ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה

לו מימים ימימה בעלותה את

אישה לזבוח את זבח הימים.

(שמואל א' ב', י"ט)

בַּמִּשְׁעוֹל הַמִּתְרוֹמֵם מֵרָמָתַיִם צוֹפִים

לְשִׁילֹה עִיר הַמִּשְׁכָּן אַט צוֹעֵד לוֹ אֶלְקָנָה.

מַרְעִיפִים חֹם וּנְהָרָה שָׁמַיִם לְלֹא חוֹפִים.

עַל גַּבּוֹ טֶנֶא מָלֵא לַמִּשְׁכָּן לְמַתָּנָה.

מֵאַחֲרָיו מִתְנַהֶלֶת לְאִטָּהּ אִשְׁתּוֹ חַנָּה

בַּשְּׁבִיל מִתַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹעֶרֶת.

כְּאוֹצָר יָקָר תֹּאחַז בַּיָּד חֲבִילָה קְטַנָּה,

לִרְגָעִים תָּצֵר צַעֲדָה וּבְלֶכְתָּהּ הִיא נֶעֱצֶרֶת.

לְעֵבֶר בַּעֲלָהּ תַּבִּיט בִּגְנֵבָה אָז הַתַּמָּה

וּמִהֲרָה בִמְבוּכָה לְגוֹלֵל הַחֲבִילָה,

וּמְעִיל אָז יַבְהִיק קָטֹן בְּלֹבֶן בְּרַק הַחַמָּה,

לִשְׁמוּאֵל בְּנָהּ יְחִידָהּ הִיא אוֹתוֹ שַׁי מוֹבִילָה.

בְּמַבָּט קוֹרֵן, נִפְלָא מַבִּיטָה וּמַבִּיטָה

הָאֵם בַּמְּעִיל הַקָּטֹן וְתִלְחֲצוֹ לִלְבָבָהּ.

וְדִמְעָה מִנִּי עֵינָהּ מִתְגַּלְגְּלָה לְאִטָּהּ,

וְשֵׁנִית תֵּלֵךְ דּוּמָם הָאִשָּׁה הָעֲנָוָה.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר אֶלְקָנָה לְפִתְאֹם רֹאֹשׁוֹ יָסֵב

וְרָאָה מַעֲשֶׂה חַנָּה וְנֹגַהּ רָז יְהִלּוֹ,

וּלְמוּל הַמְּעִיל הַקָּטֹן בִּמְאוּם לוֹ לֹא יֵחָשֵׁב

יְקָר כָּל מַשָּׂא טַנְאוֹ הַמּוּבָל שַׁי לְשִׁילֹה.

רחובות תרפ"ד