שָׁלוֹם לָךְ גַּנָּתִי,

וּלְכָל־עֵץ וּסְבַךְ!

מָה־שֻׁנּוּ פָנַיִךְ,

יַד מִי הָיְתָה בָךְ?

פְּרָחַיִךְ נָבֵלוּ,

אֵין עָלִים עַל עֵץ,

שָׁרַיִךְ נָדָדוּ –

הַבָּא לָךְ הַקֵּץ?

– אַל נָא, יֶלֶד־חֶמֶד,

אַל תַּחְשֹׁב כָּזֹאת;

עֵת יָבוֹא הָאָבִיב

הַמַּפְלִיא עֲשׂוֹת

אָז פְּרָחַי הַמֵּתִים

יָקוּמוּ מִשְּׁאוֹל,

הַמְּזַמְּרִים יָשׁוּבוּ

וּבְשִׁיר יִתְּנוּ קוֹל.