לוגו
רגעים נעלים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

רחמנות על אדם העולה על מיטתו בערב ברוח נכאה.

לכאורה, עתה ינוח וצערו ירפה ממנו קצת, ותהי להפך. דוקא על משכבו, בחיק הלילה, הדבר המציק לו מתחיל משתולל, מקבל ממדים מבהילים, משתלט על קרבנו בכל אכזריותו – ובמצב שכיבה הלא קשה להתגונן… תמוטה גמורה. כבר הוא חש בלבו כחולה־לב מובהק; עכשיו כמעט ששכח את העילה הראשונה והריהו חרד לבריאותו. שבור ורצוץ הוא מתהפך מצד אל צד – ואין מציל.

והנה כעלות השחר – רעידת־אדמה. כה מובנת מאליה היתה הפעם, צפויה ממש. והזעזועים החזקים, הזועפים, מלווים רעם עמום, מה נעימים היו, מרפא לנפש. כל הסיוטים הליליים התנדפוּ בבת־אחת –הנה הנו הקץ הנכסף! ברם, הרגעים הללו לא נמשכו הרבה והכל נח ושב כשהיה.

כי כך הוא דרך העולם: רגעים נעלים, גואלים, נפסקים חיש.