בְּלֵיל חִוֵּר, הַלֵּב אָז לֹא עֵר וְלֹא נָם

הִקְשַׁבְתִּי לְרִנַּת הַיָּם.

מֵרִנּוּן הַנְּצָחִים הַנִּשְׂגָּב וָחָי

קוֹל עָצוּב הִתְגַנֵּב אֵלָי.

כֹּה יֵשׁ וְאֶל מִשְׁתֶּה כְּלִיל חֶדְוָה וָזִיו

בָּא עָנִי וּמְאֵרָה בְּפִיו.

כֹּה יֵשׁ, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹטֶפֶת הַגָּן,

צֵל יַחֲלֹף, לֹא נוֹדַע מֵאָן.

בְּלֵיל חִוֵּר, אָז בּוֹדֵד הָעוֹלָם כַּגֵּר,

הַלֵּבָב לֹא נָם וְלֹא עֵר,

סָפַגְתִּי מִתְּהוֹמוֹת אוּקְיָנוֹס הַשָּׁר

הֵד נוּגֶה, לֹא צָפוּי וָזָר:

בְּכִי עָנֹג חֲרִישִׁי הַמְרַחֵף וָצָף

וּתְלוּנָה סוֹעֶרֶת בְּאָף,

אֲנָחָה מִתְאַפְּקָה עַל כְּזַב הַחֲלוֹם

וּקְלָלָה נוֹקֶבֶת עַד תְּהוֹם.

אַט הָמוּ עֲיָנוֹת כִּבְדֹלַח לַזֹּךְ

וּמַכְאוֹב בְּבִכְיָם וָרֹךְ:

"בְּאַהֲבָה וָרֶטֶט הֵבֵאנוּ לַיָּם

אֶת שִׁיר גַּעְגּוּעֵינוּ הַתָּם,

אַךְ צָלַל שִׁירֵנוּ בְּשִׁיר־הָעֲיָם,

בִּזְמִיר־הָעֱזוּז שֶׁל הַיָּם…

לֹא נוֹסִיף לָשִׁיר עוֹד… הַיָּם רַק לְבַד

מְרַנֵּן אֶת רִנַּת הָעַד".

מַר סָפְדוּ נְהָרוֹת, גִבּוֹרִים לִשְׁטֹף,

בְּחָרוֹן וְעֶלְבּוֹן אֵין־סוֹף:

"לַיָּם חֲשַׁבְנוּהוּ אָח כַּבִּיר־אֱיָל,

הֵבֵאנוּ שִׁירֵנוּ עַל גָּל.

אַךְ בָּלַע גַּלֵינוּ בְּגַאֲוָה וָרוּם

וְלוֹ לֹא נֶחְשַׁבְנוּ בִמְאוּם.

לֹא נוֹסִיף לָשִׁיר עוֹד, הַיָּם רַק לְבַד

מְרַנֵּן אֶת רִנַּת הָעַד".

בְּלֵיל חִוֵּר, הַלֵּב אָז לֹא עֵר וְלֹא נָם,

הִקְשַׁבְתִּי לְרִנַּת הַיָּם.

בַּדְּמָמָה הַחִוְרָה הַנֵּצַח דֹּם שָׁר

אֶת שִׁירוֹ הַחוֹגֵג הַקָּר.

רחובות תרפ"ב