כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת,

כִּי נִחַשְׁנוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת –

לֹא גָמַעְנוּ מִגְּבִיעַ הַבֹּקֶר הַטָּלוּל

וְאַל כּוֹס הַצָּהֳרָיִם הָרְוָיָה

לֹא הוֹשַׁטְנוּ שִׂפָתֵינוּ…

כִּי קִוִּינוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת.

רַק בְּהַלְהִיב הִשְּׁקִיעָה

אֶת נַהֲרוֹת הַיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר

בְּפַאֲתֵי יָם,

וּבְאֵשׁ וְאַרְגָּמָן וּבְדֹלַח וְזָהָב..

הִתְלַקֵּח הַמִּשְׁתֶּה הַסּוֹעֵר

בִּדְבִירֵי־הָרָז –

פָּתַחְנוּ שְׂפָתֵינוּ הַצְּמֵאוֹת

בְּשִׁירָה עִזּוּזָה,

בְּשִׁירַת הַיּוֹם,

וַנֵּצֵא לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה

אֶל דְּבִירֵי־הָרָז,

בִּמְקוֹם שָׁם הִתְלַקֵּח

הַמִּשְׁתֶּה הַסּוֹעֵר

בְּאֵשׁ וְאַרְגָּמָן וּבְדֹלַח וָּפָז…

כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת,

כִּי נִחַשְׁנוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת – – –

וְאוּלָם רַק זֶה הַחִלֵּנוּ

לִצְעוֹד וְלָשִׁיר

אֶת שִׁירַת הַיּוֹם –

וַיִּפֶן הַיּוֹם…

עַל חָרְבוֹת אַרְמוֹנוֹת הַפֶּלֶא

רַק עָשָׁן אַפְלוּלִי

מִתַּמֵּר בַּלָּאט;

הִתְנַדֵּף הַיַּיִן הַמִּשֻׁמָּר

וְהָיָה לְאֵד

הַזּוֹחֵל כְּשֶׁרֶץ־בִּעוּתִים

בָּהָר וּבַגָּיְא,

וְקוֹפֵא מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ

הַסַּהַר הַמֵּת…

רחובות, תרפ"ד