אֶל צָיוֹן לוֹהֵט, אָבֵל, נִקְלַעְתִּי בְּכַף הַקֶּלַע,
שְׂפָתַי דָּבְקוּ מִצָּמָא, נַפְשִׁי שָׁכְחָה רִנָּה.
רַק יוֹם וָלֵיל בְּצִפָּרְנַי נִקַּרְתִּי חֲזֵה הַסֶּלַע:
עֲלִי, עֲלִי, בְּאֵרִי! בְּאֵר, בְּאֵר, עֲלִי נָא!
וּכְבָר הִקְשִׁיבָה נַפְשִׁי מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַסֶּלַע
הֲמִית הַמַּעְיָן הַטָּמִיר, צִלְצוּל נוֹזְלֵי־בְדֹלַח,
וּכְבָר רַק כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַפֶּלֶא.
אַךְ לִבִּי הוֹלֵךְ וְרָפֶה וְכֹחִי פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ.
בִּשְׁאֵרִית תּוּגַת נַפְשִׁי, מֵרִשְׁפֵּי עַד לְחוּמָה,
לַבְּאֵר שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ, לַבְּאֵר בִּמְעֵי הַסֶּלַע:
נִדְבִי לִי רַק אֵגֶל מִשִּׁפְעָתֵךְ הָעֲצוּמָה
וּבְאוֹן מְחֻדָּשׁ אֶשְׂתָּעֵר וְאֶפְדֵּךְ מִן הַכֶּלֶא!
אַךְ עָנָה מִמַּעֲמַקִּים קוֹל עָצוּב, לַחַשׁ נֶהִי:
"לֹא אוּכַל, הָהּ, תֵּת שִׁפְעִי בַמְשׂוּרָה וּבַכֶּלִי.
אִם רַק תַּגִּיעַ עָדַי, לְךָ אָז כֻּלִּי אֶהִי,
אַךְ תֵּת מְאוּם לֹא אוּכַל כָּל עוֹד בֵּינֵינוּ הַסֶּלַע…
וְהַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל לְרֹאשִׁי לוֹהֵט בְּלַהַט בֶּלַע,
חֵזֶה הָאֶבֶן אֲנַקֵּר וְנַפְשִׁי יוֹדְעָה בִיגוֹנָהּ,
* * *
אִם גַּם לַבְּאֵר אַגִּיעַ, לַבְּאֵר בַּמְּעֵי הַסֶּלַע –
יֶאְדַּם אֶגְלָהּ הָרִאשׁוֹן מִטִּפַּת דָּמִי אַחֲרוֹנָה…
תשרי, תרפ"ד