הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב
על חמור ועל עיר בן אתונות (זכריהו ט, ט)
“עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר”… וְיָפֶה יָפֶה שִׁנַּנְתֶּם
נְאוּם צָנוּעַ זֶה, חֲזוֹן בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ;
וּבְבוֹא אֲלֵיכֶם מְבַשֵּׂר וְחַשְׁתֶּם וְהִתְבּוֹנַנְתֶּם,
תִּתְבּוֹנְנוּ קֹדֶם כָּל, הַבְּעִיר אֲשֶׁר תָּחְתָּיו מָהוּ.
אִם לֹא סוּס שׁוֹטֵף הוּא זֶה, אִם לֹא בִּכְרָה קַלָּה,
כִּי עַל כֵּן כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ: “עַיִר בֶּן אֲתוֹנוֹת”.
אָמְנָם לַפְּסִיעָה הַמְּדוּדָה כָּל יִתְרוֹן וְכָל מַעֲלָה,
אָמְנָם הַטִּיסָה הָעַזָּה מְקוֹר כָּל הָאֲסוֹנוֹת.
וְאִמְרַת־נָבִיא זוֹ כֹּה לָכֶם נָעֵמָה
עַד כִּי עוֹד לֹא תִרְאוּ אֶת אֲשֶׁר בְּרֹאשָׁהּ,
עַד כִּי לֹא תַבִּיטוּ לָרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה,
אִם זִיו מֶלֶךְ לוֹ, אִם צַדִּיק הוּא וְנוֹשָׁע.
רַק לַחֲמוֹר עֵינֵיכֶם וְלֹא לָרוֹכֵב עָלָיו.
וּבְהוֹפִיעַ מְשִׁיחַ צֶדֶק וְאַתֶּם לֹא תִשְׁעוּ לְאוֹרוֹ,
וְהוּא מִכְּאֵב וּמֵעֶלְבּוֹן יֶחְמַק לוֹ וְחָלַף –
וְנִשְׁאַרְתֶּם לֹא לְבַדְּכֶם: תִּשָּׁאֲרוּ עִם חֲמוֹרוֹ…
טבת תרפ"ח