…אל עמים אדוקים, אותו יוקירו עדנה, הלוך הלך.
הלדרלין
מבהיקים ומושכים הכבישים המתעקלים, המוליכים אי לשם. בערפל שרוי הים ומתלכד עם השמים. פינות השראה בכל אשר תפנה. הנה נערה נפלאה, מאלה שנפגשות רק במקום חדש, הציצה בך במין סקרנות ותוך כך הדגישה את יפי עיניה והיא לא ידעה.
חיי נשמות אויר הכרמל. גיאיות ומורדות ושבילים עולים ומפתים. שיחים על גבי טרשים ופרחים, פרחים, פרחים! גדולים הכוכבים בלילות וקרובים וכמעט ביד יוקחו. במוחש מרחפת כאן רוח הקודש. אכן, היטיב מאוד האיש אשר קרא לנו. ואנחנו, כאֵל־השמש ההלדרליני, “אל אנשים אדוקים, אותנו יוקירו עדנה, הלוך נלך”.