מאומה מזה.

אני: אל נכון הוא אצלו.

הוא: מאין הוא יודע דבר זה?

אני: אני מניח כי קליננברגר לא שקר לי.

הוא: הוא מניח!… אך איני רוצה שישתמש בטון כזה. איני רוצה!

אני פניתי לו עורף ונגשתי אל החלון — והוא רץ אל חדרו. מיד שב ואמר בקול חלש: “מצאתי את כתב־היד”.

אני לא עניתי לו דבר.

ואחר דברנו בשאלת הרומן. הרומן של אוֹהנֵי נגמר ורומן חדש לא היה. אני דחיתי את האחריות, באשר עד עתה לא נמסר לי הענין הזה.

אני אמרתי קשות: לי מוכרחים להגיד מראש מה שרוצים.

ואז הכיר כי אני כועס. אני הלכתי אל חדרי. שלשה רגעים אחר־כך בא בריצה… אחרַי…

כמו שמקודם היה העלבון רק בטון, כך עתה היו רק בטון בקשת־הסליחה וההתרפסות.

אני הרגשתי מיד, שבדעתו לתת לי דבר מה, כדי לתקן את מצב רוחי.

וכה היה: הוא בא עם בכר ובקש ממני לתת לו להדפסה בחלק הרומן את ציור־הנעורים שלי הגרוע “הַגינוי”,שכתבתי לפני 19 שנה. אני נתתיו, אך לא חתמתי את שמי עליו. לפני 18 שנה חזרתי כרוכל עם כתב־היד הזה על העתונים הקטנים ביותר, ועתה הוא מופיע בנ. פ. פר. בשם Die Heimkehr מאת ה. יונגמַן.

שני דברים אפשר להסיק מן המאורע המשונה הזה:

1. כי בנדיקט שונא אותי, ורק מפני מורך לבו הוא מפחד מפני המסקנות. הוא חושב עצמו לבעל־העסק ועלי הוא מביט כעל עוזר־בחנות.

2. כי לא איכפת בהחלט אם הבריות מזלזלים באיזה דבר. כתב־יד גרוע מאד, המחוסר כל ערך, מגיע אחר 18 שנה לכסף וכבוד. ואיך עוד יתיחסו אל מדינת־היהודים, שכיום הכל לועגים לה!

* * *

קרבר הזמינני שוב למחר בבוקר. ואין אני יודע אם זהו ענין למצב הפנימי ולנ. פר. פר. — מה שרצוי לי — או למאסרו של אחד העוסקים בגליציה בקבוץ חתימות על המניות, כפי שמודיעים לי היום מקולומיא.

27 במרץ, וינא, ¹/₂ 11 בלילה

36 השעות האחרונות היו שוב מענינות. מפאת נסיון ההצגה של “גְרֶטֶל” ומפני עבודתי במערכת לא היה כל היום פנאי לרשום בספר את הדברים האלה הראויים להזכר.

אתמול בשעה 9 בבוקר הייתי אצל קרבר. לא היה זה ענין החתימה על המניות, כי אם על אישור תקון חוקת הבחירה בוינא.

הוא בא לקראתי בחביבות ובמבוכה: “ובכן היום תתפקע הפצצה”.

שוב היה עלי לשבת על הספה הידועה לי כבר, להדליק את הסיגרה הרגילה, והוא הגיד לי את ענינו. כן, לנשיא המיניסטריון באויסטריה היה ענין של בקשה: שהניאה פריאה פרסה לא תקים שאון יותר מדי בשל חוקת הבחירה. היא מוכרחה להביע התנגדות, זאת הוא מבין; אך אל נא יצליפו מהלומות חזקות ביותר.

אני הסברתי לו בקיצור, שאין הוא צריך ליחס ערך רב להפגנותיהם של הליברלים ועתוניהם. אך אם יקרה כי המצב יסתבך באופן רציני, אז אולי אוכל אני לחוש לעזרתו.

בניאה פריאה פרסה הנני הראשון לבוא על מקומו של כבר לכשיֵּצא; בכר כבר הסכים לכך בדצמבר 99, אך הענין נתקל בהתנגדותו של בנדיקט.

ניכר היה שאני מעורר בו רגש של כבוד. ואז יעצתי, כי יפרסם בקרוב תאור חצי־רשמי של נמוקיו שאינם אנטישמיים לתקון חוקת הבחירה בוינא.

הוא אמר, כי כבר חבר את התאור הזה בעד “וִינֶר אבַּנד־פוסט”.

אני שאלתי: “האם אוכל לראותו?”

מיד יצא החוצה, הביא את הקומוניקט, הכניס אותי לאולם צדדי, במקום שיכולתי לקרוא את כתב־היד. ואחר חפש עפרון בשבילי ועזבני לנפשי, ובינתים קבל את מי־שהוא לראיון.

ואחר הנחני החוצה ע"י היציאה מאחור.

ואני קראתי את כתב־היד ומצאתי צורך באילו תקונים ואמרתי לו זאת בשובו אלי. אני מצאתי, כי מזיק לעצמו בפסקא: “אין במשמעות תקון חוקת הבחירה שלילת־זכויות רצינית כל־שהיא של איזה חלק של הבוחרים”. מיד מחק את המלים “שלילת זכויות רצינית” וכתב במקומן על פי עצתי: “לבכר איזה חלק”.

עוד שני מקומות שנה מיד על פי הערתי.

ואני נסעתי אל ראימונדתיאטר לנסיון ההצגה, ומשם אחר הצהרים אל המערכת.

בנדיקט כבר ידע את דבר האשור. אך אני יעצתיו, שלא לפתוח בהתקפה קשה ביותר על קרבר, שהוא טוב ליהודים בתור מיניסטר מאשר הפיאודלים מביהם.

לשם זהירות הלכתי בערב שוב אל המערכת, למען אשפיע על בנדיקט לפני כתבו את המאמר. עוד אנו מדברים והנה קראהו מזכירו הפרטי של קרבר והזמינהו לבקר את קרבר במעונו הפרטי.

בספר לי בנדיקט את הדבר הזה, היה לי רגש בלתי־נעים. ומה אם קרבר ספר לו את תוכן שיחתנו, כדי לקרב אותו אליו.

מנוחתי נהיתה עלי ואף על פי שהשעה היתה עשר נסעתי אל מעונו הפרטי של קרבר. בבית קהוה קניתי מעטפה, שמתי בה את כרטיס־הבקור שלי ושלחתיו למעלה ע"י השוערת. אני חכיתי בכרכרה. השוערת שבה והודיעה, כי נשיא המיניסטריון עוד לא בא הביתה. בליתי לילה רע. בראשונה אמרתי לכתוב אליו, כי אני בוטח בו, שהוא יודע לשמור את הדברים בלבו. אך בעבור הליל ומצאתי כרגיל את העצה. לא טוב לכתוב. זהו כלל גדול. אני החלטתי ללכת אליו כמו בימים הקודמים אל המיניסטריון.

בשעה 9 הייתי שם, וכבר אחרי רגעים אחדים יכולתי להכנס אליו והוא בא לקראתי בפנים מזהירים. המאמר בניאה פריאה פרסה היה ממש כלבבו. הוא היה מרוצה מאד. זה עתה רצה לכתוב לי מכתב תודה. אך כיון שבאתי אין עוד צורך בזה. הוא מקוה, כי נשָאר ביחסים זה עם זה, “ביחסי־ידידות” הוסיף ולחץ בשנית את ידי.

ואחר התחילה שיחה של שעה, שבה דבר בגלוי־לב מוחלט על הכל, גם על יחסיו אל הקיסר.

עמדתו אחרת וטובה מזו של אלה שהיו לפניו, אשר לא נועזו מעולם לענות לקיסר שלא לפי רצונו. “הקיסר אינו מהין לדבר אתי כמו עם בדני או תון, מפני שהוא חושב לבטח, כי אסתלק ממשרתי. נשיאי המיניסטריון שקדמוני היו מיד שרויים בקדחת (כפי המבטא הוינאי), אם לא נקראו ארבעה ימים לראיון. אז חשבו מיד: גלה כבוד. אך אני איני נדחק כלל. אני עושה את עבודתי, והוא יודע כי אני עושה אותה. הוא שולח את שלישו לשאול אם יש לי פנאי — — לפעמים אני מיעצו שלא לעשות מה שהוא רוצה לעשות, אך בלי אשר ירגיש מדוע. למשל, הוא רצה להזמין את צירי הנבחרים בזה אחר זה אל סעודת החצר. ואז חשבתי, כי לכל היותר יוכל להזמין שני תריסרים. והנה חשבתי את מי להזמין. אלה אשר לא יוזמנו, יהיו אויבי לנצח. ונוסף עוד, כי הקיסר מתחיל לעת זקנה לדבר הרבה. הוא אומר לצירים או למורשים מה שבמקרה עולה על לבו. ומזה צומחת המבוכה. ולכן אמרתי לו, כי ידחה את סעודות־החצר בעד הצירים עד אוקטובר, ואז אפשר להזמין את כלם אלו אחרי אלו. אך אני מקוה כי עד אז יעבור הזמן הקשה”.

ובטון זה של האמון הגדול ביותר דבר עוד על כמה וכמה ענינים. על בדני, שאת שקרותו ומורך לבו הוא תאר באופן בולט, על הלוֹבקוֹבִיטצים והשוַרצנברגים ורבים אחרים בעלי חשיבות פחותה.

ברור, שהוא רצה לעשות עלי רושם טוב, וגם עלה הדבר בידו.

אני חזרתי על דברי־חזון שלי, כי הוא יאריך בשלטונו.

בין השאר גלה לי, כי בהתאסף הרֵיכסטג ברצונו להציע לפניו את חוקת־הלשונות החדשה. אני העמדתי עצמי לרשותו, אם יחפוץ שאיש מן־הצד יבחון מקודם את התכנית. הוא הסכים מיד: הוא רוצה שאקרא גם את הנמוקים.

אף על פי שנקרא ע"י מזכיר בית־המלכות (או שזה רק אמצעי המסודר באופן שיטתי להפטר מבקור), נשאר בשיחתי אתי למעלה משעה ונפרד ממני בחביבות רבה.

המשרתים בחדר ההמתנה השתאו על הזכיה הגדולה.

9 באפריל

נורדוי שולח “מכתב גלוי” אל יהודי רומניה לפרסום ב“ולט”. הוא מציע בפּשטות את ההגירה בקבוצות של 100 איש ובתחנות. בלי הרשאה חוקית, בלי אמצעים.

הז’יסט יפה אלא שהיה ממיט אסון.

לפי שעה אין אני מפרסם את המכתב.

* * *

מכתב אל קרבר.

1900. 9 באפריל

הוד מעלתו!

בקשר עם השיחה האחרונה אתכבד להודיע, כי מיום 16 דנן ועד שני במאי לא אהיה פה. ואם הוד מעלתו יחפוץ לדעת את חות־דעתי הצנועה על התכנית של חוקת הלשונות, יואל נא ברוב טובו להזמינני לפני היום הראשון של אוֹסטֶרן. כמדומני כי אמרות חזקות אחדות בראש התכנית — מעין Sursum corda! (“שאו לבבכם!”) אל הצבור — היו עלולות הפעם לחולל נפלאות.

אך אם התכנית תתפרסם רק לאחר 2 במאי, הרי מובן מאליו שאעמוד לרשותו בכל שעה.

והנני ברגשי הוקרה מצוינת.

להוד מעלתו

המסור לו בהחלט

דר. ת. ה.

14 באפריל

קרבר כתב לי, שרצונו לשוחח אתי עוד לפני נסיעתי וקבע לי אתמול את שעת הצהרים.

בשעה 12 הייתי במיניסטריון הפנים. קרבר בא לקראתי בתלבושת חגיגית. “בגינו נשארתי בתלבושת זו. אחרי הכנסיה לא היה פנאי לנסוע הביתה, כי אז היה הוא צריך להמתין…” ואחרי אשר הושיבני שוב על הספה ונתן לי את הסיגרה, כפי הנוסח הקבוע, פתח את השיחה לענין:

את חוקת הלשונות סיימתי, אך עדיין לא כליתי את ההרצאה על הנמוקים. אותה אוכל להראות לו רק אחרי שובו. ולאן הוא נוסע? פריזה. גם אני הייתי רוצה לנסוע, אך הרי אי אפשר. מן הבוקר ועד הלילה עלי להיות מוכן ומזומן. יראה נא, אתמול, בשובי בצהרים הביתה, מטלפנים אלי, כי אבוא אל הארכידוכס פרנץ. לא רצתי תיכף ומיד. אכלתי קודם כף מרק וחתיכת בשר, ואחר כך הלכתי אליו בענין הנשואים, וישבתי אתו שעה וחצי. ואחריו שעתים עם גולוכובסקי. ובשובי לעת ערב הביתה מצאתי שוב ערֵמה של ניירות. מה עשיתי? עבדתי עד שעה אחת בלילה. ואני קם תמיד בחמש! היום בשעה תשע וחצי אל הכנסיה. חג דתי. עד אחת עשרה וחצי. ואחר הריני דומה למת".

אני רחמתי עליו בדומיה.

והוא המשיך: "הכל הולך אצלנו בנוסח זה. אין היחס הרציני. הכל שוקע בבוץ. אין חושבים מראש. כך הוא גם בענין הארכידוכס. אם אתה נסיך, ארכידוכס, אין אתה רשאי לעשות כפי מה שלבך חפץ. הן בתחלה אין יודעים אצל האדונים הללו מה שהם רוצים באמת. יש שהוא משתעשע ומסתלק אחר כך. ארכידוכסים מוכרחים להתחשב עם התנאים. אם אחד מהם נושא אשה אזרחית, יכולה לצמוח מזה תקלה לרעיון המונרכי. הקרובים מצד האשה יכולים להגיע להשפעה. משום כך הפרישו את הנסיכוֹת מן העולם, כדי שמצדן לא תבוא כל השפעה.

חסרה הרצינות בכל. בקהל כמו בפקידות. היחשוב כי אני יכול לסמוך על הנציבים? אין לי אף אחד. המכיר הוא נציב אחד טוב? אני לא. משום מה אני מחזיק אותם? משום שאין אחרים טובים מהם. הן אי אפשר לי להיות בכל מקום — והם אינם עושים כלום".

אני הרשיתי לי להעיר: “זוהי תוצאה מן השיטה שבה בוחרים את האדונים האלה. בני אדם צעירים ממשפחות מיוחסות, שעולים אחר־כך מדרג לדרג”.

והוא התאונן: “חסרה איניציאטיבה”.

ואני אמרתי: “אולי אפשר לתקן דבר זה. אפשר היה לתת לנציבים הוראה חשאית, איך להרים את מצב־הרוח של הקהל. כמדומני כי פירוק הרֵיכסרַט ממשמש ובא. לפחות זהו הרושם”.

הוא נענע בראשו. “גם שלי. אילו יכולתי לספר לו דברים שבפנים”… אפשר היה להבין מדבריו, כי הפקודה של הקיסר נמצאת כבר בכיסו. “רק גליציה מעכבת. אם תהיינה בחירות חדשות ישָפך דם בגליציה”.

“מן הצורך איפוא להכין את הדברים מראש. בגליציה יש המון גדול של יהודים, שאפשר להשפיע עליהם”.

והוא שאל: "כן, אך האם אין הם סוציאליסטים?

ואני אמרתי: “אפשר להכניס פירוד ביניהם” ולא הזכרתי את הציוניות. “אולי יכולתי בנדוֹן זה לעזור, הוד מעלתו!… עיקר הענין הוא לבוא בדברים ישר עם הצבור, ממעל לראשיהם של הפוליטיקנים. כבר בפרסום חוקי הלשונות יש לחשוב על פירוק הרֵיכסרט בימים הבאים ויש צורך להראות על שגיאותיו של הפרלמנט הזה. דרוש להדגיש את הצרכים הכלכליים וכי ריב־הלשונות חותר תחת המדינה הכללית ותחת לכל ארץ וארץ שבמדינה זו. דרושה תכנית להווה, לטובת הצבור. פרוגרמה עממית, שיכולה להלהיב את כח הדמיון. במקום הסיסמאות המשומשות של פוליטיקאי הלשונות צריך להוציא אמרות חדשות מלאות תוכן. לממשלה יש האמצעים לכך, יותר מאשר למפלגות. בהוראה החשאית לנציבים צריך לבאר לאדונים, איך עליהם להכין את הבחירות. צריך ליצור מפלגה כלכלית ולסייע לה. צריך למשוך אנשים חדשים מחוגי הסוחרים, בעלי־התעשיה, התכנאים, עורכי־הדין, הרופאים וכו'. ראשית כל צריך לחבר רשימה של האישים, שעד עתה נמצאו בעיקר מחוץ לקבוצות המדינאים המאורגנות. הנציבים צריכים לבוא אתם במגע ישר או סחור־סחור. חלק מהם יעשה בשביל תועלת או אות הצטיינות, חלק מתוך רציניות אמתית; רבים יחשבו להם לכבוד, אם רק יזמינו אותם. במקרים ידועים מספיק לסדר נשף או פגישה. בקיצור, התפַּיסות מעשית ע”י מגע ישר".

בתנועת תוי פניו, שעברה מן חוסר־דאגה, שהוא טפוסי בשביל האויסטרי, אל היסוד החושב והנרגש, הכרתי כי הדברים קלעו אל המטרה, הוא פצר בי, כי אבוא אליו מיד אחרי שובי, וכי גם אכתוב אליו בדרך.

אני הצעתי לו מצדי, כי אני נכון לכתוב את Sursum Corda אל הצבור, והוא לחץ את ידי בבת־צחוק של תודה.

ואני אמרתי: “כמובן שזה ישאר בינינו”.

הודיעו כי בא המיניסטר ברון קַל. אני קמתי ללכת והוא נפרד ממני בחביבות גדולה עוד מאשר תמיד. ובקש שאחזור אל־נכון ביום 2 במאי.

אני נוהג מעט עם קרבר כמו שַהַרזדה עם השאח. אחרי כל שיחה יש לו הרצון לשוב ולראות אותי, מפני שאני מביא לו דבר־מה.

ומה שאני רוצה זה הוא בודאי לא רע, לא באמצעים ולא במטרה.

אני רוצה להשיג בדרך של השקטת אויסטריה, שאני פועל בה בחשאי בלי רדיפת־כבוד או בקשת־תועלת, את הטבת מצב היהודים, את פתרון שאלת היהודים. האם קרבר מבין לרוחי?

18 באפריל, בתא־הרכבת בין קרלסרוהי ופריז

שוב הייתי בקרלסרוהי אצל הארכידוכס הטוב. שיחתי מהיום אתו היתה במובן המדיני המענינת מכל השיחות שהיו לי אתו במשך השנים, כשם שבנוגע לתוצאה היתה משוללת ערך לגמרי, ויותר מזה: היא ממש דחיה מצד גרמניה.

גם אותם אולמי־המתנה, משרתיהם, אותו גנרל פון מילר העומד על המשמר ותמונות־המשפחה ההיסטוריות מכיר אני כבר למדי, ולכן חכיתי באולם האדום בפחות התרגשות מאשר עד עתה. פה לא חל שום שנוי מיום היותי פה בפעם הראשונה ובפעם האחרונה. ומשמח כי מחוץ לכל הדוממים האלה לא נשתנה במאומה גם הארכידוכס הטוב, שצעד לקראתי מחדר־הכתיבה שלו בשעה אחת עשרה בדיוק, וקדם את פני בלחיצת־יד ארוכה.

הפעם נשארנו באולם האדום ואני לא יכולתי לבלי ראות כי יד הזמן היתה מעט ברהיטי־דמשק האלה.

אני פתחתי את המערכה בהרצאה על המצב בערך כמו במכתבי מיום 5 במרץ.

השתאיתי מאד כאשר הארכידוכס הטוב הביע לי בפירוש תודה בעד מכתבי מיום “5 במרץ”. במקרה חזרתי וקראתי בבוקר במלון את המכתב הנ"ל מיום 5 במרץ, כדי להתכונן לשיחה, ולכן ידעתי על מה הוא מדבר. על כל נקודות־המבט, שבהן נמקתי את השקפתי, כי עכשיו הרגע המתאים לפעולה בקושטא, הוספתי גם את התערוכה בפריז וכתוצאה מזה את אהבת־השלום של צרפת.

אני שרטטתי את תמונת־המצב בקצור נמרץ, ואחר החל הדוכס הגדול לדבר.

המצב הוא אחר. דוקא המלחמה בדרום אפריקה היא במצבה כיום סכנה לגרמניה, אפילו לשלום העולם. יתכן כי יבוא הרגע שאנגליה תוָכח כי היא לא תוכל לבוּרים, ואז אפשר שיחפשו עִלה, לעזוב את טרנסוַל, באשר “יש צורך להגן על ענינים חשובים יותר”.

יש לשער כי אנגליה כבר משתוקקת לפנות לכוון אחר, אשר שם כחה עוד לא נחלש והוא עולה על כחם של אחרים. ברוסיה לא יעיזו לגעת; גם צרפת היא חזקה למדי בים. אך אפשר שלא באי־רצון יסובו על גרמניה, שהיא עוד בלתי מוכשרת להגנה על הים, ושעל ידי מסחרה הפורץ בארץ היא נותנת שטח רב להתקפה.

בשעת הרצאת המחשבות האלה הרגשתי רושם חזק. מי שהוא דבר מתוך פיו של הדוכס הגדול, וזאת היתה המדיניות הגרמנית בעצמה. הרצון הטוב והעדין לספר לי את כל הדברים האלה, — זה היה של הדוכס הגדול. אך הידיעות המפורטות, הרצאת מצבי־הרוח בכל הקבינטים, ושקול־הדעת שחבר את כל הנמוקים החזקים האלה, ניכר היה שזו היתה עבודת צירי גרמניה ושל בילוב.

הדוכס הגדול אמר, כי גרמניה בכלל מתחמקת עתה מתסבוכת, והיא נמנעת מכל דבר שיכול לשמש עִלה בידי אנגליה כדי לגלע ריב. ולכן זִכו בהצטיינות את הציר רַדולין בפטרסבורג, — אשר לפי השמועה היה רצון לקרוא אותו ממשרתו — למען ישאר על כנו. ולכן אין ממלאים את מקום הציר החולה בלונדון ע"י אחר; ולכן גם נשאר הישיש מינסטר בפריז, אך ורק שלא להפריע את השלוה.

גרמניה חשה סכנה לעצמה ע"י תבוסות האנגלים בדרום אפריקה. זהו הדבר המפליא, ואני לא הייתי מסיק לעולם מסקנא זו מן המצב. מתוך דבריו של הדוכס הגדול ראיתי זאת בפירוש. אני גם הרגשתי, כי “מכתבי מיום 5 במרץ” היה נושא של חקירות ועבודות בעד הדיפלומטיה הגרמנית. מזה אני גם מגיע לידי מסקנא, כי אוילנבורג לא במקרה הזמינני אל פת־שחרית ביחד עם פרידיונג ופרֵי. אולי הוזמנו שני היהודים האחרים אך ורק שלא אחשוב את ההזמנה אחרי ההפסקה הארוכה כחטיבה מיוחדת.

ועלי להודות, כי יש יסוד הגיוני בארגומנטציה של הדוכס הגדול והדיפלומטיה הגרמנית.

כי ההיקף של גרמניה על הים הוא עצום ויכולת ההגנה שלה פעוטה מאד, כמו שאומר הדוכס הגדול. “אין בכוחנו להגן על עצמנו מפני הסגר. עד הגָמר מלאכת הצי שלנו תעבורנה 15 שנה. אך מסחרנו ותעשיתנו מתפשטים מיום ליום באופן משמח ומפחיד כאחד”.

הוא הזכיר שורה של מספרים מענינים במאד מאד, וגם מזה בלטה רציניותו המדינית הנעלה ומסירותו הנאמנה למולדתו.

התעשיה קולטת לתוכה את כוחות החקלאות. בבנין נמל אחד — שכחתי את המקום — משתמשים בפועלים איטלקים. זה מקרוב באו 3000 איטלקים דרך לוצרן לגרמניה. אף בצבא מורגש מחסור באנשים. המוכשרים בין הדרגות הנמוכות בפקידי הצבא אינם חפצים להשאר. אדם כזה טוען: “תנו לי שלשה מרקים ליום ואשאר”. פה בקרלסרוהי יש בית חרושת לתרמילי כדורים ושם מרויחות הפועלות מחמשה עד שמונה מרקים ליום. בכל מקום יש עליה ברָמת החיים, והיא הולכת יד ביד עם הפשטות הקודמת בארחי החיים — אך ההצלחה הזאת היא כקוץ בעיני השכנים.

גם בלי ענינים חדשים קיים באנגליה אי־רצון רב בהתקדמות הגרמנית על שדה התעשיה וסחר־העולם. הם היו שמחים אילו יכלו לשים מכשולים על דרכנו. צרפת ורוסיה בודאי שהן מעודדות אותה לכך. ואם התעשיה וסחר־הים והצי שלנו ילכו לאבדון, אז האנגלים רק ישבעו עונג.

סכנה זו של מלחמת־הים עם האפשרות של הרס כלכלי וחוסר לחם של אוכלוסים רבים — היא מן הדאגות הגדולות ביותר של ממשלת גרמניה. למרות הכח הגרמני הגדול על היבשה עומדים שם לפני סכנה עצומה כזאת, והקומבינציה היחידה, שהיא אפשר יכולה להבטיח בטחון ידוע, היא אולי אמריקה.

בכל אופן דרושה זהירות רבה וצריך להמנע מן האפשרות, לתת ע“י החסות הגרמנית על ארץ ישראל אמתלא בידי אנגליה, לעזוב את דרום־אפריקה ולהִפנות ל”שאלה זו החשובה יותר".

נקודת־אורה במצב זה הוא הבקור של קיסר פרנץ יוסף בברלין בימים הקרובים.

עוד בפגישות הקודמות דברתי עם אדוני על המדיניות האויסטרית, ואולי עוד יזכור, כי משפטי לא היה תמיד נוח. ולכן הנני שמח עתה, כשאני יכול להגיד, כי הענינים נשתפרו. הקיסר פרנץ יוסף, שאמנם בתור אישיות הנני הוגה לו חבה עצומה, לא נהל תמיד את המדיניות הטובה ביותר. ועתה שמחים אנו לראות, כי הוא מתחיל ללכת בנתיב ישר.

כמובן, כי לבקור קיסר אויסטריה אין, כמו שאמרו, רק אופי פרטי בלבד, אלא הוא בקור מדיני. הברית המשולשת כבר נתרופפה מאד ועתה תתבצר מחדש. גם איטליה כבר מודיעה את בקורה לרגלי בגרותו של יורש־העצר.

אני חושב כי קיסר פרנץ יוסף יהיה מרוצה מנסיעתו. הוא ישוב מעודָד וחזק־ברוחו, מה שבודאי דרוש לו.

בכל החבה האישית לקיסר פרנץ יוסף, הרי מוכרח אני להגיד, כי עד עתה לא הפקנו תועלת רבה מבריתנו אתו.

אך אנו חפצים בהחלט לבצר את אויסטריה במעמדה כיום. מתוך זה יוצא שאין אנו רוצים בשום אופן לתמוך בשאיפותיהם של הגרמנים באויסטריה, שאינם מרוצים שם ורוצים להתחבר אל גרמניה. אנו דוחים את המחשבה הזאת.

וכדי לחזור אל ענינו: בעוד אשר אין כיום לאל ידנו להמליץ עליו בקושטא, הרי לא יבצר הדבר הזה מאויסטריה. המלצתו של קיסר אויסטריה אחרי שובו מבקורו בברלין תהיה בעלת משקל יותר מאשר מקודם ועד היום. לשני הקיסרים של מרכז אירופה הן יש ערך רב יותר".

אני הזכרתי מקודם את הקשרים שיש לי לקרבר וכי אני סובר שאוכל לקבל על ידו את ההמלצה אל השולטן. אלא שחשבתי, שמא נמצאת המדיניות החיצונית של אויסטריה תחת השפעה קתולית; וחששתי כי הכנסיה הקתולית מתנגדת אל התכנית הציונית. אמנם גם בכוון זה כבר התחלתי לשזור פתילים. הזכרתי את המכתבים שכתב אלי ברון גלֵיכן־רוּסווּרם (נכדו של שילר) על שיחותיו לעת־מצוא עם נסיכי הכנסיה בשאלה הציונית. אף ספרתי, כי רכשתי בתוך סביבת השולטן אנשים הנוהים אחרי עניננו. על שאלת הדוכס הגדול, מי הוא זה? אמרתי:

“המכסה אני דבר מאת הוד מלכותו? זהו נ… בֵּי”.

ואז שם הדוכס הגדול את ידו על לבו ויאמר: “יוכל להיות סמוך ובטוח, כי לא אגלה דבר”.

רק גרמניה אינה חפצה בשום אופן להבליט את רצונה, וציר גרמניה אינו יכול לעשות שום דבר.

עצתו שאשתדל לקבל את המלצת אויסטריה אל השולטן. מימי המאורע של מסלת־הברזל הבגדדית יד רוסיה בתורכיה על העליונה. הם הבינו להסביר לשולטן, כי מוטב לו שלא ישען על ידיד אחד (גרמניה), הדורש לעצמו זכיונות כאלה. עתה עלתה השפעת רוסיה עד מאד.

“מתי יסע לקושטא?” שאל בסוף דבריו.

"עוד אין אני יודע, הוד מלכות! בראשונה אסע לונדונה. ברצוני לנסות לקחת דברים עם לורד סליסבורי, אם מלבד דאגות דרום אפריקה יש עוד מקום בראשו לענינים אחרים. אולי יעלה בידי לעַנין אותו בדבר הציוניות. לרעיון הציוני הטהור, בלי חסות גרמניה, יש ידידים רבים באנגליה. ביחוד בכנסיה; ולה יש, בלי ספק, השפעה חברתית, ואולי גם מדינית.

הוא נענע בראשו לאות הסכמה.

“אם אצליח לרכוש את לורד סליסבורי האם יהיה אז מקום יותר לתווך גרמניה? כיון שכנראה רק החשש להתנגדות מצד זה מעורר דאגה?”

והדוכס הגדול אמר: “ואז עוד יהיה דרוש להביא את גרף בילוב שיכיר בזה”.

“הגרף בילוב הוא, לדאבון, ממתנגדי הציוניות”, אמרתי אני.

והדוכס הגדול אמר: “הוא רק זהיר, והוא הן מוכרח להיות זהיר”.

“אך איך יהיה, אם אוכל להשפיע על לורד סיליסבורי, שיודיע לברלין ואולי גם שיכתוב שמה, שאין לו דבר נגד התכנית שלנו, — האם אז לא יחול שנוי בעמדת גרמניה לטובתנו?”

“כן, אז אולי יהיה מצב אחר”.

“אני רוצה ליטול רשות להודיע על הענין הזה, אם יהיה לאל ידי להשיג בלונדון איזה ענין ממשי. בכלל הייתי רוצה, למרות המצב כיום, שאינו נוח לנו, לבקש רשות להודיע להוד מלכותו כאשר אנו עושים איזה צעד לפנים או לאחור”.

“נקוה כי לעולם לא לאחור! אני שמח בראותי באיזו התמדה הוא עוסק במפעלו הגדול”.

“אני מוכרח לעשות כך, הוד מלכות, אם ברצוני להשיג איזו תוצאה. נקוה כי נראה אותה עוד בחיינו!”

הדוכס הגדול חייך ואמר: “הוא עוד יזכה ויחיה עד הצליח המפעל, אני לא! אני משתאה לראות את תקיפות רוחו למרות מתנגדיו. ביחוד בין בני־דתו יש לו מתנגדים. פה הנני היחידי הנוהה אחריו. וגם הבטחתי כבר כמה פעמים לבני־דתו פה, שאין אנו רוצים ביציאתו של אחד היהודים מפה ואף אחד מהם לא ילך ולא יצטרך ללכת מפה. יש לי מכירים רבים בין בני־דתו, שאני מכבד אותם”.

ואחר נפרד ממני בלבביות רבה, אחרי שיחה שנמשכה שעה ורבע.

על השתחויה קלה מצדי בחדר־ההמתנה ענה גנרל פון מילר באופן קר, ורק קבוצה של אופיצרים צעירים לבושים חגיגית, שנאלצו להמתין כל כך הרבה, הביטו בתמהון ובכבוד אל היהודי הזר, ששהה כל כך הרבה אצל נסיך המדינה. אני עברתי בתוך הקבוצה בלי לדרוש שלומם, כי ידעתי את דרכם, ומאנתי לתת להם שעת־הכושר לחשוב את ברכתי כהכנעה יהודית. ואמנם זמני לא ארך בשביל מחשבות כאלה: רק במדה שדרוש לעבור את האולם (כמדומני שבאולם זה עשו עלי לפנים הדגלים רושם) ברגל ישרה.

* * *

כרכרת־המלון שלי באה לקראתי ואני נסעתי בחשיבות מן מגרש הארמון החוצה. כמדומני, שעוד לא הגעתי עד המשמר וכבר היה ברור לי, שבכל זאת אוכל עוד להפיק תועלת מן הנסיון הזה שלא הצליח, אם אודיע לקרבר את מצב־הרוח של המדיניות הגרמנית, שהוא כל כך מענין בשביל אויסטריה.

אך עדיין איני יודע בשעה זו איך אשתמש במַה ששמעתי מפי הדוכס הגדול לגבי לורד סליסבורי. אולי יכול אני הננס לקשור מעדנות את אנגליה וגרמניה דוקא על הבסיס הציוני? זה דורש עיון רב.

* * *

בתא־הרכבת מאחורי שטרסבורג.

מכתב אל קרבר — לכתוב עליו את הדטום: פריז 19 באפריל.

הוד מעלתו

הואיל להגיד לי בטובו בשעת הפרידה, כי רשאי אני לכתוב לו לעת־מצוא. אכן מצאתי באמת עִלה לכך, שהיא חשובה בעיני וגם משמחת.

על פי הזמנת הדוכס הגדול מבדן הייתי בקרלסרוהי. הדוכס הגדול, שיחסו אלי הוא תמיד בטוב־לב, סח אתי גם הפעם על ענינים שונים, ביניהם גם על מסעו הקרוב של הקיסר שלנו ברלינה. וכמדומני שלא יחָשב הדבר לבלתי־עדין, אם אודיע להוד מעלתו את מצב־הרוח במדיניות הגרמנית, כפי שאפשר היה לשמוע אותו בבהירות מתוך דבריו של הוד מלכותו.

תולים הרבה תקוות טובות בבקורו של הקיסר שלנו. ברית שלש הממשלות, שבעֶטיה של מדיניות־הפנים הקודמת באויסטריה היתה קרובה להפסק, תתבצר מחדש או שבעצם תקום מחדש. המדיניות החיצונית של אויסטריה תקבל את הסעד הנדרש, ביחוד עד כמה שזהו ענין לבולגריה. “קיסר פרנץ יוסף יהיה מרוצה!” — כה היו דבריו של הדוכס הגדול.

ונדמה לי כי יכול להיות ענין של ערך אם יֵדעו בוינא מראש, מה הוא מצב הרוח הפנימי — מחוץ, כמובן, לחביבות של קבלת הפנים — אשר ימצאו פה, וכי חשבונו המדיני של גרף גולוכובסקי ימצא פה מעיקרא קרקע בטוח ונוח. משפיעים פה נמוקים ידועים, אשר אולי אחרי שובי תהיה לי הזדמנות להגיד עליהם איזו דברים בעל־פה.

יש גם ענין ידוע לדעת, כי השנוי שחל במדיניות הפנים באויסטריה ונסיונותיו של הוד מעלתו להקים סדרים טובים, מוצאים מצד גרמניה רחשי סימפתיה והכרה מלאה. שאיפותיהם של הגרמנים הרדיקלים נדחות בכל תוקף, מפני שיש נחיצות באויסטריה חזקה. אולי יהא אפשר להשתמש גם בקו הזה במשא־ומתן הקרוב בביהם להבנה הדדית. בכל אופן קבלתי את הרושם, כי בגרמניה מרגישים עתה ע"י ממשלת הוד מעלתו, ספוק ויכולת של שמירת־הברית, כשם שהממשלות הקודמות עוררו חשד וקלקול ההרגשות. במעמד זה יֵקל יותר להביא את הגרמנים — ואולם אף את הצ’יכים — לאותה מדרגה מתונה ושקולה של אי־שביעת־רצון, שהיא נחשבת כבר אצלנו כאידיאל הנכסף.

אולי ימצא הוד מעלתו לנכון למסור ידיעה מן האמור פה להוד רוממות הקיסר או לגרף גולוכובסקי. אך הייתי מבקש מאד בקשה זו, שזולתם לא ידע אף איש אחד מכל זה, כי מאד אצטער, אם ע“י איזה תאור בלתי מדויק יבוא הדוכס הגדול, שאני מעריצו מקרב לבי, לידי מחשבה, כי פגמתי באמון ע”י מסירת־דברים בלתי מתאימה.

אני נוסע מפה ביום הראשון לונדונה, מלון ססיל, ואשאר שם עד היום החמישי וביום 1 במאי אשוב לוינא.

והנני בכל רגשי־הוקרה מצוינים

להוד מעלתו

המסור לו בהחלט

דר. ת. ה.

נשלח ביום 20 באפריל במעטפה סגורה אל אבי.

21 באפריל, בתא־הרכבת בין אמיאן וקלֵי

אתמול שיחה של כמה שעות עם נורדוי על ציוניות et de omni re scibill et ceteris aliis (ועל כל הדברים הנתונים לידיעה וכיוצא בהם).

נ. היה הפעם נעים מאד לא רק באופן חיצוני, כי אם גם בפנים, וקבל עליו את הנהלתי, ביחוד בנוגע למכתבו אל יהודי רומניה, אשר על פי עצתי לא יפורסם: אך בכל זאת אשתמש בו בלונדון. אני אגיד כי מנעתי את נורדוי מפרסום המכתב, שהיה עלול להביא לידי קטסטרופה.

בשעת הפרידה הזכרתי את כונתי לראות את לורד סליסבורי (ע"י תווכו [?] של לורד גלַנוסקס). נורדוי הזכיר, כי אוסטין, Poeta laureatus, (משורר מוכתר) התרעם על שלא באתי לבקרו בקיץ, כפי שהודעתי לו מקודם. אני שכחתי את כל הענין, אך אמרתי שהנני מוכן ומזומן לתקן עתה את המשגה. מיד ערך נורדוי טלגרם, שבו בקשתי תשובה טלגרפית מאת אוסטין, אם רצונו לקבלני הערב באשפורד. בערב באה התשובה: With pleasure (בעונג), אוסטין.

ובכן אני נוסע עתה לאשפורד.

22 באפריל, בתא־הרכבת בין אשפורד ולונדון

בליתי ליל ובוקר נפלאים בסוִינפורד אוֹלד מֶנור אצל Poeta laureatus, פייטן הפייטנים באנגליה, אלפרד אוסטין.

בתחנת הרכבת לא חכו לי אמש ואני התפלאתי וגם התרעמתי. נסעתי איפוא אל המלון הראשי של סרצין, שהוא שמחני ע"י English style (סגנון אנגלי) שלו. התרחצתי והתלבשתי, השארתי את הילקוטים שלי במלון ונסעתי דרך נוף עדין של ימי ראשית הקיץ מן העיירה אל סוינפורד, למעון־הכפר של פיטן־הפייטנים.

פַּרק שָׁלֵו, גן עָרב, מעון אדוני האחוזה עטוף דומיה. בא לקראתי אדון זקן קטן־קומה בעל שפם לבן ערוך למלחמה והוא לבוש מכנסי־ברכים. הוא שלח את הכרכרה לקראתי אל תחנת הרכבת אבל רק למסע השני. באמרי כי רוצה אני להמשיך את דרכי עוד בערב היה בלתי־מרוצה; כמו כן גברת אוסטין החביבה, היפה עוד בשערותיה הלבנות. אך הם הבינו עד מהרה, כי חפצתי להמשיך את דרכי רק באשר הכרכרה לא חכתה לי. ע"י לוח־הרכבת נתתי ברצון להוכיח לי, כי יש שהות לנסוע גם היום לפני הצהרים.

עגלוני נשלח אל המלון הראשי של סרצין להביא את ילקוטַי ואנחנו קבענו את מושבנו באחד הטרקלינים למשתה־התה. Land home (מעון כפר) אנגלי למופת. ליד החלונות תמונת־נוף אביבית ונוחה מאד, אך בטרקלין בערו בכל זאת גזרי־עץ בתנור.

השיחה באה מיד לידי שטף, כי בדברי על הציוניות אמרתי, שבעטיָם של הכשלונות בדרום אפריקה, שזוקפים אותם על חשבון אילי הכסף, אפשר שאנטישמיות תבוא גם לאנגליה.

אך גברת אוסטין החביבה אמרה, כי באנגליה אין אנטישמיות ואי אפשר שתהיה. והפיטן laureate אִשר את דבריה.

ומאז היו דברינו אך ורק על המלחמה. איזה מין ג’ינגואיסטים (קיצונים ואגרסיביים בפוליטיקה החיצונית) מקסימים הם אלה השנים, גאים באנגליה היפה שלהם, שהיא הכוח הראשון, הגבוה והעדין שבעולם. Mon avis! (זו דעתי!)

כיון שמגמתי היתה להשיג המלצה מאת אוסטין אל לורד סליסבורי, הבעתי את הדעה, כי רצוי שיקום הסכם בין אנגליה וגרמניה. אנגליה צריכה לעשות את הקיסר הגרמני למתווך בינה ובין העם הגרמני. הואיל וידעתי מפיו של הדוכס הגדול, כי גרמניה מפחדת מפני אנגליה, יכול אני לדבר בודאות, — בהבטיחי כי יכולתי להשפיע על הקיסר בכוון זה. מאידך גיסא מכיר אני מתוך דברי אוסטין את מצב־הרוח באנגליה, שהוא אמנם גֵא ומלא הכרה עצמית, אך הוא לגמרי מקופל ברוח ההגנה.

פחדו של הדוכס הגדול מפני מלחמה בצדיה הוא כנראה לגמרי בלתי מיוסד.

אין למסור פה את כל הפרטים והתגים של שיחת־הערב ליד שלחן־התה בשעה 5, ואחר בסעודת ערבית ליד השלחן האנגלי היפה, העדוי־פרחים — גברת אוסטין בתלבושת Soirée, (נשף), הפיטן המוכתר ואני בתלבושת־פשרה, הוא בעניבה שחורה, אני בעניבה לבנה. אלה הם האנשים, זו היא הסביבה, הדרושים לי להרגשת האושר. Comme je les comprends, les Juifs assimilés de l’Angleterre! (מה מאד אני מבין אותם, את היהודים המתבוללים באנגליה!). אם חייתי באנגליה והייתי אולי ג’ינגו.

לא היה צורך שאבקש מאת אוסטין את ההמלצה אל לורד סליסבורי, באמרי לו, כי רציתי מאד לדבר עם סליסבורי, מיד הגיד שהוא מוכן לתת לי מכתב אליו.

Je l’avais amorcé (אני צודדתי את לבו) בהבהיקי לפני עיניו את האפשרויות של הבנה הדדית עם גרמניה.

בין התיאוריות של הפיטן המוכתר יש גם זו, שהוא חושב את אנגליה בתור organism ואת גרמניה, צרפת וכו' בתור mecanisms. המדיניות הישבנית של גרמניה היא מיכנית־מלאכותית, בעוד שהאנגלית היא אורגנית.

בשעה אחת עשרה הלכנו לישון. ליל־חרש מפליא בחדר־האורחים בסוִינפורד אולד מנור.

הבוקר הורוד. גברת אוסטין החביבה. אני חשתי בחבתה אלי כשם שגם אני הוקרתי את המטרוניתא המקסימה הזאת. מוינא אשלח לה שי.

מר אוסטין לוני ב“ויקטוריה” אל הרכבת. גם העגלון בסגנון.

המהפכנים המגוחכים בזים ליקהת צורות ונמוסים. אך השלחן הנוצץ, הסדר בבית, העגלון המתנהג כשורה — גם בזה יש מן הערך.

הצורה שנתגבשה מתוך תוכן ע"י עבודה בלי־קץ של דורות רבים, חוזרת ומשפיעה על התוכן.

אך בכל הסימפתיה בעד הפיטן המוכתר לא יכולתי לעצום את עיני בפני אילו קוים מגוחכים. הוא בבחינת guerrier en chambre (חיָל בחדרו), כובש ארצות בגן הפרחים. גברת אוסטין גבוהה ממנו בשלשה ראשים; הוא שם ברצון את ידו על שכמה, כשם שפשט את ידו למעלה ודפק גם על שכמי.

יפה היה מה שהזכיר בשם ראש המיניסטריון בקנדה: It will be eternal glory of England, that she (כמדומני שאמר was not prepared for this war (she (היה יהיה הדבר לכבוד לאנגליה לעולמי עד, שהיא לא היתה מוכנה למלחמה זו).

הוא אמר: אין אנו תוקפים את מי־שהוא, אך אנו מוכנים למלחמה עם כל העולם.

אני מוכרח להפסיק. הנה לונדון לפָני. עלי עוד לכתוב את נאומי בשביל הערב ולתתו לתרגם לאנגלית.

* * *

בכרכרה אל הרכבת קרא אוסטין לפָני את מכתב ההמלצה אל סליסבורי. כנראה שקבל ממני רושם טוב.

25 באפריל, לונדון

ימים של רוגז וכבוד.

שלשום היתה במלון “גריט צנטרל” reception (קבלת פנים), והייתי מוכרח לדבר. גסטר בא וקבל את פני בפנים חמוצים־מתוקים, בהתלהבות מֵאונס. ואחר כך כמה מיני thanks (רחשי תודה). המענינים ביותר בכל המאורע הזה היו דבריהם של די סולא ממונטריאל ודר. הֶרטץ מקיפטוין. הם נאמו ממש את הנאומים הנשמעים בוינא. מכאן הוכחה לאמת שבציוניות.

* * *

דאגות בבנק.

הדירקטורים קַן ולוריא לא באו וע"י כך הם מפריעים את הישיבה. גם וולפזון לא בא. זוהי הפעם הראשונה שהוא גורם אכזבה. אני מוכרח להשאר שני ימים יותר, כדי להשיג את מספר החברים הדרוש לישיבה חוקית.

בסיטי הנני מין banker. אבנטורות משונות. באוקטובר שנת 98 הייתי במלון בולינגטון promoter. עכשיו הבנק כבר נוסד, אך אל נא תשאלוני איך וכיצד. רבינוביץ, סגן הגוברנור, חושב כל רבע שעה, שהוא יושב פה, כמעשה־חסד, מפני שאינו מקבל משכורת. הסוליסיטור עולה בהוצאות.

ועם אנשים כאלה עלי “לעשות מדינה”. הליצן הוינאי הריקן בויאר צדק. הוא הכיר את עצמו ואת הדומים לו.

* * *

החלטתי כי לא אסע בטרם אעשה סדרים. אך הדאגה מציקה לי, אם תסלח לי המערכת שלי את שהִיָּתי.

* * *

מכתב חביב מאת אוסטין. לורד סליסבורי ענה לו, כי מפני דאגות המלחמה אי אפשר לו לדאבונו לעשות את רצונו. הוא אינו יכול עתה לקבלני לראיון.

1 במאי, בתא־הרכבת בין לינץ ובין וינא

סאת דאגתי לא היתה גדושה, אילו לא התערבה בה כרגיל גם הדאגה בשעת חזירתי הביתה. הואיל ואני יכול לעשות את הנסיעות האלה, שהן מחוץ לשורה, רק בקחתי לי ימי־חופש על דעת עצמי וכמעט בכח, לכן אי אפשר לי לחשוב על פגישה עם שני נוגשי בלי דאגה. הרי אני נמצא ב“גלות” מיוחדת ואִבוד משרתי בניאה פריאה פרסה יכול להמיט עלי שואה.

מזלם של היהודים העניים הוא באמת רע. אם יש מי־שהוא, שרוצה וגם היה יכול לעזור להם — כי אני מאמין באמונה שלמה, כי יכולתי ע"י התווך שלי להחיש את התפתחות הענינים — אז הוא במובן הכלכלי תלוי בידי אחרים ועליו לחרוד ללחם ילדיו.

הייתי חפץ עתה לנסוע בקרוב לקושטא — אך איני מהין לעזוב שוב בקרוב את המערכת. השליטים שלי יכולים להתמרמר עלי מאד. הן זה עתה קבלתי הוכחה על כעסם ומורך־לבם כאחד.

כדי להשיג את סליחתם על נסיעתי, כתבתי עוד ביום בואי לפריז פיליטון על התערוכה ושלחתיו ע“י אחד הנוסעים ב”אורינט אכספרס" לוינא. את הפיליטון הזה לא הדפיסו ולעומת זאת פרסמו פיליטון על הנושא הזה מאת ויטמן.

ואני כבר חשתי הקלה ידועה במצאי היום לפחות את פיליטון־המסע השני שלי (מלונדון) בגליון, שקניתיו היום באַטנַנג.

במצב רופף כזה איני רשאי לעשות נסיונות. במה אפרנס את משפחתי ואותי אם אפסיד את משרתי? למעשה הייתי מוטל ברחוב ויכולתי לנסות, אם אמצא מקום בעתונים גרמניים לפיליטונים שלי.

נוסף לזה, הקרבתי קרבנות כספיים עצומים והנני כבר עתה כמעט בלי רכוש.

ומן הנמנע שאקבל מאת הציוניות אפילו רק בקירוב מה שאני משתכר עתה בניאה פריאה פרסה. וחוץ מזה הייתי מאבד ביום אחד את כל כבודי והם היו קובלים עלי בשביל פרוסת הלחם שהייתי אוכל.

אכן בתנאים כאלה מן החובה שאתפטר מן ההנהלה, הואיל ואין אני יכול לעבוד לגמרי לטובת הענין.

אך הרשאי אני לעשות זאת?

יש מקום לחשוב, שאמסור את ההנהלה (לפחות כלפי חוץ) לידי פרנסיס מונטיפיורי, שהוא בלתי תלוי באחרים.

* * *

אתמול, חצי שעה לפני עזבי את פריז, פגשתי בבולבַר את ברנר לזר. הוא דבר אלי בידידות רבה והבטיחני, כי לא פסק מעולם מהיות אתי בדעה אחת.

כיון שספר לי, שהוא יסע בקרוב לקושטא ויהיה שם בא־כח הסוכנות הטלגרפית “נציונל”, שאלתיו, אם אינו רוצה לנסות לרכוש בשבילנו את הציר קונסטנס. אומרים, כי את קונסטנס אפשר לרכוש בכסף. אפשר לתאר לו את התוצאות הכלכליות של עבודת התישבות גדולה,שברצוננו לעשות בארץ ישראל: מסלות־ברזל, נמלים וכו', וכי אפשר להרויח בזה כסף.

לזר רוצה לבקרני בשבוע הבא בוינא, כדי לשוב ולדבר בזה.

* * *

יודע אני עתה נוסח טוב בעד המצבה שלי:

“דעתו על היהודים היתה טובה יותר מדי”.

2 במאי

מכתב אל קרבר:

להוד מעלתו

אתכבד להודיע כי שבתי מדר

אדמה כי היה מועיל אילו יכולתי עוד היום, בערך בשעות־הערב, לדפוק על פתחו, כי יש לי להגיד דברים, שהם יכולים להיות חשובים לגרף גולוכובסקי עוד לפני נסיעתו. אני אמתין היום אחרי הצהרים משעה 5 עד 8 למען

אדע אם אקָּרא.

אם לאו, ארשה לי לבוא מחר בשעה 9 אל המיניסטריון.

והנני ברגשי־הוקרה מצוינים להוד מעלתו

המסור לו בהחלט

ת. ה.

4 במאי 1900, וינא

אתמול בשעה 9 בבוקר אצל קרבר, שקבלני כבר באופן ידידותי מאד. הוא ספר לקיסר (הוא חייך באופן המביע הרבה) וכן לגרף גולוכובסקי את תוכן מכתבי מפריז. את גוֹלוּכובסקי יראה היום אחר הצהרים והוא רוצה להגיד לו, מה שאודיע לו עתה. אני אמרתי: בקהל מבארים את השנוי שחל בזמן האחרון בגרמניה ביחס לאנגליה ואת הידידות המודגשת שם כיום ע"י השערה, כי גרמניה קבלה מאנגליה איזו מתנה, אִי או כדומה לזה.

לדידי מקור כל השנוי הוא: הפחד. פחד מפני מלחמת־הים עם אנגליה, שהיא עלולה להחריב את המסחר ואת התעשיה לגרמניה. ולכן הם מדגישים ביותר את ברית שלש הממלכות, וגולוכובסקי יכול לנהל משא ומתן בעמדה בטוחה.

קרבר אמר, כי הוא רוצה להודיע את הדברים לגולוכובסקי. ואחר ספר לי בפרוטרוט את תכניתו ברֵיכסרַט ושרטט את הנאום שהוא רוצה לשאת בפרלמנט בשעת הצעת חוקת־הלשונות. אני הסכמתי לחלק והתנגדתי לחלק, למשל, שלא יקרא בנאומו לעזרה מפלגות שהן מעורבות בסכסוך הלשונות. לא הגרמנים ולא הצ’יכים יסכימו לתווך של פולנים, סלובינים וקלריקלים. מוטב, שהממשלה תקח את התווך על אחריותה. אני סובר, כי קריאה זו לשלום אינה צריכה להיות נמלצת־נשגבה, כי אם של רצון טוב ופשוט.

“האם רוצה הוא לרשום את דבריו?”, שאל.

“ברצון”, עניתי. ואז מסר לי באמון חמור את התכניות לחוקי הלשונות, שעומדים להתפרסם רק ביום 8 במאי.

אני הבטחתי ללמוד אותם בשני ימים ולשלוח לו את שרטוט הנאום.

הוא נכשל פעם בדבורו, כאילו נפגע על־ידי פרפרזה קלה. בכלל עשה עלי רושם של חולשה ועיפות.

5 במאי

קַן יצא אתמול בדימוס וע"י כך קמו זעזועים ידועים בבנק. אני קבלתי לידי את השלטון ואשליט סדרים.

5 במאי

שרטוט לנאום של חוקי הלשונות, שאני מכין בעד קרבר. Je prends date ici (אני קובע פה את הדטום).

מחרתים אאשר, כי הנוסח הזה הוא שלי ע"י מה שארשום בסוף השורות האלה מקרה־מות, אשר יתרחש מחר.

(פרלמנט נעלה)

הרגע שבו התכבדתי לשים על שלחן הבית הזה את התכניות לסדור חוקי של עניני הלשונות בביהם ומורביה, יכול להיות רגע של אושר למולדתנו, אם אתם תחפצו בכך. יותר מעל כל הנמוקים שבעולם מיוסד החוק הזה יסוד חזק על כליון־נפש עמוק לשלום פנימי. החלק הגדול ביותר של האוכלוסים הוגה את כליון־הנפש הזה, והממשלה, שרצונה להיות ממשלת השלום והעבודה, חושבת כי היא נמצאת בדרך הנכון, כשהיא עושה את עצמה לפַרְשָׁן של שאיפות־הצבור האלה, שהוכרו בבהירות, ודוקא מפני שאין אנו קשורים בעבותות לאיזו מפלגה לאומית או מדינית; ודוקא מפני שאנו עומדים על הבמה הגבוהה של טובת המדינה, חושבים אנו לתפקידנו, להשבית את הריב, שנמשך כבר יותר מדי.

באיזה אופן רוצים אנו להשביתו? ע“י חוק! זאת אומרת, ע”י הבטוי המדויק ביותר של הרצון הכללי.

המבוכה הממושכת של הזמנים האחרונים גורמת, שאנו מוכרחים להגיד מחדש, ואפילו גם לנמק, את הדברים המובנים מעצמם עניני הלשונות בארצות הנזכרות נעשו, לדאבוננו, לענין של מצה ומריבה. והנה אפשר וצריך ומן ההכרח לסדר אותם. ואיש לא יבין, אם דוקא בבית מורשי העם ישָמעו קולות של התנגדות לסדור ע"י הצורה הקונסטיטוציונית. אדרבא, אילו לא באנו אנו עם הסדור הזה, היו מורשי העם מחויבים לדרוש אותו מאתנו.

ועתה קראו נא את התכנית שלנו.

קראוה, בחנוה — ותקנוה! בכל שורה, בכל מלה של תכניתנו תכירו לפחות את הרצון הישר להגיע למוצא צודק. רצוננו לשקול במאזני־צדק ולפי בירור ישר של המצב המקומי הן את הצרכים והזכויות המיוחדים של הרוב והן את זכויותיו של המועט. הדל בנכסים או בהשכלה, אף הנאשם אשר עליו להגן על עצמו בפני העונש, יהנו מחופש מוחלט ומבטחון גמור בעניני לשון לפני השלטונות. אם בכלל יש נטיה לתכנית שלנו הרי היא זו: להכיר בצרכים של החיים המעשיים אגב התחשבות של זהירות וכבוד עם החטיבות הלאומיות. ואת עקבות הנטיה היחידה הזאת תוכלו למצוא אפילו עוד בהחלטות על העבודה הפנימית של המשרדים. בכל מקום רצוננו לאַפשר את התנועה ואת העבודה על היסוד הטבעי של הצרכים האמתיים הנובעים משתוף־החיים.

שתוף־החיים של בני־אדם דורש אמנם התחשבות הדדית ידועה. כל מי שרוצה ליהנות מן הטוב של חיי החברה, מוכרח להביא גם את קרבנו הוא. אך הקרבנות האלה יֵקלו למביאיהם כלעומת שיגדל הרצון לכך.

מאחורינו שנים רעות. ריב הלשונות הראה את פעולתו המחריבה אפילו על ענינים שונים, שלכאורה הם רחוקים מזה מרחק רב. נודה נא על האמת אף שהיא מכאיבה ביותר: ארצנו היפה סבלה קשות ע"י המשבר הממושך הזה. הופרעו המסחר והתנועה, הוטל פחד על הרוח היוצר והמעסיק; והעבודות הצבוריות, שהן הן המרבות את עושר המדינה, לא זזו ממקומן. בתקופה שהביאה בכנפיה לעולם התרבותי את פלאי העליה הטכנית, היינו אנו נאלצים לשבת בטלים ולראות איך הארצות והעמים מסביבנו מתעשרים ומתחזקים. בתקופה שבה כל שנה נחשבת כמו מקודם עשר שנים לגבי ההתפתחות הכלכלית והתרבותית, בלינו שנים על סכסוך משפטי עד אשר הוצאות המשפט מאיימות לבלוע את נושא המשפט. ובסוף: בזמן שבו יכלו בתי־מחוקקים אחרים לשים לב לתקון מצבם של העניים והמדוכאים, היינו אנחנו מהופנטים מן השאלה, אם רשאים להשתמש בשפה זו או אחרת.

הממשלה יגעה לגלות את הקו, שבו אין פגיעה לשום הרגשות לאומיות צודקות. בינתו של הבית הנעלה הזה תואיל לשכלל את תכניתנו.

אך היש עוד איש באויסטריה, שאין רצונו בשלום?

אין זה שלום מכלים או רקוב, כי אם שלום אמת וצודק ומכובד ומועיל לשני הצדדים גם ע"י מה שהוא מועיל למדינה, הכוללת את שניהם.

בית נעלה! תכניתנו היא תעודה, שאנו מקימים אותה לזכרון עולמים. היא מגידה בבהירות, כי הממשלה לא הזניחה בשום מובן את הרצון הטוב.

ולא על חשבון הממשלה יהא צריך לזקוף את האשמה, אם, מה שאני מסרב לקוות, הנסיון הזה יכָשל.

רבותי, כרתו ברית שלום ולכו אל העבודה המצפה לנו!

* * *

5 במאי 1900

הוד מעלתו!

ברצוף הנני מתכבד לשלוח את אמרות־הלוָי להצעת החוק. הקטעים המשורטטים בצבע כחול הם אולי מיותרים או מסוכנים.

חשבתי לעיקר להדגיש את ההכרח שבחוק בנגוד לפקודת־שלטון וכן להגיד ברמיזא, כי מעתה תזָקף האחריות בעד המשך הקטטות על המתקוטטים, כדי להכין את הקרקע, אם הדברים יגיעו לכך בימים יבואו, לפירוק הריכסרַט ולהשפעה על הבוחרים.

הנני מוכן תמיד להכניס שנויים וכן לסתירת הנאומים־שכנגד אשר יבואו בהמשך הוכוחים, והנני

ברגשי־הוקרה מצוינים

המסור בהחלט להוד מעלתו

ת. ה.

7 במאי, וינא

אתמול הזמינני קרבר לבוא אליו הבוקר והיום בשעה 9 כבר חכה לי באי־סבלנות.

מדבריו הבנתי מהרה, כי רצונו להשתמש רק במלים מעטות מתוך תכניתי, כמעט רק במשפט האחרון, מפני שאין ברצונו לבוא בהתנגשות עם הצ’יכים. אדרבא. הוא חושב לעשות אותם ל“מפלגת המדינה”, הדרושה לו, כאשר רק ישוב הפרלמנט לעבודתו.

הוא צטט לפני קטעים שלמים מתוך נאומו של מחר, שכבר למד אותם בעל־פה. אני אמרתי לו את משפטי: “הוד מעלתו! הנאום הוא בירוקרטי יותר מדי. חסר הטון של הכרזה, הדרוש לו, כאשר יחפוץ לסדר בחירות חדשות”.

הוא בקשני לכתוב לו פסוקים אחדים לתוך נאומו, אשר ישלח אלי אחר הצהרים.

נכון: בשובי 4¹/₂ הביתה אני מוצא כבר העתקת־מכונה מנאומו של מחר. אני עושה בו הגהות אחדות וכותב אליו:

הוד מעלתו!

הנאום טוב מאד. ביחוד עושה הזכרת ההשקעות בביהם רושם חזק; הטינור הכללי אינו יכול להיות מורגש אלא ברוח של השכנת שלום. אמנם רק עתה אני רואה בבהירות את דעתו של הוד מעלתו וכמובן שעל פיה הייתי צריך להתקין את תכניתי באופן אחר לגמרי.

אך אם רשאי אני להעיר הערה — ובלי זו הרי אין ערך לחות־דעתי הצנועה — רוצה אני להגיד, כי חסר לנאום מַתַּן־החוק. חסרה הכפיה שצריכה לפעול באולם ודרך החלונות גם בחוץ. אפשר שבאור הדבר הוא שוב בצדדים של המצב שאינם ידועים לי. אם יש לקוות, כי הצ’יכים לא יעשו אובסטרוקציה או שהיא תשָבר בזמן קצר, אז מספיק הנאום הנוח הזה.

אם לאו, הואיל והממשלה תהיה ותקָרא מעתה הממשלה של חוקי־הלשונות האלה, לפיכך היתה אולי מועילה הדגשה נמרצה יותר של זקיפת האחריות בעד שִתוק ההתפתחות במדינה.

הרשיתי לעצמי לעשות הגהות קלות בשולי הנאום, כיון שההעתקה היא קלושה.

הדפים האלה וכן הפסוקים הנמרצים האחרונים, שאולי כדאי לשלבם, מונחים למעלה.

והנני ברגשות־הוקרה מצוינים

המסור בהחלט להוד מעלתו

ת. ה.

קרבר נאם נאום אחר לגמרי, והצ’יכים עברו לאובסטרוקציה.

מה הוא חושב בלבו על שרות־המזכירות שלי? שאני רוצה אורדן או כדומה לזה?

כל זה אינו נעשה אלא כדי שהוא ימליץ עלי לפני גולוכובסקי ושזה ימליץ עלי לפני השולטן.

11 במאי

זה ימים אחדים משבר־קַן. קן יצא בדימוס, הוא רוצה להשפיל את הבנק ברבים.

* * *

אתמול מניתי את יורק־שטֵינר לאינספקטור על הבנק.

15 במאי

סוף־סוף אי־אפשר היה למנות את שטינר.

* * *

התפטרותו של קן גרמה לסער בלתי נעים. הוא רצה להטיל עלינו אימה ע"י האיום, שהוא יפרסם את “נמוקי ההתפטרות”. כיון שההתפטרות נתקבלה בשקט, נקם את נקמתו והקים שאון רב. הכל נפחדו. אך אני ממשיך לנהל בשקט את ספינתנו.

לוריא מפיץ חוזר “סודי”, שהוא כמעט נבזה. התשובה, שאני נותן עליו, תשאר בשביל העתיד בתוך הניירות הרשמיים של משרד הקונגרס.

* * *

Mol דרש הרצאה חדשה. כתבתי לו ביום 10 במאי, כי כבר כתבתי הרצאות למדי. מוטב שיגיד בפשטות, אם אין בכוחו להשיג בשבילי את הראיון.

* *

קרבר לא נשמע לעצתי ומצבו קשה. הוא לא לחץ את האובסטרוקציה אל הקיר, ולכן היא לוחצת אותו אל הקיר.

* * *

שלשום נשאתי נאום באליאנץ הישראלי וניכר שהפעם עשה רושם. דר. אלפרד שטרן אמר לי אתמול, כי הם רוצים להזמינני בקרוב לשיחה בלתי־פומבית על אודות מפעל־העזרה שהצעתי לטובת יהודי רומניה.

ואף על פי כן אני מפרסם ב“ולט” מאמר־לעג על האליאנץ, באשר אין אני מאמין ברצינותם של האנשים האלה.

אם יזמינוני אציע להם להשיג שתוף־הפעולה של כל אדירי־היהודים באירופה. אין הם צריכים לתת אגורה, די שייַפו את כוחי לדבר בשם כולם עם ממשלת תורכיה.

18 במאי, וינא

אלכס מרמורק, המעולה שבחבורה, שהה פה שבועות אחדים ושב אתמול חולה לפריז. הוא חלה פה ברימטיזם של פרקי־האברים, שאמנם עבר מהר, אבל אולי אין זאת המחלה היחידה שלו. אתמול חשבתי לפתע פתאום, שאולי חלה בשחפת. ירא אני כי אגב חקירותיו על אודות חידק השחפת נֻגע בעצמו בשחפת. ירא אני, כי בטרם ישים הוא קץ לחיי החידקים, ישימו הם קץ לחייו.

אמנם הוא מאמין, כי מצא את התרופה. והוא מאמין כי בעוד שנים שלשה חדשים יהיה לאל ידו לפרסם אותה. בעיני זהו חלום. ילד, שחלה במחלת Meningitis והוא טפל בו, מת.

אם מצא באמת את התרופה, ויתברר כי היא טובה, אז הוא מסכים להצעתי למסור את הנצול המעשי לקולוניאלבנק היהודי. דבר זה עלול לחזק בבת אחת את אשיות הבנק. אז יחתמו על מניותיו ביום אחד. הציוניות היתה משיגה מיד את האמצעים הדרושים לה.

Mais ce serait trop beau (אבל זה יהיה יפה יותר מדי). אני העמדתי פנים כאילו האמנתי בזה, אף על פי שזוהי אילוזיה בעיני.

אך כמה אלכס זה הוא אדם יפה בפנימיותו. היו לנו שיחות טובות אחדות. אני אוהב אותו מאד. הוא אמר לי: "כאשר אגמור את עבודתי בשחפת אתחיל במלריה. רצוני ללמוד אותה בארץ־ישראל, אצל האכרים שלנו. אמנם אפשר שדבר זה יגרום למותי. זוהי מחלה שאינה סולחת. אך אם אמצא את התרופה — ונפתחה אפריקה.

המלריה היא המפתח שבו סגורה אפריקה בפני תרבות אירופה".

איזו תפיסה גדולה. השואף לגדולות הוא בעיני אדם גדול — לא המשיג את הגדולות. כי בהשגה יש חלק למזל.

אני לויתיו אל הרכבת, ורוחי היתה מרה עלי בראותי אותו צועד בברכים כושלות אל התא.

19 במאי

מכתב אל קרבר, שנשתתק זה איזה זמן ושאין אני רוצה לתת לו להרדם.

הוד מעלתו!

נדמה כי בכל זאת עומד הרֵיכסרַט לפני הפירוק, אם ההודעה הרשמית מהיום לא התכונה רק לאיים בלבד. כיום המיניסטריון חזק בלי ספק מן הפרלמנט. אם לא יצלח הדבר ליצור בבחירות את מפלגת־המדינה — מעין מרכז — הנחוצה להנהלת השלטון, אז יחזק הפרלמנט מן הממשלה. לכן אני חושב, כי נחוץ לעשות את הבחירות האלה בדרכי־זהירות מיוחדים, לפי שיטות חדשות וברעיונות חדשים. השגרא במשרדי־הנציבים, אשר עליה התאונן פעם הוד מעלתו בשיחתו אתי, יכולה להיות עתה פשוט מסוכנת. גם שליטי המחוזות אינם רשאים לרכוב הפעם על הסוס הרגיל, שאם לאו אבודה המערכה. לדעתי, נמצאת הממשלה בעמדה טובה, באשר בהיותה בלתי־שייכת לאיזו מפלגה, יכולה היא לבוא במגע ישר עם האינטרסים של האזרחים. מפלגת־המדינה יכולה להיות הפעם עממית. אמנם לשם כך נחוצה כבר עתה הכנה אדמיניסטרטיבית ופובליציסטית.

את השקפותי הצנועות נכון אני לברר ברצון, אם אוזמן לעת־מצוא לשעת־שיחה, נוח ביותר: לעת ערב.

הנני ברגשות־הוקרה מצוינים

המסור לגמרי להוד מעלתו

ת. ה.

20 במאי

המסכנים מרומניה נשאו את רגליהם. דר. ליפא מיַסי מטלגרף אלי:

“הולכי־הרגל הידועים לו אי־אפשר להם לעבור את גבול בוקובינה. יתווך בעד הרשיון לעבור את הגבול, אולי יסעו ברכבת עד צ’רנוביץ”.

טלגרם שני בתוכן זה בא מבוטושני.

במשך הלילה חשבתי את אשר עלי לעשות. ראשית כל חושבני, כי סגירת הגבול מקורה בהתערבות נעלמה של אנשי האליאנץ, פון גוטמן ודר. אלפרד שטרן. לידי מחשבה כזו באו ע"י ההערה שפלטתי באי־זהירות, כי באונגריה אין נותנים ליהודי רומניה להכנס. הם בודאי חשבו: גם אנו יכולים לעשות כך. דבר זה מֵקֵל עליהם את עבודת העזרה.

אכן פקחים הם האנשים האלה.

אני כותב עתה אל קרבר:

הוד מעלתו!

יהודים אומללים מרומניה, מסכני־המסכנים, עומדים על הגבול ליד איטצקַני. מפאת מצוקה רבה הם מוכרחים לנדוד לאמריקה. פקידי הגבול האויסטרי ממאנים לתת להם את רשיון־המעבר.

כפי שמטלגרפים לי הם 95 אמיגרנטים עם תעודות־מסע לאמריקה.

אם אין זה בגדר הנמנע, אם אין נמוקים פוליטיים רציניים בלתי ידועים לי, הנני מבקש בשם הרגש האנושי, שתצא פקודה טלגרפית לתת לאומללים האלה לעבור את הגבול.

הנני ברגשות־הוקרה מצוינים

המסור לגמרי להוד מעלתו

ת. ה.

23 במאי

היום הייתי שוב אצל קרבר, שבקשני לבוא אליו.

אני הצעתי את התכנית איך לעשות את הבחירות. להתחיל כבר עכשיו בעבודה, להזמין את הנציבים, לדרוש ידיעות מיוחדות על כל מחוז־בחירה ולטפל בו באופן מיוחד. להוציא שאלונים וכו'. הענין העיקרי: הכרוז אל העמים בשעת פירוק הריכסרט. המצב של הממשלה, שלכאורה הוא בלתי־נעים, הוא באמת טוב מאד. אפשר אפילו להביא אל הפרלמנט מין מפלגת־קרבר. אך זוהי “אליה וקוץ בה”, כי ע“י כך הוא נעשה לאיש מפלגתי וע”י כך אפשר לפגוע בו. אף הקיסר צריך בכל אופן להתערב. למעשה הרי זוהי שאלת קיום הממלכה.

הוא משך בכתפיו: “הקיסר זקן. כמה פעמים אמרתי לו: הוד רוממותו רוצה להַראות כלפי חוץ מדיניות אמיצה; אך אם מדברים נמרצות כלפי איזו מפלגה או כוון, מיד הוא מתנגד. אם מן ההכרח לדבר בפרלמנט על השאלות הדקות ביותר, אזי אי־אפשר לוותר מיד לאחר שמי־שהוא מתחיל לצעוק. עתה נוספו עוד הענינים של בני משפחתו של הקיסר. לעתים תכופות ראשי עלי כגלגל”.

אני הרציתי לפניו מה שאפשר לעשות במַנגנון של ההנהלה, יותר מכל המפלגות. הממשלה יכולה לתת מה שהמפלגות רק מבטיחות בדרכן אל הפרלמנט. מסלות־ברזל וכו'. בעד אורדן בשם “פרנץ יוסף” או “יועץ הקיסר” אפשר לקנות הרבה בשעת הבחירות (הוא הניע בראשו כמסכים). אפשר עוד להוציא אל המערכה את הפטריוטיות של זקני־הצבא.

הוא אמר: “אך גם כסף דרוש לבחירות”.

“את זה אפשר להשיג”, אמרתי אני.

והוא אמר: “גם מנגנון ההנהלה נתקלקל הרבה בעשרים השנים האחרונות”.

“המרושלים ישובו ויעבדו במרץ בהרגישם, כי פה יש יד חזקה”.

בקצור, הסוף היה שבקשני להכין בשבילו את השאלון בעד הפקידים. הוא יזמין אחר־כך את נציבי־המדינות ויתן להם הוראות.

אני שולח לו עתה הצעת־תכנית זו:

הוד מעלתו!

לוטה הצעת־תכנית לשאלות בעד המשרדים המדיניים הנמוכים. אני משער לי את המעשה בערך באופן כזה:

ראשית כל: הזמנת נציבי המדינות לשיחת־אמון בוינא. הוראה כללית על הסיוע למפלגת־מרכז, אשר בנוגע לשאלת הלשונות הגרמנית־ביהמית (גם מחוץ לביהם) תגין על הצעת החוק של קרבר, וכן תהיה בעד התחדשות העבודה הפרלמנטרית הרגילה, בעד התעוררות חדשה של החיים הכלכליים, בעד תקונים חברתיים מתונים וכו'.

טוב כי הנציבים ירשמו לעצמם את השאלון וידונו עליו בסודיות בחוגיהם. כל אחד צריך להזמין אליו ראשית כל את שרי המחוזות, שאפשר בבטחה להשען עליהם ושאינם נוטים לשום מפלגה (בודאי הרוב הגדול). לפניהם צריך לשים את השאלון באופן חפשי, כדי שהם בעצמם ירשמו להם את הנקודות העיקריות.

(שאלון.)

1. איך היתה ביאת־הכוח במחוז עד עתה? האם היו מרוצים במחוז מעבודת הציר? במה קובלים עליו? מה הם הזרמים־מתחת?

2. איזו מפלגה או מפלגות נכשלו בבחירה האחרונה? מי הם המועמדים שנכשלו? האגיטטורים שלהם? קרן־הבחירה שלהם? סבות הכשלון?

3. מה הם הזרמים השולטים כיום במחוז? מה יחס־הכוחות שביניהם, לפי האומד?

4. היכולים כבר לדעת את המועמדים (מלבד הציר הקודם)? מי הם?

האם יש בתוך המחוז גופא איש נכבד, בעד השפעה מספיקה ובעל דעה מתונה, שאפשר לבדוק אותו בהסתר למען דעת אם הוא נכון להיות מועמד לבחירות על יסוד הפרוגרמה של מפלגת המדינה או המרכז?

הטפוס הרצוי הוא בעל תעשיה אמיד, עורך־דין או בעל אחוזה בינונית.

1. איזה ועדי־בחירה עבדו במחוז בבחירות המדיניות האחרונות? ישלח את כרוזי הבחירות שעוד נשארו, ובכל אופן רשימה מדויקת של חברי ועדי־הבחירות, שפעלו בבחירות האחרונות לרֵיכסרַט, לסֵים הארצי ולעיריה, ושהם עוד בחיים. מי הם אלה אשר הסתלקו מאז מן החיים הצבוריים מטעמים אישיים או מעשיים? להקלת הסקירה צריך לערוך את הרשימה לפי המפלגות, לכל מפלגה תיק מיוחד.

2. האם יש בועדי הקואופרטיבים ובאגודת־החסד הנמצאים במחוז אנשים זריזים, שעוד לא נכנסו לתוך ועדי־הבחירות ושאפשר היה למשוך אותם לועדי־בחירה של מפלגת־המדינה המתנגדת לאובסטרוקציה?

מי הם?

בחינת האנשים האלה אינה צריכה להעשות ע"י פקיד, אם אין בטחון מוחלט בנוגע להצלחה ויחס של אמון. זוהי הנקודה, שבה ביחוד יצטרך שר־המחוז להראות את כשרונו ולהוכיח שאפשר לסמוך עליו.

בדרך כלל צריך להשתמש בשביל הבחינה העדינה הזאת באיש פרטי הידוע לו היטב בתור אדם נאמן. מי בא בחשבון לפי דעתו? אל ידבר אתו לפני שיקבל רמז לזה. לאחר כך יתן לו הוראות בזהירות כדי להמנע אפילו ממראית־עין של השפעה על הבחירות. לכל הפעולה הזאת צריך שיהיה אופי של רצון פעיל, הבא מתוך התושבים, לחִדוש עבודת הפרלמנט ולסִפוק בריא של הצרכים הכלכליים.

1. מה היא העמדה המדינית של הכמרים, של הכנסיות השונות במחוז הבחירה? היש לקוות לפעולה של תעמולה מצד זה?

2. מה עמדת המורים והשפעתם?

3. מה הם במחוז־הבחירה צרכי הכלכלה והתנועה, שהם זקוקים לעזרת המדינה?

4. מה הם הסכומים הכספיים, שועד־בחירה של מפלגת־המדינה יהא זקוק להם? האפשר להשיג את הסכומים האלה במחוז־הבחירה גופא? ע"י איזה אנשים?

5. לאיזה עתונים יש השפעה במחוז־הבחירה? האם העתונים האלה שייכים למפלגות או ליחידים? ידיעות מדויקות על זכות הבעלים של כל העתונים. מה רוצה בעל העתון להשיג? דברים שבעסק או שבפוליטיקה?

מובן, שביחוד צריך לשים לב ליחסים של הבחירות אצל בעלי האחוזות הגדולות וחברי לשכות־המסחר. קל הדבר לעשותו לגבי לשכות־המסחר, קשה יותר לגבי בעלי האחוזות הגדולות. בשבילם צריך לפתח דרכים מיוחדים, גם כן על פי העיקר הגדול של טפול אינדיוידואליסטי בכל קבוצה.

להכנה הפובליציסטית של הבחירות יש לגשת רק חר־כך. הדרך המעולה להשפעה על העתונות הוא ע"י ועדי־הבחירות לאחר הוָסדם. לאנשים רשמיים צריך לבאר, כי טוב שיעמדו לפנים מן הקלעים. במומנט ידוע, שיהא צריך עוד להקבע, יש להפיץ שמועה, שאם לאחר הבחירות של הפרלמנט החדש יתברר, שאינו מוכשר לעבודה, אז יהא שלטון ללא־חוקה, ואולי יעמוד גנרל בראש ההנהלה. שמועה כזאת, הצריכה לצאת ממקור בלתי חשוד, יכולה להועיל הרבה. היא תביא נסיונות ידועים של הרדיקלים לידי שִתוק, “באשר פעולה זו תהיה לתועלת להריאקציה”.

בשביל כחות־הדמיון הפשוטים של הבוחרים וכמו כן בשביל הנאומים הנלהבים של האגיטטורים אפשר להשתמש באויב מדומה כמו באמתי. הפוליטיקנים המתפרנסים מהריסת אויסטריה משיגים בשיטה זו את הצלחותיהם הגדולות.

האגיטטורים של המרכז יוכלו להשתמש אצל מוגבלי־המוח באיום של ה“גנרל” ואצל אנשי־בינה בסכנה האמתית: האובסטרוקציה. בבחירות חשוב יותר להיות נגד דבר־מה או מי־שהוא, מאשר בעד דבר־מה או מי־שהוא.

ובכן: נגד האובסטרוקציה.

בשביל התעמולה הפובליציסטית יש להשתמש גם בעתוני המקצועות. הם נמצאים במגע קרוב יותר אל האינטרסים הכלכליים של קוראיהם, ולכן יש אשר הם יכולים להשפיע יותר על הבחירות מאשר העתונים הפוליטיים הגדולים, אשר בעונותיהם הכספיים הפסידו מהשפעתם.

אולי יספיקו לפי שעה ההרהורים הראשונים שרשמתי כאן בקוצר מלין. הרבה מזה יש עוד להביא לידי העמקה ופִתוח.

אם המנגנון יעבוד במהרה והיסודות הראשונים של האינפורמציה יתקבלו במשך שנים, שלשה שבועות, יהא אפשר להסיק מהם את הצעדים ההכרחיים להבא.

והנני ברגשות־הוקרה מצוינים

המסור לגמרי להוד מעלתו

ת. הרצל

וינא, 24 במאי, 1900.

2 ביוני, וינא

שאון־ועידה גדול מיום 25 במאי. להג הרבה ותוכן מעט.

התוצאה: הקונגרס יכונס בלונדון. אני חפצתי בבזל, שנירר רצה בלונדון. הצעתו נתקבלה לאחר שהסכמתי לו. אני נוכחתי פתאום, כי גדלנו מהתאסף עוד בבזל.

והנני מוסיף ומתחזק ברעיון של לונדון. זה יכול לתת לתנועה מעוף חדש.

בבנק — תוהו ובוהו.

וולפזון לא בא ולוריא בא. הוא בקש סליחה על הכל. ועדה מיוחדת חדשה, מורכבת מלוריא, קרמינצקי ולפי שעה כצנלסון. לוריא וכצנלסון נסעו לונדונה. נראה מה שיֵצא מזה.

קול מֵעיר חשוב מקושטא בימים האחרונים. העתונים מודיעים, כי פרופ. וַמבירי נקרא מאת השולטן לבוא ליילדיז.

מיד שלחתי את הכלר ביום הששי שעבר אל ומבירי לבודפשט.

הכלר שב בשבת. ומבירי אינו עוד שם. ביום השני שלחתי שוב את הכלר. הוא טלפן, כי ומבירי כבר נסע.

ואז צויתי על הכלר כי יטלגרף אל ומבירי וישאלהו עד מתי ישאר שם. התשובה עד 8 ביוני. הכלר יכול לנסוע רק מחר ולהגיע שמה רק ביום 5. כדי שלא לאבד את הזמן היקר הזה, שלחתי שלשום את הינריך רוזנבוים לקושטא. הכלר יבוא אחריו מחר.

צריך לעשות הכל כדי שאקובל על ידי השולטן. לרוזנבוים נתתי הוראות מדויקות, שרשמן לעצמו באופן סטינוגרפי בעד ומבירי.

אולי יצלח הדבר הפעם?

3 ביוני, וינא

אתמול בא טלגרם זה מרוזנבוים מקושטא:

“שלזינגר (ומבירי) נוסע ביום השני, 2 (?) ביוני, יעָדר זמן רב? אולי יתחיל עוד היום בעסק (ראיון) צ’רטר. מחר או מחרתים ידיעות חוט־ברזל”.

* * *

לא הכל מובן. מיד טלגרפתי אליו:

“האם שלזינגר נוסע לגמרי או הוא עומד לשוב הנה (קושטא), מתי יסע הביתה? אבקש תשובה טלגרפית”.

בכל אופן עכבתי את הכלר, שרצה לנסוע היום לקושטא הוא היה במקצת מאוכזב.

ועתה אני מצפה בכליון־עינים.

הקרובים אנו לפתרון? או האם נשמע מיילדיז “לא” באלף רבתי?

אם כזאת תהיה התשובה, אוסיף לכתוב את הרומן שלי “אַלטנוֹילַנד”. כי אז תכניתנו אינה אלא עתיד ורומן.

יום שני בפפינגסטן 1900

(חושבני בדיוק חמש שנים מזמן בקורי אצל ברון הירש.) כזה הוא מראה מערכה אבודה. דר. ליאופולד כהן, חבר הועד הפועל, לבוש במעיל־טרקלין שחור וכפפות וחבוש כובע לבן נמוך, בא והביא טלגרם מרוזנבוים. בטלגרם נקודה מגוחכת מאד. רוזנבוים מטלגרף Walzerstadt במקום “וינא”. זאת לא היתה “מלה מוסכמת”

טלגרם: Wien fr. Galata 4.6.2 s..

“שלזינגר נִסה שלשום. כהן (שולטן) דחה מיד. אתמול לא היה סיפק בידו. נוסע היום מערבה, יעבור עיר הוַלְסִים, חושב לשהות שם יום אחד. טוב שליבל (אני) ימתין לו, כי המלון לא נקבע. הוא סובר לנסות תווך הפקיד הממונה על Moi. נא לטלגרף מיד אם עוד נחוץ שאשהה פה, כי רצוני להפליג באניה ביום השלישי”.

הנחמה היחידה בטלגרם זה היא “שאתמול לא היה סיפק בידו”. משמע שהדחיה התכופה משלשום לא היתה כזאת, שאתמול בשעת־כושר מתאימה לא היה יכול להתחיל בזה מחדש.

אני טלגרפתי אל רוזנבוים:

“ישאל נא אצל Moi בפקודת ליבל, איך הם כיום הסכויים של העסק. אך אל נא יזכיר לגמרי את שלזינגר. אני מחכה לתשובה טלגרפית מפה והרצאה מפורטת מיַסי. כַּהן”.

אבל עתה אני שוקע במחשבות על מה שעלינו לעשות כיום.

להתגרות בתורכיה? אנו חלשים גם בנוגע לדעת־הקהל ויש בנו מקומות־תורפה למכביר. האכרים האומללים שהוכנסו בחשאי, הם כולם בני־ערובה בידי התורכים.

לפי שעה אני רואה רק תכנית זו: להרבות את מבוכות תורכיה, לעורר מלחמה אישית כלפי השולטן, אולי לבוא בקשרים עם הנסיכים הגולים והתורכים הצעירים וביחד עם זה לחזק את הסוציאליזם היהודי, כדי לעורר את הרצון אצל ממשלות אירופה, ללחוץ את תורכיה כדי שתקבל את היהודים.

11 ביוני

קשָיים נוראים בבנק. אנשים בלתי מוכשרים או עקשנים. הכל נשתתק. לוריא וקן עושים אובסטרוקציה, מפני שלא הרשיתי לעשות את הבנק לבנק של לוריא וקן.

* * *

הקונגרס בלונדון?

אני מביא את הגדוד הבזילאי שלי לונדונה, באשר אני ירא, שמא לא אמצא עוד קהל בבזל.

* * *

ההבדל ביני ובין שבתי צבי (כפי שאני מתארו לי), מלבד השנויים באמצעים הטכניים המונחים בהבדל הזמנים, הוא בזה, ששבתי גִדל את עצמו כדי להדמות לגדולי ארץ. ואולם אני מוצא את גדולי ארץ קטנים כמוני.

17 ביוני, וינא

הכלר, ששב מן ומבירי במיהלבך, מספר את הדבר המפתיע, כי ומבירי עוד לא דבר בכלל עם השולטן על הציוניות. ובכן לא “נדחה מיד”. ובכן הכל פחד שוא. איך אבין את זאת? האם ומבירי הודיע שלא כנכון לרוזנבוים או להכלר? או שהללו מודיעים שלא כנכון?

בקצור, אני נוסע בשבת לטירול אל וַמבירי כדי לשמוע את האמת.

לדברי הכלר נכון ומבירי לעזור.

17 ביוני

בתא הרכבת בחזרה ממיהלבך לוינא.

אמש נסעתי מוינא למיהלבך אל ומבירי, 14 שעות במסע מהיר, ועתה, אחרי שהיה של חמש שעות, אני נוסע חזרה, באשר פוילינה שלי חלתה בדלקת הגרון.

ביהודי אונגרי צולע זה, בן השבעים, שאינו יודע אם הוא יותר תורכי או אנגלי, הכותב ספרים בגרמנית, המדבר בשלימות בי"ב לשונות, שחי בחמש אמונות ובשתים שמש גם בתור כהן — הכרתי את אחד האנשים המענינים ביותר. מפאת הכרה אינטימית של דתות רבות כל כך, טבעי הוא הדבר, שנשאר בן בלי דת. הוא ספר לי 1001 ספורים מן המזרח, מקרבתו לשולטן וכו'. הוא התיחס מיד באמון גמור אלי ואמר לי בדברת־הכבוד, שהוא סוכן חרש אנגלי ותורכי. הפרופיסורה באונגריה אינה אלא שלט חיצוני, לאחר שהיתה זמן רב מצוקה גדולה בתוך חברה אנטי־יהודית. הוא הראה לי המון כתבים סודיים, אמנם בשפה התורכית, שאין אני יכול לקרוא אותם כי אם להשתאות עליהם. בתוכם גם רשימות בכתב־ידו של השולטן. את הכלר שלח מיד באופן קשה מעל פנינו, כי רצה לדבר רק אתי לבדי. הוא התחיל: “אין אני רוצה ממון; הנני עשיר. קציצות של זהב אין אני יכול לאכול. רבע מיליון יש לי, אין אני זקוק למחצית הרבית. אם אעזור לו, הרי זה רק לטובת הענין”.

הוא רצה לשמוע מפי כל פרטי תכניתנו, כסף וכו'. הוא גלה לי כי השולטן קרא לו, כדי שיעורר חבה אליו בעתוני אירופה. האם אני יכול לעזור בזה?

עניתי בהשתמטות.

ובין ענין לענין חזר תמיד אל זכרונות חייו, שאמנם היו כבירים. ע"י ד’יזראלי היה לסוכן אנגליה. בתורכיה החל לזמר בבתי־הקהוה, שנה וחצי אחר כך היה אינטימוס של ראש הוזירים. הוא יכול לישון ביילדיז, אך הוא חושש שמא ירצחוהו. הוא אוכל אצל שלחן השולטן — באינטימיות, באצבעות מתוך הקערה — אך תמיד אינו יכול להשתחרר מפחד הסמום. ועוד מאה ספורים מוזרים כאלה.

אני אמרתי לו: Vàmbéry bàcsi" — הרשאי אני לקרוא אותו כדרך שנורדוי עושה? — יכתוב אל השולטן, כי יואיל לקבלני: 1. באשר אני יכול להועיל לו בעתונות, 2. באשר ע"י עצם העובדא, שאני בא אליו, יעלה האשראי שלו.

ביותר ינעם לי, אם הוא יהיה המתורגמן".

אך הוא חושש לתלאות נסיעה בקיץ.

זמני נגמר. לא היה ברור אם יעשה דבר. וראשית לכל, אם יכתוב אל השולטן בנוגע לראיוני?

אך הוא חבקני ונשק לי, כאשר נפרדנו.

כאשר לוני הכלר אל הרכבת השתוקק לדעת מה שדברנו. אני לא ספרתי לו מאומה, והוא היה חביב למדי לבלתי שאול.

17 ביוני, בתא הרכבת

מחר רוצה אני לכתוב אל ומבירי: Kedves Vámbéry bácsi³

טובה המלה האונגרית: zsidóember (איש יהודי), הוא כזה, וגם אני כזה. ולכן כל כך מהר הבינונו איש את אחיו, ולגמרי, — אולי עוד יותר בצד האנושי מאשר בצד היהודי, אף על פי שהצד הזה חזק הוא בשנינו. יכתוב אל ש. (כהן), כי יתן לי לבוא לפניו: 1. מפני שאני יכול להועיל לו בדעת הקהל, 2. מפני שבואי יעלה את האשראי שלו, אפילו אם לא יקבל מיד את הצעותי. הן על הפרטים נוכל לדבר אחרי הקונגרס, כאשר הוא יבוא אתי ויהיה המתורגמן בינינו. לפני הקונגרס די בראיון. ה“תכלית”⁴ אחר כך. איני רוצה לדבר אתו “חכמות”⁵ הוא יעשה טובה כבירה לעניננו, אם ישיג עתה בשבילי את הראיון.

מבין אני מה שהוא רוצה להעמיד לעצמו באבטוביוגרפיה שלו: קבר־מלכים. יכתיר את הפירמידה שלו בפרק: כיצד עזרתי להכין את שיבת היהודים, בני עמי.

כל חייו המופלאים יקבלו צורה כאילו היו מכוונים לשם כך.

 

הספר השמיני    🔗

מתורגם בידי ר' בנימין

19 ביוני, וינא

המהגרים מרומניה מתחילים לעבור דרך וינא. מבוכה באליאנץ הישראלי.

היום בא גדוד של 75 צעירים, שעבדו בצבא, לבושים בגדי־מתעמלים דלים. מדולדלים ומבטם אמיץ. כזה יהיה המראה של האנשים הראשונים שלי בארץ ישראל.

הללו רוצים לנסוע לקנדה.

21 ביוני

ומבירי כותב ממיהלבך, שאין להשיג את הדבר אצל ה“ממזר בן־הנדה” (השולטן) ע"י מכתבים.

אני עונה: Kedves batyám uram (אדוני ואחי הטוב), בדבורים אלו אין נחמה. גם הוא אומר יַוַשׁ כמו התורכים האמתיים. אך לי אין זמן לאבד. הרי אין ה“ממזר” שלו צריך לדעת שהענין הזה אינו ישן אצלו. כמדומני, שאדוני יכול להמליץ לפניו על האמצעי הזה של עזרה והצלה, שעלה בדעתו לאחר “עיון רב והתבוננות עמוקה”. והרי אין הוא מוכרח להוכיח לו, כמה נרגילות עשן וכמה אלפי כוסות קהוה שתה עד שהגיע לדעה זו.

מלתו הראשונה היתה, שאינו “מלמד שוטה”. אני חושבו באמת לאיש המעשה, לאיש מגזע שלי, שאני מיחס לו כל האנרגיות שבעולם.

ד’יזראלי אמר פעם ליהודי צעיר: “אתה ואני מתיחסים על גזע, שהוא הכל יכול, רק לא להכשל”.

ומבירי bácsi (דודי) היקר לי! אנו באמת יכולים לעשות כל דבר, אך אנו מוכרחים לחפוץ.

יחפוץ נא, ומבירי bácsi!

כפי שתאר את יחסו אין אני בין למה לא יכתוב אל כהן: “שמע־נא, הזמֵן את זה. הוא יעשה סוף לצרותיך. שמע אותו, הסתכל בו, אחר כך הרי אתה יכול להשליכו החוצה”.

יותר אין אדוני צריך להגיד לו. אבל זאת מוכרח הוא להגיד לו – אם הוא רוצה.

בהערצת אמת

שלו ת.

21 ביוני

אתמול, בשעה שדברתי עם אנשים במשרד ה“ולט”, הרגשתי התקפה של אנֶמיַת־המוח. הרגשתי פתאום טשטוש ההכרה והתמעטות פעולת החושים, ובאותה שעה הייתי נתון להסתכלות עצמית והתלוצצתי עם המזכירים שליט ורֵיך.

ואחר לא נסעתי אל הניאה פריאה פרסה, כי אם הביתה, ושכבתי. הרופא מצוה לנוח שנים, שלשה ימים.

כמעט בלתי אפשר הדבר. תמיד התרגזות חדשה. אתמול עם וולפזון. עשה רושם כאילו עבר אל קַן.

24 ביוני, וינא

האמיגרנטים מרומניה ממשיכים בדרכם.

בלי הרף מקבל אני טלגרמים על קבוצות חדשות, ששמו לדרך פעמיהם.

מבקשים אותי להשפיע על הממשלה לטובת הנעכבים ליד הגבול.

אי אפשר לי עוד לעשות זאת, וגם אין אני רשאי, באשר אין אני יכול לתמוך בהם פה.

חזיונות של מורך־לב:

בנדיקט שאלני אתמול, אם יש לי ידיעה במשבר היהודים ברומניה. דרוש לו מאמר. כי הוא קבל מכתב־איום מאת אחד החותמים בגלל שתיקת הניאה פריאה פרסה. אני אמרתי: “כן, גם אני קבלתי ידיעות מרומניה, שרוצים שם להחרים את הניאה פריאה פרסה”.

והוא אמר: “מפני זה אין אני פוחד, אלא שבכל זאת נפרסם מאמר. ממי? ייעץ נא”.

אני יעצתי לפנות לגולדבוים. אך גולדבוים אמר, שאין לו שום ידיעה בדבר. הוא שכתב על זה מאמרים ב“ולט”.

* * *

אני כותב היום אל אלכס, כי יגיד לאנשי יק"א, שהאומללים מרומניה נואשים מאד והם יטילו אחריות אישית על בעלי הקרנות הצבוריות של היהודים, על שהם מתמהמהים להתחבר אלינו.

24 ביוני

ובמבירי כותב ממיהלבך, שהנני Gjaur, הרוכב בחפזון על שיחים וסלעים, מבלי להביט אל התעלות התורכיות. ובכל זאת כתב עלינו אל השולטן; אך הוא בלתי בטוח, אם המכתב יגיע לידיו.

* * *

אכתוב אל נ… שלכל הפחות ישיג בשבילנו טלגרם מאת השולטן אל הקונגרס.

הצעד המאוחד של כל הממשלות כלפי סין הוא אזהרה חמורה לתורכיה.

* * *

בראיון שלי בקושטא, אוקטובר 1898, אמרתי לקיסר גרמניה: “סין היא תיבת פנדורא!”

לא שוא נבאתי.

25 ביוני

קבוצות המהגרים מרומניה מטלגרפות אלי מן הגבול או מבודאפשט על דבר בואם בקרוב. מתבטאים בזה הנאיביות והאמון אלי, אך גם רבוי הדרישות של אנשינו. “רבי־החסד” מוינא אינם מתעוררים, לרשותי אין שום אמצעים בעד העניים האלה.

מצב מעיק.

26 ביוני, 1900

הכלר כותב אלי היום, כי לורד רוסבירי פה, והוא מיעץ כי אבקרו במלון. אין אני עושה זאת, מפני שהוא פה גדול ממני יותר מדי. לעמדתו מצטרפת עוד הזכות המיוחדת של הזר.

אחרת באנגליה. שם אני לפחות הזר.

* * *

באונגריה מודיעים העתונים, כי אני ארגנתי את ההגירה הרומנית. ההכחשה ב“ולט” מיום 29 דנן נחוצה מאד. מקומה בראש הגליון.

הג’ואיש כרוניקל כתב, כי אני כוונתי את ההגירה לאנגליה, כדי להפגין בעד הציוניות.

בעוד שאני מכחיש זאת אני מבאר לאומללים, כי דבר זה, שמעולם לא יעצתי לעשותו, הוא באמת ההפגנה הממשית ביותר.

29 ביוני, וינא

קבלתי היום כרטיס־בקור מאת קרבר. הוא רוצה שוב לדבר אתי: ביום ראשון בשעה 9 בבוקר. מה הוא רוצה? אני משער: יהודי רומניה.

אם כך אבקשו להמליץ עלי לפני כהן.

2 ביולי, וינא

אתמול הייתי אצל קרבר.

הוא רק רצה לראות אותי לפני נסעי לימי החופש, באשר לא שוחחנו כבר זמן רב. הוא כבר דבר עם נציבים אחדים על אודות הצעותי להכנת הבחירות. אך לפי שעה אין לחשוב על פירוק הריכסרט – פשוט מפני שאינו נחוץ.

הוא מושל באופן מוצלח ובלתי־בולט על פי הסעיף 14.

הקיסר מרוצה ממנו מאד. ביחוד התענג הקיסר מאד על שעוררו את הצירים משנתם בליל האובסטרוקציה. Dasch haben Schie schehr gut gemacht (דבר זה עשה טוב מאד) – צטט את דברי הקיסר בטון של ישיש חסר־שנים. כמו כן רכש לו את שביעת רצון הקיסר בשאלת הנשואים של הארכידוכס פרנץ פרדיננד עם הגרפינה חוֹטֶק. נשיא המיניסטריום האונגרי Széll רצה לחבר לשם זה חוק מיוחד, שבו היה מדובר על האויר היפה וכדומה לזה. אך ע"י תווך קרבר נתקבלה ההצהרה הפשוטה של רֶנונציאַציה, שהיא אמנם קושרת את הארכידוכס, לכשיעלה על כסא הקיסר, בידיו ורגליו.

אני אמרתי: “הארכידוכס אוטו שמח בודאי”.

הוא עשה העויה של בטול: זה אינו שם לב לדברים כאלה.

“והאונגרים?” שאלתי. “אם הגרפינה חוטק תלד בנים יכול בעוד עשרים שנה לבוא סכסוך של Personalunion”.

גם אפשרות זו בטל קרבר בבת־צחוק קלה. הוא אינו חושש לכך.

ושוב דברנו על הפוליטיקה הפנימית של אויסטריה. הוא מתאמץ עתה להביא את הצ’כים לידי הצהרה, כי מעתה יחדלו מן האובסטרוקציה.

“מה בדעתו לתת להם תמורת זאת?”

“לא מאומה!”

“בדבר זה לא יאמינו הגרמנים”.

“הן יראו, כי הצ’כים לא יקבלו כלום”.

ואני אמרתי: “יחשבו כי יש הבטחות סודיות לעתיד. רק אז יתיחסו באמון למתינות הצ’כים, כאשר למראית־עין יהא נדמה שהצירים נשמעו ללחץ חוגי הבוחרים. את הלחץ הזה עליהם לסדר לעצמם. רק אז יאמינו בזה הגרמנים. ואז באמת יוכל לתת לצ’כים הבטחות סודיות כמה שימצא לנכון”.

לאחר ששוחחנו שלשת רבעי שעה הביא שומר־הסף כרטיס־בקור.

אני קמתי.

“עוד דבר אחד יש בלבי, הו מעלתו”, אמרתי. “שאלת יהודי רומניה. זוהי מצוקה הגדֵלה מיום ליום. אין אני רוצה לדבר כלל מנקודת־המבט האנושית. בשביל אויסטריה יש מצוקה במעבר זה. מה אפשר לעשות עם האנשים האלה? אם נותנים להם להכנס אז יש בזה מן המבוכה, באשר מצבם קשה. אך אם יסגור את הגבול יאמרו שזוהי ממשלה אנטישמית, מה שמתקבל על נקלה על דעת־הקהל, לאחר שותר ללואיגר בשאלת תקוני־הבחירות בוינא”.

הוא הניע בראשו כמסכים לדברי מתוך דאגה.

“אני שאלתי בעצתו של הדוכס הגדול מבדן. הוא יעצני, שאבקש דרך הממשלה האויסטרית ראיון אצל השולטן ושאשפיע עליו, כי יתן ליהודי רומניה להכנס לארצו. אנו יכולים להציע ממון לשולטן בעבור זה”. אני הדגשתי בשלוה גמורה את המלה a Göld (ממון) באופן וינאי ובלי קמטים, כאילו זה לא היה הדבר הקשה ביותר, שזה שנים שאני עמל בו לשוא.

“חבל שלא הגיד לי זאת לפני יומַים. אז עוד היה גולוכובסקי פה, ואני דברתי אתו ארוכות”.

,האם לא יתכן להציע את הפקודה ישר להציר Calice?

“לא, זה אי אפשר. זוהי מחלקה אחרת. אף אין אני יודע את היחסים שביננו ובין השולטן. אך אני אדבר עם גרף Széchen ואחר כך אתן לו תשובה”.

אני הודיתי.

“ובכן עוד נתראה!” אמר בהפרדו ממני באופן חביב.

2 ביולי

מכתב אל ומברי.

Kedves Vámbéry, bácsi, tegnap hosszan beszéltem az ittenl elsövel, Kosárossivai (דודי ומבירי הטוב, אתמול דברתי ארוכות עם נשיא המיניסטריון קרבר). – המבין הוא? אני נגעתי בשאלת יהודי רומניה, העוברים פה בדרך הגירתם, ושאלתיו, אם אי אפשר לבקש ע"י הציר שם מאת כהן, כי יזמינני אליו כדי לדבר על תנאי התישבותם. תשובתו היתה: “חבל שלא אמר לי זאת לפני יומַים”. כי אז היה פה עוד ראש המחלקה הזאת. עתה נסע לימי החופש. בכל זאת רוצה הוא לקרוא בהקדם את הסגן ולדבר אתו. וישים לב: אצלו אין זאת מליצה בעלמא.

אני מודיע לו: Kevdves bácsi, באופן טלגרפי אם יגיע הדבר לצעד זה. במקרה זה אבקש אותו מאד מאד, לתווך חיש מהר אצל כהן בדרך מתאים בעיניו, באופן טלגרפי אם רק אפשר, ושיגיד לו, שתועלת מרובה בשבילו (בשביל כהן) בענין זה המוצע לפניו בצורה זו.

יבאר נא לו ביחוד, כי הוא ישחק תפקיד נאה, כאשר יקבל את היהודים מחוסרי־המולדת. הוא יופיע כמיטיב לאנושיות, רב־חסד – והחסד יביא לו מיד רוָחים וקרן. יהודי כל העולם יעריצוהו. יתחולל שנוי עצום בדעת־הקהל של כל העולם! ובאותה שעה יודו לו גם העמים האחרים, על שחסך מהם את כניסת היהודים האלה. הרי זה הכל ברור ואמתי.

המסור לו, בן־אחיו ו־Gjaur

ת.

* * *

מכתב אל…N ע"י…C

הוד מעלתו

חשבתי ללא־מועיל לשלוח תזכיר נוסף. הענין ידוע די והותר.

כמדומני שהקושי הוא במקום אחר.

ידידינו בעלי הכונות הטובות ביותר אפשר שאינם מעיזים ללכת הלאה, אף כי טובה גדולה תצמח מזה לה. ר.

כדי למלא את הפגימה הזאת נסיתי למצוא דרך אחרת ולהָסֵב שבקשת הראיון תבוא מצד אחר. ברגע זה עוד לא אדע אם דבר זה יעלה בידי. אולם רוצה אני להבטיח בזה אותו ואת העוסקים עמו, כי ההצלחה בדרך האחרת לא תשנה במאומה את רגשות־התודה שאני רוחש לו.

יש לו עסק עם איש־נמוסים – יסלח לי שאני משתמש במלת־חונף זו – שאינו מבקש לו לעולם תואנות, כדי להסתלק מהבטחתו. יש לו איפוא בהחלט אותה תועלת בכל המקרים.

עלינו להיות ולהשאר ידידים לטובתה ולהצלחתה של תורכיה, שאנו אולי נושיענה מכל צרותיה.

יואיל לעורר את תשומת לבו של אדוניו על עובדה חדשה לגמרי: פעולתן המשותפת של הממשלות האדירות בסין!

הרי זה תקדים מענין ואפשר מסוכן בשביל תורכיה. כב' מבין אותי. בכל האופנים מן הצורך הוא שתהא היכולת לשבת בטח, לחסות בצי הגון וכו'. ברור הדבר, שלא תמצאו לעולם ובשום מקום אפשרות זו, אם לא על־ידינו.

האיש מביניכם אשר יביא פתרון כזה ראוי להיות לוזיר־גדול.

ועוד דבר.

בחודש אויגוסט יהיה בלונדון הקונגרס השנתי הרביעי של הציונים. נשיאות הקונגרס תשלח על־ידי טלגרם, כמו בכל שנה, את רחשי הכנעתה לרגלי כסאו של ה. ר. השולטן.

יואיל נא לשלוח לי את הנוסח המתאים של הטלגרם הזה, וביחוד ישתדל נא לעשות כל מה שביכלתו שנקבל תיכף ומיד תשובה חביבה ומעודדת.

יקבל נא ה. מ. את רחשי הוקרתי הרבה וידידותי הנאמנה

המסור לו

ת. ה.

10 באויגוסט, לונדון, מלון Langham.

במִטה.

זה שלשה ימים אני שוכב במטה. ביום בואי הנה תקפתני צמרמורת קשה של קדחת, ומיד אמרתי לשכב במטה, בהרגישי כי חולה אני. מיד עלה החום עד 39.9. היה חשש של מלריה או של דלקת הריאה. שני לילות בקדחת ללא־שינה. כבר לא האמנתי, כי אוכל לפתוח את הקונגרס.

בלילה האחרון הוּטב לי. אבל עדיין אני חלש מאד ואפילו עוד לא החלותי את נאומי.

כמובן שבלילות האלה עברו לפני עיני החמות תמונות בשלל צבעים מרהיבים של להט הקדחת. שתי אחיות אנגליות עדינות טפלו בי. הגדולה בשנים, האחות כריסטינה, עבדה בלילה, והצעירה, היפה ביותר, אשר את שמה אין אני יודע, עבדה יומם. הן היו כמו אושר ודאגה בשירו של הינה. הדאגה המהוגנת הוציאה אותי מן המחלה הקשה בתחלתה, בטרם יחמיר המצב. כנראה שמספר הצירים ירבה בקונגרס זה.

לונדון, 14 באויגוסט

הקונגרס מרובה בצירים מכל הקודמים. מאורעותיו כתובים בעתונים. מאה אנשים אחרים רושמים כיום רשימות לזכרון.

לי בעצמי לא היו עד עתה מאורעות פנימיים.

האספה ההמונית במוצאי שבת במזרח לונדון לא היתה כבר בשבילי דבר חדש. תרועות ההמונים אינן נוגעות לי.

ענין חדש היה רק בסדור Garden־party בגן הצמחים ביום הראשון. כל הקהל הצטופף והלך תמיד אחרַי בכל אשר פניתי. ברצון הייתי נהנה מן הגן האנגלי העדין, אבל נחנקתי בכבוד מלכים. הם הביטו אלי בהשתאות כאשר שתיתי ספל תה. הגישו אלי ילדים, הציגו לפני גבירות; זקנים רצו לנשק את ידי. תמיד יש לי במקרים האלה הרצון לשאול: “סליחה, משום מה אתם עושים זאת?”

אך אתמול בישיבה לאחר הצהרים מסרתי את הנשיאות בידי גסטר ונורדוי ונמלטתי אל גני קנזינגטון, אשר שם שתיתי בשלוה ספל תה במקום נחמד לפני פרספקטיבת־מים.

20 באויגוסט

בספינה מדוֹבר לקַלֵי.

“נגמר קונגרס־הציונים הרביעי”.

היה שאון רב, זיעה וקול תופים. כמובן שלא נעשתה שום “עבודה”, אך בכל זאת היתה התוצאה מצוינה. אנו ערכנו הפגנה לפני העולם האנגלי ושמו לב להפגנתנו. בדרך כלל הביאו העתונים האנגלים ידיעות כאלה כפי שהן דרושות לחפצנו.

חברינו האנגלים חושבים, כי כאשר נשוב ונבוא הנה בשנה הבאה בימי העונה ביולי יתקרבו אלינו גדולי היהודים. השלחני זליגמן אמר בנשף אחד, כי הוא כבר מרגיש שהוא מתקרב אלינו. ניכר, שהוא רק מחכה להצלחתנו כדי שיתחבר לנו. בשובנו אתמול מן הטיול על התימזה אמר לי פרנסיס מונטיפיורי, כי אזהר מפני הרוטשילדים. גם הם יבואו אלינו כדי להשתלט על מדינת היהודים. אמנם עד כאן עוד לא הגענו, ודאגתו של סיר פרנסיס מונטיפיורי נראית בעיני מוקדמת. אגב הוא נתן לי את ההזדמנות הנכספת לסעוד יחד עם מר ברינגטון, המזכיר הפרטי של לורד סליסבורי. בדברַי קרעתי חורים בבטנו של מר ברינגטון וגם נדמה לי, כי הצלחתי להשיג במדה ידועה את התענינותו בנו.

אויסזֶה, 29 באויגוסט

רק עתה מתחיל אני להתעודד מן המחלה ותלאות לונדון.

קבלתי מכתב מעודד מאת ומבירי. הוא כתב אל השולטן על עניננו ולא קבל תשובה שלילית. אמנם ניכר כי גם תשובה חיובית לא קבל.

בהשפעת הועד הפועל נמנעתי בלונדון להציע מבמת הקונגרס את רעיון ההדדיות. היינו, הרעיון של מס עצמי, שיהודי נגוע הפרעות יהא זכאי לקבל את הסכום המינימלי הדרוש להגירתו. כמדומני, שדבר זה היה משמש אמצעי ענקי לתעמולה, אך הייתי חסר את מצב־הרוח האנרגי כדי להשיג את הדבר. סיסמא כמו “כבוש הקהלות” היתה מועילה.

וכך לא יעשו דבר עד אשר אקרא את הקונגרס מחדש.

הועד הפועל יהיה במבוכה בנוגע לכספים. אנו כבר נבוכים. אך עמדתי על זה שנפרע בדיוק את התשלום המגיע לסלוק החוב מאשתקד. דבר זה מזכירני את האופן שבו הכנסתי בקונגרס הראשון את השיטה הריפרזנטטיבית, בלי שהטעמתי את ערך הדבר.

עד כמה שהסכומים האלה פעוטים הם, הרי אני מיסד בהלואות ופרעונות אלו את האשראי של המדינה שלנו.

2 בספטמבר, אויסזה

שלשום ואתמול לא יכולתי לגמור אומר ולטלגרף לשולטן ברכה לחג היובל. אך היום אני חש בתביעה זו כמו במעשה־אִחור ואני מטלגרף:

להוד רוממות הקיסר

החליף עבדול חמיד חַן

קושטא, יילדיז.

בשם הציונים שבכל הארצות אתכבד להגיש לרגלי הכסא את האחולים הכי נלהבים ולבביים להצלחה ואריכות ימים של השלטון המפואר של הוד רוממות הקיסר.

דר. תיאודור הרצל,

נשיא הועד הפועל הציוני,

וינא, רחוב התורכים 9.

3 בספטמבר, אויסזה

העתונים מודיעים על “משבר פנימי”. או שקרבר יתפטר או שהריכסרט יפורק. עצתי לפרק אז אחר האובסטרוקציה לא היתה רעה. האם יזכור קרבר עתה את עצתי הנבונה? אני כותב אליו היום:

הוד מעלתו!

העתונים, שאמנם על־פי מקצועי אני מתיחס אליהם באי־אמון, מספרים על פירוק הריכסרט בקרוב. זה נראה בעיני עוד אז כהתרופה הטובה. ועתה נעשית שוב תכניתי – שנשכחה? – להכנת הבחירות במדה ידועה לענין שהזמן גרמא.

בסוף השבוע הזה אשוב לוינא. אולי אוכל להועיל במה.

ברגשות הוקרה מצוינים

המסור לגמרי להוד מעלתו

ת. הרצל.

18 בספטמבר

שלשום ביום הראשון הייתי בבודפשט אצל ומבירי.

השראה של עיר ימי נעורי.

אך התוצאה “המעשית” של המסע מאָפע.

שוב סח לי ומבירי הרבה על עצמו, היינו מה שכבר ספר לי במיהלבך.

הוא הבטיחני בדברת־כבוד: השולטן יקבלני עד מאי.

אמנם קצרה בינתי מהבין, איך אפשר לו להבטיח בדברתו דבר שאינו תלוי בו. אך עלי להיות מרוצה בכל.

ומלבד זה הנני עיף מאד.

20 בספטמבר, וינא

הנני עתה לרוב מחוסר רצון ומרץ עד כדי כך, שאין אני רושם גם מקרים חשובים ומענינים. כמובן, שאחר־כך הם נשכחים.

מצבי הוא גם משונה למדי. בימי הקונגרס הייתי אדון. עתה הנני שוב כמו Blas Ruy⁶ משרת, ומשרתו של מי. יום־יום אני מופיע להרצות לפני הפרינציפל, האדון דר. בכר, שעִתים הוא מתיחס בעין טובה ועתים בעין רעה. אני משרתו.

נוסף לזה, הנני מרגיש את כל הכובד של קרבנות־הכסף הגדולים שהבאתי בשביל התנועה. אני עשיתי יותר מדי, וביחד עם חוסר־המרץ הנפשי, הנני מכיר גם בחולשתי הכלכלית, וכל זה ביחד מקלקל את מצב רוחי.

* * *

בבואי בבודפשט אל המלון פגשתי בשעת נגוני הצוענים את הציר התורכי בברלין אחמד תופיק. עד חצי שעה אחרי חצות הליל שוחחנו על וילהלם ועבדול חמיד וכו'.

20 בספטמבר, וינא

תקפני הרעיון של הבִּטוּח באחריות מפני פרעות, שחפצתי לבטאו בלונדון ושהתנגדות המנהיגים מנעה אותי מזה.

אתמול חזרתי עליו בועד הפועל. זהו הדבר היחידי שאנו יכולים לעשות. בטוח יהודי הדדי מפני פרעות. קרבנות פרעות ביהודים שהם מובטחים מקבלים סכום מינימלי להגירה. בהגירת יהודי רומניה נתגלה שהיו נחוצים 200 גולדין לאיש (או למשפחה?). את אלה אי אפשר היה להשיג מאת הנדיבים. צריך שיהיה למגורשים זכות משפטית על סכום ידוע. את הזכות הזאת צריך כל אחד לרכוש ע"י קנית פּוֹלִיסֶה. ממאת המשלמים כל אחד שני גולדין יכול אחד להיות במצוקה. כמובן שהעיקר הוא ההגדרה של מקרה המצוקה ומניעת מעשים של רמאות.

זאת אפשר לעשות באופן דומה לבטוח מפני מקרי־אסון. אני מניח, כי מקום החברה הוא בבזל.

אפשר גם לסדר הבטחות גבוהות יותר עם פרמיות שעולות במהרה.

אם בעד 200 גולדין צריך לשלם 2 גול. לשנה, אז מן הצורך לשלם בעד 400 חמשה או ששה, בעד 1000 לא פי חמשה כי אם פי עשרה ויותר, באשר מקרה יחידי של היזק דומה לסריה שלמה.

לתמהוני הרב היה דר. קוקש, שדרכו לחשוב בזהירות גדולה ובנמוקי יום־יום, על צדי. דבר זה חזק הרבה את רוחי.

1 באוקטובר, וינא

אין כלום מומבירי.

כנראה, שהענין שוב נרדם אצלו.

היום אני כותב כך אל נ…

הוד מעלתו!

יותר משנה עבר למן היום שהיה לי הכבוד והעונג לראותו במלון אימפריאל.

ומאומה, מאומה לא התרחש.

מקושטא כותבים לי, כי שאלת מסלת־הברזל של חיג’ז עומדת עתה על סדר היום.

אם יתנו לנו את הצ’רטר להתישבות אשר אנו מבקשים, אנו נתחייב לבנות את מסלת־הברזל החיג’זית או להמציא את הסכומים הדרושים. אם יש לו קשרים מועילים עם אנשים שירצו ליהנות מזה, יכול הוא להביא הצעה זו לפי שימצא לנכון. אני אמציא את כל הבירורים והערבונות, אם ה. ר. יקראני.

אני מחכה לתשובתו הטובה בהקדם האפשרי ומבקשו לקבל את רחשי הוקרתי הרבה.

ת. הרצל

P. S.

אחד מידידַי, מר קרימינצקי, שכ' מכירו – הוא הלך לראותו במלון – מתענין ביסוד בית־חרושת על שפת ים המלח בארץ־ישראל. הוא דבר אתי על זאת פעמים אחדות ואני שכחתי בכל פעם לשאול את כ' לשם בעל־הזכיון של חופי ים המלח. הוא אמר לי, שבעל־הזכיון הנהו מושלמי. כ' יכול להודיעני זאת על נקלה.

5 באוקטובר

שגיאות ששגיתי מציקות לי תמיד מדי אזכור אותן.

המשגה הגדול ביותר היה שלא עמדתי בירושלים בשער־הכבוד של היהודים לחכות לקיסר. אז חשבתי זה לנכון, מפני שהיה רואה אולי קבלת־פנים זו כזאת אשר בשבילה הזמין מלאכות ציונית, ואני חפצתי להשיג בשבילנו ראיון חגיגי מיוחד.

אך בשביל הקיסר הנוטה למעשים סמליים היה באמת כונן יותר אילו אני, שראה בי את ראש כל היהודים, הייתי מחכה לו על סף עירנו ירושלים ומקבל פה את פניו.

אפשר שאז פנה ממני. רק עתה אני מבין את הדבר הזה.

משגה אחר היה שכתבתי אל הדוכס הגדול מהסן לא במדה הדרושה של טון בית־המלכות ונמוסיו, כאשר בקשתיו שישתדל בשבילנו אצל הצאר.

5 באוקטובר

בכשרון רב ערוכה השאלה של הפידירציה הציונית האנגלית אל המועמדים של הפרלמנט.

60 הודיעו שהם בעד הציוניות.

זהו הדבר הנבון ביותר שנעשה בתנועתנו זה זמן רב.

7 באוקטובר

לאחר שקרבר שתק זמן רב ולא נענה על שני מכתבים ממני, הוא מזמינני פתאום. מחר בבוקר עלי לבוא אל מיניסטריון הפְּנים.

מה הוא רוצה?

8 באוקטובר

קרבר רצה רק לדבר בכלל.

אך נדמה כי הגורם הישר היתה עמדת הניאה פריאה פרסה, שלא נָעמה לו, בשאלת טירול האיטלקית.

לא הייתי בקי כהלכה בכל הענין הזה, רק שערתי כי המדובר על הסירוב להענות לדרישת אויטונומיה של הוֶלשטירולים. אך העמדתי פנים כאילו אני יודע את הדבר על בוריו, ולא היה צורך להכנס לעמקו של דבר, כיון שהסכמתי לדעתו.

על המצב הכללי באויסטריה באנו בערך לאותה חליפת־הדעות כמו באביב ובקיץ.

אני אמרתי: “הוד מעלתו, אני רואה כי אין הוא עושה את הבחירות אלא נותן להן להעשות מעצמן”.

הוא: “אי־אפשר אחרת. הנציבים הודיעו, כי אין לעשות הרבה”.

אני: “האם אין הסבה חוסר־הכשרון של הנציבים?”

הוא: “הלא עושים מה שאפשר”.

הוא דבר על שטויות המפלגות, ביחוד של הליברלית, שרק זה מקרוב גרמה קלון לעצמה ע"י ראש האזרחים בטרויטֶנוי (שפנה בבקשה אל המשרד הממשלתי של הקיסר, שיאסרו את יום־המפלגה של הגרמנים הרדיקלים המתחרים בהם).

הוא ספר לי על הקיסר וכי הוא נושא חן בעיניו מאד. דבר זה נתגלה מקרוב בגירץ, ששם דבר הקיסר אתו בשעת הסעודה כל הזמן, עד אשר Calice, הציר בקושטא, אמר לו אחר־כך: “זה כבר זמן רב שהקיסר התיחס למי־שהוא באמון גדול כמו אליו”.

ואני חשבתי את מחשבותי בנוגע לציר, אשר המלצתו לפני השולטן על ראיון בשבילי נחוצה לי כמו פת לחם, אך לא אמרתי מאומה, באשר הרגע לא היה מתאים.

הוא עוד ספר, כי Görz גרמה דאגה רבה. כל הפקידים, ביחוד הנמוכים, פחדו ורהו מפני נסיון של רצח מצד האנרכיסטים. בכל רגע הודיעו על שנוי־מקום של איזה אנרכיסט ידוע. ברגע זה הודיעו על נסיעה של אחד מלונדון, ברגע שני נסע מי מהם מפריז או מוינא. אך אי־אפשר היה לבטל את הנסיעה לגירץ', באשר נקבעה כמה חדשים מראש, בשעה שלא ידעו כי המלך האיטלקי ירָצח. בקצור, נסעו לגירץ בפחד רב והוא היה מוכרח להיות שם, כדי שלא יאמרו שהוא פחדן או שהוא נותן את הקיסר לנסוע לבדו. אף אספו שוטרים הרבה והכל עלה יפה. ושמחו כאשר חזרו בשלום מן החגיגה הפטריוטית הזאת.

עוד כמה דברים ספר על הקיסר, שנותן לו לעשות הכל אלא שאינו תומך בו במדה מספיקה. למשל, אפשר היה להשיג הרבה ע"י לחץ ידוע על הפֵיאודלים, בעלי האחוזות הגדולות. אך הקיסר אינו מסייע בענין כזה.

“אני הבאתי אליו את לובּקוביץ. זה רעד מפני הראיון, אך בצאתו גדלה עוד גאותו. הקיסר לא אמר לו ולא כלום”.

וכך הולך ונמשך הריב הגרמני־ביהמי.

הוא גם דבר וחזר ודבר על העתונים התוקפים אותו. אני השתמשתי בהזדמנות כדי להגיד: “נחוץ עתון גדול והגון, שיוכל להשען עליו”.

“כן, אבל מי יעשה אותו?”

“הוד מעלתו, זהו בגדר האפשר. העיקר הוא למצוא את האמצעים לכך”.

והוא אמר: “איפה? קרוּפּ כבר נתן הרבה ועתה הוא מהסס”.

אך רעיון העתון ישר בעיניו, והוא בקשני שלא להסתלק מן הדבר, ושאם אמצא דבר־מה אבוא אליו לדבר אתו. אני יכול לבוא בכל עת שארצה.

פעמַים אמר, שהיה שמח אילו היה יכול לעזוב את משרתו. הוא ממעט בשינה. “אני אחוז־שינה. הייתי רוצה לישון פעם כדבעי. כאשר יורידוני מכסאי יהיה זה הדבר הראשון אשר אעשה: אישן שלשה ימים”.

אך למרות הניגון האויסטרי הזה לא עשה רושם של רצון להתפטרות. אני אמרתי: “הפוליטיקה שלו היא היחידה שיש לה עתיד באויסטריה – אם בכלל יש עתיד לאויסטריה”.

הוא עשה העויה ומשך בכתפיו כאדם שאומר, אין לך דבר שהוא בטוח בו יותר מאשר בעתידה של אויסטריה.

השיחה נמשכה כשעה בדיוק, כאשר נפרד ממני ובקשני לבוא בקרוב עוד פעם.

מעולם לא היה ולא יהיה לו עוזר כמוני, שאינו דורש דבר לנפשו, זולתי המלצה אל ממשלת השולטן. כמובן עוד לא גליתי את הדבר היום, באשר עדיין חסר אני את הזכות לדרוש את עזרתו. בין השאר אמרתי לו, כי לעולם לא אערוך עתון רשמי. “כי בשבילו אין לזה שום ערך, אם יהא כתוב באחד העתונים: נשיא המיניסטריון הוא הגדול במדינאים”.

הוא הסכים לגמרי לדעתי, ואנו נפרדנו en gens qui sont de mêche (כאנשים שיש קנוניא ביניהם).

14 באוקטובר

מקרה משונה, tout se tient.

דר. אהרליך, שהכניסני בשעתו אל קרבר, רצה אתמול לדבר אתי. הוא אמר לי, כי קרבר שאל אותו עלי בקשר עם יסוד עתון חדש. אהרליך ענה: “בתור בעל־סגנון הנני מכיר את דר. ה., אך איני יודע אם הוא יכול לעשות עתון. בכל אופן אין לו לשכוח, שהוא ראש המדברים בשם הציוניות”.

זאת היתה אפוא עצה שלילית. אהרליך לא רצה שאשמע זאת מפי קרבר, וספר לי מהתעוררות עצמית. ברור, שספר לי בטון נוח יותר מאשר דבר עם קרבר.

כמדומני, כי עתה יסתלק קרבר מן הרעיון. מחשבתי היתה להציע לו את הציוניות כדבר צדדי, panache והתחפשות. באמת מחשבה של חזיון־שעשועים, האהבה האמתית בתור paravent.

גם תכנית זו, כמו אחרות, בטלה ומבוטלת ע"י ידיד טוב, שמספר לי באופן “לויאלי”, שכך עשה.

15 באוקטובר

מאת…C (…N) אני מקבל עתה מכתב ובו נאמר, כי לממשלה יש “צורך תכוף בשבע, שמונה מאות אלף לירות תורכיות” ורוצה לתת בתור ערובה את הכנסות המכס, הרוָחים 6 ואפילו 6^1/2%.

הצעתו היא שאני אופיע כעוזר ומושיע ואם רק נגמור את העסק, אז יקבלני ה. ר.

אני עונה על זה בטלגרם זה:

יכול הוא להודיע שאנחנו נציע כצעד ראשון שבע מאות על־פי הערבות המסומנת במכתבו בתנאים שאוכל לבוא בדברים ישר עם 363. העסק יכול להגמר בזמן הקרוב ביותר.

אולם יואיל להעיר, שלא אעשה דבר אם לא אקָרא על־ידי 363 על מנת להביא לפניו בעל־פה את הצעותינו.

* * *

אני דורש 6^1/2%, כדי שהענין יתראה כנכון. אם הייתי נוהג עדינות בנוגע לתנאים, אז היה הענין מקבל צביון כבלתי־אמתי.

17 באוקטובר

היום נקראתי שוב אל קרבר והוא דבר שעה שלמה de omni re scibili. אני הסברתי לו את רעיון יסוד העתון והדבר משך את לבו. אך עדיין ספק אם יתגשם הדבר. הנקודה היחידה המעידה כי הוא מתענין בדבר היא, שהקדיש לזה שעה מזמנו, בשעה שנתן לחכות בחוץ את אחד ה“אֶכסֶלנצים”.

18 באוקטובר

בילוב נתמנה לריכסקנצלר!

בשבילנו לא טוב. בכל זאת הנני מברך אותו “לפרק החדש בתולדות ממלכת גרמניה”.

22 באוקטובר

טלגרם של תודה מאת בילוב.

“הרי זה נאה מצדו של אדון גדול”…⁷

26 באוקטובר

תמול בא אלי אל המערכת “הקונסול הכללי התורכי פון ד…” né F…, מבודפשט, והביא לי מכתב־נוטריקון מאת…C המשמש כסות־עינים בעד…N;…C מציע את שרותו, כי באמת הוא המוציא והמביא. רצונו לבוא וינאה. זוהי איפוא שאלת הוצאות הדרך. כיון שאמר לי ד… שהוא יודע נאמנה כי…C יכול להשיג תוצאות – הוא נוכח מזה כמה פעמים – לכן אמרתי לו, כי יכתוב אל…C, שהוא יקבל ממני 1000 פרנקים, אם יש לו באמת להציע דבר רציני.

30 באוקטובר

האם אנו מתקרבים להכרעה יותר מאשר פללתי?

אמש בשובי הביתה מצאתי טלגרם זה מאת…C, כנראה תשובה על מכתבו של ד… אליו:

תיאודור הרצל, רחוב קרל־לודויג 50 וינא, מפירא.

אם יוכל למחרת הקבלה לשלם דמי־קדימה מאתים אלף לירות תורכיות על חשבון שבע מאות אלף הקבועות עם ששה למאה רבית אשתדל להביא לפני רַמַדַן את ההצעה לרגלי הכסא הרם. אקוה, שכ' יקָרא אז רשמית הארמונה. יטלגרף.

…C

* * *

הואיל ואין לחשוב, כי…C יהין לשלוח מפירא טלגרם en clair לגלוי), שבו מדובר על כס־המלכות ועל הארמון, אם זה לא היה דבר לאמתו, לפיכך יש להתיחס לזה ברצינות.

אני עונה:

…C.E קושטא, פירא הדואר הצרפתי.

כבודו מדבר עכשיו על ששה למאה אחרי שהתחיל בששה וחצי. אך יתכן שעל הקושי הזה אפשר יהא להתגבר, אם אוכל להִוָכח בעצמי, כי הנטיה הכללית מצד 363 היא לטובתנו. תשלום המאתים כדמי־קדימה על החשבון המסוים של שבע המאות יבוא במשך שמונה ימים אחרי התקבלי.

תכנית המערכה שלי במקרה של הזמנה אל השולטן גמורה כבר מזמן.

אני מזמין אלי מיד את וולפזון ואת קצנלזון. וולפזון צריך לנסוע להג אל קַן לשאול אותו, אם הוא יכול למצוא את 700,000 לירות 6% á אצל שולחנֵי הולנד. בתור תשלום גמול אני מכניסו אל הקולוניאל בנק היהודי.

קצנלזון צריך לעשות את הנסיון הזה אצל פוליקוב, ברודסקי וכו'.

בעת נסעי לקושטא יסעו הם להג ולפטרבורג, ואני אוכל לקבל את הטלגרמים שלהם בבואי שמה.

את קוקש אני שולח לונדונה, כדי שיסדר את הכנת 50000 מניות־בעלים, הנשלחות מיד לרוסיה למכירה.

כל אנשי־האמונים נדרשים לסדר אסיפות.

ביום שמתפרסם ראיוני אצל השולטן מן ההכרח לסדר 1000 אסיפות־עם עם חתימה על מניות.

אוסקר מרמורק ישולח לבודפשט כדי להציע לומבירי, שיסע אתי לקושטא.

קרימיניצקי נוסע אתי לקושטא.

אלכס מרמורק צריך להכין את יק"א ואת אדמונד ר. שידעו כי אני אבוא לפריז.

הפידירציה האנגלית מתאספת ביום הגיעי מקושטא לונדונה.

I am ready (אני מוכן).

ועתה בודאי לא יֵצא כלום מזה.

6 בנובמבר

בשבת קראני ד… שוב אל הטליפון. הפעם הלכתי אליו. בפנים רציניים נתן על ידי מכתבים מאת…C שאינם אלא דברי פטפוט.

בכל זאת יִפיתי את כחו להביא את…C. השאלה היא 1000 פרנקים של הוצאות הדרך.

אני הסכמתי רק באשר ד… הוא באמת גנרלקונסול תורכי וגם מיליונר ממשי. לכן אין לחשוב שיש כאן רמאות של 1000 פרנקים.

היום כתבתי אל וולפזון, כי יסע אל קן וישאלהו, אם הוא יכול להשיג אצל שולחנים הולנדיים 700,000 לירות. בתור תשלום גמול אכניסו שוב אל הקולוניאלבנק.

9 בנובמבר

אנשי האליאנץ והקהלה הוינאית נבוכים הם באשר אנו משתתפים בבחירות אל הקהלה, ובאשר אנו דורשים מאת האליאנץ אסיפה כללית יוצאת מן הכלל לדון על מעשי האכזריות שלהם כלפי יהודי רומניה.

דר. אלפרד שטרן היה כבר שלש פעמים אצלי בנ. פ. פר. כדי לבקש ממני ותור על הצעדים האלה “בזמן הזה”. בבקורו הראשון הציע לי מנדט בשביל ועד הקהלה. כמובן, שדחיתי את ההצעה ושחקתי לה. בבקורו השני שלשום נתתי לו לחכות זמן רב כל כך עד שהלך כשהוא נעלב. אז כתבתי לו מכתב התנצלות בנוגע לזה, שלא יכולתי לקבלו וגם העירותי, כי בנוגע לעצם הענין אין אפשרות להשלים. ואחר כך בא עם “החומר” של חליפת המכתבים עם קהלת בודפשט, אלא שממנו יוצא, כי המאמר בה“ולט” מלפני שבוע היה נכון.

הוא הציע שיחה בלתי גלויה בין החברים שלנו וחברי הועד של האליאנץ.

ומה תהיה התוצאה? שאלתי. האם יסכים להרחקת חברי הועד האשמים?

אולי כן! היתה תשובתו.

ואחר הלך עם בכר, כדי למסור לו אינפורמציה. פירוש הדבר שרוצה ללחוץ אותי ע"י בכר ובנדיקט.

שוב נשקפים לי ימי־קרב אחדים.

12 בנובמבר

הגענו למדרון. בקופה שלנו שֶפל עמוק. מאות גולדין אחדות, אשר לא תספקנה בשביל צרכי יום ראשון לדצמבר.

ואני עיפתי לתת כסף או לבקשו מאת אחרים.

החברים האחרים של הועד הפועל אינם יודעים מוצא.

13 בנובמבר

אתמול מצאתי אצל אוסקר מרמורק את המהנדס והמיליונר רֵיטלינגר מפריז, מי שמציע את תכניתי הישנה לרכוש את חובות הממלכה התורכית, שאפשר לקנותם בסכום של 4 או 5 מאות מליונות פרנקים, ולהציע לממשלת תורכיה שחרור מן דֶט פובליק חלף מסירת ארץ ישראל (?…)

עוד נשוב לענין זה.

* * *

וולפזון מטלגרף מהַג, כי קַן נכון לקבל את ארגון ההלואה התורכית, אם ימָסֵר לו הדבר באופן ישר. אך זה לא מתאים לחפצי. כי הזכות⁸ המוסרית של הענין מוכרח אני לקבל, בעוד שקן וחבריו רשאים לקבל רק את הרוחים⁹. לכן אני כותב אל וולפזון, שקן יבטיח בראשונה את הכסף ואחר כך יקבל את הענין על ידי התווך שלי.

14 בנובמבר

הרעיון לרכוש את החוב התורכי מעסיקני מאד. עלי לעשות כל אשר ביכלתי, כדי לדבר עם לורד רוטשילד. אני כותב היום אל Cowen (כהן), האיש המוכשר ביותר אשר לנו באנגליה, שישפיע על לורד ר. כי יזמינני אליו, בטרם אשר נביא את הצירים “הציוניים” בפרלמנט האנגלי לידי כך, שהם ידברו שם על הציוניות.

15 בנובמבר

אחר התיעצות עם אבי ועם קרמניצקי אני מטלגרף אל…C:

הכסף מוכן. משום־מה אינו מודיע לי חדשות?

16 בנובמבר, וינא

היום טלפן אלי ד… כי…C יבוא ביום הרביעי.

ראשית כל עלינו לפתור את הפרובלם של אלף פרנקים הוצאות הדרך בעד…C. מן הפלאות של הענין הזה הוא, שאלף פרנקים כאלה משיגים בקושי, בעוד שאנו יכולים לחשוב את הסכומים הגדולים לבטוחים.

* * *

טלגרם מוולפזון מודיע, כי קַן יכתוב אלי את המכתב הדרוש לחפצי: הפירמה שלו נותנת את 700,000 הלירות על בטחונות מספיקים.

* * *

מכתב מומבירי כתשובה על מכתבי האחרון. הוא כתב מיד אל השולטן ודרש תשובה טלגרפית, אם ענין ההלואה הוא נכון. אם נכון הדבר, מוכן הוא לנסוע מיד שמה, לקרוא אותי אחריו, ועניננו נמצא במצב טוב.

17 בנובמבר

הכלר מציע שעל ידי הדוכס הגדול אביע לקיסר את שמחתי על אי־הצלחת ההתנקשות אתמול בבריסלוי. I do so (כך אני עושה).

הוד מלכותו של הדוכס הגדול!

נסיך ומושל גדָל־החסד!

הידיעה כי בעזרת האל נכשלה ההתנקשות בהוד רוממות הקיסר הביאה אותי, כמו אנשים רבים אחרים, להרגיש פתאום מחדש את כל ערכו הרב של השליט גדל־הלב ומרומם־הכשרונות בשביל כל אלה אשר זכו להכירו מקרוב. מן ימי ירושלים בשנת 1898, אשר ישארו לזכרון עולם, נעשה וילהלם II בשביל כל הציונים שבכל כדור הארץ לדמות יקרה ונערצה באמת. במקרה רציני כזה לא הייתי רוצה בשום אופן לעורר את המחשבה, כאילו בחפצי להדחק פנימה, ולכן אין אני שולח ישר לברלין את הבעת שמחתי הגדולה על שהקיסר ניצל מסכנת־החיים. אך יורשה לי להביע את רגשותי הנאמנים להוד מלכותו, לידידו הנאמן כאב של הקיסר ולצרף ברוב ענוה את הבקשה, להודיע את לעת־מצוא להוד רוממותו.

והנני ביראת־הכבוד העמוקה וברחשי תודה

המסור תמיד לה. מ.

דר. ת. ה.

18 בנובמבר

קבלתי היום מליסא –קן, הַג, מכתב־הצעה, שבו מתחייבת הפירמה לעשות הלואה על 800,000 ל. תורכיות. 6% á, אם ינָתן בטחון מספיק. היינו 200,000 ל. בשעת חתימת החוזה, 520,000 במשך ששה חדשים.

אני מאשר קבלת המכתב הזה בשורות האלהה:

לאדונים ליסא וקן, הג.

אדונים נכבדים מאד!

יקרתכם מיום 16 בנוב. 1900 קבלתי היום. במשך שבוע זה אתן לכם ידיעות מפורטות יותר.

ברגשי כבוד

דר. ת. ה.

20 בנובמבר

אתמול שוחחתי שוב עם רֵיטלינגר מפריז והוא הוסיף עוד קוים נבונים אחדים בנוגע לרכישת חובות הממלכה התורכית. הוסכם בינינו שאזמינו לונדונה, לכשיצליח כהן להשיג את הראיון עם לורד רוטשילד.

כהן כותב אלי, שברצונו להשתמש בשבוע הקצר של הפרלמנט, כדי לסדר ישיבה עם 31 צירי הפרלמנט, שהביעו את דעתם בעד הציוניות. זה יכול לשמש שעת־כושר נאמנה בעד לורד ר.

* * *

בעל בית־החרושת.v אנגל בא אל רֵיטלינגר למלון אימפריאל, כדי לקחת אותי ואת אוסקר מרמורק אל ראש־הקהלה קלינגר. וה, טרטיף פתיטי, מרח את את פי בדבש, רצה למשוך אותי להכנס אל ועד הקהלה, הגיד, כי בלבו הוא ציוני יותר מאשר א. מרמורק וגם (כאשר התלהב) יותר ממני.

אתנו הם רוצים להתפשר אבל לא עם ה“פולקספראין”. יש לשער, כי לפולקספראין הוא אומר את ההיפך.

בסוף אמרתי כי אסתפק בשני מנדטים (דר. כהן ומוֹהר). וגם דרישה זאת היתה גדולה בעיניו.

ובכל זאת יש מראה־שלום לענין.

24 בנובמבר

דוד גוטמן מזמינני לשיחת־“שלום” על השערוריות הרומֶניות באליאנץ.

24 בנובמבר

…C לא בא. ד… מטלפן, כי הוא טלגרף, שיבוא רק בעוד שבועים.

אני מטלגרף אל…C

אם לא יודיעני מיד את תוצאות הצעדים שעשה, לוקח אני חזרה את הצעתי של שבע מאות. אין אני רוצה לעמוד לרשות בלי הגבלה.

26 בנובמבר

הבחירות לקהלה מאתמול היו מפלה נעימה. המועמדים שלנו קבלו קולות של מועט גדול וכמעט נבחרו.

* * *

באופן נהדר עובדים כהן וגרינברג באנגליה, כדי לתת לי את האפשרות להפגש עם לורד רוטשילד. גרינברג נאם בגלזגוי לשם זה. כהן כותב אלי שהם ילכו אל ר., אם יש לי באמת להגיד דבר רציני. אני מטלגרף אליו: דברים רציניים מאד, אבל הוא צריך לחפוץ בפגישה ולא בתורת “טובה” בשבילנו.

27 בנובמבר

אתמול דברתי ארוכות עם ברון־הפחמים גוטמן. הוא נכון להסכים לכל כדי למנוע את השערוריה באליאנץ. אני דרשתי התפטרות חברי הועד, שחטאו בנוגע להגירה הרומנית, וכי במקומותיהם יבואו אנשי־אמונים שלנו. בית דין של בוררים יברר את שאלת האשמה. כמו כן שאלתי מקום בקורטוריון של קרן־הירש בעד אוסקר מרמורק. הוא לא הרים את קולו. ואני חמלתי על האיש העשיר בהביטי אל שלחן־הכתיבה הריק של בנו, שמת זה לא כבר, ושלפני שנים לגלג עלי בגלל חפצי ליסד מדינה יהודית.

24 בנובמבר

טלגרם מאת…C:

סבלנות עוד מספר ימים. הענין נמצא בדרך טוב. אני כותב.

…C

30 בנובמבר, וינא

האליאנץ טמן מוקש לרגלי. גוטמן הציע לי בעל־פה, שנסדר את הדבר בוכוח של שלום תמורת הסכם לצרף לועד אנשי־אמונים שלנו. ולאחר שהסכמתי להצעה זו בכתב, הוא כותב אלי כי מפאת התנאים האלה הם מוותרים על הצורה הזאת. הם גם ערומים וגם טפשים. הוכוח הפומבי יסתיים בהריסת האליאנץ.

30 בנובמבר

מכתב מבריק מאת…C. הוא דן על הענין עם ראש הוזירים עם המזכיר הראשון ועם וזיר הכספים. ההלואה צריכה להסתדר על יסוד התנאים של דויטשה בנק מאשתקד. המזכיר הראשון ספר לו, כי ומבירי המליץ על הצעותי לפני השולטן. אך המזכיר חושש לאי־נעימות, אם יזמינוני רשמית וההלואה לא תצא לפועל….C אמר להם, שאפשר לקבל ידיעות עלי אצל קיסר גרמניה.

אולי בקשר עם זה טִלפנו אתמול מן הצירות הגרמנית אל ה“ולט” ושאלו עלי. אבל עד שעה זו, 11 לפני הצהרים, לא שמעתי עוד מאומה.

* * *

טלגרם אל וולפזון:

“בעל־דבר” (מתווך) של כהן (השולטן) יבקרני מחרתים. אני שומע בנוגע לתנאים, שהם דומים לאלו שהשיג Debe (דייטשה בנק) אשתקד. אתה עם Hagen (קן מהג) נתודעתם אל Debe ע"י המלצת דודי (הדוכס הגדול). השתדל להשיג מיד ובלי לעורר תשומת־לב ידיעות על תנאי Debe מאשתקד. מסור את הדברים אל הַגֶּן וכי ישאר בטח בביתו ביום ראשון ושני. אבי סובר, כי Icebe (הקולוניאלבנק היהודי) ביחד עם הַגֶּן יקבלו את Halewl (הלואה) ויסדרו ביחד. Icebe יכול לקחת חלק שביעי ולהקל על־ידי כך על העסק.

בנימין

30 בנובמבר

זה עתה בא טלגרם מאת…C, כי הוא יגיע הנה ביום הראשון.

* * *

הקופה של הועד הפועל היא ריקה כל כך, עד שאחר שנשלם את המשכורת של דצמבר וכו' אין לנו אלף הפרנקים בעד…C.

גם מרגיש אני באפיסת הכחות, וזה ימים שתוקפת אותי חולשה גדולה מתמיד. הרעיון להסתלק מן הנשיאות משתלט בי בכח בעצם רק עתה.

אולי כותב אני את הדברים האלה בתקוה, שאזכור אותם כאשר יבואו ימים טובים יותר. כדי שאוכל אז להגיד: בגבור המצוקה וכו'.

כמובן, שאני אדם מורכב ביותר כדי שאוכל לכתוב יומן נאיבי, אף על פי שאני משתדל שלא להופיע בפוזות. תמיד אני חש בעתיד המביט אלי מעל לשכם.

3 בדצמבר

ובכן באו אלי אתמול בצהרים המתווך…C בלוית הגנרל־קונסול.v ד…;…C אינו עושה רושם רע. ליונטינאי צנום, צבע שעוה, זקן שחור. מראה פני דיפלומַט ממדרגה שניה או שלישית. העניבה מעל לחזיה הלבנה מבהיקה יותר מדי, השושנה הקטנה במעיל־הטרקלין הוא פריטנסיונית יותר מדי. אך הוא קורא לחתול חתול והוא מדבר בגלוי על האנשים השליטים בקושטא. הוא שאלני אם כבר קבלתי את הטלגרם. הוא חושב, כמובן, שזה היה צריך לבוא בין אתמול והיום: ההזמנה לשולטן.

אלא שבראיון איני רשאי לדבר על הציוניות. אני רשאי רק להציע את שרותי הטוב לתווך בנוגע להלואה הזמנית. כי המדובר הוא רק על הלואה למשך ירחים אחדים, יען כי ההכנסות מן המכס הן הלחם היומי של הפיננסים התורכיים. אם זקוקים ביילדיז לכסף הם שולחים אל קופת המכס. את ההלואה הזמנית צריך לתת על שטרות של הממשלה התורכית. אני העירותי, כי לפי דעת חברי היה המדובר על הלואה קבועה ולא על הלואה זמנית, והודעתי לו את מכתב־ההצעה של קן, בלי להזכיר את שמו.

הוא הבין מיד את הענין של 80000 ל. והוא רוצה להודיע את הדבר אל…N ואל וזיר הכספים.

בנוגע לציוניות סובר הוא, כי התורכים מסרבים אך ורק באשר הם מפחדים מפני התערבות הממשלות. אם יורשו היהודים להכנס, מיד תשלחנה הממשלות אניות־מלחמה ליפו ותכבושנה את ארץ ישראל. אני אמרתי כי עבודתנו היא לשנות את יחס הממשלות. ואז אמר הוא, שאילו יכולתי להסביר דבר זה לשולטן, מיד היה הענין נעטר בהצלחה. לשולטן יש רק החשש הזה. אני שאלתי, אם אני יכול לקחת אתי את ומבירי לקושטא….C אמר, כי זה היה מועיל הרבה, באשר ו. יוצא ונכנס אצל השולטן בכל עת. המלצת ומבירי הועילה לי בכלל הרבה מאד. בראשונה חפצו לחקור ולדרוש עלי בברלין ובוינא. אך בבוא מכתבו של ו., שבו, המלץ על הצעותי, שוב לא היה צורך בשום חקירה ודרישה.

הוא דבר עוד על דא ועל הא. את הזכיון על ים המלח יכולנו לקבל על נקלה, אם נבטיח לשולטן חלק מן ההכנסה הנקיה של התעשיות. הלאה: את השטח של Dormition¹⁰ אין השולטן יכול למסור עד היום לקיסר גרמניה מפאת התנגדותו של השיך־אל־איסלאם.

אם רק אבוא בקשרים עם השולטן, יכול אני לבקשו למנות ועדה מכל הוזירים כדי לבחון את ההצעות הציוניות.

ואחר בא קרמיניצקי, שהזמנתיו כדי שימסור אל…C נגד קבלה את אלף הפרנקים בעד הוצאת הדרך. אני נתתי ערך ביחוד לתשומת־לב קטנה זו. חפצתי שיראה ויספר, איך אנו משלמים לידידינו במהירות ובקלות.

ואין איש משער, כמה קשה היה לועד הפועל התשלום הקטן הזה.

שלשום בערב בא מכתב נחמד מאת כהן בנוגע לענין הפגישה עם לורד רוטשילד. כהן וגרינברג עובדים בחריצות מזהירה, כמו שקויתי. הרצאתו של כהן בצורת דיאלוג על שיחתו אם אָשר, מזכירו הפרטי של רוטשילד, היא מעשה־ידי־אמן. אָשר שאל למה לא כתבתי אל רוטשילד בדבר שיחה? גרינברג דחה את זאת באירוניה: אני לא אעשה לעולם כדבר הזה. ואז הציע אשר פגישה אצל אחר, כגון אצל זליגמן. – Va bene (טוב).

* * *

טלגרם מאתמול אל קַן (2 בדצמבר):

קן, וילה אננה, שונינגן.

בעל־דבר הביא לי ידיעות טובות מכהנהים (קושטא). הלוי (הלואה) נותנים על כל Zolent (הכנסות המכס) ותחת השגחה. אני מחכה לקבל בימים הקרובים הזמנה מכהן (השולטן) לבוא שמה. אך את הלוי צריך להכין לגמרי בחשאי. תשלום ראשון באמצע דצמבר. האם הוא מוכן? תשובה טלגרפית. בנימין.

* * *

והיום באה תשובה זו:

מאשר מכתב הפירמה שלי. אני נוסע מחר בבוקר מפה, אהיה ביום הרביעי בערב בברלין. קן.

3 בדצמבר

טלגרפתי הבוקר אל קן, הג:

היכול הוא לתת במקום הלוי הלואה זמנית באותו הסכום על שטרות Leiers (ממשל. תורכ.) בערובה של Zolent לזמן קצר? או האם יכול הוא להמציא לפחות מאתים באמצע דצמבר על ששה חדשים? תשובה טלגרפית. בנימין.

* * *

אני כותב אל ומברי ומודיע לו, כי אקרא לו מחר אחר הצהרים בטליפון של הקזינו הלאומי, כדי שאספר לו את הידיעות מכהן. Are you ready to go with me? (המוכן הוא ללכת אתי?).

4 בדצמבר

מקושטא לא בא עד עתה שום דבר. הטלגרם שדבר עליו…C אינו כנראה אלא הלצה, וכל בואו הנה הוא אבנטורה קטנה. אולי רק רצה למשמש בשנַי ורק עתה יתחיל לעבוד.

בכל אופן לא היה שווה אלף פרנקים כדי להכיר אותו.

תמול ראיתיו שוב אצל ד… הוא בטל את נ… בי. ספר כל מיני פטפוטים ליונטיניים מקושטא והבטיח לי להיות לי לעבד. רצון כזה למכור הכל ראיתי רק לעתים רחוקות.

ואגב נתן עצות, שאינן רעות. דרך משל, שאשיג מאת משלת אנגליה הזמנה להביא את היהודים המהגרים לטרנסוַל. דבר זה עלול לעשות רושם טוב על השולטן.

ואני כותב כבר היום בכוון זה אל Cowen, כי פרנסיס מונטיפיורי יואיל לדרוש הזמנה כזאת מאת מר ברינגטון.

…C טלגרף גם אתמול לקושטא, אך שום דבר לא התרחש. הוא באר את הדבר באופן זה, שאמנם מועצת הוזירים מיום הראשון הסכימה לכך, אך לא יכלה להשפיע על השולטן כי יזמינני. השולטן הוא גא, מסרב לבקש כספים ואל הוזירים, המתאוננים על קופות ריקות, הוא אומר: “חפש! לשם מה מניתיך לוזיר? השג את הכסף בכל אשר תמצאהו”.

וזיר הכספים התאונן לפני…C ואמר, כי בקופות המדינה יש רק 10000 ל. ולעומת זאת צריך להוציא על רמדן 150000ואחר כך בעוד שבועות מספר בשביל בַירַם (?) שוב 130000. וחובות, משכורת הפקידים וכו'.

דבר זה מזכיר לי את קופת הועד הפועל.

פרט אחד מענין: הציר מפה מ… נ… בקש מאת…C, שימציא לו את המשכורת בעד שנים עשר החדשים האחרונים. אם לא ישלחו לו כסף יעזוב את משרתו et il fera du chantage ויעסוק בהשגת כספים בדרך אִיוּם).

4 בדצמבר

לשאלת ההלואה הזמנית מטלגרף קן בקצור: לא.

6 בדצמבר

כנראה כי…C הוא גבור־שפתים ליונטיני, אולי אפילו רמאי. אתמול היה אצלי פעמַים ביחד עם ד… הוא רוצה לקבל סכום מסוים להוצאות וכדומה. אני דחיתי פשוט את הדרישה. עליו מקודם להראות עבודה ואז גם יקבל כסף ממני. בשביל לא כלום – לא כלום.

אחר הצהרים בא עם ד… אלי אל הנ. פר. פר. והביא לי מכתבו של…N. זה כותב, כי הדויטשה בנק הגיש הצעה, שגם נתקבלה. אף על פי שהוא רוצה לקבל את ההלואה ב־75 או 78% של הקורס הרשמי, בעוד שאנו הצענו 90%.

בפני ערך…C טלגרם אל ראש הוזירים, שבו הוא משביעו “לטובת הממשלה והוד רוממותו” שלא יחתום על החוזה, מפני שיש בידו הצעות טובות מאלו.

ד… אמר לי בלחש, שהוא ישים לב, כי…C לא ירמה אותי בטלגרם זה, הוא צריך להשלח בפניו.

באופן זה המצב לא רע, כי אז יקרא השולטן את הטלגרם בכל אופן. הוא יראה כי יש הצעה טובה מזו.

אך אם עכשיו לא יֵצא מזה כלום, יכול אני להעיר ע"י וַמבירי את השולטן ולהודיע לו, איך גונבים ממנו, ואם שוב יפנו אלי, אוכל לדרוש להתקבל מאת השולטן לפני שאבוא בהצעה קבועה. באופן שלא אהיה זקוק מקודם לא לקן ולא לפיננסיסט אחר.

9 בדצמבר

תמול הייתי בפֶשט אצל וַמבירי, כדי לספר לו את כל הענין של..C.

בהזדמנות זו נודע לי, כי קבוצה של פיננסיסטים ובעלי־עסקים גרמנים בראשות אדון אחד, Schöller מברלין, פנתה אל וַמבירי בבקשה, שישיג בשבילם זכיון של בנק גרמני־תורכי. לפי האמור לומבירי, נמצאים בין בעלי־ההצעה הדוכס מן Ujest ואצילים אחרים, מן הוינאים ברון אופנהימר, ולגודל הפלא גם הקונסול הכללי ד… על פי זה אפשר לשער, כי…C נקרא הנה יותר בשביל הענין הזה מאשר בשביל הענין שלי. Je veillerai (אני אעמוד על המשמר).

ומבירי סובר, שאין עלינו לעשות מיד את המעונינים בסביבת השולטן מצד ההלואה של הדויטשה בנק לאויבים לנו ושלא נגלה את מעשיהם. והוא הציע שאכתוב לו מכתב בצרפתית, שיהא אפשר להראותו לשולטן.

בשעה שכך נדבר בינינו לא שמנו לב, כי בעיני השולטן יהא מוזר הדבר, שאני כותב לבן ארצי בצרפתית.

ובכן אני שולח אל ומבירי שני מכתבים על מנת להראותם. אחד אינטימי, אמתי, שהוא יראה אותו אל השולטן בדרך של גלוי־סוד. זהו הדרך המועיל. שנית מכתב צרפתי, שנכתב מלכתחלה כדי להראותו.

II מורי ורבי היקר!

בידעי את התענינותו העמוקה בעניניה של תורכיה, חושב אני לחובתי להודיע לו מקרה שקרה בימים האלה. איש־עסקים מקושטא, מר …C, אשר עשה רושם שהוא נמצא בקשרים עם ממשלת הוד רומ. השולטן, ואשר הוצג לפני ע"י הקונסול הכללי…D de.M, בוינא, הודיע לי, כי הממשלה העותמנית רוצה לחתום על הלואה של 700,000 לירות תורכיות. אני חשבתי כי בא הרגע להוכיח לממש. ה. ר., כי יש להם בי ידיד נאמן, המוכן בכל הזדמנות להראות את שרותו לשליט, אשר תמיד התיחס כל כך בטוב אל נתיניו היהודים, ואשר ברוחו הנעלה ובהשקפתו הנשגבה יכול הוא באחד הימים לקבל בממלכתו את פליטי היהודים. ברור, כי הם יביאו אליו עם רחשי־תודה ומסירות ללא־גבול גם את חֵילָם בתעשיה ובכספים, לאשרה הכי גדול של תורכיה יפה זו, המצטיינת ברוח הסבלנות ובהכנסת אורחים.

הואיל וצריך להשתמש תמיד בשעת־הכושר כדי להוכיח את הכוונות הטובות שישנן במציאות, לפיכך השפעתי על הפיננסיסטים, שהם ידידי, כי יגישו לי בעד הממש. הת. הלואה בתנאים נוחים ביותר. ובאמת בעוד אשר ממשלת אונגריה לא יכלה להשיג לפני שבועות מספר הלואה אלא 87^1/2% á, הנה הצעתי אני לממ. התורכית את הסכום הנדרש 90% á. זה לא היה עסק פשוט, כי אם שֵרות, כדי להראות לה. ר. איפה נמצאים באמת הידידים, שאליהם אפשר לפנות תמיד לעת־הצורך.

אך איך השתוממתי כאשר נודע לי, כי הצעה זו, שהגשתיה לקונסול הכללי בוינא ולמתווך, אשר היה צריך להיות בעיני כסוכן אופיציוזי, לא עמדה לתשומת־לב.

נדמה לי שאין לשער, כי היה אפשר למצוא כספים בתנאים נוחים יותר. ע"י יחסיו בקושטא יוכל על נקלה לדעת, מה שיש לחשוב בזה.

ויהא נא סמוך ובטוח בי, מורי ורבי היקר.

הנאמן לו בהחלט

ת.ה.

I המכתב האינטימי אשר יֵראה:

ידידי ורבי היקר!

מוכרח אני היום להודיע לו איזה ענין משונה. הן יודע אני את ידידותו לתורכים ואת חבתו המיוחדת לשולטן. ולכן בודאי יתענין לדעת, איך שלא שמו לב להצעה טובה מאד שהגשתי, כדי לתת לממשלה התורכית את ההוכחה הראשונה של ידידותי. הודיעו לי, כי הממשלה יכולה להשתמש בערך בסכום של 700,000 ל. אני הייתי מוכרח לחשוב את המתווך, מר…C מקושטא, כאיש רציני, ולהתיחס אליו לפחות כמו אל סרסור אופיציוזי, באשר הוא הוצג לפני ע"י הקונסול התורכי מפה, v. ד… על פי דרישתי קבלתי מאת ידידי בעלי־הכספים הצעה בכתב, שעל פיה התחייבו לתת לממשלה התורכית הלואה של 800,000 ל. נגד ערובה מספיקה בסכום של 90% מן הקורס הרשמי, היינו 720,000 ל. במזומנים זה אינו עסק משובח בשביל הפיננסיסטים שלנו, כי לפני שבועות אחדם השיגה הממשלה האונגרית הלואה רק בסכום של 87^1/2% מן הקורס הרשמי. אני וידידי לא התכוונו אלא לתת הוכחה לשולטן על הרצון העז שלנו לדרוש טובתו. לתמהוני לא נגשו כלל אל ההצעה הזאת. אין אני מאמין, שמי שהוא יכול להציע הצעה טובה קרובה להצעתנו ומכל שכן מעולה ממנה. אולי יהא אפשר לו, ידידי היקר, לדעת מה פשר כל הדבר הזה.

בשלומים לבביים המסור לו באמת

ת. ה.

11 בדצמבר

היום אני כותב אל Cowen, כי הנני מוכן להפגש עם לורד רוטשילד אצל זליגמן ביום 28 בדצמבר.

11 בדצמבר

לעת ערב בא טלגרם זה מאת…C:

מספר 73 (ראש הוזירים) ישאל בטלגרם מאת 919 (הציר בברלין) ידיעות על היכולת הכספית שלכם, ואם יש בכחכם לעשות עסקים. הואילו לעשות את כל הדרוש, כדי שהידיעות תהיינה טובות בשבילכם מיד אחרי תשובתכם הטלגרפית

יֵצא הטלגרם.

…C

הואיל ובאותה שעה קבלתי טלגרם גם מאת וולפזון, שמחר יהיה בברלין, לכן טלגרפתי אליו, כי יחכה לי מחר לפני הצהרים אצל הטליפון. גם קן יהיה מחר בברלין.

12 בדצמבר

אני מטלגרף אל…C:

עם כל ידיעתי שהענין רציני אין 919 (הציר הברליני) יכול לדעת מאין בא הנחוץ. אני מחזיק בהצעות, בשלמות. אך הואיל וזהו שֵרות יוצא מן הכלל, דורש הדוקטור קודם כל להיות קרוא על־ידי 363. דרושים לו 3 או 4 ימים כדי להסתדר עם הקלִיֶנטים שלו.

* * *

ואחר טלפנתי אל וולפזון, ברלין, מלון סבוי. אני אמרתי אליו, כי יביא את הספורים הפילוסופיים שלי בתיק יפה אל הציר אחמד תופיק וישאלהו, אם הוא יודע מדוע לא נתקבלו הצעותי. הוא¹¹ יודע, כי אני מוכן, אף על פי שאינו יכול להגיד, מאין אני יכול לקבל את הכסף. אני אשתף גם את הקולוניאלבנק היהודי בקבוצה שלי.

* *

13 בדצמבר

אתמול אחר הצהרים טלפן לי וולפזון, שהיה אצל הציר אחמד תופיק, מי שקבלהו ברוב חבה אלא שעוד לא ידע מאומה.

* * *

היום קבלתי את הטלגרם הזה של…C מאתמול:

דוקטור, מאיצים בי בדבר תשובה תכופה וחיובית על הטלגרם שלי משלשום. יטלגרף לי מיד.

…C

* * *

ועל זה אני עונה:

אתמול הלכו לראות את 919, שלא קבל כלום מאת 73 ומאומה לא ידע. אך איזו תשובה אחרת הוא רוצה מזו שהכל מוכן על־פי התנאים הידועים, ועל זה אני חוזר כאן.

14 בדצמבר

אתמו באה (לקוקש בתור השולח) הידיעה מאת משרד הטלגרף בפירא, כי מצד המשרד נעכב הטלגרם הסודי אל…C. מיד טלגרפתי אל…C:

טלגרם סודי, שבו הודעתי לו, כי הכסף עוד עומד לרשותו בתנאים הידועים, לא נמסר לו.

* * *

אתמול בא מכתב מענין מאת…C –trovato se non é vero é ben – שבו הוא מודיע על שיחותיו עם ראש הוזירים ועם תחסין בּי ועל האינטריגות של הבנק עותמן. זה יכול להלוות רק 150000 – 100 ל., בעוד אשר הממשלה – לפי ההטעמה הגלויה של ראש הוזירים – נמצאת במצוקה נוראה והיא צריכה 2–3 מליונות ל. לפי זה הסכויים שלנו טובים הם.

לליונטאים אין אני מאמין.

* * *

וולפזון מודיע על שיחתו עם הציר הברליני. אחמד תופיק אמר לו בחביבות, מה שאמר לי כבר לפני שנתים: שהיה רוצה שנכנס לכל תורכיה, רק לא לארץ ישראל. “מדינת יהודים” שלי הטילה פחד על ממשלת תורכיה – איזה כבוד! – ודעתם היא, שאם נתישב בארץ ישראל סופנו שנקרע את הארץ מתורכיה, כמו שעשו מדינות הבלקן.

וולפזון ענה על זה באופן מצוין: אילו ישבו היהודים במדינות הבלקן, כי אז היו שייכות עוד היום לתורכיה, כי מדינות הבלקן יכלו להקרע מתורכיה רק בעזרת הממשלות הגדולות. ואִלו אנו אין לנו ידידים בכל העולם זולתי התורכים.

14 בדצמבר

היום הודעה מוַמבירי, כי מכתבי נשלח.

14 בדצמבר

טלגרם מ…C

“יש צורך תכוף להמציא לראש הוזירים טלגרם מאת בנק גבוה, צרפתי או גרמני, המאשר כי שבע מאות אלף הלירות התורכיות הן כבר מוכנות לפי התנאים שאגיש”.

* * *

ברור שזהו מוקש, לכל הפחות נסיון. אם אזכיר שְֵם קן או שאתן לו להודיע לראש הוזירים שהוא מוכן, באות בחשבון אפשרויות אלו:

a) חושבים את בית־הבנק ליסא־וקן “לגבוה” במדה מספיקה, ואז ראש הוזירים יַראה את ההצעה לדויטשה בנק או לבנק עותמן, כדי להשיג הצעה של התחרות.

b) אין חושבים את ליסא־וקן לרציניים למדי וכל הענין מתבטל, אולי משתמשים בהם בכל זאת באותה שעה כמו בסעיף a.

c) בשני המקרים יכול…C, מי שבגד בפָני באדון…N, לפנות ישר אל ליסא־וקן ולנסות להוציא את הדבר לפועל פשוט בתור עסק, בלי התבלין של הציוניות, מה שקל הרבה יותר.

* * *

מפני הנמוקים האלה לא אזכיר את המקור, אבל לאחר שאשמע את יועצי המעולים אעשה כך:

אני מטלגרף בראשונה אל…C:

הודעתי לידידי את דרישתו. התשובה תבוא מחר או מחרתים.

* * *

מחר אטלגרף כך:

ידידי אינם חושבים למתאים להציע עצמם בצורה שהוא דרש. ראשית, מפני שתנאיהם אינם של השוק ויש להם אופי של שרות, ועוד מפני שהם חוששים כי הצעתם לא תשמש אלא אמצעי להשיג אחרות. באופן זה אנחנו נעשה שרות בלי שיגמלו לנו טובה.

אך הואיל ובדרישתו יש גם השאלה של הבטחון המוקדם, אנו מוכנים להענות, אף על פי שיש בזה במקצת מן המעליב בשבילי.

הצורה שבה אפשר לעשות דבר זה היא זו. אני מיופה־כוח להראות לאדון שעמו טלפנתי אצל לַדִיסלַס את ההצעה, שנחתמה ביום ששה עשר בנובמבר והערוכה אלי על־ידי באי־הכח הכספיים של הקבוצה.

15 בדצמבר

היום בא מכתב מאת…C, שבו הוא מודיע, כי ראש הוזירים על צדנו. במועצת הוזירים היה צריך לדון על דמי־קדימה של הבנק עותמן, אך ראש הוזירים הסיר דבר זה מסדר היום. הוא רוצה ראשית כל לקבל באופן רשמי ידיעות עלי – ראה הטלגרמים. – ראש הוזירים רוצה לקבל הלואה של שנים עד שלשה מיליונים ל. הצעתו של…C היא, שאנו נסכל קודם את כל שאר הקומבינציות הכספיות של תורכיה ושאחר־כך נופיע כמצילים. מתנגד עיקרי לנו הוא ה“מפקד” בֶּרגר, נשיא דט פובליק.

19 בדצמבר

אל וַמבירי.

Kedves Vámbéry bácsil

ראשית כל שמח אני על חרצוֹ משפטו, כי כטוב ונכון עשיתי. אכן גם איני זכאי לנהוג אי־זהירות בהצעה הערוכה אלי מיום 16 בנובמבר. על הצעה זו חתום בית־בנק ישן ומכובד, ואני אראה את המכתב רק כשהענין יהיה רציני באמת, ואולם לא בשביל קומבינציות בלתי־שקופות של – – –

את המכתב הרצוף קבלתי היום. אבקש להחזירו לי מיד לאחר השמוש. הוא ידע בעצמו באופן מעולה ביותר איך לכתוב אל ראש הוזירים. כמובן רצוי להחיש את הדבר, כדי שתהא לי הזדמנות ראשונה לעשות דבר־שבממש בעד ידידינו.

אקוה כי לא יפחד מפני מסע בחורף. ועלי היא הדאגה בעד נוחיות רבתי, כיאות. אולי ילוה גם בנו הנכבד אל מסענו והיה זה לנו לעונג רב.

Scilicet – אם יקראו אותנו.

בשלומים לבביים

המסור לו לגמרי

Dori.

רצוף היה מכתב מאת…C, מיום 17 בדצמבר, שהגיע היום ושבו הובעה דרישה למכתב מאת ומבירי אל ראש הוזירים.

וַמבירי כתב אלי אתמול, כי כטוב וכנכון עשיתי, באמרי, כי רצוני להראות את מכתב ההצעה רק לו – ובזה אני משיג כי הוא, שאני מתיחס אליו באמון, ישאר עם הקומבינציה שלנו.

וולפזון מטלגרף אלי, כי הפירמה ליסא־וקאן קיימת כבר 100–80 שנים והיא מכובדת מאד זה הדור השלישי. כל זה דרוש לי להוכחה.

* * *

מכתב אל וולפזון.

25 בדצמבר

Daade¹² היקר לי!

הרי אני נאיבי יותר משהאמנתי. ענין “הלוי” (הלואה) נשתתק לפתע פתאום ואני לא הבינותי מדוע. עוזרים אחדים חפצים ללכת לבטח דרכם והם רוצים לקבל מאתנו מכתבי “מתנה” (פרוֹביזיה). ביחוד יש אחד שיש לו ההשפעה הכבירה ביותר על כהן ואנו זקוקים לו בהחלט. והואיל ובשום אופן אין להזכיר את שמו ומן ההכרח לשתף אותו בעסקים של הַגֶּן ושל הקולוניאל בנק של אחר־כך, לפיכך מוכרח הגן לערום מכתב־“מתנה”¹³ בעד הועד הפועל, מי שיקבל את ההתחיבות כלפי הרוצה בעלום שמו. ו“מתנה” זו צריך לשלם מלבד הסכום של 4000 ל. שכבר הבטחת בשביל “בעל דבר” (מתווך) אחד, מי שהסתפק בהבטחה שבעל־פה מצדי. נוסח המכתב צריך להיות כך:

אל הועד הפועל של קונגרס הציונים, לידי הנשיא דר. ת. ה.

בזה אני מתחייב לשלם לועד הפועל של ק. הצ. את הסכום של 10,000 ל. באותו יום, שבו יגמר עסק ההלואה עם הממשלה התורכית, שאדון דר. ת. ה. עוסק בו. ועוד אני מתחייב שמכל עסק אחר, שאני או הפירמה שלי באופן ישר או מסובב, לבדנו או ביחד עם אחרים נעשה עם הממשלה התורכית נשלם לועד הפועל של ק. הצ. 1/2% במזומן מן הסכום הנומינלי של העסק ביום של גמירת החוזה. על השמוש בתשלומים האלה אין הועד הפועל מחויב לתת לי דין וחשבון.

בכבוד

יעקב קן.

בפירמה ל.־וק.

הדרישה הזאת אינה צריכה להחשב בשום אופן כאילו היא מקלקלת את תנאי קן, מפני שהוא יוכל לצרף את הוספת “המתנה” אל העסק. כי יקל אז להשיג תנאים טובים מאלו, מפני שנקבל עזרה מן הצד, עד כמה שתהא דרושה לנו. מובן מאליו, כי התחייבות זו חלה רק בהגמר הענין.

גמור את הדבר אתו חיש מהר, כדי שאוכל גם אני להמשיך את עבודתי בלי מעצור.

לך איני צריך להגיד עוד, שכל הכסף אשר הועד הפועל יקבל, ישתמש בו לטובת הענין; שאני לעצמי אין לי שום עסק עם קבלת הכספים והוצאתם, אלא הכל נעשה ע"י החברים שלי בהשגחת כולם.

אני מברך אותך להבחרך אל ועד הקהלה, אלא שאיני מרוצה מזה. ע“י כך תפזר עוד יותר את כחותיך, ואפשר שמעתה תקדיש עוד פחות תשומת־לב לבנק. אני מאמין כי עוד לא הכינות מאומה בשביל המועד הקרוב והאחרון של התשלומים. לפי דעתי צריך כבר עתה לגייס הכל בשביל הפעולה האחרונה המחכה לנו, היינו תביעת התשלום ע”י כרטיסים באחריות. ביחוד עלינו לסדר את הדבר באופן זול, לשלוח את הכרטיסים לא מלונדון, על פי מחירי הדאר העולמי, כי אם בכל מדינה ע"י המרכז הארצי על פי מחירי המדינה או העיר.

מתי יֵעשה הדבר הזה?

מי חושב על זה?

חוששני, שום איש.

ולפיכך מתפשט אי־רצון נורא בין ההמונים הנוהים אחרינו על הנהלת הבנק.

בשלומים לבביים

שלך

בנימין

28 בדצמבר

תמול הנצחון הראשון על אליאנץ.

בשיחה חפשית שהיתה בינינו ביום שלשום, אמנם האדונים האלה, שבקשוני לבוא ע"י יועץ בית־המשפט כהן, דחו את ההצעה של בית־דין של בוררים בענין החטאים לגבי המהגרים מרומניה, אבל הודיעו, כי הם מוכנים לתת לי ולידידַי באורים ולהראות לנו את כל הספרים. אני הסכמתי מיד, מפני שחפצתי לראות את ספריהם.

אמש הלכנו שמה. הם קוו כי לאחר בחירתם יפטרו מאתנו ע“י מליצות נאות וע”י מכתבים. ואולם אני נהלתי את הענין והגעתי אל הספרים. מתלאה! אי אפשר היה להראות לנו את הספרים. באשר מנהל הספרים, אדם זקן, כבר הלך הביתה.

טוב, הראו לי את ספר הקופה. הראוהו לי בשהיה. דר. קורנדא, שעמד מאחורי, רצה לעלעל במהרה. אך אני עלעלתי לאט, אני חפשתי ומצאתי את הסכומים המפוקפקים: תמיכה של 600 גולדין בעד ב. ועוד סכומים אחרים מכספי התמיכה שהוצאו לשמוש שלא כתקנות.

אז נסחתי את שאלותי:

1. באיזו זכות הגבילה האליאנץ את החופש האישי של המהגרים, והחזירה לרומניה את אלו שסרבו לחזור שמה?

2. באיזו זכות השתמשו בכספי הנדבות בשביל ענינים אחרים מאשר אלו שדברו עליהם בקול־הקורא?

3. היכן ההוכחה, כי המוחזרים לארצם קבלו תמיכה מספיקה?

כי בינתים כפיתי אותם לקרוא את מנהל־הספרים הזקן וכמו כן להראות את הספרים.

האדונים קורנדא וקַטצוי אמרו בתחלה, כי האיש הזקן עומד בודאי ברשום החשבון הרומני עוד בנובמבר. לא, הוא היה á jour התשלום לב… נרשם כבר בחשבון הרומני. ואני העירותי: “מן הראוי לרשום בפרוטוקול של האליאנץ תודה למנהל הספרים הזקן, מפני שרשם הכל בדיוק”.

Ces messieurs ont passé un mauvais quart d’heure (בשביל האדונים האלה היה זה רבע־שעה קשה).

ועתה הם בידי. לפי שעה נפסקה החקירה, וקרוב לודאי כי לא אמשיך אותה. כבר עתה יש בידי כל החומר הדרוש לי.

* * *

וַמבירי כתב אל ראש הוזירים, ובהיותו “בטוח ביושר שלי” הביע את דעתו בהחלט בעד הפיננסיסטים שלנו.

ולזה אני כותב אליו:

ומבירי bácsi הטוב שלי!

זה לא היה leap in the dark (קפיצה לתוך החושך). אצלי אין מדה זו או אחרת, כי אם הכל הוא דבר־שבכבוד, ואם אני אומר לו איזה דבר, יכול הוא להשבע עליו ב“קיטל וטלית”. ומפני שהאמין בי, הנני מצרף כאן את טופס המכתב של הבנקירים, ואני מבקשו להחזיר לי את התעודה החשובה הזאת מיד לאחר שֶׁקְרָאָהּ.

זהו אחד מבתי־הבנק הישנים והמכובדים ביותר בהולנד, והוא קיים בערך זה שמונים שנה. ומי שעומד עתה בראש הוא דור שלישי, עשיר מופלג ונכבד מאד בחוגי הממשלה, כפי שנוכחתי, בעצמי בהַג.

תוֵך בדבר הנשיא של ג’ואיש קולוניאל טרוסט (קולוניאל־בנק) שהוא אחד מעוזרי הנאמנים והקרובים אלי ביותר. בבנק ההולנדי הזה בחרנו לשם הפעולה הזאת, מפני שהוא המתאים ביותר למטרה זו. אמנם בשביל הלואת־הצ’רטר אין הוא בא בחשבון. בשבילה יש לי קבוצה אחרת, שיש לה מן המוכן כמה מליונים לירות שטרלינג. הייתי רוצה שהיינו נמצאים אצל כהן כבר במצב כזה, שהייתי צריך להראות לו את ההוכחה גם בשבילה.

היום מביאה ה“קורספונדנציה המדינית” את הידיעה הרצופה כאן. אבקש להחזיר לי את הקטע. אני חושב דבר זה לא לסימן רע כי אם לסימן טוב. המופקרת רוצה להעלות את המחיר ולכן היא מדברת קשות. הנכון?

אין אני צריך להגיד לו, כי עליו להחזיק בסוד גמור את שם הבנקיר. אמנם הבנקיר הזה הוא ג’נטלמן, אך מסביבתו של כהן יכולים לפנות אליו באופן ישר. ואז התועלת של השתדלותו תהיה בשביל אחרים. ואולם bácsi שלי לא יעשה שטות כזאת. ה“חכמה” הנעלה ביותר הוא שיבין אותי, שיאמין בי וילך אתי.

בשלומים לבביים

הנאמן לו

Dori

28 בדצמבר

על משלוח המכתב של ומבירי אל ראש הוזירים טלגרפתי אל…C את המלים המוסמכות האלה: Object parti avanthier (הענין הלך שלשום).

31 בדצמבר

שלשום היה אצלי יועץ־המדינה v. בלוך. דברנו על מלחמה ושלום. בתוך השיחה עלה בדעתי להזכיר את אוסטין, ידידו של סליסבורי, כאיש הבא בחשבון, בתור מתווך־שלום. אוסטין כתב אלי מקרוב, שאזכור מה שאמר לי: אם אנגליה תתראה אמיצה בטרנסוַל, לא יתקוף אותה מי־שהוא. והנה רצה בלוך להגיד בניאה פיראה פרסה לאנגלים, כי ימסרו את הסכסוך שבינם ובין הבוּרים לבית דין של בוררים. אני הסברתי לו, כי זוהי “ברכה לבטלה”. אבל אפשר כי אנגליה תהיה מוכנה יותר לדון על הצעות־לשלום של איש פרטי מאשר של איזו ממשלה. אני הצעתי את עצמי לכתוב אל אוסטין, כי בלוך מוכן להציע בניאה פריאה פרסה למראית־עין בשמו הוא את ההצעות, שהן רצויות בעיני אנגליה.

בלוך קבל בשמחה את הרעיון הזה, המבטיח לו תפקיד יפה.

* * *

ומבירי כתב אלי מכתב מיום 29 בדצמבר, והמכתב הזה חשבו בשבילי, מפני שכתוב בו, כי בראיון־הפרידה שלו דבר השולטן אליו לגמרי באופן אחר ממה שכתוב בידיעה שבאה ב“קורספונדנציה המדינית”. “לו לא איכפת שום דבר, הוא רוצה רק בכסף וכח”.

* * *

מכתב אל ומבירי.

31 בדצמבר 1900

ומבירי bácsi הטוב שלי!

תודה על מכתבו החביב ואחולים לבביים לשנה החדשה! הלואי ושנה זו תביא ע"י ידידותנו רב־טוב לאנושיות, ביחוד לעמנו.

הידיעה של ה“קורספונדנציה המדינית” אינה חדלה להעסיק אותי, גם מפני שהיא מתפרסמת בכל עתוני העולם. טלגרמה לכל מקום. אף על פי שאין היא מפריעה את מנוחתי באופן רציני, הרי אי אפשר לי להעלים עין מן ההשפעה על דעת הקהל. וכך יצא, שמן הזמן אשר כתבתי אליו לאחרונה גמלה בי ההחלטה, כי בקשר עם הידיעה הרשמית הזאת אעשה צעד מכריע. Fleciere si nequeo superos Acheronta movebo. באמצע ינואר אעשה מסע־סבוב אל ידידי הפיננסיסטים ואשפיע עליהם, כי יסתמו לממשלת תורכיה את כל מקורות הכסף. אולי יוכיח להם דבר זה, כי דוֹרי שלו אינו כמות מבוטלת. ואולם בכל זאת רוצה אני כיהודי אמתי לתת עוד את האפשרות האחרונה לסדר את הענין בדרכי שלום. ולכן אני חושב, כי טוב היה אילו ערך מיד אזהרה מידידות אל כהן בכוון שבא להלן, אם גם במלים שלו, שהן תהיינה נבונות ותורכיות יותר משלי:

"כהן יקירי, על־ידי יחסי הידידות שביני ובין Dori יכול אני היום להודיע לך דברים, שיכולים לשמש לך לתועלת ולמניעת היזק. זה שנים שדורי וידידיו עשו או הציעו לך טובות. בפרוץ מלחמת היונים שלח לך דורי חמשה רופאים אל שדה המערכה על חשבונו הוא. בהזדמנויות שונות צוה על עתוניו לגמור עליך את ההלל, להגן עליך, להשפיע על דעת הקהל לטובתך. בכל קונגרס היתה עבודתו הראשונה לשלוח לך טלגרם של הערצה. בשמעו שממשלתך זקוקה מאד לכסף, מיד הציע 700000 ל. בתנאים שהם נוחים הרבה יותר משל השוק. מעולם לא קבל שום הבעת תודה. ולא עוד אלא שבתור תשובה על ההצעה של 700000 ל. הוא מקבל בקורוספונדנציה אופיציאוזית מהלומה בראשו. בקורספונדנציה זו כתוב, כי ממשלת תורכיה אוסרת על בני ישראל להכנס לארץ ישראל, מפני שהתנועה הציונית רוצה להקים את ממלכת יהודה. זוהי שטות. הציונים רוצים לישב את ארץ ישראל רק תחת שלטונך העליון בפועלים שקטים, שהם אומללים ביותר במקומות אחרים. אתה וכל ממלכתך יכולים להפיק מזה את התועלת הכבירה ביותר. אך אתם מסרבים? טוב ונכון. איש אינו יכול ואינו רוצה להכריחך להיות ידידם של ישראל. אך אם אין ליהודים לקוות דבר ממך, הרי אין גם לך לצפות לדבר מהם. דורי מודיע לי זה עתה, כי הוא יעשה באמצע ינואר מסע־סבוב לאדירי הכספים שבין ידידיו. רצונו להשפיע עליהם שלא לתת לך לסדר הלואה, בשעה שתהיה זקוק לה ביותר. דורי גם כותב אלי, כי מנהלים עתה משא ומתן עם קנדה (לפי ידיעות מפינלס, גלץ) על הגירה שמה. ממשלה זו מראה יחס נוח לרעיון זה.

אם רצונך לשמוע לעצתי, קְרא מיד את ידידי דורי, לפני שהוא נוסע ומתחיל בענין, שיכול לגרום לך מבוכות אין קץ. התנהג עמו בכבוד, שמע אותו לפחות – הרי תמיד יש בידיך להגיד לאו. אם הצעותיו לא תפקנה רצון ממך. ואולם לפחות אתה מחזיק בו על־ידי כך כידיד, שיכול להועיל לך בעתונות ובעולם הכספי יותר ממה שאתה משער.

זוהי העצה הנאמנה של רשיד שלך".

אך אל נא יאמין, bácsi הטוב שלי, שכל זה אינו אלא מקסם שוא. אם עד יום 15 בדצמבר לא אקבל הזמנה אל כהן, אעשה את אשר אמרתי פה. זוהי החלטתי.

בשלומים לבביים המסור לו

Dori

1901

1 בינואר, וינא

ומבירי bácsi הטוב שלי!

רק עוד מלה אחת למכתבי מאתמול. צריך שיהא ברור, כי בתווך הזה, שמטרתו למנוע את הפעולה שאני אומר לעשות באמצע ינואר, הוא עושה שרות לצד השני, כלומר לכהן. דבר זה צריך הוא לברר לו. היינו, שנודע לו דבר שעלול להזיק לכהן. ואמנם מעולם לא עשה לכהן שרות כזה. כי אני יודע עתה את דרכי וגם הנני ready (מוכן).

בשלומים לבביים המסור לו

Dori

1 בינואר

אמש בא אלי הכלר. אמרתי לו שאני רוצה להציע ללורד סליסבורי על־ידי אוסטין, שבלוך ינסח בניאה פריאה פרסה את תנאי השלום של אנגליה. אני רוצה לעשות את השרות הזה לאנגליה. הכלר בקשני להרשות לו להודיע דבר זה לציר סיר פרנסיס פלונקט, באשר באופן זה יעָשה הדבר במהירות יותר.

ואני ברצון הסכמתי לכך, כי באמת היתה כונתי, שהוא יציע לפָני הצעה זו.

1 בינואר

אתמול הייתי אצל דוד גוטמן וגמרתי אתו את השלום עם אליאנץ, בתנאי ששלשה ציונים יצטרפו אל האליאנץ ואחד (פרופ. קלנר) אל הקורטוריון של מוסד־הירש.

* * *

3 בינואר, וינא

היום שלחתי אל אוסטין את המכתב שכתב אותו הכלר באנגלית, ושבו אני מציע תווך של בלוך ברוח תנאי­­­­­­־השלום הרצויים לאנגליה.

* * *

הדוכס הגדול והטוב שלי ענה על הברכות הטלגרפיות, אשר שלחתי לו לראשית השנה, בטלגרם לבבי כדרכו.

3 בינואר

אתמול קבלתי קטע מאת ה“שטטסבירגרציטונג” האנטישמית בברלין מיום 27 בדצמבר 1900, שבו חוזרים ומדפיסים ידיעה של שסוי מן הקורספודנציה המנוולת “אינפורמציון” של המנוול…G הידיעה הארסית מאשימה אותי, כי התפארתי ביחסים שלי אל קיסר וילהלם וכו', והיתה מכוונת, כנראה, למטרה שמברלין יודיעו רשמית שאין ערך לדברַי.

מיד טלפנתי אל הנסיך אוילנבורג שאני רוצה לדבר אתו, ובערב קבלני בחביבות כמו תמיד.

בראשונה דברנו על הנסיונות הספרותיים שלו ושלי, ואחר קראתי לפניו את הקטע והשארתיו בידו. אני הודעתי לו את טיב המנוול …G, ספרתי לו על הנסיון להוציא כסף ממני ע"י איום. הציר שאלני, מה אני חפץ?

“שהוא לא ישים לב כלל לנסיון הזה. בר־נש זה רוצה – כדי לקחת נקם או כדי להשיג כסף – להשיג הכחשה רשמית מצד הממשלה הגרמנית נגדי. והנה ברור, כי לא השתמשתי במכתבים ובשיחות של לפני שנתים. ומאד לא ינעם לי, שיפרסמו הכחשה רשמית נגדי, 1. מפני שבאמת הדברים אמתיים, 2. מפני שלא אמרתי כלום. יותר נראה לי שהכלר הטוב נסחף בשטף השיחה למעלה מן המדה. זהו החסרון היחידי של האיש ההגון והמכובד הזה. יתכן שדבר על המכתבים של הדוכס הגדול אלי, שבהם מדובר על קבלת החסות ע”י הקיסר. אני בעצמי לא הודעתי למי־שהוא על החסות הזאת שעלתה במחשבה. ואם היו באים עתה להכחיש את היחסים אתי, אין אני יודע משום מה עלי לקבל קיתון של מים קרים. גם לא יבינו את שתיקתי, הואיל ואין אני תלוי באחרים". (מבט עיניו הגיד לי, כי הוא הבין את הרמז הדק הזה).

אני המשכתי: "הראיון והדברים שדבר הקיסר בארץ ישראל. לא התאימו לסכויַי, אחר כל מה שקדם להם. אך אני הבנתי מיד, שאי אפשר היה לעשות אחרת, שפגשו מעצורים שאין לעבור עליהם, ואני אמרתי בלבי: עת לבלום את הפה!»

אוילנבורג ענה:

“אני יכול להבטיח לו נאמנה, כי התנהגותו אז ומאז ועד עתה לִמדה אותנו להוקיר עד מאד את האופי שלו. אף אני נכון לדבר אתו באמון הגדול ביותר על כל דבר ובלי שום זהירות. את הקשיים שנתגלו אז לא יכולנו למצוא עד היום הזה. השולטן דחה בתוקף כזה את הערת הקיסר בנוגע לציונים, שאי אפשר היה להמשיך ולהתעניין בדבר זה. אנו היינו מעונינים להשאר ביחסים טובים. בתור אורח אי אפשר היה כמובן לקיסר לעשות צעדים חדשים”.

אני: “משערני כי היו השפעות מרוסיה – אז כמו עתה. אולי לא סדרנו אז את הדבר בפקחות מספיקה. העזרה הגלויה של גרמניה העירה בהכרח את הקנאה של האחרים ואת החשד שמא אין זה אלא כבוש ארץ־ישראל ע”י גרמניה תחת כסות־עינים של הציוניות. אם נחזור על הנסיון, צריך לסדר את הדבר באופן כזה, שגרמניה תתן רק בשהיות את הסכמתה אל הקומבינציה. עתה העברתי את מרכז־הכובד לאנגליה. שם רכשנו לנו בבחירות האחרונות לפרלמנט למעלה מארבעים ידידים בתוך הבית התחתון".

הוא אמר מתוך עיון: “נכון מאד שלא עזב את הענין שלו. תמיכה זו בפרלמנט האנגלי חשובה מאד. אל יפול לבו עליו”.

ואני אמרתי בלשונו של גרילפרצר: “כן, אנו באים מזמנים אחרים ואנו מקוים, כי נגיע לזמנים אחרים”.

ואוילנבורג העיר: “בשבילנו זהו תפקיד לא פשוט, מצבנו מכריח אותנו לשמור על שווי־משקל בין אנגליה ורוסיה. כיום הננו מטים את המטה מול אנגליה, אך לא ישאר כך לעולם; יהא צורך להטותו שוב מול רוסיה, אם בדעתנו לשמור על שווי־המשקל שלנו. וביחוד אסור שיהא לנו דין ודברים באסיה הקטנה, במקום שגם רוסיה רוצה להתפשט”.

אני חשתי כי התפשטותה של רוסיה מעוררת חששות ומיד השתמשתי בזה. אני הסברתי, כי רוסיה עומדת מאחורי התנגדותה של תורכיה וכי ברור כי רוסיה עושה באסיה הקטנה tache d’huile – עד אשר לפתע פתאום תתצב על שפת ים התיכון. ורק אז אבדה הציוניות. רק כאשר ארץ ישראל תהא בידי רוסיה אבדה תקותנו להשיגה. ואז אמר לי: “דבריו מעניינים אותי מאד”.

אני הזכרתי עוד, כי לפני זמן קצר הצעתי לשולטן 700000 ל' בתנאים נוחים. הוא לא נאות להצעתנו, ברור שעֻכב ע"י רוסיה. אך אני החלטתי לקלקל לו את הלואותיו, אם בשום אופן לא יחפוץ לשמוע אותי. אך אם יתן לי לבוא אליו, יכול אני להעמיד לרשותו סכומים גדולים.

אנו שוחחנו כשעה ורבע ואז קמתי. הוא הביע תקוה לראות אותי בקרוב סועד על שלחנו. ואנו נפרדנו ביחסים המעולים ביותר.

4 בינואר, וינא

היום היה זה יום משונה. אלא שעוד בשעת־הערב הזאת אין אני יודע, וכנראה שעוד זמן רב לא אדע, אם היה זה יום ללא־תוצאות או שעלינו לרשום אותו לזכרון בדיו אדומה.

שלשום קבלתי כרטיס מאת המזכיר v. Bleyleben –: נשיא המיניסטריון מבקשני לבקרו היום. אני חשבתי דבר זה רק כתשובה על כרטיס־הבקור שמסרתי לראשית השנה, ולא הוספתי לחשוב על ההזמנה, מפני שבקורי הקודמים אצל קרבר הגיעו תמיד רק לידי dicerie. בהיותי נמצא עוד תחת רשמי השיחה עם אוילנבורג, הרהרתי יותר בידיעה זו שנתפרסמה אמש בעתון הליל של הנ. פר. פר.:

“במאמר של United Services Magazine נמצאת הצעה בנוגע לחלופי־מדינות בין אנגליה וגרמניה, שספק הוא אם יש להתיחס אליה ברצינות. ההצעה היא כי אנגליה תחליף את אי קפריסין, שנמצאת תחת הנהלתה מזמן חתימת החוזה מיוני 1878, תמורת אפריקא המזרחית שברשות גרמניה, כדי להבטיח לאנגליה את הערך האסטרטיגי והמסחרי של מסלת־הברזל קַפ־קהיר, שבאופן אחר תעבור דרך מדינה זרה ותהיה תלויה בשלטון זר. ערכו של אי קפריסין היה תמיד מפוקפק בשביל אנגליה, ומאידך גיסא אין ערך רב לאפריקא המזרחית הטרופית והמדולדלת באוכלוסין גם בשביל גרמניה, בעוד אשר אי־קפריסין יכול להיות יקר בשבילה, גם בתור נקודת־משען, לשאיפותיה במזרח הקרוב וגם כתחנה בדרך הארוכה למושבותיה במזרח הרחוק. במקרה, שגרמניה תעמוד לפני ההכרח להגן בכח הנשק על זכויותיה באסיה הקטנה, יכול האי קפריסין לשמש בסיס־מערכה טוב, בעוד שלאנגליה אין לחשוש מאומה על־ידי מסירת האי הזה לגרמניה. אמנם בגרמניה יש הערכה אחרת לאפריקא המזרחית שברשותה, גם אחרי הוִתור על סנסיבר וויטוּס; לכן יש לחשוב, כי בברלין נותנים להצעה של ה־Revue האנגלי רק ערך אקדימי בלבד”.

ההערה שאין להתייחס להצעה זו ברצינות לא כבשה את לבי, כי פִסקי הנ. פר. פר. – הרי אני מכיר את הפוסקים – אינם תמיד הנבונים ביותר.

בהסתערות הראשונה אמרתי בלבי לכתוב אל אוילנבורג ולערוך הצעות למקרה שההצעה תתאמת. גרמניה צריכה אז לשמוח על התישבות יהודית באי קפריסין.

אנו נתאסף אז על האי ובאחד הימים נסע ארצה ישראל ונקחנה בכח, כמו שלקחוה מאתנו.

אך אני ישנתי לילה אחד על הרעיון המבהיק הזה והליל שת עצה בנפשי, כי שתיקה יפה בשעה זו. ממה נפשך: אם גרמניה תקבל את אי קפריסין, אז תהא לי עוד שעת־כושר לנסות דבר ע"י אוילנבורג והדוכס הגדול. אך אם האי ישאר ברשות אנגליה, שכנראה רוצה להפטר ממנו, אז עוד יותר טוב, מפני שאוכל לדבר בזה עם סליסבורי, לאחר ששרותי הטוב בשאלת טרנסול יפנה לי את הדרך אליו, באופן שאם התנגדות השולטן תקבל עוד צורות גלויות יותר מאשר בקורספּונדנציה המדינית, אוכל להגיש לפני הקונגרס הקרוב פרויקט של קפריסין, שבשבילו יכולתי להשיג עוד מקודם את תמיכת אדירי המיליונרים.

בנסעי בבוקר אל קרבר ערכתי במחשבתי את נאום־קפריסין שלי בעד הקונגרס החמישי אני אמרתי בו, כי תכנית זו מאחדת את תקוותינו לארץ ישראל, שבשעה זו הן נתקלות במעצורים, עם מפעל־העזר ההכרחי בעד עניינו.

זהו, איפוא, הרעיון של טריטש המסכן, שבמחשבתי כבר הזמנתיו אלי, כדי להעסיקו בעבודות המוקדמות. ושוב אמרתי לקונגרס החמישי, כי קפריסין אינה אלא תחנה לארץ ישראל. כי תורכיה תתיחס מעתה ברצינות יותר וכו'. ואפילו כבר שמעתי התנגדות הקונגרס והסכמתו.

וכך הגעתי בשויון נפש¹⁴ לגבי המדיניות הפנימית של אויסטריה אל רחוב־ויפלינגר. אך קרבר הוציאני בתנועה חביבה משמי המזרח שלי.

כנראה שהגיעה אותה שעה, שזה זמן רב ראיתיה ממשמשת ובאה: הוא רוצה או מוכרח למשול בנגוד לנ. פר. פר. ואני חשתי מיד כי לשם כך קראני אליו.

אחרי מלים ראשונות של דרישת שלום אמר לי: “כנראה שלא היה כלום בנוגע אל Auer. המצא הוא אולי דבר־מה?”

“הוד מעלתו, לא חפשתי”.

“האפשר לעשות דבר עם הניאה פרסה? היש להשיגה?”

“כך אני מאמין, אם יגשו לדבר כהלכה. זוהי שאלת כסף”.

“כסף יש”, אמר הוא בפשטות.,כסף בשביל עתון חדש בצורה גדולה, או בעד הניאה פריאה פרסה. יש קבוצה".

ואני שאלתי “מי?” וכאשר ראיתי שהוא שוהה בתשובתו הוספתי “בדברת־הכבוד שלי, כי זה ישאר בינינו”.

ואז ענה: Schöller!

זה היה די בשבילי. והוא שאלני, אם ברצוני לדבר עם גרף Auersperg המתווך בדבר זה. אני הסכמתי לכך. רק בהזכירו כי ה“קבוצה” רוצה להעמיד כמו"ל את המזכיר של לשכת המסחר בריכנברג – קַרוס או קרפלוּס, לא שמעתי את השם היטב – עשיתי הערה של זהירות: קשה לחשוב כי עתונאי גדול יסכים לעבוד תחת עומד־בראש כזה. אלא שבכלל רצוני לשמוע את הפרטים מפי אויארספרג ואחר אחוה דעה גם אני.

ואחר דברנו על המצב הפנימי באויסטריה. הוא אמר, כי הוא כבר עיף־המשרה, אך לא קבלתי את הרושם הזה. הוא אמר בטון עצבני במקצת: “אני רק הייתי רוצה להכיר את הבא אחרי. הייתי רוצה לראות אם הוא יצליח יותר, ובכלל אם יעשה דבר־מה. על מי מדברים בכלל?”

ואני אמרתי:,על ליכטנשטין או שֶנבּוֹרן".

“או גויטש!”

“אך באופן זה הרי יהיה שוב מיניסטריון של פקידים ואז מוטב שהוד מעלתו ישאר!”

הוא דבר על הבחירות. “אין יודעים שום דבר ברור”. ביחוד דבר קשות על הליברלים־הגרמנים. הם המרבים לגרום קשיים. כמדומני שהוא סובר כך מפני שהם החלשים ביותר. את הנוצרים־הסוציאלים הלל, “מפני שהם רוצים לפחות לעבוד”. כמו כן אפשר בדיעבד לחיות עם הצ’כים. הרמזים האלה הראוני לאן הוא רוצה לחתור. הוא הכחיש כי עשה ותורים לצ’יכים לפני האסף הלַנדטג בפרג, כפי שהכריזו בחֵמה הגרמנים הלאומיים.

עבודת הלנדטג הפרגי עברה, לדבריו, בשקט, מפני שהזמין מקודם את הנציב Coudenhove ומסר לידו את פקודת הפירוק במקרה של הפרעות.

והוא הודיע על זה גם את האובֶּרסטלַנדמרשל ואחר כך היו הצ’יכים מהוגנים ומנומסים. ה“וותור” היה האיום בפירוק, במקרה שידובר שם בחתונתו של הארכידוכס פרנץ פרדיננד או בחוקה המדינית של ביהם.

“מה דעתו בזה, אדון דר. הרצל?”

“אני מוצא, כי משל כהלכה”¹⁵.

אני גם הודיתי לו, כי הוא צדק בנגוד לדעתי הקודמת, כאשר לא “עשה” את הבחירות.

והוא אמר: “פה אי אפשר כמו במקומות אחרים. באונגריה יכולה הממשלה לעשות לעצמה מפלגה אחת. אצלנו מוכרחים בכל מדינה ומדינה להתחבר אל מפלגה אחרת. ולכן מוטב שלא להתערב כלל, שאם לאו באים בנגוד עם כל המפלגות, ובכל זאת הרי עשיתי בחשאי איזו דברים, למשל, במדינת Krain”.

יש לו עוד אמונו של הקיסר, כפי שענה לי על שאלתי; אך תשובתו לא היתה עוד כה מוחלטת כמו אשתקד.

ובלוותו אותי אל הדלת כדי להפרד ממני, אמר אל שומר הסף: “יקרא אלי את גרף אויארספוג”.

ובכן הבא ונראה!

7 בינואר, וינא

היום לפני הצהרים עלי ללכת אל יועץ המיניסטריון גרף אויארספרג. מה תהיינה התוצאות? שאלה זו מעסיקה אותי מאד זה יומים. אפשר שלא יֵצא מזה מאומה, רק dicerla, ואפשר שיֵצא הרבה, הכל.

אני חוזר עתה על פתגמי הצרפתי הישן: שום דבר אינו בא לא כמו שמפחדים ולא כמו שמקוים.

* * *

אותו דבר גם בנוגע לקושטא. וַמבירי כותב אלי מיום 4 בינואר, כי מסר את תוכן מכתבי האחרון בפרוטרוט אל השולטן. אך ומבירי אינו מחכה הרבה לתוצאות.

* * *

Cowen כותב מלונדון, כי הפגישה עם הרוטשילדים תסודר על־ידי זליגמן בבואי שמה. כנראה שבעוד שבועַים אסע לונדונה, כי וולפזון מזמינני שמה בגלל הבנק. גם בנוגע לבנק, גם בנוגע לרוטשילדים: שום דבר אינו בא…

8 בינואר

אתמול לפני הצהרים הייתי אצל יועץ המיניסטריון גרף אויארספרג. אדם בן ארבעים ועוד. גבוה, זקוף, נבון, עתים מבטו נבון יותר מדי. מיניסטר לעתיד לבוא, כפי שאפשר לנחש. בראשונה נסה לדבר בזהירות. אני פרקתי את נשקו מעליו על־ידי זה שדברתי גלויות. אני דברתי בלי מעצור ואז פתח גם הוא את פיו. את הכסף בעד עתון חדש או לרכישת עתון ישן, רוצה “קבוצת בעלי תעשיה” לתת. זו פנתה על ידו לקרבר. קרבר הגיד כי הוא מכיר מי־שהוא – אותי – וכך התחיל הענין. “הנימוק הפנימי לשאיפה זו של בעלי התעשיה הם חוזי־המסחר שממשמשים ובאים. בעתונים לא מדובר עליהם. ולכן רוצים הם ליסד או לרכוש עתון להסברת הדברים”.

אך אני סובר, כי הנמוק הפנימי הוא להשיג או לרכוש את התואר ברון בעד האדון Schöller v., אלא שזה אינו נוגע אלי. עד כמה שכסף בכלל יכול להיות נקי, גם כספו של שלר נקי הוא, ואני יכול לקבלו במנוחה, כדי ליסד עתון הגון, ביחוד כיון שאויארספרג הדגיש פעמַים שהכוונה היא ליסד עתון העומד ברשות עצמו.

הוסכם בינינו שעוד במשך היום אקבל ידיעות על אודות פגישה עם שלר. הבטחתי להיות בבית משעה חמש ואילך.

והנה פה התערב מקרה, שבגללו הייתי אתמול לאחר הצהרים מעט עצבני. בצהרים צוה הנסיך אוילנבורג לטלפן אל ה“ולט”, שרצונו לדבר אתי בשעה שש. אני לא יכולתי לענות בשלילה, הואיל וגם הפגישה עם אויארספרג־שלר לא היתה קבועה בשביל הערב.

סדרתי איפוא איזה סדור מורכב בשביל המקרה, שתבוא ידיעה מאויארספרג בשעה שאינני בבית, ונסעתי בשעה שש אל אוילנבורג.

והוא ספר לי ידיעה מפתיעה. הוא אסף ידיעות על המקור של הנבל ג… ונודע לו, כי ידיעה זו מקורה ב“סכסוך שבין דר. הרצל ובין המזכיר דר. ל…”

אני נתתי לו באורים על האופי של המכובד ש. ר. ל… והרגעתי אותו בזה, שאין לחשוש מאומה מפני “גלוי סודות” של הבחור הזה, פשוט מפני שמעולם לא הכנסתיו בידיעת דברים שבסוד.

כל מה שהוא יודע, יכול היה להשיג רק מתוך שטף־השיחה חסרת־הזהירות של הכלר הטוב. אוילנבורג אמר, שברצונו לקרוא את הכלר ולדבר אל מצפונו שישתוק.

ועוד אמר: “כפי שנודע לי, לא נגמר הדבר עם המאמר הראשון ועוד יבואו מאמרים מאת ל…”

אני משכתי בכתפי הואיל ואיני ירא מפני זוג הנבלים ג… – ל…

ואגב אמר לי אוילנבורג, כי כתב אל הרֵיכסקנצלר על שיחתנו הקודמת באותו כוון שאני חפצתי.

ושוב דברנו על ספרות. הוא נתן לי ספר חדש מגברת פון גרסטנברג על אוטיליה פון גיתה.

בשובי הביתה עדיין לא היתה שום ידיעה מאויארספרג. רק בשעה מאוחרת בערב בא מכתב פנוימטי ממנו, המבקשני לבקרו היום בשעה עשר.

* * *

הלילה יעץ לי גם הפעם.

1. עלה בדעתי, כי יש לשער, שהמעשה של ל… ־ ג… אינו מכוון כלל נגדי כי אם נגד הממשלה הגרמנית. כי הענין הוא בלתי נעים לה ולא לי. הבחורים האלה רוצים להשיג דבר־מה מאת הממשלה הגרמנית על־ידי לחץ. אני מוכרח איפוא לבקר את אוילנבורג עוד היום ולהזהירו, הואיל ויש לחשוב כי קבל את הידיעה ישר מאת ג… בעצמו.

2. כי כרטיסו של אויארספרג פירושו אולי “עורבא פרח”. כי אתמול נאמר, שהוא רוצה לראות אותי אצל שלר. היום הוא מזמינני למשרדו.

האם פירוש הדבר בטול הענין?

בעוד שעה אדע.

8 בינואר, לעת ערב

הייתי אצל אויארספרג. הוא היה לבוש בגדי יועץ־החצר ומקושט בכמה אותות־כבוד ונוהג זהירות יותר מאתמול. בשל התלבושת ואותות הכבוד? או מפני שבינתים התרחש דבר אשר לא ידעתיו? הגבר הקור בלילה הזה?

הוא אמר, כי “הקבוצה” רוצה לדעת פרטים יותר מצד המסחרי. לא נפחדו מפני 700000 גולדין בשביל העתון החדש, הם שערו זאת מראש. אך לא כן הסכום שלא נקבע בנוגע לנ. פר. פר. אני אמרתי: זאת לא אדע. הן הנ. פר. פר. אינה עומדת כיום למכירה. צריך מקודם ליסד עתון להתחרות ואז יתעורר הרצון למכור. ועוד רצו האדונים הבטחה של הכנסה ממוצעת לעשר שנים כבסיס של קפיטליזציה על 7 או 8% אני אמרתי כי גם זאת אין אני יכול לציין אפילו כסכוי במרחק, הואיל ואין אני מכיר בכוונותיהם של הבעלים. אך חושבני שאוכל בהשקעה מוקדמת של שבע מאות אלף להוציא לפועל את מסירת המניות בתשלומים במשך שנתים. וגם אני מניח רק את האפשרות של הכנסה ממוצעת לחמש שנים כבסיס למכירה.

אויארספרג רשם לפניו את הפרטים האלה, והבטיח לדבר עוד היום עם הקבוצה. ואפשר שאחר כך יבקשוני להשתתף בשיחה.

בשעת פרידה היה האדון הגרף מֻכה־קפאון יותר מאתמול יש לו אופן משונה של חיוך. הוא מחייך בחביבות רבה. ופתאום מתעלמת החביבות. ואחר הוא שוב מחייך, ושוב נקפאת בת־הצחוק בלי סבה מובנת.

הרושם היום לא נעים. האם מתבטל הענין?

* * *

אני משם נסעתי אל אוילנבורג, ואף על פי שבאתי לרצוני בלי הודעה מוקדמת, קבלני בכל זאת מיד, להשתאותם הגדולה של כל אלה המשמשים בחדר־ההמתנה הנהדר.

אמרתי לו את דעתי בענין ל… – ג…

“הלילה שת לי עצה. הבחורים אינם כלל מתכוונים אלי אלא אליו, אל הממשלה הגרמנית. הן לי אין הידיעות על יחסים שהתקיימו בין הוד רוממותו וביני יכולות להיות בלתי נעימות. אך לעומת זה יכול להיות בלתי נעים לממשלה הגרמנית, אם העולם יֵדע, שבראשונה היתה המחשבה לצעוד הלאה בארץ ישראל ומפני מעצורים שקמו ותרו על זה. כמדומני, איפוא, כי יש כאן ההתחלה העדינה של נסיון להוציא כסף ממנו על־ידי איומים. מה שנכתב מיוסד כנראה על קומבינציות שנשאבו מפטפוטו של הכלר. הבחורים האלה רוצים לנצל מבוכה משוערת של הממשלה הגרמנית, באשר אינם יודעים, כי הקיסר יכול להשען בהחלט על שתיקתי”.

בעת דברי הוארו לרגעים פני־הדיפלומט של אוילנבורג.

בהעירי, כי אם קבל את הידיעה, שעומדים לפרסם עוד “גילויי־סודות”, מצדו של ג…י אז היה ברור, שיש כאן כוונה להשיג כספים באיומים – הניע בראשו לאות הסכמה ובזה גם אִשר, שדבר עם בר־נש חשוד זה.

ואז אמר: “כן, גם אני קבלתי את הרושם, שאפשר לתקן פה בכספים. כאשר אותו אדם מסר לי את הידיעה, העמדתי כמובן פנים כאילו אין הענין נוגע לי כלל. הרי מובן מאליו שעלי לשלוט ברוחי. אני רגיל כי הדברים המשונים ביותר באים לפני לפתע פתאום. ובנוגע לעצם הענין, הנה הודעתי לריכסקנצלר את התוכן המדויק של שיחתנו, ושום דבר לא יהא נעשה, שהיה יכול לגרום לוכוח או להפצה של הידיעה שפרסמו השְנים האלה. אני חושב, כי לפי שעה נשאיר את הדבר כמו שהוא. אך אם ימשיכו את הענין כפי שהודיעו, אז אודיע לכבודו ולא אעשה שום צעד לפני דברי אתו מקודם”.

אני עניתי: “במקרה הזה אולי נכון הדבר, כי יודיע למאיים שאני מפחד מפניו. מוטב שישלח אלי את עלי־ההגהה של הפרסום הקרוב, לפני שיופיע בדפוס. ואז אזמין את שני הבחורים לביתי, ובהתאם לעצת נשיא המשטרה אתן להם את האפשרות לכלות את מעשי האיום ואחר אמסור אותם לבית־המשפט”.

אגב הזכרתי, כי ל… כבר כתב נגדי גם ב“עתיד” של הרדן, וכאשר עוד הוספתי, כי תמיד התפלאתי, איך בוחן־אנשים כביסמרק היה יכול להתקרב כל כך אל הרדן, אמר אוילנבורג:

"השנאה הביאה אותו לידי כך. זה היה הקו הבולט שבו. היֵצר הגדול שבו היתה השנאה. על זה יש להגיד הרבה, וביחוד אני, שבימי נעורי גֻּדלתי בחוגו של ביסמרק, יכולתי לספר בזה את הדברים המפליאים ביותר. אבל אזהר מעשות זאת. העם הגרמני אינו רוצה שיגעו בדמות אידיאלית זו. ומי אשר יעיז לעשות זאת, יקים את הכל נגדו.

אמנם הוא עשה באמת הרבה בשבילנו, אך כמה גם הרבה להרוס חיים. אם שנא את מי שהוא, לא נרתע לאחור מפני שום דבר. אז פנו גם אל חייו הפרטיים וכל מה שהיה שייך לאיש הזה נהרס. הרבה השפיעה גם הנסיכה. כח הדברנות שלה לא ידע גבול, ואם הטילה את שנאתה על מי שהוא, אז הרבתה כל כך לדבר לפני הנסיך, עד אשר גם הוא נמלא שנאה. הוא לא עשה שום סייג לשנאתו, ורק כאשר הדבר נגע למדינה, היינו לעצם חייו של ביסמרק, אז רסן את יצרו.

השפיעה על החלטותיו גם העובדא, אם באותו יום אכל שתי עוגות ממולאות בכבד של אוזים או רק אחת, אם שתה בקבוק שלם של קוניאק או רק חציו. אלי הרי שניהם התיחסו באהבה, ורק כאשר לאחר פטוריו נספחתי אל הקיסר, היו בהתנגדות גם אלי. הענין הלא קבל צורה כזו, שכל מי שלא הלך אתם בגולה מוסרית או גם גופנית, נחשב כאויב בעיניהם. אך אני עמדתי ליד הקיסר".

(!Pardleu חשבתי אני בלבי).

“וכאשר פֻּטר השתמש בכל מי שבא לידו, אם רק היה יכול לספק את שנאתו כלפי הקיסר. אפילו לא נודע עוד ברבים מי ומי הורשו לבוא אליו. ההיסטוריה עוד תחרוץ את משפטה האמתי על יחסו אל הקיסר”.

ואז הביט בי אוילנבורג בעיניו הקרות וגם החולמות, כאילו הוא מוסר לי צו בעד ההיסטוריה, שהרי אני הנני איש־העט. לדבריו, התנהג הקיסר תמיד באצילות עם ביסמרק לאחר פטוריו.

אך ביסמרק לא הזניח כל הזדמנות שהיא להיות בלתי־נעים לקיסר, שהוא אמנם אישיות מתפרצת ונוחה לתת הזדמנויות כאלה.

* * *

עתה השעה השביעית ואין בידי כל ידיעה מאת אויארספרג. בדמיוני ראיתי עצמי כבר בראש עתון גדול, שבו יכולתי לעשות גדולות. האם הייתי שוב כמו אשת השוק עם הביצים, ששוקעת בהרהורים על עתידה הגדול ונופל בהרהוריה ומשברת את ביציה?

* * *

האם עשיתי שגיאות במשא־ומתן שלי עם אויארספרג? האם עשיתי אותו קר, בלתי־מרוצה מחוסר־אמון? רק אחר־כך אמצא את הקו המוטעה במשחק האשקוקי הזה.

או האם רוצים לנהל את הענין לאט, כדי שלא יהא ניכר שבעצם רוצים למהר? האם ישתמשו בפרטים שמסרתי כדי להוציא את הדבר לפועל ע"י אחר, שהוא רצוי יותר בעיני הקבוצה?

המתֵּן – זהו ענין רע לעצבים.

* * *

אותו יום, רבע לפני תשע.

שלש שעות אלו, מזמן אשר שבתי ואני מחכה לבשורה מאת אויארספרג, חדרו שוב עמוק לתוך עצבי. אני מיגע את ראשי למצוא את נקודת־המשגה. האם בגלל דברי בגלוי־לב נפרז? הדברתי הרבה וללא־זהירות? יש לאדם תדיר הסגולות של מגרעותיו, אך פה כנראה היה הדבר להיפך. לאציל ויועץ־חצר אויסטרי אין להראות סכויים גדולים, כי אלו מתמיהים אותו ונוסכים עליו רוח של אי־אמון.

עתה אני מרגיש כי לא עשיתי על אויארספוג את הרושם הנכון. הרגשתי היא כמו בשעתו עם בילוב, שגם אז לא טעיתי.

אולי היה המשגה שספרתי לו, איך סרבתי לקבל תגמול בשעת ההצעה של בדני. אולי הוא חושב, כי הפעם נכון אני לקבל תגמול. אולי נפחד מפאת התועלת הגדולה הנשקפת לי מן הענין הזה. אולי יש להם מן המוכן מנהל אחר ורוצים אמנם להשתמש ביהודי, אך לא לתת לו עמדה.

אך מאידך גיסא הן גם היה לענין יחס רציני, כיון שהקבוצה חפצה להשיג לעצמה מועד־תשלומים של שתי שנים.

ושוב אין הענין רציני, אם הם מסכימים לסכום 700000 גולדין, לאחר שהודעתי שאפשר לי להסתפק בחצי מיליון.

* * *

השערות מהשערות שונות עולות במוחי.

אולי יש כלי־קבול טליפוני בעד הצירות הגרמנית, ונודע כי נקראתי אתמול שמה ומשם טלפנתי פעמַים אל ביתי. אולי חושבים אותי לאיש־אמונים של גרמניה ומשום כך חושדים בי?

* * *

מפליא בכל אופן, שעתה, חצי התשיעית, אין עוד מלה מאת אויארספרג.

* * *

בין הביצים, שאולי הן כבר שבורות ברגע זה נמצאה גם אחת בעד קרובי העניים. כי אתמול הגדתי להורי את מחשבתי, שאם ייטב מצבי אקבע סכום חדשי לכל אחד מקרובי העניים.

* * *

חצי שעה אחרי עשר.

מאומה לא בא.

כיון שאויארספרג הבטיח לשלוח משרת ועד עתה לא שלח גם כרטיס פנוימטִי על קביעת פגישה למחר, הרי צודקים חששותי הקודרים ביותר. סע לשלום, חופש! סעי לשלום, עצמאות!

עלי להשאר גם הלאה עבד לניאה פריאה פרסה.

בכל זאת נרגעתי במשך הערב. השפיע בכוון זה מכתב מאת…C, שהגיע אתמול ואלא מפני המתיחות של 24 שעות האחרונות קראתי בו רק ברפרוף. הוא שולח תכנית של הצעת הלואה, שעלי להגיש אל ראש הוזירים, ואחר כך אקבל את ההזמנה אל קושטא ביחד עם הצטיינות של כבוד וראיון אצל השולטן. ובכן יש עניין אחר שעלי לחשוב עליו ולישון עליו.

זהו הטוב שבדבר, כאשר אש הדמיון אחוזה בבת אחת בענינים שונים. אם ענין אחד אינו מצליח יש עוד התקוה, כי יצליח הענין השני.

אך בעת כתבי זאת לא עזבה אותי עוד התקוה־דלתתא, כי הפסימיות שלי עדיין מוקדמת היא, ויש אולי עוד אחרית לענין העתון.

זהו אמנם ענין רב־ערך מאד: החופש! דומה אני עתה לאותו אדם, שמתפרץ מבית־הסוהר, וכבר הוא חש מתוך חור הקיר בנשיבת הרוח של החופש – והנה פגע בסלע, שאין ביכלתו לסלקו הצדה.

9 בינואר

עד עתה, שעה עשר בבוקר, אין ידיעה מאת אויארספרג. אני חושב את המאורע הזה לנגמר, יבוא מה שיבוא. ולכן אתנהג לגבי השיחות הבאות, שכל עיקרן בודאי רק לכסות על בטול הענין. באותה מדת זהירות, שלדאבוני לא נהגתי בה מתחלת הענין.

אִם שַׂעֲרַת רֹאשְׁךְ כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינָה –

יוֹסִיף שֵׂיבָה יוֹסִיף בִּינָה.

9 בינואר

תשובה אל… על מכתבו מיום 28 וטלגרם מיום 2 בינואר ומכתב מיום רביעי בו.

10 בינואר 1901

אדוני הנכבד!

יאבה נא בטובו לסלוח לאִחור תשובתי על מכתבו מיום 4 לינואר. הייתי מוכרח להועץ בראשונה בידידַי.

אנו רוצים להאמין, כי הפעם יהיה הענין רציני יותר, אך אין ביכלתנו לשכוח לגמרי את ההתנהגות אתנו עד עתה. כפי שידוע לו היטב, העמדנו את עצמנו – על פי דרישתו – באמצע חודש נובמבר לרשות ממשלת השולטן. אני דרשתי מאת ידידַי מבין בעלי־הכספים כי יגישו הצעת־הלואה, והצעה זו מיום 16 בנובמבר גרמה לתוצאה, שהכספים האלה היו מונחים ללא־תנועה ותועלת יותר מחודש.

אין הוא רשאי להאמין, כי אנשים רציניים נותנים לסכומים כאלה לנוח בשלום בלי גבול. הרושם שנוצר אצלם היה לגמרי שלא לטובתי, הם גנו אותי על היותי קל־האמונה. ומכיון שהעסק בעצמו אינו מוצלח ביותר הרי, – אילו לא היה סכוי לעסקים אחרים, – היו מסתלקים בלי שום דאבון־לב מן העסק הזה עם ההפסד הקל של הצפיה במשך חודש ימים.

למרות זאת כאשר הוא כבדני ובא לראות אותי בוינא, השפעתי על ידידי, להאריך בגיני את ההצעה. כאשר טִלגרף אלי, כי יש נחיצות להוכיח את קיום ההצעה, הורשיתי להראותה לאיש אשר ה. ר. השולטן כבדהו באמונו. אני הראיתיה לפרופ. שהיה ביכלתו לאשר את התעודה הזאת. אך לא ידידַי ולא אני רוצים להכנס בהתחרות עם קבוצות אחרות.

אין אנו רוצים שהצעותינו תשמשנה אמצעי להשיג התחרות.

יאמרו: “הנה מה שמציעים הציונים. הגישו הצעות טובות מאלו!” לא, אין אנו רוצים לשמש למטרה זו.

אדרבא. יש לנו שני נמוקים רציניים מאד, כדי להסתלק לגמרי מן הענין הזה.

1. התנאים שהוא מעמיד כיום שונים הם מן אלה ששמשו נקודת־מוצא לענין. ההצעה הראשונה שלו היתה על ששה אחוזים וחצי. לאחר זמן מרובה הקטין את ההצעה והעמידה רק על ששה. בכל זאת, בהתחשבות עם המטרה הגדולה מזו, הסכמתי להשפיע על ידידי, כי יאותו לאחוזים האלה. כיום אין זה אלא % ½5. בנוגע למתווכים הנה הבטחתי לו אצל.de D Mr. את הסכום של מאה אלף פרנקים, אם העסק הזה יגמר ע"י השתדלותו. כיום מופיעה דרישה חדשה על 5% מסכום ההלואה. אין אני יכול להבין דבר זה אלא מתוך ההנחה, כי התנאים עוד ישתנו לטובה בצורה כזאת שצריך עוד לדון עליה באמון; כי הן לא יכל להאמין שבעסק כזה יתנו % 95 מן הסכום. על זה הלא היה צריך לשאת־ולתת ואין אני חושב לנמנע להשביע רצון הכל, אם ידידי ואני נהיה שבעי רצון.

2. אך פה מתגלה קושי אמתי. מה גדלה השתוממותי, כדי שלא להגיד אכזבתי, כאשר היה עלי לקרוא ב“פוליטישה קורספונדנץ” מיום 1900 XII 27 אופיציוזית על ההתקפה האחרונה כלפי התנועה שאני הנני בא־כחה. זה היה כאילו השליכו לבנה על ראשי. הא כיצד? הזוהי התשובה על כל מעשי־הידידות שהראיתי, על כל השרותים אשר עשיתי או לפחות הצעתי במשך ארבע השנים האחרונות לאדונים האלה בקושטא?

מאין באה ידיעה זו מקושטא? ברור דבר אחד, כי חדשה זו הופיעה במספר רב של עתונים. סופר של Daily Mail קבל אשור על הידיעה מאת הצירות התורכית בוינא. האם זהו ה. מ. M. N… Bey? לי אחת היא מאין באה הידיעה, מכיון שלא הוכחשה. נלאיתי להרשות להתל בי. אִי לה לתורכיה. אם היא אינה רוצה בנו. אך אם כך משום מה עלינו להיות שוטים ולשמש אותה!

ואולם שאבוא ואציע את שרותי אחרי המקרה הזה, טרם אשר יתוקן באופן זה או אחר, – זאת תחָשב לא רק לאולת כי אם גם לשפלות כזו, שאני לא אסכים לה לעולם, אפילו אם בעלי־הכספים שלנו היו מִתרצים.

אני מסכם ואני חוזר אל נקודת־המוצא שלנו. יותר מאשר תמיד יש עתה הכרח בדבר, שאוזמן ע"י ה. ר. כדי להתקבל לראיון.

רק מעשה־החסד הזה יכול לתקן את אשר עִותו הרשמיים שלכם. אז אבוא ואגיש את הערצתי לרגלי כס־המלכות.

אתי יחד או אחרי יבואו אחד או שנים מבעלי־הכספים שלנו, אשר במשך ימי שבתי בקושטא ינהלו את המשא־והמתן בנוגע לעסק של ההלואה הזאת.

הצעתי זו מספיקה. לדבור שלי יש ערך כמו לזה של בעל־כספים אני עומד בראש ענינים ועסקי־אחריות שהם חשובים מאד.

אני חשבתי כי עמדתי ידועה למדי. אך בחזרי והודיעי למרות הכל כי אני עוד מוכן לזה בפעם האחרונה, הנני מדגיש, שאם לא אוזמן עד יום 20 בינואר אני אחשוב את כל הענין לנגמר בהחלט ולא אשוב אליו.

רשאי הוא להראות את המכתב הזה לה. מ. ראש הוזירים, ויואיל למסור לו את הבטחת הוקרתי בכל הכבוד.

בשלוֹמים טובים

שלו

ת. ה.

10 בינואר, ½ 10 לפני הצהרים.

עד הרגע הזה לא באה שום ידיעה מאויארספרג.

אחרי שתיקה של פעמַים עשרים וארבע שעות על דבר כזה יש לחשוב אותו כעבר ובטל מן העולם.

נתקיים עכשיו החלק הקשה של פתגמי: שום דבר אינו בא כפי שמקוים.

כמה עפתי כבר למרחקים בחלומותי, כמה גבהו זיזי מבצר־העננים שלי. הוא נפל ונשבר תחתיו.

* * *

ועדיין איני יודע את מקום התורפה. האם הראיתי אינטליגנציה יותר מדי, שעוררה פקפוקים? בשיחה עם קרבר או עם אויארספרג? האם גליתי רצון עצמי תקיף, בלתי־נוח?

* * *

אך עלי להתאושש ולקבל החלטות חדשות. אם לא אשמע דבר עד שבת, אדרוש ראיון אצל קרבר ואנסה מחדש לכבוש אותו.

אני אגיד לו, כי אהיה תמיד על צדו, גם אחרי יציאתו בדימוס. עוד מקודם חשבתי, שביום נפלו אערוך אליו מכתב – כבר בשל הג’יסט היפה – שבו אבטיחהו מסירות מתמדת.

10 בינואר

התרחש מקרה של דֶבר בקושטא – אך הוא לא יעכבני לנסוע מחר שמה, אם השולטן יקראני.

צויתי להגיד אל אוסקר מרמורק, כי יטלגרף אל אחיו אלכס מרמורק: “הצע עצמך בטלגרם אל השולטן למלחמה בדֶבר על ידי זֵרום”.

* * *

שעה שתים עשרה.

בקבלי את ההחלטה ללכת אל קרבר, נרגעתי.

10 בינואר

מכתב אל וולפזון.

Daade היקר לי!

זהו מכתב חשוב. אני מבקשך כי בקבלך אותו תכנס אל הרכבת הקרובה ותסע אל הַגֶּן.

אם יסכים לתנאים האלה, שימצא אותם בתוך ההעתקות המצורפות, אקוה כי “הלוי” (ההלואה) תצא לפועל.

אך נשארת השאלה של ההבטחה אל הועד הפועל כפי שדרשתי במכתבי אליך מיום 25 בדצמבר. התשובה שנתת לי לא היתה מספיקה. בתחלה לא שמתי לב לזה, מפני שבאה הפסקה במשא ומתן אִתם. כפי שזה רגיל אצלם. זהו אסונם וגם – הצלחתם. זה מוריד אותם שאולה – אבל לאט־לאט.

אך אני יכול להכשל מאד, אם הענין יֵצא לפועל, בלי שיהיה בידי מכתב מאת הַגֶּן. כי אני הבטחתי כבר פרסים ויתבעו ממני. הרי זה יהיה מעשה של טירוף־הדעת, אם לא אבטיח את עצמי.

המכתב אל הועד הפועל מוכרח להיות כתוב מלה במלה וצריך להשלח מיד אלינו, וָלא – אני גוזר באותו רגע את החוטים, ומודיע לכל הצדדים שלא יקבלו מאומה.

הן המכתב אינו מחייב במאומה את ק… אם העניין לא יֵצא לפועל. סירובו מעורר תמיהה בעיני. אלא שאני חושב, שמפני שאין הוא מכיר באופי של האנשים ההם חשב בטעות, שבכלל איך ליחס ערך רציני לכל המשא־והמתן הזה. וזוהי כנראה הסבה שהוא מסרב גם לכתוב מכתב. אמנם הטון, שבו הוא מדבר על “המסתתר הגדול”, יש בו שוב כדי להעליב. האם אולי עולה על דעתו, כי המסתתר הזה נמצא בין חברי הועד הפועל? כמדומה, שאין הוא יודע עם מי יש לו עסק. הן ההכנסות וההוצאות של הועד הפועל בצירוף התעודות נמצאות תחת בדיקת־השגחה. אך אין אני חפץ להתרגז. ידידך עשה פשוט שוב שטות.

טלגרף לי מיד אצל הגֶּן אם הוא מקבל את התנאים המנוסחים ואם הוא כותב את המכתב אל קוקש בעד הועד הפועל.

בלבביות, שלך בנימין.

10 בינואר, בלילה

בשעה ¾ 7, בכתבי את המכתב אל וולפזון, בא סוף־סוף מכתב מאת אויארספרג. הוא מזמינני לבוא אליו מחר בשעה ½ 11 אל משרדו, כדי שנלך ביחד אל השיחה. כפרחים כמושים משרב אחרי מטר־פתאום, כן התעודדו תקוותי.

שוב רָצדו תמונות־עננים לפני רוחי, בהתהלכי אנה ואנה בחדר ילדַי. הפעוטות רוחצו והָשכבו כמו בכל ערב.

הם עשו את הלצותיהם הרגילות, לאחר שפשטו את בגדיהם התעטפו בסדינים, קפצו בשמחה אל הרחצה, רקדו לתוך מטותיהם, התפללו את תפלת־הליל, ומלבד התפלה בגרמנית צויתי עליהם היום להגיד גם תפלה בעברית. והם לא שערו, כי אולי היום מרחף גורל חייהם מעל לראשיהם הרכים. אם שיחת־מחר תצא לפעולות אז נכונה לי שוב תמורה גדולה בחיי, ומתוך כך גם בחיי ילדַי.

אכן התנודות בימים האחרונים עשוני רציני, ענו, שתקן. רצוני לשלוט מחר בהחלט ברוחי ועד כמה שאפשר להמנע משגיאה.

אך המחשבה להיות חפשי, חפשי מפקודותיו של בנדיקט וממאוייו, יש בה כדי לשכר.

“אבל שום דבר אינו בא לא כמו שמפחדים ולא כמו שמקוים”.

12 בינואר

אתמול היה יום־מערכה.

רגעים מספר לפני המועד הקבוע הגעתי למשרדו של אויארספרג. הוא אמר לי, כי “האדונים בעלי התעשיה” רוצים לקבל קודם יותר פרטים. שלר לבדו לא רצה, היה צורך למשוך גם את קרופ. אחר כך יכולתי להכיר, כי קרופ הוא בעל המוח החזק. בתוך החֶבר הזה.

אויארספרג, שהיה מעט פחות סגור ומסוגר, התל ואמר לי: “הוא יצטרך לעמוד בבחינה מסחרית לפני האדונים האלה”.

ואני אמרתי: “אוּ, זה רע בשבילי, כי אינני סוחר. אמנם אני יכול לתת פרטים בענינים הטכניים”.

יום קודם כבדתי בבקור את מכונות־הסדור של הנ. פר. פר. ולכן ידעתי את הדבר לאשורו.

ואז נקרא אויארספוג אל מנהל־מחלקה ואני נהניתי כרבע שעה מן השלוה השוררת במשרד מיניסטריאלי באויסטריה. עד היכן מגיע כחה של עצלות במשרד כזה, קשה אפילו לשער. מבעד לקיר הדק שמעתי את שיחת פקידי המזכירות. פתאום הופיע בחוץ, – מבלי אשר ראיתיו, – איש הוגה קובלנות. באותו טון המיוחד לאברך מגוהץ קָבל בלעג על ההעברה של משרדו לבנין חדש, שהוא עוד רטוב. “מפני מה עלינו לעשות זאת?” כדי לקבל רוימטיזם? בשביל כל חיינו. מפני מה עלינו לעשות זאת?"

ואחר פתח את דלת החדר שבו ישבתי ואנחנו הכרנו אחד את השני. זה היה v. Fries הצעיר, שראיתיו פעם אצל הגברת זוטנר.

ואחר בא אויארספוג והלכנו. המצב הביא לידי כך, שלא היה נעים לי, שיראוני ברחוב הולך יחד עם האדון הגדול הזה.

הלכנו אל ביתו החדש והנהדר של שלר בוִילדבְּרֶטמַרקט, ועלינו שם על־ידי ה“מעלית”. בחדר ההתיעצות חכו כבר שלר וקרופ. שלר גבוה, עב, צהוב, צעיר – 29 שנים, כפי שנתברר אחר־כך. קרופ בשנות הארבעים, רענן, עליז, אמיץ, טפוס טוב של בעל תעשיה. קרופ פתח את הוכוח, בירר את מאויי ה“קבוצה” – פרוגרמה הגונה עד מאד, שאני יכול להסכים לה במצפון טוב.

במספרים צרתי צורת העתון החדש, שכנראה מצאה חן בעיניהם.

“מה שמו?” שאל קרופ.

“אני הייתי קורא לעתון החדש – העתון החדש”.

ואז הביטו בעונג איש בעיני רעהו. ואחרי רוב המספרים עם ההסברה הטובה, שהקדמתי לפני זה היו מרוצים. נשארה השאלה העדינה.

השגת המיליון הדרוש – השקעה ראשונה 7־800000 גולדין גרמה כנראה לקרופ פחות דאגה מאשר לשלר, שהדגיש כמה מיני קשיים; אולי כדי להֵראות מיושב בדעתו, ואולי מפני שלא השיג את כל ערכו של הענין. בשביל האפשרות השניה – רכישת הנ. פר. פר. – נקבע גם כן בתור סכום פרילימינרי 4 עד 5 מיליונים גולדין. אך האם יהא אפשר לרכוש אותה? באופן כזה עלי מקודם לצאת מתוך הנ. פר. פר., כדי שאוכל לנהל משא ומתן. עלי איפוא להיות מוגן בפני כל אפשרות שהיא, לפיכך דרשתי חוזה בטרם שאעשה איזה צעד שהוא. האדונים דרשו ממני לערוך בשבילם את המכתב הזה.

השיחה ארכה שעתיים וחצי. הרגשתי היא, כי הפעם לא עשיתי שום משגה. אם הדבר לא יֵצא לפועל, לא תהא זאת בשל אשמתי.

אחר הצהרים ערכתי את מכתב־החוזה במשרד הנ. פר. פר.,

במקום שסבלתי כל כך במשך חמש שנים ואשר אולי אפרד ממנו בקרוב – הה! ואולי לא.

(צורף פה במעטפה של הנ. פר. פר.)

* * *

בפתיחה אמר קרופ:

“אנו איננו רוצים לא בעתון אנטישמי וגם לא (בהדגשה) בעתון יהודי. העובדא שאנו פרוטסטנטים (ואז פנה במבט של צחוק אל הגרף) מוכיחה למדי, שאין אנו קלריקלים”.

וזהו המצב המשונה והמעניין, שבאויסטריה היורדת מנהל כח־התעשיה הפרוטסטנטי, באמצעות גרף קתולי מחוגי הממשלה, משא־ומתן עם יהודי, כדי ליצור אורגן של דעת הקהל. ועוד מפליא יותר, כי רק היהודי הזה, שרצונו להיות יהודי, יכול ליצור אורגן נקי והגון והוא גם רוצה לעשות את הדבר הזה.

* * *

קרופ הגיד עוד לגמרי בגלוי, כדרכם של אנשים פקחים באמת, בדברם עם אנשים הדומים להם במַתות־הרוח:

“אנו בעלי־התעשיה זקוקים לעתון שיבאר את השקפותינו בצבור. אין לנו שום במה פובליציסטית. דרך משל: יש צורך בתעלת דונוי־אודר. אך הניאה פריאה פרסה אינה רוצה שידברו בזה. בודאי קִבלה בשביל זה כסף מאת רוטשילד ומסלת־הברזל הצפונית”.

וכך בלט הנגוד בבהירות מפליאה בין אדירי הבנקים, השונאים לי זה שנים בשל ציוניותי, ובין קבוצה זו של בעלי־תעשיה, הפונים אלי.

ואולם בשום אופן לא נהגתי במורך־לב ולא חנפתי להם בנוגע לסוציאלדמוקרטיה, אלא אמרתי כי לעולם לא אשתמש בטון קפיטליסטי גס כלפי הפועלים. אדרבא את הוכוח על השאלות החברתיות אתאמץ לנהל בטון של שלום ורֵעות, בחביבות רבה, כדי להסביר לפועלים את האינטרסים האמתיים שלהם, שהם קשורים באמת בקשר פנימי עם הצלחת התעשיה.

13 בינואר

אתמול בבוקר שלחתי את המכתבים אל אויארספרג, ועכשיו אני מחכה שוב מעט בעצבנות להזמנה.

הגיעה שעת צהרים, לא בא מאומה. בסוף, לעת ערב, בא מכתב מאויארספרג. נתבקשתי לבוא מחר ביום השני באחת עשרה וחצי באותו מקום (אצל שלר). ובכן מחר יום ההכרעה.

* * *

לעת ערב בא מכתב מאת אלפרד אוסטין עם תשובה על הצעתי, שיועץ־הממלכה בלוך יתווך בין אנגליה ובין טרנסוַל.

אנגליה אינה רוצה לדעת שום תווך. היא רוצה את ההִכנעות

pur et simple

* * *

ואחר נאמתי בפיזור הנפש במשרד הקונגרס על הנשים והציוניות.

14 בינואר

שכחתי להכניס ברשימותי פרט חשוב אחד משיחת יום הששי עם קרופ ושלר.

כאשר דֻבר על הכנסות העתון, ביחוד על “הסכומים הכלליים” המפורסמים לגנאי, אמר קרופ במבט חשוב ואורב: “כמובן שאצלנו אי אפשר לדבר על הכנסות כאלה”.

ואז עניתי מיד מניה־וביה דברים כמתלהמים:

“באופן אחר לא הייתי משתתף כלל”.

ניכר היה שזה זעזע את שלשתם ואדמה כי רק אז נודע להם, עם מי יש להם ענין.

14 בינואר, 10 לפני הצהרים

והיום בודאי יום הרת־הכרעה.

בעוד שעתים אדע את גורלי. אם באמת תתחיל פרשה חדשה בחיי, או אם אמשיך לשאת בעול העבדות של בנדיקט.

האם יסכימו לתנאים שאני מציע – או ידחו אותם? יש עוד אפשרות אחת שנרמזה ע“י שלר: דחיה זמנית. זו צריכה להראות בעיני כבטול בדרך של כבוד. ואז אפשר שיוציאו לפועל את תכניתי ע”י אחר.

ואיך שיהיה ואיך שיֵצא רצוני לשמור על שלות־ברזל – בחביבות במקרה של דחיה ושקט, במקרה של הסכמה. וסוף־סוף אין אני le premier venu (קטלא קניא) ועלי לא להראות כמאוכזב או כמאושר ביותר, כאותו המשרת בחנות, שרָמז לו כבר הגורל הגדול להיות פרינציפל, או שפתאום הועמד בראש.

אמנם מגיעה לי משרה גדולה משיש לי. אם לא אשיגה, הנה אשאר au dessus de mon sort (וגורלי בידי) וגם בזה יש להתגאות.

14 בינואר ½3 אחר־הצהרים

אחרי שובי הביתה.

מכתב אל קרבר.

הוד מעלתו

אני מבקש בעצת הגרף אויארספרג כי יואיל בידידותו לקבלני עוד היום בענין תכוף מאד. אני יכול לבוא אל רחוב־האדונים; אבל לפי מצב הדברים כיום ולהצלחת הצעדים הקרובים, מוטב שלא יראוני היום שם. ולכן אם זה בגדר האפשרות הייתי מבקש להזמינני אל רחוב רַטהויז.

אני מוכן בכל שעה.

מוסר מכתבי מחכה לתשובה.

ברגשי־הוקרה מצוינים

המסור מאד להוד מעלתו

ת. ה.

14 בינואר, בשעה 5, לעת ערב

באחת עשרה וחצי הייתי בוִילדבְּרֶטמַרקט. אויארספרג בא כבר מקודם אל שלר.

על שלחן המועצה היו מונחים כמה ניירות מקומטים, שכתב־דפוס נשקף מהם.

אני אמרתי בלבי: החוזה!

אך זה לא היה החוזה, זה היה רק הצעת חוזה מצדם.

שלר הצעיר, שהיום עשה עלי רושם טוב יותר וכמעט הראה סימני אינטליגנציה, החל לעבור מיד על הפרטים שבהצעת התכנית שלי, אמנם בלי כל ידיעה מעשית במקצוע זה.

ואחר בא קרופ, שמסביבו נשב היום מעין רוח חורף. הוא היה היום ממולח ושנון, כפי שהתגלה אחר כך בשעת הוכוח החריף בנוגע לחלקים שלי.

בעיקרה ורובה הסכימו להצעת התכנית שלי. לא העירו כלום על המשכורת של 24000 גולדין. אך בנוגע לחלקים חפצו להסכים רק למשך קיום החוזה, ואת זה חפצו להגביל על חמש שנים.

בנקודת־הסכסוך הזה דֻבר הרבה, ולעתים קרובות גם בטון קשה של עסקים. אחרי רוב דברים הסכימו לתת לי במקום החלקים בריוח חלק במניות על 100000 גולדין בעתון החדש ושל 200000 במקרה שנרכוש את הנ. פר. פר. את הפרט האחרון השגתי רק אחרי התנגשות קשה. כאשר דרשתי חלק במניות, שיהא דומה בהכנסה השנתית הנקיה לסכום של 20000 גולדין, קפץ קרופ ברוגזה:

“הרי באופן כזה יעשה עסק יוצא מן הכלל. מן מחיר המכירה של ארבעה מיליונים בערך חצי מיליון. בחוזה כזה לא נוכל להופיע לפני ידידינו”.

ושלר הוסיף:

“כן מה יאמרו הללו? הם ישאלו: מי הוא האיש הזה! האם הוא זהב?”

אני אמרתי שאני מוכרח לדאוג לטובת ילדַי, שבשבילם אני עובד. דבר כזה עושים רק פעם אחת בחיים; אם עושים אותו מן ההכרח שיצליח; אם זה מצליח מן ההכרח ליהנות ממנו.

בסוף באנו לידי הסכם בנוגע לסכומי־הפצוי (50000 גולדין) במקרה של בטול החוזה מקודם על־ידי הודעה מצדם וכו'.

את הדרישה, כי ההנהלה הראשית תהיה בידי הועד הפועל, דחיתי בהחלט, מפני שבאופן זה הייתי משולל סמכות במערכת. לעומת זאת הסכמתי להצעת־התווך של אויארספרג, כי ה“השגחה” תהיה בידי הועד הפועל.

אך בכל זאת גם אחר ה“הסכם” עוד לא נגמר הדבר. אמנם אחר שדרשתי את הגמר הגיד קרופ קצת בכעס, שמצדו אין עוד עכוב. אך שלר היה שוב הזהיר, נסוג אחורנית עוד ברגע האחרון והגיד: “רצוננו לישון עוד על זה לילה אחד”.

וכך יש עוד השטח האחרון בין השפתים ובין שפת־הכוס. מה יתרחש עוד בינתים?

התרגזות האדונים אינה סימן רע. כי אילו לא התיחסו ברצינות לענין, לא היו צריכים להתרגז כל כך.

אגב: מתוך רמזים סודיים על אודות בקור שיבקרו מחר ביחד לפני הצהרים, הבינותי כי הלכו אל קרבר.

השערתי נתאשרה על־ידי אויארספרג, שאחר שנפרדתי מהם יצא אתי לחדר־הכניסה. הם יתקבלו מחר על־ידי קרבר ומוטב שאקדים לבוא אליו, עוד היום. ניכר כי אויארספרג מאמין בהגשמת הדבר.

משם נסעתי אל המערכת ומצאתי כי בנדיקט שלי כבר עזב אותה. ואז מהרתי אל אבותי ואכלתי אצלם בשעה מאוחרת, כי שיחת־הקרב נמשכה עד שעה שתים.

בשובי הביתה כתבתי את המכתב דלעיל אל קרבר ועתה אני מחכה לתשובה.

15 בינואר

קרבר אמר להגיד לי על־ידי הגנן שלי, כי הוא מחכה לי בדירתו הפרטית בשעה שבע.

בשבע בדיוק הגעתי שמה. לפני הבית ראיתי בחור אחד, שהביט מסביב והתבונן בדיוק מפליא במספר הכרכרה שלי.

על המדרגות הקדמתי לעלות לפני אדם זקן, שהלך בכוונה לאט ושכנראה רצה דוקא לראות, לאן אני הולך.

היה לי נעים יותר שלא יראוני, ובמקצת הייתי בעיני כמו מריאנה במערכה ראשונה של “גרֶטל”.

דירה אזרחית היא דירת נשיא המיניסטריון, שבודאי אינו יוצא ממנה מפני אמונה טפלה, באשר מיניסטר משכבת הפקידים אינו יודע לעולם, עד מתי ימשול. אמו של נפוליון אמרה:

Pourvou que ça doure!

והרווק הזקן ק. גם חי לבדו עם אמו הזקנה.

המשרתת היתה כבר מוכנה לבואי והובילה אותי דרך חדר השינה של ק. – שבו ראיתי כתונת שנפשטה ובגדים שהוכנו וכן תמונת־שמן גדולה המציגה אשה ערומה, – אל חדר־עבודתו הערוך כמעט באופן מהודר.

מיד נכנס קרבר בתלבושת־בית פשוטה בכתונת תחתונה של צמר ובתוך סנדלים. ע"י סדק הדלת ראיתי את אמו הזקנה יושבת ליד שלחן של סעודת־ערב.

במלים מעטות ספרתי לו על המשא־והמתן.

הוא שאל אם הייתי נזהר למדי, לבלי להזכיר אותו בשום אופן.

אני יכולתי להרגיעו בהחלט. אף הוא דרש ביחוד, שגם לא יוָדע כי קרופ מעורב בענין.

“יודע מר משום מה? משום המעשה שהיה עם הריכסוֶהר”. וגם זאת היתה בהתאם מוחלט עם רצוני אני.

אני העירותי: “אבל נדמה לי, כי אין לאדונים האלה אינפורמציה מספיקה. הם נושאים ונותנים אתי, כאילו הייתי מנהל בית־חרושת. כנראה שאינם מבינים כלל את הערך המדיני הרב של כל הענין”.

“אין דבר. הכל יהא כשורה… אך המאמין הוא, כי ישיג את הניאה פרסה? אינני מאמין, כי יתנו אותה”.

אני אמרתי, כי אני חושב זאת לאפשר. הסכנה של הפסד כספים היא כל כך גדולה, עד שיש לחשוב, כי בנדיקט יתרכך.

“זאת תהיה הישועה!” מלמל הוא. הן הוא מקלקל הכל בשנאתו ובשסוי שלו. אפילו לואיגר רוצה כבר במנוחה, אם הניאה פרסה לא היתה מתחילה תמיד מחדש, הוא נכון אפילו לקבל מורים יהודים. אם ידרשו ממנו. אך לא! תמיד מתגרים בו מחדש. יראה נא, הרי אפשר לכתוב על הכל. הנה פרסמו בעתון Wage שיר־התולים נגדי. זה לא נגע בי כלל. אך הטון של משטמה אשר לבנדיקט – הוא מזיק מאד. הן בחוץ־לארץ מתחשבים רק עם הניאה פרסה… תהיה הקלה כבירה, אם רק זה יחדל".

באותו טון של מלמול העירותי בו תקוות, שהייתי אולי יכול להוציא את הדבר לפועל, אילו היה הענין נגמר במהרה. אם היו נותנים לי היום את החוזה, הייתי עוד היום מדבר עם בכר, אשר בדעתו לנסוע מחר אל הרויאירה, והייתי מנהל את המשא־והמתן בזריזות רבה.

הוא אמר: “מחר בשעה עשר יבוא שלר אלי. ברצוני לדבר אתו”.

הלכתי. הוא הובילני שוב דרך חדר השינה ותמיד הסתובב ככה, שלא אראה את הבגדים ואת התמונה של האשה הערומה.

הוא לִוני עד הדלת של חדר הכניסה.

ודוקא בסגרי את דלת חדר הכניסה מאחורי עלה שוב אדון אחד על המדרגות. היה זה אדון זקן בעל שפם אפור ועינים כחולות, שפתָחן לרוָחה. ניכר היה שהוא מכיר בי ונדמה היה וכאילו הוא אומר: כך? היית פה? וכי מה חפשת פה?"

ובכן גם ביציאה המצב של מריאנה.

15 בינואר

הזה הוא יום שחרורי?

האם הערב ישכב לישון עבד שנשתחרר, אשר בלילה העבר נדדה שנתו?

15 בינואר, ¼ 7 בערב

מכתב אל קרבר

להוד מעלתו,

הנני מתכבד להודיע, שכל הענין – אם איני טועה – נגמר באופן שלילי. זה אתה סחתי עם האדון, שנתקבל לראיון לפני הצהרים, וקבלתי את הרושם, כי הסיח את דעתו מכל התכנית ועתה אין הוא מבקש אלא אמתלא נמוסית. אין אני יודע מה התרחש בין אתמול והיום. כמובן שאני מצדי אקל לאדונים בכל האופנים את הנסיגה לאחור. ואין אני צריך להבטיח מחדש להוד מעלתו, כי כל העניין ישאר בסוד בלי שום פגם. הנני ברגשי־הוקרה מצוינים

המסור לו בהחלט

ת. ה.

16 בינואר

מכתב אל ריכרד.V שלר.

אדון נכבד מאד!

הואיל ובודאי לא נתראה בזמן קרוב, לפיכך רוצה אני – יותר מתוך יֵצר ההגיון – לענות עוד על שתי הערותיו מאתמול.

דעתו היתה, כי עמדתם בבחירות האחרונות של חבריו הקטנים ממנו מדברת נגד הענין. לא, היא מדברת בעדו. הוא תמֵה על שלא השפיע במרחק. אפשר לבאר דבר זה בקצור דרך משל.

ברור שיש לו כח. (משום כך התיחסתי ברצינות לענין). אך אם ישים חוטי־ברזל מתחת למפל־מים, לא תצא שום פעולה בקצה השני. ואפילו אילו היה זה נהר ניגארא. הוא מוכרח להפוך את הכח לזרם, כדי שיהא אפשר להעבירו, ודבר זה נעשה על־ידי מכונת־דינמו. אך מן ההכרח כי מכונה זו תהא עשויה כהוגן ושתוכל למלא את תפקידה, שאם לאו אין היא שווה כלום. אך אם הכל ערוך כהלכה. אז רק אז אפשר להשפיע במרחק על־ידי חוטי־הברזל, שמקודם לא הועילו מאומה, ואפשר במרחק להניע גלגלים.

בהערה השניה היתה, כי דרוש מקודם הסכם כללי. לענוַת דעתי אי אפשר לעולם להשיג דבר זה בחוג גדול. ואם משיגים אותו par impossible אין לו ערך. מפני שאז מופיעים כל מיני פטפטנים, נבונים־בעיניהם וחשובים־בעיניהם, המעכבים כל עבודה נכונה ומכוונת. ראשים הרבה אי אפשר לאַחֵד מתחת לכובע אֶחָד. אם שואלים מקודם אז ידברו הרבה, אולי גם יתקוטטו, והכובע יקרע לקרעים ולא יחבשוהו. ולכן מתפקידה של האינטליגנציה המנהלת לחבוש פשוט את הכובע ולהקדים וללכת, ואז רצים אחריה האחרים בהתפעלות ומסירות. האם לבינת הנבונים יתפלאו? אינני מעריך כל כך את ההמון. נדמה לי יותר כי הם מתפלאים על הכובע ועל אומץ־הרוח של החובשים אותו. כך הוא באמת בעולם. כבר ראיתי אנשים וצבורים רבים ומעולם לא מצאתי מצב אחר. עצלות הועדים הגדולים אינה פחותה משל הרפובליקאות.

אם הבינותי היטב את אדון קר., הרי דעתו כדעתי.

ברגשי־הוקרה מצוינים

המסור לו

ת. ה.

16 בינואר

רק עתה אפשר לי לרשום את יום אתמול, שפירושו מלחמה אבודה.

לפני הצהרים אי אפשר היה לקוות לשום דבר. כמו תמיד הלכתי אל מערכת ה“ולט”, אל אבותי, ובסוף אל הניאה פריאה פרסה. שיחות־חבה עם בנדיקט על הבחירות משלשום, שהוא חושבן לנצחון, וכו'.

אך משעה ½ 3 החלותי להיות עצבני. פזרתי את מחשבותי על־ידי עריכת התשובות על מה שקבלתי מן הדואר. ההיתה זאת בפעם האחרונה? האעזוב כמשוחרר את החדר האחרון הזה, אשר חלון אחד לו?

מזמן היותי עורך הפיליטונים בנ. פר. פר. הכנסתי אלף פעמים לתוך המעטפה אותו המכתב של הבעת הצטערות והחזרת החומר. רק לפני שבועות אחדים נצנץ הרעיון במוחי, כי אני יכול להכין מראש את ארבעת הנוסחאות הראשיים של מכתבי־חזרה אלו. בנידון זה דברתי עם המפקח והזמנתי אצלו את החומר – ואתמול, דוקא אתמול, נמסרו לי המכתבים האלה עם חתימת ידי במאה העתקות. הבטתי אל החומר הזה בתקוה ובהצטערות, על שבאו רק זה עתה, לאחר שאין בהם צורך. מיד השתמשתי בהם למשלוח של למעלה מעשרים מכתבים, שלא הייתי צריך מעתה אלא לכתוב את הכתובות.

בינתיים עבר הזמן, לפני ארבע היה צריך לבוא מכתב מאת ש. שלש וחצי, עוד רבע שעה – לא מאומה. רמיתי את צפיתי על־ידי עבודה. פעמים אחדות נקראתי אל הטיליפון – דברים בטלים. והנה עשרה רגעים אחרי ארבע בא מכתב. המכתב המוסכם בלי חתימה. טוב שאבוא בין ארבע ושש. החלותי לקדוח מעט, אלא שבכל זאת גמרתי בראשונה את עבודתי. “בין ארבע ושש” היה מעט משונה, אם נאספו כל האדונים. האם יחכו לי? אמנם לא קויתי הרבה, אך בכל זאת חשבתי כדבר אפשרי, שהענין יבוא לידי גמר.

הייתי מוכרח להמתין מספר רגעים באולם ההמתנה. על השלחן לא היו מוכנות תכניות. ואז נכנס ש. והודיע לי מיד, כי “מצב הענין אינו בטוב”. מיד שבה אלי בשלימות מנוחתי והשליטה העצמית. Rebus in arduis יודע אני תמיד לשמור על שווי המשקל. בחביבות רבה הקשבתי לדבריו, שהמכוון בהם היה שעלי להביא הצעה לרכישת הניאה פריאה פרסה, ושאחר כך ידונו איך להשיג את הדרוש. דחיתי. הוא הוסיף לדבר הנה והנה ואני נסיתי לבטל במנוחת־הנפש את נמוקיו. הדברים העיקריים נזכרו במכתב דלעיל: הוא סבר, כי סירובם של בעלי־התעשיה להסכים לרמזיו אינו מבטיח טובות לעתון החדש.

רק עתה החלותי להתבונן יותר באדם הצעיר הזה. למרות הצורה המגושמת יש בו הבנה רבה. הוא דומה לפיל. שָמור לו עוד תפקיד גדול באויסטריה. ברור שרצונו להכנס אל הריכסרַט הוא יהיה מיניסטר ואולי ראש הממשלה.

רק בסוף, כאשר כבר נפרדתי, נגע בשאלת הכסף: “הוא דורש כל כך הרבה! מאתיים עד שלש מאות אלף גולדין”.

אני משכתי בכתפי ואמרתי: “הוא ימצא אנשים למכביר שיסכימו לפחות” ונפרדתי בחביבות. הוא אמר שבעוד ימים אחדים יתן לי שוב ידיעה.

אני עניתי, כי כנראה אסע פריזה בתחלת פברואר. הוא חייך, חשב זאת כנראה כאמצעי של לחץ, כמו נסיעתו של בכר, שאמנם באמת נסע אמש.

אך אני חושב את כל העניין לנגמר ואיני כלל נרגז. בשובי הביתה כתבתי ושלחתי מיד את המכתב אל קרבר.

אך שוב ישנתי שינה רעה בכבלַי. ההנחתי לשעת השחרור לעבור בלי שהבנתי איך להשתמש בה?

אמש נדברתי עם אבותי, כי אדרוש היום במכתב מאת אויארספרג, שיחזיר לי את האוריגינל של הצעת־החוזה שלי. ואחרי שנת־לילה רואה אני, כי אין לנתק באופן חריף כזה את החוט. אני מוכרח עוד להמשיך את המשא־והמתן, אפילו אם חדלתי כבר לחכות למאומה. אפשר שעוד יחולו שנויים. אפשר שעוד אמצא מחשבה מועילה. אולי יציל קרבר את המצב ע"י תווכו. אולי אמצא דרך־כבוד, להפחית את דרישותי.

בקצור, לא כתבתי אל אויארספרג כי אם אל שלר.

17 בינואר

רוח אינה מנשבת. ימי דומיה, אך לא ימי אושר.

עד עתה לא נענו לי לא קרבר ולא שלר.

נדמה שהענין נגמר באמת. אני קובל עלי עד מאד בגלל דרישותי המופרזות, שאולי הן שהרסו את העניין. הייתי עתה מרוצה בהרבה פחות. עיפתי – ואני שוב עבד בין עבדים.

אתמול אחר הצהרים בקרתי עם מרמורק את בית סNestry שלו. הבית הזה מתאים עד מאד לצרכי מערכת. כל עוד אשר המשא והמתן היה רציני בעיני מנעוני הרגשות של אמונה טפלה לבקר את הבנין, עתה הייתי כבר שוֵה־נפש. אחר־כך כאשר הענין יהא בטל בהחלט. אגיד למרמורק מה שחשבתי על הבנין הזה.

שוב ישנתי רע מאד. בשעות הבוקר האפלות, בשעה שמוחי מיטיב לעבוד נצנץ בי הרעיון, כי אוכל להשתמש בבנין זה לצורך חדוש הקשרים. וגם כבחינה לתוכן הרציני של כוונותיהם עתה. אם לא אשמע כלום עד יום השני הבא, אטלפן אל שלר ואודיע לו, כי גליתי בית שמתאים באופן מצוין, ושיעלה פחות בחמשת אלפים גולדין מאשר חשבנו ואם כדאי שאקבל מאת הבעלים התקשרות זמנית למספר ימים.

כמו כן חשבתי מה שיש לי להגיד להם על הציוניות, שבאיזה אופן שהוא מן ההכרח לדבר בה, מפני שבודאי אספו ידיעות עלי.

חפצתי להגיד להם: “הציוניות היא תעלת דונוי־אודר בשאלת היהודים, שבנדיקט דן גם אותה לשתיקה בגלל עשירי היהודים. היא עניין גדול, פתרון היסטורי־עוֹלמי, שרכשתי לו אפילו את קיסר גרמניה. ובנדיקט דן אותו לשתיקה. ואף על פי כן אם תמאנו לא אזכיר את הציוניות אף באותה הצורה האוביקטיבית, כמו הקלנישה ציטונג והטימס והטַן. ידידַי לא יוכלו להתאונן עלי בגלל זה, כי הם יוכחו לדעת גם מן המצב כי פרנסתי אינה תלויה בציוניות; שאמנם אני מביא רבנות על מזבחה אך איני מפיק תועלת ממנה. אמנם יכולתי לקבל מן התנועה משכורת גבוהה, כפי שהוצע לי. יכולתי גם את מנהל הבנק אשר יסדתי אך איני רוצה בזה. את לחמי אני מרויח רק בעטי”.

אלא שבלבי פנימה אני חושב, שע“י הקשרים הגדולים שהייתי רוכש אז, יכולתי להועיל לציוניות לאין־ערוך יותר מאשר ע”י איזו מאמרים מדיניים.

* * *

לנחמתי אני אומר לי גם זאת: אם האדונים ש. וק. דחו את דרישותי, שהיו מכוונות להבטיח את עתידי – אפשר שהגו את המחשבה לנצל אותי, לסדר את המפעל על ידי עבודתי ואחר כך לדחות אותי החוצה.

17 בינואר

מכתב אל ומבירי.

ומבירי bácsi הטוב שלי!

המועד עבר וענין ההלואה של 800000 ל. נגמר. הפירמה ליסא־וקן מבטלת את העסק, וע"י כך בטלות כל ההבטחות שנתנה בעד התווך. …C וחבריו בקושטא הטעוני וכך בוש אני במקצת בפני בעלי הכספים האלה. ישים נא לב, כי עוד בשעה אחרונה באו אלי להגדיל את הבקשיש, מכפי שהיה מוסכם מקודם. כמובן שזה היה הסיום.

והנה אני מוכרח בענין זה, שלאשרנו אינו אלא מאורע ללא־תוצאות, להיות מוגן לגמרי מכל צד. כמובן שאין אני רוצה להיות dupe של בעלי־הכספים וגם אין אני רוצה שיהתלו בשלזינגר – bácsi היקר לי. לבי סמוך ובטוח, כי לא הזכיר בפני מי שהוא את שם הפירמה, שאם לא הן אפשר הדבר, כי יפנו אליהם ישר עתה או אחר כך. אך אם במקרה היה בלתי זהיר למרות אזהרתי, אז אבקשו להודיע מיד למי שהזכיר את שם הפירמה, כי זו לא תשלם שום דמי־תווך. בשבילי זוהי חובה נמרצה של מדת הזהירות להודיע לו זאת, ומאד אבקשו כי יואיל לאשר לי את קבלת הבטול הזה.

אל נכון יזכור מה שכתבתי לו, כי נשיא הקולוניאלבנק ידע בחכמתו להזמין את הפירמה ליסא־קן רק בשביל המטרה המיוחדת והמסוימה של ההלואה הקטנה הזאת. כמובן שהענין הגדול שלנו יסתדר בשעת הצורך ע"י כח פיננסי אחר וגדול יותר. אך אין סובר, שמתחלה נצטרך להיות בלתי־נעימים לכהן עד שיאמר: רוצה אני.

נסיעתי נדחתה מעט ע"י בריאות רופפת בימים האחרונים. אני רוצה להתחזק לפני שאצא לדרכי, בערך בעוד שמונה עד עשרה ימים.

בשלומים לבביים שלו הנאמן לו

Dori

18 בינואר

לילות ללא־שינה.

בהגותי בלילות בחופש, שהיה כל כך קרוב תדד שינה מעיני.

אך הבוקר קבלתי מכתב מאת אויארספרג, שאואיל לבקרו ב“הזדמנות”. ואולם כדי שלא להַראות כרודף אחרי הפגישה הנני עונה לו, כי לפני 21 דנן לא אהיה פנוי. ביום השני אבוא.

* * *

בינתיים רוצה אני עוד לכתוב בשביל אלה שהיו צריכים לחתום על החוזה פיליטון של מועמד, בלי שיכירו במגמה שבדבר.

בתור חוט להשחיל בו את פניני־הזכוכית שלי בחרתי בחומר של שאלת האוכלוסים. בנדיקט, שאתמול ספרתי לו זאת, לא רצה לראות בזה חומר לפיליטון. אך אני בשלי. ואז מסר הוא בעצמו חומר של כלכלה לאומית, ספר מאת מולינרי וכו'. יש עוד מחזות־שעשועים בעולם.

21 בינואר

אמש שחקתי בקלפים עם קרובים של אשתי. אני חפצתי משחק זמן רב, כדי שאוכל לישון בליל המקוצר, למען אשר ראשי לא יהא כה עמום רמו אחרי הלילות ללא־שינה.

אך הפסדתי הרבה ואהי נרגז מאד. וזה צריך לשמש לי לקח, למען אשחק בזהירות במשא־ומתן של היום ולמען אפסיד en beau joueur (כמשחק טוב).

22 בינואר

אתמול הייתי אצל אויארספרג. הוא היה חביב, אני הייתי קר.

הוא אמר כי נשיא המיניסטריון הראה לו את מכתבי (והרי לשם זה כתבתיו), אך הענין עוד לא נסתיים. אלא שבעלי התעשיה רוצים להבטיח ראשית כל את הבסיס. ודאי יזמינוני עוד בשבוע זה לשיחה.

אני אמרתי לו, כי אני מוכן לבוא אל השיחה בתנאי מפורש, שלא יוסיפו לדון על שכרי. לא נאה לי לדבר על שכרי וידיעותי כמו מורה בבית איש פרטי או מבשלת. דברנו די על שאלת הכסף. מוטב שהאדונים יציעו לי הצעה מסוימת. אני אקבל אותה או אדחנה, ורק אם אקבלנה אבוא אל הישיבה.

כי בלבי החלטתי לקבל כל הצעות שהן, כי שאלת הכסף אינה חשובה בעיני אף במקצת כמו שאלת החופש, העצמאות המוחלטת הרומזת לי בגמירת החוזה!

אף אי אפשי עוד במתיחות העצבים של ישיבה זו.

הן – או לאו!

22 בינואר

ומבירי כותב מיום 18 דנן, שאוכל להרגע, כי הוא לא הזכיר את שם קַן לפני מי־שהוא.

24 בינואר

ימי צפיה. אחרי דברי אויארספרג הן אין לחשוב, כי הענין בא עד תומו. או האם שבנו אל הספקות שבין השפתים ושפת־הכוס.

בלכתי שלשום אל הניאה פריאה פרסה עלה פתאום בדעתי, כי מצבי כיום דומה למצבי שלפני 22 שנים, כאשר עברו עלי לאנחות השבועות האחרונים של הגימנסיון. לפָני נצר בחינת־הבגרות ואחריה חופש האוניברסיטה.

אני מחכה לקבל את ההזמנה אל הישיבה למחר, באשר קרופ אמר כי יום הששי הוא יום ההצלחה שלו. והנה אין מפרכס ברשת כבר ארבעה עשר יום.

* * *

הן יהיה זה הגדול שבפלאים, אם הציוניות שלי לא תזיק לי אצל אנשי־הכסף האלה בעלי הדת הנוצרית. האם עוד אינם יודעים את הדבר הזה? האם לא יֵדעוהו לפני גמר החוזה? – והן דבר זה לא ישוער, כי בודאי חקרו ודרשו עלי באחד ממוסדות האינפורמציה, והדבר הראשון ששמעו הרי הוא בודאי: ציוני־ואם כך, האם זה יכול לשמש נמוק להפסקת המשא־והמתן? “החוטם אינו מוצא חן בעיני”?

אך מתרגלים גם להמתין להכרעות, וכך אני מביט גם לקראת המאורעות הבאים במנוחה יותר מאשר בשבוע שעבר.

24 בינואר

עד הערב לא בא מאומה. אני מנחם את נפשי במקרה שמאומה לא יֵצא מזה. כי היו מרובים גם צדדי הצללים. הייתי מחוסר־אפשרות לחבֵר משלי וכל יום היו אויבי מתרבים.

25 בינואר, לעת ערב

לא מאומה.

אם גם מחר לא יבוא מאומה הרי נגמר הדבר; גם זו לטובה. אני כבר מנוחם.

אמנם בהצעת־החוזה שלי כתוב, כי העתון צריך להיות מנוהל בכל חלקיו ביושר ובדרך כבוד־אבל אולי בכל זאת היו לוחצים עלי אחר־כך במובן של נצול קפיטליסטי ובזת העם ע"י התעשיה הגדולה. ואני הייתי אז מוכרח או להשמע או ללכת דרכי – למרות כל העצמאות וגם בהיותי בעצמי העורך הראשי וסוף־סוף הרי לא הפסדתי במשא־ומתן זה מאומה זולתי שעות־החופש שלי בימים האחרונים, שהן מוקדשות לעבודתי הפרטית. וכסף הוצאתי רק על כרכרות אחדות.

אמנם אילו יצא הדבר לפועל, היתה זאת הקומבינציה השנונה ביותר של חיי, היינו ליסד עתון על יסודות מוצקים ע"י אדירי הקפיטל הנוצרי ובהתיחסות טובה של ממשלת אויסטריה, שבו הייתי יכול לעבוד בכח בעד מחשבות גבוהות ביותר.

אך עוד מעניין לדעת ע“י מה נהרס הענין. האם ע”י מה שנגלה להם שאני ציוני?

כאשר עוד ארשם את הדבר הזה אז נגמר הענין הזה בשבילי ובשביל ספר־הימים שלי.

26 בינואר, לעת ערב

לא מאומה!

26 בינואר

מכתב נבער מאת…C: עלי לערוב כי לא תקום צעקה כללית באירופה אם השולטן יקבלני. אני עונה: שעליהם להשיג לי את הראיון ושישאירו את כל שאר הדברים לאלוה וישימו בכיסם את הבקשיש בעד הראיון.

27 בינואר

היום, בין חשכה ואורה, היה לי בוקר פורֶה. אני קבעתי את תכנית הפעולה לי"ד יום הבאים. מחרתים אודיע לקרבר ולאויארספרג, כי ביום 2 לפברואר אסע פריזה; אבקש מאת קרבר, כי יקבלני לראיון, אם אפשר, עוד לפני זה. אני יודע כבר את כל אשר אגיד לו.

בכל אופן רוצה אני לגמור את פרשת הצפיה והענויים. אם נסתם הגולל על ענין העתון, הריני רוצה לדבר בפריז עם ריטלינגר ועם אדמונד רוטשילד.

בלונדון אני כבר מכין לי ארוחה עם לורד רוטשילד אצל זליגמן. שם אערוך את כללי המדיניות הכספית של היהודים בשעת קנוח־סעודה.

ועוד אני מנסה לסדר לי נשף ע"י כהן וגרינברג עם צירי הפרלמנט הבריטי הנוטים לציוניות.

וכמו כן אכניס סדרים לבנק ואולי אשתמש באסיפת־המונים, כדי להודיע כי הבנק מתחיל לעבוד.

28 בינואר

היום בא אלי "הקונסול הכללי פ….v ד…, המגוחך מאד, והביא מכתבים מאת…C, שרוצה כעת משכורת חדשית של 2000־1000 פרנקים. אני אמרתי אל ד…, כי מוטב לו למר…C שלא יעשה את עצמו לצחוק. כל עוד אשר לא ישיג בשבילי את הראיון אצל השולטן, אין לצפות שאני אעשה דבר־מה. אחרי הראיון לא יקשה הדבר לקבוע למר…C משכורת חדשית של 1000 עד 1500 פרנקים בתור קורספונדנט.

29 בינואר

אחרי דחיות מרובות, מיום ליום, מן הבוקר לערב, הנני כותב סוף־סוף את שני המכתבים האלה: אל קרבר:

הוד מעלתו!

בימים הראשונים לפברואר יש ברצוני לנסוע למשך ארבעה עשר יום. הכתובת הקרובה שלי תהיה: פריז, מלון Chatham rue Daunou. אני הייתי דוחה את נסיעתי מוינא רק במקרה שיש איזה ענין של חשיבות. אך כנראה שענין כזה איננו עתה.

בהוקרה אמתית

הנאמן בהחלט להוד מעלתו

ת. ה.

אל אויארספרג.

אדוני הגרף הנעלה!

בימים הראשונים של פברואר יש ברצוני לנסוע בערך לשבועים, בראשונה לפריז. אם האדונים אשר אתם דברנו, ירצו לראות אותי עוד לפני נסיעתי, אפשר הדבר רק בשבוע זה.

בהוקרה מצוינת, אדוני הגרף,

הנני הנאמן לו בהחלט

ת. ה.

30 בינואר

שלשה ירחים נגזרו מחיַי, חתיכות־חתיכות. מתוך צפיות גדולות.

בראשונה הבחור…C, שסבב אותי בכחש, אחר כך בעלי התעשיה הגדולה עם עתונם. בינתים נקרעתי מן הרומן שלי, שכל כמה שאני עוזב אותו, הוא נעשה גרוע יותר ומחוסר־חֵשק יותר.

ועתה עלי לבוא לונדונה. רק אחרי שלשה שבועות אוכל לשבת ליד שלחן הכתיבה.

סואן הרוח בקלחי השבלים. חש אני בסתיו שלי הממשמש ובא. פתוחה הסכנה, כי לא אשאיר אחרי לא מפעל בשביל העולם ולא רכוש בעד

ילדַי.

מגוחך לשוב אל הרומן יומים לפני הנסיעה. אך אני מתחייב לעצמי בדברת־כבוד כי אעשה זאת מיד בשובי.

31 בינואר, לעת ערב

עד עתה עוד האמנתי בחֻבי, כי ענין העתון עוד לא תם ונשלם. אך לאחר שעד שעה זו – יום חמישי בערב – לא בא כל אות־חיים, ואני אמרתי כי אחכה רק עד סוף השבוע, הרי שאין עוד להטיל ספק בסיום השלילי.

הרגשתי לא נעימה עלי.

4 בפברואר, פריז

עד הרגע האחרון שלפני נסיעתי עוד יִּחלתי כי אקבל ידיעה בענין העתון.

לא מאומה. נקבר המת ונסתם הגולל.

4 בפברואר, פריז

על־ידי הגדול שבמקרים באתי אתמול ב“אוריאנט אכספרס” לידי שביל חדש. פריזאית נעימה, שבפטפוטה עשתה את כל הנוסעים לחברה אחת, גרמה שנכנסתי בשיחה ארוכה עם אחד שהיטיב לדבר. זה היה מקודם מפקח בבנק עותמן ועתה הוא נוסע לקליפורניה לנהל מכרה של זהב. ואני נתתי לו לספר לי את אשר ידע על תורכיה וכספיה. ממנו נודע לי, כי גם דֶט פובליק וגם בנק עותמן נמצאים בידי הבנקאים הגבוהים של פרוטסטנטים מפריז (וגם מלונדון): Mallet, Hottinguer, Pillet, Will….

על יסוד זה בניתי תכנית חדשה בשעות ללא־שינה של האשמורה האחרונה.

אם, כפי שמודיע לי כהן, אין ברצונו של לורד רוטשילד להפגש אתי, אנסה להשיג על־ידי ריטלינגר מאת קבוצת־העותמן זכות האוֹפְּצְיָה על הונה בתורכיה, אפשר שקבוצה זו תשמח אם תוכל לצאת מתורכיה בריוח של 60־50 מיליונות פרנקים ולמסור מצדה בתור תמורה את ניירותיה.

אני הולך עתה אל ריטלינגר.

5 בפברואר, פריז

דברתי עם ריטלינגר. הרעיון לקנות את רכושה של קבוצת־עותמן מצא חן בעיניו.

אני העברתי לפניו את התכנית לרכוש אופציה מאת קבוצת־עותמן על הרכוש שלה בניירות תורכיה. עם אופציה זו בידינו יכולנו לדרוש מאת השולטן את הצ’רטר תמורת מסירת הדֶט פובליק.

אך ריטלינגר סובר שמן ההכרח לתת לקבוצת־עותמן ערובה של לפחות 50 מיליונות פרנקים, ולשם זה מן ההכרח ליצור סינדיקט גדול.

9 בפברואר, לונדון

אמש באתי.

כהן וגרינברג חכו לי בתחנת הרכבת, וולפזון, כצנלנסון ורוזנבוים במלון.

אני בקשתי את ז… לבוא אלי. הוא בא. זנגויל בא מעצמו.

בראשונה לקחתי את ז… הצדה ובארתי לו את תכנית דֶט פובליק. הוא שחק על מחשבתי, כי אוכל לרכוש לענין זה את רוטשילד, והוא גם כועס עליו. רכושו של לורד רוטשילד הוא פחות מחמשה מיליונות ל. אלה מאפריקה הדרומית: וֶרנהֶר ברִיט כו' עשירים ממנו.

וואחר דברתי עם זנגויל וכהן על הדרך השני אל רוטשילד זנגויל רוצה להשתמש בהשפעת קרובתו של ר., הגברת Battersea ואני הסכמתי לכך.

9 בפברואר

זנגויל מתאמץ בכל כחו לגשור בעדי גשרים חברותיים אל לורד רוטשילד.

רוצים שאוזמן אל סעודות־רֵעים וכו'. גרינברג רצה לנסות בלי הסכמתי ע“י אשר מיירס, מו”ל הג’ואיש כרוניקל, שהוא יועצו של ר. בעניני העדה. אך כאשר נודע לי הדרך הזה, סרבתי.

* * *

והיום בבוקר עלה בדעתי, כי דרך הבא בחשבון אל ר. הוא זה שעל־ידי מלך אנגליה.

החלטתי איפוא לשלוח טלגרם זה אל הדוכס הגדול.

להוד מלכות הדוכס הגדול פרידריך מבדן.

בבקשה גדולה אני פונה היום אל חסד הוד מלכותו, הנודע משכבר הימים. בשביל הענין, אשר לו הקדשתי את כחותי החלשים, היה זה מן התועלת הגבוהה ביותר, אילו נתקבלתי מהוד רוממותו של מלך אנגליה, ולו רק לרבע שעה בלבד במלים מעטות הייתי מעביר לפני הוד רוממותו את הקוים הקבועים של התכנית הידועה להוד מלכותו.

כל חפצי הוא שאקבל רשות להודיע את הענין להוד רוממותו, ורצוני הוא לבקש רק יחס טוב, לא יותר ולא פחות. בפרלמנט האנגלי יש למעלה משלשים צירים מכל המפלגות, שהוגים חבה לעניננו וגם רוצים להעמידו בהזדמנות לוכוח. בחוגי הכנסיה האנגלית הצלחנו לרכוש לנו סימפטיות רבת־ערך. זאת ולא יותר רצוני להגיד להוד רוממותו.

והנה אני עורך את הבקשה במלוא יראת הכבוד, להמליץ עלי, אם אפשר, באופן כזה לפנו הוד רוממותו, שאקובל לראיון בימים הקרובים. אני יכול לשהות פה רק עד יום החמישי או הששי. ביראת־הכבוד העמוקה וברחשי־תודה מקרב לב המסור בהחלט להוד מלכותו.

דר. ת. ה. במלון ססיל.

לונדון 13 בפברואר

ימים אחדים ללא־התעוררות, לפרקים שעות של עצבון. אני לא רשמתי את ההשראות האלה.

מקרלסרוהי בא הטלגרם הזה:

הדוכס הגדול פקד עלי להודיע לו, כי צר לו שמפאת האופי המדיני של ענינו נבצר ממנו לתת את ההמלצה שנדרשה. Babo.

* * *

באמת גם לא היה רצוני חזק שאתקבל לראיון אצל המלך.

יותר מאשר הסירוב הזה העיק עלי פיליטון, שרציתי לכתוב בכל יום ויום, מפריז ועד הנה, על " M’amour בארמון־ רויאל". ומפני הפרעות מתמידות לא יכולתי להשלימו. פיליטון זה היה צריך ללמד זכות על התחמקותי מן הנ. פר. פר. כי נסיעתי היא שלא־כשורה, והן יתכן שאחת הנסיעות האלה תאבד לי משרתי.

והנה הבהיק לי הרעיון, לבקש מאת אבי הטוב – שלשום – כי ילך אל בנדיקט וישאלהו על מחיר הנ. פר. פר. ע"י השאלה מפה לא יֵדעו למצוא את העקבות.

הערב באה תשובת אבי, כי ב. רוצה לדבר על הענין עם בכר.

ברור שיענה בשלילה, אך לא יעיז להתלונן עלי על העדרי.

* * *

רוטשילד סרב להכנס אתי בשיחה. זנגויל, החביב עתה עד מאד וגם נעשה ציוני גמור, ערך אתמול פגישה ביני ובין הקרובה של ר., גברת בטרזי. ישישה נחמדת, טובת־לב. חביבה, עדינה. אני בארתי לה הכל. אני נאמתי לפניה את הנאום הישן שלי אל הרוטשילדים. היא נרכשה לרעיוננו ומיד הלכה אל גברת ר. היום צריכה להיות פגישה בינינו אצל גברת בטרזי.

אך בצהרים בא טלגרם מאת זנגויל:

היא (גברת בטרזי) מטלגרפת שלש מלים: “ללא הצלחה, חבל”. זנגויל.

אותה שעה הגיע גם מכתב מאת אלכס מרמורק, המודיע כי אדמונד רוטשילד אינו רוצה להפגש אתי.

עתה נגמרה בודאי פרשת הרוטשילדים.

זה עתה ראיתי במלון את מאירסון הפוזל של יק"א – נדמה לי שהוא היה זה. אין זה מן הנמנע, שהוא בא הנה כדי שיעבוד נגדי, אם אחפוץ לגשת לאיזו פעולה.

אני הנני בעיניהם כקוץ ממאיר.

היהודים הם עם מפולג ושטוף־מחלוקת. במזרח לונדון השלמתי בין מפלגות כאלה. יכולתי לעשות זאת, מפני שהן חשבו אותי למעלה מהן.

ריב גם במערב לונדון.

גברת בטרזי קבלה על נאומי־הקונגרס של סיר פרנסיס. ניכר איפוא כי משפחת רוטשילד שמה לבה אל הנאומים האלה. וסיר פרנסיס מונטיפיורי מצדו שלח לי היום ספר־פלסתר של Reeves כלפי הרוטשילדים, ובו היה מודגש ביחוד קטע אחד על הריב שבינם ובין משפחת Péreire. עוד אתמול, בסעדו אצלי פת שחרית, יעצני לסדר קואליציה נגד הרוטשילדים בעזרת בני פריר, מפני שיש ביניהן שנאת־משפחות ישנה.

* * *

אני כותב אל הגברת בטרזי:

גברת נכבדה מאד!

תרשה לי להגיד לה לפני נסיעתי מלה של תודה לבבית. אמנם היא לא יכלה לעזור לי עזר ממשי, אך בכל זאת הייתי מוקסם ממנה. הרי אני רשאי להגיד זאת לגברת בגיל שלה. בגלל גברת בטרזי יסלחו פעם הרבה לבית רוטשילד. Tout cela, c’est de l’histoire.

קרובָהּ ואני הננו שני זמנים, שאינם מבינים זה את זה. אני עוד מבין אותו, אך הוא אינו מבין אותי, ולכן ישר הדבר בעיני בסרבו בכלל לראות אותי, הואיל והחליט שלא להתחבר אלי בפעולה. היה פחות יפה, אילו השתמש באמתלאות. אך טועה הוא בחשבו, כי אין הוא מתחייב במאומה, אם הוא עומד מרחוק. יש אידיאות שאין להמלט מהן. מתחייבים בין אם אומרים הן, בין אם אומרים לאו ובין אם אין אומרים ולא כלום.

קרוֹבָהּ יכול להחיש מפעל כביר, שלמנוע אותו הוא חלש ועני יותר מדי. והנה ימשיכו עוד כמה מאות אלף איש להאנח ולבכות. יש ביניהם גברים ואנשים, אשר יתקפם היאוש, ילדים שמתנונים.

אנו מוכרחים להמשיך את עבודתנו ככל יכלתנו לעשות כפי אשר תלמדנו חובתנו. תמיד אזכור אותה, גברתי, ברצון ובהכרת תודה.

בהערצה אמתית

הנאמן לה בהחלט

ת. הרצל

20 בפברואר, וינא

אחר ישוב הדעת לא שלחתי אחר כך את המכתב הזה.

זנגויל כתב אלי, כי גברת בטרזי רכשה לעניננו גם את הגברת רוטשילד. זה מוכרח להיות די לפי שעה.

מכתבים וטלגרמים, לונדון, פברואר 1901.

20 בפברואר, וינא

מאת…C בא אתמול טלגרם שנשלח מפירא, היינו שממשלת תורכיה ידעה ממנו, ובו הוא מבקשני לחדש את הצעת ההלואה מנובמבר, באשר ממשלת תורכיה זקוקה שוב לכסף.

אני עונה לו מיד:

“לא אעשה בהחלט מאומה לפני אשר יקראוני”

20 בפברואר

היום הביא לי המורה לצרפתית Bresse את ה“אבא” הספרדי Don Diego Lastras, שהוא עובד פה בצירות הספרדית. לסטרס זקוק לסכום של 3000 גולדין ערובה בשביל כהונתו. אני הבטחתיו שאחשוב בדבר, איך אוכל להשיג בשבילו את הסכום הזה.

אדמה כי אוכל פעם להשתמש בו ברומא. הייתי נותן לו את הכסף מיד, אילו היה בידי. אך אשים לב אולי אוכל להשיגו בשבילו.

לסטרס היה דומיניקני ונעשה כומר המשמש בכהונה. רוצה אני שיהיה לי גם עוזר קתולי.

25 בפברואר

שוב קומיניקט של הקורספונדנציה המדינית על אסור הכניסה, אך בהודעה מעניינת, כי איטליה מתנגדת.

בהתאם לעיקר הישן שלי צריך הקושי החדש הזה לשמש אמצעי להתקדמות. אני כותב אל נורדוי, שינסה לעורר התערבות פרלמנטרית בצרפת ובאיטליה, ושכהן ינסה כזאת באנגליה וגותֵיל באמריקה. כאשר ישָּׁמעו הקולות האלה, אעורר את השולטן על־ידי ומבירי, כי מוטב לו לבוא בדברים אתנו ועם כספנו, מאשר עם הממשלות אשר תדרושנה כזאת ממנו חנם אין כסף.

ואולי יהיה דבר זה הטינור של הקונגרס החמישי, אנו נפנה בקריאה אל הממשלות, כי ישיגו בשבילנו את רשיון הכניסה – אל כל הממשלות! קריאה אדירה!

26 בפברואר

בין לילה ובוקר עלה בדעתי, מי צריך להכניס את האינטרפלציה בפרלמנט הצרפתי: Rouanet, אשר עליו ספר לי לֶוֶן בזלצבורג בשנת 1895, כי קבל כסף בעד נאומו בענין היהודים.

אני נותן היום הוראה לאלכס מרמורק, בלי להודיעו סודו של רואַני.

26 בפברואר

מכתב אל ליאופלד אויארספרג, שבו הנני מודיע לו, כי שבתי.

1 במרץ

אמש היה אצלנו פרופ. קלנר. אגב שיחה עורר שאלה, אשר כבר העסיקתני כמה פעמים ואשר רק מפני משפחתי לא נגשתי אליה: העתקת דירתי לונדונה. נדמה כי אשתי אינה מתנגדת. אם גם הורי יסכימו לכך, אוציא הדבר לפועל.

ענין זה העסיקני כל הלילה. כבר חזיתי הכל בלונדון: ביתי בפַרק של הרֶגנט, בית אבות בקרבת מקום. משרד הקונגרס, המערכת של שני ה“וֶלטים”. קשרַי עם האיסטאֶנד על־ידי מכתבים בכל שבוע ב“ולט” הז’רגוני (מכתבים אל איסטאנד: “איסטאנד החביב שלי – ידידכם ת. ה.”), עבודת הפקוח שלי בקולוניאלבנק, הפורח ע"י מציאותי בקרבתו – חיים שלמים ומלאים.

תנאי מוקדם הוא, כי הנ. פר. פר. תתן בידי את משרת הקורספונדנט בלונדון עם משכורת לפחות 1000 ל. לשנה ועם חוזה מן 5 עד 10 שנים. אך אולי שווה להם פרידתי מוינא בתנאים האלה? השאלה דורשת עיון!

5 במרץ

הבוקר קראתי בהפתעה, כי אחרי ארבע שנות שביתה רוצה הפרלמנט לשוב לעבודה. זכות גדולה מאד של קרבר.

מיד כתבתי אליו:

הוד מעלתו

הנני מברך אותו להצלחתו האדירה, שאמנם, כפי מנהג המדינה באויסטריה, יעשו הכל כדי להפריע, להפחית את זכותו ובאחרונה גם להכחיש בכלל את זכותו, ואלם באמת הרי לא הושגה כי אם על־ידי הוד מעלתו. הייתי מציע לאסוף קטעים מן העתונים מחצי־השנה האחרון, ביחוד מן החודש האחרון, שבהם מציינים את השאיפה הזאת כאי־אפשרות וכדבר שבדמיון – והיום הרי זו עובדא. את הקטעים האלה צריך להראות לקיסר Sa Majesté s’amusera.

בהוקרה מצוינת

הנאמן בהחלט להוד מעלתו

ת. ה.

6 במרץ

קרבר מביע בכרטיס את תודתו “החמה בעד המלים החביבות כל כך” והוא “מקוה לפגישה קרובה”. החוט לא ניתק איפוא לגמרי.

14 במרץ

תמול נקראתי אל המשטרה כדי לתת ידיעות על הנפטר גיאורג טויבין מרוסיה, שלפני שנים בא אלי בכוונה לכתוב צוואה על הונו – כמדומני שפעם דבר על 200000 גולדין ופעם על 140000 רובל – לטובת התנועה הציונית. אני עוד רואה אותו לפני ותארתיו לפני הפקיד כמו שאני רואה אותו: בראשונה בא אלי אל ביתי בשכונת Cottage בלוית אחי הדר. ברוד ודבר בהבנה ובעדינות. אחרי זמן מה החזרתי לו, על פי רצון ידידי, בקור ומצאתיו במצב משונה של שכרון וחוסר הכרה. גם במצבו זה הגיד, שבדעתו להשאיר לי עזבון לטובת ענינים של ישראל. אין אני זוכר אם בפגישה הראשונה או השניה דבר על 200000 גולדין. המספר נשאר בזכרוני, על קרוֹנים אי אפשר שדבר אז. (יועץ־המשטרה דבר על עזבון של 600000 קרונים). אני הלכתי, מטובין והבטחיו, כי עוד אוסיף לבקרו ואודיעהו דבר. אך נמנעתי מעשות זאת, באשר לא חפצתי לקבל כספים ממי שדעתו אינו צלולה. אף אמרתי לידידי, כי אני מסתלק מהעניין הזה, מפני שאיני רוצה בכסף כזה.

ואחר ראיתי עוד פעם את טויבין בנשף הסטודנטים ב“בֵירישר הוֹף”, ששם הסתובב בקרבתי במבט של כלב מוכה, אך לא הֵעיז לגשת אלי, ברור מפני שבוש בשכרותו הקודמת.

העזבון שבחלתי בו הנה השולחני פוגל – (העשיר ממשפחה אנטיציונית!) – השיג אותו בנכליו.

14 במרץ

אני עובד עכשיו בחריצות ב“אלטנוילנד”.

התקוות המעשיות נמוגו. חיי עתה אינם רומן. יהי הרומן חיי.

16 במרץ

מכתב מאת…C שרוצה בי לשם איזו תחבולה פיננסית. דחיתי.

18 במרץ

הענין “טויבין” קם שוב לתחיה – טויבין מרוסיה, שרצה לעזוב לי את הונו – ועתה הוא שוב נושא בשביל העתונים, מפני שהשלחני פוגל עשה רמאות שבירושה.

יש שמשתאים לי על אשר 200000 גולדין לא הכהו את עיני. אחרים מבארים את הדבר בזה, שבאמת לא חשבתי את טויבין לעשיר כזה. נקודת מבט מנוולת זו קובעת “נייאס וינר טגבלט” (ו. ס.). תמול כתבתי אל ס… מכתב של אי־רצון.

משונה הדבר, אין מזדווגים תמיד בני אדם הדומים אלו לאלו. יהודי־הממין, שהאיש המסמל אותם הוא השולחני פוגל, כועסים עלי במסתרים, 1. מפני שהראיתי דוגמא איך שצריך להתיחס לממון, 2. מפני שנתגלה שאני שונה מהם.

בפולמוס מדגישים עתה יותר את האופי המטורף של הציוניות. בעוד שזמן ידוע היה נהוג להעמיד אותי כרמאי ורודף־בצע, בקשר עם הקולוניאלבנק.

18 במרץ

אמש הלכתי אל קרימיניצקי ומצאתי שם את זידנר. על מה דברנו כמובן? על חקירת ארץ ישראל.

זידנר אמר, כי אחד הדברים הראשונים שבדעתו לעשות פעם בארץ ישראל הוא להקים בית חרושת ללבנים מחול וסיד, לפי השיטה שנודעה רק זה שנתים.

“כמה כסף דרוש לכך?” שאלתי.

“200000 פרנק!”

“אני אמציאם לידו. ביום 29 במרץ תהיה פה ישיבת הבנק אני אציע את הדבר. יחד עם יסוד סניף לבנק ביפו צריך ליסד את בית החרושת הזה”.

ואף עלתה בדעתי מחשבה שניה. אנו ניסד את בית־החרושת הזה בתור חברת־מניות אנונימית אויסטרית או גרמנית. ואז נשיג את החסות של הממשלות האלה. את המניות יקח הבנק שלנו לפי שעה לתוך תִיקו.

אדמה כי הרגע היה שוב נקודת־הכרעה בתנועתנו. אנו יוצאים לעולם המעשים.

הממשלה התורכית יכולה לאסור את כניסת המתישבים, אך לא את היסוד של תעשיה גרמנית, צרפתית או אויסטרית. אולי אזמין לענין הזה את

הפַּסל בֶּר.

19 במרץ

מכתב מאת נורדוי על תוצאה שלילית אצל הציר בֶּרַרד, שהיה צריך לעורר שאלה על הקשיים בכניסה לתוך תורכיה. אך ביררד רוצה לסדר פגישה בין נורדוי ובין מיניסטר החיצון דלקסה; נורדוי דחה זאת כדבר לא מועיל.

אני כותב לנורדוי, שיפנה שוב אל רואַני וישאיר לעצמו את דלקסה בתור ריזירבה.

* * *

מכתב מאת…C, שבו הוא מפטפט על משא־ומתן עם קרופ על הלואה של שלשה מיליונות ל. הוא כתב אזהרה אל השולטן, כי ה. ר. אַל־יעשה עסק רע כזה ומוטב שיזמין אותי.

21 במרץ

ראשית האביב.

אתמול היה יום משונה וכמדומה יום חשוב. ליבונטין, מנהל הבנק, שעל פי דרישתי בא מרוסיה, הרצה לפָני ולפני וולפזון, קרימיניצקי, מרמורק וקוקש את התכנית לרכוש את מניות מסלת־הברזל יפו־ירושלים וכל אביזרייהו. הרעיון הקסימני. אפשר בבליבונטין מצאתי את איש־הבנק שאני מבקשהו זה זמן רב.

אני הסכמתי לתכנית זו ושלחתיה היום פריזה, במקום שגר מר נבון מארץ ישראל. המוכר של מניות מסלת־הברזל.

ליבונטין יבוא הנה שוב בראשית השנה הבאה. ואחר יסע לונדונה כסגן־מנהל של הטרוסט. שם ישאר עד הסתיו, כדי להביא סדרים בקולוניאלבנק. ואחר נשלחהו ליפו כמנהל הסניף שלנו.

אך כלפי־חוץ לא יהא זה סניף, כי אם בנק העומד ברשות־עצמו, שמושבו הראשי הוא בגרמניה, בקֶלן.

על־ידי מרמורק דרשתי אתמול לכתוב אל בודנהימר, כי יכין מיד את התקנות וכו' של הבנק בעד ירושלים ויפו. הון המניות 500000 מרק עם פרעון מתחלה 50%. את המניות מקבל הטרוסט והוא לפי שעה שם אותו למשמרת בתיק, ואחר־כך כאשר תתחיל ההכנסה, ימכור פחות ממחציתן.

הרוב של מסלת הברזל וכן של כל שאר העסקים ישאר בהכרח תמיד בידי הטרוסט.

בשבוע הבא אני מזמין את בֶּר שיסע לארץ ישראל ליסד שם את בית החרושת למלט וללבנים.

כמו כן נצנץ אתמול הרעיון במוחי לקנות חברת־אניות של ים התיכון, ודוקא אחת שעסקיה רעים, שאת רוב מניותיה אפשר לקנות בזול ושאנו אחר־כך נבריאנה. ה“אדריה” בפיומי תתאים לכך, כפי שאני רואה במבט מרפרף בספר הבורסא. ליבונטין הוגה גם את הרעיון לעשות את הבנק שלנו ביפו לגובה המסים והמכסים של הממשלה התורכית בארץ ישראל.

21 במרץ

מאת…C מכתב ובו לוט מכתב תורכי, שלפי דבריו ערך אותו לטובתנו אל השולטן.

את הרמאות התורכית הזאת אני שולח אל ומבירי לתרגום, ואני שואל אותו אם הוא נכון לנסוע לקושטא.

24 במרץ

אתמול בין הדמדומים וו בוקר החלטתי לדבר עם בנדיקט על העתקת דירתי לונדונה.

במשך כל היום כתבתי פיליטון: Über־und Unterbrettl והייתי מפוזר הרבה במחשבותי בגלל הרעיון של האבנטורה החדשה.

לעת־ערב שלחתי את כתב־היד בידי הגנן שלי אל המערכת. ואחר קראתי את בנדיקט אל הטיליפון ובקשתי לקבוע זמן, היום או מחר לפני הצהרים, לשיחה על ענין אחד.

מיד שמעתי מתוך הטיליפון את ההתרגשות שבקולו. מוטב שאגיד מיד את הענין. סרבתי. הוא הוסיף לפצור, כמי שחושש שמא לא יוכל לישון עד אז. הייתי מוכרח לשחוק לתוך הטיליפון, אך עמדתי בסירובי. ואולם רק מחרתים, ביום השלישי אחרי הצהרים, נוכל לדבר.

25 במרץ

“הכשרת הפעולה של הבנק” – זהו הפרובלים שלא נפתר זה שנים.

עלתה בדעתי מחשבה זו, שכבר נגעתי בה פעמים אחדות ושאתמול הסברתיה בסוף לוולפזון ורוזנבוים. יש כיום 317000 מניות שחתמו עליהן ופרעו במקצת, אלא שעד עתה הכניסו במזומן רק בערך 200000 ל. ואני חושב שצריך למצוא בנקיר או קבוצה, שיסכימו לשלם על המניות, שעד עתה נפרעו רק בארבעים אחוז, את הסכום הנשאר של 60 אחוז, ואז יקבלו את המניות השלמות כמשכון וערובה וגם פרוביזיה מאתנו. וולפזון הסכים מיד, רוזנבוים חשב שמן הנמנע למצוא בנקיר כזה.

25 במרץ

אני כותב אל…C, כי ומבירי מוכן לבוא אל השולטן, אם יקראהו. כך כתב לי ומבירי שלשום. המכתב התורכי של …Taptschi C יתכן, לדעתו, כי הוא דברים בטלים.

27 במרץ

אתמול בבואי למערכת כבר לא היה שם בנדיקט. נדמה לי כאילו נמלט מפני. וכך היה באמת. כי כאשר ראני היום, הביט ברתת, ובאמרי אליו, כי חפצי לדבר אתו עתה, נרתע ממש לאחור: “לא, לא”, הגין על עצמו, “לא אתי לבדי. אם יש לו להגיד מה שנוגע למערכת, מוטב שיגיד כאשר גם בכר אתנו. תמיד יש בינינו אחר־כך חלוקי־דעות. אדוני אומר אחר־כך כי שמע ממני אחרת. באופן זה מוטב שבכר יהיה עֵד”.

אך בכל זאת לא נמנעתי מהגיד לו, כי אני מוכן בתנאים ידועים לעבור לונדונה.

הוא קבל את הדבר ברגשות מעורבים: שמחה וצער. אי אפשר להם לוותר עלי פה, לא על עורך הפיליטון ועוד פחות על הפיליטוניסטן הוינאי. הוא אינו רואה כלל מי שיכול למלא מקומי. אך אם אתעקש – ימלאו את רצוני. כמו שנהגו אתי אז בחפצי לעבור מפריז הנה: אם יעמדו לפני הברירה, לאבד אותי לגמרי או לשלוח אותי לונדונה, מוטב להם לבחור באופן השני, כי אין לניאה פריאה פריסה להפסיד את ה“חטיבה”, הרצל. בקצור, הקומפלימנטים הגדולים ביותר. והוא הוסיף: אנו שנינו בחדר זה – הוא ואני – הננו המשופרים בפירותיו של הז’ורנליזמוס הוינאי. אין אחרים היכולים למלא את מקומנו. ובעצם הנני יקר יותר מדי מהיות קורספונדנט ועוד שטויות כאלה. אך אם אעמוד על דעתי, יעשו כרצוני.

ברור כי נשארה השאלה הכספית. ובה יכול הענין להכשל. נפרדנו כידידים. הוא היה חביב באמת.

27 במרץ

מכתב של דברים בטלים מאת…C, שאכתוב לו, כי הציונים ילחמו בהלואה של נשק, שהשולטן רוצה לעשות אצל קרופ. Pas si bête. כמובן שאין אני שם אליו לב, איני עונה כלל כי הוא ישתמש במכתבי לתככים ונכלים.

28 במרץ

שכחתי לרשום מן השיחה עם בנדיקט. הוא שאלני, כמה זמן בדעתי לגור בלונדון. אני אמרתי: “תמיד! אם לא יקראני חזרה לוינא כחבר במו”לות הניאה פריאה פרסה".

את זאת דחה בידים ועינים.

אך לדבר טוב אחד הוא מצפה מישיבתי בלונדון: כי אעזוב את הציוניות ואחר שנים אחדות אשוב כאיש אחר.

עניתי: “וכי מה עולה על דעתו? לעולם לא אעזוב את הציוניות”.

ולא נִחש ואף אני לא הגדתיו, כי דוקא מפאת הציוניות רוצה אני ללכת לונדונה.

2 באפריל

כל העניין של לונדון נהרס למחרת, באשר דברתי על זה עם הורי, והם התרגשו עד מאד. בשום מחיר שבעולם אין ברצונם לנסוע אתנו. אם לא אוכל לפתות אותם באיזה דרך־חכמה מוכרח אני להסתלק מכל התכנית.

* * *

4 באפריל

ומבירי כותב אלי את שמות ידידיו אצל כהן, (רצונו של…C) ומזמינני לבוא לבודפשט.

11 באפריל

אתמול הייתי בבודפשט אצל ומבירי.

הוא בעצמו הציע לי כי יסע עתה אל השולטן, – באשר לפי הידיעות האחרונות הוא עכשיו שם חשוב מאד. אפשר שהשולטן יחפוץ, כי ומבירי יתקין קשר טוב בינו ובין אדוארד VII, שומבירי הוא ידידו. בהזדמנות זו רוצה ו. להגיד לשולטן, שטוב הדבר כי יזמין אותי, מפני שביכלתי לסייע לו הרבה ו. רוצה להגיד לשולטן: “הן אתה יכול לרמות את הרצל. התיחס אליו בידידות. בזה אין אתה עדיין מתחייב לשום דבר”.

אני הזכרתי לומבירי, שאפשר שיכולתי להתחיל בקומבינציה, לקנות חזרה את חובותיה של תורכיה וכו'.

בקצור ו. נוסע בשבוע הבא.

* * *

11 באפריל

זה עתה קבלתי מכתב משונה מאד מאת…C: טוב שאשאל את ומבירי מה היה בחבילת המכתב, שקבל בימים האלה מיילדיז־קיוסק על־ידי הוזיר־החיצון. ואם היה שם איזה דבר הנוגע למשא ומתן שלנו התלוי ועומד. סגנונו של מכתב…C ראוי לתשומת־לב: כאילו יודע הוא, שבתוך החבילה היה דבר הנוגע אלי. אם זה נכון, אז צריך לייחס להחלטתו של ומבירי לנסוע לקושטא נמוקים רציניים יותר משחשבתי ומאשר הגיד לי. באופן זה יש לטובת־לבו נמוק כפול: הוא יודע כבר, כי השולטן רוצה לראותני, ועכשיו הוא רק מתחכם לי. הבה ונראה.

* * *

14 באפריל

מכתב אל הגרף ליאופולד אויארספרג.

גרף נעלה!

הרשאי אני לבקש ממנו טובה גדולה? בזמנו מסרתי לידו תכניתהחוזה בכתב־ידי, שמתוך שכחה לא הוחזרה לי. אכיר לו תודה רבה, אם יואיל להחזיר לי את כתב־היד הזה.

והנני, אדוני הגרף, ברגשי הוקרה מצוינים הנאמן לו בהחלט

ת. ה.

14 באפריל

ומבירי כותב כי יסע היום או ביום שלישי לקושטא.

* * *

15 באפריל

ארגון הבנק שה“מומחים” נרדמים עליו זה שנתים, מעסיקני עתה. גם זו לטובה! ¹⁶ אבוד הזמן היה דרוש. בינתים למדתי לנהל ולפקח. ואני מקוה כי סוף־סוף מצאתי בליבונטין את המכשיר המתאים לארגון הבנק. אני כותב אליו.

מר ליבונטין החביב!

ידיעותיו על מהלך־העבודה המהיר משביעות את רצוני. יגייס נא את כל חריפותו וכשרון־המעשה אשר לו, כדי שהקולוניאל־בנק יהא גמור ונשלם ומוכשר לפעולה עד חצי יולי, עד הקונגרס.

ויש לי עוד אליו ענינים גדולים מאלו שדברנו פה עליהם. יש את לבי למסור לו עמדה חשובה עוד יותר, ברוסיה, אם עד יולי יראה לא רק את הכשרתו כי אם גם יצטיין.

יש בתכניתי ליסד ארגון בין־מדיני לאשראי ואשר מושבו יהיה ברוסיה.

“הקרדיט־בנק הבין־מדיני” (אם אין עדיין פירמה בשם כזה) יוסד במיליון רובל הון־מניות במוסקבא, פטרבורג או אודיסא (רצויה בעיני ביותר אודיסא, אם המקום הזה מתאים מצדו הטכני־פיננסי). את רוב המניות לוקח הקולוניאל־בנק היהודי, למשל 550,000 או 600,000.

את מוֹתר ההון מוסרים אנו בידי בעלי־כספים כאלה הדרושים במועצת־ההנהלה, כגון פוליקוב, ברודסקי, פוזננסקי; או שאנו מוציאים אותו לחתימה פומבית.

הקרדיטבנק הבין־מדיני מיסד סניפים בכל ערי רוסיה החשובות, וגם בברלין, וינא, קושטא, ניו־יורק וכו', במקום שיש לנו ענינים ולקוחות. עיקר הדברים יהיה עסק הדיויזות, ביחוד עם לונדון, – במקום שיש למשוך על הקולוניאלבנק שלנו. את הבטחון של נתינת אשראי היה טוב אולי לסדר על פי שיטת קולומביא (של אבי), שאדוני למד אותה.

ולו הייתי מוסר את ההנהלה של הקרדיטבנק הבין־מדיני.

אם הבין לרוחי יכין נא בקרוב תכנית־יִסוד שלמה, שאני אציע אותה לפני מועצת־הפקוח וההנהלה ואשיג את הסכמתן.

עוד בסתיו של השנה הזאת צריך הקרדיטבנק הבין־מדיני להוסד.

ולפי שעה אל ידבר מזה עם שום איש ויכתוב אלי.

(ועוד אני שואל אותו אם יש לו במדה מספיקה פורמולרים למניות־בעלים [100000] מן המוכן, במקרה שפתאום תתפרץ הזמנה המונית, ודבר זה אני חושב בקשר עם קושטא).

בשלומים לבביים

שלו

הרצל

15 באפריל

…C מודיע כי בחבילת־המכתב לומבירי היה אות־הצטיינות לאשת העורך של פסטר לויד.

17 באפריל

היום כתבתי שוב אל קרבר (כדי לחדש את הקשר), שרצוני לדבר אתו. הוא ענני שאבוא מחר בבוקר.

* * *

18 באפריל

היום הייתי אצל קרבר. היה עליו היום לפתוח את הפרלמנט; לכן דברתי היום קצרות ונמרצות. אמרתי לו מה ששמעתי שלשום מאחד העוזרים של ניאס וינו טגבלט: שמתכוננים להוציא לסתיו עתון אזרחי ברוח אופוזיציה חריפה. ואז יתכן כי גם הנ. פר. פר. תשנה את עמדתה, שהיא כיום נוחה לממשלה, כדי שלא לתת להוציא את רוח האופוזיציה ממפרשיה היא. ובכן אם ידידינו מינואר עוד חושבים על העתון, מן ההכרח שיעשו זאת עתה, אם לאו לא יהא אפשר בכלל לעשות בזמן קרוב. אין נגשים לבנות בית־חרושת חדש לסוקר בשעה שבית כזה הולך כבר ונבנה. ויכול להיות שבסתיו יעמוד בפני מצב עתונאי, שיהא לגמרי בלתי־נעים לו.

אף מלה לא אמר וישב בצל, אך נדמה לי, שהוא הבין לגמרי. ואחר אמר לי, כי אלך אל הגרף אויארספרג, אך אני דחיתי את ההצעה ונמוקי בצדי, כי הגרף א. לא ענני על המכתב האחרון. לי נעם יותר, שהוא יזמין את יועץ־מיניסטריון שלו, מאשר אם אני הייתי צריך לבקש ממנו דבר. הוא גם פקד מיד על שומר הסף לקרוא אליו את הגרף, והפקודה אצה דרך המיניסטריון במהירות שהלכה וגדלה, כפי שהתבוננתי אחר כך.

אנו דברנו עוד על המאורע של הארכידוכס פרדיננד באגודה הקתולית לבתי הספר. אני הרשיתי לעצמי להעיר, כי ההופעה הזאת של הארכידוכס היא לגמרי בלתי זהירה ומיותרת. הוא הסכים לדעתי בהחלט. אף הסכים אתי באמרי, כי ברור שהענין הזה סֻדר לפני פתיחת הפרלמנט, כדי לגרום לו, לקרבר, מבוכות בבית־המורשים.

ואחר נפרדתי ממנו. בהגיעי אל חדר־הכניסה קראו כבר השמשים אחד אל השני: “גרף אויארספרג צריך לבוא מיד אל הוד מעלתו”.

טוב, איפוא, נראה.

22 באפריל

שלשום, בשבת, טלפנתי אל הקזינו הלאומי לבודפשט ושאלתי, אם ומבירי שם. המשרת ענני, כי הוא היה שם בפעם האחרונה ביום החמישי, ואמר כי הוא נוסע לקושטא.

אחרי תשובה זו לא הייתי אפילו בטוח, אם בכלל כבר נסע.

והנה היום אחר הצהרים נקראתי במערכת אל הטיליפון. ד… אמר לי, כי זה עתה קבל מכתב מאת…C מיום 19 (היינו מיום הששי), שבו מודיע לו…C, שהוא דבר זה עתה עם bàcsi שלי. מצב הענין בטוב. ומבירי ילך מיד אל השולטן, ואם אקבל טלגרם, עלי להודיע מיד אל ד… והוא יטלגרף אותו אל …C. לפי דברי…C כל כך בטוחה כבר הזמנתי, שהוא כבר מיעץ לי לגור במלון לוקסמבורג או במלון “כדיב”, מפני ששם אפשר להיות בלי כל הפרעה. כמובן שאלו הם בתי־מלון, ששם יש לו למר …C מרגלים משלו.

ד… גם שאלני אם ידועה לי המטרה שבשבילה נסע המנהל ט… של Bodenkreditanstalt לקושטא. אין לי שום השערה, אך זהו. בכל אופן בלתי נעים, כי רק זה מקרוב נאם ט… בועד־הקהלה נגדי, הוא יזיק לי איפוא בקושטא כמה שרק יהיה ביכלתו, אם אפילו תהיה לו הזדמנות רחוקה.

הרושם הראשון של ידיעת ד… היה טוב, באשר מכתבו של…C מתאר כך את המצב. אך עתה בררתי לי, שכנראה המצב אינו טוב. המכתב הוא מיום 19, מלפני שלשה ימים, ובינתים היה יכול להגיע טלגרם ועד שעה זו לא הגיע. הלכתי מיד אל קרימיניצקי, שעל כתבתו היה צריך לבוא הטלגרם –ומאומה לא בא.

בכלל רצונו של ומבירי לשהות בקושטא רק שמונה ימים, ושלשה מהם כבר עברו. זהו ככפור על תקוותינו. ואם בא עוד ט… והלואות בכיסו וידיעות רעות עלי בפיו – וקפאנו לגמרי.

הנסיון עם ומבירי הוא הרציני ביותר שעשינו עד עתה;ּ אם יכָשל והיתה זאת התבוסה הדיפלומטית החמורה ביותר מימי אוקטובר 1898, מאז נאלץ קיסר גרמניה לסגת אחור.

לימים הקרובים יש שוב ערך היסטורי. כ:Aequam memento rebus in arduis servare mentem! (גם בעת צרה אל תעזבך שלות בינתך!)

24 באפריל

ל“ימים הקרובים” לא היה שום ערך: אין אני נביא אף לשעות

1. מאומה לא בא מן הקיסר של התורכים ומאומה לא בא מן הוזיר הגדול באוסטריה.

אלו הם ימים אשר עליהם יאָמר: אין חפץ בהם.

אמצעי בדוק ומנוסה: בכלל לא לחכות למאומה. שום דבר אינו בא וכו'.

ויש לקבוע, כי להנאתי הפרטית טוב יותר אם משני הצדדים נעדר כל דבר. מעמדי כיום נעים הוא מאד; במשרה הספרותית אצל הנ. פר. פר. עם המשכורת הטובה שלה יש לי בערך מנוחה, כבוד, מלחכי־פנכא, חונפים וכו'..

נסיעה לתורכיה יכולה להכניסני לסכנות רציניות, גם לסכנת־החיים; אין שום ספק בדבר.

ובכל זאת כאשר אינו בא מאומה הרי זו אכזבה בשבילי – שאני משלים עמה רק.aequa mente

25 באפריל

עתה הושם סוף־פסוק לעתון החדש. אויארספרג שלח לי חזרה את תכניתי לחוזה.!Requiescat (תנוח בשלום!)

חיינו מורכבים מנסיונות שנכשלו.

* * *

מאומה לא בא מקושטא, מאומה לא בא מומבירי.

* * *

אתמול הייתי אצל flve o’clock של זוטנר, לכבודו של d’Estournelles

ד' אסטורנל הוא צרפתי נעים, שמשתעשע באופן הנעים ביותר ב“שגעון” שלו, ליסד את ארצות הברית של אירופה. אנו היינו עוד כמו ידידים משכבר הימים, כיון שהוא רוצה סיוע מאת הנ. פר. פר.

היה במסִבה גם הציר האיטלקי Nigra, מי שידעני לא רק בשמי אלא שגם הודה־מה שהוא ענין רב לאנשים האלה – כי ראני לפני שנתיים בהג. דברנו לבדנו, נדמה היה כי הוא מבכר אותי על אחרים. ספר לי זכרונות מפריז מימי הקיסרות. בין השאר ספר, כי היה בישיבה של Corps legislative, שבה הכריז המיניסטר Ollivier “בלב קל”, כי נכנסים למלחמה.

היה במסבה גם המרשל של הסים באוסטריה התחתונה: ברון גוּדֶנוּס. בבואו אמרו הזוטנרים:!Der Pepi

ה“פפי”, אציל זקן קצת. צנום, מראה אופי צר ולא־אינטלגינטי דרש לשלומי בחיוך, לפני שהגידו לו את שמי. אחר־כך היה עז וקר. גם הוא ידעני איפוא, היינו מאידך גיסא. אף אני לא הייתי פחות עז וקר.

25 באפריל

אוסישקין, ברנשטיין־כהן וכו' שהזמנתי אותם הנה ליום 5 במאי, כדי להוכיח להם את ההכרח לערוך את הקונגרס ביולי בלונדון’ רוצים להגיע הנה רק ביום 16 במאי ואת הקונגרס רוצים הם לא באותו מועד ולא בלונדון, כי אם באוקטובר ובמקום אחר. הקשיים האלה מיגעים אותי. אני קובל היום מרה לפני מנדלשטם. זהו הרוח “המעשי”, הישן של “חובבי־ציון”, שהביאם תמיד לידי מפלות. עתה הם מבזבזים את הזמן באסיפת יק”א ובשאלת הפועלים בארץ ישראל, במקום לעבוד בעד הקונגרס והבנק.

2 במאי

היום מלאו לי ארבעים ואחת שנה.

הָרוּחַ יִנְהֹם עַל שֶׁלֶף שָׂדַי,

עָלַי לְהָחִישׁ אֶת צְעָדַי.

עוד מעט תמלאנה שש שנים למיום התחילי תנועה זו, אשר עשתני זקן, עיף ועני.

* * *

ביום הראשון שעבר, 28 באפריל, כאשר עוד לא באה כל ידיעה מאת ומבירי, ולפי חשבוני כבר היה צריך להמצא בדרכו חזרה, החלטתי להכריח את המזל בדרך של אמונה תפֵלה. חפצתי שלא להיות בביתי בשעת בוא קריאתו הטלגרפית של ומבירי. והואיל וכבר מזמן הייתי צריך לנסוע אל זַלצקַמרגוּט, כדי לשכור דירת קיץ, לכן החלטתי לנסוע כבר ביום השני. אך וולפזון שהיה פה יעץ לי, שבכל זאת אטלגרף מקודם אל ומבירי ואשאלהו, אם אני יכול לצאת את העיר ליומים.

טלגרפתי ביום הראשון בלילה.

ביום השני לפני הצהרים בא קרימיניצקי, אשר שמו שמש כתובת ופניו צהלו, כי לא ידע שפניתי בשאלה, והביא לי את הטלגרם הזה מפירא:

“היכול הוא לנסוע? יבוא לראותני ביום החמישי בבודפשט שלזינגר”.

טעותו של קרימיניצקי, שחשב שהמדובר הוא על נסיעה לקושטא, נתבררה מיד.

אך אותו יום בא גם טלגרם שני.

“נתעכבתי פה. אל יבוא ביום החמישי לבודפשט”.

אני נסעתי איפוא????????? ביום השלישי לאויסזה, שכרתי דירת־קיץ ונסעתי אתמול חזרה. את 19 השעות של הנסיעה וחזרה קצר לי הס ב“רומא וירושלים” שלו, שהתחלתי לקרוא בירושלים בפעם הראשונה, ורק מתוך הלחץ והחפזון של השנים האלה לא יכולתי מעולם לקרוא אותו כראוי עד הסוף. והנה עתה הקסימני ורומם את רוחי. איזה רוח נשגב ויקר. כל מה שאנו נסינו כתוב כבר אצלו. מכביד רק מה שיש בו מן הטרמינולוגיה של היגל. נהדר מה שיש בו מן היסוד השפינוזיסטי־היהודי והלאומי. מימות שפינוזא לא הולידה היהדות רוח גדול יותר ממשה הס זה שנשכח והחויר! Fiducit! (אמון!)

בשובי הביתה מצאתי שני מכתבים מאת…C.

בראשון, מיום 27 באפריל, הוא כותב, לפי דבריו בפקודת ומבירי, שזה נתבקש מאת השולטן לדחות את נסיעתו עד היום השני, וכי כבר הוחלט שהשולטן יקבלני. אלא רק אחרי נסיעת ומבירי, וכי בבוא ומבירי לבודפשט יודיעני את פרטי ההסכם. וגם שואל..C אם הבטחותי הקודמות בעד קבלת ראיון במקומן עומדות.

אך ביחד עם זה מצאתי מכתב שני מיום 29 באפריל, שבו שואל…C מי הוא מר מאיר השוהה עתה בקושטא ומנהל את התישבות היהודים בארץ־ישראל, וגם רוצה למנות את מי־שהוא לבא־כחו של רוטשילד.

איני יודע, אם זהו מאיר מזכירו של רוטשילד מלונדון או מאירסון של יק"א.

כמו כן מודיע…C במכתבו השני, כי ומבירי עֻכב ע"י השולטן, עד סוף השבוע הזה – היינו עד אתמול או היום.

אני עדיין איני מבין את כל הענין. משום מה אקובל רק אחרי נסיעת ו., בעוד שהוא יכול להיות המתורגמן הטוב ביותר? היש כאן איזו רמאות ליונטינית? אך איזו? הרי את כספי־הראיון אשלם רק לאחריו. מובן, שכתבתי אתמול אל…C, כי כל הבטחותי קיימות ועומדות. בהתחילי בשנה העברה בנסיון לעבוד בראשונה עם ו., עשיתי זאת mea sponte (על דעת עצמי). הייתי צרין לעשות זאת גם השנה.

קצת תוקף יקבל הענין ע"י דרישתו של ו., כי אבוא לבודפשט. עוד מעט, אחרי שובו של ו., נראה אם אלו הם דברים בטלים או לא. זה יהיה מחר או מחרתים.

5 במאי

היום לי יום רע של חולשה. ממזרח ומערב באות מאת שרי־ הצבא שלי ידיעות־משבר.

הרוסים מתלוננים ואינם רוצים עוד בקונגרס חסר־תוכן כמו אשתקד בלונדון. אינם רוצים לנסוע לונדונה. קונגרס באחרית הסתיו בבזל יאסוף לכל היותר 80 צירים וישמש הוכחה לירידת התנועה. אך בלי קונגרס אין שקל ואין אמצעי־משק.

בצורת־משבר מתאר גם די־האז את המצב באנגליה.

הבנק אינו נגמר.

היום נתפרסם בנ. פר. פר. טלגרם מרומא. שאלת de Balzo בפרלמנט על אסור ההגירה היהודית לארץ ישראל. שאלה זו מוכיחה, כי הממשלה התורכית פנתה בשנת 1900 פעמַים אל הממשלות בדרישה לעצור בעד כניסת היהודים. הממשלות לא ענו.

והרע ביותר היום – עלית ניירות התורכים בבורסאות. ברור, שזוהי התחבולה אשר לשמָה נסע ט…, איש־הנכלים לקושטא, ואני נטול־כח! אילו היה היום לפחות עתון בידי! אלא שקלקלתי לי דבר זה בינואר ע"י טפשות שאין כדוגמתה!

7 במאי

הבוקר שלח אלי קוקש את הטלגרם הזה שהגיע אליו אמש: "פירא. יגיד לתיאודור שיבוא לבודפשט מחר בערב.

c…

ובכן אסע אחר הצהרים לבודפשט.

8 במאי, בתא־הרכבת, מפשט לוינא

הקדמתי לבוא אמש לביתו של ומבירי, קודם שהוא הגיע. אשתו, בנו ואשת בנו קבלוני. מתוך הטלגרם שלי מאתמול בבוקר נודע להם, כי הוא צריך עתה לחזור. ואחרי הצהרים בא טלגרם ממנו, כי יגיע ב“אכספרס־מזרחי”.

לפי תכנית מסעי הרכבת היה עלינו להמתין שלש שעות. בתחנת־הרכבת עלה הדבר עד ארבע שעות – שעה אחת של איחור.

הוא הגיע ¾ 12. איש־השבעים הנהדר הזה יצא מן התא ברעם ורעש של חרפות ונאצות. כל חצר התחנה רעדה לקולו, מפני שלא היה נושא־סבל מן המוכן. בנו ואני נשאנו את משאו עד הכרכרה שלי.

בנו וכלתו נפרדו ממנו. הוא נסע אתי, באשר רק הרגעים המעטים האלה היו ברשותנו לשיחתנו.

עתה נאץ את השולטן, שעכבהו וחזר ועכבהו.

אך בראשונה התוצאה: השולטן יקבלני לא בתור ציוני, כי אם כראש היהודים ועתונאי רב־ההשפעה.

ומבירי ספר: "בבואי קבלני בחשדנות: לשם מה באת? – אני אמרתי, כי הוזמנתי מאת מלך אנגליה: אולי ברצון השולטן להודיע לזה דבר. שנית, חושב אני לנחוץ לתקן בשבילו את דעת הקהל, ולכן טוב שיקבל לראיון את אחד העתונאים המכובדים ורבי־ההשפעה ביותר (אותי). שש פעמים דרש ממני לבוא עד אשר הסכים לי. הבחור הלז הוא לגמרי מטורף והוא שודד.

מעשהו האחרון הוא שתפס את כל הדואר האירופי. הוא חושב כי לא יקראו עליו מלחמה בגלל זה.

על הציוניות אין אדוני רשאי לדבר אתו. זהו מקסם דמיוני. ירושלים קדושה להם כמו מיכה. ובכל זאת טובה הציוניות – כלפי הנצרות.

אני רוצה כי הציוניות תמשיך את קיומה – לפיכך השגתי לו את הראיון – כי בלעדיו לא היה יכול להופיע לפני הקונגרס שלו. הוא צריך להרויח זמן ולהמשיך את הציוניות.

כל עוד אשר אני הייתי שם מאן בהחלט לקבלו. כי דבר זה היה יכול לשמש חומר לקומבינציות בלתי נוחות בשבילו. בתור מתורגמן, ישמש איברהים בי, מי שהוא introducteur des ambassadeurs.

אני אתן בידו מכתבים אל Tahsim Bey, המזכיר הראשון, שהוא מסור לי בהחלט, ואל איש בריתי וָליש, יהודי ישר.

אך יצטרך להזדיין בסבלנות. אפשר שיעבור שבוע או שבועַים עד אשר יקובל".

בהגיענו אל שער ביתו, התנשקנו שוב פעמַים, ואני הבטחתי לשוב ולבוא אליו מחרתים, היינו מחר ביום החמישי בערב, למען אשר יתן ביד את מכתבי המליצה וההוראות.

את העיקר שכחתי. אני שאלתי את ו., אם השולטן העיר איזו הערה אישית עלי.

“הוא אינו יודע כלל את שמו”, ענה ו.

אך אולי היה רק נרגז עלי, בגלל אשר עזר לי לבוא בדברים עם השולטן, או שהיה עצבני מן הנסיעה. כי איך אפשר להתאים את הדבר הזה עם דבריו מקודם, ש“אסיפות בזל” הזיקו לי אצל השולטן. או שאיזה דבר הזיק לי אצלו, או שאינו יודע אותי!

בכל אופן הנני מרוצה עד מאד מן התוצאה הזאת, היינו אם אוכל לדבר עם השולטן לפחות שעה אחת. אז אבטיח לרפא את תחלואיו ואכניס בלבו אמון.

הן אילו רצה כבר עתה למכור לי את ארץ ישראל, הייתי נתון במבוכה שאין כדוגמתה.

הן אני רוצה להכין עוד מקודם את הכסף.

לפי שעה דרוש לי הסירוב שלו. במשך הזמן אדע להפוך אותו.

מובן שלא ישנתי הרבה אחרי השיחה הזאת בכרכרה. כבר בשעה חמש הייתי שוב ער וערכתי את תכניתי לימים הקרובים.

מן ומבירי נסעתי ראשית כל אל משרד הטלגרף וטלגרפתי אל וולפזון, כי הוא מחויב לבוא מחר ביום החמישי לוינא, מפני שאנו נוסעים אל כהן.

ואם לא יבוא אסע רק עם אוסקר מרמורק.

8 במאי, לעת ערב

בתחנת Staatsbahn חכו לי קוקש ומרמורק.

עם קוקש נסעתי העירה. בדרך ספרתי לו הכל והוא עובר את השאלה, אם אנו רשאים להשתמש על פי סכויים קלושים כאלה בסכום של 3000 ל. העומד לרשותנו בשביל השגת ראיון. עניתי כי הועד הפועל צריך להחליט בזה עוד היום, היינו שאני אעזוב את כל הענין, אם לא תקובל החלטה פה אחד.

בבואי אל המערכת כבר לא היו לא בכר ולא בנדיקט. אני גמרתי את העניינים שלי, סדרתי את כתבי־היד שלי ובלי הרף היה לי הרגש של “היום האחרון”, – כאילו לא אשב עוד לעולם על כס־העריצות המדולדל של עורך הפיליטונים.

החלטתי לא לבקש ימי־חופש, הואיל ואני מוכרח בהחלט לנסוע, ואפרד על־ידי מכתב. על־ידי כך אני מונע לפחות את רוגז העצבים של ההתנגשות האחרונה.

לעת ערב היו חברי הועד הפועל בדירתי, שנמצאת דוקא עכשיו בערבוביה נוראה של ימי־העברה. בעוד שלשה ימים עלינו לעבור אל הדירה החדשה ואני מוכרח לנסוע ולהשאיר לאשתי את הדאגות הגדולות־הקטנות האלה.

בישיבת הועד הפועל בעלית ביתי סדרתי עם האדונים את כל הפקודות, שחשבתי עליהן זה כמה חדשים.

פקודות סגורות בחותמת נמסרות לידי אלכס, Cowen, כצנלסון, לפתוח אותן רק אחרי סִיגנל טלגרפי מאת קוקש. ברנשטיין־כהן מוזמן מפריז הנה בלי שום באור מפורט.

נתחברו מפתח לטלגרמים והוראות.

ואחר בא המזכיר רֵיך, שנתן את דברת־הכבוד שלו וגלינו לו מקצת הדברים.

וולפזון טלגרף, שרק בקושי יוכל לנסוע ושאל אם נסיעתו הכרחית! הייתי עונה לו, שישקוט על שמריו. אך נסיעתו אתי יכולה להועיל לבסוס הבנק ולכן מוכרח הוא לנסוע. אני דרשתי מאתו עוד פעם בטלגרם של זירוז.

ואחר עזרתי בהשכבת ילדי היקרים, אשר בתוּמת־זהב, בלי מחשבה על העברה מדירה לדירה ועל המסע הגדול והקשה של אביהם, חזרו על הלצות־הערב הרגילות ונרדמו בהרגשת־אושר.

ואחר הייתי אצל הורי, שגם הם עוברים עתה לדירה חדשה. מי יתן והורי היקרים לא יֵדעו בדירתם החדשה כל צער ורק אושר ושמחות יהיו חלקם.

מובן, שאיני מספר לאיש, כי נסיעה זו אינה בלי סכנה. המגפה בקושטא גורמת לי פחות דאגה, מאשר העובדא, כי אני מפקיד עצמי ברשותו של שולטן מטורף, שזה עתה שדד את משרדי הדואר האירופיים.

* * *

מכתב אל בנדיקט

ידיד נעלה!

לפני יֶרח, בדברי אתו על עתידי, יעצני לנסוע מעט, כדי לחשוב על הדברים האלה במנוחה ומתוך מרחק. הוא אמר, כי תרופה זו היא אצלו בדוקה ומנוסה. רואים אז בבהירות יותר בלב פנימה ובענינים מסביב. אני נשמע עתה לעצת־הידיד ואני רוצה לנסוע למשך עשרה או ארבעה עשר יום. כמובן, שיוכל להיות בטוח כי יקבל את כתב־ידי לגליון של פפינגסטן, אף אם לא אשלח כלום מקודם. לוּט המפתח אל שלחן הכתיבה שלי. הכל בסדר כרגיל.

בשלומים טובים לו ולדר. בכר

הנאמן לו בהחלט

הרצל

1901 5. 8

9 במאי

הקִיצותי לפני בוקר, חשבתי על הכל מתוך התחדשות הכחות.

העיקר היא כמובן הדאגה להשקטת הרעש־שכנגד, אשר הראיון, אם יֵצא לפועל, יעורר באירופה. ולכן יש בפקודות הסגורות הוראות בעד נורדוי, שילך אל דלקסה, כצנלסון אל שִׁיפְּיָגין, כהן ופרנסיס מונטיפיורי אל Earl (sic) Lansdowne והכלר נשלח אל הדוכס הגדול. רק בשביל רומא לא ידעתי מאומה. בן־לילה עלה בדעתי: גליכן־רוּסווּרם, שזה עתה איים עלי ברומן ופיליטון. אני כותב אליו עתה:

אדוני הברון הנכבד!

מכתבו החביב קבלתי זה עתה ממש לפני נסיעתי. אני נוסע למספר ימים לקושטא. אין אני מיעץ לו לשלוח כתב־יד בימים שלא אהיה במערכת; הוא יכול בנקל ללכת לאבוד. אבקש שישלח רק בשובי.

ברון נכבד, יש בידו עתה לעשות לי טובה רבה. זה זמן רב שאני משתוקק לתת ביאורים מדויקים להוד קדושת האפיפיור ולחשמן רמפולה על התנועה הציונית, שאולי אין הם מכירים אותה כראוי ואולי גם דנים עליה שלא־בחבה. הכרתי היא, שאלו היו להם ידיעות נכונות, היו הוגים חסד לעניננו. הייתי מכיר לו תודה אין־קץ, אילו רצה לשאול את האפיפיור ואת החשמן, אשר אל נכון הוא מתהלך אתם, אם יש לי לקוות להתקבל לראיון, כאשר אבוא לרומא.

את תשובתו היקרה יואיל בטובו לשלוח אלי לא אל המערכת כי אם אל ביתי הפרטי: וינא־וֶהרינג, רחוב הָיצינגר 29.

בשלומים היפים ביותר

הנאמן לו בהחלט

ת. הרצל.

* * *

פה אסיים את הספר הזה, הואיל ואיני יכול לקחתו אתי אל מדינת שודד־הדואר.

בדרך אתחיל ספר חדש

מה יהי תכנו?

בפפינגסטן תמלאנה שש שנים – לא, ששים שנה – מאז נכנסתי לתוך התנועה הציונית.