הנסיעה ברכבת, לכאורה, כנסיעה בימים כתיקונם; בכל זאת – אחרת. הסתכלוּתי נמשכת אל זה האיש האלגנטי, איש הרוח לפי מראהו, שעתון־הבוקר מבהיק בידו כל כך. מתוך ארשת פניו ניכר, שהמצב לא טוב. האשה הצעירה והיפה, היושבת ממולו, סובלת, כנראה, מזה שאינו מזכה אותה במבט כלשהו, כה משוקע הוא בעתונו, אבל הנה קיפל את העתון והחזירו לתיקו, ורק אז הציץ בה במשך שניה אחת, לא יותר, בחצי העין – סימן שהמצב רציני באמת.

והשדות באור הבוקר מזה ומזה, הגבעות והגיאיות, מרהיבים מאוד. לא לחינם נשפך עליהם הדם הרב גם לפנים, גם היום – יש על מה להילחם! הנה עוברים אנו על פני בית קטן, נאה, אידילי, סמוך־סמוך והמון יונים על גגו – שאננות, אינן יודעות מאומה. מה קרובות אתן ללבנו עכשיו, אחיותינו הקטנות!