לוגו
מכתבים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הוא ישב ועסק במיוּן מכתבים ישנים, שנערמו עד לבלי הכיל. קצתם השמיד וקצתם שייר. ומכתבי הנערות? היו ימים שהמכתבים האחרונים מסוג זה שיכחו וטישטשו את המכתבים הראשונים; ברם, עכשיו כולם ישנים־נושנים, נחלת העבר הרחוק, אין יתרון לזה על זה ושוּב אין בהם חפץ.

ורק את המכתב של אהבתו הראשונה היסס לקרוע. היה זה מכתבה של מייטה, אחותו הצעירה של אחד מידידי נעוריו, ילדה כמעט, אשר כתבה אליו מעיר מולדתו, בהיותו נע ונד בנכר. ערב אחד שב לחדר מעונו, ובטרם העלה אור מצא את המכתב מוּטל על אדן החלון בתוך כתם של אור הירח. הוא זוכר היטב: השיקוֹ לשפתיו… לא, את זה אינו יכול לקרוע.

פּתאום צלצוּל בדלת והדוור הושיט לו מכתב־הווה.

מאיריס, מהנערה של עכשיו. האהבה האחרונה, כנראה. כאשר הכיר את זו לפני ירחים מספר, החווירו בדמיונו כל הנערות הקודמות אשר ידע בכל ימי חייו. כמוה עוד לא היתה לו! והנה היא כותבת:…“לא נוכל להיפגש עוד. אני מבקשת אותך לעקרני מתוך לבך”… וכו' וכו'.

והוא לקח את מכתבה של מייטה, צירפוֹ לזה של איריס וּבבת־אחת קרע את שניהם.