וַיְהִי הַיּוֹם וְתַרְנְגֹל
חִטֵּט בַּזֶּבֶל בַּגִּנָּה;
הוּא בִּקֶּשׁ־לוֹ דְבַר־מַה לֶאֱכֹל
וִירֵא וְהִנֵּה פְנִינָה
זַכָּה כְנֵטֶף זֹהַר זַךְ
בִּגְּבִיעַ וֶרֶד רַךְ.
וַיִּשָׂאֶנָה בְחַרְטוּמוֹ
אֶל בֵּיִת לוֹטֵשׁ שָׁם אַבְנֵי חֵן.
"הִנֵּה, – אָמַר זֶה בְתֻמּוֹ –
אֶת־זֹאת מָצָאתִי לִי, – אָכֵן
אוּלַי יָפָה הִיא, מַזְהִירָה;
אַךְ לוּ נָתַתָּ בִּמְחִירָהּ
גַּרְגִּיר חִטָּה אוֹ שְׂעוֹרָה;
לִי טוֹב גַּרְגִּיר מִכָּל סְחוֹרָה".