ליעקב כהן ליובל החמישים

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָרוּחַ מִשְׁבִי הַגּוּפִים יֵרוֹם

וְעָבַר עַל גְּדוֹתֵיהֶם וְהֵצִיף אֶת הַחֹמֶר;

אָז יָבוֹא קֵץ כָּל בָּשָׂר, רַק רוּחַ זַךְ וְעֵירֹם,

רַק נֶפֶשׁ אֱלֵי נֶפֶשׁ בְּלִי קוֹל תַּבִּיעַ אֹמֶר.

וְאֶבֶן זוֹ בַשָּׂדֶה הָאִלְּמָה וְהַשְּׁחוֹחָה

שׁוּב אֵינָהּ אֶבֶן שָׂדֶה – הִיא רוּחַ הַהַשְׁלָמָה,

הַבִּינָה הָעִלָּאִית הַסְּגוּרָה בְתוֹךְ תּוֹכָהּ

וְצוֹפָה מִתּוֹךְ תּוֹכָה לְיַרְכְּתֵי הַדְּמָמָה.

וְיָרֵךְ זוֹ שֶׁל פֶּרֶד מִמַּשָּׂא מִשְׁתַּטֵּחַ

– מַה נּוֹצְצָה מִזֵּעָה, מַה רוֹטְטָה הַיָּרֵךְ –

הֲלֹא זֶה הָעִצָּבוֹן, זוֹ תוּגַת הַהֶכְרֵחַ

הַבּוֹרֵא וְהַמַּחֲרִיב, הַמְחַבֵּש וְהַמְפָרֵךְ.

וּקְצֵה כַף רֶגֶל זְעִירָה לְתוֹךְ חֲלַל הָעוֹלָם

לְתֻמּוֹ הוֹשִׁיט תִּינוֹק מְנַמְנֵם בָּעֲרִיסָה –

הֲתַקְשִׁיב, אֵיך מִסָּבִיב מַלְאָכִים נָתְנוּ קוֹלָם

בְּשִׁיר־בְּרֵאשִׁית קָדוֹשׁ, בִּנְגִינַת־תֹּם מַעֲלִיסָה?

וְעֵץ אֶל עָל מִתַּמֵּר לְנֹגַהּ קַרְנֵי שְׁקִיעָה,

אֶל תּוֹךְ הַסְּבָךְ הָרַעֲנָן נוֹטֶפֶת תַּמְצִית דָּמָן,

וְכֻלּוֹ שָׁקוּף־רוֹטֵט בְּשִׁפְעַת גַּוְנֵי פְלִיאָה

אַפְלוּלִי־יָרֹק־וָרֹד וְזָהָב וְאַרְגָּמָן –

וּפִתְאֹם גָּז הָאִילָן… רַק יִלְהַט אֵלֶם־יָגוֹן,

רַק עֶדְנַת־אַהֲבָה תֶהֱמֶה, בְּכִי־חֶמְלָה יִרְעַד רָעֹד,

וּמוּל רָקִיעַ דּוֹעֵך מְתַמֵּר הָעֵרָגוֹן

אֶל יֹפִי שֶׁנִּסְתַּלֵּק, אֶל יֹפִי שֶׁלֹּא בָא עוֹד…

תרצ"ב