… וְנֹחַ נִשְׁקַף דּוּמָם בַּצֹּהַר הַפָּתוּחַ

אֶל אַרְגְּמַן הַשְּׁקִיעָה הַמֵּפֵז אֶת הַמָּיִם.

עוֹד עִם הַבֹּקֶר עָפָה הַיּוֹנָה, צִיר שָׁלוּחַ,

וְטֶרֶם תָּשׁוּב אֵלָיו לְעֵת בֵּין־הָעַרְבָּיִם.

וַתְּפָעֵם חֶדְוָה עַזָּה אֶת לֵב הַצַּדִּיק־תָּמִים:

הֲלֹא זֶה אוֹת, כִּי מָצְאָה מָנוֹחַ כְּבָר לִכְנָפָהּ!

הֲלֹא זֶה אוֹת, כִּי אָרֹך לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים,

וְתִתְגַּל הַיַּבֶּשֶׁת הַיָּפָה, הַנִּכְסָפָה.

וּבְתוֹדַת־גִּיל לַיּוֹנָה, שֶׁבִּשְׂרָה יוֹם־רְנָנוֹת,

בְּצֵאת נֹחַ מִן הַתֵּבָה מְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ,

בְּנֵי־יוֹנָה, תּוֹר וְגוֹזָל, לוֹ בָחַר לְקָרְבָּנוֹת,

וְכָל הָעוֹף הַטָּהוֹר לְעוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

וַיְהִי מֵאָז הַדָּבָר כִּמְעַט לְחֻקָּה קְבוּעָה,

כִּי נוֹשְׂאֵי נֵס־הַבָּאוֹת וּנְבִיאֵי תוֹר־נְצוּרוֹת

עַל־פְּנֵי הָעָם יִכָּבְדוּ בַזֹאת, אֲשֶׁר בִּתְרוּעָה

יַעֲלֵמוֹ בַמִּזְבֵּחַ וְיִשְׁרְפֵם בַּמְּדוּרוֹת…