טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.
פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר.
שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה.
אָכוֹל דְּבַשׁ הַרְבֵּה לֹא טוֹב.
אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף.
דָּבָר בְּעִתּוֹ מָה־טּוֹב.
אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה.
מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחֵם.
זוֹרֵק אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.
מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד.
עַד מָתַי עָצֵל תִשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?
הַדֶּלֶת תִּסֹּב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ.
אָמַר עָצֵל: שַׁחַל בַּדֶּרֶךְ, אֲרִי בֵין הָרְחוֹבוֹת.
טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלַּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו.
אַל תֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ.
אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ: לָךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן – וְיֵשׁ אִתָּךְ.
אֵל תְּהִי נִבְהָל בְּפִיךָ וְעָצֵל בִּמְלַאכְתֶּךָ.
יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִּיךָ, נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ.
מַעֲשֶׂיךָ יְקַרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ.
מוּם שֶׁבָּךְ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרֶךָ.
טוֹב לַצַּדִּיק טוֹב לִשְׁכֵנוֹ.
אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ.
“יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי” – אַל תַּאֲמִין!
אֵיזֶהוּ שׁוֹטֶה? כָּל־הַמְּאַבֵּד מַה־שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ.
לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדּוֹ אֶלָּא הָאָדָם מְכַבֵּד אֶת־מְקוֹמוֹ.
אַל תִּסְתַּכֵּל בְּקַנְקַן אֶלָּא בְּמַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
מִטִּפָּה לְטִפָּה נִתְמַלֵּא הַהִין.