לוגו
"שלום!"...
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

רוח תרדמה נסוך היה אתמול בצהרים על גן־החיות. מהורהר מאוד עמד דום על רגל אחת המאראבו (מה רבוּ מעשיך ה'!). צריחות התוכיים אמנם פילחו את האויר לרגעים, אבל אלה עוד הגבירו את הדממה, דממת אלוהים.

כחולמת אף היא הסתובבה בחצרה הגירפה וראשה בשמים, עד שפנתה עורף ברוב אצילות, כנסיכה גדולה, ונכנסה לארמונה.

אדישות ועייפוּת ושעמום דיכאו את האריות הגדולים עם הקטנים, וכבהמות נדמו לשקט ולנוחוּת. הנה עבר איש־הביבר בסמוך לכלוּב של שני גורי הטיגרים, הכניס ידו פנימה וטפח להם, לבעלי החברבורות החסונים והיפים הללו, על ערפם. “לא ירעו ולא ישחיתו”.

על גבי השלטים פה ושם: חיות אלה נשלחו אלינו בתור שי מרחוק, אלה מארץ פלונית ואלה מארץ אלמונית. אחוות עמים קמה ונהייתה!

בצאתי, פגשתי בשער ערבים ישׂראליים בעטיפותיהם ועמם ערביה זקנה אחת, כשהם נכנסים אחוזי בולמוס הראִיה, צוהלים ומלאים שמחה וששון על העונג הרב הצפוי להם עתה כאן. בהטעמה מיוחדת קרא אלי האחד:

– שלום!…

כדי להשלים, כביכול, את חזון אחרית הימים עד תום.