בֵּיתֵנוּ הוּא קָטֹן,

גַּם חַדְרִי מְאֹד צָר;

אַךְ בּוֹ יֵשׁ לִי אוֹצָר

הַטּוֹב מִכָּל־יְקָר.

זוֹ אִמִּי הַטּוֹבָה,

הַיְקָרָה מִפָּז;

הִיא אִתִּי יוֹשֶׁבֶת –

וּשְׂשׂוֹנִי מֶה־עָז!

בַּכֶּסֶף, בַּזָּהָב

כָּל תּוּכְלוּ לָמִיר;

אַךְ אֵם נֶאֱהָבָה

לֹא תִּמְצְאוּ בִּמְחִיר!

מֵעִמְקֵי לִבָּתִי

אֶתְפַּלֵּל לְךָ אֵל:

זֶה אוֹצָר חֶמְדָתִי

שְׁמֹר יוֹמָם וָלֵיל!