רָאִיתָ אֶת הַנּוֹלָד, אֱלִישָׁע גְּלוּי־עֵינַיִם,

אֶת גֵּיחֲזִי הִכַּרְתָּ, בָּחַנְתָּ אֶת לְבָבוֹ,

יָדַעְתָּ, כִּי עֵת תָּשִׁיב הָרוּחַ לַשָּׁמַיִם,

לְרִשְׁתְּךָ יִתְיַמֵּר וְעַל מְקוֹמְךָ יָבוֹא.

לָכֵן הִפְלֵאתָ עָנְשׁוֹ בְּמַעֲלוֹ הַמַּעַל

וַתַּדְבֵּק בּוֹ צָרַעַת כְּחוֹתַם קְלוֹן־נְצָחִים,

לָאוֹת לְכָל רוֹאֵהוּ, כִּי גֵיחֲזִי בְלִיַּעַל,

כִּי גֵיחֲזִי אִישׁ־בֶּצַע, כִּי גֵיחֲזִי אִישׁ־תְּכָכִים.

אֲבָל מִשְׁתַּנִּים זְמַנִּים, מִשְׁתַּנִּים גַּם הַנְּבִיאִים,

וּמְעַטִּים בָּם מֵרְחִיקֵי־רְאוֹת כְּמוֹ אֱלִישָׁע.

בְּנֵי גֵיחֲזִי יְשָרְתוּם, אֲסַפְסוּף מְצֹרָעִים,

אֲבָל צָרַעְתָם פְּנִימָה, בְּנַפְשָׁם הַמַּבְאִישָׁה,

וּבְשָׂרָם צַח וְטָהוֹר וְרָחוּץ לְתִפְאֶרֶת…

וְהָיָה בְּמוֹת נָבִיא וְעָטוּ אֶל הַיְרֻשָּׁה,

זֶה יִקַּח אֶת הָאֵזוֹר, זֶה יַעֲטֹף הָאַדֶּרֶת,

זֶה יֹאחַז בַּמִּשְׁעֶנֶת וְכֻלָּם עוֹטִים קְדֻשָּׁה

וְכֻלָּם שֶׁמֶן מִשְׁחָה וּלְשׁוֹנָם מָה רוֹנֶנֶת…

וְאַף כִּי שְׂפַת־הָרְמִיָּה רַק תֶּהְגֶּה רִיק וְשִׁקְרָה,

אַךְ הָמוֹן תָּם בִּי יִרְאֶה הָאֵזוֹר, הַמִּשְׁעֶנֶת –

אַפָּיִם יִפֹּל אַרְצָה וְ“קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ” יִקְרָא…

תרפ"ז