גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ

כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר שָׁוְא הַיּוֹם;

גַּם בַּחֲלוֹם כְּמוֹ בְּהָקִיץ

לְבָבִי רֻמָּה, לֵב הַתֹּם.

עֵת יוֹם הַחֻלִּין אוֹתִי גֵרֵשׁ

בִּצְלִיפַת שׁוֹט וּבְלַעַג רָע

מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלָתוֹ,

כִּמְנַחֵם הַחֲלוֹם לִי בָא.

עַל פְּצָעַי הִרְעִיף צָרְיוֹ עָנֹג

וְדֹם לִלְבָבִי לַחְשׁוֹ זָל:

"אַל תִּבְכֶּה, מָךְ, אַל תָּרִיד, בּוֹדֵד

אֲנִי אֱהִי לְךָ כַּטָּל.

אֲנִי בְּרִית עוֹלָם אִתְּךָ אֶכְרֹת;

כִּי תִּקְרָא, אָבוֹא קַל כַּחֵץ

עִם רוּחוֹת רוֹם, עִם רָזֵי זִמְרָה,

וְנֶאֱמָן אֶהְיֶה עַד הַקֵּץ".

אַךְ הָהּ, עוֹד טֶרֶם יָבוֹא קִצִּי

וּכְבָר בִּי בָגַד הַחֲלוֹם.

הוּא אָמְנָם בָּא עוֹד, אַךְ בִּכְנָפָיו

לֹא רָזֵי שִׁיר, לֹא רוּחוֹת רוֹם.

רַק קְהַל רְפָאִים יְעַטְּרֵנִי;

יְמוֹתַי־מֵתַי בּוֹכִים מָר,

וּבַהֲקִיצִי כֻלִּי רוֹטֵט

מֵאֵשׁ כְּאֵב וְיֶזַע קָר…

וְעַד אוֹר בֹּקֶר אֶרְעַד: אֶפְחַד

פֶּן שׁוּב יְעַנֵּנִי הַחֲלוֹם.

גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ,

כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר שָׁוְא הַיּוֹם…

ניסן תרפ"ד