הַצִּפּוֹר יוֹשֶׁבֶת

עֲגוּמָה בַכְּלוּב,

לַגָּן הִיא תּוֹאֶבֶת

וְלֹא תוּכַל לָעוּף!

הַיֶּלֶד: "צִפּוֹר יָפָתִי,

מַה־יֶחְסַר לָךְ עוֹד?

אַתְּ שִׂמְחַת לִבָּתִי,

מה

וְאֵהָבֵךְ לִמְאֹד.

כָּל־חֶפְצֵךְ, עֲנִיָּה,

לָךְ אֶתֵּן כָּעֵת,

גַּם צוּף, סֻכָּרִיָּה

לָךְ אוּכַל לָתֵת!"

הַצִּפּוֹר: "לַגָּן תִּתְאַו נַפְשִׁי

וּלְשֶמֶשׁ הָאוֹר –

שַׁלְּחֵנִי לַחָפְשִׁי

וְלֹא אֵרֵד לַבּוֹר".

הַיֶּלֶד: "לֹא אוּכַל, צִפּוֹרִי,

שְׁבִי פֹה בִכְלוּב־פָּז;

שְׁבִי, אִכְלִי סֻכָּרִי

לָךְ תַּתִּי לִמְנָת".

כֹּה דִּבֵּר הַנַּעַר,

וְעִם רֵעָיו חִישׁ אָץ

לָצֵאת אֶל הַיַּעַר –

שָׁם צִחֵק וָרָץ.

וּבְשׁוּבוֹ בָעֶרֶב

אָז מֵתָה הִיא כְבָר,

וַיֵּבְךְּ מִבְּלִי־הֶרֶף

בְּכִי גָּדוֹל וָּמָר.